רקע ותמצית טענות הצדדים

1. מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "התובעת" או "המנהל") הגישה נגד הנתבעים תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 81 בגוש 202005 בתחום מועצה אזורית גולן בשטח של 269,121 מ"ר (להלן: "המקרקעין").
2. במסגרת כתב התביעה המקורי טענה התובעת, כי היא הבעלים של חלקים בלתי מסוימים במקרקעין בשטח של 247,621 מ"ר וכי הנתבעים הינם בעלים של חלקים בלתי מסוימים במקרקעין בשטח של 21,500 מ"ר. במקביל, התנהל בין הצדדים הליך בבית המשפט המחוזי בנצרת. לאחר הגשת כתב התביעה הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה וזאת לאחר שכבוד השופט צרפתי קבע, כי שבעה מתוך הנתבעים זכאים להירשם כבעלים של 43 דונם מתוך המקרקעין, ולא 21,500 מ"ר בהתאם למרשם המקרקעין עד להחלטה האמורה.
3. בנסיבות אלו הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן במסגרתו טענה, כי היא הבעלים של 226,621 מ"ר חלקים בלתי מסוימים מהמקרקעין וכי סך חלקי כל הנתבעים הינם 43,000 מ"ר חלקים בלתי מסוימים. התובעת טוענת, כי המקרקעין מצויים בשטח אש תחת צו הרמטכ"ל משנת 1982 וכל כניסה לשטח או שימוש בו כפופים לקבלת היתר מהגורמים הרלוונטיים בצבא. לטענתה, השטח אותו תפסו הנתבעים, ללא הסכמתה, משמש שטח אש פעיל אשר לא ניתן לקבל לגביו היתר כניסה ושימוש מצה"ל.
4. לטענת התובעת, השטח בו עסקינן מצוי בלב שטח אש הדרוש לצה"ל והינו חיוני למטרות ביטחוניות. לטענתה, הצעת החלוקה אותה צירפה לתביעה ביקשה להתחשב במצב הקיים במידת האפשר ולאפשר לנתבעים מחד גיסא לקבל שטח פנוי לחזקתם הבלעדית ומאידך גיסא בצורה שלא תפגע בצרכי צה"ל. עוד טענה, כי ההצעה מאוזנת ומתחשבת בעובדה שהנתבעים הינם בני משפחה אשר חפצים לעבד את חלקיהם במקרקעין כיחידה אחת.
5. עוד ציינה התובעת, כי הגישה נגד הנתבעים תביעה לסילוק ידם מחלק אחר במקרקעין בשל עבודות הכשרה, גידור ונטיעה אשר ביצעו ללא ידיעת המנהל והסכמתו. במסגרת התביעה האמורה, ניתן צו מניעה שאסר על הנתבעים לעשות שימוש בלתי סביר במקרקעין ובכלל זה נטיעת עצים, סלילת כבישים והקמת גדרות. לטענת התובעת, שטח תפיסה זה שלגביו מתנהל ההליך המקביל מצוי בלב שטח אש הדרוש לצה"ל בהיותו חיוני למטרות ביטחוניות ולא ניתן לאפשר לנתבעים לקבל את חלקם באותו מקום.
6. בנסיבות האמורות עותרת התובעת, כי בית המשפט יורה על פירוק שיתוף במקרקעין בהתאם לתוכנית החלוקה שצרפה לכתב התביעה ויורה על סילוק ידם של הנתבעים מהחלקים אותם תפסו שלא כדין לשיטתה אשר יועברו לבעלותה הבלעדית.
7. לטענת הנתבעים, החלקה נשוא התובענה נתפסה על ידי התובעת לאחר כניסתה לרמת הגולן, בעקבות מלחמת ששת הימים, לצרכי ביטחון והיא אף שילמה להם דמי שימוש שנתיים. הנתבעים טוענים, כי משחלף הצורך הביטחוני ואדמות בסביבה הוחזרו לבעליהם פנו לתובעת בבקשה להחזיר להם את החלקה. לטענתם, משרד הביטחון אישר, כי הצורך הביטחוני חלף והביע נכונות להחזיר את החלקה אולם הדבר התעכב במשך שנים וללא הצדקה ובנסיבות אלו הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת. במסגרת הדיון התברר, כי התובעת העבירה את הבעלות בחלקה על שמה, במסגרת הליך הסדר מקרקעין, והיא טענה, כי אין להם זכויות בחלקה. פסק הדין הורה לתובעת לתקן את הרישום ולהסדיר את זכויות הנתבעים ב- 43 דונם אולם התובעת סירבה למלא אחר פסק הדין. הנתבעים טוענים, כי לאחר שערעור שהגישה התובעת נדחה החלה מסכת התעמרות בהם. לטענתם, התובעת טענה, כי לא ניתן למסור לנתבעים חזקה בחלקים מסוימים שכן פסק הדין אינו קובע זכויותיהם בחלק מסוים.
8. הנתבעים טוענים, כי נציג מטעם התובעת הראה להם את החלק שלהם, בגודל 43 דונם, ומסר להם מפה ולפיכך החלו לעבד את חלקם. לאחר מכן, החלה שרשרת התנכלויות על ידי זימון הסיירת הירוקה, המשטרה ונציג צה"ל. לטענת הנתבעים, נציג צה"ל שהגיע למקום אסר עליהם להמשיך ולעבד את האדמה בטענה, כי מדובר בשטח אש, זאת למרות שהשטח כבר לא בידי צה"ל מזה שנים רבות. לטענתם, הם זומנו למשטרה והתנהלו מול היועצת המשפטית של המנהל ובמקביל המשיכו לעבד ולהכשיר את השטח באין מפריע.
9. הנתבעים מתנגדים להצעת החלוקה שהגישה התובעת וטוענים, כי היא מלמדת על התנהגותה חסרת תום הלב של התובעת. לטענתם, לאחר שנמסר להם שטח של 43 דונם, כמפורט לעיל, הם השקיעו מאות אלפי שקלים בהכנת השטח לעיבוד חקלאי ואף רכשו עצים לנטיעה אולם הדבר נמנע מהם בשל התנהגות התובעת, אשר מודעת לעובדה שהם עיבדו את השטח שנמסר להם וכעת מבקשת למסור להם שטח אחר ללא הצדקה. לטענתם, הצעת החלוקה אינה מאוזנת והחלוקה אשר התבצעה בהסכמה היא מאוזנת ומשרתת את אינטרס שני הצדדים. לטענתם, התובענה בה עסקינן והצעת החלוקה שהגישה התובעת מהווים הפרה של ההסכם בינם לבינה וכי השארת החלוקה בהתאם למוסכם לא תגרום לתובעת נזק כלשהו ומנגד היעתרות לתובענה תגרום להם לנזק בלתי הפיך.

הראיות

1. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר יובל כהן (להלן: "כהן")- מפקח במינהל מקרקעי ישראל- מחוז צפון ושל רס"ר שמואל מרדכי (להלן: "מרדכי")- נגד תשתיות בעוצבת געש ברמת הגולן. מטעם הנתבעים, הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע מס' 6 (להלן: "פואד"). המצהירים נחקרו על האמור בתצהירים. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

1. אין מחלוקת, כי התובעת והנתבעים בעלים במשותף במקרקעין נשוא התובענה. בנוסף, אף לא יכולה להיות מחלוקת, כי משטרם בוצעה חלוקה במקרקעין, הבעלות של שני הצדדים הינה בחלקים בלתי מסוימים על פי החלוקה היחסית ביניהם. התובעת עותרת לפירוק שיתוף בהתאם לתוכנית שצירפה לכתב התביעה. הנתבעים אף הם מעוניינים בפירוק השיתוף אולם מתנגדים לתוכנית החלוקה שהגישה התובעת ותחת זאת טוענים, כי יש לקבוע שהחלק אשר עיבדו שייך להם. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי עיבדו את החלקה המסוימת לאור הסכם אליו הגיעו עם התובעת שאותו על התובעת לכבד.
2. הנה כי כן, המחלוקת העומדת להכרעתי הינה כיצד יש לפרק את השיתוף במקרקעין הנמצאים בבעלות משותפת של התובעת והנתבעים. בנוסף, בין הצדדים נסובה מחלוקת, האם הנתבעים החלו בעיבוד החלקה המסוימת על פי מצג שיצרה התובעת כלפיהם ומכוח הסכם שהגיעו איתה.
3. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי להיעתר לתובענה ולהורות על פירוק השיתוף בהתאם לתוכנית שהגישה התובעת.
4. כפי שפורט לעיל, הנתבעים הם הבעלים של חלקים בלתי מסוימים במקרקעין בשטח של 43 דונם. לטענתם, לאחר כניסת התובעת לרמת הגולן נתפסה על ידה החלקה לצרכי ביטחון. הנתבעים טוענים, כי משחלף הצורך הביטחוני הם ביקשו מהתובעת, כי תשיב להם את החלקה והדבר התעכב במשך שנים ובנסיבות אלו הגישו תביעה נגד התובעת. בפסק הדין נקבע, כי על התובעת להסדיר את זכויות הנתבעים ב- 43 דונם בחלקה. הנתבעים טוענים, כי נציג מטעם התובעת הראה להם את החלק שלהם, בגודל של 43 דונם, ומסר לידיהם מפה. לטענתם, בעקבות כך החלו לעבד את החלק שלהם עליו הצביע נציג התובעת. כאמור, הנתבעים דורשים, כי במסגרת פירוק השיתוף הם יקבלו את החלק האמור.
5. בעדותו אישר פואד, כי בשלב מסוים הנתבעים עלו על הקרקע והחלו לעבד אותה והוסיף, כי זה היה בתיאום (עמ' 34 ש' 18-19). כאמור, הנתבעים טוענים, כי החלו לעבד את החלק הרלוונטי לאחר שכהן הראה להם את החלק שלהם במקרקעין.
6. בתצהירו טען כהן, כי עלה לשטח עם חלק מהנתבעים והראה להם את מיקום וגבולות חלקה 81 והציע לנתבעים לפנות למנהל בבקשה לפירוק שיתוף מוסכם בצירוף מפה עליה יסומנו גבולות השטח בו הם מעוניינים והבקשה תבחן על ידי המנהל. עוד טען, כי הנתבעים מסרו מפה לא מדויקת ועל כן ביקש, כי יפנו למודד לצורך ביצוע בדיקות מדויקות (ת/1 סעיפים 10-12).
7. כהן נשאל, האם לאחר שניתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי הגיע לשטח, נפגש עם הנתבעים, הראה להם את השטח, מסר להם איפה הם יכולים לקבל את השטח שלהם בגודל 43 דונם ונתן להם תוכנית מהמנהל בנוגע לאיפה נמצאת החלקה. כהן השיב, כי זה לא מדויק ובהמשך טען, כי חלק היה וחלק לא. לטענתו, יצא עם חלק מהנתבעים לשטח בכדי להראות להם איפה חלקה 81, אשר בתוכה יש את ה- 43 דונם. לטענתו, באותו זמן ה- 43 דונם האמורים לא היו מוגדרים. כהן נשאל, האם 43 הדונם הוגדרו בשטח בנוכחותו והשיב, כי באותו מעמד חלק מהנתבעים ביקשו לקבל את 43 הדונם באזור מסוים ולטענתו הוא אמר להם שהם יוכלו להגיש בקשה למנהל ובנוסף נתן להם מפה (עמ' 12 ש' 17-31).
8. כהן נשאל, האם כאשר מסר לנתבעים את המפה והראה להם את חלקה 81 ביקש מהם לא להיצמד לחלקות 69 ו-75 והשיב, כי זה לא היה באותו מעמד. הוא העיד, כי כאשר הנתבעים ביקשו חלק מסוים הוא אמר להם שהם יכולים להגיש מדידה מסודרת למנהל שיבחן את הבקשה. לטענתו, המודד של הנתבעים עשה עבודה לא מקצועית ועלה על חלקות ואז תיקנו את הנתבעים ואמרו להם שהמדידה שלהם לא מדויקת ונתנו להם מפה בכדי שיראו איפה החלקות הפרטיות והם התבקשו להסדיר את בקשתם בהתאם (עמ' 14 ש' 2-11). כהן נשאל, האם אמר לנתבעים להתרחק מחלקות 69, 75, 77 ו- 78 והשיב, כי אינו זוכר במדויק את החלקות וכי אמרו לנתבעים להתרחק מחלקות אלו משום שהן פרטיות (עמ' 14 ש' 12-14).
9. כהן אישר, כי הוחלפו מפות מדידה וכי קיבל תוכנית מדידה מהנתבעים המתייחסת ל- 43 דונם במיקום עליו מדברים הנתבעים (עמ' 16 ש' 3-9). הוצגה לו מפה (נ/2) ונטען בפניו, כי הוא קרא לה פרטיזנית ובתגובה טען, כי זו לא המפה שהועברה אליו בהתחלה. כהן הוסיף, כי המפה אשר הוצגה לו לראשונה עלתה על חלקה 75 ועל חלקה 69 (עמ' 16 ש' 14-16). כהן העיד, כי לאחר שהם העירו הערות הגיעה מפה מסודרת שלא עלתה על החלקות הפרטיות וטען, כי אינו יודע האם מדובר בנ/2 אם לאו. כהן ציין, כי יש מפה אשר מסמנת שטח של 43 דונם מבלי לעלות על החלקות הפרטיות (עמ' 16 ש' 29-31).
10. כהן אישר, כי המפה שהוצגה לו (נ/1) היא המפה שמסר לנתבעים (עמ' 14 ש' 15-16). נטען בפניו, כי כאשר הנחה את הנתבעים הוא לא אמר להם לא להגיע לחלקה 69 וכי מדובר בשטח צבאי ושאסור להגיע לשם. בתגובה השיב, כי כאשר היה עמם בסיור הוא הראה להם את חלקה 81 והם ביקשו לרדת לאזור שרלוונטי יותר מבחינתם לבצע את ההכשרה. הוא טען שביקש מהנתבעים מפת מדידה ובמקרה כאמור מודד אמור לגשת למיפוי ישראל להוציא מפה מסודרת עם גושים וחלקות ולהגיש בקשה, אולם, זה לא נעשה בפועל ותחת זאת המודד סימן את החלקות כולל החלקות הפרטיות (עמ' 14 ש' 25-30).
11. נטען בפני כהן, כי בדרך כלל כאשר המנהל רוצה למסור שטח לאזרח אז המודד של המנהל מסמן את גבולות השטח במקום והוא אישר, כי זה המצב כאשר המנהל רוצה למסור את השטח (עמ' 15 ש' 3-5). כהן נשאל מדוע מודד של המנהל לא יצא לשטח במקום לטרטר את הנתבעים והשיב, כי הוא לא רצה למסור להם את השטח וכי הם ביקשו היכן הם רוצים. כהן שב וטען, כי הוא הראה להם את גבולות החלקה ואמר להם להגיש בקשה (עמ' 15 ש' 6-8). כהן נשאל האם הוא מתעלם מפסק הדין אשר ניתן במחוזי והשיב, כי פסק הדין אמר שיש לנתבעים 43 דונם מתוך חלקה 81 ואם המנהל או הנתבעים רוצים חלקה ספציפית אז מגישים פירוק שיתוף (עמ' 15 ש 9-12). לטענתו, הוא לא ידע על פסק הדין ולכן המנהל לא יזם פירוק שיתוף (עמ' 15 ש' 12-14).
12. כהן נשאל, האם כאשר המנהל רוצה להפריש לשותף שלו במקרקעין את החלק שלו במקום מסוים, האם המודד של המנהל הוא זה שיוצא לשטח והמנהל אינו סומך על מודד פרטי והשיב, כי אינו אחראי על פירוק שיתוף במנהל ואינו יודע איך הדברים נעשים בפועל והאם יוצא מודד מטעם המנהל או מודד מוסכם (עמ' 15 ש' 15-20). נטען בפניו, כי הוא יצא לשטח בכדי למסור שטח בהתאם לפסק הדין ולטענתו לא בדק איך מוסרים את השטח והוא נשאל מדוע, בנסיבות אלו, יצא לשטח והשיב, כי יצא עם הנתבעים לחלקה 81 בכדי להראות להם היכן נמצאת החלקה הרלוונטית ושב וטען, כי בכדי שהמנהל יוכל לבדוק בקשה לפירוק שיתוף יש להגיש מפת מדידה ובמקרה בו עסקינן לא התקדמו בעניין הזה והתהליך לא התחיל (עמ' 15 ש' 22-29).
13. כהן נשאל, האם עד היום המנהל לא מסר לנתבעים את ה- 43 דונם והשיב, כי המנהל לא עשה פירוק שיתוף (עמ' 15 ש' 30-31). הוא נשאל, האם נמסרו לנתבעים 43 דונם נכון לרגע זה והשיב, כי לא נמסרו 43 דונם ספציפיים (עמ' 15 ש' 32, עמ' 16 ש' 1). נטען בפניו, כי הוא אמר שהמנהל לא דן בבקשת הנתבעים מאחר והוגשה לו תכנית מדידה חאפרית והוא נשאל מה המנהל עשה עם הבקשה משנת 2007 והשיב שהבקשה נבחנה ובשלב כלשהו עלתה מחלוקת באשר לשאלה האם מגיעים לנתבעים 43 דונם או 21.5 (עמ' 17 ש' 1-3, 7-8). כהן נשאל האם במידה שהנתבעים היו מסכימים לקבל את עמדת המנהל ולצמצם ל- 21.5 דונם האם היו נמצאים במחצית השטח שבו הם נמצאים היום ללא ויכוחים והשיב, כי אינו יודע מה היה אומר המנהל משום שהוא לא סיים את בדיקתו (עמ' 17 ש' 12-14).
14. כהן אישר, כי היה צד לתשריטים ונשאל מדוע לא אמר למי שהכין אותם שהם הראו לנתבעים את המקום וכי הם תפסו חזקה והכשירו את השטח והשיב, כי הוא לא אמר לנתבעים להיכנס ל- 43 דונם האמורים. לטענתו, השטח היה בבדיקה ולאחר שהבינו שיש בעיה לתת לנתבעים את השטח מבחינת הצבא אזי התובעת הביאה את הצעת החלוקה שלה אשר בה תהיה פחות הפרעה לצבא (עמ' 18 ש' 27-32, עמ' 19 ש' 1-3).
15. נטען בפני פואד, כי כאשר הנתבעים החלו לבצע את עבודות ההכשרה הם קיבלו מכתב דרישה להפסיק את העבודות והוא השיב, כי לא קיבלו מכתב וכי כהן לא הגיע ותחת זאת שלחו אליהם את מרדכי. כאשר נשאל, האם מרדכי אמר להם להפסיק הוא השיב, כי הוא התחזה לקצין וכי הוא לא ראה דרגות. פואד אישר, כי לא התרשם שיש למרדכי סמכות והוא לא קיבל מכתב ולכן המשיך לעבד את הקרקע (עמ' 34 ש' 30-33, עמ' 35 ש' 1-4). הוא נשאל האם לא הייתה תלונה למשטרה של עוזי מילנר והשיב בשלילה (עמ' 35 ש' 5-6). פואד נשאל, האם הנתבעים זומנו לתחנת המשטרה והשיב, כי מרדכי הזמין משטרה אולם לא הופיע. הוא הוסיף, כי הם הלכו והשוטרים לא ידעו מה לעשות איתם (עמ' 35 ש' 7-8). נטען בפני פואד, כי בסעיף 42 לתצהירו טען שהגיע נציג צה"ל ואסר על הנתבעים לעבד את הקרקע ונטען בפניו, כי נציג צה"ל, מרדכי שמואל, ולא מישהו שהם לא יודעים מיהו, אמר להם להפסיק את העבודות ובתגובה טען, כי לא ידעו אם הוא רציני או לא (עמ' 35 19-22).
16. פואד נשאל, האם לטענתו הנתבעים לא קיבלו מכתב התראה מכהן והשיב, כי קיבלו מכתב אחרי חצי שנה (עמ' 35 ש' 23-24). הוא נשאל מתי החלו לעבוד במקום והשיב, כי אינו זוכר בדיוק (עמ' 35 ש' 25-26). פואד נשאל כיצד הוא יודע לומר שהמכתב הגיע אחרי חצי שנה, ככל שאינו זוכר מתי התחילו לעבוד, ונשאל מתי עלו לקרקע והשיב, כי זה כתוב וכי הם ביקשו מכהן באופן מסודר. פואד טען שזה היה ב- 18.2.07 והעיד שהם עלו אחר כך, כאשר סיכמו עם כהן לבוא לשטח. פואד נשאל מתי עלו לשטח והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 36 ש' 1-6). נטען בפני פואד, כי במכתבו מיום 9.11.08 (נ/6 נספח כ"ג) כהן טען שהוא נכנס בלי רשות ובלי הסכמה וכי עליו לסלק את ידו. פואד השיב, כי זו הטענה של כהן אשר מתכחש למה שהיה (עמ' 36 ש' 7-9). פואד נשאל האם הפסיק לעבוד בעקבות מכתבו של כהן האמור והשיב בשלילה וטען שהפסיק לעבוד רק אחרי מתן צו מבית המשפט (עמ' 36 ש' 10-11). הוא אישר שהפסיק אחרי ה- 18.1.10 אז היה הדיון בצו הזמני (עמ' 36 ש' 12-13).
17. טענתו של כהן לפיה עלה עם הנתבעים לשטח, הראה להם את גבולות חלקה 81 ואמר להם להגיש בקשה מסודרת בכדי שיקבלו שטח מסוים בחלקה לא נסתרה. כאמור לעיל, זמן לא רב לאחר שהנתבעים החלו לעבד את החלק הרלוונטי נשלח מכתבו של כהן ומרדכי הגיע למקום והנתבעים התבקשו להפסיק את ביצוע העבודות במקום אולם לא עשו כן. התנהלות הנתבעים בשלב זה יש בה כדי לתמוך בטענת התובעת לפיה הנתבעים עיבדו את החלק הרלוונטי על דעת עצמם ולשלול טענתם, כי היה להם הסכם עם התובעת. ככל שהנתבעים עיבדו את החלק לאחר שכהן הראה להם את המיקום הרלוונטי הרי שלא ברורה התעלמותם ממכתבו. אי לכך אני קובעת בשלב זה, כי הנתבעים לא הוכיחו, כי התובעת הקצתה להם חלקים מסוימים במקרקעין אותם החלו לעבד ועל כן מבקשים, כי חלקים אלו יוקצו להם במסגרת פירוק השיתוף במקרקעין. הנתבעים לא הוכיחו קיומן של הסכמות כלשהן עם התובעת עובר להגשת התביעה לגבי חלקים מסוימים אותם יקבלו.
18. יתרה מזאת, כפי שיפורט בהמשך, אף אם הייתי דוחה את גרסתו האמורה של כהן ואף אם הנתבעים היו מוכיחים, כי כהן הקצה להם שטח מסוים בחלקה ובהתאם הם החלו לעבד את השטח האמור הרי שאין בכך בכדי להביא, בנסיבות המקרה שלפניי, לדחיית התובענה בה עסקינן. אף אם הוקצה לנתבעים חלק מסוים הרי שבעת פירוק השיתוף אין להתעלם מטענת התובעת לפיה בשל צרכי הצבא ומטעמים בטיחותיים אין לתת לנתבעים את החלק האמור, ותחת זאת יש לתת להם את חלקם במקרקעין במקום אחר באותה חלקה.
19. נטען בפני כהן, כי ידע שיש לנתבעים זכויות בשטח ושהם תופסים חלק ממנו אולם לא עושים שום דבר ונשאל מדוע שלח להם כל הזמן מכתבי התראה והגיש תלונה במשטרה והשיב, כי עשה כן משום שהם נכנסו לשטח ללא הסכמת התובעת או אישורה וניסו לקבוע עובדות בשטח (עמ' 20 ש' 10-13).
20. כהן נשאל, האם מסכים שצריך להשקיע מאות אלפי שקלים בכדי להכשיר לחקלאות את השטח אשר התובעת מציעה וכי הדבר נעשה כבר בחלקה הרלוונטית והשיב, כי צריך להשקיע הרבה כסף וכי אינו יודע סכומים. כהן נשאל מדוע המנהל צריך לקחת את השטח שהנתבעים הכשירו והשקיעו בו כספים והשיב משום שהנתבעים לא היו אמורים להיכנס לשטח לפני שמתבצע פירוק שיתוף. הוא הוסיף, כי על פי הבדיקות של התובעת, השטח נדרש לצבא ולכן גם התובעת אינה מתכוונת להיכנס שם ולבצע נטיעות (עמ' 20 ש' 4-9). כהן נשאל, האם מאשר שהנתבעים הכשירו את השטח של 43 דונם בהשקעה רצינית והשיב, כי הוא יודע שהם הכשירו את ה- 43 דונם אולם אינו יודע את היקף ההשקעה (עמ' 13 ש' 24-26). כהן אישר, כי ראה באגר עובד בשטח כאשר הגיע למקום שהכשיר את הקרקע (עמ' 13 ש' 27-28, 32 עמ' 14 ש' 1).
21. ככל שיש ממש בטענת הנתבעים לפיה נמסר להם חלק מסוים במקרקעין והם על סמך מצג מצד התובעת, דבר שכאמור לא הוכח בהליך שלפני, החלו לעבד חלק זה תוך השקעת כספים הרי שבידם להגיש תביעה בנדון ולהעלות טענותיהם במסגרתה. אולם אין בכך כדי להביא לדחיית התובענה בה עסקינן והצעת פירוק השיתוף של התובעת. אציין עוד, כי התרשמתי שהתעלמות הנתבעים מההתראות והדרישות, כי יפסיקו את ביצוע העבודות בשטח הגדילה את הוצאותיהם.
22. בתצהירו טען כהן, כי כל המקרקעין כלולים בתוך שטח אש מוכרז וכל כניסה ושימוש חדשים בהם דרושים אישור מוקדם של צה"ל הפועל לפי הנחיותיו וצרכיו (סעיף 6 ת/1). בעדותו נטען בפניו, כי אין ממש בטענתו לפיה השטח הוא שטח אש. בתגובה טען כהן, כי לפי המפות שקיימות במנהל מדובר בשטח אש (עמ' 19 ש' 20-23). נטען בפניו, כי החלקות הפרטיות באזור ומסביב לשטח האמור כל השטחים מעובדים. כהן השיב, כי יש שטחים מעובדים וחלקם מעובדים בתוך שטח אש. כהן נשאל, האם היבולים האמורים הינם בשטח אש והשיב בחיוב. כהן נשאל האם הצבא אינו עושה דבר בנדון והשיב, כי זה לא עניינו וכי מדובר בחלקות פרטיות (עמ' 19 ש' 24-30). כהן טען, כי חלקה 69 נמצאת ליד המקום שהנתבעים נמצאים בו היום ואשר הם הכשירו. נטען בפניו, כי חלקה 69 אינה שטח אש והוא טען, כי מדובר בשטח אש. כהן הוסיף, כי גם המקום שהוא מציע היום לנתבעים הוא שטח אש (עמ' 19 ש' 4-9).
23. כהן נשאל כיצד כאשר אגף הנכסים של משרד הביטחון קבע שהצורך הביטחוני חלף, עוד לפני שניתן פסק הדין במחוזי, ומר גלילי העיד על כך בבית המשפט קובעת התובעת, כי קיים צורך בטחוני. הוא נשאל, האם בדק את זה והשיב, כי בחלק מהבדיקות הוא נפגש עם נגד המקרקעין של הצבא, אשר העלה בפניו את הבעייתיות באזור הזה. כהן הוסיף, כי הוא מעריך שלא הגיעו לבדיקה מול אגף הנכסים של משרד הביטחון היות ומאז החלו התביעות המשפטיות ולמעשה לא ניהלו תיק של פירוק שיתוף (עמ' 19 ש' 14-19). כהן נשאל האם יש לו מסמך ממשרד הביטחון לפיו אחרי שהחזירו לנתבעים את השטח תפסו אותו מחדש לצורכי בטחון, לאחר עדותו של גלילי בבית המשפט המחוזי, והשיב, כי אינו מכיר מסמך כזה (עמ' 20 ש' 18-20).
24. מרדכי העיד, כי הגיע לשטח וראה אנשים שנכנסו לתוך שטח אש "זעורה" וטען, כי בשיחה עמם הבין שהם קיבלו בעלות על השטח מבית המשפט וטען שביקש מהם לצאת מהשטח, למרות המסמכים שמחזיקים ביד, שכן הם נמצאים בתוך שטח אש פעיל ללא תיאום ויש סכנה לחייהם (עמ' 22 ש' 7-13). לשאלה על סמך מה אמר לנתבעים לצאת מהשטח והזמין משטרה השיב, כי הכניסה הייתה לשטח אש ללא תיאום ועבודות המחפרון נעשו בתוך שטח האש ואם העבודות היו נעשות בתיאום אזי לפני שהיו עושים אותן היה צריך לבצע סריקת נפלים בשטח (עמ' 22 ש' 16-19). בהמשך נשאל, האם הצבא החזיר את השטח שהוא קורא לו שטח אש לשימוש התושבים מבלי לבצע בדיקת נפלים והשיב, כי הסטטוס של השטח מעולם לא שונה והוא נותר שטח אש. מרדכי העיד, כי לאחר אימון מתבצעת סריקת נפלים בשטח וכל שלושה חודשים מתבצעת סריקה כללית בכל גזרת שטח האש. הוא הוסיף, כי בהתאם לפקודות הצבא, לאחר שצה"ל מאפשר לאזרחים לעבד שטח שנמצא בתוך שטח אש, אז מבצעים סריקה נוספת בשביל לוודא, שוב, שלא קיימים נפלים (עמ' 30 ש' 12-18).
25. מרדכי שלל בתוקף טענה לפיה מי ששלח אותו להוציא את הנתבעים מהשטח היה כהן. הוא העיד, כי לא היה בינו לבין כהן קשר לפני צאתו לשטח. עוד העיד, כי מאז שהוציא אותם מהשטח ועד היום היה בינו לבין כהן קשר וטען, כי היה גם קשר בין משרד הביטחון אגף נכסים והמנהל בכדי למצוא פתרון לסוגיה (עמ' 22 ש' 20-25). בהמשך העיד, כי הוא אחראי על שלומו של כל אדם שנכנס לשטח אש פעיל וכי את כל המהלכים שעשה הוא עשה לטובת הצלת חיים ולא לטובת נכס כזה או אחר (עמ' 26 ש' 10-12).
26. נטען בפני מרדכי, כי במסגרת הליך אחר העיד גלילי ממחלקת נכסים במשרד הביטחון, כי הצורך הביטחוני בשטח חלף ובתגובה טען, כי הוא יודע ששטח האש בהתאם לתוקפו גבולותיו לא השתנו (עמ' 23 ש' 28-32). מרדכי העיד, כי הוא יודע שתוקף המפה לא שונה וכי לא יצאה מפה אחרת. לטענתו, זו המפה היחידה היום בצה"ל שנותנת להם סמכות להתאמן בשטחים בהתאם לגבולות המסומנים עליה (עמ' 24 ש' 1-3). בהמשך העיד, כי רפול כרמטכ"ל מכהן חתם על הצו כבעל תפקיד והצו תקף עד שבעל תפקיד בדרגתו ישנה אותו (עמ' 25 ש' 26-27).
27. מרדכי נשאל מה התשובה של מחלקת הנכסים של משרד הביטחון לגבי האישור משנת 98 לפיו הם מסכימים להחזיר לנתבעים את הקרקע והצורך הביטחוני חלף ונשאל האם מישהו ממשרד הביטחון אמר לו לומר לנתבעים לא להיכנס לשטח והשיב, כי הוא יודע שמאז היה דין ודברים בין משרד הביטחון למנהל בכדי למצוא איזה שהוא רעיון שיאפשר גם לבעלי השטח לעבד את אדמתם וגם ליצור מצב שלא תהיה הפרעה לאימונים של הצבא בשטח אש. מרדכי הוסיף, כי עלה סוג של רעיון כפי שמסומן במפה וטען, כי מעבר לכך לא קיבל שום הוראה לשנות עובדה בשטח (עמ' 24 ש' 16-22).
28. מרדכי השיב בשלילה לשאלה, האם הוא אחראי על מתן אישורים לשטח אש והוסיף, כי יש את החמ"ל פיקודי וחמ"ל אוגדה (עמ' 28 ש' 19-20). מרדכי נשאל, האם משרד הביטחון אמר לו שהשטח הוא שטח אש וכי יש להודיע לנתבעים לצאת מהשטח והשיב, כי לא היה תוכן שיחה כאמור אולם הובהר ששטח האש הוא זה שקיים במפות שהוצגו לבית המשפט (עמ' 24 ש' 23-26). הוא נשאל, האם משרד הביטחון הוציא לו מכתב ואמר לו שהם חוזרים בהם ממה שהודיעו לנתבעים לפני ההליך המשפטי או שהייתה טעות או שהמצב השתנה מבחינה ביטחונית וכי הם רוצים את השטח כשטח אש ושיודיע לכל מי שנמצא בשטח שיפנה את השטח ובתגובה טען, כי סטטוס השטח לא השתנה והוסיף, כי אין לו מכתב ממשרד הביטחון ושב וטען, כי גבולות שטח האש לא השתנו. הוא טען, כי אינו יודע על איזו עובדה שהביאה את משרד הביטחון להבין שהשטח המדובר ניתן למישהו. לטענתו, מבחינת כל הגורמים במשרד הביטחון ובצבא, הנתונים שבא כוחם של הנתבעים מעלה אינם מוכרים ובשל כך אין צורך להוציא שום מכתב (עמ' 24 ש' 28-32, עמ' 25 ש' 1-2). מרדכי העיד, כי הם נוהגים בשטח כפי שנהגו משנת 82.הוא הוסיף, כי להם ולמשרד הביטחון לא ידוע על שום שינוי בסטטוס מאז (עמ' 25 ש' 2-3). מרדכי נשאל האם העמדה של משרד הביטחון, כפי שהוצגה בבית המשפט המחוזי, אינה קיימת והשיב, כי קיבל מספר ניירות והעביר אותם למשרד הביטחון והוא אינו יודע האם המסמך האמור היה ביניהם (עמ' 25 ש' 4-7).
29. מרדכי טען, כי החלקה המדוברת, אשר התחילו לעבד, נמצאת בוודאות בשטח אש. הוא העיד, כי הוא אינו יודע איפה נמצאת חלקה 81 וגבולותיה ונשאל איך הוא יודע שהצו חל עליה. מרדכי השיב, כי הוא מתייחס לשטח המעובד שנמצא בתוך שטח אש. לטענתו, אנשים אשר מבצעים עבודות בשטח מסכנים את חייהם ומתפקידו להגן עליהם. לטענתו, השטח נמצא בוודאות בתוך שטח אש, ללא קשר לגבולות חלקה 81 (עמ' 30 ש' 1-11). בהמשך עדותו נטען בפניו שהוא אמר שאינו יודע מה גבולות חלקה 81 אבל הוא יודע שהשטח שנתפס על ידי הנתבעים ועובד נמצא בתוך שטח האש והוא השיב בחיוב וטען, כי הוא יודע זאת בוודאות (עמ' 31 ש' 17-19).
30. מרדכי העיד, כי הם מתאמנים באופן רציף בתא השטח הזה, בהתאם לסמכות הרמטכ"ל רפול (עמ' 23 ש' 32, עמ' 24 ש' 1). הוא נשאל מתי נעשה באזור הזה של זעורה מטווח אחד ונורתה יריה והשיב, כי כל הזמן, באופן פעיל, נעשים שם אימונים. מרדכי הוסיף, כי בשלוש השנים האחרונות הושקעו בגזרה הזאת 5 מיליון שקלים לטובת עמדות ירי (עמ' 26 ש' 13-15). לטענתו, עמדות הירי קיימות ומשמשות חיילי חי"ר. מרדכי הוסיף, כי ליד השטח המסומן יש משטח כורכר והשטח מוגדר כשטח מנחת מסוקים בכדי לאפשר הנחתה מהירה של מסוקים בקרבת הכביש במקרה של תקרית של פגיעה במספר חיילים (עמ' 26 ש' 20-23). הוא העיד, כי מעבר לכך השטח נמצא בתוך משפכי הירי של נשק נקל שחיילים מתאמנים לא רחוק ממנו (עמ' 26 ש' 24-25). נטען בפניו, כי בשטח המדובר אין פעילות של צה"ל כלל ולא רואים את צה"ל בשטח משנת 95 והוא שלל את הטענה האמורה (עמ' 27 ש' 2-4). הוצג למרדכי צילום של השטח והוא נשאל היכן עמדות הירי במקום והוא השיב, כי אינו מזהה את זווית הצילום וכי מדובר בעמדות ירי קבורות באדמה עם מיגון מעליהן וחרירים שמהם חיילים מתצפתים ויורים (עמ' 27 ש' 13-22).
31. נטען בפני מרדכי, כי הוא אמר שבכדי שהנתבעים יגיעו לשטח בו עסקינן הם צריכים לעבור דרך מנחת מסוקים והוא השיב, כי אינו אומר שהם צריכים לעבור דרך מנחת מסוקים אלא שהשטח עליו עבדו שימש מנחת מסוקים ובעיבוד הם דרסו חלק משטח הכורכר והעלימו בתוך השטח מנחת נוסף (עמ' 28 ש' 21-24). בתצהירו טען מרדכי, כי ככל שהנתבעים יקבלו את השטח התפוס על ידם הרי שלא יהיה בידם לעשות בו שימוש שכן הצבא לא יתיר זאת. הוא טען, כי בכדי להגיע לשטח האמור עליהם לעבור דרך שטחי המנחתים ובשל כך וכן בשל הסכנה הבטיחותית הנובעת מאימוני הצבא לא יותר להם לעשות שימוש בשטח (ת/2 סעיף 8). מרדכי אישר את האמור בסעיף 8 לתצהיר וטען, כי משטח הכורכר שהוא הצביע עליו הוא חלק ממנחת שעדיין קיים וטען שהכניסה לשטח של הנתבעים היא דרך המנחת (עמ' 28 ש' 26-28). מדרכי הופנה לנ/1 ונשאל האם לטענתו יש שם מנחת מסוקים פעיל ובתגובה הצביע על מיקום המנחת וטען, כי משטח הכורכר משמש את הצבא להנחתת מסוקים. הוא נשאל מתי לאחרונה נחת מסוק במנחת הזה והשיב כי אינו יודע וכי אינו מנחית מסוקים (עמ' 28 ש' 29-31, עמ' 29 ש' 1-2).
32. מרדכי אישר, כי קצין משטרה הודיע לו שמבחינתו הנתבעים יכולים להיכנס לשטח והמשטרה לא תתערב (עמ' 25 ש' 20-21). הוא שלל טענה לפיה מאז הוא עצמו לא התערב וטען, כי עשה מהלך קיצוני וביקש מקצין החקירות לעצור את העבודות בשטח אולם קצין המשטרה סירב וטען שצו הסגירה חתום על ידי אדם שהלך לעולמו וכי יש להחתים צו חדש עם הרמטכ"ל החדש. לטענתו, הוא הגיש תלונה נגד קצין החקירות בטענה שבגלל שיקול דעת מוטעה שלו אנשים עובדים בתוך שטח אש ללא אישור ומשקיעים כספים, אשר ככל הנראה לא יוכלו לממש. מרדכי הוסיף, כי התלונה הועברה למרחב גליל והיועמ"ש של מרחב גליל עצר את העבודות. הוא נשאל מדוע לא ציין את הדברים בתצהירו והשיב, כי הוא מתנצל. מרדכי נשאל, האם סיפר על כך לבא כוחה של התובעת והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 25 ש' 28-31, עמ' 26 ש' 1-6).
33. מרדכי אישר, כי אם התובעת רוצה לתת לנתבעים את השטח שמסומן בצהוב אז היא רוצה לתת להם שטח אש. הוא נשאל האם הוא מסכים שיתנו לנתבעים את השטח הצהוב והשיב, כי היה מעדיף שלא אבל אם אין ברירה אז זה המקום הכי פחות מסוכן כך שלצבא יכולה להיות שליטה על ביטחונם של האנשים בזמן אימון (עמ' 23 ש' 13-17). לטענתו, הבינו מהמנהל שפסק הדין מאפשר לתת את אותו שטח אבל במרחק של 300-350 מטר מהנקודה האמורה. מרדכי העיד, כי בצה"ל לא ראו בכך פסול לאפשר את המהלך ולתת לאנשים להתפרנס בכבוד מאדמתם. לטענתו, לא היו רוצים להגיע למצב שאדם יאלץ לקבל פיצוי כספי ולא לעבד את אדמתו (עמ' 29 ש' 10-13).
34. נטען בפני מרדכי, כי מלבד הנתבעים יש במקום כל כך הרבה חלקות מעובדות ואנשים שמעבדים אותן והוא נשאל, האם ביקש ממשהו מהם שיצא מהשטח ולא יעבוד בשטח. מרדכי העיד, כי קיים שטח נוסף, בצמוד לשטח בו עסקינן, אשר גם בו הוא עצר את העבודות והנושא נדון מול משרד הביטחון (עמ' 26 ש' 26-30). בהמשך העיד, כי הגבילו במקום מיקום קו חשמל ואילצו את חברת חשמל לשנות תוכניות כדי שהעמודים וכבלים לא יהיו במשפך הירי. הוא הוסיף, כי במקום נמצא קו פרשת מים וביקשו ממקורות לבצע מיגונים לקו המים בכדי שלא ייפגע. לטענתו, ימשיכו לעשות כל דבר בשטח שיאפשר לצה"ל להתאמן וגם יאפשר לאזרחים שגרת יום (עמ' 27 ש' 26-29).
35. מרדכי נשאל, האם השטח שהמנהל מציע לנתבעים הוא שטח שצה"ל עושה בו פעילות והשיב, כי השטח האמור נמצא בתוך מובלעת של מטעים בוגרים. הוא העיד, כי צה"ל יכול היה להסיט את משפך הירי לשטח בור בכדי שתהיה לו שליטה בראיה הרבה יותר טובה. מרדכי טען, כי צה"ל משתמש בשטח במגבלות הקיימות וכי נטיעה חדשה של שטח נוסף בתוך שטח הבור תביא לחוסר יכולת של הצבא להתאמן בשטח האש בהתאם לצו הרמטכ"ל הקיים (עמ' 27 ש' 5-12). בהמשך עדותו טען, כי השטח שייך למנהל וניתן לצבא לטובת אימונים. מרדכי העיד, כי במידה שהמנהל יחליט או שתתקבל החלטה לתת את השטח לנטיעות אזי הצבא ייאלץ, לפי התקנות לשעת חירום, לעצור את הנטיעות וככל הנראה יידרש לשלם פיצוי בהליך משפטי (עמ' 29 ש' 7-10). מרדכי נשאל האם במידה שהנתבעים יקבלו שטח איפה שהמנהל מציע האם לא יקבלו פיצוי ובתגובה טען, כי אם הם יסכימו לקבל את השטח שהמנהל מציע, ואשר מקובל גם על צה"ל, אז יתאפשר להם לעבד את האדמה כרצונם וללא הגבלה (עמ' 29 ש' 16-19). הוא העיד, כי השטח אשר מציעה המדינה הינו מקום שמאפשר לצה"ל לשלוט על פגיעה בחיי אדם למרות שזה בשטח אש (עמ' 29 ש' 17-18). מרדכי העיד, כי אם הנתבעים יתעקשו לקבל את השטח אשר בו החלו את ההכשרה, למרות שהוסבר להם להפסיק בתחילת העבודות, אז משרד הביטחון יצטרך לשלם כספים ובכל מקרה לא יאפשר עיבוד שטחים במקום (עמ' 29 ש' 19-22).
36. מרדכי נשאל, האם יודע היכן נמצאת האנדרטה במקום והשיב, כי כאשר נכנסים לשטח זעורה היא מצד ימין. עוד העיד, כי היא נמצאת בשטח אש. מרדכי נשאל האם כל מי שמבקר שם עובר עבירה והשיב, כי לשם כניסה לאנדרטה נדרש אישור צבאי ומי שנכנס ללא אישור עובר עבירה. הוא הוסיף, כי קיימים עוד מקומות כאלה ברמת הגולן וכי הצבא יודע לפקח על מטיילים שרואים בשטח פתוח כמו האנדרטה וכי לא יצליחו לראות אנשים בתוך מטע (עמ' 28 ש' 11-18).
37. בתצהירו טען כהן, כי לאור דרישות צה"ל וצרכיו בכל הקשור לחלקה המערבי של החלקה, קיומן של חלקות פרטיות בתוך המקרקעין והרצון של המנהל והנתבעים לקבל שטח רציף הרי שהצעת החלוקה שהציעה התובעת היא ההצעה היחידה המתקבלת על הדעת (ת/1 סעיף 21). בעדותו נשאל כהן למה התכוון בסעיף 21 לתצהירו והשיב, כי האמור בסעיף מבוסס על מה שידע בעקבות פגישותיו עם נציג הצבא וממה שאמר היועץ המשפטי אשר אמר, כי קיבל אישור על כך ממשרד הביטחון (עמ' 20 ש' 21-23). נטען בפניו, כי בתצהירו טען שהצעת התובעת ריאלית משום שבצד המערבי יש קרקע חקלאית ויש צבא והוא השיב, כי רשום "לאור דרישות צה"ל" וטען, כי אולי היה צריך להוסיף שבצד המזרחי קיימות נטיעות ושהשטח הזה כבר מופר מבחינת התובעת (עמ' 20 ש' 26-28)
38. עדויותיהם של כהן ומרדכי, לפיהן עסקינן בשטח אש, מקובלות עליי ואמינות בעיניי. הנתבעים לא הוכיחו, כי הצו לפיו עסקינן בשטח אש איננו בתוקף. אמינה בעיניי עדותו של מרדכי באשר לשימוש אשר צה"ל עושה בשטח. מרדכי הינו עד אמין ומהימן ואינו בעל אינטרס אישי בתובענה. טענת הנתבעים לפיה הצורך הביטחוני חלף לא הוכחה. אין מחלוקת, כי בעבר החזיקה התובעת בחלקה כולה, בשל קיומו של צורך ביטחוני. כעת, אמנם השטח כולו עדיין מוגדר כשטח אש אולם הצורך הביטחוני צומצם ואין מניעה ליתן לנתבעים את חלקם במקרקעין ויש לעשות כן, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, בעת פירוק השיתוף וחלוקת החלקה אין להתעלם מהעובדה שעסקינן בשטח אש, מצרכי הצבא ומהסכנות הטמונות בשטח. ברי, כי יש לחלק את המקרקעין בצורה המיטבית שלא תפגע בצרכי הצבא כך שיהיה בידי הצבא להמשיך ולעשות שימוש במקרקעין ובמקביל הנתבעים יוכלו לעבד את חלקם באופן שבו ניתן יהיה לשמור על ביטחונם. זאת ועוד, במידה והנתבעים יקבלו את מבוקשם וייקבע, כי יש להקצות להם את החלקה אותה הם מבקשים, אזי ממילא על פי עמדת הצבא ייאסר על הנתבעים לבצע כל עבודה בחלקה זו בשל שיקולים ביטחוניים. אי לכך, אין כל מקום להורות על פירוק שיתוף במקרקעין באופן אותו מבקשים הנתבעים כאשר כבר כעת ברור, כי לא יוכלו לעשות כל שימוש בקרקע.
39. התרשמתי, כי הצעת החלוקה אשר הגישה התובעת הינה הצעת החלוקה הנכונה והמתאימה בנסיבות העניין. מצאתי, כי הצעה זו מתחשבת בכל השיקולים הרלוונטיים ומאזנת ביניהם בצורה נכונה. ברי, כי לשם הקטנת נזק יש לפרק שיתוף באופן שבו יתאפשר לנתבעים לעבד את חלקתם ובמקביל יתאפשר לצבא להתאמן בשטח. אין מחלוקת, כי חלוקה כאמור עדיפה על פירוק שיתוף באופן שבו יינתן לנתבעים מגרש אשר לא יהיה בידם לעבד בשל הוראות הצבא.
40. סבורני, כי אין בטענות הנתבעים באשר להשקעות אשר הם השקיעו במקרקעין וההשקעות אשר יהיה עליהם להשקיע לשם הכשרת חלקם במקרקעין בכדי להצדיק את דחיית התובענה. כאמור, אין בכך בכדי למנוע מהנתבעים להגיש תביעה בנדון.
41. זאת ועוד אציין, כי מקובלת עלי טענת התובעת, כי הנתבעים לא הציגו כל יתרון כלכלי לשטח מסוים על פני משנהו וגם לא הוכח שחלקה מסוימת היא בעלת קרקע פורייה יותר או טופוגרפיה בעיתית יותר המצריכה עלויות פיתוח גבוהות ולא הוגשה כל חוות דעת בעניין. אי לכך, מדובר בשתי חלקות זהות שלא הוכח יתרון לאף אחת מהן על פני רעותה. מלבד הטענה, כי החלו לעבד שטח מסוים לא העלו הנתבעים כל טענה אחרת כנגד החלקה המוצעת להם מבחינת רמתה ושוויה וגם בכך יש כדי לשכנע אותי לקבל את הצעת החלוקה שהציעה התובעת.
42. בנסיבות העניין, נעתרת לתובענה ומאמצת את הצעת החלוקה שהגישה התובעת כנספח ב' לכתב התביעה המתוקן ומורה על פירוק השיתוף במקרקעין נשוא התובענה בהתאם לתוכנית החלוקה האמורה וזאת בכפוף לאישור וועדות התכנון והבנייה על פי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ח – 1965.
43. בנוסף, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם להיכנס או לעשות כל שימוש בחלקים המוקצים למינהל על פי תוכנית החלוקה נשוא פסק דין זה.
44. אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות שנגרמו לתובעת בשל הצורך בניהול התיק לאחר שלקחתי בחשבון את מספר הישיבות שהתקיימו בתיק בסכום כולל בסך 5,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.