1. בתאריך 24.1.08 ארעה תאונת דרכים בצומת מחלף השבעה, שהיא צומת מרומזרת שפעלה כסדרה. בתאונת הדרכים היו מעורבים רכב צבאי שהיה נהוג על ידי החייל יקיר פרץ (להלן – "פרץ") ורכב מסחרי שהיה נהוג על ידי יעקב לחאם (להלן – "לחאם"), שלימים נפטר. כתוצאה מכך נגרמו נזקי רכוש לרכבים האמורים. בעקבות זאת הונחה בפניי תביעת התובעת, היא הבעלים של הרכב הצבאי, ותביעה-שכנגד בגין שיבוב תגמולי ביטוח שנאלצה מבטחתו של לחאם, לשלם לו בעקבות התאונה. התאונה נחקרה על ידי משטרת ישראל. נמסרו עדויותיהם של פרץ ולחאם. ביסודו של דבר כל אחד מהם טוען שמשנהו חצה את הצומת באור אדום, בעוד שכל אחד מהם חצה אותה באור ירוק.

2. ב"כ הצדדים הסכימו, איפוא, לאחר שהונח בפניי תיק המשטרה ותוכנית הרמזורים הרלוונטית, כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. אכן לעניין זה יש לזקוף לחובת התובעת את העובדה שבמקום להגיש סיכומי טענות נמסרה הודעה סתמית לתיק בית המשפט על פיה, לשיטת התובעת, תוכנית הרמזורים ותיק המשטרה תומכים בגרסתה של התובעת. הא ותו לא. עוד אדרש לכך.

3. בחנתי חומר הראיות והטענות. בסופה של דרך בדעתי לקבוע כי אף אחד מן הנהגים הניצים, פרץ ולחאם, אינו משכיל להרים את הנטל. נמצאו לי מניין שיקולים לחובתו של כל אחד מהם. להלן אמנה אותם. אפתח ואציין כי מתיק המשטרה עולה כי טרם שנגבו עדויותיהם של פרץ ולחאם נערך דוח אירוע על ידי השוטר שהגיע למקום התאונה, באשר לתחקיר שהוא ערך לכל אחד מהם, טרם גביית העדויות.

4. לחובתו של פרץ נזקפת העובדה שבתחקירו הוא ציין כי כאשר הגיע לצומת המרומזרת הוא "עמד ברמזור שפונים שמאלה מכביש 44 לכביש... הבחין באור ירוק, התחיל בנסיעה...". משמע, גרסתו היא שתחילה הוא עצר בצומת, מן הסתם משום שאור אדום מנע ממנו להיכנס לצומת. רק מאוחר יותר, ומשהבחין באור ירוק, הוא נכנס לצומת ופנה שמאלה.

מנגד, בעדותו במשטרה לאחר מכן הוא ציין כי "הרמזור שחציתי את הצומת היה ירוק וגם לפני שחציתי את הצומת הוא היה ירוק". משמע, כך הגרסה, לא הייתה כל עצירה, אף לא הייתה כל סיבה לעצירה, שהרי הרמזור הראה צבע ירוק, כל העת. אף החיילים שנסעו עם פרץ ברכב חזרו על אותה גרסה. לנוכח העובדה שמדובר בחבריו או עמיתיו, איני רואה בעדויות אלו עדויות תומכות.

5. יש לזקוף לחובת השוטר שגבה את עדותו של פרץ שלא עימת אותו מול הסתירה המהותית בעניין זה מול דוח האירוע. כך, בעיקר, משום שבמסגרת עדותו של לחאם ניסה שוטר אחר שגבה אותה לעמת אותו מול סתירה נטענת בין גרסתו בעדותו לבין גרסתו בדוח האירוע.

6. ושמא יש הסבר אפשרי לסתירה. בכיוון נסיעתו של פרץ היו שני רמזורים. האחד המראה על נסיעה ישרה בהמשך. השני, שאליו היה מיועד לנסוע פרץ, הראה שמאלה. שמא התבלבל פרץ וסבור היה שעליו לעצור, הגם שיכול היה לכאורה לנסוע. ואולם בהמשך הדרך, משהתעשת לנוכח טעותו ואולי לנוכח גערות חבריו, שמא אז חצה את הצומת אך כבר באור אדום, משום בלבול אפשרי זה.

7. נטען על ידי מבטחתו של לחאם כי יש לזקוף לזכותו את העובדה כי מדובר בתביעה כנגד עזבון. אין בדעתי לייחס לעניין זה משמעות, לא לזכות ולא לחובה. משעה שהסכימו ב"כ הצדדים שהדין יוכרע על יסוד חומר הראיות שבפניי, אין כל יתרון למי מבעלי הדין הנובע מכך שלחאם, לדאבון הלב, נפטר לאחר התאונה.

8. עתה יש להידרש לשיקולים לחובתו של לחאם.

9. בדוח האירוע נרשם כי גרסתו היא שכאשר הגיע לצומת "הבחין באור כתום ברמזור והמשיך בנסיעה וחושב כי האור התחלף לירוק". משמע, עולה מכך כי לחאם מתייחס בביטחון לאור הכתום (ושמא הוא מתכוון לאור הצהוב), וככל שעסקינן באור הירוק הוא מציין זאת בדרך היסוס ("חושב").

10. על אותה דרך מתנבא לחאם כאשר נמסרת עדותו. שם, כאמור, הוא עומת עם דוח החקירה כאשר החוקר שאל אותו "לשוטר שהגיע למקום אמרת שנכנסת באור כתום שהתחלף לאדום האם זה נכון". יש להבהיר כי השאלה האמורה היא מכשילה, דרך המעטה. כאמור גרסה כאמור לא נמסרה, כמבואר מעלה. מכל מקום לשאלה זו השיב לחאם "לא נכון אני אמרתי לו שהתחלף ברמזור מכתום לירוק" אך בהמשך הוא אמר "לצומת אני חושב שנכנסתי בירוק מלא". משמע, לחאם ממשיך להסס, ולא לציין בוודאות, האם הוא חצה את הצומת "בירוק מלא", אם שמא "גנב" את הצומת, משום שחצה אותו כשהיה באור כתום או צהוב.

שמא הדברים משתלבים עם כך שלחאם הוא לקה בנכות של 100%. אין עוררין כי התאונה ארעה כאשר הוא נוהג בנתיב ציבורי, שלכאורה מיועד לרכב ציבורי. יכול שאף נתון זה מצביע על נהיגתו המבולבלת, שהשתקפה אף בגרסאותיו המהוססות.

11. משאלו הם פני הדברים, כך להערכתי, אמורים היו ב"כ הצדדים לטרוח ולנתח את תוכנית הרמזורים. ניתוח זה, כך ניסיוני, יכול היה אולי להצביע על תובנה המשווה סבירות לגרסה זו או אחרת. ואולם ב"כ התובעת חדל ולא הגיש כל סיכומי טענות. אוסיף ואציין כי אילו ב"כ הנתבעים היה מבקש לקבל פסק דין לנוכח אי הגשת סיכומי טענות, יכול שהייתי מתחבט אם לעשות כן, אם לאו. שומה היה על ב"כ התובעת להגיש סיכום טענותיו ולנתח על שום מה יש להעדיף גרסה זו או אחרת, ולא למסור הודעה סתמית כאמור לתיק בית המשפט. ב"כ הנתבעים אכן הגיש סיכום טענותיו, אך גם הוא בחר שלא לנסות ולנתח את תוכנית הרמזורים לנוכח סברתו שפרץ מסר שתי גרסאות סותרות. בכך לא סגי. אדרבא: מול כל הגרסאות האפשרויות יכול שניתוח תוכנית הרמזורים, היה מטה את הכף לכאן או לכאן.

12. מכל מקום, משעה שב"כ הצדדים לא עושים כן בית המשפט לא יעשה את המלאכה במקומם.

13. כללם של דברים: כל אחד מבעלי הדין, בתורו, לא השכיל להרים את הנטל. התוצאה הנגזרת מכך היא שבדעתי לדחות את התביעות שבפניי.

14. לפיכך הנני דוחה את התביעה והתביעה-שכנגד.

אין צו להוצאות.

15. המזכירות תמציא עותק מהחלטתי לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא