לפניי תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 25.03.10.

התובעת טוענת, כי במועד הנקוב היא ביצעה פניית פרסה בצומת דבוריה. לטענתה, מולה בנתיב הנגדי עמד רכב צד ג' שהתכוון לנסוע שמאלה ולא הפריע לה לבצע את הפנייה. מאחורי רכב זה עמד רכבה של הנתבעת. לפתע, בעודה באמצע הצומת בעמידה ובטרם השלימה את הפנייה, נסע רכב הנתבעת לכיוון רכב התובעת והתנגש בו.

מנגד, טוענת הנתבעת כי במועד הנקוב היא נסעה ישר בכביש דו סטרי, כאשר רכב התובעת נסע מולה בנתיב הנגדי. לפתע, החלה התובעת בפניית פרסה וחסה את נתיב נסיעת רכב הנתבעת. הנתבעת בלמה והסיטה את רכבה ימינה, אך התובעת המשיכה בנסיעה, ועקב כך נפגעה הדלת האחורית ימנית של רכב התובעת מהפגוש הקדמי של רכב הנתבעת.

בדיון שהתקיים ביום 15.03.11 לא התייצבה התובעת וניתן כנגדה פסק דין הדוחה את התביעה תוך חיוב התובעת בתשלום הוצאות לנתבעת.

התובעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין. בדיון שהתקיים היום בפניי הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין לאחר שמיעת עדויות הנהגות המעורבות בתאונה.

במהלך הדיון הנ"ל חזרו הנהגות על גרסתן שבכתבי הטענות והדגימו, כל אחת לגרסתה, את אופן התרחשות התאונה.

בנוסף, הציגו הנתבעים תמונה של זירת האירוע (נ/1) וכן הודעת הנתבעת לחברת הביטוח אודות התאונה (נ/2).

אחר ששקלתי את העדויות והראיות, אני מחליטה לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

ראשית יצוין, כי לא מצאתי לתת אימון בגרסת התובעת אשר עדותה בביהמ"ש לא תאמה את התרשים שצורף לכתב התביעה, באופן הפוגם במהימנותה. עפ"י התרשים שצירפה התובעת, רכב הנתבעת ביצע פנייה שמאלה בעת ארעה ההתנגשות בינו לבין רכב התובעת, ואילו בעדותה בביהמ"ש סיפרה התובעת כי רכב הנתבעת היה בנסיעה ישר בעת הפנייה בצומת.

לא כך, באשר לעדות הנתבעת אשר הייתה עקבית, סדורה היטב וכלל לא נסתרה.

למקרא העדויות עולה, כי התובעת ביצעה פניית פרסה בצומת מבלי לוודא שהצומת פנוי. מעבר לאמור, הנתבעת הייתה בנסיעה ישר בנתיב הנגדי בעת שביצעה התובעת את הפנייה, ובכך חסם רכב התובעת את נתיב נסיעתה של הנתבעת וגרם לתאונה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של התובעת. כפועל יוצא מכך, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.