הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי בעבודות שיפוץ וקירוי שנערכו ב"שוק הגדול" בפתח תקווה. התובעת הינה בעלת זכות החזקה בדוכן ירקות, ממנו התפרנסה משפחתה. לטענת התובעת, כתוצאה מעבודות הקירוי והשיפוץ נגרמו לה הפסדי הכנסות, נזק לא ממוני ואף פגיעה בפעילות הדוכן כתוצאה מהתקנת עמוד תומך בקרבתו. מכאן התביעה שלפניי שהועמדה על סך 250,000 ₪.

טענות התובעת:

2. התובעת הינה הבעלים של דוכן ירקות מזה כ- 50 שנה. הדוכן מצוי ברחוב ליפקיס 27 בפתח תקווה.

3. הנתבעת 1 (להלן: "העירייה") והנתבעת 2 (להלן: "החברה לפיתוח") החליטו על שיפוץ השוק והתקנת גג מעל שטחו.

4. הנתבעות הודיעו כי העבודות יחלו בתאריך 27.4.2008 ויימשכו על פני כחודש ימים. בתקופה זו השוק היה אמור להיות סגור בפני קונים.

5. בין הנתבעות לבין וועד סוחרי השוק (להלן: "הוועד") התנהלו פגישות וישיבות, במהלכן הוסכם כי ישולם פיצוי גלובלי בסך 450,000 ₪ לשבוע וזאת מעבר לשבועיים הראשונים בהם יישאו הסוחרים בהפסדים, על חשבונם. על פי הסכמה זו, זכאית התובעת לפיצוי בסך 6,164 ₪ לכל שבוע בו הדוכן ייסגר כתוצאה מעבודות השיפוץ.

6. כתוצאה מעבודות השיפוץ נגרם נזק משמעותי לדוכן והוא נהרס. הגם שמרבית עבודות השיפוץ בשוק הסתיימו ביום 27.5.2008, הנתבעות לא הקימו מחדש את הדוכן ורק בתאריך 13.11.2008 אישרו הנתבעות הקצבה כספית לביצוע התיקונים. בסופו של יום, שופץ הדוכן רק במהלך חודש ינואר 2009 ובתאריך 14.1.2009 הופעל מחדש.

7. הואיל והדוכן הושבת לתקופה של 37.5 שבועות, הרי שהתובעת זכאית לסך 218,822 ₪ לפי מכפלת השבועות בסכום הפיצוי: 6,164 ₪ לשבוע. בנוסף, זכאית התובעת לפיצוי בגין התקנת העמוד התומך בקירוי אשר הותקן בסמוך לדלת הדוכן וזאת כתוצאה מלחץ של בעל דוכן שכן שמנע את הצבת העמוד בקרבת דוכנו. הנזק כתוצאה מכך מוערך בסך 30,000 ₪. בנוסף, עתרה התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 30,000 ₪.

8. אליבא התובעת, הסכום המבוקש לעיל הינו אף הנזק הסביר שנגרם כתוצאה מהתרשלות הנתבעות במילוי תפקידיהם.

טענות הנתבעות:

9. העירייה ראתה לנכון לבצע עבודות פיתוח ושיפוץ בשוק וזאת באמצעות החברה לפיתוח אשר הפעילה קבלנים מטעמה.

10. הפגישות שהתקיימו בין גורמי העירייה לחברה לפיתוח לבין הוועד, לא הבשילו לידי הסכם מחייב. בסופו של דבר, ההסכם לא אושר על ידי הגורמים המוסמכים ועל כן הוא אינו מחייב את הנתבעות.

11. עבודות השיפוץ התמשכו על פני כחודש וחצי. במהלך העבודות אכן נגרם נזק לחלק מגג הדוכן. בכל מקרה, הדוכן לא נהרס אלא ניזוק באופן חלקי. הנתבעות באמצעות החברה לפיתוח שילמו לתובעת עבור תיקון הדוכן והלכה למעשה הדוכן המתוקן משופר לאין ערוך בהשוואה לדוכן לפני השיפוץ.

12. התובעת לא פעלה להקטנת נזקיה, למרות שהיה מדובר בשיפוץ לא גדול ולא יקר. התובעת במקום לפעול לתיקון הדוכן באופן מיידי השתהתה מאוד בטיפול והמתינה עד להעברת התשלום על ידי החברה לפיתוח. בנסיבות אלה, אין מקום להשית על הנתבעות את הפסדי ההשתכרות של התובעת.

13. התובעת לא הוכיחה את הנזקים שנגרמו לה וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

14. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעת - מר יצחק עובדיה אשר שימש כראש המינהלת וסגן ראש העיר בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מר יאיר משה בן שלום, בנה של התובעת אשר ליווה אותה בכל ענייני התביעה. הואיל והתובעת הינה אישה מבוגרת, הוסכם כי לא תעיד ותצהירה יימחק.

מטעם העירייה - מר רונן צברי, סמנכ"ל העירייה.

החברה לפיתוח לא זימנה עדים מטעמה ובא כוחה הודיע כי הוא מסתמך על עדותו של מר צברי.

דיון והכרעה:

15. התובעת הסתמכה על סיכומי פגישה [נספחים: א' עד ה' לת/1]. על פי סיכומי דיון אלה שנערכו על ידי החברה שמנהלת את פרויקט שיפוץ השוק, התנהל מו"מ בין נציגי הנתבעות לבין הוועד מתוך כוונה להגיע לפיצוי מוסכם שיינתן לסוחרים בגין השבתת השוק.

16. כפי שעלה מעדותו של מר עובדיה, הרעיון המרכזי היה לתת לכל סוחר וסוחר פיצוי גלובאלי בהתאם לשטח הדוכן, כאשר הפיצוי יהיה לפרק זמן של שבועיים. לצורך כך תוכנן להקציב סכום בסך 900,000 ₪ [פר' עמ' 21 ש' 28-32].

על פי אותו תכנון, מתווה הפיצוי הביא בחשבון שבשבועיים הראשונים בהם השוק יושבת הסוחרים הם שיישאו בנזקים ואילו בשבועיים האחרים (מתוך חודש ההשבתה) יקבלו הסוחרים את הפיצוי האמור [פר' עמ' 21 ש' 13-14]. גרסה זו עלתה גם במהלך חקירתו הנגדית של מר צברי [פר' עמ' 44 ש' 15-23].

17. ההסדר הועלה על הכתב במסגרת ה"הסכם המשולש" [נספח ו' לת/1]. יחד עם זאת, כעולה מעדותו של מר עובדיה, ההסכם לא נחתם אלא הועבר לבחינת היועץ המשפטי של החברה לפיתוח [פר' עמ' 22 ש' 28-29]. אין מחלוקת בין הצדדים שבסופו של יום טיוטת ההסכם המשולש לא נחתמה ולא שולם כל פיצוי בגין הפסדי הכנסות לסוחרים [פר' עמ' 24 ש' 7-8].

18. מחקירתו הנגדית של מר צברי התברר שטיוטת ההסכם בין נציגי העירייה והחברה לפיתוח לבין הוועד לא אושרה על ידי הגורמים המוסמכים:

"...את ההחלטות של החברה לפיתוח מביאים לאישור העירייה, היועצת המשפטית והגזברית. העובדה הכי עקרונית שלא היועצת המשפטית ולא הגזברות הסכימו לשלם פיצוי כלל..."

[פר' עמ' 37 ש' 26-28]

19. הנה כי כן, טיוטת ההסכם המשולש לא אושרה על ידי היועצת המשפטית ועל ידי גזברית העירייה, וממילא לא ניתן להשית מכוחו חיוב כלשהוא כנגד הנתבעות וזאת לנוכח הוראת סעיף 203(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] [ראו: ע"א 3005/11 קריסטל מוצרי צריכה בע"מ נ' עיריית באר שבע (פורסם בנבו) (2013)].

20. מכאן שיש לבחון את טענתה החלופית של התובעת על פיה כתוצאה מעבודות השיפוץ שבוצעו בשוק והפגיעה בדוכן נגרם לה נזק של אובדן הכנסה בסך 218,822 ₪. לצורך ביסוס רכיב זה הוגשו דו"חות של התובעת ומר בן שלום ז"ל, כפי שדווחו לרשויות המס (טופס 104 בחישוב מאוחד) [נספחי י"ג לת/1].

21. על פי דו"חות אלה, ההכנסות החודשיות מהדוכן הגיעו לסך 1,616 ₪.

בנה של התובעת שעומת עם הדו"חות שהוגשו בזמן אמת לרשויות המס, ציין בחקירתו הנגדית כי מדובר בדו"חות שאביו המנוח הגיש לרשויות המס [פר' עמ' 34 ש' 8-12]. בנה של התובעת הציג גרסה בלתי ברורה בהקשר זה: מחד טען שהדיווחים אותנטיים ומאידך יצר את הרושם, אם כי בלשון רפה, שהדו"חות אינם משקפים את ההכנסה בפועל מהדוכן [פר' עמ' 34 ש' 18-24]. מכל מקום, בנה של התובעת, לא הציג ראיות אחרות מהן ניתן ללמוד מה היתה ההכנסה האמיתית מפעילות הדוכן. בנסיבות אלה, אין מקום לתחולתה של ההלכה שאפשרה במקרים מסויימים שלא לאמץ את ההכנסות המוצהרות לרשויות המס [ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קרדוניס (פורסם בנבו) (1998)].

22. כעולה מהתמונות שהוצגו לפניי [נספחי י"ב לת/1], מדובר בדוכן לממכר סוגי ירק שונים כגון: צנוניות, בצל ירוק, כרישה, צמחי תבלין שונים וחסות. מדובר בדוכן קטן באופן יחסי [ראו חלק מנספח י"ד לת/1]. בנסיבות אלה ובהיעדר ראיות אחרות, אני קובע ש"ההכנסה הנקייה" מהפעלת הדוכן הינה סך 1,616 ₪ לחודש.

23. לטענת התובעת, כתוצאה מעבודות השיפוץ בשוק הושבת הדוכן למשך כשמונה וחצי חודשים. יחד עם זאת, בתצהירו של בנה של התובעת עולה כי עבודות השיפוץ החלו בתאריך ה- 27.4.2008. בחקירתו הנגדית אישר בנה של התובעת שמרבית עבודות השיפוץ הסתיימו בתאריך ה- 27.5.2008 [פר' עמ' 25 ש' 12-17 וכן סע' 10 לת/1].

24. לגרסת התובעת, הדוכן לא הופעל בחודש מאי 2008 מאחר שאגב עבודות השיפוץ נגרם נזק לגג הדוכן ולחלקים נוספים בחזית הדוכן (התריס) [סעיף 9 לת/1].

25. בנה של התובעת הדגיש שנערכו פניות רבות לגורמים בעירייה או בחברה לפיתוח, אולם הלכה למעשה לא ניתן כל סיוע מצד הנתבעות לתיקון הדוכן. רק בעקבות שכירת שירותי עורך דין, חלה התקדמות בהעמדת תקציב לתיקון הדוכן ובסופו של דבר הדוכן תוקן, כאשר העירייה היא שנשאה בעלות התיקון [פר' עמ' 26 ש' 8-21].

26. מר צברי אישר שהעבודות התמשכו בין התאריכים ה- 27.4.2008 ועד ליום 27.5.2008 [סעיף 6 לנ/1]. באשר לטענה לגרימת הנזק לדוכן, ציין מר צברי שרק כשלושה חודשים לאחר שהדוכן ניזוק פנתה התובעת באמצעות בא כוחה אל העירייה וזאת בתאריך 14.8.2008. בחודש נובמבר 2008, התקיימה ישיבה בלשכת מנכ"ל העירייה ובסופו של דבר סוכם שהתובעת תפוצה בעלות התיקון, בסך 24,424 ₪ בתוספת מע"מ. בעדותו לפניי, הוסיף מר צברי כי היה צורך בקבלת אישור הגורמים המוסמכים בעירייה. לאחר שביצוע התשלום אושר, ניתנה הנחיה לתשלום [פר' עמ' 41 ש' 11-16].

27. בסופו של יום, תוקן הדוכן והתריס הידני שהיה בעבר בחזית הדוכן, הוחלף בתריס גלילה חשמלי, כל זאת על חשבון העירייה. הנתבעות הדגישו את ישיבתה של התובעת בחיבוק ידיים כאשר היתה מוטלת עליה החובה להקטין את נזקיה, מה גם שמדובר בסכומים נמוכים באופן יחסי, שאינם מונעים תיקון עצמי של הדוכן.

28. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש מקום להשית על הנתבעות פיצוי בגין אובדן הכנסות שנגרם לתובעת.

אני מביא בחשבון שהנתבעות פעלו לרווחת הציבור בכללותו, עת ביצעו את שיפוץ השוק הגדול בפתח תקווה ואף התקינו קירוי מעל שטחי המעבר הציבוריים.

מחומר הראיות שהובא לפניי לא עולה שהנתבעות גבו תשלום כלשהוא מהסוחרים בגין שיפוץ וקירוי השוק. יתרה מכך, אין ספק שהסוחרים הפועלים בשוק יצאו נשכרים משיפוץ השוק והפיכתו למקום אטרקטיבי ונוח יותר לציבור הקונים. בנסיבות אלה, אינני סבור שהתובעת זכאית לפיצוי כלשהוא בגין אובדן ההכנסות במהלך התקופה בה בוצעו עבודות השיפוץ בשוק, היינו בין התאריכים 27.4.2008 עד 27.5.2008.

לא כך הם הדברים לגבי התקופה שבין גרימת הנזק לגג הדוכן של התובעת ועד לתשלום הפיצוי על ידי הנתבעות.

אין מחלוקת בין הצדדים, ואף כך הוכח לפניי, כי במהלך עבודות השיפוץ והקירוי נגרם נזק לדוכן. נזק זה הוערך על ידי החברה המבצעת (יעז) בסך כ- 24,000 ₪.

הנתבעות נמנעו מלפצות את התובעת בזמן אמת ואף לא פעלו לתיקון מיידי של הדוכן, הגם שקבלן משנה מטעמם גרם לנזק והגם שעצם גרימת הנזק אמור היה להיות בידיעתם. רק במהלך חודש ינואר 2009 הוסדר התשלום בגין הנזק. בנסיבות אלה, אני קובע שכתוצאה מגרימת הנזק לגג הדוכן ולתריס החזית על ידי קבלן משנה של הנתבעות, נמנעה הפעלת הדוכן.

29. הנתבעות טענו להפרת החובה להקטנת הנזק על ידי התובעת.

אינני מקבל טענה זו.

התובעת הינה אלמנה קשת יום, המתפרנסת ממכירת סוגי ירק בשוק.

על פי הדו"חות שהוגשו מטעמה לרשויות המס, הכנסתה החודשית הינה זעומה ביותר.

בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס לחובתה את חוסר האפשרות להשיג את המימון הנדרש לביצוע התיקון בדוכן.

30. סיכומו של דבר - בהתחשב בכך שהתובעת אינה זכאית לפיצוי בגין החודש הראשון של השבתת הדוכן, אלא אך ורק על התקופה החל מחודש יוני 2008 ועד למחצית חודש ינואר 2009, הרי שנזקיה של התובעת הינם סך 12,120 ₪ (7.5 חודשים X 1,616 ₪).

31. התובעת טענה כי עמוד תומך של הקירוי בשוק הוצב באופן שמגביל את התנועה באזור הדוכן. בהתאם למפורט בתצהיר בנה של התובעת, העמוד הוצב לאחר שבעל דוכן אחר התנגד באסרטיביות להצבת העמוד התומך על הדוכן שלו [סע' 21 לת/1]. הנתבעות לא הפריכו טענה זו.

32. כעולה מתצהירו של בנה של התובעת, הנזק המוערך בגין הצבת העמוד הינו סך 30,000 ₪. יחד עם זאת, לא צורפה חוות דעת שמאי לתמיכה בראש נזק זה.

33. הואיל וטענת התובעת כי העמוד הוצב בקרבת הדוכן עקב לחצים של בעל דוכן אחר לא הופרכה ומאחר שלא הוצגו לפניי נימוקים עניינים מדוע הוצב העמוד דווקא בסמוך כל כך לדוכן התובעת, אני סבור כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הצבת העמוד התמוך במיקום מגביל ביחס לדוכן.

לאחר שעיינתי בתמונות שסומנו י"ב 3 ו- י"ב 4 אשר ממחישות את מבנה העמוד ביחס לדוכן, אני פוסק על דרך האומדנא, פיצוי בסך 10,000 ₪, בגין הצבת העמוד ויצירת מגבלה לפעילות הדוכן. בשיעור פיצוי זה הבאתי בחשבון שעדיין קיימת אפשרות לשינוע סחורה אל הדוכן וכן את היתרון הכללי ממנו נהנית גם התובעת מעצם התקנת הקירוי בשוק.

34. התובעת עתרה לפיצוי בגין נזק לא ממוני. בהתחשב בכך שמדובר בפעילות מסחרית של דוכן בשוק, אינני סבור שהתובעת זכאית לפיצוי בגין רכיב זה.

35. הואיל ועל פי מערכת היחסים בין הנתבעות, כפי שהוצגה לפניי, פעלה החברה לפיתוח כזרוע המבצעת של העירייה, הרי שכל החיובים שנקבעו לעיל הינם ביחד ולחוד לגבי שתי הנתבעות שלפניי.

35. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

36. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך 22,120 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעות בהוצאות משפט על הצד הנמוך, בסכום גלובאלי בסך 1,000 ₪ וכן מחייב את הנתבעות בשכר טרחת ב"כ התובעת בסך 3,500 ₪.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 10.3.2014.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.