נוכחים:

ב"כ המאשימה - עו"ד אריאל אודרברג

הנאשם בעצמו וב"כ עו"ד עליזה כשכאש

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") (2 אישומים); תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק; וניסיון לתקיפה סתם לפי סעיף 379 ביחד עם סעיף 25 לחוק, לפי המפורט בכתב האישום המתוקן.

2. ביום 16.10.12, לאחר שמיעת עדות הנאשם, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן, יורשע בגינו, ויופנה לקבלת תסקיר.

לעניין העונש- יטענו הצדדים באופן חופשי, כאשר עמדת המאשימה היא למאסר בפועל, ובכלל זה הפעלת המאסר המותנה בן 10 חודשים בתיק זה.

3. מתסקיר השירות בעניינו של הנאשם מיום 17.2.13 עולה כי הוא מוכר לשירות מאבחונים קודמים בין השנים 1991-2008, וכן מאבחון בהליך המעצר בתיק.

הנאשם כבן 43 נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 10-13, נולד וגדל בטירה, ומזה כשלוש שנים מתגורר באילת. כיום משלב בין שתי עבודות במקביל- העיקרית כמוכר בחנות רהיטים ומוצרי חשמל, והשנייה- כנהג הסעות עובדי בניין (הוצגו תלושי שכר).

אינו מקיים קשר עם בני משפחתו בשלוש השנים האחרונות, עקב המעבר לאילת שהביא לניתוק, במיוחד נוכח המתח השורר בין בני המשפחה כפי שהתבטא בעבירות נשוא התיק.

אמו נפטרה בהיותו כבן 12 על רקע בעיות בריאות, ולאחר מותה- עבר להתגורר עם שלושת אחיו הקטנים ממנו בבית סבו וסבתו, בשל מאסרו של אביו באותה עת.

לאחר שחרור האב ממאסר- נישא האב בשנית, ונולדו לו 3 ילדים נוספים. אביו כיום בן 70, שניהל בעבר אורח חיים שולי ועברייני וריצה מאסרים ממושכים בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים. כיום האב מנהל אורח חיים תקין לאחר תהליך שיקומי שעבר.

הנאשם הינו הבכור מבין 7 אחיו במשפחתו, אח נוסף נרצח על רקע מעורבות בפלילים בשנת 2002. תאר קשרים מתוחים בינו לבין אחיו על רקע סכסוך משפחתי בינו לבין אמו החורגת.

השירות התרשם מיחסים בין אישיים מורכבים במשפחת הנאשם שמביאים לקונפליקטים ומתח המועצמים על רקע אי הסכמות וחילוקי דעות ביחס לחלקות הבית שבבעלות המשפחה.

הנאשם נשר ממסגרת לימודית טרם סיים 12 שנות לימוד על רקע מצוקה כלכלית במשפחה, במהלך השנים השתלב בעבודת מזדמנות בתחום הבנייה והשיפוצים, ובשנת 1999-הקים בטירה עסק עצמאי ליצור שיש ביתי.

תאר רצף תעסוקתי- למעט שנים בהם היה מעורב בפלילים או שהה במאסר.

בשנת 2000 הקים תא משפחתי משלו, נולדו לו שלושה ילדים.

בשנת 2002, ועל רקע רצח אחיו -חלה ירידה משמעותית בתפקודו הכללי, הוא הזניח את עבודתו במפעל השיש, וחלה נסיגה בתפקודו המשפחתי. הדבר הביא למתח בינו לבין בני משפחתו והשפיע על הזוגיות, ובמהלך התקופה האמורה סגר את העסק בבעלותו והסתבך בעבירות אלימות זוגית.

עד למעצרו בתיק הנוכחי בשנת 2010- התקשה לגייס כוחות לתפקוד תקין.

עם זאת ניכר כי בשלוש השנים האחרונות, בהן עבר להתגורר באילת, הצליח להתארגן במישור התעסוקתי. מהמלצת מעסיקו עולה כי הוא עובד כמוכר בחנות במשך כשנתיים והוערך כעובד חרוץ, כמו גם מההמלצה ממעסיקו כנהג הסעות לפיה הינו עובד אחראי, מאורגן, ובעל קשרים חיוביים עם העובדים.

הוא נפרד מאשתו לפני מספר שנים, אך אין בכוונתו להתגרש ממנה מתוך תפיסה של כבוד עצמי וחשש מתיוג חברתי. מצליח לשמור על קשר משמעותי עם ילדיו ולהיות מעורב בחייהם למרות שעבר להתגורר באילת, והם מגיעים לביקורים לעיתים תכופות.

מרישומו הפלילי עולה כי לחובתו 9 הרשעות בגין ביצוע עבירות אלימות, אלימות במשפחה ורכוש. הוטלו עליו עונשים שכללו קנס, התחייבות, מאסרים מותנים ומאסרים בפועל.

מאסרו האחרון היה בשנת 2005 עת הושתו עליו 4 חודשי מאסר בגין עבירת אלימות כלפי בת זוג.

השירות התרשם כי הנאשם בעל אינטליגנציה תקינה ויכולת מילולית טובה, שבילדותו חווה קשיים רגשיים רבים עימם התקשה להתמודד ולעבד, והקשו עליו בהקניית תחושות ביטחון ושייכות. ניכר כי במרבית שנות ילדותו גדל ללא דמות הורית תומכת ומכילה.

מגיל צעיר מגלה עליות ומורדות ביחס לתפקודו ולהתמודדותו עם מצבי משבר, וניכר כי במצבים אלה, כמו גם מצבי חוסר אונים, הוא נעדר כלים נורמטיביים מקדמים להתמודדות עמם -ועל רקע זה, כמו גם סף תסכול וגירוי נמוכים –הוא מתקשה לווסת את תגובותיו, ועשוי להגיב בדפוסי תגובה אלימים.

ניכר כי הנאשם נוהג כלפי הסביבה הקרובה ברכושנות ושתלטנות, כפי שעולה מתיאור יחסיו עם אשתו ואחותו.

לאורך החיים ניהל אורח חיים שולי, גדל בסביבה בה הקנו לו ערכים עבריינים עד כי הפנים דפוסי התנהגות שוליים, התקשה להציב גבולות להתנהגותו, וכן התקשה בקבלת גבולות חיצוניים.

תפיסתו לגבי דמויות נשיות ויחסים בין המינים היא פטריארכלית, הוא מתקשה לראות את צורכי האחר –ובעיקר של הדמויות הנשיות בחייו, ובולט כי שם את צרכיו מעל לצורכיהן.

בהתייחסו לעבירות- מודה בביצוען, אך מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו. לדבריו -באותה תקופה גרו בני המשפחה ביחד באותו מבנה שבבעלות המשפחה, הוא שיתף כי הקרבה בין המשפחות הביאה למתח וסכסוכים בין אשתו לבין אחותו, והדבר פגע ביחסי המשפחה.

במהלך האירועים נשוא כתב האישום היה נתון ללחץ חיצוני שהופעל עליו מצד אשתו ואחותו. הודה כי איבד שליטה וזרק חפצים לכיוון אחותו ומשפחתה מתוך קושי לשלוט על כעסו, הכחיש שאיים עליהם, וציין כי אין לו כל כוונה לפגוע בהם.

הרקע לסכסוך הינם חילוקי דעות ואי הסכמות לגבי חלוקת המבנה שבבעלות המשפחה, אחותו הגישה נגדו תלונות שווא כדי לסבך אותו בהליך המשפט ולהבטיח לעצמה סיכויים גבוהים לזכות בבית.

השירות מעריך כי הרקע לביצוע העבירות הינו חווית הפגיעה שחווה מצד אחותו, בהתאם לתפיסתו העצמית כמי שהקריב למען אחותו וילדיה ולא זכה לגמול לו ציפה, בנוסף להעדר גבולות ברורים וטשטוש בין צרכיו לבין חדירתו לחייה הפרטיים.

השירות התרשם כי בשלב זה הנאשם אינו מסוגל לבחון את התנהלותו באופן ביקורתי.

בשיחה עם המתלוננת- עלה כי הינה בת 42, נשואה ואם לארבעה ילדים. בעקבות האירוע נשוא כתב האישום עזבה את בית המשפחה ועברה להתגורר בדירה שכורה בטירה ביחד עם בעלה וארבעת ילדיה. במהלך השיחה ניכר כי היא חשה בתסכול רב לאור מורכבות ביחסים בינה לבין הנאשם. בנוסף שיתפה כי חשה חוסר אונים לאור העובדה שעזבה את ביתה מאילוצים ולחצים חיצוניים שהופעלו עליה בעבר מצד הנאשם ואשתו.

הקשר בינה לבין הנאשם נותק מאז מעצרו, וכן לא נמצאת בקשר עם גורמי הטיפול בקהילה. עם זאת, ציינה כי אינה חוששת לשלומה או לשלום משפחתה, ואינה פוסלת אפשרות גישור מול הנאשם- שתבטיח לה בין היתר את זכויותיה על הבית.

לסיכום- הנאשם בן 43, זו אינה מעורבותו הראשונה בפלילים, ריצה מאסרים בעבר, וכיום תלוי ועומד נגדו מע"ת בן 10 חודשים.

מהשיחות וההיכרות הקודמת עמו התרשם השירות כי הנאשם מתקשה לבחון את החלקים הבעייתיים בהתנהלותו וחשיבותו. הנאשם עושי להפיק תועלת מקשר טיפולי רציף ואינטנסיבי שיסייע לו בין היתר בזיהוי דפוסי התנהלותו הבעייתיים, רכישת כלים אדפטיביים להתמודדות במישורי חייו, ויהווה גורם תומך ומכוון עבורו.

הוצע לנאשם להשתלב במסגרת "דיאלוג מחודש" המספקת מענה טיפולי לגברים הנוהגים באלימות במשפחה ובזוגיות, אך הוא סרב בטענה שאינו רוצה טיפול במסגרת מחוץ לאילת.

הנאשם העלה בעיות של צריכת סמים והימורים מהם סבל בעבר במטרה שתיבדק אפשרות לשלבו בטיפול באילת.

השירות סבור כי הנאשם מעלה בעיות עמן קל לו יותר להתמודד כיום, וכי המוקד הטיפולי אמור להתמקד בדפוסי התנהגות אלימים שמאפיינים את התנהלותו.

הנאשם מתקשה לבחון את החלקים הבעייתיים בהתנהלותו וחשיבתו, ובשלב זה של חייו נוטה להכחיש בעייתיות באופן ניהול חייו ודפוסי חשיבותו הבעייתיים. הוא אינו בשל להתערבות טיפולית חיצונית. כמו כן התרשם השירות כי לנאשם נטייה לשימוש מניפולטיבי לצורך קידום ענייניו המשפטיים.

לאור האמור לא בא השירות בהמלצה טיפולית, והומלץ על הטלת עונש הרתעתי ומחדד גבולות.

מתסקיר משלים בעניינו מיום 2.4.13 עולה כי במהלך תקופת הדחייה נפגש השירות עם הנאשם באילת, במהלך הפגישות עמו נהג הנאשם להציע פתרונות מהירים וקלים שלתפיסתו מהווים פתרון טיפולי למצבו. השירות מעריך כי המוכנות שמגלה לטיפול נובעת בעיקר מתוך חששו מתוצאות ההליך המשפטי המתנהל כנגדו, ומחשש מענישה מוחשית בסופו.

הוא אינו מגלה הבנה מספקת לבעייתיות בדפוסי התנהלותו, ואינו רואה את עומק בעיית האלימות שלו.

בפגישה האחרונה עמו שנערכה בסמוך לעריכת התסקיר, הסכים הנאשם להשתלב בתהליך טיפולי אינטנסיבי ורציף במסגרת "בית נועם" בהרצליה, המיועדת לטיפול בגברים אלימים, לאחר התנגדותו במשך כל התקופה להשתלב בתהליך טיפולי אינטנסיבי -בטענה שמתקשה להתארגן מחדש מחוץ לאילת.

בהמשך תקופת הדחייה הוצע לנאשם מחדש להשתלב בתהליך טיפולי שיסייע לו בין היתר בזיהוי דפוסי התנהלות בעייתיים, רכישת כלים אדפטיביים להתמודדות במישורי חייו השונים, ויהווה גורם תומך ומכוון עבורו, אך כאמור- הוא הביע הסכמתו רק בסמוך לכתיבת התסקיר הנוכחי.

למרות האמביוולנטיות אותה גילה ביחס לטיפול, מעריך השירות כי ההליך המשפטי המתנהל עשוי להוות מנוף מרכזי לגיוסו להליך הטיפולי.

הנאשם הופנה לבדיקת התאמה לשילובו ב"בית נועם" לאור התרשמות כי עשוי להפיק תועלת מקשר טיפולי מעמיק ואינטנסיבי.

לאור האמור התבקשה דחייה בשלושה חודשים במהלכם ישולב ותיבדק התקדמותו בטיפול.

מתסקיר משלים נוסף מיום 1.7.13 עולה כי במהלך הדחייה הנוכחית קודם הנאשם בעבודתו, וכיום משמש כמנהל חנות הרהיטים בה עובד.

כמו כן מברור עם "בית נועם" עלה כי הנאשם לא נמצא מתאים למסגרת זו על רקע העובדה כי אין מדובר באלימות זוגית אלא בעבירות אלימות כלפי אחותו, בעוד המסגרת מתמקדת בטיפול בגברים אלימים כלפי בנות זוג, תוך דגש על התקשורת הזוגית.

השירות פנה למסגרת "דיאלוג מחושב" בבאר שבע המטפלת בגברים אלימים, למרות התנגדותו של הנאשם להשתלב בהליך טיפולי באזור ב"ש בהיותה מרוחקת מאילת וממשפחתו באזור המרכז.

גורמי הטיפול מסרו כי הנאשם אינו מתאים אף למסגרת זו -הואיל ואין מדובר באלימות זוגית, בנוסף על רקע הסכסוך הלא פתור סביב חלוקת הרכוש המשפחתי.

חרף העובדה כי ההתרשמות היא כי המוטיבציה של הנאשם להשתלב בטיפול נובעת בעיקר מחששו מההליך המשפטי ותוצאותיו, הרי שהצליח לשמור על יציבות תעסוקתית.

ניכר כי הליך המשפטי ותהליך העבודה בו החל היוו גורם מרתיע עבורו לטווח הקצר, כפי שעולה משמירתו על תנאי שחרורו והרחקתו לאילת לאורך כל ההליך.

במצב דברים זה, יש בענישה על דרך מאסר מותנה, צו של"צ וקנס כדי להוות עונש ראוי ומתאים. ככל שתוטל ענישה בדרך של של"צ- גובשה תוכנית המשלבת שתי מסגרות –בפרויקט "אוהל הידברות" באילת, שנערך החודשים יולי-אוגוסט 2013 בתפקיד שמירה על ציוד לוגיסטי, ובמסגרת "מתנ"ס שחמון" בתפקיד עזרה בעבודות תחזוקה כלליות.

4. בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי הנאשם זרק חפצים על אחותו ועל ילדיה הקטינים בני ה-11, במטרה לפוגע בהם, זאת לאחר שאחותו התלוננה נגדו במשטרה על רקע סכסוך בדבר בעלות על הבית. בהמשך -זרק הנאשם נעל על האחיינית הקטינה ופוגע בצווארה. הנאשם איים על המתלוננת וילדיה, הפחידם וגרם לילדים לטראומה נפשית.

באירוע נוסף איים הנאשם על המתלוננת.

מדובר בפגיעה בשלומם של הקטינים, בגופם ובנפשם, וכן בפגיעה דומה באחותו ואביו.

בימ"ש העליון אמר דברו לעניין חומרת עבירות האלימות בתוך המשפחה והטיל עונשים מחמירים.

לאחרונה קבע בימ"ש זה (כב' הש' פרייז) בת"פ 3041-03-11 מ"י נגד פדילה, מתחם ענישה בגין אלימות במשפחה בין 3-12 חודשים לגבי נאשם עם עבר פלילי, שלא לקח אחריות וניהל משפט- והושתו עליו 12 חודשי מאסר והופעלו במצטבר 6 חודשי מאסר, וסה"כ הושתו 18 חודשי מאסר.

לעניין מתחם הענישה- עליו לנוע בין 6-18 חודשים במקרה זה.

כמו כן מדובר בנאשם בעל עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות רבות, ובכלל זה תקיפת בת זוג הגורמת חבלה, חטיפה, התעללות פיזית ונפשית בקטין, הסתרת חטוף, כליאת שווא, ועוד.

מהרישום הפלילי עולה כי בית המשפט האריך לו את המאסרים המותנים פעם אחר פעם, ואף קיים בעניינו כאמור מע"ת באותן עבירות.

בהרשעתו של הנאשם בשנת 2005 התחשב בימ"ש בנאשם, ובשל תסקיר חיובי גזר עליו ענישה מקלה של מע"ת, ובהרשעתו בשנת 2009 שב בימ"ש ומתחשב בו לאור תסקיר חיובי ומאריך לו את המאסר המותנה- שהינו חב הפעלה בעניינו.

הנאשם ניצל את האמון שניתן בו, והבין כי הוא יכול להמשיך ולבצע עבירות- ובימ"ש ימשיך להקל עמו.

מהתסקיר עולה תמונה מדאיגה לפיה נפתח נגדו תיק נוסף בעבירות הטרדה ואיומים, וכי הוא מתקשה לווסת את תגובותיו האלימות, נוהג כלפי סביבתו הקרובה ברכושנות ושתלטנות, והתקשה לאורך השנים להציב גבולות להתנהגותו, או בקבלת גבולות חיצוניים.

הוא מתקשה לראות את צורכיהן של הדמויות הנשיות בחייו, מודה בביצוע העבירות- אך מתקשה לקחת אחריות מלאה למעשיו, וכן סירב לכל טיפול בבעיית האלימות שלו.

מהתסקיר עולים ניסיונות מניפולטיביים מצדו כדי לקדם את ענייניו המשפטיים, עד כי השירות ממליץ באופן חריג על הטלת עונש הרתעתי נגד הנאשם.

הנאשם ניהל משפטו עד תום, חרף הודאתו לבסוף במסגרת הסדר טיעון, לא חסך את העדתם של הקטינים שבעת המשפט היו כבני 13 וחששו להגיע לדיון, ורק לאחר שכנועיה של המתלוננת והבטחה כי יעידו מאחורי פרגוד- הגיעו לתת עדות, ונאלצו לחזור ולחוות את הטראומה בשנית.

גם המתלוננת נאלצה להעיד, וניכר הקושי הרב שלה לחוות את האירועים בשנית כשאף בכתה בעת עדותה.

בנסיבות אלה, הגיעה הודאת הנאשם רק לאחר שחש כי הטבעת מתהדקת סביב צווארו.

קיימת חשיבות רבה להרתעתו האישית של הנאשם, כמו גם להתרעת הרבים בעבירות אלה.

הארכת המע"ת בהתאם לסעיף 85 לחוק אפשרית רק לגבי מי שטופל בגין עבירות סמים, ולא לגבי אלימות במשפחה.

כמו כן הנאשם לא נמצא מתאים לשתי מסגרות טיפוליות שנבחנו ע"י השירות.

לאור האמור, מתבקש בימ"ש להפעיל את המע"ת באופן מצטבר, לצד ענישה ברף הגבוה של מתחם הענישה ,ולצד ענישה נלווית של מע"ת ופיצוי למתלוננת.

מאידך, טענה ב"כ הנאשם לעונש כי במסגרת עדותם של הקטינים והמתלוננת עלה הרקע לאירועים ומערכת היחסים בינם לבין הנאשם, הנותן להם סיוע כלכלי רב.

הנאשם הוא שהזמין את המתלוננת לבוא ולהתגורר בבית, והיה עמה בקשר קרוב לאורך שנים רבות.

הנאשם והמתלוננת התייתמו בגיל צעיר מאמם, בהיותה של המתלוננת כבת 10, ואביהם שהה במאסר תקופות ארוכות. כמו כן נרצח אחיהם על רקע משפחתי.

מעדותם של המתלוננת וילדיה עולה כי הנאשם סייע להם רבות, נתן להם יחס תומך ואוהב, תמך בהם כלכלית, עד שהתגלע ויכוח קונקרטי בין המתלוננת לאשתו, על רקע קנאתה של אשת הנאשם ביחס החם והאוהב שהוא מעניק לאחייניו.

הנאשם מצא עצמו בסיטואציה בלתי אפשרית בסכסוכך בין אשתו לאחותו, כאשר כולם מתגוררים באותו מתחם.

בשל עדויות אלה- נמחק האישום השני מכתב האישום, שהיה החמור ביותר.

לבסוף, הורשע הנאשם בעקבות הודאתו, ולקח אחריות על מעשיו גם בפני השירות.

מהתסקיר עולות נסיבות חייו העגומות של הנאשם, ואת מערכת היחסים המורכבת בין בני המשפחה.

המתלוננת העידה במפורש כי היא לא מעוניינת שהנאשם ילך לכלא.

המתלוננת העידה כי שלחה אנשים לנאשם על מנת לעשות סולחה, ולקבל פיצוי כספי על חלקה בבית, וכשזה לא נשא פרי- פנתה לבית המשפט. ייתכן ולו היו לנאשם אמצעים כספיים לפצות את המתלוננת בסכום אותו דרשה- כלל לא היו מצויים בסיטואציה זו כיום.

התנאי חב ההפעלה הושת ביום 27.6.05 בגין עבירות שבוצעו ביוני 2003, והוא הוארך.

התיק הנוכחי הינו התיק היחיד אותו מנהל הנאשם מאז גז"ד שניתן בשנת 2005- ומגיליון הרישום הפלילי עולה כי בתחילת שנות האלפיים עלה על דרך של שיקום, התנתק מדרך החיים העבריינית, הקים משפחה, ונולדו לו ילדים.

העבירות בתיק זה אינן בעלות סממנים של עבריינות, ולא מלמדים על אורח חיים עברייני, אלא תיק על רקע סכסוך משפחתי.

בנסיבות אלה יש להפעיל את סעיף 85 לחוק כדי להימנע מהפעלת מאסר מותנה חב הפעלה.

הנאשם שוהה בחלופת מעצר במשך שנתיים ושמונה חודשים, שהינה תקופה ארוכה, ונאלץ להתנתק מכל חייו הואיל והמתלוננת מתגוררת במקום בו מתגוררים אשתו וילדיו.

הנאשם נאלץ למצוא מקום עבודה חדש, לא הפר את תנאי שחרורו, ולא הסתבך בפלילים במהלך תקופה זו.

בהיותו נשוי ואב לשלושה ילדים- היה נטל פרנסת המשפחה עליו, בעיקר נוכח העובדה שאשתו עובדת באופן מזדמן בעבודות ניקיון.

הוא הגיע לשירות ושיתף פעולה עם קצין המבחן, הביע נכונות להשתלב במסגרת טיפולית בעיר אילת בין שמונה לשתיים בצהרים, שתאפשר לו לעבוד בהמשך היום, אולם הדבר לא צלח, והשירות החליט כי עבור הנאשם תתאים רק מסגרת סגורה של קהילה טיפולית.

הנאשם הסביר לשירות כי אינו יכול להיכנס לקהילה סגורה הואיל ועליו לפרנס את אשתו וילדיו לאחר תקופה ארוכה בה שהה במעצר בית מלא- אך ללא הועיל.

מדובר בחלוף זמן ניכר של כשלוש וחצי שנים מאז ביצוע העבירות.

לאור האמור, מתבקש בימ"ש לאמץ את המלצת השירות בתסקיר האחרון ולהשית עליו של"צ.

לחילופין -ככל שבימ"ש יגזור על הנאשם מאסר בפועל- מתבקש בימ"ש להסתפק בהפעלה של 10 החודשים בלבד ללא ענישה נלווית, בהיותה מצויה אף במתחם לה טוענת המאשימה, וכן מתבקשת דחיית הביצוע ל-3 חודשים לפחות, בין היתר על מנת לאפשר הגשת חנינה.

לעניין הרכיב הכספי- הנאשם מעביר מידי חודש כסף לפרנסת משפחתו, ועל כן יש להתחשב בכך הן לגבי סכום הפיצוי והן לגבי פריסתו לתשלומים.

הנאשם הוסיף כי הבעיות החלו לאחר רצח אחיו. משפחתה של אשתו רוצים שיסלק את אחותו (בכה). מוכן לכל דבר, ואף הציע תוכנית שיקום במקום עבודתו, האחראי עלו שוחח עם קצין המבחן והציע לפקח עליו. יש לו בעיה- אך רוצה להשתקם.

הביע חרטה על מה שקרה. הוא תמך רבות במשפחתו, באחיותיו ובאביו בעת ששהה בכלא.

מזה שלשו וחצי שנים הוא רחוק ממשפחתו, הוא משלם שכירות למקום מגוריו ולמשפחתו, רואה את ילדיו פעם בחודשיים או שלושה חודשים, וחוסך על מנת שיוכל לבלות איתם.

לא רוצה לחזור לאזור השרון, שם ישנם אנשים שכבר השאיר מאחוריו בעברו.

מוכן לקחת את ילדיו לגור עמו באילת, שם הוא עובד מידי יום משמונה בבוקר עד שמונה בערב כדי לפרנס את ילדיו.

5. הכרעה

הנאשם פגע במעשיו בערכים מוגנים שעניינם שמירה על גופו, חייו ושלומו של אדם, לצד השמירה על זכותו של אדם לשלוות נפש ושלא להיות מוטרד. ערכים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו מדובר בפגיעה בקטינים במסגרת התא המשפחתי, אליו מתלווה ערך ההגנה על חסרי הישע והחלשים במסגרת התא המשפחתי.

בהתאם לסעיף 40 ט(א) לחוק, הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות מעלות כי ביום 24.6.10 איים הנאשם על אחותו כי "היום אני אראה לך היום אני אעשה אותך נכה ברגליים", לאחר שזו חשדה כי הנאשם זרק ביצים על דירתה.

כעבור חמישה ימים, תקף הנאשם את אחותו וילדיה הקטינים בני ה-11, בכך שזרק עליהם חפצים שונים, ובכלל זה- מטאטא, מקל, מגב ונעליים (שלא פגעו בהם), תקף את אחייניתו בכך שזרק עליה נעל ופגע בצווארה, כל זאת תוך שהוא מאיים על אחייניו הקטינים כי יעשה אותם יתומים, ואיים על אחיינו כי ישרוף אותו ואת סבו (אביו של הנאשם), יירה ברגליו של הסב, ויהפכו לנכה.

נלמד -כי מדובר בפגיעה ברף הנמוך של עבירת התקיפה.

מחד - חומרת מעשיו מתבטאת בעצם תקיפת בני משפחתו, ובכלל זה אחותו ואחייניו הקטינים בני 11, כמו גם בעובדה כי זרק עליהם חפצים רבים באופן שיכול היה לגרום להם לחבלות ולפציעות, ורק בנס –לא פגעו בהם. כמו כן, הנאשם אף זרק נעל על אחייניתו- וזו פגעה בה.

מאידך, מהנסיבות המתוארות עולה כי מדובר באירוע יחיד ,וכי הלכה למעשה לא נגרם למי מהמתלוננים כל נזק גופני או חבלות.

לעומת זאת, בכל הנוגע לעבירת האיומים- מהווים מעשיו של הנאשם פגיעה ברף הגבוה.

בנסיבות אלה איים הנאשם על אחותו ושני אחייניו הקטינים, שהינם בני משפחתו, בשני מועדים נפרדים וסמוכים זה לזה, כאשר תוכנם של האיומים הינו בפגיעה בחיי האחות- אימם של הקטינים, ובפגיעה בגופם ושלומם של האחיין וסבו.

חומרה יתרה נודעה לעובדה כי באירוע השני –לוו האיומים בזריקת חפצים כאמור לעברם של בני משפחתו המאוימים.

מדובר באירועים שהתרחשו על רקע סכסוך כספי שהתגלע בין הנאשם לאחותו, בקשר לנכסיה של המשפחה, והאירוע השני אף ארע בסמוך לאחר שאחות הנאשם הגישה נגדו תלונה במשטרה.

הגם שאין בכך כדי להצדיק את התנהלותו של הנאשם או להמעיט מחומרת מעשיו, הרי שיש בכך כדי להעיד על הלך הרוח בו היה שרוי עובר לביצוע העבירות, ולשפוך אור, במידה מסוימת, על מצבו הנפשי.

מתחם הענישה בגין עבירת האיומים נע בין מע"ת -לבין שנת מאסר (רע"פ 1293/08 קורניק נגד מ"י (טרם פורסם, מיום 25.6.08)).

מתחם הענישה בגין עבירת התקיפה בנסיבות מחמירות בגין אירוע בודד, בנסיבות אלה, בהן מדובר בין היתר בקטינים חסרי ישע, נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות -לבין 9 חודשי מאסר בפועל (ראה החלטותיי בת"פ 50713-01-12 מדינת ישראל נגד מחמד צפדי (מיום 25.11.13); ת"פ 59070-01-13 מדינת ישראל נגד עזאם ואח' (מיום 23.10.13)).

מתחם העונשים בעבירת התקיפה סתם נע בין בסיום ההליך ללא הרשעה והטלת של"צ -לבין מאסר בפועל בן מספר חודשים, לצד ענישה נלווית בהתאם לנסיבות העבירה (ראה החלטתי בת"פ 9911-08-12 מדינת ישראל נגד לוין (מיום 6.6.13)).

הגם שמדובר בשני אישומים ובמספר עבירות, מדובר ברצף אירועים אחד בגינו יש לקבוע מתחם ענישה כולל לאירוע כולו, בהתאם לסעיף 40יג(א) לחוק.

בנסיבות אלה, מתחם העונש הכולל נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות- לבין 10 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם הפנתה להוראת החוק המסדירה את סוגיית הארכה נוספת של תקופת תנאי, כפי שמובאת בסעיף 85 לחוק-

85. (א)על אף הוראות סעיף 56(ב), רשאי בית המשפט שהרשיע אדם העובר טיפול למשתמשים בסמים, או שסיים טיפול כאמור, להשתמש בסמכותו לפי סעיף 56 יותר מפעם אחת, אם שוכנע כי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי משום שיש סיכוי לשיקומו של האדם, כי הפעלת המאסר על תנאי תסב לו נזק חמור, וכי אין סיכון לשלום הציבור בשל הארכת התנאי.

(ב)בטרם יחליט על הארכה נוספת של תקופת התנאי, יבקש בית המשפט תסקיר של קצין מבחן על הנאשם, על מצב התקדמותו בטיפול, וכן, אם הוא מקבל טיפול במוסד, על המוסד שבו הוא מטופל.

(ג)....

(ד)...."

בנסיבות אלה, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן בעניינו, לא זו בלבד שהנאשם לא שולב במסגרת טיפולית בפועל, אלא שהשירות קבע כי כלל אינו בשל להתערבות טיפולית חיצונית.

השירות התרשם כי לנאשם נטייה לשימוש מניפולטיבי לצורך קידום ענייניו המשפטיים, סרב להשתלב בהליך טיפולי לדפוסי התנהגות אלימים מסיבות כאלה ואחרות, העלה בעיות (סמים, הימורים) עמן קל לו יותר להתמודד כיום במקום התמודדות עם בעיית האלימות,

התקשה לבחון את החלקים הבעייתיים בהתנהלותו וחשיבתו, ונוטה להכחיש בעייתיות באופן ניהול חייו ודפוסי חשיבותו הבעייתיים.

לאור האמור, הרי שאין הנאשם מקיים את תנאיו של סעיף 85 הנ"ל, מקום בו עניינו אינו טיפול גמילה מסמים, ולמעשה בשל סירובו- לא שולב בהליך טיפולי כלל.

מהתסקירים בעניינו של הנאשם עולות נסיבות חיים קשות ומורכבות.

הנאשם כבן 43 נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 10-13, נולד וגדל בטירה ומזה כשלוש שנים מתגורר באילת במסגרת התנאים המגבילים בתיק. כיום משלב בין שתי עבודות במקביל כמנהל חנות רהיטים ומוצרי חשמל, וכנהג הסעות עובדי בניין.

הנאשם התייתם מאמו בגיל 12, ואביו ניהל אורח חיים שולי ואף ריצה מאסרים בפועל בבית הסוהר בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים.

גם לאחר נישואיו של הנאשם והקמת תא משפחתי משלו, ידע הנאשם מצוקות וקשיים לאחר שאחיו נרצח על רקע מעורבות בפלילים בשנת 2002, והתגלע סכסוך בין אשתו לאחותו- המתלוננת.

השירות התרשם מיחסים מורכבים ומתוחים במשפחת הנאשם ממילא על רקע סכסוך כספי בקשר לבית המשפחה.

מאז רצח אחיו של הנאשם –חלה ירידה משמעותית בתפקודו המקצועי והמשפחתי, והסתבך בעבירות אלימות זוגית.

התמונה הכוללת העולה מהתסקירים הינה מטרידה וממנה עולה כי הנאשם ניהל כל חייו אורח חיים שולי, הפנים דפוסי התנהגות שוליים וערכים עברייניים מהסביבה בה גדל, באופן לפיו כיום הוא מתקשה להציב גבולות להתנהגותו, ומתקשה בקבלת גבולות חיצוניים.

הנאשם נעדר כלים נורמטיביים מקדמים להתמודדות עם מצבי משבר וחוסר אונים וביחד עם סף תסכול וגירוי נמוכים –הוא מתקשה לווסת את תגובותיו, ועלול להגיב בדפוסי תגובה אלימים, כשברקע- תפיסתו הפטריארכלית לגבי דמויות נשיות, וקשייו הבולטים לראות את צורכי הדמויות הנשיות בחייו.

במצב דברים זה, נוכח רישומו הפלילי המעיד על מעשיו בעבר, ובהעדר השתלבותו במסגרת טיפולית על מנת למנוע הישנותם בעתיד, הרי שמעורבות אלימה נוספת מצד הנאשם- הינה במידה מסוימת בבחינת "מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א ,ט').

דברים אלה מחייבים את הרתעת הנאשם בהתאם לסעיף 40ו לחוק, המתחדדת נוכח העובדה כי בעבר נהג בו בית המשפט במידת הרחמים שעה שהאריך בעניינו פעם אחר פעם מאסרים מותנים בעניינו.

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון, וכתב האישום אף תוקן לקולא בעניינו, אולם הדבר נעשה בתום שמיעת ההוכחות בתיק, ולאחר העדתם של המתלוננת וילדיה הקטינים, באופן שלא חסך מהם את הנזק הנפשי שבמתן עדות בבימ"ש, ולא חסך באופן ממשי מזמנו של בימ"ש.

לפיכך- אין בהודאתו בשלב זה כדי להקל עמו באופן משמעותי, ומשקלה- מועט.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח העבודה כי בפני השירות הכחיש הנאשם כי איים על המתלוננים והכחיש כל כוונה לפגוע בהם.

מעדותה של המתלוננת בפני בית המשפט עולה מצוקתה הרבה, כמו גם התרשמותו של השירות כי היא חשה תסכול רב לאור מורכבות יחסיה עם הנאשם והעובדה שנאלצה לעזוב את בית המשפחה ולעבור להתגורר בדירה שכורה בטירה ביחד עם בעלה וארבעת ילדיה.

השירות התרשם כי היא חשה חוסר אונים לאור העובדה שעזבה את ביתה מאילוצים ולחצים חיצוניים שהופעלו עליה בעבר מצד הנאשם ואשתו.

עם זאת, המתלוננת אינה חוששת לשלומה או לשלום משפחתה, ואינה פוסלת אפשרות גישור מול הנאשם בעתיד.

עיון בגיליון הרישום הפלילי מעלה כי לנאשם עבר פלילי מכביד- בעיקר בעבירות אלימות, לצד עבירות רכוש וסמים, כאשר הרשעתו האחרונה הינה משנת 2009, בגין עבירת התקיפה החבלנית של בת זוגו, בה הורשע אף בתיק זה.

מאידך -לא ניתן להתעלם מכך שבשלוש השנים בהן עבר להתגורר באילת- הצליח הנאשם להתארגן במישור התעסוקתי, קודם לתפקיד מנהל חנות הרהיטים בה עובד, קיבל המלצות חיוביות ממעסיקיו, תואר כעובד חרוץ ומסור, וכן שומר על קשר משמעותי עם ילדיו ומעורב בחייהם.

אין גם להתעלם מהעובדה כי המאסרים המותנים בעניינו של הנאשם נקבעו בשנת 2005, שהוארך בשנת 2009, ושהאירועים נשוא כתב האישום הינם מיוני 2010.

חלוף הזמן הינו שיקול מרכזי באי הצדקה במיצוי הדין עם הנאשם.

לאור האמור, על בימ"ש להפעיל את המאסר המותנה מת"פ 1511/04 (שלום כ"ס) בהיותו חב הפעלה בנסיבות בהן הוארכו מאסריו המותנים של הנאשם בעבר מספר פעמים- והוא שב לסורו, אך בנסיבות שאינן מצדיקות את מיצוי הדין עמו, כנ"ל.

בשולי הדברים יוער, כי מכיוון שבשנים האחרונות ניכר כי הנאשם עושה כל שלאל ידו על מנת לשמור על יציבות תעסוקתית, על מנת לפרנס את משפחתו, הרי שמצאתי מקום להקל עמו ברכיב הכספי.

אשר על כן, החלטתי להשית עונשו ברף הבינוני של המתחם ולהפעיל בחופף את עונש המאסר המותנה חב ההפעלה בעניינו.

6. לאור האמור, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל בן 10 חודשים בניכוי ימי מעצרו: מיום 29.6.10 ועד 23.8.10.

ב. יופעל מע"ת מת"פ 1727/07 (שלום כ"ס) בן 10 חודשים בחופף למאסר שהוטל.

סך הכול ירצה הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו כנ"ל.

ג. מאסר מותנה בן 7 חודשים, למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע.

7. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, במעמד הצדדים.

ב"כ הנאשם:

אבקש עיכוב ביצוע מאסר בפועל לצורך הגשת בקשת חנינה לנשיא, גם בשים לב לעובדה שהעבירות הן מיוני 2010 כשההליך מתנהל מאז שחרורו לחלופת מעצר, בהתחלה למעצר בית מלא ובהמשך למעצר בתחומי העיר אילת הקפיד הנאשם על כללי ההרחקה, מדובר ביותר מ- 3 שנים והקפיד והגיע לכל הדיונים בבית המשפט כשהמצב המשפטי המורכב שלו מובהר וברור.

בנסיבות אלה, אני אבקש עיכוב ביצוע של לפחות 3 חודשים על מנת להגיש לאלתר בקשת חנינה מנשיא המדינה בנסיבותיו של הנאשם.

נמסר לי על ידי מח' חנינות שהטיפול יארך פרק זמן של בערך בין חודשיים לשלושה עד שתהיה תשובה , וכדי לא להגיע לסיטואציה חלילה שהנאשם יתחיל לרצות את עונשו עד שיהיה מענה בענין החנינה ריצוי עונש בפועל ירוקן מתוכן את בקשת החנינה אני מבקשת עיכוב ביצוע המאסר.

יש ערבויות בתיק הזה במסגרת המ"ת 7351-07-10 – ערבות עצמית וצד ג' בסך של 10,000 ₪ כל אחת והפקדה כספית של 1,500 ₪.

ב"כ המאשימה:

לגבי עיכוב הביצוע – משאיר לשיקול דעת בית המשפט, אך במידה ובית המשפט יחליט שכן אבקש שההפקדה תהיה גבוהה יותר מאחר ומדובר במי שעתיד לרצות מאסר בפועל.

החלטה

עיכוב ביצוע המאסר בפועל יעוכב עד ליום 1.6.14 בכפוף לתנאים כדלקמן:

א. תיחתם ערבות צד ג' נוספת בסך 5,000 ₪.

ניתנת אורכה לחתימה על ערבות צד ג' עד ליום 22.1.14 שעה 10:00 – והוא יוכל לחתום בבית משפט השלום באילת.

ב. תעוכב יציאתו של הנאשם מהארץ ויופקד דרכונו.

לא תיחתם הערבות צד ג' במועד – יועבר הנאשם לריצוי עונשו באופן מידי.

כל הערבויות הנותרות הקיימות בתיק יוותרו על כנן לצורך הבטחת התייצבותו של הנאשם לריצוי עונשו ביום 1.6.14 – בבית הכלא הדרים – בשעה 08:00.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק הפרוטוקול באופן מיידי למזכיר הראשי בבית משפט השלום באילת.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, במעמד הצדדים.

חתימה