<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אמיר כהן

הנאשם ובא כחו עו"ד אמיר סלאמה

מתורגמן בית המשפט לערבית

פרוטוקול

ב"כ הנאשם: לפני שנתחיל בדיון אני מבקש לומר מספר מילים לעניין התסקיר, אני מבקש לדחות את הדיון של היום למועד אחר וזאת מהטעמים שלאחר שעיינתי בתסקיר לא מתייחסים שם למאסר על תנאי או לשלוח אותו לשל"צ, הרי המאשימה הגבילה עצמה למרות שהדברים לא רשומים בכתב, שאחרי הוכחות יעתרו לעבודות שירות.

ב"כ המאשימה: ראשית לא ראוי שצד ימסור לבית משפט דברים שלטענתו ניהל עם התביעה, אסור לחשוף את בית המשפט להליכים אלו וככל שחשב או שמע או דיבר כפי שטען, היה צריך לבקש ממני לצאת מאולם בית המשפט ולשוחח איתי. דבר שני, חברי היה בדיון הקודם ובדיון הקודם ביקשתי מאסר שלא בעבודות שירות, מפנה לפרו' מ-9 יולי 2013, שם רשומים הדברים במפורש. חברי לא היה דיון ברם עו"ד סלאמה וסים מטעמו של סלאמה אמיר, הופיע וטען לפרוטוקול שהנאשם מסכים שיופיע בשמו של עו"ד דלאמה אמיר, חזקה על חברי שאם שלח עורך דין אחר שיופיע בשמו של הנאשם במקומו, חזקה עליו שלכל הפחות היה צריך לקבל לידיו את הפרוטוקול ולראות מה קרה שם ובודאי שהיה צריך לבדוק זאת כשהתכונן לדיון היום. בכל מקרה עמדתנו היא, לאור דבריו של חברי, היא לעונש מאסר בעבודות שירות בסגור, אחרת עמדתנו תישאר כפי שהובאה בדיון הקודם.

<#3#>

החלטה

התיק קבוע היום לטיעונים לעונש. התקבל תסקיר שרות מבחן לעונש.

ב"כ הנאשם ביקש להפנות את הנאשם פעם נוספת לשרות המבחן כדי ששרות המבחן יתייחס לעונש קל יותר מהעונש שהומלץ עליו בתסקיר.

גם אם היתה הסכמה בלתי פורמלית בין הצדדים (ואינני קובע שהיתה הסכמה כאמור) אינני רואה טעם להפנות את הנאשם פעם נוספת לשרות המבחן.

הבקשה נדחית.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר תשע"ד, 25/02/2014 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה: מדובר בכתב אישום חמור ביותר, במובן הזה של תקיפת נציגי החוק. בית המשפט העליון וגם כל בר דעת יודעת שכל שיטת השלטון בישראל מושתת על החוק ומיושמת על ידי גורמי אכיפה. בין אם המדובר ברשות השופטת ובין אם המדובר ברשות המבצעת, שתיהן שתי זרועות של אותה רשות ומטרתן אחת והיא קיום החוק שמתוקפו הם פועלים. בעניין הזה נקבע לא אחת שאדם שמרים יד על שוטר או על עובד ציבור או על אדם מהרשות השופטת, מניף את ידו כנגד היסודות של השיטה ולא בכדי אדם שזרק נעל על שופטת שלא גרם לה לנזק נדון לתקופת מאסר ממושכת.

נכון, במקרה שלנו, הנאשם לא תקף שופטת אך מנגד הוא גם לא זרק נעל על השוטרים. הנאשם תקף לא שוטר אחד אלא שניים וכל זאת כאשר הוא גם מוסיף ומאיים עליהם וגורם היזק לרכוש. הנאשם דחף את שוטר מס' 1 בעזרת ידיו ובהמשך כאשר הגיע שוטר שני למקום הנאשם, לא פחות יותר, היכה באגרופו בפניו של השוטר ובין היתר כתוצאה מכך נשברו משקפיו של השוטר. אם לא די בכל זאת הנאשם החל לנוס מהמקום וניסה להכשיל את השוטרים במילוי תפקידם וכאשר נשלחה כנגדו כלבת משטרה, אמנם היא לא שוטר, אבל גם לה זכות שלא תוכה, החל הנאשם להכות גם בכלבה ואם לא די בכל אלו היכה פעם נוספת באמצעות אגרופיו בחלקי גוף שונים של השוטר מס' 2.

מילא אם היה מדובר בנאשם שלפי דבריו שהוכחו כלא נכונים הוא נקלע לאיזה אירוע שבו הגיב כמו שהגיב אז מילא, אזכיר שגם אותו אדם שזרק את הנעל גם נקלע לאיזה אירוע ולא שזה עזר לו. במקרה שלנו מדובר באדם שהורשע בעבר בתקיפת שוטר והוטל עליו מאסר על תנאי שאמנם איננו בר הפעלה בתיק שלנו ועברו מלמד על שניים: אדם שלפנינו הוא אדם אלים, אדם שבז לחוק, לא נרתע מהחוק ולא נרתע גם לתקוף שוטרים הנקראים בדרכו. לעניות דעתי עם כל הכבוד לחווה"ד שהוחנה לפני בית המשפט כבר נפסק לא אחת שתסקיר הינו רק כלי אחד המשמש את בית המשפט בבואו לגזור דינו של נאשם וכפי שנקבע, גם לא הכלי העיקרי. מגיש רישום פלילי – סומן ת/2. שכן, התסקירים בוחנים בעיקר אלמנט של שיקום ואילו על בית משפט לשקול גם שיקולים של הרתעה וביטחון לאזרחים ובהתאם לתיקון חוק העונשין להניף על נס את עקרון הגמול כעקרון הדומיננטי. לא ייתכן לשמוט את כל אלו ולהפוך את התסקיר או את חווה"ד לכלי העיקרי שאין בלתו. לא ייתכן במצב שלנו לאמץ את חווה"ד כלשונה כאילו עורכי חווה"ד הם בית משפט. בעניין זה המחוקק הביע את עמדתו באשר לתקיפת שוטרים בסעיף 273 לחוק העונשין שבעת שבחר להחריג לחומרה את עבירת תקיפת השוטר באופן שקבע לה עונש מינימום של חודש מאסר, וזאת להבדיל מרוב רובן המוחלט של העבירות המנויות בחוק העונשין שלהן אין עונש מאסר מינימום. אם לא די בכך הרי שהנאשם לא חסך מזמנו של בית המשפט ולא הודה בהזדמנות הראשונה ואף ניהל הוכחות בעניינו. נכון הדבר שנאשם זכאי לנהל את ענייניו ואין הוא אמור לשאת ולו בשעה או בדקה אחת של מאסר מעבר לעונש שמגיע לו. מאידך, לא ניתן בתיק זה לקבל אותה הקלה לה זכאים אלו המודים בהזדמנות הראשונה וחוסכים בזמנו של בית המשפט. לכן, אדם שנותן אגרופים לשוטרים ואשר עושה זאת פעם שניה ראוי שייצא קול מבית המשפט כפי שנפסק בביתה משפט העליון לא אחת שאדם שמרים יד על רשויות החוק ידו תגדע ולכן, אנו מבקשים שבית המשפט יוציא מסר ברור וחד משמעי שאין לקבל התנהגות כזו ויטיל על הנאשם, למרות חווה"ד, עונש מאסר בפועל שירוצה במאסר ממש לתקופה שבין חצי שנה לשנה, ככל שיקבע בית המשפט, כן נבקש שבית המשפט יטיל על הנאשם מאסר מותנה גבוה מזה שהוטל בפעם הקודמת ואשר הוכח כלא יעיל. מעבר לכל האמור נבקש מבית המשפט כפי שמותב זה פסק אתמול פיצוי לשוטרים, אזכיר שמדובר בשוטר מ"צ, שהוא חייל ולא נושא משרה ואינו מקבל שכר הולם לעבודתו והוא איננו צריך לקבל מכות מהנאשם.

ב"כ הנאשם: שמעתי את חברי ואני מופתע מדבריו, הרי חברי יותר מדי ניפח את התמונה, מי שרואה את כתב האישום ומי ששומע את דברי חברי – הרי יש הבדל בין שמיים לארץ. כפי שרואים בצורה ברורה בכתב האישום נטען שנתן הנאשם אגרוף וחברי דיבר על אגרופים.

ב"כ המאשימה: מפנה לסעיף 2 בכתב האישום, סיפא.

ב"כ הנאשם: המשקפיים שאמר חברי ששייכות לשוטר מ"צ אלה לא שייכות לשוטר מ"צ אלא לשוטר מג"ב.

עצם העובדה שהנאשם לא הודה בכתב האישום, זה לא נזקף לחובתו. למרות שאני לא ממעיט מחומרת העבירה אבל עדיין מדובר ברף התחתון של העבירה. מדובר בנאשם בן 34 אב לשלושה כאשר הגדול מביניהם מלאו לו 18 שנים והם עדיין סמוכים על שולחנו והוא המפרנס היחידי של הבית. כמובן אשתו עקרת בית ואינה עובדת וחסרת כל תעסוקה, כל עונש אשר יוטל עליו למעט מאסר על תנאי או לשלוח אותו לתכנית של"צ, דבר שעלול לגרום לו עוול ו/או נזק בלתי הפיך שלא ניתן לאמוד אותו, דבר שעלול לגרום למשפחה שלמה להיות שוטטת ברחוב. אוסיף ואזכיר שהנאשם חי בזכירות ומשלם ארנונה חשמל ומים וכל מאסר ולו בעבודות שירות אמורה לרסק ולרתק אותו טוטאלית.

קראתי ועיינתי בתסקיר. התסקיר הוא לכאן ולכאן. אני גם מניח שגם בית המשפט ידיו לא כבולות למה שכתוב בתסקיר ולאור העובדות שהוזכרו לעיל ולאור עברו היחסית נקי לחלוטין למעט עבירה קודמת לפני יותר מעשור ולמעט עבירה זו אין ולו תיק מב"ד אחד, דרים אלה צריכים לקבל ביטוי כאשר בית המשפט בא ושם חותמו על גזר הדין.

מדובר בעובד, אדם נורמטיבי, הוא עובד כמוסכניק במוסך מזדה, מצגי אישור מהמעביד שמלמד על אשם אהוד על הסובבים אותו – מסומן נ/3, שרמנטי וזו אינדיקציה שאם יושת עליו מאסר בפועל בעבודות שירות, במקום שהוא עובד המקום צריך להיות מתופעל דבר שיכול להביא לפיטוריו. מה עוד אני מוסיף שבעקבות האירוע המיוחס לו בכתב האישום הנאשם יזדקק לטיפול רפואי וכמובן שהמכות והפציעות לא באו מהשכנים ולא ממישהו שישב לידו באותו היום. הפציעות והמכות הגיעו מהשוטרים עצמם. המניע והתגובה מי תקף ומי לא זה לא לעניינו בדיון זה ולא מי תקף ומי התגונן. השוטרים הנכבדים לא הצטרכו לטיפול רפואי, ולא היה להם טיפול רפואי, הנאשם הוא שנפצע ולא השוטרים.

ממכלול הנסיבות והעבר הפלילי הכמעט נקי והיותו אב למשפחה, אבן היסוד של הבית, להסתפק במאסר על תנאי ארוך ומרתיע, קנס כספי ולחילופין אבקש מבית המשפט לשלוח את הנאשם להכין תכנית של"צ מקסימלית אשר דרכה יוכל לעבוד וגם לשרת את הציבור ולחילופי חילופין אבקש מבית המשפט, במידה וכן יראה שיש לגזור על הנאשם מאסר מאחורי סורג ובריח, להמירם בדרך של עבודות שירות אשר תהיה מינימלית וקצרה ביותר כדי שלא יהפוך לאדם ריק מתוכן. במידה אם ייגזר מאסר בפועל הוא יעמיד על השלטונות מבחינת תקציבים ומשפחתו תהיה מוכרת למשרד הרווחה. אי לכך אני מבקש מבית המשפט לאמץ את דבריי ובקשתי ואני מבקש שהנאשם יאמר את דברו.

הנאשם: אני בן אדם שכל יום יש לי אותו סגנון, בשעה 5 וחצי להתעורר וללכת לעבודה כדי לפרנס את המשפחה שלי ולא יותר. אני לא בן אדם שמתעסק בסמים ולא מעשן ולא שותה אלכוהול ולא הולך לשום מקום. הכי חשוב אצלי זה המשפחה והילדים שלי והבת שלי הגדולה שלי בת 11 ויש לי עוד שני ילדים בגילאים 10 ו-8. ואני בעבודה עוזר לכולם וכולם אוהבים אותי וגם אני מתעסק כל יום עם חיילים וגם עובד ברכבים צבאיים ואף פעם לא היה לי מקרה איתם. אני לא אומר על עצמי שאני מלאך. כל יום אני נוסע כל יום לסגולה בפתח תקווה וכל יום עובר במחסום לשם כך.

ב"כ המאשימה: מתנגד לטיעונים לקולא שכן קבלתם אינה משהו שלבית המשפט יש סמכות לעשות שכן על פי התיקון לחוק נדרש להוכיח טיעונים לקולא ומאזן הסתברויות ולא די להסתפק בנוהג הישן של הסתמכות על דברי הסניגור שמדבר בשבחו של מרשו ובודאי שאני מתנגד לכך שהנאשם כשהוא מעיד בפני בית משפט מודרך בהתאם למה שאומר לו הסניגור כפי שהסניגור עשה לא אחת, עדות של נאשם לא יכולה להיות מכוונת על ידי עורך דינו.

<#6#>

החלטה

ההתנגדות נדחית.

לעניין עבודתו של הנאשם יש תמיכה הן בתסקיר שרות מבוחן והן בנ/3.

דבר המעבר של הנאשם במחסום היווה חלק מהראיות שהוצגו לפני בית המשפט.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר תשע"ד, 25/02/2014 במעמד הנוכחים.

הנאשם: אני רוצה להגיד שאני לא מלאך וזה שטעיתי פעם זה לא אומר שאני טועה כל פעם. ועוד, שהשוטרים וצה"ל זה לא אומר שגם הם לא טועים. התובע לא היה במקום וניפח את הסיפור ולהגיד שגם לכלבה יש זכויות אבל לי אין זכויות. הוא שכח על הבן אדם ודיבר על הכלבה.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין תשל"ז-1977, באיומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובהיזק לרכוש במזיד עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין תשל"ז-19.

לנאשם הרשעה קודמת אחת מ-2001, גם בשל תקיפת שוטר במילוי תפקידו. אז הוטל על הנאשם עונש של מאסר מותנה ושל"צ.

ב"כ המאשימה ביקש, בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 6 עד 12 חודשי מאסר, מאסר מותנה ופיצוי.

הנאשם הופנה לקבלת תסקיר שרות מבחן לעונש. תסקיר שרות המבחן תיאר אדם שהוא נורמטיבי. המלצת שרות המבחן למאסר בפועל במסגרת עבודות שירות.

ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט להסתפק במאסר מותנה או לחילופין מאסר מותנה ושל"צ ולחילופין חילופין ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בתקופה קצרה של עבודות שירות. ב"כ הנאשם ציין את הרקע הנורמטיבי של הנאשם וכן על השלכות על הנאשם ומשפחתו של מאסר בפועל אף בעבודות שירות בהתחשב בכך שהנאשם הוא המפרנס היחיד במשפחתו. בתמיכה לטענותיו הציג בפני בית המשפט מכתב ממעבידו של הנאשם (נ/3).

צודק ב"כ המאשימה שעסקינן בעבירות חמורות. כאמור המחוקק אף קבע עונש מינימום במקרה של תקיפת שוטרים. יחד עם זאת גם שקלתי שעסקינן בעבירה מ-2009 וכן שלמעט הרשעה קודמת מלפני 13 שנים עסקינן בנאשם נורמטיבי.

בנסיבות אלה החלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם ואני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1. 3 חודשי מאסר בפועל, המאסר ירוצה בעבודות שירות במינהל קהילתי רמת אלון בירושלים. הנאשם יתייצב לתחילת עבודות השירות ב-01/04/14 בשעה 10:00 במפקדת מחוז דרום בבאר שבע.

2. 3 חודשי מאסר, וזאת על תנאי למשך 3 שנים. התנאי למאסר עבירה לפי סעיף 273 או סעיף 192 או סעיף 452 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

3. המזכירות תמציא את העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות. תשומת לב הממונה על עבודות שירות למועד שנקבע לתחילת ביצוע עבודות השירות.

4. לאחר התייצבותו של הנאשם לתחילת עבודות שירות הגזברות תחזיר לידיו כל סכום שהופקד בתיק המעצר על מנת להבטיח את קיום תנאי השחרור.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר תשע"ד, 25/02/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אתי הרוש