התובעים הגישו בקשות הבהרה להצעת בית-המשפט.

התביעה מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות רבות אשר בוודאי שלא הוכרעו במסגרת עסקת הטיעון – ולו מפני שההכרעות הנחוצות להליך האזרחי נוגעות גם לעניינים שכלל לא עמדו לבירור בהליך הפלילי. שאלה מרכזית כזו היא שאלת הדין החל על האירוע – חוק פלת"ד או פקודת הנזיקין – וכנגזת בתוך שתי החלופות, חלוקת הסיכונים בין הנתבעים השונים.

בעקבות הגשת תחשיבי הנזק בחן בית-המשפט את העובדות שהציגו לו הצדדים והעריך שני פרמטרים: גובה הפיצוי המגיע לעזבון (שיתחלק בין התובעים השונים בהתאם לחלקיהם בעזבון) וחלוקת הסיכונים בין הנתבעים. יוזכר ששני הפרמטרים מושפעים מהשאלה האם חל האירוע חוק פלת"ד או חלה פקודת הנזיקין.

בית-המשפט לא התיימר לחרוץ דין בטרם שמע ראיות ולכן ממילא הצעתו אינה שקולה לקביעה שחל דין מסויים, או שבפיצוי צריך לשאת נתבע מסויים. ההצעה היא שקלול של כל החלופות תוך חלוקה של סכום כולל בין הנתבעים. בשלב זה משקפת ההצעה את חלוקת הסיכונים והסיכויים כפי שהעריכם בית-המשפט, דהיינו, מהו סך נזקי העזבון (כשקלול של שתי שיטות חישוב שונות) והצעה כיצד יש לחלק את הפיצוי בין הנתבעים (כשקלול של סיכוניהם עפ"י שתי הוראות דין שונות). הכוונה היתה שסך משותף זה יתחלק בין כלל התובעים כחלקם בעזבון.

אין דרך להביא לידי ביטוי בהצעה כזאת את חוסר הסימטריה בין שתי התביעות (שאינן מול אותם נתבעים). יתכן שאם בסופו של ההליך ימצא שהחבים בפיצוי התובעים נתבעו רק ע"י מקצתם, תתקבל תביעה אחת ותדחה האחרת.

הצדדים ישקלו צעדיהם, ינהלו מו"מ (זה עם זה ולא עם בית המשפט) ויודיעו כל הודעה נחוצה.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.