התובע - באמצעות ב"כ עו"ד שמעון דיסקין

הנתבעת - באמצעות ב"כ עו"ד נהאד ארשיד

התובע טוען בתביעתו כי כרת הסכם עם הנתבעת ולפיו היה על האחרונה לשלם לו שכ"ט בגין עבודה שביצע עבורה. הנתבעת מנגד אינה כופרת בכך שהתובע ביצע עבודה ואף אינה כופרת בכך שמגיע לו שכר - אך טוענת כי הסכם שכר טרחתו לא נכרת עימה אלא עם קבלן משנה שעבד עבורה, חב' הייסם כרוף - בנייה 2005 בע"מ. כפי שיורחב להלן מצאתי לדחות התביעה וזאת מטעמי הנתבעת.

הטענות בכתב התביעה:

1. התובע הינו מהנדס בנין עצמאי המעניק שירותים שונים לחברות בניה. הנתבעת הינה חברה הרשומה בישראל ועוסקת, בין היתר, בעבודות בנייה. בתביעה נטען כי בשנת 2007 החלה הנתבעת בביצוע פרויקט "פנינת חמד" בירושלים. התובע הוזמן ע"י הנתבעת לצורך עריכת חישוב כמויות לשם הגשת חשבונות למזמין וסוכם כי שכרו יעמוד על 1.5% מכל סכום שיתקבל מהמזמין. נטען כי הגם שהפרויקט היה כבר בשלבי ביצוע, היה על התובע לבצע עבודתו כאילו היא מראש ולא בדיעבד. בחודש ינואר 2008 הפסיקה הנתבעת את ביצוע הפרויקט, בשל אי תשלום מהמזמין. נטען כי הנתבעת התחייבה לשלם לתובע, לאחר שתקבל את המגיע לה מהמזמין והתובע הסכים. הנתבעת אכן הגישה תביעה כספית כנגד המזמין וזכתה. לתובע לא היה ידוע, נכון לעת הגשת התביעה, הסכום שנפסק לטובת הנתבעת בהליך האמור, אך הוא העריך כי זה אינו פחות מחמישה מיליון ₪. לאחר שהסתיים ההליך הנ"ל, פנה התובע אל הנתבעת בבקשה לקבל את שסוכם. לטענת התובע, הנתבעת לא הכחישה את חבותה, אך הפנתה אותו אל קבלן המשנה שבצע את העבודות בפרויקט, ואשר לדברי הנתבעת סיכמה איתו כי ישלם לתובע. בתביעה נטען כי ככל הנראה, עקב סכסוך שנתגלע בין הנתבעת לבין קבלן המשנה, לא קיבל התובע שכרו משום מקור.

התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום של 75,000 ₪ לפחות, המבטאים 1.5% מהסכום המינימאלי שקיבלה הנתבעת. הסכום האמור בתוספת מע"מ (87,000 ₪) ובתוספת עבור חישוב כמות בטונים למכרז בעבודה האחרת, מגיע לסך של 92,800 ₪ אשר אותו תבע.

עוד נטען כי התובע ביצע גם עבודות אחרות עבור הנתבעת, ובכלל זה חישוב כמויות בטונים למכרז. נטען כי הוסכם שישולם לו בגין אותה עבודה סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ואף סכום זה נתבע.

הטענות בכתב ההגנה:

1. הנתבעת בהגנתה הכחישה את סעיפי התביעה וטענה כי מעולם לא התקשרה עם התובע בכל הנוגע לפרויקט "פנינת חמד", לא הזמינה ממנו שירותים ובוודאי לא התחייבה לשלם עבורם. נטען כי התובע הועסק אצל חברת "הייסם כרוף בניה 2005 בע"מ" (להלן:"חב' כרוף"), שבינה לבין הנתבעת היה הסכם קבלנות משנה, בנוגע לחלק מעבודות בניית השלד בפרויקט האמור. ככל שהתובע היה קשור לפרויקט זה, היה זה אך דרך החברה האמורה וללא קשר לנתבעת. בהתאם, התבקש סילוק התביעה על הסף, בהעדר עילה ויריבות בין הצדדים.

תצהירי הצדדים:

1. מטעם התביעה הוגש תצהיר התובע, בו ציין כי משנת 1995 הוא מפעיל עסק עצמאי במסגרתו הוא מעניק שירותים הנדסיים לקבלנים, כולל טיפול בחשבונות ביצוע של קבלנים, חישוב כמויות, בדיקות מכרזים, מתן חוות דעת ושירותי תכנון ופיקוח על העבודות. עם הנתבעת עבד התובע יותר מפעם אחת והוא מכיר לפיכך את מנהלה - מר אליאס עכאוי. בחודש אוגוסט 2007 פנה אל התובע מר אליאס עכאוי ובקש לערוך עבורו חשבונות עם חישוב כמויות, בפרויקט גדול בשם "פנינת חמד", אשר הנתבעת החלה בביצועו מספר חודשים קודם לכן. לתובע התברר כי עד לאותה פניה, ביצע את חישובי הכמויות עובד החברה - מר איסמעיל שאוור. הנ"ל הסתכסך עם חברת "ניהול פרויקט שלם בע"מ", אשר פיקחה על ביצוע הפרויקט וזו דרשה להביא חשב כמויות חיצוני שיערוך את כל החישובים מחדש, מרגע התחלת העבודה. נטען כי בין התובע לבין מר אליאס עכאוי, סוכם על שכר של 1.5%, מכל סכום שהחברה תקבל מהמזמין. התובע הצהיר כי מדובר בתעריף נמוך מהמקובל משיקולים שונים ובהם היקף הפרויקט והאפשרות להיעזר במסמכים שהוכנו מבעוד מועד. בעקבות הסיכום הודיעה הנתבעת לחברת "ניהול פרויקט שלם בע"מ" - בעל פה ובכתב - כי העסיקה את התובע כחשב כמויות. מכתב הנתבעת מיום 17.9.07 צורף וסומן א'. באותו מכתב הגדיר מר אליאס את "תפקידי בעלי המקצוע מטעמנו באתר" ובכלל זה מתייחס גם לתובע. חברת שלם הנ"ל הסכימה למינוי התובע ובכל פניותיה אל הנתבעת, ביקשה לכל היותר השלמת חסרים. לעניין זה צורף מכתב דוגמא מיום 28.10.07 שסומן ג'. במכתב זה מתייחס מנהל הפרויקט מטעם חב' שלם אל התובע כאל "חשב הכמויות מטעמכם", דהיינו - מטעם הנתבעת. בסמוך החל התובע בעבודתו והשקיע בה מאות שעות עבודה עד הנפקת חשבונות בצירוף כל המסמכים הנדרשים. בסה"כ הכין התובע שלושה קלסרים עבי כרס של מסמכים, אשר חלק קטן מהם הוא ריכוז הנתונים מהחודשים נובמבר-דצמבר 2007, אשר צורף כנספח ב' להמחשה.
2. לקראת סוף שנת 2007 הסתכסכה הנתבעת עם המזמין, אשר עיכב באופן שיטתי את התשלומים והעבודות נפסקו. בנסיבות אלו, סירבה הנתבעת לשלם את שכר התובע, בטענה שהיא עצמה עדיין לא קיבלה את המגיע לה, מידי המזמין. הנתבעת תבעה את המזמין והתביעה הועברה לבוררות בפני המהנדס אחי קליין, שקבע כי בשלב ראשון ישלם המזמין לנתבעת הנדרש לפי חשבונות שאושרו ולאחר מכן יידונו יתר התביעות ההדדיות. החשבון הסופי שנקבע לתשלום הינו 4,030,391 ₪, וזה צורף וסומן ד'. פסק הבוררות החלקי צורף וסומן ה'. נטען כי לפי הנתונים האמורים זכאי התובע לשכר בשיעור של 1.5%, שהם 60,455 ₪. התובע התייחס לטענה כי הועסק ע"י החברה ששמשה כקבלן משנה והצהיר כי חב' כרוף אכן עבדה באתר, עד סוף שנת 2007, אך מעולם לא שכרה את שירותיו. גם בהתחשבנות בין הנתבעת לקבלן המשנה, טיפל התובע ויש בכך להעיד כי הנתבעת היא ששכרה אותו. התובע הודה כי בשלב כלשהו לחצה הנתבעת על קבלן המשנה שישלם את שכרו של התובע וזה הסכים לשלמו חלקית, אך לא עשה כן מעולם.
3. במקביל למועדים הרלוונטיים בצע כאמור התובע עבודה נוספת עבור הנתבעת, במסגרתה ערך חישוב כמויות בטון בפרויקט אחר - בניית בית ספר בשכונת ראס-אל-עמוד. בגין עבודה זו התחייבה הנתבעת לשלם לו 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. גם סכום זה לא שולם עד היום ללא כל נימוק.
4. מטעם ההגנה הוגש תצהירו של מר אליאס עכאוי, מנכ"ל הנתבעת. בהתאם לתצהירו התקשרה הנתבעת ביום 12.12.06 בהסכם עם החברה להקמת קריית זיכרון קדושים בע"מ (להלן:"המזמינה"), לביצוע עבודות בניית שלד של מלון דירות. העתק ההסכם צורף וסומן א'. ביום 5.2.07 התקשרה הנתבעת בהסכם עם חברת כרוף, אשר התחייבה לבצע כקבלן משנה - עבודות בטון, ברזל ואבן, בפרויקט. הסכם זה צורף וסומן ב'. בהתאם לסעיף 13 להסכם, התחייב קבלן המשנה להגיש לנתבעת בסוף כל חודש, חשבון חלקי, שיאושר בחתימת הפיקוח של המזמינה ומנהל האתר. לצורך הגשת החשבונות (בהתאם לחובתו החוזית), היה על קבלן המשנה לערוך חישובי כמויות ולהשיג את אישור הפיקוח, כאמור. על יסוד חשבונות אלו נהגה הנתבעת להכין את החשבונות החלקיים שהיא הגישה למזמינה.

בחודשים הראשונים של העבודה בפרויקט ולאור העיכובים הרבים שהיו בהליך הביצוע, מסיבות הקשורות במזמינה, הסכימה הנתבעת לבקשת קבלן המשנה (חב' כרוף), כי מנהל האתר וחשב הכמויות מטעם הנתבעת, המהנדס אסמאעיל שאור, יערוך גם חישובי כמויות ביחס לעבודת קבלן המשנה, תמורת סכום מוסכם שהתחייב קבלן המשנה למהנדס שאור.

העד הצהיר כי גיליונות חישובי הכמויות שצורפו לתצהיר התובע כנספח ב', אינם של הנתבעת והחתימה המתנוססת עליהם אינה של הנתבעת ולא הייתה לנתבעת חותמת כזו מעולם.

העד הצהיר כי מעולם לא מסר לתובע חותמת כזו. החתימה המופיעה על גבי, או ליד - החותמת, אינה חתימתו של העד. להמחשה צורפו דוגמאות של חישובי כמויות של הנתבעת כפי שהוגשו ע"י הנתבעת לפיקוח של המזמינה, אלו סומנו ג' (בשונה מהחשבונות שהציג התובע אלה נערכו על גבי "דף פירמה" של החברה).

העד הצהיר "באופן חד-משמעי", כלשונו, כי הנתבעת בפרויקט זה, מעולם לא הזמינה כל עבודה מהתובע, לא התקשרה עמו בכל הסכם, לא התחייבה כלפיו בשום התחייבות והתובע לא נתן לנתבעת כל שירות. התובע היה חשב כמויות של קבלן המשנה, חב' כרוף, והנתבעת מעולם לא נטלה על עצמה התחייבות חוזית, כספית או אחרת כלפי התובע. בעניין מכתב הנתבעת שהופנה אל הפיקוח של המזמינה, מיום 17.9.07 (נספח א' לתצהיר התובע) - הוטעם כי מהמכתב עולה שהתובע אינו חשב כמויות של הנתבעת אלא חשב הכמויות רק לעבודות הבטון, הברזל והאבן דהיינו, בדיוק אותן העבודות שהופקדו בידי קבלן המשנה.

1. בחודש דצמבר 2007 ובעקבות פיגור המזמינה, בתשלום חשבונות מאושרים לנתבעת, מימשה הנתבעת סעדים עצמיים, מכוח ההסכם והפעילה זכות עיכבון על אתר הפרויקט. לאחר חודשיים ועקב קנוניה בין המזמינה לבין קבלן המשנה (חב' כרוף הנ"ל), התקשרה המזמינה ישירות עם קבלן המשנה - לביצוע כל העבודה בפרויקט, במקום הנתבעת. במסגרת בש"א 1655/08 שהגישה הנתבעת לבית משפט מחוזי בירושלים, הסכימו הצדדים להעביר את המחלוקת ביניהם לבוררות. הבקשה לסעדים זמניים צורפה וסומן ד' והההסכם להעברת התיק לבוררות צורף וסומן ה'.

התובע התעלם מבקשות הנתבעת להגיע לישיבות הבוררות ולהציג את חישובי הכמויות. פניות הנתבעת צורפו וסומנו ו' וניתן ללמוד כי התובע זומן כעד. לנוכח התעלמות התובע, נבצר מהנתבעת להגיש לבורר חישובי כמויות של עבודות בטון, ברזל ואבן בפרויקט אשר בוצעו על ידי קבלן המשנה, כלומר חב' כרוף. בעקבות זאת, נאלץ חשב הכמויות של הנתבעת, המהנדס שאור, להכין בעצמו את כל חישובי הכמויות של כל העבודות שבוצעו בפרויקט, לרבות העבודות שביצע קבלן המשנה. בחשבון הסופי שנערך והוגש לפיקוח של המזמינה, במסגרת הבוררות, לא נכללו חישובי כמויות שנערכו ע"י התובע מטעם קבלן המשנה. העתק ריכוז כמויות החשבון הסופי צורף וסומן ז'. צוין עוד כי במסגרת ההליכים המקדמיים קיים התובע עיון בכל חישובי הכמויות של הנתבעת בפרויקט ולא מצא ולו דף אחד שנערך על ידו.

1. לבסוף, התייחס העד לסעיף 17 בתצהיר התובע (באשר לעבודה הנוספת) וטען כי למיטב ידיעתו מדובר בשינוי ובהרחבת חזית אסורה. בתחילת שנת 2008 שקדה הנתבעת על הכנת הצעה למכרז לבניית בית ספר בשכונת ראס-אל-עמוד. הוצע לתובע כי יכין עבור הנתבעת חישובי כמויות של עבודות הבטון הצפויות, על יסוד תוכנית המכרז וכתב הכמויות של המכרז. למרות שנמסרו לתובע כל הפרטים, הוא מעולם לא מסר כל עבודה ואף ניתק כל קשר עם הנתבעת. באותה תקופה אף נוהלה הבוררות אליה לא טרח התובע להתייצב, במסגרת ניתוק הקשרים בין הצדדים.

הכרעה:

1. במקרה דנן, עוד בטרם אדרש לדברים שעלו במהלך החקירה, יש ליתן את הדעת לכך שהתובע בחר להסתפק רק בעדותו וזאת - אף שאין מחלוקת כי אין טענה שערך הסכם בכתב עם הנתבעת (ר' עמ' 2 ש' 6) ואף שניתן להניח כי נוספים שעסקו בפרויקט, היו יכולים לתמוך בגרסתו, ככל שהיה בה ממש. התובע לא הביא לעדות מי מטעם המזמינה וגם לא הביא לעדות מי מטעם קבלן המשנה. ככל שאכן כטענתו, היה ברי גם למזמינה, כי הוא עבד עבור הנתבעת ולא עבור קבלן המשנה (ר' הפנייתו למכתב של זו כתומך בטענתו) - מצופה היה כי יביא עדות באשר לאמור. הימנעותו מלעשות כך, בולטת ופוגעת בגרסתו. יש אפוא ליתן את הדעת לכך שבחר להסתפק בעדות יחידה, חרף היותה עדות של בעל דין כמשמעה בסעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971. לטעמי, בנסיבות ממין אלה, אף אם בתום העדויות, היו כפות המאזניים שקולות (וכפי שיובהר לטעמי אין זה המצב) - היה דין התביעה להדחות.
2. מטבע הדברים כאשר עומדות שתי גרסאות נגדיות, אשר כל אחת מהן נתמכת בעדות יחידה, דין ההכרעה להינתן - בשים לב לנטל הראיה ולאמון שרוחש בית המשפט לכל אחד מהעדים בתום חקירתו (בשים לב להתרשמות הישירה מהם ולעובדות העולות מהחקירות). במקרה דנן, אף מבלי להידרש לנטלי ראיה, הייתה התרשמותי בתום החקירות הנגדיות, כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת. רחשתי יותר אמון לעדות מנכ"ל חברה זו, מאשר לעדות התובע. מעבר להתרשמות הישירה עומדים ביסוד מסקנתי, גם הדברים הבאים:
3. אף שלדברי התובע הצפי שלו לשכר הכולל בפרויקט עמד על 375,000 ₪, לא רק שלא נערך הסכם בכתב עם הנתבעת אלא לא נשלח אף סיכום פגישה שנערך בין גופים אלה באשר לאמור. תגובת התובע לחוסר זה, הסתכמה בכך שהוא מסכים שהיה צריך לערוך הסכם שכזה, אך הוא אינו נוהג לעשות הסכמים כאלה, אלא לעבוד עם אנשים שהוא מכיר וסומך עליהם ("כנראה טעיתי ונתתי יותר מידי קרדיט למזמין העבודה", ר' עמ' 2 ש' 14-13). בהעדר הסכם בכתב ממילא, אין ראיה ממשית כי זה נחתם עם הנתבעת ולא עם חברת כרוף.
4. מכל מקום, גם בהתייחס לטענתו כי הוא עובד עם אנשים שהוא מכיר - עלה במהלך החקירה כי כשם שהוא מכיר את מר אליאס, כך הוא מכיר גם את מר הייסם כרוף. עלה כי הוא מכיר את הנ"ל עוד משני פרויקטים קודמים; האחד הקמת בית ספר בשנת 1996 בפסגת זאב והשני עבודות בבית ספר בוואדי ג'וז. מטבע הדברים ניסה התובע, בנסיבות אלה, להמעיט מיחסיו הקודמים עם מר כרוף ומהעובדה שביצע חישובי כמויות גם באותם פרויקטים. כך אמר כי מזמין העבודה בוואדי ג'וז הייתה חברת עדי, אשר לכרוף רק היה קשר עימה (ר' דבריו בשולי עמ' 2). אכן עלה כי התשלום בוצע על ידי אותה חברת עדי (ר' בראש עמ' 3), אך עלה גם כי למר כרוף חלק באותה חברה (ר' עמ' 4 ש' 6-5). כאשר נשאל התובע ישירות האם לא מר כרוף הוא שחתם על השיקים בגין העבודה שם, הוא השיב בתחילה שאינו אמור לזכור מי חתם על שיקים משנת 1997, ברם בניגוד לדבריו אלה, ניסה לאחר מכן לטעון שאחר (מר לוי רוט), הוא שחתם למיטב זכרונו (ר' החקירה בראש עמ' 4). הן הניסיון להרחיק עצמו מהיכרות קודמת עם מר כרוף והן אי הבהירות האם הוא זוכר, אם לאו - מי חתם על השיקים שם, לא תרמו להתרשמות הכללית באשר לאמינות העד. התרשמותי הייתה שהעד הכיר היטב את מר כרוף ולפיכך אמירתו הכללית כי אין הוא נוהג לערוך הסכם עם מי שהוא מכיר וסומך עליו, יכולה בנקל להיות מיוחסת לנ"ל, באותה מידה כשם שהיא יכולה להיות מיוחסת למר אליאס.
5. אף שלא הייתה למעשה מחלוקת כי הנתבעת חדלה לעבוד בפרויקט נשוא התביעה בדצמבר 2007, אישר התובע כי ייתכן שהמשיך לבצע חישובי כמויות גם בחודש ינואר 2008. לדבריו עשה כן, מאחר שפנו אליו מהפיקוח לעשות כן (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 10-9 והמשך החקירה באותו עמוד). קשה להלום כי התובע ימשיך בעבודה במקום, גם בחודש ינואר, עת עולה כי כבר בתחילת חודש דצמבר, מימשה הנתבעת (אשר לדבריו הייתה מעסיקתו) זכות עיכבון בשטח (בעניין העיכבון, ר' עמ' 8 ש' 19). העבודה במועד זה מתיישבת אכן עם כך שעבד עבור קבלן המשנה שהמשיך לעבוד שם.
6. התובע לא חלק על כך שחב' כרוף עסקה רק בעבודות בטון ברזל ואבן, בעוד את ייתר העבודות ביצעה הנתבעת בעצמה או באמצעות קבלני משנה אחרים. הוא גם לא חלק על כך שהוא ערך חישובי כמויות רק ביחס לעבודות בטון ברזל ואבן, דהיינו, בדיוק אותן עבודות שביצעה אכן חב' כרוף (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). ניסיונו לטעון כי אין צורך בחישובים נוספים, שכן מתבססים בנ"ל על שטח הרצפה, לא היה משכנע. הדברים יפים במיוחד מקום בו הודה כי לא ערך את אותו תחשיב לייתר העבודות, המבוסס כביכול על שטח הרצפה, שנקבע כבר בחישוביו בגין עבודות חב' כרוף (ר' עמ' 5 ש' 10-5). ההודאה בכך שעסק רק באותן עבודות אשר בגינן נשכר קבלן המשנה על ידי הנתבעת תומכת בכך שאכן עבד עבור קבלן המשנה ולא עבור הנתבעת, אשר אין מחלוקת כי ביצעה גם עבודות נוספות באותו פרויקט (בעצמה או באמצעות אחרים).
7. אף שטען כי ערך חישובי כמויות כבר בחודשים אוגוסט וספטמבר, אלה לא הוצגו אף שהתובע טען נחרצות כי ניתן להציגם. האפשרות להציג חשבונות של התובע בגין אותם חודשים מסופקת, מקום בו הוצגו במהלך החקירה חישובים של אותם חודשים שנערכו על ידי מי שקדם לו בתפקיד, הכל בהתאם לגרסת הנתבעת (ר' ת/1, ת/2). אף שהתובע טען כי אין לדבר נפקות, שכן בכל מקרה התבקש לערוך תחשיבים גם ביחס לעבודות שבוצעו עוד עובר לכניסתו לפרויקט - העובדה שלבסוף אלה לא הוצגו, פגעה לדעתי באמינותו.
8. באשר לחישובים שהציג כנספחים לתצהירו (כדי לבסס הטענה שעבד עבור הנתבעת) - עלה כי אכן (כטענת הנתבעת), החתימה על גבי חותמת הנתבעת היא חתימתו (ולא חתימת מי מטעם הנתבעת). עוד עלה כי לטענת הנתבעת היא כלל לא מסרה לו את אותה חותמת, אלה הוא זה שהוציאה. התובע אומנם חלק על טענה זו, אך לטעמי טענת הנתבעת התיישבה עם העובדה שבתחילה לא היה בפני התובע מענה, מדוע אם עסקינן בחותמת של הנתבעת, זו לא הוחזרה אליה עד היום (ר' עמ' 8 ש' 26). רק בחקירה החוזרת עת בחר להציג החותמת, מצא הנמקה לכך שלא החזירה עד היום, באומרו כי מחזירים רק כשמשלמים (בעניין זה ר' עמ' 8 ש' 30-21, עמ' 15 ש' 13-9 ודברי עד הנתבעת מנגד החל משולי עמ' 16 וכן עמ' 19 החל מש' 11). יוער כי מר אליאס לא חלק על כך שהיה על התובע לחתום על חשבונות, גם בשם הנתבעת (שכן הנ"ל הועברו למזמינה), אך הטעים כי היה עליו פשוט לרשום את שם הנתבעת ולחתום מעל, בעוד התובע, מטעמיו, הכין חותמת ע"ש הנתבעת וחתם באמצעותה.
9. ככל שאכן היו דברים מוסכמים בין התובע ובין הנתבעת, לא ברור מדוע לא יכול היה התובע להשיב מיידית לשאלה הפשוטה - מתי לפי הסיכום, היה אמור לקבל לראשונה את שכר הטרחה שלו. בתחילה הרהר התובע ממושכות ולא השיב. לאחר מכן, הבהיר כי הוא "נזהר במילים" ואמר כי הוא חושב שהיה אפשר לשלם, בכל שלב, כדי שלא יהיה הרבה בחשבון האחרון. לבסוף, בחר לטעון כי היה צריך להגיש חשבון ראשון בחודש דצמבר (ר' החקירה בעמ' 9). גם דברים אלה ואופן מתן המענה לשאלה פשוטה כביכול, לא הוסיפו להתרשמותי מאמינות הטענה כי הסיכום היה עם הנתבעת דנן.
10. אף שלא הייתה מחלוקת כי התובע ביצע רק חישובים בגין עבודות הזהות לאלה שהוטלו על קבלן המשנה הוא טען כי שכר טרחתו היה אמור להתקבל כנגזרת מכלל התשלומים המשולמים לנתבעת, כלומר גם בגין עבודות להן לא ערך חישובי כמויות. ביחס לעבודות איטום, הצדיק זאת בכך שהנ"ל מהוות חלק קטן מהעבודות. ביחס לעבודות חפירה, טען בתחילה כי גם אלה כלולות ותשלומו אינו תלוי בשאלה מי ביצע העבודות. עם זאת, כאשר נשאל מפורשות האם הוא עומד על טענתו גם ביחס לעבודות החפירה, אשר כבר בוצעו ואף אושר תשלום בגינן עוד עובר לכניסתו לפרויקט, הוא בתחילה הרהר ממושכות ולא השיב, לאחר מכן אמר שיש להבחין באיזה עבודות חפירה מדובר ולבסוף אמר: "אני אמור לקבל מכל העבודות, כולל חפירת יסודות"(ר' החקירה משולי עמ' 9 ובעמ' 10). הן הטענה בדבר זכאות כביכול לתשלום על עבודות בהן לא עסק והן אופן מתן המענה - לא הוסיפו להתרשמות הכוללת מאמינות העד.
11. עלה כי החשבון הסופי שהוגש לפיקוח, לא נערך באמצעות התובע (אף כי טען שתחילה שרק חלק ממנו לא נערך על ידו, עלה כי אין בכך ממש, ר' עמ' 13 ש' 30-24). התובע טען כי הדבר היה מאחר והנתבעת סירבה לשלם לו. חרף טענה זו, עלה כי לא נשלחה לנתבעת ולו דרישת תשלום אחת בכתב מהתובע. עם זאת, באשר לשאלה האם בתקופה זו שלח דרישת תשלום לכרוף, לא ניתנה תשובה שלילית דומה, אלא התובע הסתפק בתשובה - "לא זכור לי" (ר' עמ' 11 ש' 15).

יוער כי העדר פניה לקבלת תשלום במשך זמן כה ממושך, חרף גובה החוב הנטען, אינה מוסיפה לאמינות הטענה כי הנתבעת היא זו החייבת לתובע.

1. באשר לעבודה האחרת (בגינה נתבע כאמור סך של 5,000 ₪ + מע"מ) - טען התובע כי מנהל הנתבעת ביקש ממנו לבדוק את ההתאמה בין כמויות הבטון המופיעות במסמכי המכרז, לבין אלה הנדרשים ביחס לתוכניות הבינוי. התובע לא יכל עם זאת להגיד מתי נעשתה אותה העבודה. בתחילה טען כי זו בוצעה בספטמבר - דצמבר 2007 (ר' עמ' 12 ש' 15). עם זאת כאשר הוצגה בפניו הטענה שהמכרז היה בכלל בינואר 2008, הוא לא שלל האפשרות שזה המועד הרלוונטי באומרו: "יכול להיות" (ר' עמ' 13 ש' 10). המועד האמור היה בעייתי אף הוא, מקום בו עלה כי התובע היה חולה למשך מספר חודשים בתחילת שנת 2008. התובע לא חלק על כך שכאשר הנתבעת הזמינה ממנו עבודה אחרת, היא לא התכחשה לכך ושילמה שכרו (ר' החקירה משולי עמ' 12). לא הייתה מחלוקת למעשה כי אין בידיו אישור על מסירת העבודות לנתבעת. יוער כי הנתבע עמד על זאת שמסר העבודה למנהל הנתבעת ובהקשר זה טען משום מה, כי עשה זאת "בסוף 2007" (ר' עמ' 13 ש' 21).
2. אל מול דברים אלה נשמעה באמצעות מר אליאס גרסה אשר מצאתי אותה סדורה וברורה; מחקירתו עלה כי בהתאם להסכם החוזי שהיה בין הנתבעת ובין חב' כרוף, היה על האחרונה להביא חשב כמויות. מאחר ולא עשתה כן בתחילה, אזי - מר איסמעיל שאוור, שהועסק על ידי הנתבעת כחשב כמויות, עשה החישובים שהייתה אמורה לעשות חב' כרוף - אך שכר טרחתו קוזז מהשכר שניתן לאותה חברה (חב' כרוף). כאשר נכנס לתמונה התובע, במקום מר איסמעיל, הוא עבד עבור חב' כרוף, בתיאום עם מר אליאס. מאז תחילת עבודת התובע, אכן לא בוצע עוד קיזוז מתשלומי חב' כרוף, בגין העתקת חלק מחובותיה לכתפי הנתבעת. במילים אחרות, חב' כרוף קיבלה תשלום הכולל גם את שכר התובע שכן זה לא קוזז עוד מהתשלום לאותה חברה. העד אומנם לא הציג את חשבונות חב' כרוף, אשר היו יכולים לתמוך בטענה זו, אך אמר נחרצות כי יש לו תיעוד של: "החשבונות החודשיים של הייסם כרוף בהם קוזז בהתחלה ואחר כך לא. אני יכול לשלוח לך את זה מרוכז. בחודשים שהתובע עבד אין קיזוז מהחשבון של כרוף. אני יכול לשלוח ולהציג את זה עוד היום." (ר' עמ' 19 ש' 10). איני מקלה ראש בעובדה שאותם מסמכים לא הוצגו לבסוף, אך מנגד התרשמתי כי העדות הייתה עדות אמת. כן הבאתי בחשבון שספק אם יש בהעדר הצגת אותם מסמכים להכריע את הכף, כאשר מנגד המחדלים הדיונים מטעם התובע (אשר נטל ההוכחה הוא עליו) הינם משמעותיים יותר.
3. אף כאשר הוצגו לעד שלושה מסמכים אשר לפי הטענה, אותרו בתיקיו והיוו חשבונות שהכין התובע, הוא עמד נחרצות על האמור בסעיף 12 לתצהירו. דהיינו, כי במסגרת הליכים מקדמיים שהתקיימו, לא מצא התובע ולו מסמך אחד שנערך על ידו בתוך חישובי הכמויות של הנתבעת. הוא טען כי התקיימה פגישה, בנוכחות בא כוחו, במסגרת גילוי מסמכים ולא אותר אז כל מסמך של התובע, כאמור. מכל מקום, הוסיף כי אף אם נמצאו שלושה דפים בתיקי הנתבעת (ר' נ'1 - נ'3), מדובר בחומר מועט ואין תמיהה באשר להימצאותו שם, מקום בו היה על התובע לערוך החומר עבור חב' כרוף אשר הייתה צריכה להמציאו לנתבעת.
4. העד נחקר באשר לנספח א' לתצהיר התובע (כאמור מכתב מר אליאס מיום 17.9.07), שם נאמר, בין השאר, כי - "הגשת החשבונות החודשיים יוגשו כרגיל ע"י חב' ע. אליאס בע"מ, כך שהמהנדס מר יודה לויולקו הינו חשב הכמויות של כל הקשור בעבודות השלד של הבניין...". עוד נכתב, עובר לכך, כי העד - "חוזר ומגדיר את תפקידי בעלי המקצוע מטעמנו" (ההדגשה שלי – ע.ז.). מר אליאס לא חלק על כך שהוא אמר כי כל המפורטים במכתב, עובדים מטעם הנתבעת כלפי הפיקוח ("מטעמנו"). הוא הבהיר עם זאת כי אין זה אומר ששכרם משולם על ידי הנתבעת. כך, הפנה לעובדה שבאותו מכתב מצוין גם המהנדס אחמד סעיד, אף שאין מחלוקת כי הוא קיבל שכר מחברת כרוף. זו בדיוק מהות ההסכם עם כרוף; עובדיה הם גם מטעם הנתבעת (ביחס לפיקוח וכל המתבקש מטעמו), אך אין בכך למעט מחובת חב' כרוף, ששכרה אותם, לשלם את שכרם (ר' הדברים בעמ' 17).

מר אליאס עמד בנחרצות בעדותו על כך שמר כרוף, הוא שהביא את התובע לפרויקט, כאשר מר כרוף אמר כי הוא מכיר אותו ועבד איתו שנים רבות (עובדה שכאמור התיישבה בחקירת התובע). לדבריו, התובע היה למעשה חשב הבית של הייסם כרוף והוא זה שהכניס אותו במקום איסמעיל שעבד עד אז אצל הנתבעת (ר' בראש עמ' 19). הוצאת מכתב עדכון לפיקוח, באשר לחילופי התפקידים, אין בה לשנות האמור. אעיר כי באותו מכתב הוגדר התובע כחשב הכמויות של "כל הקשור בעבודות השלד של הבניין (בטון, ברזל, אבן וכל העבודות החריגות הקשורות בהן...". עבודות אלה, הן אותן עבודות שהיה על קבלן המשנה לבצע, מתוך כלל העבודות שבאתר.

1. ב"כ התובע ניסה להפריך את טענות התובע, באמצעות הגשת נ/4 - המהווה מכתב מהפיקוח באשר להשלמות הנדרשות מהתובע - אשר הוגדר באותו מכתב כ "נציגך", כלומר נציג של מר אליאס. ניסיון זה לא הוליד פרי כאשר מר אליאס הפנה לכך שעל גבי אותו מסמך, אין הוא פונה ישירות לתובע ומבקש השלמת הנדרש, אלא הפנה את המכתב להייסם בבקשו את טיפולו המיידי. דהינו הוא מפנה את המכתב לקבלן המשנה, אצלו מועסק התובע, על מנת שיפעל לכך שהנ"ל ישלים את הנדרש ממנו. מר אליאס אמר כי מסמך זה מסביר בדיוק את טענותיו, דהיינו; אכן התובע פעל כנציגו ביחס לפיקוח, אך נשכר על ידי כרוף ולפיכך הם גם אלו שפנו אליו ישירות עת התבקשה מהנ"ל השלמה זו או אחרת, מטעם הפיקוח.
2. אעיר כי במהלך חקירת התובע עלתה גם אי בהירות וסתירות באשר למועדי עבודת התובע, מועדי הדוחות שערך, המועד בו היה צריך לבצע התשלום והמועד בו הפסיק לעבוד באתר. בעניין זה אני מפנה למפורט בסעיף 30 לסיכומי הנתבעת, ככל שיש צורך בתמיכות נוספות למסקנתי.
3. בהמשך לאמור לעיל ולהלן - אני מוצאת להעדיף את גרסת הנתבעת ולפיכך דין התביעה להדחות;

- התובע לא הציג הסכם בכתב עם הנתבעת.

- עלה כי העבודות אשר לגביהן ערך חישובי כמויות, היו בדיוק אותן עבודות להן נשכר קבלן המשנה, מתוך כלל העבודות שנטלה על עצמה הנתבעת באתר (ר' עמ' 4 ש' 21-17). אין מחלוקת שקבלן המשנה היה מחויב בחוזה בהגשת חישובי כמויות מטעמו.

- טענת התובע כאילו לא נדרשו חישובי כמויות באשר לעבודות האחרות באתר, לא הייתה משכנעת. ממילא לא הייתה משכנעת גם טענתו כאילו עליו לקבל בתמורה אחוז וחצי מכלל התמורה המשולמת לנתבעת, גם בגין אותן עבודות אחרות.

- התובע לא הציג ולו דרישת תשלום אחת שנשלחה לנתבעת מאז החל לעבוד בפרויקט בסוף שנת 2008 ואף לא לאחר שהנתבעת חדלה לעבוד שם.

- התובע הודה כי לא כלולים בחשבון הסופי שהגישה הנתבעת דפי חישוב כמויות שהוא ערך (ר' עמ' 13 ש' 30-24).

- התובע מטעמיו לא הביא לעדות מי מהאנשים שעסקו בפרויקט, כדי לתמוך בטענותיו שהנתבעת הייתה מעסיקתו ולא חב' כרוף.

- ניתן הסבר מספק באשר להצגת התובע כלפי המפקחת כמייצג הנתבעת, באופן שהדבר לא מחייב את המסקנה כי הועסק על ידה.

- לא מצאתי את עדות התובע אמינה ברמה המאפשרת להסתפק בה לבד כדי לקבל את התביעה (הן בכלל והן בפרט, בשים לב לכך שעסקינן למעשה בעדות יחידה של בעל דין).

- מצאתי את עדות מר אליאס אמינה יותר מעדות התובע.

כאמור לעיל ומעבר לדרוש יצוין כי אפילו היו העדויות שקולות, היה דין התביעה להדחות, מקום בו מוטל הנטל על התובע מכוח הכלל הברור כי המוציא מחברו עליו הראיה.

נראה אפוא כי יהא על התובע לפנות לחב' כרוף אשר שכרה אותו ולמצות זכויותיו ביחס אליה.

1. באשר לעבודה הנוספת; עלה לטעמי שאכן הייתה פניה בעניין אותה עבודה וייתכן כי התובע החל בה, אך ככל הנראה מפאת מחלתו בתחילת שנת 2008, לא מסרה לנתבעת וזו גם לא עשתה בה שימוש. ממילא אין מקום להטיל עליה תשלום בגינה. מכל מקום, התובע כשל מלשכנעני כי אכן העביר לנתבעת עבודה שביצע וכאמור לא הובהר גם המועד בו נעשה כביכול הדבר.

מקום בו הוא הודה בחקירתו כי בעבר עת נשכר על ידי הנתבעת, זו שילמה את שכרו, קשה להבין מדוע הייתה זו מסרבת לבצע התשלום הפעם (אשר יחסית גם אינו גדול) – לו אכן הייתה העבודה מועברת אליה במועד. לשאלה זו לא מצאתי מענה בראיות או טענות התובע. כמו באשר לעבודה בפרויקט פנינת חמד, כך גם כאן, יש ליתן עוד את הדעת לכך שלא הוצגה ולו דרישת תשלום אחת, לאחר שכביכול סופקה העבודה.

1. בשולי הדברים אני מוצאת להוסיף עוד התייחסות קצרה לדברים שעלו בסיכומי התובע;

* על אף טענת התובע כאילו הנתבעת לחצה על קבלן המשנה לשלם את שכרו, ועל אף שגם בחקירתו עמד על אותה טענה - לא הובא כל עד כדי לתמוך באמור. הן בהקשר זה והן בכלל, יש ליתן את הדעת לעובדה שהיה מצופה כי התובע הוא שיביא לעדות, מי מטעם חב' כרוף. יש מקום לסברה כי ככל שאכן הנתבעת שכרה את שירותי התובע ולא חב' כרוף, היה נציג חב' כרוף תומך ומאשר את אותן הטענות. ניתן להבין מדוע תחשוש הנתבעת מלהביא עד כאמור כאשר לשתי החברות אינטרסים מנוגדים באשר לשכר התובע, אך קשה להבין מדוע התובע לא יביא את אותה עדות ?!.

* לא מצאתי ליקוי בדברי מר אליאס בעמ' 18 ש' 26. הדברים כי חשב הכמויות היה של הנתבעת עד אוגוסט, מתיישבים עם כלל הגרסה לה טוענת הנתבעת. הפרשנות הניתנת בסיכומי התובע לאמירה "לפחות עד אוגוסט" במקום אמירה נחרצת עד אוגוסט, לא שכנעה אותי. לטעמי האמירה הזהירה "לפחות עד אוגוסט" הייתה נעוצה ברצון לדייק, ככל הניתן, במועד חילוף בעלי התפקידים ולא יותר מכך.

* לא מצאתי שהימנעות מר אליאס מלהגיש תלונה על זיוף החותמת או לקרוא לכך במפורש זיוף, פגעה באמינותו. מר אליאס הסביר כי התובע היה צריך לכתוב את שם החברה ומעל לחתום. הוא הסביר עוד כי התובע הכין מטעמיו, על דעת עצמו, חותמת כביכול של החברה ומעליה חתם (כאמור במהלך החקירה אכן עלה כי זו הייתה בידי התובע בעת חקירתו). בנסיבות אלה - היו כלל דבריו והימנעותו מלתייג את המעשה בשם זה או אחר, מובנים (ר' דבריו "תקרא לזה איך שאתה רוצה", עמ' 19 ש' 15).

* כאמור לעיל, על אף שהמכתב מיום 17.9.07 לכאורה יוצר את הרושם הראשוני כי התובע הוא איש מקצוע מטעם הנתבעת ("מטעמנו"), הובהרו הדברים, הכול כאמור לעיל. יש גם ליתן את הדעת לכך שאותו מכתב תומך בכך שעבודת התובע נגעה בדיוק לאותן עבודות שהיה על קבלן המשנה לבצע. יוער כי המילים "העבודות החריגות הקשורות בהן..." (ההדגשה שלי - ע.ז.), עדיין לא מרחיבות העבודה לעבודות נוספות, ונראה כי ננקטו על רקע הקשיים שעלו עם מי שקדם לתובע באותה מלאכה.

* באשר לנ/4 ר' האמור לעיל בסעיף 13. נראה לי כי סיכומי התובע ממעטים מהתגובה הטבעית של מנהל הנתבעת וזאת בזמן אמת, עת הועבר המכתב לטיפול חב' כרוף ולא ישירות אל התובע. יש ליתן את הדעת כי באותה עת טרם עלה סכסוך ואם אכן היה התובע עובד ישיר של הנתבעת, סביר להניח כי המכתב היה מועבר ישירות לטיפולו וייתכן ואף היה מתבקש ממנו דין וחשבון על השלמת החסר. העובדה שהתובע הוגדר באותו מכתב על ידי צד ג' כנציג הנתבעת, אינה סותרת את שעלה במהלך העדויות כי אכן ניתנה לו הרשאה לפעול ישירות מול הגורם המפקח, באופן שכלפי המפקח הוא נחזה גם כעובד מטעם הנתבעת אך בפועל הוא עובד קבלן המשנה (כך, עת שיש תלונה על עבודתו, זו מועברת על ידי הנתבעת לטיפול קבלן המשנה, הכול כפי שהיה במקרה דנן ומוכח מהכיתוב על המסמך).

בהמשך לכל המפורט לעיל –

לא מצאתי אפוא מקום לקבל התביעה וזו נדחית.

התובע ישלם לנתבעת בגין הוצאותיה ושכ"ט בא כוחה סך כולל של 20,000 ₪.

פסק הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ג, 03 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.