ביום 31.3.13 התרתי לנתבעת שהות בת 30 יום להגשת חוות דעת רפואית מטעמה. עוד קבעתי באותה החלטה כי לא תתקבל חוות דעת שנערכה ע"י פרופ' שדה מטעם הנתבעת עבור הליך אזרחי אחר ונפרד.

בחלוף המועד מבלי שהוגשה הודעה או בקשה כלשהי מטעם הנתבעת, עתר התובע בבקשה למחיקת כתב הגנתה של הנתבעת. כפועל יוצא הושתו על כתפי הנתבעת הוצאות לטובת התובע והתבקשה תשובת הנתבעת לבקשה.

בתשובה, טענה הנתבעת כי נתקלה בחוסר מענה ממשרדו של ב"כ התובע והודיעה לבית המשפט על צירוף חוות דעתו של פרופ' שדה לתיק. זאת, לטענתה מחמת האילוץ שנכפה עליה בנסיבות שבהן לא ניתן להפריד בין החבלות משנים 2003-2004 לבין חבלות מאוחרות יותר באותו האיבר.

בתגובה עמד ב"כ התובע על בקשתו והלין על התנהלותה של הנתבעת המתעלמת מהחלטות בית המשפט ומעכבת את ההליך.

שתי ההודעות שהוגשו מטעם הצדדים לאחר מכן הוגשו שלא על פי סדרי הדין וללא רשותי ועל כן לא אדרש להן.

לגופם של דברים, עיקר טענותיו של ב"כ התובע מקובלים עליי.

עיון בתיק בית המשפט מעלה כי לנתבעת ניתנו שהות על גבי שהות להשלמת חוות דעת מטעמה ופעם אחר פעם שהויות אלו חלפו מבלי שהוגשה חוות דעת או כל הודעה חלופית לעניין זה. הנתבעת אף לא ראתה לעמוד בלוח הזמנים שהיא עצמה התוותה בהודעתה לבית המשפט מיום 22.7.12.

בסופו של יום, על אף שהחלטתי מיום 31.3.13 לא הותירה מקום לשיקול דעת, ראתה הנתבעת להמשיך לחרוג מלוחות הזמנים שהתוויתי ולהודיע לבית המשפט בדיעבד, להבדיל מלבקש את רשותו של בית המשפט, על הגשת חוות דעת רפואית שהוריתי מלכתחילה כי לא תתקבל.

בשים לב להשתלשלות המתוארת, להחלטתי הקודמת להשית הוצאות על כתפי הנתבעת ובהתחשב בגילו של התיק וברצון לקדמו לידי פתרון, אינני רואה להיזקק לסעד המבוקש למחיקת הגנתה של הנתבעת. זאת שכן סעד מחמיר שכזה שמור למקרים שהתיק דנן אינו נמנה עליהם.

במצב הדברים האמור, חוות דעתו של פרופ' שדה תוצא מן התיק והצדדים ייתנו את עמדתם תוך 14 ימים למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

מתוך התחשבות בפרק הזמן הדרוש להשלמת חוות הדעת מומחה ככל שימונה, לעריכת תחשיבי נזק לאחריה ובשים לב לפגרת בתי המשפט ושבתון צפוי, התיק נקבע בשלב זה לישיבת קדם משפט ביום 14.1.14 בשעה 8:30.

המזכירות תודיע החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.