1. עניינן של שתי המרצות הפתיחה בגובה פיצויי ההפקעה שישולמו למבקשים בעקבות הפקעת זכויותיהם בחלקה 60 בגוש 6663 לצורך הקמת מחלף הרצליה מזרח במסגרת סלילת כביש 531.

2. במהלך הדיון בתיק, ובעקבות חוות דעת שמאי המקרקעין מר אלי אגמון, שמונה בהסכמת הצדדים לשמש כמומחה מטעם בית המשפט בשני התיקים (להלן: "השמאי המומחה"), הצטמצמו מאד המחלוקות בין הצדדים, ואף ניתנה הסכמת שני הצדדים לכך שבמחלוקת המרכזית ביניהם, זו הנוגעת לשאלת קיומן של פלישות בקרקע, תינתן הכרעה על דרך הפשרה, ללא הנמקות, על פי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. להלן יתמקד פסק הדין בהצגת המחלוקות שנותרו, כפי שהן עולות מסיכומי הצדדים, ובהכרעה בהן.

המחלוקות שנותרו בין הצדדים

3. המקרקעין בהם עסקינן, חלקה 60 בגוש 6663, הינם חלקה מלבנית בשטח של 11,628 מ"ר, המצויה בתחום השיפוט של העיר הרצליה, בסמוך לגבולה עם העיר רעננה (להלן: "החלקה"). החלקה הופקעה בשלמותה לצורך סלילתו של כביש 531, וזאת בשני שלבים: ביום 12.10.1997 פורסם צו הכרזה בהתאם לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים"), המתייחס ל 93.73% משטח החלקה (צו זה פורסם בקובץ תקנות 5856. להלן: "צו ההפקעה הראשון"). ביום 16.4.2007 פורסם צו הכרזה בהתאם לפקודת הדרכים המתייחס ליתרת 6.27% משטח החלקה (צו זה פורסם בקובץ תקנות 6578. להלן: "צו ההפקעה השני").

4. עובר להליכי ההפקעה על פי פקודת הדרכים הייתה החלקה בבעלות משותפת של 24 בעלים שונים, אשר המבקשים בשני ההליכים שלפני הם 15 מהם. המבקשים מחזיקים, יחדיו, ב- 73.77% מהזכויות בחלקה, וזאת על פי המפורט להלן:

5. בין הצדדים לא הושגה הסכמה ביחס לגובה פיצויי ההפקעה שיש לשלם למבקשים, ומשום כך הוגשו שתי התובענות שלפני. השמאי המומחה, אשר מונה בהסכמה על מנת להכריע במחלוקות השמאיות בין הצדדים, הגיע בחוות דעתו המשלימה, שהוגשה ביום 27.11.2012, למסקנות המפורטות בטבלה להלן לגבי שווי הקרקע, תחת חלופות שונות:

כן קבע השמאי המומחה כי לשניים מהמבקשים, גב' פלורה יוסף (המבקשת 1 בהמרצת פתיחה 43355-07-11) ומר אליהו גוויטע (המשיב 2 באותו הליך) מגיע פיצוי בגין מחוברים שהיו מצויים בשטחים המופקעים בסכומים של 383,800 ש"ח ו- 270,370 ₪ בהתאמה.

6. המחלוקות שנותרו בין הצדדים, כפי שהן עולות מסיכומיהם, נוגעות לשלושה עניינים:

א. האם את שווי הקרקע יש להעריך בעיקר על פי מועד צו ההפקעה הראשון, דהיינו 12.10.1997, כטענת המשיבה (וזאת למעט 6.27% אותם יש להעריך לפי צו ההפקעה השני) או שמא יש להעריכו במלואו על פי מועד הוצאת צו ההפקעה השני, דהיינו 16.4.2007, כטענת המבקשים? להלן תכונה מחלוקת זו "המחלוקת לעניין המועד הקובע".

ב. האם את שווי הקרקע יש להעריך תחת ההנחה כי הקרקע הייתה פלושה במועד ההפקעה או לפי ההנחה כי הקרקע הייתה פנויה באותו מועד? ביחס למחלוקת זו הושגה הסכמה דיונית כי ההכרעה בה תינתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, ללא הנמקות. להלן תכונה מחלוקת זו "המחלוקת ביחס למצב החלקה".

ג. האם מגיעים למבקשים פיצויים נוספים בגין התנהלותה של מע"צ ובגין נזקים נוספים שנגרמו להם, אשר לא הובאו בחשבון על ידי השמאי המומחה, ובהם עלות העתקת המחוברים ונזק לא ממוני? להלן תכונה מחלוקת זו "המחלוקת ביחס לנזקים הנוספים".

7. להלן אדון ואכריע בכל אחת מהמחלוקות הללו.

המחלוקת לעניין המועד הקובע

8. טענת המבקשים היא שאת הערכת שווי המקרקעין יש לעשות לפי מועד צו ההפקעה השני, וזאת מאחר שלהבנתם צו ההפקעה השני ביטל מכללא את צו ההפקעה הראשון. אין באפשרותי לקבל טענה זו. השאלה בה עסקינן היא שאלה של פרשנות צו ההפקעה המאוחר (ראו ע"א 17/74 טירת מיכאל ואברהם בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 331 (1974)). עיון בהעתקים של תשריטי ההפקעה, אשר הועברו לבית המשפט בהודעת המשיבה מיום 26.5.2013, מלמד באופן ברור וחד משמעי כי צו ההפקעה השני בא להוסיף על צו ההפקעה הראשון, ולא להחליפו (שטחי צו ההפקעה הראשון אינם מסומנים כלל כשטחי הכרזה בצו ההפקעה השני, אלא מצויים בין גבולות המוגדרים כ"קו גבול הכרזה מאושרת"). נוסח צו ההפקעה השני מתיישב היטב עם תכליתו: התאמת מהלך ההפקעה להתפתחויות התכנוניות שחלו ביחס לפרויקט בעטיו הוצא צו ההפקעה הראשון (סלילת כביש 531). במצב דברים זה צודקת המשיבה בטענתה כי צו ההפקעה השני הפקיע רק את פאות החלקה, ולא ביקש לשנות מההפקעה שכבר בוצעה ביחס לעיקרה.

9. המסקנה המתבקשת היא שבמחלוקת זו הצדק עם המשיבה, דהיינו את פיצויי ההפקעה יש לחשב כך שביחס ל- 93.73% מהחלקה יחושב סכום הפיצויים לפי שווי המקרקעין במועד פרסום צו ההפקעה הראשון (12.10.1997) ורק ביחס ל- 6.27% מהחלקה יחושב סכום הפיצויים לפי מועד פרסום הצו השני (16.4.2007).

המחלוקת ביחס למצב החלקה

10. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם יש להפחית את סכום פיצויי ההפקעה בגין הימצאות פולשים על המקרקעין. בעניין זה שמעתי את עדי הצדדים, ולאחר מכן הצעתי להם כי ההכרעה תינתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, ללא הנמקות. הצדדים קיבלו את הצעתי, ולאחר עיון בסיכומיהם בעניין זה, הריני לקבוע כי טענת המשיבה כי יש להתחשב בקיום פולשים צריכה להתקבל בשיעור של 35%, דהיינו, בשים לב לקביעות השמאי המומחה (שהצדדים לא חלקו עליהן), שווי הקרקע יהיה כדלהלן:

המחלוקת ביחס לנזקים הנוספים

11. השמאי המומחה שמע את טיעוני הצדדים בעניין זה, וקבע כי יש לפצות בגין מחוברים שהיו בחלקה את גב' פלורה יוסף (המבקשת 1 בהמרצת פתיחה 43355-07-11) בסכום של 383,800 ש"ח, ואת מר אליהו גויטע (המשיב 2 באותו הליך) בסכום של 270,370 ₪. לא ראיתי בחומר הראייתי שמצוי לפני, או בטיעוני הצדדים, כל הצדקה לסטות מקביעות אלו של השמאי המומחה, לא לטובת המבקשים ולא לרעתם. לפיכך הריני להורות על תשלום סכומים אלו בהתאם לקביעות השמאי המומחה.

12. המבקשים העלו טענות כי מגיעים להם פיצויים בגין נזקים נוספים, לרבות בגין עוגמת נפש, ואולם הם לא הוכיחו את הנזקים הכלכליים הנוספים להם טענו, ולא ראיתי הצדקה לקבוע כי המקרה שלפני הוא מקרה חריג מהסוג המצדיק בחינת האפשרות לפסוק פיצויים בגין עוגמת נפש בשל דרך התנהלות הרשות בהליכי ההפקעה (השוו ע"א 589/87 בירנבוים נ' משרד השיכון, פ"ד מט(1) 625, 639 (1995); ככל שטרוניית המבקשים היא על העיכוב בביצוע התשלום, הרי שעניין זה מובא בחשבון במסגרת קביעת דרך שיערוך הפיצויים).

סוף דבר

13. חיוב המשיבה בתשלום פיצויי הפקעה יועמד על הסכום הנגזר מהאמור בפסקאות 8 – 12 לעיל. המבקשים יהיו רשאים להגיש לחתימת בית המשפט פסיקתא הכוללת תחשיב של הסכומים המגיעים להם.

14. סכומי הפיצויים ישוערכו בהתאם לסעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור, תשכ"ד – 1964 מהמועד הקובע הרלוואנטי ועד ליום 31.12.2012, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961 מיום 1.1.2013 ועד למועד התשלום בפועל. בקובעי דרך שיערוך זו הבאתי בחשבון את העיכוב המיותר שחל בתשלום הפיצויים למבקשים לאחר מתן חוות דעת השמאי המומחה.

ככל שהמבקשים יהיו חייבים בתשלום מע"מ בגין הסכומים שיקבלו, תשפה המשיבה את המבקשים גם בגין רכיב המע"מ כנגד קבלות.

15. בנוסף יהיה כל אחד מהמבקשים זכאי לתשלום שכר טרחת עורכי דינו בשיעור של 12% בתוספת מע"מ מכל סכום שישולם לו בהתאם לפסק דין זה (למען הסר ספק יובהר כי אין המשיבה חייבת בתשלום שכר טרחת עורכי דין בגין סכומים ששולמו על ידה בטרם הוגשו התובענות).

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ד, 13 יולי 2014, בהעדר הצדדים.