הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי בתוספת בנייה ושיפוצים בבית צמוד קרקע דו-משפחתי, שמצוי ברחוב הרימון 8 בישוב נורדיה (להלן: "הבית"). לטענת התובעים, לאחר השלמת הבנייה בבית נמצאו ליקויי בנייה: בעיקר סדיקה אנכית ואפקית, להם אחראים הנתבעים. סכום התביעה בגין ליקויים אלה הועמד על סך 782,740 ₪. עוד עתרו התובעים לפצותם בגין נזק בלתי ממוני על סך 100,000 ₪.

עיקר טענות התובעים:

2. התובעים הינם הבעלים של הבית ששטחו 157 מ"ר. בשנת 2004 החליטו התובעים להרחיב את שטח הבית ב-50 מ"ר נוספים (להלן: "תוספות בניה").

3. נתבעת 2 הינה ארכיטקטית שתכננה את תוספות הבניה (להלן: "זיוה"). בין התובעים לבין זיוה סוכם כי זיוה תתכנן את תוספות הבניה ותבצע פיקוח עליון על כל תוספות הבניה.

4. זיוה הסבירה לתובעים שתוספות הבניה דורשות תכנון ופיקוח קונסטרוקטיבי. לשם כך, הפנתה אותם זיוה לנתבע מס' 1, שהינו הנדסאי בניין (להלן: "יצחק").

5. במסגרת התקשרות בין התובעים ליצחק, סוכם כי יצחק יבצע תכנון קונסטרוקטיבי של כל תוספות הבניה, תוך התחשבות בבית המקורי וכן יבצע פיקוח עליון. מלאכת הבנייה הופקדה בידי נתבע מס' 3 (להלן: "ג'אהד"), שבנה את תוספות הבניה תחת פיקוח עליון של זיוה ויצחק.

6. עם תחילת ביצוע העבודות, עודכנו התובעים על ידי שכנם כי בתוספת בניה שנערכה לביתו התגלו סדקים לא סבירים בין התוספת החדשה לבין הבית המקורי. לנוכח מידע זה שינה יצחק את סוג היסודות שתוכננו לבית מיסודות מסוג "פלטה" ליסודות מסוג "רפסודה".

7. תקופת הבניה נמשכה כשישה חודשים. לאחר סיומה שבו התובעים לביתם. אז גילו ליקויי בניה רבים וביניהם: סדקים, "התרחקות" תוספת הבניה מהבית המקורי, נזילות וחדירת מי גשמים אל תוך הבית.

8. הנתבעים הטעו את התובעים לחשוב כי הם אנשי מקצוע מיומנים בסוג העבודה שנדרשה. כתוצאה מכך נגרמו לבית ליקויי בניה רבים. ליקויי הבניה יכולים היו להימנע אם הנתבעים לא היו מתרשלים בתפקידם.

9. התובעים פנו לנתבעים על מנת שיפתרו את הליקויים שנוצרו. יצחק אומנם זימן קונסטרוקטור מטעמו שיחווה את דעתו ואף הודיע שיכין תכנית עבודה שתפתור את הבעיות שנוצרו. אולם דבר לא נעשה.

10. התובעים פנו לקבלת חוות דעת מאת המהנדס והשמאי מר מרזוק יעקב (להלן: "אינג' מרזוק"), שהעריך כי יש להרוס את תוספות הבניה ולבנותן מחדש. את עלויות תיקון כלל הליקויים העריך אינג' מרזוק בסך 790,100 ₪ כולל מע"מ. בנסיבות אלה, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בסך 882,740 ₪, שכוללים גם את עלות חוות דעתו של אינג' מרזוק, דמי שכירות למשך 4 חודשים, הוצאות ונזקים לא ממוניים.

עיקר טענות הנתבעים:

עיקר טענות יצחק (נתבע מס' 1):

11. על פי ההתקשרות בין הצדדים התחייב יצחק לתכנן את קונסטרוקציית תוספות הבניה ולבצע פיקוח עליון. הליקויים שנגרמו לבית אינם תוצאה של תכנון. מקורם של ליקויים אלה במצב קונסטיטוציונלי של הבית ובעבודות הבניה שבוצעו בפועל על ידי ג'אהד.

12. התובעים ביקשו להימנע מגרימת נזק לחצר ביתם, לכן דרשו מיצחק שלא לבצע כלונסאות כבסיס לעבודות השלד. לפיכך, שינה יצחק את התכניות באופן שהביסוס יעשה על ידי החלפת הקרקע ויציקה של רפסודה. טענות התובעים לפיהן תכנית זו גרמה ל"התרחקות" תוספות הבניה מהבית אינן צריכות להיות מופנות כלפי יצחק.

13. התובעים פנו ליצחק ושטחו לפניו את טענותיהם. יצחק הציע לתובעים פתרונות לצמצום הנזקים, אולם התברר כי התובעים אינם מעוניינים בתיקון הנזקים כי אם בבניית בית חדש על חשבון הנתבעים.

14. בגין השתהות התובעים בהגשת התביעה דנן ואי פעולה מצדם להקטנת הנזק, יש לייחס לתובעים אשם תורם.

עיקר טענותיה של זיוה (נתבעת מס' 2):

15. זיוה מונתה על ידי התובעים לבצע עבודות עיצוב בלבד במסגרת תוספות הבניה. מקורן של טענות התובעים באשר לליקויי בניה, בכשלים בשלד המבנה. אין בין ליקויים אלה לבין עבודת העיצוב שביצעה זיוה ולא כלום.

16. זיוה שימשה כמפקח עליון על ביצוע עבודות העיצוב שתוכננו על ידה בלבד. במסגרת תפקיד זה ביצעה פיקוח כללי על הנושאים הקשורים אליה.

17. זיוה לא התחייבה לשמש כמפקח צמוד על עבודות הבניה ואף לא עשתה כן בפועל. משכך, אין לה כל אחריות באשר לביצוע התכניות וביצוע הבניה.

18. זיוה עמדה לרשות התובעים בכל בעיה הקשורה לתכניות האדריכליות, הגיעה למבנה ונתנה הנחיות, הסברים ופתרונות בהתאם לצורך, על מנת לאפשר לקבלן להמשיך בעבדותו.

19. ג'אהד (נתבע מס' 3) לא הגיש כתב הגנה. ביום 18.10.12, על יסוד בקשת התובעים, ניתן כנגדו פסק דין.

מינוי מומחים מטעם בית המשפט:

20. לצורך בחינת הסיבה לקיומם של ליקויי בניה, תמחור עלויות של עבודות תיקון הליקויים והערכת ירידת הערך של הבית, במידה שקיימת, מונה מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, מר צבי רון (להלן: "המומחה"). המומחה ביקר בבית נשוא התביעה ביום 13.7.11.

21. ביום 20.8.11, לנוכח המלצתו של המומחה למנות יועץ קרקע אשר התקבלה על דעת הצדדים, מונה על ידי בית המשפט אינג' דניאל מכטה (להלן: "אינג' מכטה"), על מנת שיבדוק את נתוני הקרקע וחשיפת הביסוס הקיים.

22. המומחה ערך את חוות דעתו (להלן: "חוות הדעת" - סומנה במ/1) והשיב לשאלות הבהרה [במ/1א]. המומחה זומן לישיבת ההוכחות על ידי באי-כוחו של יצחק ונחקר על חוות דעתו. בתום חקירתו הנגדית של המומחה, הודיעו באי-כוחו של יצחק כי החליטו לוותר על חקירתו של אינג' מכטה.

23. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

תובע מס' 1 – מר יעקב רודיטי (להלן: "יעקב"), הנתבעים והמומחה.

דיון והכרעה:

האחריות – הסיבה לקרות הנזק:

24. התובעים שכרו את שירותי הנתבעים 1-2 לשם תכנון הנדסי של תוספות הבניה ועיצוב פנים. בין הצדדים לא נחתמו הסכמי עבודה [פר' עמ' 21, ש' 27, עמ' 23, ש' 19-20]. הצדדים נחלקו בשאלת מקור הנזקים שנגרמו לבית: בעוד התובעים וזיוה סברו שמקור הנזק הוא ליקוי בעבודת הביסוס, סבר יצחק כי מקור הנזק הוא בעבודות הביצוע.

25. לצורך בחינת מקור הנזק, שהינו בעיקר סדיקה אנכית ואופקית, ברוחב של 1-2 ס"מ ופתיחת תפרים בין הבית הישן לתוספת ברוחב של כ – 1 ס"מ, מונה מומחה מטעם בית המשפט.

המומחה העיד לפניי והסביר כי בעת שביקר בבית לצורך עריכת חוות הדעת "עליתי על לב הענין שהוא חתך קרקע, אמרתי בו במקום שאני צריך לידי יועץ קרקע" [פר' עמ' 25, ש' 12-13]. בנסיבות אלה, מונה אינג' מכטה כמומחה נוסף מטעם בית המשפט, בתחום ביסוס מבנים. לדברי המומחה, הוא הנחה את אינג' מכטה באופן כללי בלבד: "יועץ הקרקע רשאי לבצע כל בדיקה, לפעמים לא עושים בדיקות קרקע גם אם אני ממליץ, הוא פונה לגיאולוג מטעמו שנותן לו סקירה גיאולוגית ואלה הממצאים" [פר' עמ' 25, ש' 23-25].

26. ממצאיו של אינג' מכטה העלו שהקרקע בבית התובעים היא "קרקע חרסיתית פלסטית בעלת פוטנציאל בינוני של תפיחה. המשמעות היא חד משמעית ביסוס עמוק, כלומר כלונסאות להבדיל מביסוס רדוד או פלטות או דוברה כמו רפסודה" [פר' עמ' 26, ש' 32, עמ' 27, ש' 1-2].

27. כך, בחוות דעתו ציין אינג' מכטה בפרק ה"מסקנות – הסיבות לנזק" כדלקמן:

"א. ניתן לבחון בבירור שהיסודות שבוצעו אינם מתאימים לתנאי הקרקע של האתר. תופעת הסדיקה ופתיחת התפר מתאימים לאי התאמת הביסוס לקרקע.

ב. החרסית הקיימת בפני השטח-היא משנה את נפחה בעת שינויי רטיבות, כך שהיא תופחת בעת הרטבתה ומצטמקת בעת ייבושה.

ג. ביסוס המבנה על רפסודה קשיחה בעובי 50 ס"מ מסתבר כלא מספיק בכדי למנוע את תפיחות החרסית, כאשר לחצי התפיחה מגיעים ל-20-30 טון/מ"ר, אין למשקל הבטון התנגדות לתנועה והמבנה זז נסדק.

ד. הפתרון המומלץ לבניית תוספות הבניה בקרקע חרסיתית ובכלל הינו כלונסאות ורצפה תלויות"

28. יצחק חלק על ממצאיו של אינג' מכטה.

לטענתו של יצחק, לא בוצעה חשיפה של "הרפסודה" ששימשה לביסוס התוספת לבית. יתר על כן, ממצאיו של אינג' מכטה מבוססים על דגימות קרקע שהובאו מתוך קידוחים בלתי מהימנים שבוצעו עבור התובעים.

29. לאחר שבחנתי את טענותיו של יצחק כנגד ממצאיו של אינג' מכטה, אני רואה לנכון לדחותן:

ראשית, ביחס לביסוס בשיטת הרפסודה, הסתמך אינג' מכטה על הדיווח שנמסר לו ממנו עולה שהרפסודה נבנתה בעובי של 50 ס"מ. על יסוד נתונים אלה, הגיע אינג' מכטה למסקנה כי ביסוס המבנה על רפסודה קשיחה אינו מתאים לתנאי הקרקע של האתר. מכאן, שחשיפת הרפסודה באמצעות חפירה, לא הייתה משנה ממסקנה זו.

שנית, הטענה מצדו של יצחק לאותנטיות הקידוחים ודגימות הקרקע, עלתה עוד בטרם נשמעו הראיות בתביעה, ועל כן אפשרתי עריכת קידוחים חוזרים, בתנאי שעלות הקידוחים תופקד מראש על ידי יצחק ובתנאי נוסף שבדיקות הקרקע תערכנה על ידי אינג' מכטה. בסופו של יום, לא ניצל יצחק אפשרות זו שניתנה לו.

שלישית, הגם שהתרתי את זימונו של אינג' מכטה להיחקר על חוות דעתו, הודיעו באי-כוחו של יצחק כי הם מוותרים על חקירתו [פר' עמ' 32 ש' 21].

רביעית, אינג' מכטה התבסס לא רק על ממצאי הקידוח, אלא גם על ניסיונו עתיר השנים ועל היכרותו עם הקרקע "בעבודות שבצענו בנורדיה" [ס' 3 לחוות הדעת]. בנסיבות אלה, אין בכך שהקידוחים לביצוע דגימת הקרקע נעשו שלא במעמד המומחה כדי להחליש את משקלה של חוות הדעת.

30. לכל אלה יש להוסיף את סימני הנזק שהתגלו בבית (ראו תמונות הבית שצורפו לראיות התובעים [מוצג 5.3.]. סימנים אלה, של סדיקה משמעותית, אנכית ואופקית, מתיישבים עם פגימה בביסוס הבית.

31. מטעמים אלה, אני רואה לנכון לייחס משקל גבוה ביותר לממצאיו של אינג' מכטה. אני קובע אפוא, כי עבודות הביסוס לבניית התוספת בבית לא התאימו לתנאי הקרקע, דבר שגרם להופעת הסדיקה.

אחריותה של זיוה:

32. יעקב הסביר כי הוא ורעייתו גרים בסמיכות לזיוה. פנייתם לזיוה נעשתה "על סמך זה שהמליצו עליה שעשתה עבודות במועצה שלנו והיא מכירה את החוקים שיש במועצה, כי בכל מועצה יש חוקים אחרים, העדפנו לקחת אותה, כי זה יותר קל" [פר' עמ' 24, ש' 13-17].

33. זיוה הציגה עצמה כאדריכלית אשר ביצעה מספר פרויקטים דומים בעבר. זיוה הסבירה לתובעים כי לצורך ביצוע תוספות הבניה נדרש לשכור את שירותיו של קונסטרוקטור והמליצה להם על יצחק "שהיא עבדה איתו ועשתה איתו מספר פרויקטים, הוא בסדר" [פר' עמ' 22, ש' 2-5].

34. לנוכח המלצה זו, ומאחר ש"הסתמכו" על דבריה של זיוה שכרו את שירותיו של יצחק [פר' עמ' 22, ש' 11, 16-17]. יחד עם זאת, במהלך שלב התכנון עמדו התובעים בקשר עם זיוה בלבד. כך, הייתה זו זיוה שפעלה לקבלת היתר בניה מאת הרשות המקומית והתובעים שילמו לה את מלוא שכרה [סעיף 6 ל-ת/1].

35. טרם תחילת ביצוע העבודות, נפגשו התובעים עם זיוה על מנת לבצע תכנון אדריכלי לתוספות הבניה. לדברי יעקב: "תכננו איתה, אם החדר הזה יהיה פה או שם, איזה גודל אמבטיה, מאיפה הדלת ומאיפה החלון" [פר' עמ' 23, ש' 9-12].

36. זיוה הבטיחה לתובעים ללוות את הפרויקט, כך שבעת שהתעוררו שאלות במהלכו, פנו לזיוה לצורך בירור [פר' עמ' 23, ש' 5-7]. זיוה נטלה על עצמה את תכנון תוספות הבניה ופיקוח עליון עליהם [סעיפים 3 ו-5 ל-ת/1].

37. סיכומו של דבר: לגישת התובעים, אחריותה של זיוה באה לידי ביטוי בהצגתה כאדריכלית בעלת ניסיון בביצוע עבודות מסוג זה, הפניית התובעים לקבלת שירות מאת יצחק ואי פיקוח עליון על תוספות הבניה, על אף שהתחייבה לעשות כן.

38. מנגד, לטענת זיוה, החל מיום 11.11.07 הינה משמשת כהנדסאית אדריכלית. קודם לכן, עסקה רק בעיצוב פנים. נוכח האמור, מאחר שהעבודות נשוא התביעה דנן התרחשו בין השנים 2004-2005, מעולם לא הציגה עצמה לפני התובעים כאדריכלית [סעיפים 2-3 ל-נ/4]. לדבריה: "אני לא אמרתי להם כלום, הם לא שאלו" [פר' עמ' 50, ש' 24].

39. לאור היכרותה המוקדמת עם התובעים, סיכמה עימם זיוה בעל פה כי היא תתכנן ותפקח פיקוח עליון על ביצוע עבודות עיצוב הפנים במסגרת תוספות הבניה [סעיף 4 ל-נ/4].

40. זיוה הסבירה, כי מאחר שהעבודות אותן ביקשו התובעים לבצע דרשו תכנון קונסטרוקטיבי, המליצה לתובעים לפנות ליצחק. לדבריה: "הם ביקשו שיפוץ פלוס תוספת, אמרתי להם שתוספת של בית הם צריכים לערב את הוועדה ולשם כך הם צריכים עורך בקשה ומהנדס, שאלתי אותם אם יש לכם מהנדס...אמרו שאין להם, והם ישמחו אם אמליץ על מישהו, ואני המלצתי על ברוך יצחק" [פר' עמ' 50, ש' 26-29].

41. העבודה בין זיוה ליצחק התחלקה כך ש"הוא היה קונסטרוקטור ואני הייתי המעצבת" [פר' עמ' 46, ש' 29]. לנוכח חלוקה זו לא שיתף יצחק את זיוה בתכניות שהכין ולא התייעץ עמה. על כן טענה זיוה להיעדר אחריות לליקויי הבנייה.

42. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו את טענותיה של זיוה.

ראשית, התרשמתי לחיוב מעדותה של זיוה ואני רואה בה עדות מהימנה. זיוה הסבירה כי החל מיום 11.11.07 הנה עוסקת כהנדסאית אדריכלית. קודם לכן עסקה בעיצוב פנים בלבד. התובעים פנו לזיוה בשנת 2004, כך לדבריה, לא יתכן שהציגה את עצמה כאדריכלית.

שנית, לשם תמיכה בגרסתה לפיה שימשה כמעצבת פנים של הבית, צירפה זיוה לתצהירה חשבונית מס מיום שהוציאה עבור התובעים [נספח א ל-נ/4]. בכותרת חשבונית המס נרשם כדלקמן:

"עיצוב פנים

שרטוט אדריכלי במחשב

צרפתי זיוה"

יש בחשבונית מס זו כדי לחזק את גרסתה של זיוה. מנגד, התובעים לא תמכו את טענתם לפיה זיוה הציגה עצמה כאדריכלית בראיה חיצונית. משכך, לא עמדו התובעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם לעניין זה.

שלישית, מסקנת המומחה לפיה המקור לליקויי הבנייה הוא כשל בתכנון עבודות הביסוס, מחזקת את טענתה של זיוה להיעדר אחריות מצידה.

רביעית, בבקשה להיתר בניה שהגישו התובעים ביום 28.9.04 [ת/4] נכתב כי עורך הבקשה הראשי ומתכנן שלד הבנין הוא ברוך יצחק. בהמשך הוגדר יצחק כ"עורך ראשי קונסטרוקציה" וכ"אחראי לביקורת". שמה של זיוה אינו מופיע כלל על גבי ת/4 והיא אף אינה חתומה עליו.

חמישית, כפי שעלה מהעדויות שנשמעו לפני, הגם שזיוה היא שמליצה לתובעים על שירותיו המקצועיים של יצחק, הרי שנוצר קשר עבודה ישיר בין התובעים ליצחק [עדות יעקב - פר' עמ' 22 ש' 16-19; עדות יצחק - פר' עמ' 40 ש' 9-21]. על פי עדותו של יצחק לפניי, בחלוקת העבודה בינו לבין זיוה, היא הופקדה על מלאכת האדריכלות ואילו יצחק הופקד על מלאכת הקונסטרוקציה [פר' עמ' 38 ש' 29-32].

שישית, המקור העיקרי לטענת התובעים ביחס לקביעת אחריותה של זיוה היא עצם ההמלצה על יצחק. אלא שבכך אין כל התרשלות, שכן התרשמתי כי יצחק הינו איש מקצוע בעל הכישורים הנדרשים לתכנון עבודות הקונסטרוקציה.

43. מטעמים אלה אני קובע כי אין לייחס לזיוה אחראיות לליקויי הבניה, שמקורם בתכנון ביסוס שאינו מתאים לתנאי הקרקע ושאינו מצוי בתחום מקצועיותה של זיוה.

אחריותו של יצחק:

44. לטענת יעקב, זיוה הסבירה להם כי לצורך תכנון, הוצאת היתר בניה וביצוע תוספות הבניה יש צורך בשירותיו של קונסטרוקטור. לשם כך הפנתה אותם ליצחק [סעיף 4 ל-ת/1].

45. הקשר הראשון בין התובעים ליצחק נעשה סמוך לתחילת ביצוע העבודות. במועד זה, עודכנו התובעים על ידי שכן שגר בסמיכות אליהם כי בתוספת בניה שנעשתה בביתו, התגלו סדקים בין הבית המקורי לבין תוספת הבניה.

46. התובעים עדכנו את יצחק במידע זה ולאורו החליט יצחק לשנות את סוג היסודות שתוכננו לבית מיסודות מסוג "פלטה" ליסודות מסוג "רפסודה" [סעיף 10 ל-ת/1]. לדברי יעקב:

"כאשר התחיל לעבוד בשטח, פנה אלי אותו שכן ואמר לי תשים לב יש בעיה אצלי בתוספת שעשיתי אצלי בבית, תשים לב שלא תהיה לך את אותה הבעיה, באותו שלב קראנו לאיציק ולזיוה והסברנו להם מה שקרה אצל השכן, איציק חשב וחשב עם עצמו ואז הוא דסקסו כמה דברים, ואז אמר לי או.קיי. בוא נשנה את...זה שונה לאחר שהיה לי היתר העבודה ביד".

[פר' עמ' 16, ש' 28-32]

47. יעקב הכחיש בתוקף את טענתו של יצחק כאילו הוא בחר בביסוס מסוג רפסודה מתוך חשש שביסוס באמצעות כלונסאות יגרום נזק לחצר ביתם:

"זה לא היה ולא נברא, מעולם לא הוצע לי לעשות כלונסאות...לא ידעתי בכלל מה זה אומר "כלונסאות" אם הורס או לא, כל הגינה שלי נהרסה גם ככה, מה היה לי בגינה? דשא? אם היו אומרים לי שצריך לעשות כלונסאות, מה עדיף לי להרוס את הדשא בכמה מאות ₪ או לעשות משהו כדי שהבית שלי יהיה בטוח".

[פר' עמ' 21, ש' 1-5]

48. יצחק אישר שהתובעים הזמינו ממנו עריכת תכנית הנדסית לבניית שלד עבור תוספות הבניה וביצוע פיקוח עליון על עבודות השלד [סעיפים 2-3 ל-נ/3].

49. לגרסתו, של יצחק, כדבר שבשגרה, בשלב עריכת התכנית הוא מבקש ממזמין העבודה לבצע קידוח ניסיון. במקרה דנן, לא בוצע קידוח ניסיון כפי שהתבקש מהתובעים כדלקמן:

"ת. בשלב ראשון, לפני הכנת תכניות עבודה אני תמיד מבקש קידוח ניסיון כדי לקבוע איזה סוג ביסוס...ביקשתי פה קידוח ניסיון.

ש. ממי ביקשת.

ת. מהתובע.

ש. הוא המציא לך קידוח ניסיון.

ת. לא.

ש. למה לא הזמנת מישהו שיבצע קידוח ניסיון שכזה.

ת. זו בדרך כלל אחריות של הלקוח".

[פר' עמ' 39, ש' 30-32, עמ' 40, ש' 1-6]

50. לכן, בשלב ראשון, התכנית כללה שתי אופציות לביסוס תוספת הבניה: האחת, כלונסאות. השנייה, "פלטות" והחלפת קרקע [סעיפים 3-4 ל-נ/3]. לאחר הכנת התכנית ולפני תחילת ביצוע העבודות, נערכה פגישה בין יצחק ויעקב לבין שכן הגר בסמיכות ליעקב. בפגישה זו הסביר השכן ליצחק כי שימש בעבר מנהל עבודה בפרויקט שכונת המגורים בה מצוי הבית. משכך, על בסיס ניסיונו, אין צורך בביצוע קידוח ניסיון ויש לבצע ביסוס מסוג כלונסאות [סעיף 5 ל-נ/3]. לדבריו:

"היה שכן שהביא התובע...שעשה פיקוח...הוא גר במקום ומכיר את הקרקע שם, הוא אמר אין טעם לעשות קידוח ניסיון...הקידוח ירד מהפרק...הסתמכתי על מה שהשכן אמר".

[פר' עמ' 40, ש' 9-13]

51. בנסיבות אלה, החליט יצחק לבצע ביסוס מסוג כלונסאות והודיע על כך ליעקב. אלא שיעקב ביקש להימנע מביסוס הקרקע באמצעות כלונסאות מאחר שהדבר עלול להסב נזקים לחצר הבית [פר' עמ' 40, ש' 16-18]. לנוכח דרישתו של יעקב החליט יצחק לבצע ביסוס קרקע "בצורת רפסודה עם החלפת קרקע, כי עשיתי זאת בפרויקט אחר לפני כן" [פר' עמ' 40, ש' 18-19]. מכאן, טען יצחק כי אין להטיל עליו את האחריות לכשל בעבודות הביסוס.

52. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו את עמדת התובעים.

ראשית, כפי שעלה מתצהירו של יצחק הוא נענה לבקשת התובעים לערוך עבורם תכנית הנדסית לבניית השלד ולבצע פיקוח עליון [סעיפים 2-3 ל-נ/3]. התפקיד אותו מילא יצחק, בבניית תוספות הבנייה ועבודות הביסוס, הינו של מהנדס מבנה העוסק בתכנון הקונסטרוקציה מבחינה מעשית, טכנית, תוך התחשבות בחוזק המבנה המיועד, יציבותו, ביסוסו ועמידותו. מתוקף תפקידו כמהנדס בניין אחראי יצחק על הבניה, איכותה וטיבה. יצחק לא חלק על היותו אחראי על הפיקוח העליון. מקומו החשוב בבניית הבית מקרין על קביעת היקף אחריותו.

שנית, בשלב תכנון הביסוס לבית, יצחק לא ביצע קידוח ניסיון בקרקע והסתמך על ניסיון שכנם של התובעים שהמליץ לו לבצע ביסוס בצורת כלונסאות. בהמשך, שינה יצחק את הביסוס לבית מכלונסאות ל"רפסודה". יצחק תלה את האחריות לשינוי ביעקב, מזמין העבודה. אולם, לאחר שהתרשמתי מעדותו של יעקב, שהייתה קולחת ועוצמתית, אני רואה לנכון להעדיפה על פני גרסתו של יצחק.

יתר על כן, גם אם הביסוס בשיטת הרפסודה נעשה לבקשת התובעים, הרי שהיה על יצחק להתריע לפניהם כי מדובר בביסוס שאינו מתאים לסוג קרקע זו או לנקוט במשנה זהירות בעת ביצוע הביסוס.

מתוך העדויות שהובאו לפניי התרשמתי שיצחק אף לקה בחוסר הקפדה, שבאה לידי ביטוי בהיעדר פיקוח מתאים על החלפת הקרקע. כך, כשנשאל יצחק האם ראה ווידא כי בעת ביסוס הקרקע באמצעות "רפסודה" אכן הוחלפה הקרקע השיב כי "אי אפשר לבדוק" וכן "אי אפשר לראות, הקבלן אמר לי שכן" [פר' עמ' 41, ש' 10, 12]. תשובה זו אף אינה מתיישבת עם תפקידו של יצחק כמי שמבצע פיקוח עליון ובקרה [פר' עמ' 38 ש' 23], וכמי שחובתו להיות נוכח בייחוד בעת יציקת יסודות הבנייה ובחינת התאמת הביצוע לתוכנית הקונסטרוקציה, כקבוע בתקנה 4(1) לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), תשנ"ב-1992:

"4. הפיקוח העליון יכלול פעולות אלה:

(1) בקרה להבטחת התאמת ביצוע הבניה באתר למסמכי ההיתר על נספחיו, ובכללה התאמה לתכניות הקונסטרוקציה ולתכנית הסידורים הסניטריים;

שלישית, לגרסתו של יצחק שינוי שיטת הביסוס לרפסודה לא פגעה ביציבות הבית, וכי המקור לסדיקה הוא עודף השקיה: "הבנין הוא לא כשל הנדסי מבחינת יציבות, יש רק סדק, לא עשו טפטפת כפי שביקשתי אז נוצר, אחד משך את השני וזה מה שנוצר..." [פר' עמ' 42, ש' 19-20]. גרסה זו אינה מתיישבת עם ממצאיו של אינג' מכטה.

רביעית, תליית האחריות על צווארם של התובעים, כאילו הם שהכתיבו את שיטת הביסוס אינה מתיישבת עם מעמדו המקצועי של יצחק ותפקידו כמהנדס הבית. יצחק כהנדסאי בניין, הוא בעל הידע המקצועי לקבלת החלטות הנוגעות לביסוס הבית. יצחק לא ערך קידוח ניסיון על מנת לבדוק את סוג הקרקע. זאת ועוד, על אף שהמליץ לו השכן, על בסיס ניסיון עבר, לבצע ביסוס מסוג כלונסאות, בחר יצחק בביסוס מסוג רפסודה. חריגתו של יצחק מניסיונו של השכן, בלא ביצוע קידוח שווידא את התאמת הפתרון (רפסודה) לסוג הקרקע, אינה מתיישבת עם סטנדרט זהירות סביר. יפים לעניין זה הדברים המובאים בפסק דינו של השופט רובינשטיין, בע"א 6341/12 יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' בן צבי, (פורסם בנבו) (2014):

"כל המעורבים בהקמת בניין ראוי שיהיו ערים לכובד אחריותם כלפי מי שידורו בו (אחריות שלעתים תהא כרוכה בפיקוח נפש חלילה, ולפעמים תלבש גם פנים פליליות), על-ידי הקפדה בשבע עיניים על הוראות הדין, על התכנון ועל הביצוע. [......]

כך גם ב"קיצורי דרך" בנידון דידן, שראשיתן חיסכון או קפיצת יד או רשלנות כאלה או אחרים, וסופם נזק מסוגים שונים וברמות חומרה שונות, התדיינויות והכרוך באלה."

חמישית, סעיף 2 לתקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), תשכ"ז-1967 מונה רשימת פעולות אשר יוחדו למהנדס רשוי הרשום במדור להנדסת מבנים. בין הפעולות המנויות בסעיף זה יוחדו למהנדס רשוי הפעולות הבאות:

"(א) קביעת עקרונות מערכת הקונסטרוקציה של מבנה, הכנת תכניות הקובעות עקרונות ליציבות המבנה והגשתן לרשות מוסמכת, למעט ביצוע פעולות כאמור לגבי מבנה פשוט.

(ב) חישוב יציבות המבנה, להוציא חישובים סטטיים מרחביים, למעט חישוב יציבות המבנה לגבי מבנה פשוט.

[...]

(ה) תיאום התכנון הכולל של מערכות המבנה, למעט ביצוע פעולה כאמור במבנה פשוט.

(ו) תיאום הביצוע הכולל במבנה, למעט ביצוע פעולה כאמור לגבי מבנה פשוט.

(ז) פיקוח עליון על הביצוע, קבלת מבנה ואישורו, למעט ביצוע הפעולות האמורות לגבי מבנה פשוט".

הבקשה להיתר בניה הוגשה על ידי יצחק כ"עורך הבקשה הראשי", "עורך ראשי קונסטרוקציה" ו"אחראי לביקורת". יצחק אישר בעדותו כי חתם על הבקשה להיתר כדלקמן: "בגדול, אני כן, אני חתמתי על ההגשות" [פר' עמ' 38, ש' 20-21]. בע"פ 4603/90, 1465/91, 2829/92 אלי גבירצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2), 529, 542, 546 (1993) נקבע כדלקמן:

"שמהנדס רשוי הרשום במדור להנדסה אזרחית, אשר חתם על הבקשה להיתר כמהנדס האחראי לביצוע השלד, הרי הוא המהנדס "האחראי לבצוע השלד", ותפקידיו כוללים, כאמור בתקנה 2(ז), גם "פיקוח עליון על הביצוע" של השלד. בכל הנוגע לשלד הוא המהנדס ה"אחראי לביצוע" במובן סעיף 208(א)(8).

ובהמשך:

"כמהנדס האחראי לביצוע השלד היה עליו לא רק לתכנן ולהגיש את החישובים הסטאטיים, אלא גם לדאוג לכך שהשלד ייבנה לפי הדרישות הנ"ל, וכן, כתפקידו הייחודי לפי תקנות המהנדסים, לפקח פיקוח עליון על ביצועו".

בסופו של יום, בחר יצחק בשיטת ביסוס שאינה מתאימה לסוג הקרקע. כמפורט לעיל, קביעת שיטת הביסוס מצויה בתחום אחריותו המקצועית של יצחק. מסקנתו המקצועית של אינג' מכטה, בדבר היעדר ביסוס קרקע מתאים, מתיישבת הטלת האחריות על יצחק, כמי שאחראי לבחירת יסודות הבניה. ממצא זה משתלב עם הערכת המומחה כי הכשל המרכזי במקרה דנן הינו אי התאמת תכנית הביסוס לנתוני הקרקע בבית. כשל זה יוחס באופן ישיר ליצחק מתוקף תפקידו כמהנדס בנין.

53. מטעמים אלה אני קובע כי יצחק התרשל בתפקידו כמהנדס בניין. התרשלותו באה לידי ביטוי בקביעת שיטת ביסוס שאינה מתאימה לתנאי הקרקע ואף אי-הקפדה על ביצוע שיטת הביסוס בה בחר, בבחינת כשל בפיקוח העליון.

אשם תורם:

54. בכתב הגנתו ובסיכומיו העלה יצחק טענה לפיה, יש לייחס לתובעים אשם תורם, מאחר שלא פעלו להקטנת הנזק ו/או פעלו באופן אשר גרם להגבת הנזק. מנגד, טענו התובעים כי אינם בקיאים בתחום הבנייה והם הסתמכו על מקצועיותם של הנתבעים ופעלו על פי הנחיותיהם.

55. כפי שנקבע בע"א 10078/03 אורי שתיל נ' מקורות (פורסם בנבו) (2007) אשם תורם הוא, אשמו של ניזוק אשר תרם בהתנהגותו לגרימת הנזק. 

56. בענייננו, התובעים שכרו את הנתבעים כאנשי מקצוע. תפקידו של יצחק היה הן לתכנן כראוי את שלד המבנה והן לפקח על ביצוע ראוי של בנייתו. יתר על כן, כפי שכבר קבעתי, גרסתו של יצחק כאילו יעקב הוא שבחר ביסוס באמצעות רפסודה בכדי להימנע מפגיעה בגינה, נדחתה על ידי. מכאן שאין מקום לייחס לתובעים אשם תורם בהיקף ניכר.

57. יחד עם זאת, התובעים העידו על עצמם כי אינם בקיאים בתחום הבנייה [פר' עמ' 19 ש' 16-19]. למרות זאת, יזמו פרויקט בניה משמעותי בלא לשכור מפקח מטעמם [פר' עמ' 23 ש' 13-18]. בהחלט ייתכן כי אם היה נשכר מפקח בעל מקצוע בתחום הבניה, הוא היה מעיר את עיניהם של התובעים לבעייתיות בפתרון הביסוס שנבחר על ידי יצחק וייתכן כי הוא היה מקפיד יותר על החלפת האדמה, מתחת לעבודות הביסוס שנעשו.

לא זו אף זאת, התובע שהיה מעורב בפגישה עם השכן שהמליץ על ביצוע ביסוס בכלונסאות, נתן הסכמתו לשיטת ביסוס אחרת, באמצעות רפסודה.

במחדלים אלה מצד התובעים, שהם אלה שניהלו את פרויקט הבניה, יש כדי לתרום לגרימת הנזק.

58. בהתחשב בנסיבות העניין, ובכך שהמקור לכשל הוא בעבודות הביסוס שתכנונן והבקרה עליהן הופקדה בידי יצחק אני מייחס לתובעים אשם תורם בשיעור 25%.

גובה הנזק:

59. התובעים הסתמכו על חוות דעתו של אינג' מרזוק. בחוות דעתו העריך אינג' יעקב כי לצורך תיקון הליקויים נדרש להרוס את כל חלקי המבנה החדשים ולבנותם מחדש. את אומדן ביצוע העבודה העריך אינג' מרזוק על סך 790,100 ₪ כולל מע"מ. מנגד, יצחק הסתמך על חוות דעתו של מהנדס בנין ושמאי מקרקעין מר ראובן שליטנר. מחוות דעתו של אינג' שליטנר עולה כי עלויות התיקון של ליקויי הבניה הינן בגבולות סך 20,000 ₪.

60. כאמור, לנוכח הפערים בהערכות מומחי הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט.

בחוות דעתו [במ/1] העריך המומחה את אומדן עלויות תיקון הליקויים בסך 222,000 ₪ (לא כולל מע"מ) בתוספת 35,000 ₪ בגין ירידת ערך:

א. הריסה ובנייה מחדש של מבואת הכניסה - הריסת המבואה הקיימת ובניית אחרת במקומה, לרבות עבודות ביסוס כלונסאות ורצפה תלויה: סך 52,000 ₪.

ב. שיקום האגף המזרחי - קידוח 8 כלונסאות בעומק 8 מטרים וחיזוקן אל הרפסודה: סך 70,000 ₪.

ג. בידוד אזור הרפסודה והרחקת מי גשמים - חציבה, חפירה ידנית ואיטום באמצעות ממברנה של יריעות ביטומניות ע"י צמנט בורד בהיקף הבנייה: סך 30,000 ₪.

ד. החלפת ריצוף והסדרת תפרי התפשטות באגף המזרחי: 25,000 ₪.

ה. תיקוני טיח וצביעה באגף המזרחי: 25,000 ₪.

ו. תכנון ופיקוח הנדסי: 20,000 ₪.

61. המומחה השיב לשאלות הבהרה שנערכו על ידי בא כוח התובעים ואף נחקר על חוות דעתו. כשהתבקש המומחה להבהיר כיצד נוצרו פערים כה גבוהים בין האמור בחוות דעתו לבין האמור בחוות הדעת של אינג' מרזוק הסביר המומחה כדלקמן:

"מה שעשה המומחה של התובעים מרזוק, הוא אמר יש בעיה, נהרוס את הבנין, זו הגישה, אנחנו שבאים הנדסה, זה רעיון של מחשבה איך למזער את הנזק, נכון שאגף אחד ראינו שלא ניתן לשיקום, זה האגף החזיתי, אז הלכתי והרסתי אותו, אבל הצד העורפי איני חושב שיש מקום להרוס אותו, בגלל אלמנט הרפסודה, אני חושב שעם טיפולים מתאימים יחזירו את המצב בסבירות גבוהה למצב תקין"

[פר' עמ' 32, ש' 12-16]

62. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במוצגים אני רואה לנכון לאמץ את חוות דעתו של המומחה.

ראשית, הכלל הוא שחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד, להבדיל מחוות דעת המומחים מטעם הצדדים באותו תיק [ראו: ת.א.(י-ם) 7152/05 מאיר פרץ נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו) (2006); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נ"ו (2) 936]. נקודת המוצא הינה שבית המשפט יטה לאמץ חוות דעת של מומחה מטעמו, אלא אם ישנה "סיבה בולטת לעין" שלא לעשות כן כדלקמן:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם נראית לו סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..."

[ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, (טרם פורסם) (1990)]

וכן:

"...בית המשפט הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות-הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו, רשאי בית המשפט להסתמך על כל חלק אשר כלול בה"

[ע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987)]

שנית, המומחה נחקר על חוות הדעת וענה לשאלות הבהרה מטעם ב"כ התובעים. חוות הדעת לא נסתרה. בחקירתו הסביר המומחה כי ברגע שהבין את שורש הבעיה שגרמה לליקויי בניה, ביקש למנות יועץ קרקע. חוות הדעת נסמכה, בין היתר, על חוות הדעת של אינג' מכטה. מעיון בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ התובעים עולה כי מדובר בחוות דעת מהימנה, משכנעת, מנומקת ומפורטת. שוכנעתי כי חוות הדעת משקפת נאמנה את עלויות תיקון ליקויי הבניה. חוות הדעת אף אינה מפריזה בעלויות התיקון מאחר שהיא עושה שימוש באלמנטים של שיקום האגף המזרחי. אני רואה בה חוות דעת מידתית שמשקפת את היקף הנזק שנגרם לתובעים.

63. המומחה העריך כי שוויין של כל עבודות הבניה הנו 222,000 ₪ בתוספת מע"מ: 261,960 ₪. בנוסף, להערכת המומחה, "בהתחשב במורכבות השיקום של האגף המזרחי, ובהתחשב באי הודאות לסיומה המוחלט של תופעת השקיעה והסדיקה, וכמו כן העובדה כי התובעים יהיו חייבים לחשוף בפני רוכש פוטנציאלי עתידי, את עברו של הבנין" יהיה הבית חשוף לירידת ערך. את שיעור ירידת הערך העמיד המומחה על סך 35,000 ₪ (10% משווי הבניה של האגף המזרחי של הבית). אני רואה לנכון לאמץ את קביעתו של המומחה, בהתחשב בכך שהיא משקפת ירידת ערך בגין שיקומו של האגף המזרחי.

64. אני קובע אפוא, כי הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מהליקויים בעבודת הביסוס הינו סך 296,960 ₪ (261,960 ₪ + 35,000 ₪) ליום 22.9.11 (מועד עריכת חוות הדעת במ/1).

65. התובעים עתרו לפצותם בסך 100,000 ₪ בגין נזק בלתי ממוני. בית המשפט העליון נדרש לתכליתם של פיצויים מסוג זה, ביחס לתביעות בגין ליקויי בנייה:

"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד"

[ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, (פורסם בנבו) (2005)]

66. לאחר שבחנתי את נסיבות העניין, שוכנעתי כי אכן נגרם התובעים סבלו סבל של ממש בגין ליקויי הבנייה שנגרמו לבית. כעולה מתצהירו של יעקב, הוא ומשפחתו סבלו במשך שלושה חורפים מתופעת הסדיקה שהתרחשה בבית. הסדיקה והתנועתיות של הבית אף גרמה לבעיית רטיבות. לכל אלה יש להוסיף את הנסיונות השונים לתיקון הליקויים ואת עגמת הנפש שבאה בעקבותיהם. בהתחשב בכל אלה, אני רואה לנכון לפסוק לזכות התובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 40,000 ₪, ליום מתן פסק הדין.

67. בהפחתת רכיב האשם התורם בשיעור 25%, זכאים התובעים זכאים לפיצוי כדלקמן: סך 222,720 בגין הנזק לבית וסך 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.

68. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

69. סוף דבר:

התביעה כנגד יצחק (נתבע מס' 1) - מתקבלת בחלקה. אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים סך 222,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.9.11.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים סך 30,000 ₪ ליום מתן פסק הדין.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ואף בהתחשב בהיקף ההליך דנן אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים הוצאות משפט בגובה אגרת בית משפט וכן להשיב לתובעים את חלקם בשכר מומחי בית המשפט. עוד יישא הנתבע 1 בשכר טרחת ב"כ התובעים בסך 35,000 ₪.

התביעה כנגד זיוה (נתבעת מס' 2) - נדחית. אני מחייב את התובעים בהשבת חלקה של הנתבעת 2 בשכר מומחי בית המשפט וכן מחייבם בשכ"ט בא כוחה בסך 15,000 ₪.

סכומי פסק הדין ישולמו לא יאוחר מיום 5.10.14.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.