זו בקשה לביטול פס"ד מיום 21.2.16 , שניתן במעמד צד אחד, ולפיו חויבה המבקשת לשלם למשיבים 107,168 ₪ ובגין עלות ביצוע תיקונים והוצאות המשיבים , ובהמשך לפשרה לעניין ביצוע תיקונים שאושרה בתיק.

לטענת המבקשת, פס"ד התבקש בחוסר תו"ל, תוך הטעיית ביהמ"ש.

נטען כי פסה"ד ניתן על יסוד חוו"ד של המומחה מיום 25.8.15 , ושמעולם לא הגיע לידיה או לידי ב"כ.

נטען כי אין שום ליקוי שלא תוקן בהתאם להתחייבות המבקשת לפי פסק הדין.

נטען כי בהסכם הפשרה לא נאמר דבר על המצאת אישור ממכון התקנים, ואילו המומחה היה דואג להעביר הנחיותיו, או חוו"ד למבקשת, הייתה יכולה המבקשת להתריע, ולקבול על חריגה מסמכותו וחריגה מהוראות פסק הדין.

נטען כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, שהרי נסמך וניתן על יסוד חוו"ד מומחה שלא הומצאה.

לחלופין, יש לבטל פסה"ד גם על פי שק"ד של ביהמ"ש, בשים לב לעיוות שנוצר, בכך שהתיקונים תוקנו כדבעי בהתאם למוסכם, ועתה נאלצת המבקשת לשלם עבורם פעם נוספת כאילו לא תוקנו.

לטענת המשיבים, הבקשה מקוממת , מדובר בבעל דין שהתעלם במכוון מההליך המשפטי שננקט נגדו, כאשר משך שנה וחצי נמנעה המבקשת מלהגיש ולו בקשה/תגובה אחת לתיק, למרות שנמסרו לעיונה עשרות מסמכים, אף ביהמ"ש בהחלטתו מיום 17.5.15, הביע עמדתו ביחס לחוסר המעש של המבקשת, חרף החלטה זו, והשהייתה ל- 30 יום, המבקשת לא עשתה דבר.

נטען כי התיקונים בוצעו ביולי 2014 , כאשר ממועד זה ועד מרץ 2016, ניסו המשיבים לשים סוף לעינוי דין שחל בעניינם, באמצעות אכיפת הסכם הפשרה , ושניתן לו ביטוי עת ניתן פס"ד ובהתאם לחוו"ד המומחה.

נטען כי פסה"ד שניתן ביום 21.2.16 ,הינו לא יותר מאמצעי אכיפת הסכם הפשרה בהוצל"פ , משאין מחלוקת שהמבקשת נמנעה מלשלם את הסכומים שנקבעו ע"י המומחה עוד בספטמבר 2015.

נטען כי מהשתלשלות העניינים עולה כי המבקשת חדלה מלפעול בתיק , תוך זלזול בוטה בהחלטת ביהמ"ש ובזכויות הצד שכנגד. המבקשת ידעה על כל מסמך המוגש בתיק, לרבות חוו"ד המומחה, ב"כ הקודם של המבקשת, עו"ד משה גבע, שייצג אותה בין 2010-2016 , צפה בכתבי בית הדין שהוגשו, לרבות בחוו"ד המומחה שהוגשה ביום 7.9.15 ובניגוד מוחלט לאמור בבקשה. בתגובה פורטו הבקשות והתראות שהומצאו לידי עו"ד גבע, ע"י המשיבים , וכן הפניה למערכת נט המשפט, לפיה באופן שוטף עו"ד גבע עודכן וצפה בהחלטות שניתנו ובקשות שהוגשו.

עוד נטען כי אף אם החלטה מסוימת לא הגיעה לידי המבקשת, משידעה המבקשת כי המשיבים מלינים על התיקונים, היה עליה לבדוק האם ניתנות החלטות בעניינה, ולא לשקוט על שמריה.

נטען כי ההמצאה לב"כ הקודם, עו"ד גבע, כמוה כהמצאה למבקשת, ואינה יכולה להישמע כי לא קיבלה את חוו"ד המומחה ו/או כל מסמך אחר שהוגש והומצא לב"כ.

עוד נטען כי סיכויי הגנתה קלושים.

נטען כי הגיע העת לשים סוף לדיון בתיק, ולאפשר למשיבים לתקן בכספי הפיצוי את הליקויים, לאחר 6 שנים של דיונים בביהמ"ש.

המבקשת בתשובתה חוזרת על טענותיה ולטעמה מדובר בחוסר צדק משווע, שעה שהליקויים תוקנו, לשביעות רצון המשיבים, וכעת מקבלים פעם נוספת את שווי התיקונים .

לאחר עיון בבקשה תגובה ותשובה, והדיון במעמד הצדדים מיום 19.12.16, בו נחקר מר יצחק עמר, וב"כ הצדדים סיכמו, אני מחליט לדחות את הבקשה, ובכפוף לאמור להלן, ואלו נימוקי:

לא ראיתי טעם מוצדק לביטול פס"ד שניתן בהיעדר, ובעיקרו של דבר, אני מקבל את עמדת המשיבים בתגובתם.

המבקשת קיבלה מס' הזדמנויות, גם דיונית וגם מהותית, לסיום העניין, ושיפורטו להלן:

בין הצדדים נחתם הסכם פשרה ביום 30.12.13, בו הסכימו הצדדים על מתווה תיקון, שיהיה בפיקוח מומחה מטעם ביהמ"ש.

בחודש יולי 2014, בוצעו התיקונים .

ביום 28.8.14 , פנו המשיבים למבקשת במכתב המפרט את התיקונים שלא בוצעו.

ביום 10.9.14, פנו המשיבים למבקשת, לביצוע התיקונים שנותרו , ולתיאום פגישת הצדדים יחד עם המומחה, וכאשר מצוין בסעיף 3 כי המבקשת לא שילמה את שכ"ט המומחה ושמכון התקנים לא הוזמן .

ביום 22.2.15 הוציא מומחה ביהמ"ש, נייר עמדה, לגבי מצב הטיפול בתיק, תוך שהוא מציין בסופו:

"עד היום אני ממתין לקבלן, שיבצע פעולות אלו, יציג את בדיקות המעבדה הנדרשות וישלים את

העבודה. עקב עובדות אלו לא ניתן להשלים את חוות דעתי ולאשר שהפעולות שביצע הקבלן תקינות".

ביום 20.3.15 , לאחר שהוגשה ביום 15.3.15 הודעה ובקשה דחופה נוספת לביהמ"ש , ניתנה החלטה לתגובת המבקשת.

ביום 17.5.15 ניתנה החלטה ולפיה:

"בהיעדר תגובה מטעם הנתבעת 2, ונוכח חוסר מעש של אותה נתבעת, ובהתייחס לסוף מכתב המומחה מר גיל, מיום 22.2.15 לגבי ביצוע העבודות והבדיקות הנדרשות, אני מורה למומחה מר רפאל גיל לקבוע את ערך העבודות שלא בוצעו , ובכללן אותן עבודות שלא יכול לאשר, בשל אי מילוי דרישותיו, והסכום המגיע לתובעים בשל אי ביצוע, ובתוך 60 יום מהיום.

חוות דעת המומחה בעניין תימסר לתובעים לאחר ששכרו בעניין, בסך 5,000 ₪ + מע"מ ישולם ע"י התובעים (ונוכח חוסר המעש מצד הנתבעת 2 ככל שיימשך) ותשלום זה יהווה חוב פסוק של הנתבעת 2 לתובעים ביחד עם הסכום המגיע בשל אי ביצוע, וכפי שיקבע ע"י המומחה. כן הנני מחייב את הנתבעת 2 בהוצאות התובעים בגין בקשה זו בסך 5,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

האמור לעיל יושהה למשך 30 יום מהיום, לצורך עמידת הנתבעת 2, בדרישות המומחה לענין בדיקות וביצוע."

ביום 25.8.15, הועברה לתיק חוו"ד מטעם מומחה ביהמ"ש, תוך פירוט הדרישות מהמבקשת.

ביום 23.12.15, הועברה לתיק חוו"ד משלימה לליקויים שלא ניתנה לגביהם התייחסות בחוו"ד.

כאמור לאחר שהמבקשת לא פעלה בהתאם להוראות המומחה וכמוסכם בהסכם הפשרה, ולאחר מס' פניות ובקשות, ולאחר שניתנה ארכה של 30 יום נוספים, לצורך עמידת הנתבעת בדרישות המומחה, נתבקש פס"ד במעמד צד אחד .

אכן מעיון בנט המשפט, ניתן להיווכח כי החלטות ביהמ"ש הועברו לב"כ המבקשת בזמנו, עו"ד גבע, ושצפה בהן.

ותמוה בעיני שהמבקשת טוענת כי לא קיבלה את חוו"ד, כאשר ברי, כי ב"כ הקודם, עו"ד גבע, היה מיודע, הן למתווה עליו הוסכם, והן לפניות וההחלטות שניתנו בהמשך בעניין.

לעניין זה , ראה פס"ד שניתן לאחרונה תא"ק (מחוזי ת"א) 1023/03 בנק הפועלים סניף חיפה ראשי נ' רושניק, [פורסם בנבו] ע"י כב' השופט עודד מאור שם נקבע:

"יש לראות החלטה שנשלחה ע"י בית המשפט לנמען באמצעות נט- המשפט ושנצפתה באתר , כהמצאה כדין לנמען".

משכך, איני רואה כל נימוק המצדיק ביטול פס"ד מחובת הצדק.

ולגופם של דברים , אל מול העיקרון כי יש ליתן לבעל דין הזכות למיצוי יומו בבית המשפט, קיים

עיקרון סופיות הדיון .

כאמור ביום 30.12.13 הגיעו הצדדים להסכם פשרה ,שניתן לו תוקף של פס"ד.

ולפיו "כל התיקונים הנ"ל יבוצעו בפיקוחו של מר רפי גיל והנתבעת 2 תישא בשכרו של המומחה"

(סעיף 2), התיקונים עליהם הסכימו הצדדים:

א. החלפת כל הריצוף (למעט חדרים רטובים) בריצוף שווה ערך לריצוף הקיים.

ב. תיקון מוקדי רטיבות בחניה, במטבח, בתקרת המטבח, ופינת האוכל לרבות ביצוע אטום מתאים.

ג. תיקון סדקים וצביעה במקומות הנדרשים כאמור בחוות דעת מומחה בית המשפט.

בהמשך בסעיף 10 נקבע , "ככל שמומחה בית המשפט יקבע כי התיקונים ו/או חלק מהם לא בוצעו כנדרש יקבע המומחה את ערך העבודות שלא בוצעו והמגיע לתובעים בשל אי ביצועם..."

בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מיום 25.8.15 ציין כי הקבלן החליף את הריצוף בכל הדירה למעט בשטחים הרטובים, אולם לא הזמין בדיקה של מכון התקנים, וכפי שהנחה במכתבו מיום 13.6.14. עוד לפני תחילת עבודתו של הקבלן.

"בגמר עבודתו ואחר שעברו 28 יום מיום התקנת אחרון האריחים , תוזמן בדיקת מכון תקנים סניף ת"א , אשר תבדוק את ביצוע התקנת הריצוף. הכוונה לבדוק את מישוריות המשטח המרוצף, הפרשי מפלסים בין אריחים , העדר פגמים באריחים , וחוזק הדבקה של האריחים (בדיקת שליפה). הקבלן ישמור עוד 15 אריחים כאריחים חלופיים לביצוע בדיקות השליפה".

בנוסף, נמצא כי הקבלן פרק את כל הריצוף בשתי המרפסות והתקין ריצוף חדש במקומו, ועל מנת

לתקן את ליקויי האיטום, התברר כי הקבלן לא הזמין בדיקה של מכון התקנים לבדיקת טיב האיטום, טרם ביצוע בדיקת ההצפה , ולפי הנחיות הפיקוח שהובאו במכתבו מיום 13.6.14, ולפיהן:

"הקבלן יפרק את הריצוף במרפסת הנמצאת מעל המטבח, ככתוב בחוות דעתי.

הקבלן מסר שהוא מתכוון להתקין במקום זה יריעות ביטומניות חדשות. היריעות יותקנו ע"פ סדרת

התקנים 1752 במהדורתם האחרונה. יותקנו שתי שכבות כנדרש בתקן.

לאחר סיום התקנת היריעות ועוד לפני ביצוע ההצפה, יזמין הקבלן את מעבדת מכון התקנים סניף

ת"א, לבדיקת התאמת האיטום לדרישות התקן הישראלי 1752 והתקנים הנגזרים מדרישות תקן זה.

לאחר שמכון התקנים יאשר כי האיטום בוצע כנדרש תבוצע הצפה של המרפסת ע"פ דרישות התקן

1746, במהדורתו האחרונה. רק לאחר קבלת אישור מכון התקנים להתקנת איטום תקין עפ"י התקן

הישראלי 1752, וכן לאחר שמכון התקנים יאשר כי בדיקת ההצפה והאיטום עפ"י תקן ישראלי

1476, עברה בהצלחה יהיה ניתן לרצף את המרפסת. ריצוף המרפסת יבוצע ע"פ הוראות תקן ישראלי

1555 חלק 3 במהדורתו האחרונה , יש להקפיד שהנקז יהיה נקז כפול והוא תקין ועובד כנקז כפול."

המומחה מציין כי התברר ששיפוע המרפסת הצידית אינו בשיפוע הנדרש וכי במרפסת הקדמית קיימת סתימה בנקז המרפסת.

ב"כ המבקשת בסיכומיו אישר כי המבקשת לא הזמינה את אישור מכון התקנים באשר לריצוף , ואישור מכון התקנים בנוגע לאיטום לא הגיע למומחה.

לטעמי, ברי כי המומחה מטעם בית המשפט, רשאי לדרוש מהצדדים בדיקות ואישורים נוספים ובודאי כאשר מציין במפורש בחוו"ד מיום 25.8.15 , מכיוון שבדיקה זו בדיקה חיונית לאישור ביצוע הריצוף, לא ניתן לאשר את כל הריצוף וללא ביצוע בדיקות אלו, ומדגיש שהליקוי בריצוף הדירה התגלה רק בבדיקות מעבדה .

מעיון באישור מכון התקנים, לעניין בדיקת איטום, מיום 2.9.14, עולה כי "חלק המבנה הנבדק: מרפסות צפון מזרח+צפון מעורב" ו-"מהות הבדיקה בדיקת אטימות של מעטפת בניין לחדירת מים: גגות שטוחים ומרפסות". לא שוכנעתי כי מדובר בבדיקה העונה לכלל דרישות המומחה בעניין. לכל היותר מדובר בבדיקה חלקית ובלתי ממצה בעניין , ושאינה עונה על כלל דרישות המומחה.

אני סבור , שגם אם התיקונים אכן בוצעו, עדיין ככל שהמומחה מטעם בית המשפט לא נתן אישורו לעניין, כמוהם כלא היו, ולאור התנהלות המבקשת, בקשר לקיום התנאים על פי המתווה המוסכם.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית, פס"ד שניתן ביום 21.2.16, יעמוד על כנו, ואולם חרף האמור לעיל, ולפנים משורת הדין, ובנסיבות המיוחדות שבפני , אני מחליט שכנגד: 1) תשלום החוב הפסוק לרבות הוצאות בקשה זו למשיבים, ובניכוי סך 68,479 ₪, סעיף 1 לפסק, צמוד מדד תשומות בניה להיום, 2) שיופקד (הסך 68479 ₪), כערבון בקופת בית המשפט, ובתוך 30 יום מקבלת המבקשת פסק הדין (ומדובר בתנאים מצטברים), יעוכב תשלום הסך 68,479 ₪, למשך 90 יום, וכאשר בתוך מועד זה, וככל שיומצאו האישורים הנדרשים להנחת דעת המומחה המהנדס , מר רפי גיל , ולעניין הריצוף והאיטום , וכאשר כל הוצאות המומחה והבדיקות בעניין יחולו על המבקשת, ולאחר קבלת תגובה סופית של המשיבים בעניין, יכול ואורה על ביטול החיוב האמור, כולו או חלקו.

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק

החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

לכיסוי חלק החוב הפסוק, ושלא עוכב, אני מורה על חילוט הערבות הבנקאית מס' 020102192 ע"ס 20,000 ₪ שהופקדה בתיק, והעברת תמורתה למשיבים/תובעים, ע"י בא כוחם.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים ולמומחה מר גיל.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ז, 27 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.