זהו פסק דין משלים בשתי התביעות המאוחדות שבכותרת, שעניינן בפיצויים על נזקי התובעות עקב תאונת דרכים מיום 4/11/08 (תאונת הדרכים או התאונה).

הצדדים והתביעות

1. בתאונת הדרכים היו מעורבים רכב פרטי נהוג בידי הנתבע, מר גשאו אסרס אבוהאי (הנתבע) ואוטובוס של אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, היא התובעת בת.א 4588/09 (אגד).
2. הנתבע, שנסע בנתיב שמשמאל לאוטובוס, סטה ימינה על מנת להיכנס לתחנת דלק, נכנס לנתיב הנסיעה של האוטובוס וחסם את דרכו. האוטובוס פגע בחוזקה ברכב הנתבע ונהדף ימינה, פגע בעמוד שילוט של תחנת הדלק וזה נפל על הקרקע באזור המשאבות.
3. תחנת הדלק מבוטחת ע"י הראל חברה לביטוח בע"מ, היא התובעת בת.א 10195-07-10 (הראל). הראל שיפתה את בעלי התחנה בגין נזקם והגישה כנגד הנתבע תביעת שיבוב בסך של 120,788 ₪ (ת.א 10195-07-10).
4. אגד תבעה את הנתבע בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפגיעה באוטובוס, בסך של 369,818 ₪.
5. שתי התביעות המאוחדות הן, כאמור, כנגד הנתבע, נהג הרכב הפרטי.
6. במהלך ניהול ההליכים הנתבע הועמד לדין בגין התאונה במסגרת ת"ד 11285-09 והורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש (הכרעת דין וגזר דין מיום 9/6/13).
7. במקור הוגשו התביעות גם כנגד שומרה חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של הרכב הפרטי. אלא שחברת שומרה פטורה מכל אחריות בהעדר כיסוי ביטוחי, כפי שקבעתי בפסק דין חלקי מיום 20/5/13.
8. חברת שומרה יצאה, אפוא, מהתמונה ואיננה חלק מההליך בשלב זה. גם בעלי הרכב אינם עוד חלק מהליך זה. התביעה כנגד הנתבעת 1 (הבעלים הרשום של הרכב) נמחקה בהסכמה ואילו התביעה כנגד צד ג' (בן זוגה של הנתבעת 1, שהוא בעל הפוליסה והבעלים בפועל של הרכב), נדחתה בפסק הדין החלקי.
9. הנתבע לא הגיש הודעה לצד ג' כנגד אגד, אך טוען לאחריות של נהג האוטובוס בשיעור של 75% לקרות התאונה או לנזקים.
10. הראל לא הגישה תביעה כנגד אגד.

קורות ההליכים המשפטיים וההסכמות הדיוניות

1. לפי הסכמת הצדדים פוצל הדיון בתיקים המאוחדים, באופן שתחילה נדונה והוכרעה שאלת הכיסוי הביטוחי לרכב הפרטי ובהמשך, לפי העניין והצורך, תידון סוגיית האחריות לתאונה.
2. זו הסכמת הצדדים מיום 14/6/12 (ראו הפרוטוקול):

"ב"כ הצדדים:

הגענו להסכמה דיונית שלפיה תיק התעבורה כולו לרבות הפרוטוקול וחקירת העדים שם והחומר שבתיק המשטרה שכולל גם עדויות של עדי ראייה יוגש לתיק זה מבלי שיש צורך להעיד בתיק זה את העדים. בשלב זה יתברר בבימ"ש כאן נושא הכיסוי הביטוחי. לאחר שתינתן הכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה, יודיעו הצדדים עמדתם בעניין המשך ניהול ההליכים (ככל שיהיה רלבנטי לאור החלטת בימ"ש בסוגיית הכיסוי הביטוחי, אם תינתן עד אז) וניתן יהיה לקבוע דיון נוסף לצורך השלמות וחקירת נהג התובעת והנהג ברכב בעת התאונה (מבלי שיוזמנו עדים נוספים כגון עדי ראייה)".

1. התיק התנהל בהתאם להסכמה הדיונית הנ"ל וביום 20/5/2013 ניתן על ידי פסק דין חלקי בשאלת הכיסוי הביטוחי. בפסק הדין קבעתי, כי אין כיסוי ביטוחי לרכב הפרטי. ערעור שהגישה אגד על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (מרכז), נדחה.
2. בינתיים הסתיים הדיון בתיק פלילי. כאמור, הנתבע הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש. תחילה ניהל הנתבע הליך הוכחות שהתמקד בעיקר בטענות לרשלנות של נהג האוטובוס. לאחר מכן חזר בו מהכפירה בעובדות כתב האישום, הודה, הורשע בעבירה כאמור ונגזר דינו.
   על פי גזר הדין:

"לאור טיעוני הצדדים, חזרתו מכפירה של הנאשם והודאתו, חסכון זמן שיפוטי. לאור נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי ב"כ הנאשם, לפיהן בהתנהגות הנהג המעורב ישנה רשלנות תורמת, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים ...".

1. לאחר שהסתיים ההליך הפלילי כאמור ונדחה הערעור על פסק הדין החלקי ובהמשך להסכמה הדיונית בין הצדדים, הודיעו הצדדים שנותרו (אגד, הראל והנתבע) כי לא הגיעו להסכמות כלשהן והם עומדים על המשך ניהול התיק. לפיכך, קבעתי את התיק לשמיעת הנהגים המעורבים בתאונת הדרכים.
2. טרם ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית נוספת מיום 7/5/14 (יום לפני מועד ההוכחות), כדלקמן:

"ב"כ הצדדים שנותרו בתיק מתכבדים להודיע, כי הם הגיעו להסכמה דיונית כדלקמן ומבוקש ליתן להסכמה זו תוקף של החלטה וכן להורות על ביטול הדיון הקבוע ליום 8.5.14.

1. הצדדים מוותרים על חקירת הנהגים ותחת זאת חקירות הנהגים והעדים בתיק התעבורה יוגשו לתיק בית המשפט.

2. "אגד" ו"הראל" יגישו סיכומיהם בשאלת החבות לגרימת התאונה של הנהגים המעורבים תוך 60 יום מיום מתן ההחלטה בבקשה זו, כאשר הצדדים יהיו רשאים להסתמך על כלל הראיות המצויות בתיק, כולל תיק המשטרה.

3. הנתבע יגיש את סיכומיו בתיק תוך 45 יום לאחר מכן.

4. "אגד" ו"הראל" יהיו רשאים להגיש סיכומי תשובה לסיכומי הנתבע וזאת תוך 14 יום מיום קבלתם.

5. הבקשה מוגשת על דעת כל הצדדים בתיק.

6. מן הדין ומן הצדק להיעתר למבוקש".

(ההדגשות במקור- י.ב).

1. ניתן להסכמה זו תוקף של החלטה. הסיכומים הוגשו ומכאן פסק הדין המשלים, שעניינו בעיקר בשאלת אשמו של נהג האוטובוס לקרות התאונה.

טענות הצדדים

1. לטענת אגד, הנתבע אחראי באופן מלא לקרות התאונה. הנתבע הורשע בתיק התעבורה בדין. אין לייחס לנהג האוטובוס כל אשם תורם, בין אם כטענת הגנה של הנתבע ובין אם כאשם תורם יוצר אחריות.
2. לטענת הנתבע, יש להשית על נהג האוטובוס לפחות 75% מהאחריות לקרות התאונה בשל מהירות נסיעתו ואי מתן תשומת לב כנדרש לכביש. נהג האוטובוס, כך טוען הנתבע, הסיט מבטו מהדרך. לו היה נוסע כחוק במהירות המותרת והיה שם ליבו לדרך, היה מונע התאונה או לכל הפחות, היה מונע את הנזק הגדול שנגרם לאוטובוס ולתחנת הדלק.
3. לטענת הראל, הנתבע אחראי לתאונה. אולם, ככל שבית המשפט יקבע כי גם לנהג האוטובוס אחריות לתאונה, הרי שהנתבע ונהג האוטובוס הם מעוולים במשותף, שגרמו לנזק אחד, והם אחראים כלפיה ביחד ולחוד.
   בסיכומיה ציינה הראל, כי אם ייקבע שלנהג האוטובוס אחריות לתאונה היא עותרת לתיקון כתב התביעה, כך שאגד תצורף כנתבעת נוספת מבלי שיוגשו כתבי טענות מתוקנים. הנתבע הסכים לכך. אגד התנגדה.

השאלה לדיון

1. אין מחלוקת באשר לאחריותו של הנתבע לתאונה. השאלה היא אם גם לנהג האוטובוס אחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו בגינה (אשם תורם יוצר אחריות) או אשם תורם (כטענת הגנה להפחתת הפיצוי שמגיע לאגד מהנתבע) ומהו שיעור אחריותה של אגד, ככל שתימצא.

דיון והכרעה

1. על פי סעיף 42א לפקודת הראיות:

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

1. כאשר פסק דין פלילי מבוסס על הודאת הנאשם, רואים את העובדות בכתב האישום כמוכחות ועובדות אלה הן בבחינת הממצאים בפסק הדין (ראו ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא(4) 327 וכן י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי) תשס"ד-2003, עמ' 1353). בענייננו, הכרעת הדין מבוססת על הודיית הנאשם בעובדות כתב האישום. עובדות כתב האישום הן, אפוא, התשתית העובדתית שנקבעה ומחייבת.
2. אלו הן עובדות כתב האישום (ההדגשה שלי - י.ב):

"א. העובדות

1. בתאריך 04/11/2008 בשעה 18:45 לערך נהג הנאשם רכב פרטי יונדאי .. בכביש 44 ממערב למזרח והתקרב מול תחנת דלק "פז".

2. אותה שעה נהג אליהו אדרי אוטובוס ציבורי של חברת "אגד" ... במקום האמור בכיוון נסיעת הנאשם מימינו בנתיב הימני ביותר וקצת לאחוריו.

3. הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד באוטובוס שהיה קרוב אליו, סטה ימינה על מנת להיכנס לתחנת הדלק, נכנס לנתיב נסיעת האוטובוס, חסם את דרכו - האוטובוס פגע בחוזקה עם פינה קדמית שמאלית בדופן ימני של היונדאי.

4. עקב כך נהדף האוטובוס ימינה פגע בעמוד שילוט והפיל אותו על הקרקע בתוך אזור המשאבות.

5. כתוצאה מכך נחבלו הנאשם, נהג האוטובוס ו- 18 נוסעים בתוך האוטובוס ...".

1. הנתבע הורשע, כאמור, בעבירה של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש, עבירה על סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.
2. נמצא, אפוא, כי הנתבע לא נתן תשומת לב מספקת לאוטובוס שהיה מאחוריו בנתיב הסמוך ובעת פנייתו לא אמד נכון את המרחק מהאוטובוס.
3. הרשעתו של הנתבע ואחריותו בדין לתאונה איננה שוללת קביעת אחריות או אשם תורם מצדו של נהג האוטובוס.
   
   ראו למשל הדברים בע"א 285/80 שיף נ' אליאסי פ"ד לד (4) 752, כדלקמן:

"ראשית, יש לבחון אם אכן יש לראות בראיות הבאות לבסס את טענת הרשלנות או הרשלנות התורמת של המשיב הראשון, כפי שהועלו בכתב ההגנה משום ראיה הבאה לסתור את הראיות שהוגשו מכוח הוראותיו של סעיף 42א לפקודה, כמוזכר לעיל. אשר לכך אין להתעלם מכך כי הרשעתו של פלוני בנהיגה חסרת זהירות, בין על יסוד הודאתו בעובדות ובין על יסוד הראיות שהובאו במשפט הפלילי, איננה עומדת בהכרח בסתירה לקיומה של רשלנות תורמת מצדו של קורבן העבירה או מאן דהוא אחר שהיה מעורב בעבירה. קיומה של רשלנות תורמת אין בה כדי לסתור אחריותו הפלילית של פלוני כביכול והוא יחויב בדינו לאור מעשיו או מחדליו, גם כאשר יש אדם נוסף שתרם בהתנהגותו לאירוע התאונה. הדברים פשוטים וברורים שהרי מעשה של כל יום הוא ששניים או יותר המעורבים בתאונת דרכים, יוצאים חייבים בדינם ואין הרשעתו בדין של האחד סותרת הרשעתו בדין של השני, כי כל אחד חטא בחלקו הוא ותרם את תרומתו להתוות התאונה, בכך שנהג בניגוד לכללים המותווים בדיני התעבורה. סיכומה של נקודה זו, פסק הדין המרשיע במשפט הפלילי יעמוד על כנו, גם אם ימצא בית המשפט בהליך פלילי נוסף כי גם הנהג השני נושא באחריות פלילית בשל התנהגותו וגם אם ייקבע במשפט האזרחי שהנהג השני נושא ברשלנות תורמת".

(ראו גם ע"א 1330/08 ספא אשקר נ' עזבון המנוחה מרים עאסי ז"ל).

1. האם על סמך הראיות שהובאו לפני לפי ההסדר הדיוני, לנהג האוטובוס אחריות לקרות התאונה?
2. אגד טוענת, כאמור, כי גם אם ייקבע שלנהג האוטובוס אשם תורם הרי שאין בכך אשם היוצר אחריות כי אם אשם תורם לצורך הפחתת הפיצויים המגיעים לאגד, בלבד.
3. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים לתיק ובסיכומיהם הגעתי לכלל מסקנה שגם לנהג האוטובוס אחריות לקרות התאונה, בשיעור אותו אני מעמידה על 25%. עולה מהראיות, כי נהג האוטובוס התרשל אף הוא בנהיגתו ותרם את תרומתו להתהוות התאונה כפי שאירעה, התרשלות המקימה אחריות בנזיקין (להבדיל מאשם תורם המשמש להפחתת הפיצויים לניזוק בלבד, כפי שטוענת אגד).
4. אני סבורה, כי נהג האוטובוס לא נהג בזהירות הנדרשת וללא תשומת לב מספקת בהתחשב בתנועה (רכבו של הנתבע) ובסמיכות לתחנת הדלק, כחובתו לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה. בנוסף, נהג האוטובוס חרג באופן משמעותי מהמהירות המותרת בנסיעה בדרך בה נסע והפר גם את החובה לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך ולהאט לפי הצורך, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לאדם או לרכוש, בניגוד לחובתו לפי התקנות (ראו תקנות 51-52 לתקנות התעבורה).
   בכך הפר את חובות הזהירות המוטלת עליו בנהיגתו וגרם (יחד עם הנתבע) לקרות התאונה כפי שאירעה ולנזקים לרכבים המעורבים ולתחנת הדלק.
5. אבאר ואפרט הדברים.
6. על פי עדותו של הנתבע הוא אותת בטרם מעבר הנתיב וסטייתו ימינה לנתיב הנסיעה של האוטובוס (ראו גם הודעתו במשטרה מיום 4/11/108, ש' 21). נהג האוטובוס טען בעדותו בבית המשפט לתעבורה, כי הנתבע לא אותת במעבר הנתיב. בעדותו בבית המשפט לתעבורה טען, כי לא ציין את דבר העדר איתות בהודעתו במשטרה מחמת סערת הרגשות בה היה נתון (עמ' 2 ש' 5-21). אלא שגם בהודעתו לאגד על התאונה, שם תיאר את קורות התאונה ובתצהיר העדות הראשית שערך בתיק זה, לא טען כי הנתבע לא אותת (ההודעה לאגד מיום 9/11/08 שצורפה לתצהיר העדות הראשית של הנהג, חמישה ימים לאחר התאונה והתצהיר מיום 26/10/11). מכל מקום, גרסה זו של נהג האוטובוס, הינה עדות יחידה של בעל דין. לעומת זאת, העד מר גולן יגאלי, שהינו עד ניטרלי שנסע באוטובוס בעת התאונה, ציין בהודעתו במשטרה "ראיתי שהרכב הקטן שסטה אלינו היה עם איתות ימינה" (הודעה מיום 4/11/18, בשורה 19). אציין כי בעדותו בבית המשפט לתעבורה לא ציין הלה שראה איתות כאמור בהודעתו במשטרה, אך הוא לא נשאל דבר על האיתות ובוודאי שלא נשאל מדוע בהודעתו במשטרה נזכר איתות ואילו בעדותו לא הזכיר פרט זה. על כן לא נשמע הסברו על "השמטת" הפרט מעדותו בבית המשפט (ככל שזו השמטה, שהרי לא נשאל על כך) וגרסתו כפי שהיא באה בהודעת המשטרה לא נסתרה. משכך, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע שהינה קוהרנטית בעניין זה, ונתמכת בהודעתו של מר יגאלי במשטרה וקובעת על פי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, כי טרם סטיית הנתבע לנתיב נסיעתו של נהג האוטובוס, הוא אותת לפנייה ימינה; ואילו נהג האוטובוס לא הבחין באיתות (לפי עדותו כאמור, הנתבע לא אותת וממילא כמובא להלן, הוא הבחין בנתבע רק כשכבר החל לסטות למסלולו).
7. זאת ועוד. עולה מהראיות כי נהג האוטובוס שוחח עם נוסע ומבטו הוסט לסירוגין לעבר הנוסע ולכביש. מר כוכבי, נוסע באוטובוס בעת התאונה, מסר בהודעתו במשטרה, על פניו באופן ספונטני ומבלי שנשאל על כך, כי נהג האוטובוס שוחח עם נוסעים באוטובוס לפני התאונה ("אני כן רוצה לציין שנהג האוטובוס במהלך נסיעתו שוחח עם נוסע שיחה שהיה בתוך האוטובוס וישב לידו במושב הקדמי", ש' 21-23). גם הנוסע מר גולן יגאלי מסר בהודעתו במשטרה "האוטובוס נסע כל הזמן בנתיב הימני ולא סטה שמאלה אבל ראיתי שנהג האוטובוס דיבר עם מישהו בתוך האוטובוס וכל הזמן הפנים שלו היו מופנות פעם לכביש ופעם לתוך האוטובוס" (ש' 13-16). נהג האוטובוס, שיש לו אינטרס ברור בעניין, הכחיש האמור (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, ש' 5-7). העד, מר יגאלי, לא ציין זאת בעדותו בבית המשפט לתעבורה אך שוב, גם כאן, הוא לא נשאל על עניין זה והדברים לעיל, יפים גם לכאן. מר כוכבי לא העיד במשפט התעבורה. אזכיר כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני שלפיו תיק התעבורה כולו, לרבות הפרוטוקול וחקירת העדים שם והחומר שבתיק המשטרה, שכולל גם הודעות של עדי ראייה, יוגש לתיק זה מבלי שיש צורך להעיד בתיק זה את העדים. בהמשך אף ויתרו על חקירות הנהגים. אני מעדיפה את גרסתם של מר כוכבי ומר יגאלי כאמור, על פני זו של נהג האוטובוס, שהינה עדות יחידה של בעל דין.
8. נוכח האמור אני קובעת כי נהג האוטובוס שוחח עם נוסע ולא הפנה את מלוא תשומת הלב כנדרש, לדרך. יש בכך גם כדי להסביר מדוע לא הבחין באיתות ובכלל, לא הבחין ברכב הנתבע אלא לאחר שכבר סטה לנתיב נסיעתו.
9. אוסיף בהקשר זה, כי עולה מהראיות שהנתבע, שנסע בנתיב שלשמאל האוטובוס טרם שסטה ימינה לנתיב הנסיעה של האוטובוס, הקדים את האוטובוס ונסע לפניו (כשהוא מאותת, כאמור). נוסעים באוטובוס, ציינו מפורשות בהודעתם במשטרה כי רכב הנתבע נסע בנתיב מקביל משמאל לאוטובוס ולפני האוטובוס וכי הרכב הפרטי הצליח להיכנס לפני האוטובוס ואז הייתה הפגיעה (ראו למשל הודעתו של מר ירין נדל, עמ' 1 להודעה בש' 5-6: "... בנתיב השמאלי ממנו נסע רכב פרטי... הרכב הפרטי היה קצת לפני האוטובוס הוא פתאום סטה ..."; נחמיה חוה, בש' 5-9; ביכלר רחל, ש' 5-7). גם לפי העובדות המצוינות בכתב האישום, האוטובוס נסע בנתיב הימני הסמוך, אחרי רכבו של הנתבע. אף על פי כן לא הבחין נהג האוטובוס ברכב הנתבע, אלא רק לאחר שזה סטה לנתיבו.
10. כך העיד נהג האוטובוס בבית המשפט לתעבורה:

"ש. מתי הבחנת לראשונה ברכב הפרטי.

ת. בדיוק כשהוא ביצע את הפניה, לחצתי על הברק (צ.ל ברקס - י.ב) וניסיתי לברוח ממנו".

1. בשל כך שנהג האוטובוס הבחין ברשלנותו ברכב הנתבע רק כשסטה כאמור לנתיב נסיעתו של האוטובוס; ונוכח נסיעתו של האוטובוס במהירות גבוהה מן המותר ושאינה תואמת את הנסיבות כפי שיבואר להלן - הבלימה של האוטובוס לא הייתה משמעותית, אם בכלל. בעדותו בבית המשפט לתעבורה אמר הנוסע, מר יגאלי: "היתה בלימה קלה נדמה לי, אני לא בטוח. לא משהו דרסטי כזה" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה, ש' 18-19. ראו גם עדות דומה של נוסע נוסף, מר יניב סקורה, שם בעמ' 5 ש' 23-24).
2. אשר למהירות הנסיעה של האוטובוס - מהראיות עולה כי נהג האוטובוס נהג במהירות גבוהה מאוד, העולה על המהירות המרבית המותרת לנסיעה ובוודאי שאיננה הולמת את הנסיבות ואת תנאי הדרך. מהירות הנסיעה המותרת במקום התאונה היא 60 קמ"ש (ראו דו"ח הבוחן, נספח א-1 לסיכומי הנתבע). מהירות הנסיעה של נהג האוטובוס היתה 100 קמ"ש והופחתה ל- 90 קמ"ש לערך ואז למהירות של 64.8 קמ"ש ומנקודה זו ניתן להבחין ברטט תאונתי (ראו חוות הדעת נספח א-2 שם והטכוגרף א-3). אגד לא הכחישה האמור, אך טענה כי אין כל קשר סיבתי בין המהירות הגבוהה שבה נסע נהג האוטובוס לבין התאונה. אני דוחה טענה זו. ברי כי למהירות הנסיעה יש השפעה הן על מרחק הבלימה והן על עוצמת המכה ומהלך התאונה כמו גם על הנזק.
3. מן המקובץ עולה, אפוא, כי נהג האוטובוס התרשל בכך שנהג בחוסר תשומת לב מספקת, מבלי ששם ליבו למצב התנועה ולסיכוני הדרך באופן שלא ראה את רכב הנתבע אלא לאחר שזה סטה לנתיבו והתרשל בכך שנסע מעל המהירות המותרת והפר גם החובה לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך ולהאט לפי הצורך, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לאדם או לרכוש. אילולא התרשל, ניתן היה להבחין ברכב הנתבע עוד טרם סטייתו כמו גם באיתות וברצונו של הנתבע לפנות ימינה, להביא עניין זה בחשבון להתאים את נסיעת האוטובוס למצב זה, להאט ולמנוע, או לכל הפחות למזער הפגיעה ונזקיה.
4. אמנם, הנתבע הורשע בהליך הפלילי בגין התאונה ועיקר האחריות לתאונה מוטלת עליו. יחד עם זאת, אין הדבר מונע, כאמור, קביעה כי גם נהג האוטובוס (הניזוק) התרשל ואחראי אף הוא לקרות התאונה ולנזקיה. בנסיבות העניין ולאור הקביעות כמפורט לעיל, עסקינן, כאמור באשם יוצר אחריות ולא באשם תורם שמביא להפחתת הפיצוי בלבד.
5. בשים לב לכלל נסיבות העניין, אני מעמידה את אחריות נהג האוטובוס לקרות התאונה על שיעור של 25%. שיעור זה מבטא בנסיבות העניין גם את מידת האשם התורם לצורך הפחתת הפיצויים המגיעים לאגד מהנתבע.
6. לא מצאתי להכביר מילים באבחנה המשפטית בין סוגי האשם כאמור. אני מפנה לעניין זה לניתוח הדברים בת"א (שלום ת"א) 56522/04 הכשרת היישוב בע"מ נ' שלו, כב' הש' תמר אברהמי מיום 14/4/05; וכן ת"א (שלום ת"א) 3374/07 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' בארתור מיום 14/1/08, כב' הש' מיכל ברק-נבו.
7. בקביעת שיעור האחריות ואשם תורם זה הבאתי בחשבון את כלל נסיבות העניין והקביעות לעיל וכן את הפסיקה הרלבנטית (ראו למשל: ע"א 267/58 לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250, 1257 וע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ''ד כט(2) 341, שם נקבע אשם בשיעור של 20% לנהג בעל זכות קדימה שראה את הרכב הפוגע מבעוד מועד טרם הכניסה לצומת. בענייננו, כאמור, בשל הרשלנות לא הבחין נהג האוטובוס ברכב הנתבע אלא רק לאחר שסטה לנתיבו ובנוסף, נסע מהר).

סיכום וסוף דבר

1. כאמור, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה כפי שאירעה, על הנזקים שנגרמו בעטיה לרכבים המעורבים ולתחנת הדלק, רובצת על כתפי שני הנהגים באופן שאחריות הנתבע עומדת על 75% ואחריות נהג האוטובוס עומדת על 25%.
2. הפועל היוצא של כל האמור הינו, כי אחריותם של הנתבע ושל נהג אגד היא כאחריות של מעוולים במשותף כלפי הראל, לפי ס' 11 לפקודת הנזיקין. שכן במקרה שלפנינו גרמו שני הנהגים לנזק אחד שאינו ניתן להפרדה. על כן, חיוב המעוולים במשותף - הנתבע ואגד - הוא חיוב יחד ולחוד (ד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר, פ"ד מד(2) 89 (1990); ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר, מיום 9/9/10).
3. הראל לא תבעה את אגד אלא רק את הנתבע. לפיכך, אף שהחיוב של אגד ושל הנתבע הינו חיוב ביחד ולחוד ביחסים מול הראל, אינני מחייבת את אגד לשלם להראל.
4. הראל ביקשה בסיכומיה לתקן את התביעה על דרך הוספת אגד כנתבעת, מבלי שיתוקנו כתבי הטענות ויחל הליך משפטי מחדש. אגד התנגדה לכך נוכח השלב הדיוני שבו התבקש התיקון וכיוון שסברה כי אין מקום לקפח את זכויותיה הדיוניות. אני דוחה את הבקשה לתיקון. אין כל הצדקה להגשת הבקשה רק עתה בשלב הסיכומים. לגמישות הדיונית יש גבול ודומה כי תיקון התביעה בשלב זה על דרך הוספת אגד כנתבעת ללא הגשת כתבי טענות מתוקנים ובמסגרת פסק הדין, חורג מגבול זה.
5. יחד עם זאת, אין צריך לומר כי מצופה שהצדדים יפעלו בהתאם לקביעות פסק דין זה, המהוות מעשה בית דין, ללא צורך בהליכים נוספים. התנהלות כאמור מצופה גם לאור ההסכמה הדיונית בין הצדדים, שלפיה התבקש בין המשפט לפסוק "בשאלת החבות לגרימת התאונה של הנהגים המעורבים" (כלשון ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה), כפי שאכן נקבע בפסק דין זה.
6. הנתבע לא חלק על הנזקים כפי שנתבעו ע"י אגד וע"י הראל.
7. התוצאה היא, אפוא, כדלקמן:
   1. על הנתבע לשלם לאגד את נזקה כפי שנתבע בניכוי 25%.
      אני מחייבת, אפוא, את הנתבע לשלם לאגד סך של 277,363.5 ₪ בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (4/11/09); בתוספת החזר 75% מהאגרה בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום ששולמה; ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, שנקבע בשים לב לתוצאה ולכלל נסיבות העניין לרבות אשמו של נהג האוטובוס ולהסדרים הדיוניים, כמפורט לעיל.
   2. על הנתבע לשלם להראל את נזקה כפי שנתבע.
      אני מחייבת את הנתבע לשלם להראל סך של 120,788 ₪ בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום הגשתה (24/8/10); בצירוף החזר האגרה בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום ששולמה; ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, שנקבע בשים לב לתוצאה ולכלל נסיבות העניין ולהסדרים הדיוניים, כמפורט לעיל.

המזכירות תדוור לב"כ הצדדים

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ה, 09 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.