1. לפני בקשת הנתבעים לתיקון טעות סופר בפסק הדין שניתן ביום 10.3.13. לטענתם נפלה טעות בחישוב פידיון החופשה של התובעת, ולא קוזזו הסכומים ששולמו לה בחודשים 2/2008-1/2010. התובעת טוענת מנגד כי מדובר בקביעה משפטית הנובעת מאי עמידתם של הנתבעים בחובתם כמעסיקים על פי דין. לפיכך נפסק כי אין לקזז מהסכומים שיש לשלם לתובעת את הסכומים ששולמו לה עבור החופשה. מוסיפה התובעת כי אין מדובר בתיקון פסק הדין, אלא בשינוי מהותי שצריך להידון בערעור.

2. אומר כבר בראשית הדברים כי יש לדחות את הבקשה.

3. סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 123 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, קובע כי אם מצא בית הדין כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה שנתן, רשאי הוא לתקנם בהחלטה מנומקת.

"טעות" בהתאם לסיפת סעיף 81 הינה :

"טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי, וכיוצא באלה".

בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב (1) 667 (1978) (להלן - עניין יוסיפוב) התייחס השופט שמגר (כתוארו אז) לסוגי הטעויות שניתן לתקן במסגרת "טעות" כאמור בסעיף 81 הנ"ל, באומרו:

"הסוגיה של טעות סופר נדונה בתקנה 486 ולפיה רשאי בית-המשפט בכל עת, אם נתבקש לכך, לתקן טעויות סופר בפסיקתא או בהחלטה או שגיאות שחלו בהן מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית. מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת."

סמכות התיקון הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 81(א) לא נועדה לאפשר תיקונים מהותיים ש"אינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש" (עניין יוסיפוב, 671). זאת נוכח עקרון היסוד בשיטתנו המשפטית לפיו פסק דין שניתן מהווה סוף פסוק ("גמר מלאכה" - Functus Officio) מבחינת בית המשפט שנתן אותו. עקרון זה נועד להגשים ערכים של ודאות וסיום מחלוקות, ולאפשר פעילות תקינה של המערכת השיפוטית.

4. בעניינינו, טענת קיזוז בגין תשלום פדיון חופשה הועלתה בסעיפים 26 ו- 85 לכתב ההגנה. הנתבעים ציינו כי לתובעת שולם פדיון חופשה ביתר, ולכן יש לקזז סכום של 902 ₪ (בהתאם לסעיף 26 לכתב ההגנה ) או סכום של 638 ₪ (בהתאם לסעיף 85 לכתב ההגנה) התובעים מפנים לנספח ב2 לכתב ההגנה, שבו נכתב כי לתובעת שולם עבור פדיון החופשה 3360 ₪. כך גם עולה מתצהירי הנתבעים. בסעיף 27 לתצהיר הנתבעת 2, הגב' רוני בן דוד, צוין כי התובעת קיבלה סך של 3360 ₪ עבור פדיון דמי חופשה. בסעיף 78 לתצהיר הנתבעת 2 צוין כי התובעת קיבלה תשלום יתר בגין פדיון חופשה בסך של 638 ₪ מכלל הסכומים שיפסקו. כך גם צוין בסיכומי הנתבעים, בסעיף 30, 33 ו-140.

5. טענת המבקשים הינה כי בית הדין השמיט מפסק דינו סכומים אשר שולמו לתובעת בגין פדיון חופשה במהלך תקופת עבודתה - משנת 2008 ואילך, וכי סכומים אלו פורטו בתלושי השכר שצורפו לתיק בית הדין.

הנה כי כן, ובהתאם לכתבי בית הדין אשר הוגשו במהלך בירור התובענה, לא נטענה טענה מצד המבקשים בדבר תשלומים אשר שולמו לתובעת בגין פדיון חופשה מעבר לתשלומים שפורטו לעיל, קרי 3360, שאכן קוזז בפסק הדין, ואף בבקשה לתיקון טעות סופר לא טענה ב"כ הנתבעים כי הטענה הועלתה במועד כלשהו. כל הנטען הוא כי הסכומים שקיזוזם מתבקש מופיעים בתלושי השכר.

העלאת טענה חדשה בדבר קיזוז תשלומים, אשר לא נטענה בכתבי בית הדין במשך כל ההליך, אינה בגדר "טעות", כמשמעותה בסעיף 81(א) לחוק. אין מדובר ב"השמטה מקרית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת" (ע"א 769/77 הנ"ל), אלא בטענה שהועלתה לראשונה בבקשה לתיקון טעות סופר, ומטעם זה יש לדחותה.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ג, 8 באפריל 2013, בהעדר הצדדים.