1. לפני תביעה כספית לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 54,767 ₪.

התביעה

2. התובעים הינם בעלי חנות ומחסן חומרי בניין וחשמל בכפר כנא.

בשנים 2006-2007 סיפקו התובעים לנתבעות ציוד וחומרי בניין וחשמל (להלן: "הסחורה") עבור מגרש כדורגל, מוסדות למיניהם ובתי ספר, הנמצאים בתחום שיפוטה של הנתבעת 1 (להלן: "המועצה"), וזאת לפי בקשותיה והזמנותיה של המועצה, באמצעות בעלי תפקידים מוסמכים מטעמה, הם הנתבעים 3 ו-5.

3. התובעים הנפיקו חשבוניות עבור הרכישות הנ"ל וכן תעודות משלוח חתומות על ידי מי שהיו מוסמכים מטעם המועצה לקבלת הסחורה. חרף אספקת הסחורה, החשבוניות לא שולמו.

4. יתרה מזו, התובעים העמידו למועצה הלוואה על סך של 10,000 ₪. הסכום נמסר למועצה באמצעות הנתבע 3 בחודש 10/06. ההלוואה לא נפרעה, חרף פניות התובעים למועצה.

מכאן הוגשה התביעה דנן לחיוב הנתבעים בתשלום החשבוניות והחזר ההלוואה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

5. כאן המקום לציין, כי בסיכומיהם העלו התובעים טענה חלופית לפיה יש לחייב את הנתבעת בתשלום חלק מהתמורה המגיעה להם.

התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-5

6. בסיכומיהם זנחו התובעים כליל את תביעתם כנגד הנתבעים 3 ו-5 ולא התייחסו אליהם כלל ולא ביקשו לקבל את התביעה נגדם או לחייבם בסכום כלשהו, אלא ביקשו לחייב אך ורק את המועצה במלוא סכום התביעה.

בנסיבות אלה, דין התביעה כנגד הנתבעים 3-5 להידחות.

ההגנה של הנתבעת 1

7. הנתבעת 1, המועצה, טענה כי הסחורה הנטענת לא סופקה כלל למועצה וההזמנות ותעודות המשלוח הנטענות אינן חתומות על ידי יו"ר המועצה, גזבר המועצה והחשב המלווה, ולכן אין להן נפקות משפטית. יתרה מזו, בין התובעים לבין המועצה לא היה הסכם לאספקת הסחורה.

8. עוד נטען, כי סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950, מחייב חתימת יו"ר המועצה והגזבר על כל התחייבות כספית ו/או חוזית מטעם המועצה. בתקופה הרלוונטית מונה חשב מלווה למועצה ועל פי סעיף 132(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש], כל התחייבות ו/או הזמנה מטעם המועצה חייבות, בנוסף לחתימת מורשי החתימה, גם חתימת החשב המלווה.

9. לרכישות של הסחורה הנטענת אין הרשאה תקציבית מתאימה בתקציב הרגיל של המועצה והציוד אינו נחוץ למועצה ולא סופק עבורה.

10. המועצה הוסיפה וטענה, כי הנתבעים 3 ו-5 אינם מוסמכים להזמין בשמה סחורה ואין לחתימותיהם ו/או אישורם לקבלת הסחורה כל נפקות משפטית כדי לחייבה בתשלום. תפקיד נתבע 2 במועצה היה עובד במחלקת ספורט ונוער, נתבע 3 עוזר ויועץ לראש המועצה ונתבע 4 מנהל תחזוקה, בעוד נתבע 5 לא עובד במועצה כלל.

11. באשר להלוואה על סך של 10,000 ₪, הנתבעת הסתפקה בהכחשה כללית של הטענה הנ"ל.

הראיות

12. מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם וכן ריבחי אמארה - יו"ר המועצה בין השנים 2003-2007, פהים מריד (הנתבע 4) - מנהל התחזוקה במועצה, פהד דהאמשה (הנתבע 2) - מנהל אגף תרבות, נוער וספורט במועצה וסאלח דהאמשה - מנהל רכש ואספקה במועצה.

מטעם הנתבעת 1 העיד בסאם חכרוש, גזבר המועצה.

מטעם הנתבעים 3 ו-5 העידו הנתבעים עצמם.

ההתקשרות עם המועצה

13. אין חולק שבין התובעים לבין המועצה לא נחתם חוזה לאספקת סחורה ולא נחתמו הזמנות סחורה על ידי יו"ר המועצה והגזבר.

14. כבר נפסק, כי התקשרות שבין רשות מקומית לבין ספק שנעשתה שלא בהתאם לדרישת החוק אינה מחייבת את הרשות. דרכי ההתקשרות עם מועצה מקומית נקבעו בסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א–1950, הקובע כדלקמן:

"חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; ..."

סע' 191 לאותו צו קובע:

"חוזה של מועצה למתן זכיון או מונופולין, או חוזה שאין להוצאות הכרוכות בו הקצבה מתאימה בתקציב המאושר, טעון אישור המועצה וכן אישור השר בכתב."

מאחר ולנתבעת מונה חשב מלווה בתקופה הרלוונטית, הרי שמכוח סעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], יש להחיל את סעיף 142ג(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] הקובע:

"מונה לעיריה חשב מלווה, יחולו הוראות אלה, כולן או חלקן, כפי שיקבע השר:

......

(4) עיריה, ראש עיריה, מי שסמכויות ראש העיריה נאצלו לו לפי סעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, ועובד העיריה, לא יתחייבו בהתחייבות כספית כלשהי מטעם העיריה, לרבות לענין תנאי העסקה כהגדרתם בסעיף 33א(ד) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, אלא אם כן ניתן לאותה התחייבות אישור מראש ובכתב של החשב המלווה; בסעיף זה, "התחייבות כספית" – לרבות בחוזה, בכתב התחייבות, במסמכי תשלום, בהסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין, או בתעודה אחרת;

(5) התחייבות כספית מטעם העיריה לא תחייב את העיריה אלא אם כן חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעיריה חשב מלווה וכי זו תחייב את העיריה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור – בטלה;

במקרה עסקינן לא נחתם הסכם או הזמנות על ידי יו"ר המועצה, הגזבר והחשב המלווה, לכן ההתקשרות עם התובעים לאספקת הסחורה, הינה התקשרות בלתי חוקית. על כן מדובר בהסכם בטל כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשמ"ג-1973.

כעת יש לבדוק אם כפי שנטען בסיכומי התובעים עומדת להם הזכות לקבל לידם חלק מהתמורה בגין הסחורה שלטענתם סופקה למועצה.

תשלום חלק מהתמורה – פס"ד "רוזנבלום"

15. משנקבע כי ההתקשרות בין הצדדים הינה בלתי חוקית, עלינו לבדוק אם כטענת התובעים החלופית יש לשלם להם חלק מהתמורה בגין הסחורה. בעניין זה הסתמכו התובעים על ברע"א 5210/08 עו"ד רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (20.12.2010) (להלן: "פס"ד רוזנבלום").

בפס"ד רוזנבלום אכן נקבע כדלקמן:

"במסגרת סעיף 31 לחוק החוזים, נתונה לבית המשפט אפשרות נוספת והיא להורות על קיום חלקו של החיוב. כאשר מדובר בתמורה כספית, יכול בית המשפט להורות על תשלום חלק מן התמורה החוזית עליה הוסכם"

תנאי מקדמי לצורך מתן הסעד הנ"ל הינו להוכיח כי הסחורה או השירות הנטען אכן סופק למועצה.

בענייננו, תביעת התובעים עומדת על שני אדנים עיקריים: א. הסחורה שסיפקו, לטענתם, למועצה. ב. הלוואה על סך של 10,000 ₪.

האם הוכח ששני אלו אכן סופקו למועצה ע"י התובעים.

האם סופקה הסחורה לנתבעת

16. לטענת התובעים, הם סיפקו ציוד וחומרי בניין וחשמל עבור מגרש כדורגל, מוסדות, בית ספר (חטי"ב א') ומתקנים אשר נמצאים בתחום שיפוטה של הנתבעת וזאת על פי בקשותיה והזמנותיה באמצעות מנהליה ובעלי תפקידים מוסמכים מטעמה (סעיף 8 לכתב התביעה וסעיף 4 לסיכומיהם).

הנתבעת טענה כי הסחורה לא סופקה כלל לנתבעת.

17. למעשה אין חולק, כי הסחורה לא סופקה למועצה עצמה בבניין המועצה אלא הטענה היא כי הסחורה סופקה לצדדי ג' ולמתקנים הנ"ל הנמצאים בשליטת המועצה.

הנטל מוטל על התובעים להוכיח שאותם צדדי ג' קיבלו את הסחורה מטעם המועצה על פי הרשאה או הסמכה מטעמה לקבל סחורות ולחתום על תעודות משלוח.

18. התובעים הציגו חשבוניות ותעודות משלוח אשר הופנו לנתבעת, אולם תעודות אלו שהוצגו אינן חתומות על ידי עובדי המועצה ולא מופיעה בהן חותמת המועצה או מי מטעמה (לעניין תקינות ונפקות חתימות אלו, ראו האמור לעיל).

בחקירתו הודה תובע 2, כי רק חלק מהחותמים על תעודות המשלוח הינם עובדי המועצה (עמ' 8, ש' 28-32). בנוסף, גם לגבי אותם חתומים שלטענתו הינם עובדי המועצה, לא הוכח כי הם אכן חתמו על תעודות אלו וכי הם חתמו עליהן בתור עובדי מועצה. כך למשל, לטענת תובע 2, על תעודת המשלוח מס' 652, חתום פהד דהאמשה, נתבע 2, שהינו עובד של המועצה. מנגד, דהאמשה הצהיר בחקירתו, כי הוא מעולם לא היה מעורב או פנה באופן ישיר לספק, קרי לתובעים, וכי הוא לא הזמין או חתם על מסמכים כלשהם לצרכי הזמנת סחורה (עמ' 28, ש' 7-10, עמ' 28, ש' 24 ועמ' 29, ש' 1)). אמנם אותו עד אישר שראה שהשיפוץ בוצע וטען שהסחורה סופקה אולם אין בידי לקבל עדותו זו היות ולא אישר כי היה במקום ביום הספציפי בו נטען כי סופקה הסחורה כמו כן הוא העיד כי לא ראה את הספק הספציפי שסיפק את הסחורה.

לטענת תובע 2, על תעודת המשלוח מס' 198, חתום עובד אחר של המועצה בשם מרואן טאהא. אולם, התובעים נמנעו מהבאת עד זה לעדות. עדות שהיה בה כדי לשפוך אור על המחלוקת שלפנינו, ובכך יש לזקוף מחדל זה לחובתם.

יתירה מזו, וגם אם נצא מנקודת הנחה שהסחורות הנטענות סופקו ליעדים שצוינו בתעודות המשלוח, הרי שהתובעים לא הצליחו להוכיח כי אספקת הסחורה ליעדים הנ"ל כמוה כאספקה למועצה. הרי מעדותו של עד התביעה סאלח דהאמשה עולה כי קבלת הסחורה לא אושרה על ידי הגורמים המוסמכים במועצה. העד סאלח דהאמשה שימש כמנהל רכש ואספקה במועצה וזאת משנת 1994 ואישר כי כל דרישה מטעם מחלקה כלשהי במועצה לקניית סחורה כלשהי הגיעה אליו הוא היה בודק אותה, מקבל הזמנות מחיר מספקים ולאחר מכן מנפיק הזמנות ומחתים את הממונים עליו ומעביר את הזמנה לספק. אם הסחורה אמורה להיות מסופקת לבניין המועצה הוא היה מקבל אותה ואם האספקה מחוץ לבניין המועצה, מנהל האחזקה היה מקבל אותה (עמ' 31 ש' 4-11). לגבי הפרויקט שנטען כי בוצע בבית עבד דהאמשה ושם סופקה סחורה על ידי התובעים, העיד סאלח דהאמשה כי למיטב זכרונו הוא לא הנפיק הזמנה ולא חתם על הזמנה ולא קיבל סחורה. הוא העיד עוד כי הוא מכיר את התובע 2 כספק סחורות שהמועצה הזמינה אצלו סחורות בעבר וזאת לפי הנוהל המקובל של הוצאת הזמנה על ידו, אספקת סחורה, קבלתה על ידו ותשלום תמורה לספק (עמ' 31 ש' 23-25). העד הוסיף כי קבלת הסחורה מתועדת באמצעות תעודת משלוח שהוא אמור לחתום עליה אם האספקה בבניין המועצה ואם זה בשטח אז מנהל האחזקה חותם. העד הדגיש כי קבלת הסחורה מותנית בהנפקת הזמנה כדין. העד ציין כי הזמנות שבוצעו אצל התובע 2 על ידו ובדרך החוקית עם תעודות משלוח חתומות כדין שולמו על ידו ללא כל בעיה וכי לגבי הסחורה נשוא תביעה זו, הגיעו לאזניו שמועות לגביה אך הוא אישית לא הזמין ולא קיבל ולא ראה תעודות משלוח חתומות כדין. העד ציין, כי היה "בלגן" במועצה באותה תקופה מבחינת הזמנות ותשלומים אולם הוא אישית הקפיד לקיים תפקידו בצורה חוקית ולנהוג בכל הקשור להזמנות כפי שפורט לעיל. חשוב לציין, כי העד הדגיש שהתובעים מודעים לכל הפרוצדורה שלפיה מוזמנת סחורה על ידי מועצה שכן כך הם נהגו בעבר לגבי סחורות שהוזמנו על ידי המועצה. ללמדך שהתובעים ידעו שהדרך בה הוזמנה הסחורה נשוא התביעה, ככל שהוזמנה, והוחתמו תעודות המשלוח, ככל שהוחתמו, אין בה כדי לחייב את המועצה בתשלום תמורת הסחורה.

גם הגזבר בסאם חכרוש העיד שלא אושרו הזמנות סחורות כלשהן מהתובעים וכי אין אישורים לקבלת הסחורות.

19. ממכלול הראיות שהוצגו בפני מתקבלת המסקנה שהתובעים לא הצליחו להרים הנטל הרובץ לפתחם ולהוכיח כי הסחורות אשר לטענת התובעים סופקו לצדדי ג' הנ"ל, סופקו בפועל למועצה בהתאם להזמנתה או בקשת הגורמים המוסמכים על ידה.

מכאן אין כל מקום לחיוב המועצה בתשלום תמורה הסחורה או חלק ממנה.

ההלוואה

20. התובעים טענו, כי הם נתנו לנתבעת הלוואה על סך של 10,000 ₪ וההלוואה לא הוחזרה על ידי הנתבעת לכן יש לחייבה בתשלום סכום ההלוואה.

הנתבעת הכחישה בהגנתה את הטענה הנ"ל ולא הוסיפה פירוט כלשהו. ואילו בפרשת ההגנה היא פירטה את הכחשתה במובן זה שההכחשה היא לעצם מתן ההלוואה, הדבר עלה בתצהירו של עד ההגנה בסאם חכרוש.

21. התובע 2 חזר בתצהירו על הטענה בדבר הענקת הלוואה לנתבעת וזאת בחודש 10/06 וצירף לתצהירו כרטסת המנוהלת על ידי הנתבעת (נספח ה5 לתצהיר ת/1) אשר ממנה עולה, כי ביום 7.10.06 נרשם סך של 10,000 ₪ כזכות ותיאור התשלום היה "תש. ע"ח תיק 09558065".

לעומתו עד ההגנה חכרוש הכחיש בתצהירו, כי ניתנה הלוואה בסכום הנ"ל על ידי התובעים לנתבעת והדגיש כי חל איסור על קבלת הלוואות מאנשים פרטיים. (סע' 20 לתצהיר נ/1)

כאן המקום לציין, כי גם עד ההגנה חכרוש צירף העתק מאותה כרטסת לתצהיר שלו אשר כאמור מלמדת על ביצוע תשלום סך של 10,000 ₪ על ידי התובעים לנתבעת ובכרטסת מופיע אותו תיאור של מהות התשלום.

בחקירתו הנגדית נשאל חכרוש אודות הרישום הנ"ל בכרטסת והוא אישר שמהרישום עולה כי התובעים שילמו במקום הנתבעת תשלום במסגרת תיק המנוהל נגד הנתבעת.

מהכרטסת הנ"ל ומעדותו של חכרוש מתקבלת המסקנה, כי בניגוד לטענת הנתבעת אשר הכחישה קבלת הלוואה או סכום כאמור מהתובעים ובניגוד לעדותו הראשית של עד ההגנה חכרוש, הוכח בפני כי התובעים שילמו במקום הנתבעת, וכנראה בהסכמתה, סך של 10,000 ₪.

22. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי לאור עדותו של חכרוש בעניין ההלוואה וכעולה מהכרטסת שגם התובעים מסתמכים עליה הרי שגם החובות של התובעים נכללו באותה כרטסת ליד הזכויות על כן הסכום של 10,000 ₪ נרשם כזכות וכך הוא קוזז מחובות התובעים.

אכן, עד ההגנה חכרוש העיד בחקירתו הנגדית כי הסכום הנ"ל קוזז מיתרת החוב בכרטסת והדבר מהווה החזר להלוואה. עיון בכרטסת שהוגשה גם על ידי התובעים מעלה כי אכן קיימים חובות בכרטסת מול הזכויות כך שהסך של 10,000 ₪ קוזז מיתרת החוב שבכרטסת והדבר מהווה החזר להלוואה. בהקשר זה יש להדגיש כי הכרטסת נמצאת ביתרת חובה לחובת התובעים.

בהקשר זה יש לציין, כי התובעים לא הכחישו את הטענה הנ"ל ולא התנגדו להעלאתה ובסיכומיהם לא נתנו דעתם לטיעון זה כפי שלא ביקשו להגיש סיכומי תשובה בעקבות סיכומי הנתבעת בהם הועלתה הטענה בדבר פירעון ההלוואה.

בנסיבות אלה ומשנוכחתי כי אכן החשבון בכרטסת זוכה בסכום של 10,000 ₪ ומשהכרטסת נמצאת ביתרה לחובת התובעים הרי שיש לקבל את טענת הנתבעת כי הסכום הנ"ל נפרע על ידי קיזוז יתרת החוב של התובעים אצל הנתבעת.

לסיכום

23. לאור כל האמור דין התביעה כנגד הנתבעים 1,3 ו-5 להידחות.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת 1 בסך של 3,500 ₪ (כולל מע"מ) והוצאות הנתבעים 3 ו-5 בסך של 3,500 ₪ (כולל מע"מ).

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ו, 22 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.