בא-כוח התובע: עו"ד עבד ענאן

בא-כוח הנתבע 2: עו"ד אסעד מזאווי

בא-כוח הנתבע 4: עו"ד עומר כרמל

מטעם הנתבע 5: עו"ד שלמה שטיינר

בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד ואלא קסיס (פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי))

מן הטעמים אשר יפורטו להלן בקצרה, התביעה נגד הנתבעים 1, 2 ו-3 נדחית והתביעה נגד הנתבעים 4 ו-5 נמחקת.

תוצאה זו של התביעה ניתנת לאחר עיון בשלל הבקשות, התגובות, התשובות וההודעות שהגיש כל אחד מהצדדים מאז הוגשה התביעה (ביום 18.11.2008). בשל ריבוין של כל אלו ומטעמי יעילות, יובאו רק עיקרי הדברים הרלוונטיים לשם ההכרעה מבלי לפרט את השתלשלות הדברים ואת עיקרי טענותיהם של כל אחד מן הצדדים.

2. על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע המנהל עסק בשם BPT (Bullet Proof Transport), הוא בעליו של רכב משוריין מסוג ניסאן פטרול (להלן – הרכב). ביום 8.1.2008 נכרת חוזה להשכרת הרכב למשך חמישה ימים מיום 7 עד 11 בינואר 2008. בשם המשכירה, BPT, חתום על החוזה מר יוסף שופאני, אשר על-פי הנטען הוא מיופה כוחו של התובע. בשם השוכר, הנתבע 1 (UNDP), חתום הנתבע 2 (חאלד שהואן). יוער, כי על-פי הנטען היה על הנתבע 1 להמציא גם כתב ערבות, אך אין מחלוקת כי לא הומצא (הסכם השכירות הוא המסמך היחיד שצורף אל כתב התביעה).

עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבע 1, המהווה שלוחה של ארגון האומות המאוחדות (האו"ם), שכר את הרכב כדי שישמש את הנתבע 5 (הנציג המיוחד של הקווארטט בישראל). ביום 11.1.2008 בעת שהנתבע 4 נהג ברכב, נגרם לרכב נזק. הנתבע 1 העביר את הרכב למוסך סבאג (המוסך המוזכר בהסכם השכירות לצורך תיקון הרכב), אך משהתבררו מימדי הנזק, החליטו, כך על-פי הנטען, הנתבעים 1 ו-5 להעבירו אל המוסך הראשי של חברת ניסאן. כל זאת לאחר בירורים עם חברת הביטוח, לאחר בדיקות שמאים ועוד כיוצא באלו בדיקות, התכתבויות ובירורים שנערכו, כמתואר בכתב התביעה.

אין מחלוקת על כך שהרכב תוקן, אולם התיקון הושלם רק ביום 14.5.2008 ורק ביום 29.5.2008, בחלוף מאה שלושים ותשעה ימים מיום קרות הנזק, שולמה מלוא עלות התיקון והרכב הוחזר אל התובע.

על יסוד כך הגיש התובע את תביעתו נגד הנתבע 1 ושני עובדיו (הנתבעים 2 ו-3), נגד הנתבע 5 ונגד הנתבע 4 שהוא על-פי הנטען, עובד או שלוח של נתבעת זו, שבה עתר לפיצוי בסך של 371,083 ₪, אשר נובעים מאובדן הכנסתו בשל השבתת הרכב במשך כל התקופה מאז קרות הנזק לרכב ועד השלמת תיקונו והחזרתו אל התובע. כן תבע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪ (בסך הכול 401,083 ₪).

התובע טוען כי אחריות הנתבעים נובעת מרשלנותם וכי מתקיים הכלל של הדבר מעיד על עצמו ולפיכך נטל הראייה חל על הנתבעים. כן טען, כי אחריות הנתבעים חלה מכוח האחריות המוטלת עליהם בהתאם לחוק השומרים ולחוק השכירות והשאילה. בנוסף נטען, כי הנתבע 1 התחייב לשפותו בגין כל נזק שייגרם לו וכי הנתבע 2 או הנתבע 3 ערבים לחובותיו של הנתבע 1.

3. משלא הוגשו כתבי הגנה מטעם הנתבעים, ניתנו נגדם פסק-דין בהיעדר הגנה, ובעקבות מתן פסקי הדין הוגשו בקשות לביטולם.

ביום 12.7.2010 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו בהליך הנדון, בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 1 בפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], ובמסגרת הודעתו ביקש את ביטול פסקי הדין שניתנו נגד כל הנתבעים. כן ביקש את סילוק התביעה נגד הנתבעים בשל החסינות המוענקת לאו"ם ולעובדיו מכוח האמנה בדבר זכויות יתר וחסינויות לאומות המאוחדות מיום 13.2.1946, שישראל צד לה, מאז יום 21.9.1949.

מאז התנהלו הליכים רבים (בעיקר על דרך של הגשת בקשות, תגובות ותשובות בכתב), שבהן עתר הנתבע 4 לסילוק התביעה על הסף נגדו מחמת היעדר יריבות, אי המצאת כתב התביעה לידיו כדין ועוד כיוצא באלו טענות (בקשה מיום 27.11.2011). בקשה דומה הגיש הנתבע 5, אשר לחלופין ביקש כי התובע יחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו (בקשה מיום 31.12.2012).

כפי שכבר נאמר, לכל הבקשות הוגשו תגובות תשובות והשלמות מטעם כל הצדדים, לרבות מטעם היועץ המשפטי לממשלה.

4. לאחר בחינת כל טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי כאמור לעיל, יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 3-1 ולמחוק אותה נגד הנתבעים 5-4.

הנתבעים 1, 2 ו-3

הנתבע 1 (UNDP – United Nations Development Program) הוא גוף של האו"ם המהווה חלק ממנו, הפועל לפיתוחן של מדינות מתפתחות. לפיכך חלה על גוף זה החסינות המוענקת לאו"ם. חסינות זו חלה גם במקום שבו הגוף פועל במישור המשפט האזרחי (ראו בין השאר: ת"א (מחוזי ירושלים) 2524/08 פלונית נ' אגודת הסהר האדום ואונר"א (2.5.2011), פסק-דינו של כבוד השופט ד' מינץ, שערעור שהוגש עליו נדחה בהסכמה ביום 5.12.2012 – ע"א 4433/11. יוער, כי כפי שטען בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, מעמדו של אונר"א זהה לזה של הנתבע 1). לפיכך ולאור החסינות המוענקת לאו"ם ולאורגנים שלו, דין התביעה נגד הנתבע 1 להידחות.

הנתבעים 2 ו-3 הם עובדיו של הנתבע 1, אשר פעל באמצעותם. בנסיבות אלו, מקובלות עליי טענות היועץ המשפטי לממשלה, כי הנתבע 1 פועל באמצעות עובדיו ולכן אין לאפשר לעקוף את החסינות המוענקת לאו"ם ולאורגניו באמצעות הגשת תביעה נגד עובדיו. בנסיבות אלו, שבהן ההתקשרות להשכרת הרכב הייתה בין התובע לבין הנתבע 1 והנזקים נגרמו כתוצאה מכך, הרי שיש להחיל גם על עובדיו של הנתבע 1 את החסינות. בנסיבות אלו, התביעה נדחית גם נגד הנתבעים 2 ו-3.

הנתבעים 4 ו-5

תחילה יש להקדים ולומר כי מקובלת עליי טענת בא-כוח הנתבע 4, כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין. הנתבע 4 הוא אזרח בריטי המתגורר בבריטניה, שוטר במשטרה הבריטית, אשר נשלח לישראל כדי לאבטח את הנתבע 5 (באותה עת הנציג היה מר טוני בלייר, בעבר ראש ממשלת אנגליה). בעת הגשת כתב התביעה, הנתבע 4 לא שהה בארץ, אלא שב לבריטניה זמן קצר לאחר שמילא את שליחותו. באישור המסירה שמאשר כי לכאורה, כתב התביעה הומצא לו נאמר כי נמסר "למורשה של הנמען". התובע לא הניח כל תשתית ראייתית לכך שמקבל המסמך הוא מורשה של הנמען.

בכל מקרה, אפילו הייתה המצאה כדין, מקובלת עליי טענת הנתבעים 4 ו-5 כי על-פי כתב התביעה נראה כי אין יריבות בין התובע לבין נתבעים אלו. אין מחלוקת על כך שהרכב הושכר לנתבע 1 וכי כל אחריות באשר לנזקים אשר נגרמו לרכב, חלה עליו. באשר לנתבע 4, שעל-פי הנטען שימש בתפקיד הנהג, התובע לא הניח כל תשתית עובדתית אשר מבססת אחריות כלשהי מצידו להתמשכות הטיפול בתיקון הרכב, כך שכבר מטעם זה יש לדחות נגדו את התביעה בשל היעדר יריבות. באשר לנתבע 5, מאותם טעמים ניתן לומר כי לא הונחה כל תשתית עובדתית ממשית ולא צורף אף לא מסמך אחד אשר מבסס טענה מן הטענות שנטענו נגד נתבע זה בכתב התביעה. הרושם הבלתי נמנע הוא שלנוכח החסינות המוענקת לנתבעים 3-1 נעשה ניסיון מאולץ לתבוע גם את הנתבעים 4 ו-5 כדי למצוא נתבעים שהם לכאורה, נעדרי חסינות. אולם אין בכתב התביעה כדי לבסס יריבות בין התובע לבין נתבעים אלו, שכלל לא התקשרו עם התובע. לפיכך דין התביעה נגד נתבעים אלו להימחק.

5. לאור האמור, התביעה נגד הנתבעים 3-1 נדחית והתביעה נגד הנתבעים 5-4 נמחקת.

אין צו להוצאות.

יוער כי שקלתי את האפשרות לחייב את התובע לשאת בהוצאותיו של הנתבע 4, אשר באופן מובהק לא היה מקום להגשת כתב התביעה נגדו. בסופו של דבר החלטתי שלא לחייב את התובע בכך, לאחר ששקלתי את העובדה שהבקשות, התגובות והתשובות מטעם נתבע זה היו ארוכות מעל ומעבר לסביר ולמתקבל על הדעת ולא עמדו בשום יחס סביר לנטען בהם ולדרוש.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ג, 07 מאי 2013, בהיעדר הצדדים.