בפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

הדיון בתביעה פוצל ובשלב זה נדונה שאלת החבות בלבד.

רקע:

כמתואר בכתב התביעה, בתאריך 5.10.03 או בסמוך לכך, נסעה התובעת ברכב מסוג פג'ו מ.ר. 3129689 (להלן: "הרכב"), הנהוג בידי הנתבע 2 -בעלה של התובעת, בכביש 85 לכיוון עכו. בסמוך לצומת חלפתא, ארעה התאונה כאשר נהג רכב צד ג' שעמד בתחנת אוטובוס נכנס לכביש תוך שהוא מבצע פניית פרסה על גבי קו הפרדה רצוף וכתוצאה מכך נחבלה התובעת ונגרמו לה נזקי גוף.

הנתבעת 1, הנה חברת ביטוח אשר התמזגה עם חברת הביטוח הפניקס, ולטענת התובעת הייתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, המבטחת של הרכב הנדון.

בדיון שהתקיים בפני ביום 2.4.2013, לאור טענת הנתבעת 1 בדבר העדר כיסוי ביטוחי לרכב בו נסעה התובעת בזמן התאונה, הוריתי לנתבעת 1 להגיש אישור בדבר הכיסוי הביטוחי לרכב.

ביום 8.5.2012 הגישה התובעת, באישור בית המשפט, כתב תביעה מתוקן במסגרתו הוספה "קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" כנתבעת נוספת בתיק בהתאם לסעיף 12 לחוק. ביום 24.7.2012 הגישה התובעת בקשה בהסכמה למחיקת הנתבעת, קרנית, מכתב התביעה וניתן פסק דין בהתאם. לאחר מחיקתה של קרנית מכתב התביעה, הודיעה התובעת כי היא עומדת על תביעתה וכאמור הדיון פוצל לשאלת החבות תחילה.

טענות הצדדים:

לטענת התובעת, התאונה הנה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק ולפיכך אחראית הנתבעת 1, בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה. לטענתה, ביום התאונה היא נפגעה ברכב המבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת 1 לפי פוליסת ביטוח שהייתה בתוקף ביום התאונה.

הנתבעת 1 טוענת כי לתאונה הנטענת אין כיסוי ביטוחי. לטענתה, הרכב לא בוטח אצלה במועד התאונה בפוליסת ביטוח החובה הנטענת. לטענת הנתבעת 1, הרכב בוטח אך ורק מיום 9.6.03 ועד ליום 22.6.03, וביום 24.6.03 בוצעה החלפה של הביטוח לרכב מ.ר 2405587.

דיון:

סעיף 7 (5) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975, קובע:
"נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה:

(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;"

נקבע כי מעבר לתכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים, יש בו "תכלית הרתעתית שעיקרה להרתיע אנשים מהתנהגות שיש בה כדי לסכן בצורה ניכרת את ציבור המשתמשים בכבישים ובכלי רכב בכבישים, על ידי שלילת זכאותם לפיצויים על פי החוק".

ראה רע"א 333/9 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' דהן, פד"י מ (1) 503.

בעניינו המחלוקת הינה האם במועד התאונה בוטח הרכב בפוליסת ביטוח מתאימה בידי הנתבעת 1.

התובעת הציגה בפני את אישור המשטרה מיום 10.10.03, בגין התאונה מיום 5.10.03 (ת/3) על גביו מצוינים פרטי הרכב נשוא התביעה ומספר הפוליסה הרלבנטית, כאשר לטענתה מסמך זה מעיד כי במועד התאונה היה הרכב מבוטח בפוליסה הנדונה וגם אם לא, הרי שלא התובעת ואף לא בעלה ידעו כי הפוליסה אינה בתוקף.

מאידך, הנתבעת 1 טוענת כי עובר למועד התאונה העביר המבוטח המקורי את הפוליסה לרכב אחר. לתמיכה בטענתה, הציגה הנתבעת 1 בפני את מסמך ה"היסטוריה הביטוחית" של הרכב מיום 15.12.2010, ממנו עולה כי ביום 23.6.2003 בוצעה על ידי מר ויסאם קבלאן מי שהפוליסה רשומה על שמו (להלן: "המבוטח המקורי"), בכפוף לתשלום אגרת העברה בסך של 44 ₪, העברה של הפוליסה הרלבנטית לרכב מ.ר 2505587 (נ/1). כן הוצגה בפני תעודת הביטוח המקורית (נ/2), המתייחסת לרכב נשוא התביעה, רשומה על שמו של המבוטח המקורי כאשר מועד התפוגה המופיע בה הוא התאריך 30.11.2003.

לעניין זה העידה בפני עדת ההגנה, עו"ד ענת בורק כי במקרה הנדון הונפקה תעודת הביטוח מיום 9.6.03 ועד ליום 30.11.03, וביום 24.6.03 בוצעה החלפה לרכב רישוי מס' 2405587, המתייחסת לתקופה שמיום 23.6.03 ועד ליום 31.5.04, עבורה שולמה תעודת החלפה בסך של 44 ₪. בהתאם לעדותה של עוה"ד בורק, תנאי לביצוע ההחלפה הוא החזרה של התעודה המקורית לחברת הביטוח וזו אכן הושבה לידיה של חברת הביטוח והובאה בפני בית המשפט כראיה(נ/2). העדה אישרה כי הרישום של העברת הפוליסה לרכב אחר, בכפוף לתשלום הסך של 44 ₪ הוא רישום פנימי של החברה. בהתאם לעדותה מכיוון שמדובר בתאונה ישנה משנת 2003, מאז "הדר" והפניקס מוזגו, לא עלה בידה לאתר את פוליסת הביטוח של ההחלפה.

עדותה של עו"ד בורק הייתה ברורה ולא נסתרה כלל בידי התובעת.

לעומתה, עדויותיהם של התובעת ובעלה הנתבע 2, סתרו זו את זו ותשובותיהם מתחמקות. בהתאם לעדותה של התובעת, הרכב היה בבעלות בני הזוג כשנה לפני התאונה. התובעת העידה כי היא יודעת שלרכב היה ביטוח בחברת הדר-הפניקס מהניירות של הרכב, אותם לקחה, לטענתה, המשטרה. התובעת לא זכרה לאיזה מספר רכב התייחסה אותה תעודת הביטוח "לא זוכרת, אבל זה היה שלנו" (עמ' 4 שורה 4 לפרוטוקול). התובעת לא זכרה האם החליפה רכבים, אם לאו.

הנתבע מס' 2 בעלה של התובעת ומי שנהג ברכב בזמן התאונה, העיד, אף כי נכח באולם בית המשפט בעת מתן עדות אשתו ושמע את עדותה, כי הוא רכש את הרכב ממר קבלאן - המבוטח העיקרי, רק יומיים לפני התאונה. "ש. מאיפה רכשת אותו? ת. בא אלי בחור מבית ג'אן שרצה לעשות החלפה על הרכב מסוג סובארו. עשינו החלפה, נתתי לו את האוטו ולקחתי את שלו. הוא ביקש ממני את תעודת הביטוח שלי, התעקשתי אתו ובסוף נתתי לו אותה, לא רציתי שייסע עם תעודת ביטוח על השם שלי." (עמ' 4 שורות 23-27 לפרוטוקול). "ש. אתה אומר שקיבלת את הרכב יומיים לפני התאונה וזה לא נכון? ת. זה בדיוק ככה. ש. זה לא נכון מהטעם שאשתך העידה קודם שהרכב הזה שעשה את התאונה היה אצלכם הרבה יותר זמן ולנו בחברת הביטוח יש תאריך מתי הרכב הזה הועבר לאדם אחר- מפנה את בית המשפט להיסטוריה הביטוחית של הרכב. " (עמ' 4 שורות 30-31, עמ' 5 שורות 1-3 לפרוטוקול). "ש. מר קבלאן מכר את הרכב הזה ביוני 03' ואז הוא עשה את הביטוח? ת. למי הוא מכר? ש. לך. יש לי תאריך שהוא עשה ביטוח ב- 23.6.03 לרכב אחר כאשר התאונה שלנו הייתה באוקטובר 03..." (עמ' 5 שורות 5-8 לפרוטוקול).

בהתאם לעדותו של הנתבע 2 הוא ומר קבלאן הסכימו בע"פ שהם ייפגשו יומיים לאחר מכן על מנת שהנתבע 2 יאסוף את תעודת הביטוח. בהמשך עדותו העיד הנתבע 2 כי מעולם לא נפגש עם מר קבלאן לאחר מכן, אם כי עדות זו נותרה מעורפלת "ש. לך היה רכב קודם שהחלפת, נכון? ת. עשיתי החלפה על האוטו. ש. אתה אמרת שלא הסכמת לתת את הביטוח שלך לרוכש של הרכב, למה? ת. כי רציתי לעשות החלפה לרכב שלי. ש. שילמת פרמיה לביטוח? ת. לא, נתתי לו להגיע עד לבית עם תעודת הביטוח שלי. ש. אתה רצית אותה חזרה וקיבלת אותה לטענתך אחרי יומיים? ת. איך קיבלתי? ממי קיבלתי? עשיתי תאונה ועוד לא הגעתי לבן אדם. ש. אתה אמרת שמכרת את הרכב והתעקשת שלא לתת לו את תעודת הביטוח.... ת. לא רציתי שהוא ייסע עם הביטוח שלי. ש. בסופו של יום רצית את תעודת הביטוח כדי לעשות החלפה? ת.נכון. אני מניח שמר קבלאן רצה את תעודת הביטוח שלו כדי שהוא גם יעשה החלפה על רכב אחר, וזה בדיוק מה שהוא עשה. " (עמ' 5 שורות 20-31, עמ' 6 שורות 1-2 לפרוטוקול).

טענת הנתבע 2 לפיה רכש את הרכב יומיים לפני התאונה, אינה תואמת לעדותה של אשתו התובעת, לפיה הרכב היה בבעלותם כשנה עובר לתאונה, ולמעשה כלל לא ברור מתי בוצעה העברת הבעלות ברכב ע"ש התובעת ובעלה במשרד הרישוי, אם בכלל. התובעת לא הציגה בפני, וככל הנראה לא בכדי, כל אסמכתא שתעיד על מועד ביצוע העברת הבעלות ברכב וכי במועד התאונה היה הרכב בבעלות התובעת ובעלה.

הנתבע 2 לא ידע להסביר כיצד תעודת הביטוח המקורית הייתה בידה של הנתבעת 1, בעוד הוא טען כי הוא מסר את תעודת הביטוח המקורית למשטרה וזו לא הושבה לידיו "כשקרתה התאונה נסעתי לתחנת המשטרה והבוחן לקח ממני את כל הניירות, הלכתי לחוקרים עם תעודת הביטוח, רישיון, טסט וכל המסמכים. פניתי לחוקרים לבקש את הניירת שלי. ש. קיבלת חזרה את רישיון הנהיגה שלך? ת. כן. ש. אז מה הייתה המניעה לקבל את תעודת הביטוח שאתה טוען שמסרת למשטרה? ת. עובדה השוטרים רשמו את מספר הפוליסה. ש. אם אני מציג לך את תעודת הביטוח המקורית ולא לקחתי אותה מהמשטרה, מה תאמר על כך? ת. אם היא הייתה בתוקף, ביום התאונה הייתה לי תעודת ביטוח מקורית שהצגתי למשטרה." (עמ' 5 שורות 9-12 לפרוטוקול).

עדותיהם של התובעת ובעלה, הנתבע 2 נותרו כאמור, בלתי תואמות ומעורפלות. לא ניתן להבין מהן בבירור מה עלה בגורלה של אותה תעודת ביטוח מקורית, אשר הוצגה לבית המשפט על ידי הנתבעת 1. לא התובעת ולא בעלה ידעו להסביר מדוע אותה תעודת הביטוח לא הושבה להם ממשטרת ישראל וכיצד אותה התעודה מצויה בידי הנתבעת 1. הטענה לפיה משטרת ישראל לא השיבה לתובעת ובעלה את תעודת הביטוח אינה מתקבלת על הדעת, שהרי למשטרה אין כלל עניין באותה התעודה לאחר שמוצתה החקירה. הדברים מתיישבים יותר עם העדויות והראיות מטעמה של הנתבעת 1 ולפיהם הייתה התעודה המקורית בידיו של מוכר הרכב מר קבלאן, אשר לאחר המכירה לתובעת ולנתבע 1, החליף את הפוליסה כנגד השבת התעודה המקורית לנתבעת 1, כך שתחול על הרכב אותו רכש הוא עצמו.

זאת ועוד, עדותו של הנתבע 2 ביחס לרכישת הרכב ממר קבלאן המבוטח המקורי, הנה עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך. הימנעות התובעת מלהעיד את המבוטח המקורי, מר ויסאם קבלאן, מקימה חזקה לרעתה. כלל ידוע הוא, כי הימנעות בעל דין מהבאת ראייה רלוונטית, מקימה הנחה כי היא הייתה פועלת לרעתו (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ באמצעות בנין דור בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2), 605; ע"א 795/99 אנטוני (טוני) פרנסואה נ' אהוד (אודי) פוזיס, פ"ד נד(3), 107).

לא הוצג בפני כל הסבר המניח את הדעת מדוע התובעת נמנעה מלהעיד את אותו מר קבלאן.

אף הנתבע 2 העיד בעניין זה, כלהלן: "ת. אתה יכול לשאול את הבנאדם אם הוא מסר לי את תעודת הביטוח או לא. ש. אתה הבאת אותו לעדות היום? ת. אני צריך להביא אותו?" (עמ' 6 שורות 3-5 לפרוטוקול). סבורני כי הבאתו של מר קבלאן לעדות הייתה חיונית והעובדה כי לא הובא בידי התובעת אשר עליה הנטל להוכיח תביעתה, מדברת בעד עצמה.

אין באישור המשטרה שהוצג לעיוני (ת/3) בו מצוינים פרטי הרכב נשוא התביעה ומספר הפוליסה הרלבנטית או בעובדה כי על גבי הפוליסה המקורית מופיע תאריך תפוגה מאוחר לתאונה, בכדי להוכיח את תביעתה של התובעת בעניין זה.

מאידך, הנתבעת 1 הוכיחה באמצעות מסמך ההיסטוריה הביטוחית של הרכב כי הפוליסה הועברה ביום 23.6.03 על ידי המבוטח המקורי, לרכב אחר. טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת או בעלה. יתרה מכך, הוכח בפני כי תנאי להעברת הפוליסה לרכב אחר הוא המצאת תעודת הביטוח לידי המבטחת, ואכן הנתבעת 1 היא זו שהגישה אל תיק בית המשפט את תעודת הביטוח המקורית, עובדה אשר לא התובעת ולא הנתבע 2 ידעו להסביר, כשלטענתם אותה תעודת ביטוח המקורית נלקחה מהם במשטרה. אין זאת אלא כי תעודת הביטוח המקורית נמסרה בסופו של דבר על ידי מר קבלאן לנתבעת 1 לשם ביצוע העברת הפוליסה לרכב אחר.

חריג לסעיף 7 השולל במקרים מסוימים את זכאות הניזוק לפיצויים, מצוי בסעיף 7א' לחוק ולפיו

"על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב).".

התובעת בחרה בתביעתה זו, לעתור למחיקתה של קרנית הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מכתב התביעה ומשכך חריג זה אינו רלבנטי לענייננו, אך אף לו הייתי נדרשת לבחינת התנאים הנדרשים לקיום החריג, הרי שלא היה בהם על מנת לסייע לתובעת. מי שנהג ברכב, אכן נהג בהיתר מעם הבעלים או המחזיק, אך התובעת לא הצליחה בעדותה לשכנע כי לא הייתה מודעת להיעדרו של כיסוי ביטוחי. יתרה מכך , לא סבירה בעיני אי הידיעה בנסיבות אשר תוארו לעיל.

במסגרת יישום מבחן הסבירות, נקבע כי יחסי קרבה בין הנהג לבין בעל הרכב, מהווים ככלל אבן בוחן לשאלת סבירות בדיקת קיומו של כיסוי ביטוחי. לעניין זה, קיימת סבירות לפטור את הנהג מהצורך לבחון קיומו של כיסוי ביטוחי, שעה שמדובר במי שבינו לבין הבעלים יחסי קרבה, או הכרות ממושכים, כגון בן משפחה, חבר, עובד, או מי שנוהג לשכור כלי רכב באופן תדיר מאותו משכיר. זאת, לעומת מי שזה לו המפגש הראשון עם הבעלים או כאשר מדובר בכלי רכב חדש שאז מצופה כי יבדוק את נושא הכיסוי הביטוחי (ראה ע"א 8380/03 קרנית נ׳ עבדאלולי; רע"א 5679/97 קרנית נ׳ סבן; רע"א 2853/96 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ׳ פרח פ"ד נג(1) 680; ע"א 1777/03 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ׳ אמיל אגמי; בר"ע (חי׳) 1174/05 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ׳ יקירה לוי; ת.א. שלום ראשל"צ 5756/09 אליהו שלום נ. דקל עמית וקרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים). בענייננו ובנסיבות העברת הרכב לידי התובעת

ובעלה בידי בעליו – מר ויסאם קבאלן, כפי שתוארו בידי הנתבע 2, לא ניתן לקבוע כי היה

מקום לפטור את הנהג ברכב מהצורך לבחון את קיום הכיסוי הביטוחי.
מכאן כי לא מתקיים בעניינו אף החריג הקבוע בסעיף 7א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובהתאם להוראותיו של סעיף 7 לחוק, לא קמה לתובעת הזכות לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף מעם הנתבעת 1.

משלא קמה חבות לנתבעת 1 , מתייתר המשך הדיון בשאלת נזקיה של התובעת ויש לדחות את כלל תביעתה.

סוף דבר,

התביעה נדחית.

הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.