1. לפני בקשה לביטול פסיקתא שניתנה בהעדר המבקש ביום 27.4.11, לפיה, הורה בית המשפט על פינויו של המשיב מנכס מקרקעין המצוי ברחוב אלזהרה 2 בירושלים ולמסור החזקה בו לידי המשיב כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ. בנוסף, בית המשפט חייב המבקש לשלם פיצויים מוסכמים בסך 64,680 ₪ ודמי שכירות בסך 24,939 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.7.10 ועד ליום התשלום בפועל וכן, שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

2. המבקש טוען, כי כתב התביעה התבסס על מסמך מזוייף אשר נוכח שינוי משמעות מילה אחת חרץ את דינו. בבקשתו שב המבקש ומגולל את כל טענותיו כפי שנטענו בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה במסגרת תיק זה וכן, מגולל הוא את ההליכים שננקטו במסגרת תיק זה ובהליכים שהתקיימו במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

3. לטענת המשיב, יש לדחות הבקשה מהטעמים הבאים: האחד, חלוף המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין בעת שהבקשה הוגשה למעלה משנה וחצי לאחר מכן. עוד יש לציין, כי אחרי מתן פסק הדין המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בהליך רע"א 36298-03-11 הליך שנמחק בהחלטה מיום 13.7.11. המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והייתה לו יותר מהזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בפני בית המשפט, אך למרות זאת ובחלוף למעלה משנה וחצי מיום מתן פסק הדין ולאחר שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל במסגרתו ננקטו פעולות מבצעיות מרובות לרבות פינוי המבקש מהחנות הגיש הבקשה דנא. יתרה מכך, פסק הדין ניתן לאחר שהצדדים ובאי כוחם הגיעו להסכמות דיוניות במהלך דיון שהתקיים וקיבל תוקף של החלטה לפיהן, היה על המבקש להפקיד סכום של 120,000 ₪ עד ליום 10.3.11 וככל שלא יעשה כן, הוסכם כי תמחק הגנתו. משלא הפקיד המבקש את הסכום הנ"ל הרי שנמחקה הגנתו ולא ניתן עוד להעלותה בשנית.

יתרה מכך, המבקש הגיש מספר בקשות במסגרת ההליכים בתיק זה אשר נדחו בשורה של החלטות קודמות. כמו כן, המשיב מצביע על כך כי המבקש הודה במפורש בבקשה שהוגשה על ידו מיום 20.3.11 כי קיבל לידיו את הבקשה לחתימה על פסק דין פורמאלי. משכך, יש לדחות טענתו כי לא קיבל לידיו את הבקשה למתן פסק דין.

4. ביום 13/5/13 התקיים דיון במעמד הצדדים בו שבו הצדדים על טענותיהם בפני.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם שמעתי טענות ב"כ הצדדים בפני ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, זאת, מכל הטעמים שפורטו בתגובת המשיב. ראשון ועיקר, סבורני, כי עיקרון סופיות הדיון מחייב את המסקנה, אין להיעתר לבקשות מסוג זה לאחר שניתן למבקש יומו. מעיון בתיק עולה, כי הוגש הליך ערעורי על ידי המבקש ובהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13/7/11 צויינה במפורש עובדת מתן פסק הדין מיום 27.4.11 - נשוא בקשה זו. בית המשפט המחוזי הורה ביום 15/6/11 לב"כ המבקש להודיע האם הינו עומד על הבקשה למתן רשות ערעור ומאחר שלא נתקבלה הודעה – הבקשה נמחקה. המבקש לא הציג כל "טעם מיוחד" אשר על יסודו לא הגיש הבקשה דנא מחודש יולי 2011 ועד ליום הגשתה ביום 22/10/12. די בכך בכדי להודות על דחיית הבקשה. ייצויין, כי אף לגופה של הבקשה לא מצאתי ממש בטענות המבקש שכן, בהתאם להסכמת הצדדים ומשלא הפקיד את סכום הפיקדון הרי שדין כל טענותיו כפי שנטענו בהגנתו להידחות ומשכך, הינו מנוע מלטעון כלפי תוקפו של ההסכם על תניותיו. נוכח האמור – סבורני, כי דין בקשתו להידחות. המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ג, 11 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.