הרקע לתביעה:

1. התובעת הינה חברה ממשלתית העוסקת בניהול ואחזקת נכסי דיור מטעם המדינה. בין היתר, התובעת ניהלה נכס הנמצא ברחוב איינשטיין 57/4 בעיר לוד (להלן: "הדירה").

2. עניינן של התביעות שנשמעו לפניי במאוחד הינו סילוק ידו של הנתבע מהדירה וחיובו בתשלום בסך 22,000 ₪ בגין השימוש בדירה.

עיקר טענות התובעת:

3. ביום 2.12.69 נחתם בין התובעת לבין אביו המנוח של הנתבע (להלן: "המנוח") הסכם שכירות. בהתאם להסכם השכירות, השכירה התובעת למנוח את הדירה.

4. ביום 20.2.09 נפטר המנוח.

עובר לפטירתו של המנוח, בתאריך 19.2.09, הוא חתם על טופס "בקשה לרכישת דירה". לאחר פטירתו, פנה הנתבע לתובעת בבקשה שתקנה לו את הזכויות החוזיות שהיו למנוח בדירה.

5. ביום 8.6.10 החליטה "הוועדה המחוזית להקניית זכויות" של התובעת, שלא להיעתר לבקשת הנתבע מאחר שלא עמד בכללי הלגליזציה ל"דייר ממשיך".

6. לנוכח החלטה זו, הורתה התובעת לנתבע לפנות את הדירה ולשלם את החובות שצבר בגינה, אולם הנתבע סרב.

7. מטעמים אלה עתרה התובעת לסילוק ידו של הנתבע מהדירה וחיובו בתשלום על סך 22,000 ₪ בגין השימוש בדירה.

עיקר טענות הנתבע:

8. המנוח היה בעל זכויות לדיירות מוגנת בדירה מכוח הסכם שכירות שנחתם בינו לבין התובעת ביום 1.8.58.

9. ביום 18.1.09 הגיש המנוח לתובעת בקשה לרכישת הדירה במסגרת פרויקט "דירה משלי" שיזם משרד הבינוי והשיכון לדיירי הדיור הציבורי. על פי פרויקט זה, ניתנה לדיירי הדיור הציבורי האפשרות לרכוש דירה בהתאם לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998.

10. ביום 19.2.09 נחתם בין התובעת לבין המנוח הסכם לרכישת הדירה (להלן: "הסכם רכישה"). פעולת הרכישה דווחה על ידי התובעת לרשות המיסים בשם שני הצדדים, כך שיום המכירה המוצהר הינו 19.2.09.

11. ביום 20.2.09 נפטר המנוח. סמוך למועד פטירתו, מסר הנתבע לתובעת הודעה על פטירתו ושילם תשלום ראשון לצורך רכישת הדירה, מכוח הסכם הרכישה.

12. בהמשך, הנפיקה התובעת ושלחה לנתבע שלושה שוברי תשלום נוספים לצורך רכישת הדירה. גם אותם שילם הנתבע.

13. הליך רכישת הדירה הושלם כדין והנתבע הינו בעל זכויות בדירה בהיותו היורש החוקי של עיזבון המנוח.

14. מטעמים אלה, עתר הנתבע לדחות את התביעה.

15. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעת: גב' אהליבה איטה - רכזת בכירה תפעול ונכסים בסניף לודים של התובעת.

מטעם הנתבע : הנתבע.

דיון והכרעה:

התביעה לפינוי הנתבע מהדירה:

16. המנוח חתם על טופס "בקשה לרכישת דירה" בתאריך 19.2.09 [צורף כנספח "סעיף 5" לתצהיר התובעת]. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלה האם הליך מכירת הדירה למנוח, שהחל טרם פטירתו ביום 20.2.09, השתכלל לכדי חוזה מכר מחייב.

17. לטענת התובעת, הנתבע לא מסר לה הודעה על פטירת המנוח בזמן אמת. נוכח האמור, ניהלה התובעת את הליך מכירת הדירה על יסוד מצג שווא ומידע מוטעה שמסר לה הנתבע.

18. גב' אהליבה הסבירה בתצהירה, שבין התובעת למנוח קיים הסכם שכירות מתאריך 2.12.69. ביום 19.2.09 הגיע המנוח עם בנו וביקש לרכוש את הדירה במסגרת מבצע "דירה משלי" [סעיפים 3-4 ל-ת/1].

19. בנסיבות אלה, העבירה התובעת למנוח טופס "בקשה לרכישת דירה" ושובר תשלום על סך 700 ₪ המהווה תשלום עבור "דמי שמאות". במועד זה חתם המנוח על הבקשה [סעיף 5 ל-ת/1].

20. יום לאחר החתימה על הבקשה לרכישת דירה, קרי ביום 20.2.09, נפטר המנוח.

הנתבע לא מסר לתובעת הודעה על פטירתו [פר' עמ' 6, ש' 25-26]. לטענת גב' אהליבה תעודת הפטירה של המנוח הונפקה ביום 31.5.09 אולם הנתבע העביר אליה את תעודת הפטירה במועד מאוחר יותר. לדבריה:

"קיבלתי את תעודת הפטירה מאוחר, שלחנו לו מכתב לאבא...לסיים את ההליך של המכירה...הוצאה מהמערכת באופן אוטומט השם שלו ונשלח בדואר רשום בתאריך 9.6.09. פה בעצם הוא היה צריך לסיים את הרכישה על פי המכתב ששלחתי לו ב-4.4.09. כמובן שהוא נפטר כבר ולא ידענו".

[פר' עמ' 8, ש' 1, 4-7]

21. ביום 22.2.09, יומיים לאחר מועד פטירת המנוח, שולם שובר התשלום הראשון, על סך 700 ₪. התשלום נקלט במערכת של התובעת ביום 23.9.09. ממועד קליטת תשלום השובר במערכת מתחילה ההתקשרות בין התובעת לבין המנוח. גב' אהליבה הסבירה כדלקמן:

"ברגע שהדייר הגיש בקשה ב-19.2.09 והוא נפטר למחרת, ב-20.2.09, ב-22.2.09 הבן שלו שילם את זה ואז זה נקלט ב-23.2.09, כאשר נקלט השובר, מפה מתחילה ההתקשרות, וכל עוד שהוא חתם על הבקשה אבל לא שילם את השובר, אין שום התקשרות, לכן אנו מסתכלים על 23.2.09 שבעצם זה נקלט ב-23.2.09 לאחר שהוא נפטר".

[פר' עמ' 6, ש' 19-22]

22. ביום 4.4.09 ומאחר שטרם נודע לה על פטירת המנוח, שלחה התובעת למנוח הודעה על תנאי הרכישה בצירוף שלושה שוברי תשלום נוספים שסכומם המצטרף הינו 10,222 ₪. שוברים אלה שולמו על ידי הנתבע. גב' אהליבה הסבירה כי במועד זה "לא ידענו שהוא נפטר, אחר כך שיצאה אליו הודעה הגיע הבן ואמר אבא שלי שילם לי, אז אמרתי טוב שהוא שילם לפני שהוא נפטר. הוא לא תיקן אותי, הכל היה בסדר" [פר' עמ'8, ש' 21-23].

23. בחודש דצמבר 2009, לאחר שניתן צו ירושה, לפיו יורש עיזבון המנוח הוא הנתבע, הנפיקה התובעת שני שוברי תשלום נוספים שסכומם המצטרף הינו 57,801 ₪. במועד זה, לאחר שנודע לה כי המנוח נפטר, הסבירה גב' אהליבה לנתבע כי יהיה עליו "לעלות לוועדת חריגים..." [פר' עמ' 8, ש' 29].

24. במהלך עדותה, עומתה גב' אהליבה עם "גיליון בוחן – ביניים (לפני משלוח הודעת מחיר) "דירה משלי"" שנערך ביום 16.3.09 [נספח ו' ל-נ/1]. בסעיף 15 לגיליון נכתב: "תעודת פטירה/תעודת נישואין". תעודת הפטירה סומנה בעיגול. כשנשאלה גב' אהליבה האם בשלב זה ידעה כי המנוח נפטר השיבה כדלקמן:

"לא. אני אתקן אותך. בגיליון הבוחן יש את כל הסעיפים, אני בודקת את כל הסעיפים...אני בודקת אם יש חוזה והאם יש חובות, אני בודקת לפני הצעת המחיר, מה יש, אם יש חוזה על שם מי החוזה, אם החוזה על שם שני בני הזוג, אחד נפטר, אני מציינת בתעודת פטירה או הסכם גירושין שהאישה נפטרה בעצם..."

[פר' עמ' 4, ש' 24-27]

ובהמשך:

"ש. למי מתייחסת תעודת הפטירה.

ת. לאשתו של המנוח, שהוא אביו של הנתבע".

[פר' עמ' 5, ש' 12-13]

25. ביום 19.1.10 שלחה גב' מדר צרויה ממונה (מפקחת ראשית) ברשות המיסים, אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין מכתב הממוען למנוח [נספח "פירוט נימוקים לקביעת שומת מס שבח" מיום 19.1.10 ל-ת/1]. במכתב זה דרשה גב' צרויה כי יצורף מסמך המעיד על כך שהליך רכישת הדירה החל טרם פטירת המנוח "כגון תשלום על חשבון או כל מסמך אחר".

26. מאחר שהנתבע לא צירף כל מסמך כאמור, נאלצה התובעת להפסיק את הליך רכישת הדירה.

27. ביום 12.4.10 התכנסה וועדת חריגים שהחליטה לדחות את בקשת הנתבע לרכוש את הדירה. גב' אהליבה הסבירה כדלקמן: "וועדת החריגים הייתה ודחתה את הנתבע. דחתה אותו כי הוא נפטר יום למחרת הבקשה ולפני תשלום השמאות ולפני ביצוע השומות ולא קיבל את תנאי המחיר בעודו בחיים" [עמ' 9, ש' 3-5].

28. מנגד, לטענת הנתבע ביום 11.1.09, במסגרת פרויקט "דירה משלי", הגיש המנוח לתובעת בקשה לרכישת הדירה. במועד זה, נמסר למנוח שובר לתשלום "דמי רישום לקבלת תעודת זכאות" לצורך רכישת הדירה. ביום 12.1.09 שילם המנוח שובר זה [נספח א' ל-נ/1]. לדבריו:

"ת. זה פתיחת תיק, ואני שילמתי את זה, אם לא הייתי משלם את זה תהליך של עמידר של רכישת הדירה לא היה מתקיים.

ש. זה פתיחת תיק למה?

ת. לקניית הדירה מעמידר".

[פר' עמ' 11, ש' 27-30]

29. ביום 19.2.09 חתם המנוח על טופס הבקשה לרכישת הדירה. במועד זה הונפק למנוח שובר לתשלום על סך 700 ₪. מאחר שהבנקים היו סגורים, לא שולם השובר באותו יום [סעיפים 6-7 ל-נ/1].

30. ביום 20.2.09 נפטר המנוח. את שובר התשלום על סך 700 ₪ שילם הנתבע יומיים לאחר פטירת המנוח, ביום 22.2.09.

31. מספר ימים לאחר פטירת המנוח ניגש הנתבע למשרדי התובעת ומסר לגב' אהליבה הודעה בעניין זה. בנוסף, עדכן הנתבע את גב' אהליבה כי שילם את שובר התשלום הראשון על סך 700 ₪. לדבריו:

"אני שילמתי את השובר לפני שקברו אותו ביום ראשון, הקבורה הייתה בשעה 15:00, שילמתי את השובר בבוקר...אחרי השבעה, קמתי, יומיים אחר כך ניגשתי לאהליבה בעמידר ואמרתי לה אבי נפטר, היא ראתה אותי עם זקן וכיפה...היא אמרה לי בלייש תמשיך את התהליך, לא קרה שום דבר, וכך זה נמשך עד לתשלום האחרון".

[פר' עמ' 14, ש' 22-26]

ובהמשך:

"היא [גב' אהליבה – א.ש.] לא רצתה לעזור לי, בסוף אחרי כל התשלומים שאתה משלם, היא אמרה שנעשה העברה לשם שלי מהשם של האב, היא ידעה שאבי נפטר".

[פר' עמ' 16, ש' 2-3]

32. גם כשעומת הנתבע, במהלך חקירתו הנגדית עם גיליון הבוחן מיום 16.3.09 [נספח ו' ל-נ/1], דבק בגרסתו לפיה ידעו כולם אודות פטירת המנוח והמשיכו בהליך מכירת הדירה כרגיל, כדלקמן:

"ש. אני אומר לך שזו תעודת פטירה של אמך המנוחה, שבדקו אותו בגיליון הזה, כי באותו תאריך אף אחד אחר, לא אהליבה ולא נורי שחתם על הבוחן הזה, לא ידע שאביך נפטר. יש לך להראות לבית המשפט איזה שהוא מסמך שנורי ידע שאביך נפטר.

ת. אהליבה היא אשת הקשר, היא הייתה צריכה לומר, הוא אישר שהאב נפטר, והתהליך יימשך, זה יועץ המשפטי של עמידר...גם מנהל עמידר ידע את זה, הוא גם חתם. מנהל עמידר גם חתום. פתאום אף אחד לא יודע מהדבר הזה?..."

[פר' עמ' 15, ש' 9-14]

33. כשנשאל הנתבע האם יוכל להציג הסכם מכר חתום בין המנוח לבין התובעת או לבין משרד השיכון והבינוי, השיב כדלקמן: "כן. ב-19.2.09 הוא חתם על ההסכם, ההסכם תופס, הוא נפטר אחר כך" [פר' עמ' 14, ש' 15-17].

34. בסוף עדותו הסביר הנתבע שעוד משנת 2005 החל בנו להתגורר בדירה עם המנוח והוא אינו משלם שכר דירה. לדבריו, הדירה מיועדת לבנו כ"דייר ממשיך" כדלקמן:

"ש. כלומר שמה שאתה טוען שאתה רוצה את הדירה לבנך.

ת. כן. אני קונה את הבית.

ש האם בנך הגיש בקשה להיות דייר ממשיך.

ת. לא. אני אומר לך...

ש. האם אתה בעל דירה נוספת.

ת. כן. יש לי דירה.

ש. אתה לא יכול לקבל זכות לדיור ציבורי.

ת. אני יודע. אני אוכל להגיש מסמך של ביטוח לאומי שהבן שלי גר שם כבר משנת 2005".

[פר' עמ' 18, ש' 11-18]

35. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות אני מעדיף במחלוקת זו גרסת גב' אהליבה. התרשמתי שעדותה של גב' אהליבה הייתה כנה ומדויקת. גב' אהליבה הסבירה בפירוט מהם שלבי בדיקת הבקשה ועל פיהם נהגה גם במקרה דנן. ההתקדמות בהליך רכישת הדירה, באמצעות הנפקת שוברים לתשלום, נעשתה מתוך חוסר ידיעה מוחלטת, לאורך הדרך, באשר לפטירת המנוח. במובן זה, הטעה הנתבע את התובעת שפעלה על פי נתונים שהיו בידיה. כך הסבירה גב' אהליבה: "כאשר שולחים לאדם נפטר, זה טעות והבן אדם משלם, זו טעות גדולה. בטח שזו טעות" [פר' עמ' 9, ש' 13]. דבר פטירת המנוח נודע לתובעת רק בחודש דצמבר 2009 עם קבלת צו הירושה. במועד זה הסבירה גב' אהליבה לנתבע כי יהיה עליו "לעלות לוועדת חריגים". גרסתה של גב' אהליבה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו במצורף לתצהירה, מהם עולה שמסמכי העסקה נעשו ע"ש המנוח (מר שלום בלייש ז"ל) ולא ע"ש הנתבע, זאת לפחות עד ליום 18.10.09 [ראו מסמך שצורף לתצהיר גב' אהליבה וסומן כ"סעיף 11"].

36. אני קובע אפוא, שמשלוח המסמכים בקשר עם מחיר הרכישה של הדירה על ידי עמידר בחודש אפריל 2009, נעשה על רקע היעדר ידיעה של התובעת על פטירת המנוח.

37. אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה ה"בקשה לרכישת דירה" מיום 19.2.09, עליה חתום המנוח [נספח ג' ל-נ/1], הינה הסכם מכר מחייב בין התובעת לבין המנוח. הוראות טופס הבקשה ברורות ביותר, ובהן נרשם כהאי לישנא:

"1. ...אנו מבקשים כי תודיעו לנו אם תסכימו למכור לנו את הדירה, את מחירה ואת תנאי המכר.

[...]

3. אנו מסכימים כי תודיעו לנו בכתב את מחיר הדירה ותנאי הרכישה. אם נחליט לקבל את תנאי הרכישה שתציעו לנו, יהיה עלינו לבצע את כל התשלומים וההליכים המקדמיים הקשורים ברכישה במועדם ובמלואם, לחתום אתכם על הסכם רכישה, להמציא לכם ייפוי כח...כל זאת בהתאם להודעה שנקבל מכם על תנאי הרכישה של הדירה.

4. ידוע לנו שלא יהא בבקשה זאת שלנו (וגם לא בהודעה של עמידר לנו על תנאי הרכישה) ו/או בכל הודעה ו/או הליך ו/או פעולה אחרים, כדי לקשור הסכם מכר בין עמידר לביננו לרכישת הדירה, אלא רק בכפוף לכך שנתקשר עם עמידר בחוזה רכישה (חתום ע"י עמידר)...ידוע לנו ומוסכם עלינו כי עד לחתימת הסכם מכר ע"י עמידר לא יחשבו כל הודעה או הליך כהצעה או כקיבול או כקשירת חוזה בינינו לבין עמידר בשום צורה ואופן".

38. עיון בטופס שחתום בהטבעת אצבעו של המנוח, מעלה כי מדובר בהצעה בלבד, שהגיש המנוח לתובעת לצורך לרכישת הדירה. תנאי מוקדם ליצירת הצעה הוא ביטוי חיצוני של רצון המציע באמצעות הודעה [ראו: גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה-2005, עמ' 187]. אין בבקשה זו הודעת קיבול מטעם התובעת - לא סוכמו בה תנאי הרכישה ואף לא עולה ממנה מחיר רכישת הדירה. ממילא הצעה זו פקעה עם פטירתו של המנוח, בתאריך 20.2.09 [סעיף 4(2) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

הודעת הקיבול מטעם התובעת נשלחה אל המנוח במכתב מיום 4.4.09 [נספח "מבצע "דירה משלי"" מיום 4.4.09 ל-תצהיר גב' אהליבה]. אולם הודעת קיבול זו נעשתה על סמך טעותה של התובעת לחשוב שהמנוח עודו בחיים. בשלב זה כבר פקעה הצעת המנוח (עקב פטירתו) ולא נכרת חוזה. בנסיבות אלה פעלה התובעת כדין, עת הודיעה לנתבע, לאחר גמר הבירורים שערכה, שהעסקה אינה יכולה להתממש ועת השיבה לנתבע שיק עם יתרת הכספים ששולמו לה בגין העסקה בצירוף ריבית והצמדה [ס' 28-29 לתצהיר גב' אהליבה].

39. אף אם נראה בטופס "הבקשה לרכישת דירה" כהצעה חוזית מצד עמידר, הרי שגם על פי גישה זו, חל סעיף 4(2) לחוק החוזים, הקובע שכל הצעה פוקעת עם מות הניצע. היינו, ההצעה פקעה עוד בתאריך 20.2.09, בטרם שולם השובר בגין השמאות לדירה וממילא בטרם נשלחה הודעת עמידר בדבר תנאי הרכישה.

40. כפי שעלה מהראיות שהובאו לפניי, התובעת שלחה בתאריך 4.4.09 הודעה על מחיר הדירה וכן שוברי תשלום, לשם רכישתה על ידי המנוח [צורף כנספח "סעיף 8" לתצהיר גב' אהליבה]. במועד זה, לא היה המנוח בין החיים. על כן, לא יכול היה לקבל את הצעת עמידר ולהשלים את הרכישה וזו פגה מאליה. בפרשה דומה קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בזו הלשון:

"מן המסמכים שהוגשו על ידי המשיב 2 עולה כי רק ביום 25.8.03 - שבוע לאחר פטירת האם - הכינה עמידר, בטופס פנימי שלה, את החישוב לרכישת הדירה ואישרה את ההצעה לאם. בהתאם לכך יצאה מעמידר ביום 31.8.03 ההצעה לאם המפרטת את התנאים לרכישת הדירה, אליה צורפו שוברי התשלום. מכאן ברור כי עמידר גיבשה את ה"הצעה", המעידה על גמירת דעת להתקשר בהסכם עם האם, רק לאחר פטירתה, ו"הצעה" זו נשלחה אל האם אך מתוך טעות הנובעת מאי-ידיעת עובדת מותה של האם. לא ניתן לראות בהודעה של עמידר שנשלחה לאם לאחר מותה משום "הצעה" תקפה, בוודאי לא "הצעה בלתי חוזרת", שהרי האם לא זכתה, למרבה הצער, לקבל את ההצעה. כפי שמובהר בספרם של המלומדים ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים, כרך א' סעיף 7.105: "הצעה היא פניה של אדם אל חברו (כמוגדר בסעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי) – ע.ב.), וכל עוד לא נמסרה, אין היא בגדר הצעה". כך גם נאמר בסעיף 7.111 לספרם של פרידמן וכהן: "הצעה ללא חזרה מחייבת את המציע משנמסרה לניצע... אך טכנית, כל עוד לא נמסרה לניצע, אין מדובר בהצעה, ולכן החרטה אינה חזרה מהצעה..."."

[עת"מ (ת"א) 1343/06 בדש נ' עמידר-החברה הלאומית לשיכון בישראל, (פורסם בנבו) (2009)]

41. זאת ועוד. הזכות להשלמת עסקה לרכישת דירה, שמהווה "דיור ציבורי", אינה עוברת בירושה, שכן הינה זכות אישית מעצם מהותה, שפגה עם פטירת הזכאי [(ה"פ (י-ם) 616/01 עו"ד ויטנברג, מנהל עזבונה של שמחה נחמיאס ז"ל נ' עמידר, (פורסם בנבו) (2003); עת"מ (י-ם) 413/06 עיזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו) (2009); עת"מ (ת"א) 1343/06 בדש נ' עמידר-החברה הלאומית לשיכון בישראל, (פורסם בנבו) (2009)]. מכאן שזכות הקיבול של המנוח לא עברה לנתבע, וממילא נשללה ממנו האפשרות להשלים את עסקת הרכישה.

42. במקרה דומה, בו דייר נפטר בטרם ניתנה הסכמתו לתנאי הרכישה, נקבעו על ידי בית המשפט העליון הדברים הבאים:

"ההליכים בהם החל לרכישת הדירה, לא השתכללו לכדי התקשרות מחייבת, הואיל ותנאי הרכישה טרם נקבעו, וממילא לא נתן להם המנוח את הסכמתו. העולה מכך הוא, שבהעדר "זכות" שקמה למנוח כדין, לא מתעוררת כלל שאלת זכותן של המערערות לרשת את אותה זכות, ועל כן אין בידן עילה כנגד המשיבות. למעלה מן הדרוש נוסיף, כי המערערות אף אינן עונות להגדרה של "דייר ממשיך" הקבועה בסעיף 1 לחוק ("בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי") - ומכאן שהן לא הוכיחו עילה כלשהי המזכה אותן בסעד."

[עע"מ 6495/04 מלכי נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, (פורסם בנבו) (2006)]

43. הנתבע לא התגורר בדירה עם המנוח טרם פטירתו. לנתבע, כפי שעלה מעדותו לפניי, כבר יש דירת מגורים והוא מבקש לסייע לבנו להתגורר במציאת פתרון מגורים. מכאן שאין בידי הנתבע זכות כלשהי לגבי הדירה. יפים בהקשר הדברים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון:

"לא מן המותר לומר גלויות: הקרב ה"אמיתי" בין בעלי הדין הוא הקרב על הירושה העתידית. ילדיה של המשיבה אינם, כמבואר, דיירים ממשיכים. רק אם תוכל אמם לרכוש את הדירה ולהעבירה לבעלותה, יוכלו הילדים, בבוא היום, לזכות בדירה בדרך של ירושה. רצונם זה של הילדים טבעי הוא ומובן: אלמלא נפגעה אמם בתאונה יכולה היתה לרכוש את הדירה בתנאי המבצע, ואחרי אריכות ימים ושנים - להורישה לילדיה. ואולם, מול אינטרס מובן זה ניצב האינטרס של תור הממתינים לדיור ציבורי. פרשנות "נדיבה" של תנאי המבצע היא, בסופו של יום, על חשבון מי שנזקקים לדיור הציבורי."

[עע"מ 7582/03 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' רבוח, (פורסם בנבו) (2004)]

44. אני קובע אפוא, כי לא נכרת חוזה בין המנוח לתובעת, טרם פטירתו. הנתבע אף לא זכאי להיחשב כ"דייר ממשיך". על כן, דין התביעה לסילוק ידו של הנתבע ומי מטעמו מהדירה – להתקבל במלואה.

התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים:

45. לטענת התובעת לאחר שוועדת החריגים החליטה לדחות את בקשת הנתבע לרכוש את הדירה, נחשב הנתבע כפולש לדירה מיום 20.2.09, יום פטירת המנוח והחזיק בה בניגוד להסכמתה.

46. ביום 15.6.10 שלחה התובעת לנתבע מכתב לפיו, זכאי הנתבע להשבת הסכומים ששילם, באמצעות שוברי התשלום, עבור רכישת הדירה, בניכוי דמי שימוש ראויים בדירה בסך 21,270 ₪. הנתבע זכאי אפוא, להשבת סך 48,037 ₪ כולל ריבית [נספח "החזר כספים בגין ביטול רכישה" מיום 15.6.10 ל-ת/1; צילום השיק לפקודת הנתבע צורף אף הוא כנספח ל-ת/1].

47. הנתבע אישר בעדותו קבלת סך 48,037 ₪ מהתובעת. אולם לדבריו: "השבתי את השיק חזרה" [פר' עמ' 19, ש' 15].

48. במסגרת התביעה דנן עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 22,056 ₪ מיום 20.2.09 עד ליום 25.10.11 – יום עריכת החשבון.

49. לנוכח החלטת וועדת החריגים בעניינו של הנתבע והכרה בנתבע כפולש מיום 20.2.09, ברי כי התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. עתירת התובעת לדמי שימוש ראויים מושתתת על "ההנאה" שהפיק הנתבע במקרקעין.

50. להוכחת גובהם של דמי השימוש הראויים בגין שימוש הנתבע בדירה צירפה התובעת דפי חשבון שהוציאה כפלט ממחשביה [נספח ג' לכתב התביעה].

51. הנתבע לא התייחס בתצהירו ובסיכומיו לדרישת התובעת באשר לתשלום דמי שימוש ראויים. הנתבע אף לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו בדבר גובה דמי השכירות הראויים.

52. לאחר שעיינתי בדפי החשבון שצירפה התובעת אני קובע שיש לקבלם כראיה לגובה דמי השימוש הראויים בהם יש לחייב את הנתבע.

ראשית, דפי החשבון שהנפיקה התובעת מהווים רשומה מוסדית כאמור בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

שנית, הסכום לו עותרת התובעת ביחס לתקופת הזמן המבוקשת (שנה ו-8 חודשים) נחזה כסכום סביר ואף למטה מכך (כ - 1,300 ₪ בקירוב לכל חודש שימוש בדירה).

53. מטעמים אלה אני קובע שעל הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בסך 22,056 ₪ בגין השימוש שעשה בדירה בין התאריכים 20.2.09- 25.10.11.

54. אני דוחה לגופה את טענת הנתבע כאילו היו למנוח זכויות לדיירות מוגנת בדירה. זוהי טענה שלא הוכחה לפניי והיא אף אינה מתיישבת עם יתר הראיות שהובאו לפניי ועם המהלכים שנקט הנתבע עצמו. אף לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

55. סוף דבר: התביעות מתקבלות במלואן.

אני מורה לנתבע לפנות את הדירה המצויה בגוש 4541 חלקה 132 וידוע כדירה מס' 4 ברחוב איינשטיין מס' 57 בעיר לוד. על מנת לאפשר לנתבע להיערך לפינוי אני מעכב את ביצוע פסק הדין של הפינוי עד ליום 1.1.2015 ובתנאי שהנתבע יישא במלוא שכר הדירה הראוי לפי תחשיב הנתבעת.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 22,056 ₪ בגין דמי שימוש ראויים בין התאריכים 25.10.11-20.2.09, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בחוק.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבע בשכר טרחת ב"כ עמידר על הצד הנמוך (מתוך התחשבות בנסיבותיו של הנתבע) בסך 7,500 ₪.

סכומי פסק הדין ישולמו לא יאוחר מיום 20.11.14.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, 19 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.