1. לפנינו שתי תביעות , שהדיון בהן אוחד, הקשורות בדירת מגורים ברחוב רבי בנימין 4 בירושלים (להלן - הדירה), וכן הליך נוסף, בתיק 50891-07-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים ,הקשור אף הוא באותה דירה.

2. בהליך בבית המשפט המחוזי ניתן ביום 25/11/13 פסק דין על ידי כב' סגן הנשיא אהרון פרקש (להלן – פסק הדין), והשאלה שניצבת בפנינו הינה – כיצד משפיע פסק הדין, אם בכלל, על ההליכים שלפנינו.

3. כבר כעת ייאמר, כי לאחר עיון בפסק הדין ובכל טענות הצדדים – הגעתי למסקנה כי לאור קביעותיו של פסק הדין , דינן של שתי התביעות להידחות, כפי שיובהר להלן.

הרקע

4. ביום 21/3/10 חתמו התובעים בתיק 12424-07-10 / הנתבעים בתיק 42819-11-10 (להלן – משולם) על הסכם עם הנתבע בתיק 12424-07-10 / התובע בתיק 42819-11-10 (להלן – קרן), לפיו רכשו משולם את הדירה מאת קרן בסכום של 1,500,000 ₪ (להלן – ההסכם).

קרן הצהיר בהסכם כי הוא בעל זכות החכירה של הדירה, וכי היא נקייה מכל חוב ו/או שעבוד ו/או משכון ו/או עיקול ו/או זכויות צד ג' כלשהן.

בסעיף 5 להסכם התחייב קרן למסור למשולם את הדירה כשהיא "חופשית ופנויה" לא יאוחר מיום 24/4/10.

5. בסעיף 12 להסכם נקבעו פיצויים מוסכמים בסכום של 150,000 ₪ עקב הפרה יסודית כלשהי על פי ההסכם.

6. יצוין, כי לפני עריכת ההסכם שבין משולם לבין קרן - הדירה הייתה שייכת לגב' קרבצ'ק , אישה מבוגרת אשר קרן סייע לה בעניינים משפטיים שונים (להלן – קרבצ'ק).

הואיל ולטענת משולם התעוררו חשדות בלבם ביחס לכשרות הבעלות של קרן בדירה ולכשרות ההעברה מקרבצ'ק לקרן – הודיעו ביום 30/5/10 על ביטול ההסכם, ובמקביל עמדו על זכותם לפיצויים המוסכמים.

7. מהמסמכים בתיקים השונים, לרבות ההליך בבית המשפט המחוזי, עולה כי קרבצ'ק ייפתה את כוחו של קרן לפעול למכירת זכויותיה בדירה, ובין היתר, העברת הזכויות על שמו של קרן , וזאת על מנת שהדירה לא תיפול לידי ילדיה, רפאל עינב ואיבון אורון (להלן – הילדים), עמם היה לה סכסוך קשה מזה שנים רבות.

קרן טען כי לאור רצונה של קרבצ'ק ערך הסכם מכר סטנדרטי ונקב בו סכום לתמורה לצורך תשלום מס רכישה, אולם בפועל סוכם כי הוא אינו צריך לשלם עבור הדירה, שהרי בעת שימכור אותה – יועברו כל הכספים לידיה של קרבצ'ק.

8. ביום 1/6/10, לאחר שההסכם בוטל על ידי משולם, חתמה קרבצ'ק על מסמך שכותרתו "כתב הרשאה בלתי חוזר, כתב המחאת זכות בלתי חוזרת וכתב בקשה בחיים", שלפיו היא מייפה את כוחם של באי כוחו של קרן, עו"ד יגאל חברוני ו/או מוטי הרוש (להלן – עורכי הדין), בייפוי כוח בלתי חוזר, לעשות את כל הפעולות הדרושות להשלמת מכירתה של הדירה, וכן המחתה את זכותה לקבל את התמורה עבור מכירת הדירה לעורכי הדין.

9. ביום 20/6/10 חתם קרן על כתב הרשאה בלתי חוזר, כתב המחאת זכות בלתי חוזרת, שלפיו הוא ממחה את זכויותיו בדירה לעורכי הדין.

התביעה בתיק 12424-07-10

10. על פי כתב התביעה, שהוגש בחודש יולי 2010, קרן הסתיר ממשולם כי קיימות טענות בדבר הבעלות בדירה מצד צדדים שלישיים (הן קרבצ'ק והן הילדים).

לטענת משולם, קרן הציג עצמו בהסכם כבעל זכות חכירה בדירה, הנקייה מכל חוב ו/או זכויות צד ג', שעה שידע כי טרם שילם את התמורה בשל הדירה לקרבצ'ק , וכי תוקף המכירה מוטל בספק.

עוד נטען בהקשר זה, כי רישום הדירה בטאבו על שם משולם הוגבל הואיל וקרן הצהיר לרשות המיסים כי הוא קונה את הדירה כנאמן, כשהנהנית מהנאמנות היא בתו של קרן, בעוד שבפועל רשם עצמו כבעלים.

11. משולם טוענים, כי קרן חשב לקנות את הדירה מאת קרבצ'ק בלא תמורה, תוך מצג שווא כאילו הוא רק מייצג אותה, למכור את הדירה למשולם ברווח, ואז לשלם את הסכום הנמוך אליו התחייב כלפי קרבצ'ק.

לטענתם, כל הפרטים המוזרים – קנייה בנאמנות עבור בתו, אשר הייתה לטענתו ל"צרכי בטחון", הם "מסך ערפל" הנועד להטעות את רשויות המס , ולאפשר מתן פטור ממס שבח גם במכירה השנייה , בין קרן לבין משולם.

12. עוד טוענים משולם, כי קרן ניהל את המו"מ עמם בחוסר תום לב , כאשר לא גילה להם כי הילדים מתנגדים לעסקה בטענה כי קרבצ'ק, אישה בת 86 וסיעודית (אשר נפטרה בינתיים ביום 10/4/11) , "פועלת בדרכים קיצוניות", שלא מקובלות על הילדים.

13. הואיל ומשולם סברו כי קרן בהתנהלותו הפר את ההסכם הפרות יסודיות וניהל את המו"מ בחוסר תום לב, תוך הסתרת עובדות מהותיות מעיניהם – הוגשה התביעה על ידם לתשלום הפיצוי המוסכם בסך 150,000 ₪, וזאת בנוסף לביטול ההסכם, אשר בוטל, כאמור ביום 30/5/10.

התביעה בתיק 42819-11-10

14. במסגרת תביעה זו, שהוגשה בחודש נובמבר 2010, תובע קרן את משולם בטענה שמשולם סירבו לקיים את ההסכם, תוך שהם מחזיקים במלוא כספי התמורה , ובד בבד מסרבים למחיקת הערת האזהרה שרבצה על הדירה לטובתם ולטובת הבנק, ובכך מנעו מקרן למכור את הדירה לצד ג', תוך שנגרמים לו הפסדים, הוצאות , ונזקים כבדים.

כתוצאה מכך , דורש קרן כי משולם ישלמו לו את הפיצוי המוסכם, אשר, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עמד במועד הגשת התביעה על סך של 155,750 ₪.

15. עוד נטען, כי בכל שלבי המו"מ לקראת ההסכם עמדה קרבצ'ק מאחורי ההסכם ותנאיו, והיה ידוע למשולם כי למרות שהזכויות בדירה רשומות על שמו של קרן – הרי שהזכויות לקבלת כספי התמורה הינן של קרבצ'ק, וכי קרן פועל בשמה ועבורה בלבד.

לפיכך, טוען קרן כי לא היה כל מקום לביטול ההסכם על ידי משולם.

ההליך בבית המשפט המחוזי

16. הילדים הגישו תביעה כנגד קרן, בחודש יולי 2011, לאחר פטירתה של קרבצ'ק, ובה עתרו להורות על ביטול עסקת המכר בין קרבצ'ק לבין קרן ולהחזרת הרישום בלשכת רישום המקרקעין על שמה של קרבצ'ק, על מנת שהם, כיורשים, יזכו בדירה.

17. בפסק הדין מיום 25.11.13 נדחתה תביעת הילדים.

בסעיף 48 לפסק הדין קובע כב' סגן הנשיא פרקש באופן מפורש , כי הוא מאמין לקרן שבכל מה שפעל בענייני קרבצ'ק לא פעל לשם טובתו האישית או למען הנאתו, אלא כדי לסייע לקרבצ'ק להוציא את רצונה לפועל, על אף קיומה של צוואה הדדית.

18. עוד נקבע בפסק הדין , כי המחלוקת במסגרת ההליך האמור היא בעיקרה משפטית, ועניינה בשאלה האם הדרכים המשפטיות בהן פעלו קרן וקרבצ'ק או מי מטעמה על מנת להוציא לפועל את רצונה האחרון - הן תקפות.

בית המשפט המחוזי בחן את השאלה האם זיכרון הדברים שנערך בין קרן לבין קרבצ'ק (כתב הנאמנות) , לפיו היא מעבירה את הדירה לקרן בתנאים שנקבעו , הוא הסכם למראית עין שדינו להתבטל, ואם יתבטל – האם הדירה חוזרת לנכסי הירושה או שמא "ההסכם האמתי" תקף.

עוד נבחנה השאלה , מהו תוקפן של הפעולות שננקטו , ומה גובר על מה, וזאת לאור העובדה שהעסקה לא הושלמה בטרם פטירתה של קרבצ'ק.

בית המשפט המחוזי פסק (בסעיף 54 לפסק הדין) , כי קרבצ'ק הייתה רשאית לבצע פעולות משפטיות בקשר לדירה , שכן הרישום שיקף את הקניית הדירה לקרן לצורך ביצוע הנאמנות, ולא העברת הבעלות בדירה לידיו.

עוד נפסק, כי קרבצ'ק המחתה לעורכי הדין את זכויותיה החוזיות העתידיות לקבל כספים מהדירה , ולא הקנתה להם את הדירה, שהוקנתה כבר לקרן והייתה רשומה על שמו בנאמנות, וכי היא הייתה רשאית לעשות כן, שכן המחאות הזכויות בינה לבין עורכי הדין ובין קרן לעורכי הדין , תקפות וגוברות על הוראת הצוואה ההדדית.

19. בסעיף 50 לפסק הדין נקבע , כי דין זיכרון הדברים (כתב הנאמנות) להתבטל, שכן הוא נעשה למראית עין ולא הייתה כוונה לצדדים שהוא יחייב אותם.

מאידך, בסעיף 51 לפסק הדין נקבע , כי רישום הדירה על שמו של קרן נעשה מכוח כתב הנאמנות, שהיא העסקה האמתית בין הצדדים, ועל כן הרישום לא נעשה למראית עין והוא משקף את הרצון האמתי של הצדדים.

עוד נקבע בסעיף 51 האמור, כי הוכח שהמטרה של רישום הדירה על שמו של קרן הייתה כדי שהוא יוכל להשלים את מכירת הדירה ולהוציא לפועל את הוראותיה של קרבצ'ק, וכי הוא לא התכוון להשתמש בדירה לשימושו האישי.

בית המשפט המחוזי הסיק את המסקנה הבאה:

"עולה מכך שהמנוחה התכוונה שבחייה יפעל הנתבע כנאמן, ובמקרה שתלך לעולמה - יהפוך הנתבע לבעלים מכוח מתנה , על מנת שיוכל להמשיך ולפעול למטרות הנאמנות".

טענות קרן בעקבות פסק הדין

20. קרן טוען כי יש בפסק הדין כדי לשמוט את הקרקע באופן מלא ומוחלט תחת תביעתם של משולם, ומאידך - כדי לקבל באופן מלא ומוחלט את תביעתו כנגד משולם.

טענות משולם בעקבות פסק הדין

21. משולם טוענים כי פסק הדין אינו קובע דבר בקשר עם התביעות שלפנינו, וכי מדובר בהליך המתנהל בין צדדים שונים, ועומדת לבחינת בית המשפט מסכת עובדתית שונה וכן טענות שונות.

22. לטענת משולם, פסק הדין התייחס להסכם המכר בו רכש קרן את הדירה מקרבצ'ק, אשר קדם להסכם נשוא התביעה בבית משפט זה , ואין בו התייחסות להסכם שבין קרן לבין משולם, ואף לא לשאלה האם ההסכם הופר על ידי מי מהצדדים.

23. משולם טוענים , כי ביטולו של זיכרון הדברים בין קרן לבין קרבצ'ק (הסכם הנאמנות) על ידי בית המשפט המחוזי כחוזה למראית עין, ואף הבחנתו בדבר מצב הדברים אלמלא המחאות הזכות, מהווים אישור חיצוני ומהותי לביטול ההסכם על ידי משולם כנכון וכמתבקש , בנסיבות העניין.

דיון והכרעה

24 כפי שנאמר לעיל, השאלה שניצבת בפנינו הינה - מהן ההשלכות של פסק הדין על התביעות ההדדיות שלפנינו, ומסקנתי היא, כאמור, כי בעקבות פסק הדין - דין שתי התביעות להידחות.

25. אף כי התובעים בהליך בבית המשפט המחוזי היו הילדים , שתבעו את קרן ביחס לדירה , ואשר אינם צד להליכים שלפנינו – אין ספק כי קיימת זיקה עובדתית ומשפטית הדוקה בין תביעת הילדים לגבי הדירה לבין המחלוקות בתיקים דנן.

אשר לתביעת משולם

26. יש לזכור, כי טענתם המרכזית של משולם במסגרת תביעתם הינה , כי קרן הציג עצמו בהסכם כבעל זכות חכירה בדירה בשעה שידע שאין הדבר כך, ולכן לא היה רשאי מלכתחילה למכור את הדירה, הציג מצג שווא , וניהל מו"מ בחוסר תום לב.

והנה , בפסק הדין נקבע במפורש כי הזכויות בדירה נרשמו כדין על שמו של קרן , והדבר לא נעשה למראית עין, וזאת להבדיל מזיכרון הדברים (הסכם הנאמנות) (ראה סעיף 51 לפסק הדין).

לפיכך, לא נפל פגם בהסכם שבין קרן לבין משולם בעניין זה.

לעניין ההסכם אין רלבנטיות לזיכרון הדברים שבין קרבצ'ק לקרן, אשר מתייחס לעסקה שביניהם לגבי הדירה , ולא לעסקה נשוא ההסכם בין קרן לבין משולם .

לעניין ההסכם יש רלבנטיות דווקא לשאלת הרישום של הדירה על שמו של קרן, ומשנקבע בפסק הדין כי הרישום הוא אמתי – שומט הדבר את הבסיס לטענתם העיקרית של משולם לפיה לא פעל קרן בתום לב בעת ניהול המו"מ והציג מצג כוזב בעניין הבעלות על הדירה, וזאת על מנת לבצע "עוקץ" ולעשות רווחים על גבה של קרבצ'ק ועל גבם הם.

משהתקבלו טענותיו של קרן לעניין הפעולות שביצע עבור קרבצ'ק, ובית המשפט המחוזי קבע באופן פוזיטיבי כי הוא מאמין לקרן שפעל שלא לטובתו האישית או הנאתו אלא כדי להוציא לפועל את רצונה של קרצב'ק (סעיף 48 לפסק הדין) – יש לראות בכך מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, ולכן דין טענותיהם של משולם להפרה יסודית של ההסכם על ידי קרן ולזכאותם לפיצוי מוסכם – להידחות.

אשר לתביעת קרן

27. על אף האמור בפסק הדין לגבי קרן ופעולותיו ביחס לדירה - נראה שגם דין התביעה שהוגשה על ידי קרן כנגד משולם להידחות.

בנסיבות העניין, כאשר סברו משולם בשנת 2010 , בסמוך לחתימה על ההסכם, כי קיימת בעיה כלשהי ביחס לתקפות העסקה בינם לבין קרן (גם אם התברר בסופו של דבר , במסגרת פסק הדין , כי סברה זו בטעות יסודה ) – היה זה אך טבעי וסביר מצד משולם כי יבקשו לבטל את ההסכם, וזאת על מנת שלא לסכן את כספם.

זאת ועוד, קרן לא הוכיח למעשה את הנזק אשר נגרם לו, לטענתו, מביטול ההסכם, שכן על פי הצהרתו הוא השכיר את הדירה בסופו של דבר , והמשיך לנסות למכור אותה , לאחר שהוסרה הערת האזהרה.

יצוין, כי קרן עצמו הצהיר, בסעיף 7 לכתב התביעה, כי הוא נכון בכל זאת לקיים את ההסכם ולהותיר את נושא הפיצוי המגיע לו, לטענתו , להכרעת בית המשפט.

מכאן, שגם קרן עצמו לא היה כל כך בטוח בצדקת דרישתו לפיצוי המוסכם.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי יהא זה צודק וראוי ליתן לקרן את הסעד המבוקש על ידו כנגד משולם ולזכותו בפיצוי המוסכם.

סוף דבר

28. לאור כל האמור, המסקנה המתבקשת הינה כי הקביעות שנקבעו פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 25.11.13 מביאות לכך שאין מקום להמשך ההליכים בתביעות ההדדיות שלפנינו, ודינן להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.