ביום 29.10.12 ניתן פסק דין בעתירה. בפסק הדין נקבע: "לאור כל האמור העתירה נדחית. על העותר לשלם את חובו כפי שנקבע בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, וזאת ללא כל דיחוי נוסף".

ביום 18.11.12 הגיש העותר בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

בתגובתם לבקשה מיום 22.11.11 טוענים המשיבים כי בהתאם להלכה הפסוקה, אין לעכב את ביצועו של פסק הדין שעניינו חיוב כספי, הגם שהמבקש (העותר) לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את סיכויי הערעור מחד ואת הנזק הכספי שייגרם לו מביצוע פסק הדין, מאידך.

בתשובתו לתגובת המשיבים מיום 27.11.12 לא מתייחס לעותר לעניין נטל ההוכחה החל עליו וחוזר על טענותיו כפי שאלה הועלו בעתירה ובבקשה לעיכוב ביצוע, טענות לפיהן הסכם הפשרה שבינו לבין המשיבה 1 במרמה יסודו ולפיכך אינו חוקי.

לא מצאתי בנסיבות העניין להיעתר לבקשת עיכוב ביצועו של פסק הדין .

ככלל, עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו ויש לקיים את פסק הדין עם נתינתו (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקן כימיקלים בע"מ פ"ד מא (1) 713, (29.3.87)).

עם זאת, כחריג לכלל מוקנית לבית המשפט סמכות להורות על עיכוב ביצוע פסק דין בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כדלקמן:

" 467. בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה

בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר

הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי המאוחר

יותר;...".

על המבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין מוטל לעמוד בנטל כפול: עליו להראות כי סיכויי הערעור שהגיש טובים ובנוסף עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע כאשר השיקול המרכזי הינו היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם הביצוע לא יעוכב והמערער יזכה בערעור (ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני [לא פורסם] פסקה 7 והאסמכתאות שם(10.12.06); ע"א 7609/01-א' וערעור שכנגד משה בר שלום נ' י.ק. (קטין) [לא פורסם] פסקה 5 (21.11.2001)).

לעניין סיכויי הערעור הרי שמדובר בסיכוי לכאורי ואין בית המשפט נכנס לעובי הקורה ודי בכך שישתכנע כי הערעור אינו משולל כל יסוד (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח' [לא פורסם] פסקה 9 (19.11.10)). מכאן שהשיקול המרכזי לבחינת בקשת עיכוב ביצוע הינו מאזן הנוחות קרי האם ביצועו של פסק הדין יהפוך את הערעור לעניין אקדמי גרידא.

ככל שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, נקבע לא אחת כי חיוב כספי זה יעוכב אך לעיתים נדירות מקום בו יוכיח המבקש, בהסתמך על תשתית ראייתית מבוססת, כי לא יוכל להיפרע מבעל דינו מקום בו יזכה בערעור (רע"א 8317/06 ישי טהוליאן ואח' נ' ג.מ.ח.ל חברה לבנייה 1992 בע"מ [לא פורסם] פסקאות 9-11 (21.1.2007); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין ייצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ פ"ד נו (4) 178, (29.4.02)).

בענייננו, מבלי להיכנס לסיכויי הערעור, לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי ככל שיזכה העותר בערעור הרי שלא יקשה עליו להיפרע מהמשיב-עיריית גבעתיים ולהשיב את המצב לקדמותו. המערער אף לא טען זאת בבקשתו. נסיבותיו הכלכליות של העותר, כפי שנטענו על ידו, אינן בגדר נסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע פסק הדין. לפיכך, מאזן הנוחות והנזקים בענייננו אינו נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין ועל העותר לשלם את חובו למשיב.

לאור האמור הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ג, 28 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......