28 אוקטובר 2015

עניינה של התביעה שלפנינו נסוב סביב פוליסת ביטוח מנהלים שבה בוטחה התובעת על ידי הנתבעת 1 (להלן גם- "איילון") כעובדת הנתבעת 2 (להלן גם - "עיתים").

1. במסגרת עבודתה, ניכתה עיתים משכרה של התובעת תשלומים שונים ששולמו כדמי ביטוח (חלק עובד) בצירוף תשלומים ששילמה כמעסיקתה (חלק מעסיק). לגרסת התובעת, עם יציאתה לגמלאות, בשנת 2007, התעורר בליבה החשד כי סכומים שעיתים ניכתה משכרה בגין מרכיב התגמולים, לא הועברו בפועל או הועברו בחסר.
2. ביום 10.9.09 הגישה התובעת תביעתה כנגד עיתים לבית דין זה, אשר נמחקה לאחר שהצדדים קיבלו את המלצת בית הדין לפיה התובעת תפעל תחילה להשגת דוח ההפקדות מאיילון (עב 9531/09; נספח ה' לכתב התביעה).

בהתאם להסכמה, פנתה התובעת לאיילון אשר שלחה את תשובתה לבקשה דלהלן: "בהמשך לפנייתך שבנדון, הרינו להודיעך כי סך ההפקדות בגין פוליסה שמספרה 601344 הינו 276,765.75 ₪" (נספחים ו' ו- ז' לכתב התביעה).

1. התובעת טענה כי היה על איילון להמציא לידה את דוח ההפקדות המלא שבוצעו במהלך תקופת הפוליסה ובסירובה פעלה היא בניגוד לדין ולחובת הגילוי החלה עליה. ביחס לעיתים טענה, כי סך הסכומים שנוכו משכרה והיו אמורים להיות מופקדים בחשבונה אצל איילון, עמד על סך 64,430 ₪ ובצירוף חלק מעסיק בניכוי 10% הפרשה לביטוח, סך 115,974 ₪. חרף האמור, ביום שסיימה התובעת את עבודתה, שילמה לה עיתים סך 66,241 ₪ בלבד. לפיכך טענה כי נעלם מחשבונה סכום של 49,733 ₪ (בערכו הנומינלי), בשל אי הפקדת הכספים שנוכו משכרה או בשל אי העברת הכספים לרשותה על ידי איילון.
2. התובעת הוסיפה כי בגין חודש פברואר 2006 לא הפרישה עיתים את חלקה וחלק המעסיק בסך 1,515 ₪ בגין קרן השתלמות, על אף שניכתה את הסכום משכרה. בנוסף, בגין חודש עבודתה האחרון, לא הפרישה עיתים את חלק המעסיק בגין קרן השתלמות בסך 1,136 ₪ ובגין תגמולים סך 757 ₪.
3. לפיכך עתרה התובעת לסעדים להלן: (א) להורות לנתבעת 1 להמציא לתובעת דו"ח מלא ומפורט (סכומים, מועדים ותשואות) של כל ההפקדות בגין תגמולים שבוצעו עבור התובעת מיום הקמת פוליסת ביטוח המנהלים ועד לחודש 6/2007, מועד ההפקדה האחרונה; (ב) לחייב את הנתבעות, או מי מהן, לשלם לה את הסכומים החסרים בחשבונה, בערכם המשוערך ליום הגשת התביעה. עוד עתרה להתיר לה לפצל את סעדיה באופן שתוכל לתקן את סכום התביעה ככל שיתברר שהסכום החסר בחשבונה גבוה יותר.
4. איילון טענה מנגד כי דין התביעה כנגדה להידחות על הסף בהעדר עילה. בהתאם להוראות הדין ולהוראות המפקח על הביטוח, היא שלחה לתובעת באופן שוטף דיווחים שוטפים, תחילה שנתיים ובהמשך גם רבעוניים, המפרטים את ההפקדות שנעשו לפוליסה על שמה. לפיכך טענה כי היא קיימה כלפי התובעת את כל חובותיה והמציאה לידה את כל הנתונים שהיא חייבת להמציאם על פי הוראות הדין.
5. עוד הוסיפה כי מדובר בתביעה טקטית וניסיון לשימוש לרעה בהליך המשפטי, שתכליתה ללחוץ על בעל השליטה באיילון לשלם לתובעת את הסכומים הנתבעים על ידה בתביעה שהגישה כנגדו וכנגד אחרים לבית המשפט המחוזי.
6. עיתים הכחישה את טענות התובעת, לרבות בדבר אופן חישוב הסכומים המגיעים לה לטענתה וכן טענה כי התובעת מנהלת קרב התשה כנגד הנתבעת באמצעות הגשת תביעות סרק לבית הדין.

העדויות שנשמעו בפנינו

1. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה וכן הגב' דבורה הראל, גרפולוגית אשר הגישה חוות דעת לתיק מטעם התובעת (להלן - "הגרפולוגית"). מטעם איילון העידה הגב' רחל פנסקי, מנהלת ענף ביטוח חיים (להלן – "הגב' פנסקי") ומטעם עיתים העיד מר אבישי אדלמן, מנכ"ל עיתים (להלן – "מר אדלמן").

דיון והכרעה

1. בטרם נדון בתביעה לגופה, נקדים ונדון בטענת הנתבעות לשינוי חזית. כאמור, התובעת הגישה את תביעתה כנגד הנתבעות בה טענה כי עיתים לא הפקידה את מלוא הכספים המגיעים לה בפוליסת ביטוח המנהלים המנוהלת אצל איילון או כי איילון לא שילמה לה את הכספים שנצברו לזכותה בביטוח המנהלים. בנוסף, טענה כי עיתים לא הפקידה כספים בקרן ההשתלמות או בביטוח המנהלים בגין חודש פברואר 2006 ובגין חודש עבודתה האחרון.
2. בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמה, שינתה התובעת את גרסתה וטענה כי בעקבות הליכי גילוי המסמכים נודע לה כי הפוליסה עליה חתמה אינה תואמת את שסוכם בזמן אמת, וכי החוסר בכספים שבחשבונה מקורו בהגדלת סכומי הביטוח, ללא ידיעתה וללא הסכמתה, שהקטינו באופן עקבי את היתרה הצבורה בפוליסה. התובעת טענה כי המסמכים שצורפו מטעם הנתבעות מולאו ללא ידיעתה ובניגוד מפורש להוראתה ואף הגישה חוות דעת גרפולוגית מטעמה כדי לתמוך בגרסתה לפיה חתימתה זויפה על גבי חלקם. בנוסף, עדכנה התובעת את סכום התביעה החסר לכדי 88,176 ₪, במקום 49,733 ₪ אותו תבעה בכתב התביעה.
3. הנתבעות טענו כי התובעת נטשה למעשה את התביעה המקורית ושינתה את עילתה מבלי ליטול רשות לכך מבית הדין ותחת התנגדות עקבית מצד הנתבעות.
4. לאחר שעיינו בטענות הצדדים סבורים אנו כי הצדק עם הנתבעות. בע"א 9803/01, תחנת שירות ר"ג בע"מ ואח', נגד סונול ישראל בע"מ (16.2.04) נפסק כי:

"הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון, אולם כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגידרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בימ"ש והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה".

1. מכאן, כי כאשר מדובר בטענות עובדתיות שונות ממה שכתוב בכתב התביעה, וכל עוד לא תוקן כתב התביעה, יראה בית הדין בשינוי עובדתי משום שינוי חזית.
2. בהתאם לתקנה 9 (4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, על התובעת היה לפרט בכתב התביעה את: "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה". במקרה דנן ציינה התובעת בכתב התביעה כי לא הועברו לה מלוא הסכומים להם היא הייתה זכאית. ואולם, בתצהירה העלתה טענה חדשה, אשר לא בא זכרה בכתב התביעה, לפיה תנאי הפוליסה אינם תואמים את שסוכם וכי היא נוצרה על בסיס מסמכים מזויפים וכן תיקנה היא את הסכום הנתבע.
3. התובעת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה, זאת על אף שהנתבעות התנגדו פעמים רבות לשינוי החזית ועל אף שבית הדין הבהיר כי לא יאפשר שינוי חזית וכי ההכרעה בתביעה תיעשה על בסיס כתב התביעה בלבד (ראו פרוטוקול 7.7.13, עמ' 5 ש' 18, עמ' 15 ש' 6-7, פרוטוקול 12.5.14, עמ' 38 ש' 18-19, פרוטוקול 10.7.14, עמ' 47 ש' 20-25, פרוטוקול 3.11.14, עמ' 57-58 ש' 22-24, 1-6 בהתאמה).
4. התובעת טענה בסיכומיה כי רק לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם איילון היא התוודעה למעשי התרמית של הנתבעות ואולם, לא נתנה כל טעם מדוע היא בחרה לעשות דין לעצמה ותחת הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, בחרה להמשיך ולנהל את תביעתה החדשה מבלי לקבל רשות לכך. לפיכך, הגענו לכלל מסקנה כי אין להתיר את שינוי החזית שבוצע על ידי התובעת.
5. משזו הכרעתנו נעבור לבחון את טענות התובעת כלפי הנתבעות בכתב התביעה.

אי העברת מלוא כספי ההפקדות לחשבונה של התובעת

1. בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם איילון, העידה הגב' פנסקי כי בניגוד לטענת התובעת, הפרמיות ששולמו לאיילון הסתכמו בסך 276,756 ₪ ולא ב- 128,860 ₪ כטענתה וכי בעקבות פדיון הפוליסה שילמה איילון לתובעת סך 187,061 ₪ מתוכם 120,820 ₪ בגין פיצויים ו- 66,241 ₪ בגין תגמולים.
2. עוד העידה כי הסכומים השגויים, להם עתרה בתביעתה, מקורם בחישוב שגוי הואיל והתובעת ייחסה סכומים נמוכים לכיסויים שנכללו בפוליסה; התעלמה מחלק מהכיסויים שנכללו בה; וכן טעתה בדרך חישוב רכיב החיסכון בביטוח. כתוצאה מהאמור, הסכום שהתקבל גבוה פי 2.32 בקירוב מהסכום האמיתי לו זכאית הייתה התובעת. בנוסף, טעתה התובעת גם בחישוב התשואה, כאשר התובעת חישבה על פי נתוני ממוצע שנתיים בעוד שיש לבצע חישוב באופן חודשי, ביחס ליתרת סכום החיסכון בפוליסה של אותו החודש. הגב' פנסקי הדגישה כי הפרמיות עבור הביטוח הוקצו בהתאם לכיסויים שהתובעת ביקשה לרכוש והסכומים ששולמו לתובעת בתום תקופת הביטוח בוצעו בהתאם לקבוע בפוליסה.
3. הגב' פנסקי הדגימה בתצהירה את ההבדל בין החישוב הנכון, לגרסתה, לחישובה של התובעת. עוד הוסיפה כי הנתבעת שולחת למבוטחיה דיווחים תקופתיים שנתיים שוטפים והחל משנת 2007 גם דיווחים רבעוניים, הכוללים את הסכומים שהופקדו, תנועות ויתרות בפוליסה.
4. התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי החישוב שערכה אינו מדויק, ובלשונה: "לקחתי את סכום ההפקדה, הורדתי ממנו 53 ₪ שזה מחיר הכיסוי לגילוי מחלות, הורדתי 10%, שכחתי להוריד גורם פוליסה, שזה משהו כמו 14 ₪ לחודש. מצאתי באינטרנט את התשואות השנתיות כפי שאיילון פרסמה, ועשיתי חישוב אולי לא מדויק ב- 100%, אבל פניתי ל-12 אנשי מקצוע בתחום אקטוארים שיעשו לי את החישוב, אף אחד לא מוכן לתבוע חברת ביטוח ולכן עשיתי זאת לבד".

כשנשאלה מה לא מדויק בחישוב, השיבה: "לא חישבתי את ה-14 ₪, צריך לחשב תשואה כל חודש, אבל לא הייתה לי האינפורמציה ולכן עשיתי את זה חציוני כל 6 חודשים..." (פרוטוקול 7.7.13, עמ' 11 ש' 16-27).

בהמשך כשנשאלה האם היא חושבת שהחישוב שפורט בתצהירה של הגב' פנסקי נעשה רק לכבודה או גם לאחרים, השיבה : "אני חושבת שזה נעשה לגבי ביטוחים שלא ביקשתי..." כשנשאלה אם כך, האם הוויכוח הוא לא לגבי החישוב אלא לגבי הזיוף, השיבה: "אני לא מתמצאת בחישובים, לא התעסקתי, אני לא פקידה במחלקת ביטוח חיים, אין לי מושג" (פרוטוקול 7.7.13, עמ' 12 ש' 11-17).

1. בהמשך חקירתה כשעומתה עם העובדה שלפי טענתה היא עיתים הייתה צריכה להעביר לאיילון סך 128,000 ₪ ואילו איילון מודה שקיבלה לידיה סכום העולה על הסכום הנ"ל, טענה כי יש לה טענות אחרות כלפי עיתים ופירטה את טענותיה אשר לאי התאמת הפוליסה לרצונותיה (פרוטוקול 7.7.13, עמ' 14 ש' 14-24).
2. מהאמור עולה כי התובעת אינה חולקת למעשה על האופן שבו חושב הסכום ששולם לה על פי הפוליסה כי אם טוענת שהפוליסה אינה תואמת את שסוכם עמה ואת הוראות הדין. ביחס לטענה בסיכומיה כי סכום החיסכון ששולם לה היה כ- 186,000 ₪ בעוד שבמסמך "המחשה לפוליסה 60134/4" מטעם איילון שצורף כנספח ה' לתצהיר התובעת הוערך הסכום לסך 275,921 ₪ הרי שהגב' פנסקי העידה כי המדובר בהמחשה בלבד, בהנחת ריבית ריאלית של 2.5% נטו, אשר לנוכח הנפילה בבורסה, לא התקיימה באותה בעת שכן "הפוליסה אפילו לא עברה את ההצמדה, היא הייתה אפילו פחות מההצמדה זאת אומרת שכל הסכום נפל בזמן שהיא (התובעת- א' ש') פדתה את הכסף" (פרוטוקול 3.11.14, עמ' 63 ש' 27-32).
3. איילון הוסיפה כי תשואת הפוליסה ברוטו ב- 2008 הייתה תשואה שלילית של 17.49% והפנתה לעמודי האינטרנט של החברה, לדו"ח הכספי לשנת 2008 וצירפה לסיכומיה את עמודי הדוחות השנתיים לשנים 2008-2009 עם פירוט התשואה (נספח א'). טענות אלו לא נסתרו ולא הוצגה כל ראיה להפרכתן.

לנוכח כל המפורט, ובהעדר הוכחה, לא שוכנענו כי לתובעת מגיעים סכומים נוספים על פי תנאי הפוליסה או כי מי מהנתבעות לא העבירה לה את מלוא הכספים.

1. ביחס לטענה בדבר אי הפקדת חלק מעסיק עבור קרן השתלמות ותגמולים בגין חודש העבודה האחרון, הרי שמעיון בסיכומי התובעת, טענה זו נזנחה. למעלה מהצורך ייאמר, כי בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי למעט בגין חודש פברואר 2006, לא חסרים סכומים נוספים בהפקדה לקרן ההשתלמות (פרוטוקול 7.7.13, עמ' 19 ש' 27-29, עמ' 20 ש' 10-11).
2. ביחס לטענה בדבר אי הפקדת חלק מעסיק לקרן השתלמות בגין חודש פברואר 2006- התובעת מבססת את טענתה על נספח ח/2 לכתב התביעה, מאת "מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ" ובו פירוט תאריכי ההפקדה, ללא ציון חודש 2/2006. עיתים טענה לעניין זה כי הדוח אינו מפרט בגין אלו חודשים בוצעו ההפקדות ומאחר ומשכורות משולמות בחודש העוקב ועמן גם ההפרשות הסוציאליות, הרי שבגין משכורת חודש 2/2006 הופקדו כספים בחודש 3/2006 ולפיכך יש לדחות את תביעתה של התובעת.
3. בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי נפלו שגיאות בנספח ח/2, באופן שתחת שם המעביד נרשם "עוקב סוכנות לביטוח". כשעומתה בחקירתה הנגדית עם כך שהיא תובעת מעיתים לשלם לה חוסר נטען על סמך דוח ששמה לא מופיע, השיבה: "אני אביא מכתב ממרכנתיל אם זה מעניין אותך" (פרוטוקול 7.7.13, עמ' 19 ש' 18-21).
4. הנתבעת 2 טענה כי מאחר ויש טעות בעניין מהותי כשם המעסיק אפשר שיש טעות בעניינים נוספים כגון בפירוט ההפקדות או סוגיהן. לגרסתה, על אף שהתובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי בידה כל הדוחות ממרכנתיל, בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה לא טרחה התובעת לציין עובדה זו תוך שהיא מעידה בחקירתה כי "לא היו לי בעיות עם שאר הדוחות, הם היו בסדר למה אני צריכה להגיש אותם" (פרוטוקול 7.7.13, עמ' 20 ש' 3-6).
5. לפיכך טענה עיתים כי סירובה של התובעת לגלות את הדוחות הנוספים ממרכנתיל, אשר היה בהם כדי להעיד האם קיים חוסר כלשהו בהפקדות לקרן השתלמות, פועלים לחובתה של התובעת.
6. לאחר שעיינו בטענות הצדדים סבורים אנו כי התובעת לא הוכיחה את החוסר הנטען ולפיכך אין בידינו לקבל את תביעתה. התובעת צירפה דוח מטעם מרכנתיל אשר אינו נושא את שמה של עיתים ממנו ביקשה ללמוד על חסר בהפקדה לחודש 2/2006. כשעומתה עם עובדה זו, לא טרחה להמציא מסמכים נוספים המעידים כי המדובר בעיתים או המאששים את טענתה בדבר אי הפקדה. לנוכח האמור, לא מצאנו שהתובעת הוכיחה את תביעתה ברכיב זה ולפיכך היא נדחית.

טענות התובעת בתצהירה

1. על מנת שתהא מלאכתנו שלמה, על אף שקבענו כי טענות התובעת בתצהירה הינן בבחינת הרחבת חזית אסורה, גם לו היינו מכשירים אותן, מסקנתנו לא הייתה משתנה, ונפרט.
2. טענתה המרכזית של התובעת בתצהירה היא כי הפוליסה אינה תואמת את מה שרצתה וכי חלק מההפקדות באיילון נותבו להגדלת הכיסויים הביטוחיים של התובעת, שלא באישורה וללא ידיעתה. בבקשותיה, לאחר הגשת תצהירה, נוספה הטענה שמסמכי הביטוח זויפו.
3. איילון טענה כי המדובר בעילות תביעה נזיקיות שאינן בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, על פי סעיפים 24 (א) (1) ו- 24 (א) (3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 (להלן - "החוק"). עוד הוסיפה כי המדובר בעילות תביעה שהתיישנו ולפיכך דינן להידחות.

בעע (ארצי) 625/08 מירב תותי אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (17.9.09) (להלן – "עניין תותי") חזר בית הדין הארצי על ההלכה שנפסקה בעניין שמואל לם [עע (ארצי) 407/05 שמואל לם נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (21.6.06)] לפיה, מתוקף הוראתו של סעיף 24(א) לחוק, לא תבוא בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. למעט, תובענות שעילתן מפורטת בסעיף 24(א)(1ב) לחוק.

1. הוראות אלה חלות בהתאמה אף על תובענות בין עובדים, מעסיקים וקופות גמל לפי סעיף 24(א)(3) לחוק: "זו דרך המלך, כפי שקְבָעָה החוק" ואין בילתה".
2. בעניין תותי עמד בית הדין הארצי על השיקולים המנחים בבחינת הסמכות העניינית והזיקה בין עילת התביעה לבין משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. בתוך כך נקבע כי יש לבחון האם "התביעה על פי מהותה נוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי...תובענות בהן המחלוקת גופה נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאין לו קשר ליחסי העבודה, למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, לא יבואו בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.
3. עוד נקבע, כי יש לבחון את מהות ההסדר ומהות הזכות הנפגעת במסגרתו ובכלל זה: "האם החוזה הביטוחי הינו במהותו ביטוח פנסיוני ותכליתו סוציאלית; מהותה של הזכות הנפגעת מושא התביעה. לאמור, האם מקור הפגיעה הנטען הוא בהיבט הביטוחי – סוציאלי, שאז יבוא בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. ככל שמהות הפגיעה הנטענת הינה בהיבט הביטוחי המסחרי, במסגרת יחסי המבוטח והקופה, לא תבוא התובענה בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה".
4. בעניין שלפנינו, טוענת התובעת כי מסמכי הביטוח זויפו, כי רומתה ברכישת הביטוח, וכי הכיסוי הביטוחי בפוליסה משנת 1998 והגדלת סכומי הביטוח בעקבות העלאת שכרה, נעשו בניגוד לרצונה. טענות אלה נזיקיות במהותן, ולפיכך, בית הדין אינו האכסניה המתאימה לבירורן.
5. אשר לטענת התיישנות- התובעת טוענת כנגד תנאי הפוליסה משנת 1998 וכנגד הגדלת סכומי הביטוח שנעשו בשנים 2000 עד 2002. לגרסתה, המדובר בעילות שנודעו לה רק לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם איילון. לפיכך, עסקינן בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 אשר לשונו: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
6. איילון טענה בסיכומיה בהרחבה כי המסמכים, אשר גילויים הוביל לשינוי עילת התביעה כביכול, הם מסמכים שנמסרו לתובעת בעת עריכתם או בסמוך: הצעת הביטוח נערכה בארבעה עותקים, והעותק שצבעו צהוב נמסר לתובעת בעת מילוי ההצעה (נספח א1 לתצהיר הגב' פנסקי); עם כריתת חוזה הביטוח, נמסרה פוליסת הביטוח; ובנוסף, נשלחו לתובעת דוחות שנתיים מפורטים הכוללים את כל הכיסויים בפוליסה, סכומי הביטוח בכל תכנית (מוות, מחלה, אבדן כושר עבודה, נכות וכד'), יתרת החיסכון, יחס מרכיב החיסכון בפרמיה לסה"כ פרמיה וכיו"ב. עוד הוסיפה וטענה, כי לנוכח העובדה כי התובעת סוכנת ביטוח במקצועה, אשר עבדה בפועל כמנהלת המקצועית של עיתים, ובעלת 30 שנות ניסיון בביטוח, ברי כי התובעת הבינה היטב מהי עסקת הביטוח.
7. התובעת לא התייחסה כלל לעניין ההתיישנות או לטענות הנתבעת, לבד מטענה כללית לפיה "לאחר הגשת תצהירי העדות של הנתבעת 1 להם צורפו מסמכים שלא הועמדו לעיונה של התובעת, התוועדה התובעת לראשונה למעשי התרמית של הנתבעות, ובמיוחד לאלה של הנתבעת 1" (סעיף 1 לסיכומי התובעת).
8. לגופו של עניין, לא מצאנו כי התובעת הוכיחה את טענות המרמה והזיוף וגם מן הטעם הזה מצאנו כי יש לדחות את תביעתה.
9. כמפורט לעיל, לטענת התובעת, החוסר בחשבונה מקורו בהגדלות של סכומי הביטוח אשר הקטינו באופן עקבי את היתרה הצבורה בפוליסה, ללא ידיעתה וללא אישורה. התובעת טענה כנגד המסמכים הרפואיים שצורפו מטעם הנתבעת 1 לצורך הרחבת הכיסוי הביטוחי בעקבות הגדלת שכרה.

בין המסמכים הללו נכללו הצהרת בריאות מיום 20.6.01; שאלון בדיקה רפואית מיום 19.12.02 החתום בידי התובעת ובידי הרופאה שבדקה אותה, ד"ר אלאונורה רבין; שאלון עישון מ- 19.12.02 של "קרדיומדיקס", גם הוא חתום בידי התובעת; תוצאות בדיקות א.ק.ג מ- 19.12.02 בחתימתה של ד"ר אלאונורה רבין ותוצאות בדיקות דם של התובעת במעבדת "טנא" מ- 22.12.02.

1. התובעת טענה כי היא לא התבקשה לחתום על הצהרת בריאות או לעבור בדיקות רפואיות כלשהן (סעיף 12 לתצהיר התובעת). לצורך הוכחת טענתה בדבר זיוף מסמכי הבדיקות הרפואיות הגישה התובעת חוות דעת גרפולוגית. הגרפולוגית בדקה, בין היתר, האם החתימה המופיעה על המילים "בברכה, עיתים סוכנות לביטוח" בתחתית הצהרת הבריאות מיום 20.6.01 זהה לחתימה המופיעה בתחתית המסמך מיום 21.6.01 שעניינו עדכון שכר (נספח א' לחוות הדעת) וקבעה כי, "ברמת הביטחון הגבוהה ביותר" שתי החתימות על גבי המסמכים זהות. ואולם, שאלה זו אינה רלוונטית לענייננו שכן, טענתה של התובעת הייתה כי חתימתה, המופיעה במרכז העמוד, היא זו שזויפה ולא כתב ידו של ממלא המסמך (סעיף 2 לתצהיר המשלים, מיום 18.3.13).
2. הגרפולוגית העידה בחקירתה הנגדית כי היא התבקשה לבדוק האם הייתה הדבקה ממסמך למסמך של החלק: "בברכה עיתים סוכנות לביטוח". כשהוצגו לה גיליונות של עיתים, בגודל של כחצי עמוד וכשנשאלה האם יתכן שהצהרת הבריאות ע"ג גיליון "קצר" צולמה כאשר מתחתיה היה נספח ב' וכך התקבלה התוצאה של שתי חתימות על מסמך, השיבה: "זה ייתכן אך זו שיטת זיוף" (פרוטוקול 24.2.14, עמ' 28 ש' 17 ואילך).
3. גם אם נקבל את טענתה, לא מצאנו מה נפקא מינה שכן לא הוכח שצילום הצהרת הבריאות על גבי מכתב נוסף, פעל לרעת התובעת או הטיב עם הנתבעות. זאת ועוד, הימנעותה של התובעת מלהעמיד את טענתה בדבר זיוף חתימתה למבחן הגרפולוגית מטעמה, פועלת לחובתה, ולמצער אינה תומכת בגרסתה.
4. יש להוסיף על כך כי כלל לא ברור מהי הרלוונטיות של טענותיה לזיוף על גבי המסמכים שעה שהתובעת העידה בחקירתה הנגדית כי כלל אין רלוונטיות לשאלה האם היא חתמה על הצהרת בריאות אם לאו, שכן "הגדלת ביטוח יכולה להיעשות רק על ידי ולא ע"י מישהו מטעמי" (פרוטוקול 12.5.14, עמ' 15-24).
5. כללו של דבר – התובעת לא הוכיחה את זכאותה לסעדים הנתבעים בכתב התביעה. ביחס לנטען בתצהירה, המדובר בהרחבת חזית אסורה, מבלי קבלת רשות לכך. למעלה מהצריך, ביחס לטענות אלו, הרי שלא הוכח כי בית דין זה הוא האכסניה המתאימה לבירור תביעתה, על עילותיה הנזיקיות או כי חל החריג שבחוק ההתיישנות, ביחס ל"התיישנות שלא מדעת". לא זו אף זו, התובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר זיוף ומרמה ולפיכך אין בדעתנו אף להידרש לטענותיה הנוספות.
6. לנוכח כל המפורט, הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעתה של התובעת להידחות.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למלוא התשלום בפועל.
3. מוצאים אנו לנכון לציין, כי בשים לב לעובדה שהתובעת גמלאית, נהגנו עמה במידת הרחמים בפסיקת סכום ההוצאות דלעיל, חרף העובדה כי ניהלה את תביעתה תוך בזבוז זמן שיפוטי ניכר והארכת ההליך שלא לצורך, כפי שהדבר מצא ביטויו בפרוטוקול הדיון.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשע"ו, (28 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.