עסקינן בבקשת הנתבעת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי מיום 12.09.2011, אשר העמידה את נכותו הנפשית של התובע על 30% בהתאם לסעיף 34ד. וזקפה אותה במלואה לחבלה שנחבל בתאונת דרכים מיום 27.07.2003, מושא התביעה שלפני.

העובדות הצריכות להכרעה

1. התובע נחבל ביום 27.07.2003 בתאונת דרכים, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2. לתובע נקבעה בתחילה נכות זמנית בתחום הנפשי ונכותו הצמיתה נקבעה בחודש אוקטובר 2007 בוועדה רפואית לעררים, אשר העריכה את שיעור נכותו הכוללת ב- 30% ומצאה לייחס מחצית בלבד לתאונה-

"הוועדה עיינה בממצאי דוח אבחון רב מקצועי ממח' אשפוז יום פסיכיאטרית (שיב"א) ממנו עולה כי לנבדק אין כיום תסמונת PTSD במבדקי MMPIהתקבלה הגזמה משמעותית בדווח הסימפטומים.

הנבדק מעט לשתף פעולה בקבוצות הטיפול במהלך האשפוז וכן היתה התרשמות מקיומה של אישיות נרציסטית. עלה כי היה גם מסובך בפלילים. כל אלו בנוסף לממצאי דוח החקירה מצביעים על חוסר אמינות, הגזמה ויש לציין כי גם בביח' שיבא צוין כי הפיגעה ממנה סובל הנבדק היא בעוצמה בינונית, והתאונה תורמת להערכתם ל- 50% ממצבו.

נכותו הכללית היא בשיעור 30% לפי ס' 34 ד' ממנה יש להפחית 50% דהיינו 15% לפי ס' 34 ב-ג מותאם (מצב קודם) סך נכותו מהתאונה הנדונה 15%"

2.1 התובע לא הסכין עם החלטה זו של הועדה הרפואית לערערים ובערעור שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה פסק בית הדין (כב' השופט טננבוים – תיק בל (ת"א) 006560/07 – פסק דין מיום 03.02.2009) כי עניינו של התובע "יוחזר לוועדה יוחזר לוועדה על מנת שתדון מחדש בשאלה האם יש מקום להפחית את דרגת הנכות בגין מצב קודם, על סמך נתונים מוכחים אשר היו קיימים אצל המערער במועד סמוך לתאונה. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה", כל זאת תוך קביעה כי "נפל פגם בעבודת הוועדה לעררים בכל הקשור לניכוי "מצב קודם"", זאת משלא ערכה כדרישת הפסיקה ""חשבון עובר ושב" ... על סמך נתונים מוכחים במסמכים רפואיים מה היה מצבו שהקודם של "הנפגע "עובר לתאונה וכיצד נוצר".

3. בהמשך נדרש התובע למספר הליכים נוספים בבית הדין האזורי לעבודה.

3.1 בפסק דין מיום 21.10.2009 הורה בית הדין (כב' הרשמת ולך – בל (ת"א) 3984/09) כי עניינו של התובע "יוחזר לועדה בהרכב שונה אשר תפעל בהתאם לפסה"ד של כב' השופט טננבוים מיום 3.2.09, ותשקול האם יש מקום להפחית נכות בגין מצב קודם כאשר תשומת ליבה מופנית לכך כי עפ"י ההלכה ניתן לעשות רק על סמך נתונים מוכחים שהיו קיימים ... במועד סמוך לתאונה".

3.2 בפסק דין מיום 04.11.2010 (כב' הרשמת ולך - בל (ת"א) 51367-05-10), אשר ניתן בהסכמת הצדדים שב והורה בית הדין כי עניינו של התובע "יוחזר לוועדה בהרכב אחר אשר תפעל בהתאם לפסה"ד שניתן ביום 21.10.09".

4. בהמשך לפסק דין זה התכנסה ועדה רפואית לעררים וביום 23.05.2011 שבה והעמידה את נכותו הנפשית הכוללת של התובע על 30%, תוך ייחוס 2/3 לתאונה-

"הועדה עיינה בדוח רישום פלילי ... קיים רישום פלילי על נהיגה ללא רשיון נהיגה. אמנם משפטית מדובר בארוע תעבורתי אך בהחלט מעיד על שפוט התואם להפרעת אישיות.

הועדה עיינה בסכום בי"ח שיבא מ 7/07 ששם מצוין שהוצא מבי"ס לאחר ששרף כיתה ולאחר שסטר למנהלת.

עם זאת לאור שאר המסמכים המעידים על יכולת תפקוד לפני התאונה, הועדה חושבת שמדת ההפחתה בגין מצב קודם היא גבוהה מידי ובאם היה נבדק לפני התאונה היה מוגדר רק עם נכות בינונית קרי יש להפחית רק 10% בגין מצב קודם 34ב'..."

4. התובע ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה, אשר בפסק דין מיום 31.08.2011 (כב' הרשמת ולך – בל (ת"א) 18157-06-11) הורה על "החזרת התיק פעם נוספת לועדה לעררים על מנת שתפעל בהתאם לפסה"ד בתיק 51367-05-10 מיום 4.11.10, כאשר תשומת לב הועדה מופנה לכך שעל פניו הנתונים אותם מציינת הועדה לגבי תקופת ביה"ס ולגבי עבירות התעבורה של המערער ארעו זמן רב לפני הארוע ולא היתה בהם כל השפעה על תפקודו הנורמטיבי במהלך השנים במסגרתן אף ניתן לו אישור לשאת נשק, וכי לא הובאו בפני הועדה כל מסמכים המלמדים על ליקוי נפש שנקבע למערער קודם הארוע, לאור זאת תשקול הועדה שוב את עמדתה ותנמק החלטתה".

4. בעקבות פסק הדין שבה והתכנסה הועדה הרפואית לעררים (12.09.2011) ומשלא הוצג בפניה תיעוד רפואי על "מצב קודם", זקפה את מלוא הנכות לתאונה (30%), זאת הגם שעל פי התרשמותה שלה "מבחינה רפואית קיימת הפרעת אישיות בעברו" של התובע "המצדיקה הפחתת מצב קודם".

קביעה זו מונחת בבסיס הבקשה שבפני.

דיון והכרעה

1. הנתבעת מבקשת לראות בהסתייגותה של הועדה הרפואית לעררים מיום 12.09.2011 מקביעתה שלה עצמה משום טעם המצדיק להתיר הבאתן של ראיות לסתור-

"מבחינה רפואית קיימת הפרעת אישיות בעברו המצדיקה הפחתת מצב קודם. יש להדגיש כי הפרעת אישיות אינה תוצאה של תאונה, אלא תהליך התפתחותי של האדם עצמו, משפחתיות, סביבתיות וגנטיות.

לטענת עו"ד בהעדר מסמכים רפואיים קודמים אין לנכות מצב קודם. כפי שהסבירה הועדה, בהפרעת אישיות אין מסמכים רפואיים קודמים עד לרגע המשבר.

אם עו"ד צודק בטענתו כי בהעדר מסמכים רפואיים מהעבר לא ניתן לנכות מצב קודם, הרי אין מנוס מלקבל הערר ולקבוע כי אין לנכות מצב קודם"

(ההדגשה שלי – ש.י.)

2. אין בידי לקבל טענה זו.

הועדה הרפואית לעררים בהחלטתה מיום 12.09.2011 הרכינה, בסופו של יום, ראשה בפני פסק דינו של כב' השופט טננבוים, אשר ניתן כשנתיים ומחצה קודם לכן, כמו גם בפני פסק דינה של כב' הרשמת ולך מיום 31.08.2011 .

2.1 בפסק דינו קבע כב' השופט טננבוים כי "חשבון עובר ושב", הנדרש לצורך קביעת "עבר רפואי" בר-ניכוי, צריך שיעשה "על סמך נתונים מוכחים במסמכים רפואיים מה היה מצבו הקודם של" הנפגע "עובר לתאונה וכיצד נוצר" (ההדגשה במקור – ש.י.) ובפסק דינה מיום 31.08.2011 יישמה כב' הרשמת ולך קביעה זו, כשבהחלטתה לשוב ולהחזיר את עניינו של התובע לבחינה נוספת ציינה כי "לא הובאו בפני הועדה (הועדה הרפואית לעררים מיום 23.05.2011 – ש.י.) כל מסמכים המלמדים על ליקוי נפשי שנקבע למערער קודם הארוע".

2.2 מסמכים רפואיים כאמור לא הוצגו בפני הועדה הרפואית לעררים מיום 12.09.2011 (ואף לא בפני במסגרת בקשה זו) ועל כן בדין קביעתה בדבר ייחוס מלוא הנכות הנפשית לתאונה.

קביעתה של הועדה תואמת את "המצב המשפטי" כפי שנקבע בפסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה ועל כן לא נפל בה כל דופי או פגם ממין אלה המצדיקים הבאתן של ראיות לסתור.

2.3 לא זו אף זו.

קבלת טענת הנתבעת תעשה פלסתר את קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה, הערכאה לה מסורה הסמכות הייחודית לדון בהליכים על פי חוק הביטוח הלאומי.

משקביעתה של הועדה הרפואית לעררים מיום 12.09.2011 הולמת את פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה, הרי שאין להתערב בה בדרך של הבאת ראיות לסתור ומינוי מומחה רפואי.

הענות לבקשת הנתבעת כמוה כערעור בדרך לא דרך על קביעת הערכאה המוסמכת, קרי; בית הדין האזורי לעבודה, המונחת בבסיס קביעת הועדה הרפואית לעררים מיום 12.09.2011 ואף יהא בה כדי לאיין את הרציונל והתכלית שבבסיס הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 –

"סעיף 6 ב' תוקן לאחר שבתי המשפט צברו ניסיון ביישומו של חוק הפלת"ד ועל מנת לייעל את הדיון בו. המחוקק היה מודע לשוני בסדרי הדין והראיות בהליך להוכחת נושא שברפואה על פי פקודת הראיות ותקנות סדר הדין האזרחי, לבין קביעת דרגת נכות על פי דין אחר. אולם, למרות ההבדלים בחר בייעול ההליך ופישוט ההליכים. התרת הרסן באופן שיאפשר לבית המשפט הדן בתביעה על פי חוק הפלת"ד לבקר את החלטות הועדות הרפואיות תוך השוואת חוות הדעת, שקילת הראיות שהיו בפני הועדה והערכת אופיין המשכנע של ראיות אלה או אחרות מחטיאה את מטרת החוק"

(בר"ע (ת"א) 1995/05 ראובן יהודה נ' הדר בע"מ חברה לביטוח)

3. טעם נוסף לבקשתה מוצאת הנתבעת בפסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט בשן – ת.א. (ת"א) 49842/06), אשר מצא לדחות את תביעתו של התובע לתגמולי ביטוח בגין פציעתו באותה תאונה, בקביעה כי התובע "לא הוכיח שנגרמה לו נכות כלשהי עקב התאונה".

3.1 דין טענה זו להדחות גם כן.

על פסק דינו של כב' השופט בשן הוגש בחודש יוני 2012 ערעור התלוי ועומד ואף אם היה חלוט אין בקביעותיו כדי להצדיק הבאתן של ראיות לסתור.

על פי הפסיקה הנוהגת אין בעצם קיומן של הערכות רפואיות שונות באשר למצבו של הנפגע משום אותו טעם המצדיק להתיר הבאתן של ראיות לסתור (ראה: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77) ומקל וחומר אין בקביעתו של בית משפט בהליך אחר, הנסמכת על המסד העובדתי שבא בפניו, כמו גם על התרשמותו הבלתי אמצעית, כדי לשמש טעם כאמור.

לא למותר לציין כי באותו הליך הוצגו חוות דעת רפואיות שונות לפיהן נגרמה לתובע נכות נפשית בעקבות התאונה, אך בית המשפט מצא לדחותן בשל חוסר אמינותו של התובע.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל דוחה אני את בקשת הנתבעת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים מיום 12.09.2011 וזו תשמש "קביעה על פי דין".

נקבע לישיבת קדם משפט ליום 9.1.2013 שעה 13:30.

המזכירות תשח החלטה זו לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים