1. לטענת התובע, הנתבעת 1 פתחה בסניף הבנק שבשפרעם חשבון, ניתן לה אשראי שלא נפרע בסך 155,330.85 ₪, וכן ניתנו לה ערבויות בנקאיות לטובת המועצה להסדר הימורים על סך 43,394.87 ₪. כך שסך יתרת החוב בחשבונה הגיע לסך של 194,725.72 ₪. הנתבעים 2 ו- 3, אביה וגיסה של הנתבעת 1, חתמו על כתבי ערבות להבטחת תשלום חיובי הנתבעת 1. המדובר בכתבי ערבות מתמדת ל"כל חוב" מוגבלת בסכום של 150,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עומד הערבויות המשוערך על סך של 163,779 ₪ לכל ערב (נכון ליום הגשת התביעה).
2. לאחר שהנתבעים לא פרעו את החוב על אף דרישות חוזרות ונשנות הוגש כתב התביעה בסדר דין מקוצר. נגד הנתבעת 1 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ולנתבעים 2 ו-3 ניתנה רשות להתגונן בהתאם להחלטת כב' הרשם ניר זיתוני מיום 31.10.11.
3. הנתבעים לא הכחישו את חובה של הנתבעת 1 כפי שנתבע ע"י הבנק, ואף לא הכחישו כי חתמו על כתבי הערבות. עם זאת הם טוענים, כי נתבקשו על ידי הנתבעת 1 לערוב ליתרת אשראי של 30,000 ₪ בלבד וכאשר הגיעו לחתום על כתבי הערבות, יצר בפניהם פקיד הבנק מצג לפיו כתבי הערבות מוגבלים לסכום זה. כתבי הערבות נחתמו על ידם כאשר הם ריקים (ללא ציון סכום הערבות), מבלי שניתן להם עותק של המסמכים עליהם חתמו. בשלב מאוחר יותר מולאו כתבי הערבות על ידי התובע, כראות עיניו, בסכום של 150,000 ₪, בהתאמה "אד הוק" לחוב של הנתבעת 1, אשר קיבלה הלוואה מהבנק לפירעון יתרת החובה בסכום זה בדיוק. לדבריהם, לו היו יודעים שכל אחד מהם יהיה ערב עד לסך של 150,000 ₪, הם לא היו חותמים על כתבי הערבות.

בנוסף הם טוענים, כי לא ניתן להם מידע כנדרש ע"פ דין ולא גילו להם מידע מהותי, לרבות לגבי קיומו של חשבון אחר שהיה לנתבעת 1 אצל התובע, יתרת החובה ומסגרת האשראי בו, והאם הערבות הינה כנגד חיוב המחליף חיוב קיים אם לאו.

טענות הנתבעים כאמור הובאו בתצהירים שהוגשו עם בקשת רשות להתגונן, ובתצהירי עדות ראשית של הנתבעים 2 ו- 3 אשר גם העידו בבית המשפט על גרסאותיהם.

1. מטעם התובע, הצהיר והעיד מר זכי רהואן, נציג הבנק אשר החתים את הנתבעים על כתבי הערבות ומי ששימש פקיד אשראי עסקי בסניף התובע בשפרעם, בו התנהל חשבון הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים. העד אישר את פרטי התביעה והדגיש, כי כאשר הגיעו הנתבעים 2 ו- 3 לסניף הבנק בשפרעם, הוא עצמו הסביר להם בפירוט את מהות הערבות, כולל היקף הערבות עד לסכום קרן של 150,000 ₪, ונתן להם מידע מפורט לגבי חובות והתחייבויות הנתבעת 1 כלפי הבנק. לאחר שנתן להם הזדמנות לעיין בכתבי הערבות, חתמו הנתבעים 2 ו- 3, על כתבי הערבות ועל דפי פירוט המידע על החיוב הנערב. לאחר מכן, חתם גם הוא עצמו על המסמכים, ומסר לנתבעים העתקים מהם.

דיון והכרעה

כללי

1. טענתם העיקרית של הנתבעים, לא זו בלבד שהיא טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שהם חתומים עליו, היא אף מייחסת לתובע מעשה תרמית, הכולל יצירת מצג בדבר ערבות נמוכה, החתמתם על כתבי ערבות ריקים ומילויים לאחר מכן על ידי הבנק, בסכום גבוה פי חמש מהסכום שהוצג להם. הטוען טענות מסוג זה נדרש להביא ראיות בעלות משקל מוגבר. ראה דברי כב' השופט חשין בע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג , מז (2) 605, עמ' 615:

"לא נתעלמה מאתנו ההלכה, כי לעניין טענת רמייה מוטל על בעל הדין המטיל דופי בחברו נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו לערום לפני בית המשפט (וזאת, בין אם מדברים אנו בנטל מיוחד לעצמו - בצד הנטל המוטל על צד במשפט אזרחי והנטל המוטל על התביעה במשפט פלילי - ובין אם מדברים אנו בנטל הראיות במשפט אזרחי, ובגדריו - במשקל ראיות כבד במיוחד) "

לא זו בלבד, שהנתבעים במקרה שלפני לא הביאו כל ראיה חיצונית לטענותיהם אלה, מלבד עדויותיהם שלהם, עדויות אשר לקו בסתירות ובחוסר הגיון פנימי וחיצוני, הותירו רושם בלתי מהימן ולא היה בהם די כדי להרים את הנטל הנדרש, אף לא מקצתו.

סכומי הערבות

1. הטענה המרכזית של שני הנתבעים, כי חתמו על כתבי ערבות ריקים, אשר לא נרשמו בהם סכומים כלשהם, איננה יכולה לעמוד בקנה אחד עם עדויותיהם כי לא קראו את כתבי הערבות ואף לא עיינו בהם.

כך, למשל, מעיד הנתבע 2:

"הגענו למקום, היתה אוירה ביתית וככה חתמנו (העד מדגים רפרוף על חבילת ניירות, בקצות הדפים מלמטה ללא פתיחת הדפים באופן מלא) וללא קריאת המסמכים. נכנסנו לשתי דקות, לא היה שום הסבר, הבת שלי, שלטובתה חתמתי עבדה באותה בנק. מתוך היכרות עם פקיד הבנק, העד שהעיד כאן, והאמון שנתנו בו, לא קראנו כלום והוא לא הסביר כלום" (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 17 עד 21).

"אני חוזר שוב, באתי לחתום על הגדלת מסגרת אשראי 30,000 ₪ לא ראיתי, לא הסתכלתי, ולא עיינתי בשום מסמך" (עמ' 17 ש' 6, 7).

"גם על כתב הערבות וגם על הנספחים שלו, אתה בעצם חתמת בלנקו בלי לראות דבר, ובלי לשאול דבר, חתמת, קמת ועזבת? חתמתי כי יצאתי מהבית מתוך ידיעה שאני הולך לחתום על הגדלת מסגרת אשראי לבת שלי לסכום של 30,000 ₪" (עמ' 17 ש' 19 עד 22). (ההדגשים אינם במקור ע.ר.)

וכך העיד הנתבע 3:

"... הוא הציג בפני 2 ערימת ניירות, רפרף בתחתית הערימה, והצביע לי איפה לחתום בכל מקום, חתמתי איפה שהוא אמר לי. לא קראתי ולא עיינתי, ולא קיבלתי שום הסבר ושום כלום. חתמתי איפה שאמרו לי" (עמ' 19 ש' 2 עד 4).

... "לא ראיתי שום סכומים, שום מילה, רק את האצבע של הפקיד" (עמ' 19 ש' 27).

אמירה פוזיטיבית על היעדרו של נתון מסוים במסמך, איננה עולה בקנה אחד עם חתימה "בלנקו" ועם חוסר עיון באותו מסמך.

1. לא זו בלבד, מאמירות אחרות של הנתבעים במהלך עדותם ניתן להתרשם כי סכום הערבות דווקא כן היה רשום על כתבי הערבות עת שחתמו עליהם.

כאשר עומת הנתבע 2 עם כך שבעמוד השני של כתב הערבות חתם לא רק בתחתית העמוד אלא בחלקו העליון, ממש מתחת לרובריקת סכום הערבות השיב:

"כן, אני יודע, אני רוצה לראות אותך במצב כזה, ששמים לך את ערימת הדפים ומרימים רק את הקצה ואומרים לך תחתום – האם תראה?" (ע' 17 ש' 28-32).

וכאשר נשאל הנתבע 3 לגבי חתימתו ליד סכום הערבות בטופס פרטי החיוב הנערב השיב תשובה דומה:

"זה לא בדיוק ליד הסכום, אלא בתחתית הדף למטה. חתמתי על הרבה הלוואות בבנק, פקידי הבנק מצביעים לך איפה לחתום (העד מדגים אחיזה בחבילת דפים, קיפול של צד תחתון של הדפים לצורך חתימה עליהם, מבלי שניתן לראות כלל מה כתוב בכל מקום) לא ראיתי שום סכום ולא שום דבר."

בטופס זה רשום סכום הערבות בתחתית העמוד קרוב למקום בו מופיעה חתימתו.

1. ומכל מקום, אין הנתבעים יכולים להיבנות מחוסר עיון במסמכים עליהם חתמו, ההיפך הוא הנכון.

"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, יט (2) 113, 117).

וראה גם ע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3) 304, 310:

"בענייננו, המערערות לא טרחו לקרוא ולא טרחו להבין, בעצמן, את תוכנו של כתב הערבות שעליו הן חתמו. הן גם היו מודעות לכך, שהמסמך יצר התחייבות כלפי המשיב. כיוון שכך, גם אם הן טעו בקשר להיקף התחייבותן - שיעבוד תכניות חסכון, שערכן אינו ידוע, לעומת ערבות לפרעון חובה של קלרין דירות - טענתן אינה נוגעת למהותה של ההתחייבות הגלומה במסמך, ועל-כן אינה יכולה להתקבל."

1. טענת הנתבעים בעניין זה אף איננה סבירה. כתבי הערבות מוכתרים בכותרת גדולה, בעמוד הראשון: "לכל חוב". אם אכן רצו לחתום על ערבות מוגבלת ל- 30,000 ₪ בלבד היה עליהם לוודא שזה מה שנרשם בפרטי הערבות. יתר על כן, סכום הערבות רשום בכתבי הערבות בעמוד השני בחלקו העליון וממש מתחת לסכום הערבות חתמו הערבים. רק בעמוד זה יש חתימה שניה בנוסף על החתימה בסוף העמוד. לא סביר שיתבקשו לחתום רק בעמוד זה במקום נוסף, ליד רובריקה ריקה ולא יבקשו הסבר מדוע עליהם לחתום שם במצב זה. סביר הרבה יותר שהתבקשו לחתום שם בגלל שהיה רשום שם סכום הערבות.

בעוד שניסיון החיים מלמד כי קיימים מצבים בהם אנשים חותמים על מסמכים מבלי לקרוא אותם תחילה, אין הדעת נותנת חתימה על כתבי ערבות, כאשר השורות המהותיות למילוי בכתב יד של סכומי הערבות נותרות ריקות, ולמרות זאת הערב חותם ליד המקום הריק, אף מבלי לדרוש העתק מן המסמכים.

האם הוצג לנתבעים מצג שווא

1. טענה מהותית נוספת של הנתבעים, עליה הצהירו במפורש בתצהיריהם היתה, שפקיד הבנק יצר כלפיהם מצג כי הם אמורים לערוב לחוב בסך 30,000 ₪ בלבד. נסיבות החתימה על כתבי הערבות, כפי שתוארו על ידי הנתבעים בעדותם בבית המשפט, אינן מתיישבות עם יצירת מצג מעין זה או מצג כלשהו בכלל.

כך למשל העיד הנתבע 2:

"...כשחתמנו היתה אוירה ביתית לא הוסבר לנו כלום ולא ננקב לא במילים ולא במספרים ... נכנסנו לשתי דקות, לא היה שום הסבר, הבת שלי, שלטובתה חתמתי עבדה באותה בנק. מתוך היכרות עם פקיד הבנק, העד שהעיד כאן, והאמון שנתנו בו, לא קראנו כלום והוא לא הסביר כלום" (עמ' 16 ש' 16 עד 21).

"...הגעתי היתה אווירה ביתית, לא בקשתי ממנו שום מידע, כי אני מכיר את פקיד הבנק, באתי, חתמתי ויצאתי" (17 עמ' ש' 24, 25).

והנתבע 3 העיד:

"... הבנק היה סגור, השער ורשת היו סגורים, פתחו לי את הרשת, הנתבע 2 היה במקום לפני יחד עם הנתבעת 1, גיסתי ועם זכי שהעיד כאן קודם לכן. ניגשתי חמי ישב מול הפקיד, היה לי כיסא פנוי עבורי, נכנסתי ישבתי - שלום שלום – גם הנתבעת 1 היתה בסניף, הייתי במקום בהערכה גסה אולי 2.5 דקות בסניף ויצאתי החוצה. התיישבתי, המסמכים היו מוכנים לפני על השולחן, התבקשתי להביא את תלוש השכר שלי וזכי כוס קפה לי ולחמי, הוא רצה להזמין לי גם קפה, אני לא שותה קפה, הוא הציג בפני ערימת ניירות, רפרף בתחתית הערימה, והצביע לי איפה לחתום בכל מקום, חתמתי איפה שהוא אמר לי. לא קראתי ולא עיינתי, ולא קיבלתי שום הסבר ושום כלום חתמתי איפה שאמרו לי" (עמ' 18 ש' 28 עד עמ' 19 ש' 5).

האם הנתבעים קיבלו העתק של כתבי הערבות

1. גם טענת הנתבעים כי לא קיבלו את המסמכים עליהם חתמו, שהייתה ברורה וחד משמעית בתצהירם, התערערה במהלך העדויות. כאשר נשאל הנתבע 2, כיצד הוא מסביר שאישר בחתימתו שכתב הערבות נמסר לו, השיב:

"לא אמרתי שלא קיבלתי, אמרתי שלא זכור לי" (ע' 18 ש' 3).

ראשית, בתצהירו בהחלט אמר במפורש שלא קיבל (סע' 16). שנית, אם באמת אינו זוכר היה עליו לדאוג שלא להישאר בחוסר וודאות, לחפש היטב ולבדוק היכן נמצא העתק כתב הערבות שקיבל, שמא היה בידו להציג העתק כתב ערבות שסכומו ריק.

משכך, העובדה שלא הוצג העתק כתב הערבות שנמסר לנתבעים מקימה את החזקה, שאילו היה מוצג הייתה הגשתו פועלת נגד הנתבעים.

ממצאי מהימנות כלליים

1. זאת ועוד, הנתבעים 2 ו-3 בחרו שלא להעיד מטעמם את קרובת משפחתם, הנתבעת 1, אשר נכחה במעמד החתימה על כתבי הערבות. לכאורה, עדותה היתה יכולה לתמוך בכל טענות הנתבעים בקשר עם מעמד החתימה - המצג, חתימה על ריק ואי מתן מסמכים. גם לעניין זה, משלא ניתן הסבר סביר לדבר, חזקה כי לו הייתה הנתבעת 1 מעידה, עדותה הייתה פועלת כנגדם.
2. מצד שני, עדותו של עדותו של עד התובע מר זכי רהואן נמצאה מהימנה, היא עמדה במבחן החקירה הנגדית, לא נמצאו בה סתירות מהותיות, והדברים עליהם העיד התיישבו עם היגיון הדברים.

טענות הנתבעים לעניין חובת הגילוי

1. עוד טענו הנתבעים כלפי התובע כי זה לא מסר להם פרטים מהותיים בקשר למתן הערבות, כפי שהוא מחויב על פי דין. עיקר טענותיהם בעניין זה הינן לאי גילוי לגבי חשבון בנק נוסף שפתחה הנתבעת 1, ולאי מתן מידע לגבי האם הערבות היא עבור לחיוב קיים או חיוב המחליף חיוב קיים. לאחר שבחנתי את הדברים, הגעתי למסקנה כי גם דינן של טענות אלה להידחות. לתצהיר עדותו של מר רהואן צורפו דפי מידע לערב יחיד עבור שני הנתבעים, אשר אף חתמו עליהם. דפי מידע אלו עונים על דרישת הגילוי, לה מחויב התובע כלפי הנתבעים. בתצהירו ובעדותו של מר רוהאן, אשר כאמור קיבלתי כמהימנים נאמר במפורש כי כל המידע הדרוש נמסר לנתבעים.
2. באשר לטענה בדבר אי גילוי חשבון הבנק הנוסף, התובע אינו חייב על פי דין למסור מידע באשר לחשבון כאמור, כאשר הערבות לא ניתנה במסגרתו. מעבר לכך, עצם קיומו של חשבון נוסף איננו מגדיל את הסיכון אשר חל על הערב. הרי, ניתן למשוך מהחשבון הנערב כסף מזומן, לכל מטרה, עד לגובה הערבות, ללא כל קשר לקיומו של חשבון נוסף, ואין בקיומו של חשבון נוסף כדי לשנות דבר.
3. סעיף 22(ב)(3) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, מחייב את התובע לגלות לנתבעים בטרם כריתת חוזה הערבות, האם הערבות היא לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים. תוצאה של אי גילוי כאמור הינה פטור הערב מערבותו כאמור בסעיף 23(א)(5) לחוק. עיקר טענתם של הנתבעים לעניין זה, מקורה בסעיף 5ב' לדפי המידע, אשר כותרתו "חיוב המחליף חיוב קיים". תחת כותרת זו נכתב "החיוב שאתה עומד לערוב לפרעונו:" ובהמשך קיימות 2 אפשרויות לסימון, האחת "מחליף חיוב קיים" והשנייה " אינו מחליף חיוב קיים". בדפי המידע שהוגשו לא נבחרה חלופה כלשהי מבין השתיים. לאחר שעיינתי בדפי המידע שנמסרו לנתבעים עובר לחתימה, הגעתי למסקנה לפיה אין באי סימון V באחת החלופות הנ"ל משום הפרת החובה של התובע לגילוי מידע כנדרש ע"פ החוק. זאת מכיוון שהמידע הנדרש לעניין זה ניתן לנתבעים במסגרת הסעיפים האחרים של דפי המידע, כך שהתובע עמד בחובת הגילוי. כך, בסעיף 3 שכותרתו "פרטי החיוב הנערב", תחת סעיף משנה א' שכותרתו "חוב קיים" פורטו התחייבויותיה של הנתבעת 1, החל ממסגרת האשראי בחשבון ואופן ניצולה, וכלה בהלוואות והתחייבויות כלפי צדדי ג'. כאשר נמסרו מלוא הפרטים הרלוונטיים לגבי חובות קיימים, אין באי סימון הרובריקה כדי לפגוע בנתבעים בצורה כלשהי. המושג של "חיוב המחליף חיוב קיים" איננו פשוט ומובן מאליו, וניתן אף למצוא יתרון לפירוט מצבת החיובים, כפי שנעשה, בעיקר כאשר הנתונים נועדו לצורך יידוע של מי שאינו מומחה בתחום. על כן, בנסיבות המקרה הנדון מתקיימות את הוראת סעיף 23(ב) לחוק:

"הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט."

ממצאים עובדתיים

1. נוכח כל הנ"ל ועל פי התרשמותי האישית מעדויות העדים, אני מקבל את גרסת התובע בכל הקשור לכתבי הערבות, לרבות כלל נסיבות החתימה עליהם וסכומי הערבות, ודוחה את גרסת הנתבעים כי הוטעו, רומו, לא קיבלו גילוי נאות וכו'. אני קובע, כי כתבי הערבות כשרים ומחייבים את הנתבעים, על פי הכתוב בהם במלואו.

נפקות ערבויות בנקאיות שניתנו לנתבעת 1

1. כאמור, במסגרת חובה של הנתבעת 1 לתובע נכלל גם סכום של 43,394.87 ₪ בגין ערבויות בנקאיות שנתן לה הבנק, לטובת המועצה להסדר הימורים. התובע צירף לכתב התביעה תדפיס פירוט ערבויות, אך לא העתק של הערבויות עצמן. מהתדפיס עולה, כי מדובר ב-4 ערבויות בנקאיות, אשר עמדו בתוקפן ביום הגשת כתב התביעה (13/7/10).

בבקשת רשות להתגונן לא נזכר נושא הערבויות הבנקאיות אולם בתצהירי עדות ראשית של הנתבעים, שהוגשו לאחר אלה של התובע, נטען לראשונה, כי מדובר תוקפן של הערבויות הבנקאיות פג ואין בסיס להכללת סכומיהן בסכום החוב הנתבע. לתצהירים צורפו כתבי תיקון של הערבויות המאריכים את תוקפן, כאשר תוקף המאוחרת שבהן פקע ביום 26/8/12 (לפני מועד שמיעת הראיות בתיק, 20/9/12). ונרשם בהם במפורש כי דרישה שתתקבל לאחר מועד הפקיעה לא תיענה.

תצהיר העד מטעם התובע, שהוגש לפני תצהירי הנתבעים, לא התייחס כלל לסוגיה זאת, ובמהלך שמיעת העדים בבית המשפט, נושא הערבויות הבנקאיות לא זכה להתייחסות.

במסגרת סיכומי התובע התייחס בא כוחו לנושא וטען, כי כל עוד לא הוחזרו כתבי הערבויות הבנקאיות המקוריים, הרי שתוקף הערבויות ניתן להארכה לפי בקשת מקבל הערבות, אשר במקרה הנדון אכן ביקש כך ולכן, הערבויות הבנקאיות עומדות בתוקפן. טענות אלה לא גובו בראיות כלשהן, ובשום שלב לא נטען ע"י התובע כי המועצה להסדר הימורים ביקשה לממש את הערבויות הבנקאיות.

דהיינו, נכון למועד שמיעת הראיות, להבדיל מאשר ביום הגשת התביעה, דומה כי הערבויות לא עמדו בתוקפן, ולא התגבשה עילת התביעה לגבי סכומי הערבויות הבנקאיות.

אשר על כן, אני דוחה את חלקה של התביעה הקשור עם סכום הערבויות הבנקאיות. מובהר, כי דחיית התביעה בעניין זה היא נכון ליום שמיעת הראיות, ואם תקום ותתגבש לתובע עילת תביעה בגין הערבויות על פי דין, לאחר מכן, לרבות בגין הארכת תוקף הערבויות כדין או בגין דרישה כדין מאת מקבל הערבויות לממשן, לא יהיה מנוע לתבוע בגינן.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שניתן פסק דין כנגד נתבעת 1, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל גם כנגד הנתבעים 2 ו-3, בניכוי סכום הערבויות הבנקאיות כאמור.
2. אני מחייב את הנתבעים 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 151,330.85 ₪ בתוספת ריבית מירבית אשר תנהג אצל התובע מפעם לפעם, החל מיום 30/6/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. החיוב כנגד כל אחד מהנתבעים 2 ו- 3 לא יעלה על סכום הערבות לה התחייב, דהיינו סך של 163,779 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה (13/7/10) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
3. אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪ + מע"מ ובנוסף הוצאות משפט בסך 6,000 ₪. סכומי ההוצאות ושכ"ט ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח ניסן תשע"ג, 2 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.