נגד

כללי

1. לפני ארבע תביעות, בהן אוחד הדיון, שעניינן פיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). ביום 8.2.08 בשעה 05:40 לערך ארעה ברחוב דרך מנחם בגין בתל – אביב תאונת דרכים, עת רכב פרטי מסוג דייהטסו אפלאוז, בעל מס' רישוי 8751707 (להלן: "הרכב"), אשר היה נהוג על ידי הנתבע 1, יליד 1990 (להלן: "שטרית"), פגע ברכב אחר. ארבע התובעות, כבנות 17 שנים במועד הארוע, נסעו ברכבו של שטרית ונגרמו להן נזקי גוף. השימוש ברכב בו נהג שטרית היה מבוטח בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970 אצל הנתבעת 2 (להלן: "שירביט"). שירביט הכחישה חבותה מטעמים שונים ובשל כך הוגשה התובענה גם כנגד הנתבעת 3 (להלן: "קרנית"), אשר, מצדה, שלחה הודעות לצדדים שלישיים כנגד שטרית וכנגד הבעלים הרשום של הרכב (צד ג' 3) ומתיר השימוש (צד ג' 2 ולהלן גם: "אברהם" או "אבי"). הדיון בתיק פוצל לשאלת החבות והנזק ונשמעו ראיות בנושא החבות. החלטה זו, אם כן, עוסקת בנושא החבות.

הראיות

1. התובעת 1 (להלן גם: "עדי"), ילידת 1990, ציינה בתצהירה כי ביום הארוע בשעה 04:00 לערך יצאה ממועדון ה"איב" בתל – אביב, עלתה על הרכב והתיישבה במושב האחורי. יחד עמה ישבו שלוש בנות נוספות: אורטל עמר, מזל (מזי) אזולאי וכן נוסעת נוספת בשם מאיה מחלוף. סדר הישיבה במושב האחורי, משמאל לימין, היה: מזל, עדי, מאיה ואורטל. שטרית נהג ברכב. לימינו של שטרית ישב נוסע נוסף בשם אדיר סלהוב. אבי ישב (או שכב) בתא המטען של הרכב, "היות וברכב עצמו לא היה מקום". ברכב היו, אם כן, שמונה נוסעים. "נהג הרכב התחיל בנסיעה לכוון פרדס כץ. לאחר שהתחלנו לנסוע שמתי לב כי על יד הרכב נוסעת ניידת משטרתית. הניידת נסעה עם סירנה דלוקה וסימנה לנהג הרכב לעצור. נהג הרכב נלחץ מהמשטרה והחל לנסוע מהר, כשהוא חולף תוך כדי נסיעה על פני צמתים מרומזרים כשהאור הדולק ברמזור היה אדום. התעוררתי בבית חולים איכילוב...בבית החולים נודע לי כי הייתי מעורבת בתאונה ברכב בו נסענו".
2. בהודעתה למשטרה מיום 8.2.08 בשעה 08:07, מספר שעות לאחר התאונה, ציינה: "אני יצאתי ממועדון האיב ביום 8.2.08 בשעה 04:00 לפנות בוקר, עליתי לאוטו של ידיד שלי...ישבתי במושב האחורי של האוטו מצד שמאל...סה"כ ישבנו ארבע במושב האחורי, מקדימה ישב הנהג שטרית משה...הנהג שטרית לא נראה מסטול, והוא התחיל לנסוע כשהוא נוהג ברכב לכוון פרדס כץ. היה לידנו ניידת משטרה ושמו סירנה הם רצו ששטרית יעצור ואז שטרית נלחץ והוא נסע מהר וברח ועבר לפחות שלושה רמזורים אדומים ואז אני לא יודעת כבר מה קרה".
3. בחקירתה ציינה, כי כאשר יצאה מהמועדון "היו מכות בחוץ...הרבה אנשים מעורבים, שלא קשורים אלי...בערך 20 אנשים". לאחר מכן הלכה והתיישבה ברכב. "הייתה בהלה אבל לא רצנו". אורטל ואבי נפגעו בקטטה (עמ' 17). היא ניסתה לעזור לאורטל "והם דחפו אותי משם...והיא נתנה לי מכה באף וירד לי דמעות, כאילו היא פשוט דחפה אותי משם ואז הלכתי" (עמ' 18). תוך כדי נסיעה ראו את ניידת המשטרה שסימנה לרכב לעצור. הן צעקו לשטרית שיעצור אך הוא "המשיך לנסוע, הוא לא התייחס, הוא לא ענה לנו על ההערות שלנו ופשוט המשיך לנסוע" (עמ' 20). בין הקטטה ועד כניסתם לרכב עברה כ"רבע שעה, עשרים דקות". כאשר הלכו לרכב הקטטה כבר הסתיימה (עמ' 21). אורטל לא הרגישה טוב אך סירבה לעלות לאמבולנס שהיה במקום: "היא לא הסכימה לעלות, עצרתי מונית, היא גם לא הסכימה לעלות והרימו אותה לאוטו שני הבנים, שטרית ואבי. הם כאילו עזרו לה לבוא לאוטו, הרימו אותה". הם נכנסו לרכב על מנת לנסוע הביתה (עמ' 22). הם הלכו לרכב. לא רצו. לא רדפו אחריהם. כאשר ראו לראשונה את הניידת עמדו ברמזור ולא היו בעת נסיעה (עמ' 23).
4. התובעת 2 (להלן גם: "אורטל"), ילידת 1991, ציינה בתצהירה כי ביום הארוע, בילתה במועדון ה"איב" בתל –אביב יחד עם חברותיה עדי, מאיה ושטרית. לפנות בוקר "כאשר יצאנו מהמועדון, פגשתי מחוץ למועדון חברות נוספות, שירן ומזי, שבאו ממועדון אחר. מחוץ למועדון התנהלה קטטה, שבמהלכה הרביצו לי מספר בנות בגלל שחשבו שאני קללתי אותן, כתוצאה מהקטטה קיבלתי מכה ברגל. עקב המכה שקיבלתי ברגל ביקשו חברי איתם ביליתי במועדון להזמין אמבולנס שיפנה אותי ממקום הארוע, אולם סרבתי להתפנות מהמקום באמצעות האמבולנס. לאור סרובי להתפנות מהמקום באמבולנס, ביקשו חברי לקחת אותי הביתה באמצעות רכב שהיה במקום. נכנסתי לרכב...על מנת שיקחו אותי הביתה. ברכב ישבנו באותה העת חברתי שירן שישבה ליד הנהג, אני וחברותי מאיה, עדי ומזי התיישבנו בספסל האחורי של הרכב. ראיתי כי בתא המטען יושב בחור נוסף. אני יודעת כי ברכב ישב גם חבר שלי שלומי שטרית אך לא ידוע לי היכן ישב. נסענו לכוון ביתי בפרדס כץ, במהלך הבילוי במועדון שתיתי אלכוהול ונרדמתי במהלך הנסיעה. במהלך הנסיעה ברכב לא שמעתי כי המשטרה בקשה מנהג הרכב לעצור את הרכב, ובדיעבד התברר לי כי במהלך הנסיעה הרכב עבר שלושה רמזורים באור אדום. התעוררתי לאחר שהרכב בו נסעתי היה מעורב בתאונה".
5. בהודעתה למשטרה מיום 8.2.08 בשעה 09:10 ציינה כי "היינו במועדון איב באתי עם עדי וחברה שלומי שטרית ושגיא ושירן ומזי באו למועדון אחר ופגשנו אותם מחוץ לאיב היו מכות מחוץ למועדון והרביצו לי כמה בנות וקבלתי מכה ברגל ורצו להזמין אמבולנס ולא הסכמתי ולא ידעו איך להחזיר אותי ואמרו לי בואי ניקח אותך הביתה ונכנסנו כולנו לרכב שאני לא יודעת למי שייך ונסענו לכוון הביתה שלה לפרדס כץ ואני לא זוכרת כלום כי נרדמתי וקרתה תאונה". היא ציינה כי אינה יודעת מי נהג ברכב.
6. בחקירתה ציינה, כי לאחר שיצאו מהמועדון "שמענו שהיה מכות והיינו בחוץ, ראינו המולה, ראינו מכות באמת ומישהי ניגשה אלי, הרביצה לי, קפצו עלי כמה חברות שלה, גם לי, הם בעט בי ברגל...בעטו בי, עם הנעליים שלהם, עם הרגליים שלהם...כתוצאה מזה נפלתי, כנראה על הראש, איבדתי את ההכרה ורצו להזמין לי אמבולנס, לא רציתי" (עמ' 24). בקטטה היו מעורבים כ 20- 30 אנשים. "עזרו לי להגיע לאוטו ונכנסתי לאוטו וקרה מה שקרה, התאונה, אני הייתי חצי מעורפלת כזאת" (עמ' 25). היא אינה זוכרת את פרטי ההתרחשות (עמ' 27). הם הגיעו לרכב בהליכה, לא בריצה "אני לא יכולתי לרוץ בגלל הרגל". היא אינה זוכרת שמישהו רדף אחריהם (עמ' 28).
7. התובעת 3 (להלן גם: "שירן"), ילידת 1991, ציינה בתצהירה, כי ביום הארוע בילתה במועדון ה"סופרנו" בתל אביב יחד עם חברתה מזל. "לאחר שסיימנו את הבילוי במועדון, עברנו למועדון הגי – בר להמשך הבילוי. כאשר סיימנו את הבילוי במועדון הגי – בר התכוונתי לנסוע הביתה במונית, יחד עם חברתי מזי. כאשר יצאתי אל מחוץ למועדון, במטרה לתפוס מונית, ראיתי את חברותי אורטל עמר, מיה מחלוף ועדי קורצ'רו יושבות בתוך רכב שמספרו 8751707. לרכב נכנסו חברים נוספים שלי, שלמה שטרית ואברהם בן קטעי. שלמה שנהג ברכב הציע כי הם יסיעו אותי ואת חברתי מזי הביתה. נכנסתי לרכב והתיישבתי מתחת לתא הכפפות על יד הכסא מימין לנהג. במושב הקדמי על יד ההגה ישב בחור נוסף בשם סלהוב אדיר. מזי חברתי נכנסה לרכב והתיישבה בספסל האחורי על יד שלוש הבנות שכבר ישבו ברכב. התחלנו בנסיעה, ומזי חברתי אמרה כי נהג הרכב נוסע מהר. ביקשנו מהנהג שלמה שטרית לעצור את הרכב, לאור הנסיעה המהירה, היות ורצינו לרדת מהרכב ולנסוע במונית. הנהג לא התייחס לבקשתנו והמשיך בנסיעה. איני זוכרת מה קרה לאחר מכן, אך סיפרו לי כי התרחשה תאונה בה היה מעורב הרכב בו נסענו".
8. בחקירתה ציינה, כי הייתה רק במועדון הסופרנו, למרות מה שציינה בתצהירה (עמ' 12). היא אינה זוכרת היכן ראתה את יתר חבריה, אם בתוך הרכב או מחוץ למועדון. עקב פגיעתה בתאונה היא אינה זוכרת כיום דבר מיום התאונה (עמ' 13- 14). הדברים שנרשמו בתצהירה נרשמו בהתאם למה ששמעה מאחרים (עמ' 15).
9. התובעת 4 (להלן גם: "מזל") ילידת 1991, לא הגישה תצהיר וגם לא נחקרה בבית המשפט, בהסכמת הצדדים. בהודעתה במשטרה מיום 8.2.08 בשעה 07:26 ציינה: "חזרנו ממסיבה והנהג היה שתוי והמשטרה ראתה אותנו שהיינו שמונה ברכב והנהג נסע מהר עבר באדומים...ברכב נהג שלומי שטרית...הוא היה שתוי ותחת השפעת אלכוהול. הייתה מוסיקה ברכב בווליום גבוה...היה שלב שהמשטרה הדליקה סירנה ואמרה לו לעצור, אבל הייתה מוסיקה ברכב ולא שמענו ואז שלומי התחיל לנסוע יותר מהר ועבר באדומים ואז אמרתי לו לעצור".
10. שטרית ציין בתצהירו, כי בעבר נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה ברכב דו גלגלי בלבד על ידי בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (6497/06). ביום 5.1.08 נתפס על ידי המשטרה בחשד לנהיגה בשכרות: "נמסרה לי ביד הזמנה לדין אך בהמשך הזמנה זו אבדה לי ועל כן לא זכרתי את מועד הדיון שהיה קבוע בעניין זה ליום 4.2.08 ועל כן לא התייצבתי בביהמ"ש במועד זה. ביום 20.2.08, לאחר התאונה, נמסר לאחי בבית מגורי הודעה על פסילה אותה קיבלתי לאחר שלא הגעתי לדיון ביום 4.2.08. פרט להודעה זו שהתקבלה ביום 20.2.08 לא קבלתי שום הודעה, בין בע"פ ובין בכתב, על הפסילה ו/או על הדיון שהתקיים בהעדרי...לא ידעתי על הדיון ולא הייתי יכול לדעת כי אני מצוי בפסילה עד למועד מסירת גזר הדין שכאמור נמסר לידי אחי ביום 20.2.08. בלילה שבין ה 7.2.08 – 7.2.08 ביליתי, ביחד עם מס' חברים ובהם אבי בן קטיעי ועוד חברים רבים במועדון EVE ברח' הרכבת בתל – אביב. במהלך הבילוי שתיתי משקאות אלכוהוליים. לאחר שיצאנו מהמועדון התפתחה קטטה בה הייתה מעורבת אורטל והיא נפגעה ברגלה. על מנת להימנע מאלימות נוספת נכנסנו לרכב, ביחד עם נוסעים נוספים מתוך מגמה לנסוע מן המקום. במהלך הריצה לרכב מסר לי אבי בן קטיעי את המפתחות לרכב בגלל שבקטטה הוא נחבל ביד. אני נכנסתי למושב הנהג והתחלתי לנסוע. יצוין כי לאחר שנסענו מסביבת המועדון לא רדפו אחרינו עוד. במהלך הנסיעה, בשל העובדה שפחדתי מניידת משטרה, עברתי רמזור אדום, נגרמה תאונה. אני לא התכוונתי לגרום לתאונה אלא הייתי בלחץ מהצעקות הרמות שהיו באוטו וכן מניידת משטרה שהייתה לידי. בשל תאונה זו הוגש נגדי כתב אישום...ריציתי מאסר בפועל וכן אני בשלילת רישיון".
11. הוצגה הודעתו של שטרית למשטרה מיום התאונה בשעה 08:20. בהודעה זו הכחיש שטרית כי נהג ברכב בעת התאונה וציין: "היה לי יום הולדת וחגגתי במועדון איב בת"א היו איתי אורטל, מיה ועוד אנשים שתיתי יותר מדי כי היה לי יום הולדת ונתנו לי אלכוהול חופשי אז התפנקתי ואז שיצאנו מהמועדון היה מכות מחוץ למועדון ואני לא השתתפתי ואני זוכר ששמו אותי על הכסא ואמרו לי תישן אנו ניקח אותך הביתה אני כבר אכלתי אותה פעם אחת כי קיבלתי שלילה והייתי חייב לעזור למשפחה בכסף וזה היה עבודה שלי וזה הדבר היחידי שאני יכול לעשות עם הממדי גוף שלי אני עובד במשלוחים קיבלתי שלילה לשנה וחצי אלו שהיו בתוך הרכב עשו לי קטע ואין לי מושג מה הם עשו התעוררתי פה בבי"ח". הוא ציין כי אינו יודע מי נהג ברכב ואינו יודע להסביר מדוע יתר המעורבים מסרו שהוא היה הנהג.
12. בהודעה נוספת למשטרה, מיום 27.2.08, אישר שיטרית כי הוא זה שנהג ברכב: "היינו במועדון בבילוי באיב בת"א ברחוב יד חרוצים והיה שם מכות ובחורה אחת התעלפה ואבי קטעי קיבל דקירה ביד ואנחנו ברחנו מהמקום ורצנו לאוטו שחנה. אני לא יודע את שם הרחוב ואז עלינו לאוטו ואני נהגתי את הרכב...אני ידעתי שיש הרבה אנשים באוטו וידעתי שגם יש נוסע בתא המטען ואני נסעתי לכוון בית חולים איכילוב ואז היה רכב שרדף אחרי ואני ברחתי ונסעתי באור אדום...אני לא שמתי לב איזה רכב רדף אחרי. אני לא מכיר את מי שרדף אחרי. אני שתיתי כוס וודקה רדבול כוס אחת...אני הייתי עם חלונות סגורים והיה רעש של מוסיקה חזק...לא ראיתי שום ניידת משטרה שסימנה לי לעצור...ראיתי שאין כלי רכב ואז נסעתי באור אדום לכוון ישר לאיכילוב...אני לא ראיתי שיש רכב משטרתי שנוסע אחרי עם סירנה ואורות כחולים מסמן לי לעצור...אני יודע שהרביצו לאורטל והרביצו גם לאבי...אני גם קיבלתי מכות אנני יודע לומר ממי...רדפו גם אחרי אני לא יודע מי רדף אחרי...לפני 5-6 חודשים דקר אותי בחור שגר בשכונה שלי...אני דיווחתי על כך למשטרה...".
13. בחקירתו ציין שטרית לגבי הודעתו הראשונה במשטרה: "מבחינתי החקירה הזאת לא קיימת, אני לא זוכר אותה...אני הייתי שמה על תרופות...אני לא זוכר את החקירה הזאת" (עמ' 50) "אני רציתי להתייעץ לפני כן עם עורך דין" (עמ' 51). לגבי הקטטה ציין: "אני יצאתי מהמועדון, ישבתי בקיוסק ממול קצת להתאוורר, פתאום אני זוכר שחבר'ה שמה התחילו את הבלגן, את המכות, אני לא ידעתי שזה חברים שלי בהתחלה, אני רק אחרי זה ראיתי שזה חברים שלי וזהו...ואז זה הסתיים שמה והלכנו לכיוון האוטו". הוא אינו זוכר אם אורטל נפגעה בקטטה וזוכר "שאבי נפגע ביד...נדקר, נחתך, לא יודע איך אבל הוא נפגע ביד, אני זוכר שירד לו דם ביד...לא יודע אם היה שם מקלות" (עמ' 52). אבי לא יכול היה לנהוג "הוא היה פצוע ביד". לשאלה מי רדף אחריהם השיב "לא רדפו אחרינו אף אחד...אחרי שנגמרה הקטטה לא רדפו. אנחנו הלכנו לכיוון האוטו בשביל לנסוע...פשוט רצינו ללכת משם". לשאלה אם לפני שנסעו רדפו אחריהם, וכשנסעו - הפסיקו - השיב בחיוב (עמ' 53). "אני פשוט רציתי כמה שיותר לצאת משם, מהבלגן הזה וזהו...אנשים שגם ישבו שמה על הכיסאות אני ראיתי שהתנפלו עליהם. אז אחרי זה אומר שאנחנו היינו חבורה...פשוט הם התנפלו עלינו והתנפלו עלינו שם...לא הייתי מעורב, הייתי שמה...נזרקו עלי איזה שני דברים או שלושה שמה, היה שמה בלגן" (עמ' 54). כאשר הם הלכו לכוון הרכב "הכל נרגע" (עמ' 79). הוא כלל לא ידע שאבי נמצא בתא המטען כאשר החל לנסוע (עמ' 55). לגבי ניידת המשטרה שסימנה לו לעצור ציין: "הייתי מרוכז בנהיגה, היו שמה צעקות, היו שמה רעשים, צעקו שמה אנשים...זה הסיח את דעתי" (עמ' 58). "אני נלחצתי כי צעקו שמה שיש ניידת משטרה...ראיתי את ניידת המשטרה שהיא עצרה ברמזור ולא הסתכלתי יותר לכיוון בשביל לא להסיח את דעתה אלי". הוא נשאל מדוע נלחץ מניידת המשטרה – האם בשל כמות האנשים, השלילה והיותו שיכור - והשיב בחיוב: "פחדתי, כן, שיש משטרה לידי ואני לא נוסע כחוק" (עמ' 59). לגבי הזימון לבית המשפט במסגרת ת"ד 21347/08 ליום 4.2.08 ציין: "איבדתי את הטופס ושכחתי מזה" (עמ' 70). "שכחתי, זה ברח לי מהראש. אני הייתי שתוי כשאני הייתי על האופנוע" (עמ' 72). לפני יום 20.2.08 לא ידע על כך שרישיונו נפסל : "לא התקשרו, לא הודיעו, לא שום דבר" (עמ' 77).
14. אברהם, יליד 1988, ציין בתצהירו כי "אני הייתי המחזיק ברכב...אני רכשתי את הרכב מבעלים קודמים שלו כרכב יד שניה או יותר ובשל היותי מתחת לגיל 18 בעת רכישת הרכב רשמתי אותו על שם אחי בן קטיעי זאב משה....בעת התאונה ...היה לרכב רישיון רכב בתוקף...לרכב הייתה גם פוליסת ביטוח בתוקף...יצוין כי הפוליסה הונפקה על שמי, שולמה על ידי ביום 31.1.08 והייתה בתוקף עד ליום 31.1.09. יצוין כי את הרכב רשמתי על שם אחי רק מהסיבה האמורה לעיל וכי הרכב היה ברשותי ולא ברשות אחי ואחי לא יכול היה לדעת מה קורה עם הרכב. במועד התאונה, כמו גם מס' חודשים לפני כן, היה אחי בטירונות ואימון מתקדם...בלילה שבין ה 7.2.08 ל – 8.2.08 ביליתי, ביחד עם מס' חברים ובהם שטרית שלמה ועוד חברים רבים, במועדון EVE ברחוב הרכבת בת"א. יצוין כי במסגרת הבילוי אני שתיתי משקאות אלכוהוליים. לאחר שיצאנו מהמועדון התפתחה קטטה בה הייתה מעורבת אורטל והיא נפגעה ברגלה. על מנת להימנע מאלימות נוספת נכנסנו לרכב, ביחד עם נוסעים נוספים מתוך מגמה לנסוע מן המקום. במהלך הריצה לרכב אני מסרתי את המפתחות לשלמה שטרית על מנת שינהג ברכב מכיוון שבקטטה אני נחבלתי ביד. לאחר התאונה סיפרו לי כי מצאו אותי בתא המטען של הרכב. לא זכור לי מדוע נכנסתי לשם. במהלך הנסיעה ארעה תאונה...הכרתי את שלמה שטרית מס' שנים לפני התאונה ולא שמעתי ממנו, לא ידעתי ולא הייתי צריך לדעת כי במועד התאונה רישיונו נפסל. ברור לי כי באם הייתה לשלמה פסילה הוא היה מספר לי על כך. באם היה מספר לי ברור שלא הייתי נותן לו לנהוג ברכב. אני יודע שלשלמה הייתה פסילה קודמת אבל רק על נהיגה ברכב דו גלגלי...אם היה לי צל צלו של ספק שרישיונו של שלמה עלול להיות לא תקף, לא הייתי נותן לו לנהוג ברכב מלכתחילה".
15. בחקירתו ציין, כי רכש את הרכב בסוף שנת 2007 (עמ' 33). באשר לפגיעתו בקטטה ציין: "הייתה שם כזה קטטה קטנה, ראיתי שאורטל מתחילים איתה, באתי לשם וכאילו קיבלתי מכה ביד כאילו וגמרתי עם זה, אמרתי להם בואו נלך, אנחנו לא מחפשים קטטות". הוא אינו זוכר אם מדובר בדקירה. "זה לא קטטה שאתה חושב קטטה של עבריינים, זה משהו קטן, נגמר, הלכנו, נגמר" (עמ' 35). הוא אינו זוכר איך הגיע לרכב ואיך הגיע לתא המטען. גם את הנסיעה אינו זוכר, אך אישר כי "היו צעקות" (עמ' 36). הוא נשאל אם הלכו או רצו לרכב והשיב: "הלכנו, רצנו, זה אותו דבר... אני לא זוכר פרט פרט בדיוק מה עשיתי" (עמ' 40). באשר להיכרותו עם שטרית ציין: "הכרתי את שלומי, לא הייתי חבר שלו...אני לא יומיום בקשר איתו" (עמ' 41). אחיו, זאב, לא עשה שימוש ברכב (עמ' 42). לאחר הקטטה עת הלכו לרכב "בהתחלה רדפו אחרינו, בטח, במכות רודפים אחריך אבל ברחנו כמה שיותר מהר כדי להיעלם מהעניין...בדרך כלל כשיש מכות אז בורחים, מי שרוצה לסיים את המכות הוא בורח מהעניין". הוא נשאל אם במהלך הנסיעה מישהו רדף אחריהם והשיב כי "מתא המטען אני לא רואה כלום" (עמ' 43).
16. זאב בן קטיעי ציין בתצהירו כי "אני הייתי רשום כבעלים ברכב...אחי, אבי בן קטיעי, רכש את הרכב כרכב יד שניה ובשל היותו מתחת לגיל 18 בעת רכישת הרכב רשם אותו על שמי...בעת התאונה ...היה לרכב רישיון רכב בתוקף...לרכב הייתה גם פוליסת ביטוח חובה בתוקף...אני התגייסתי לצה"ל ביום 26.7.07 והתחלתי במסלול של טירונות ואימון מתקדם בסיירת צנחנים. במועד התאונה אני הייתי בצבא וכלל לא ידעתי למי אחי נותן לנהוג ברכב, ואם הוא נותן למישהו לנהוג ברכב היה זה על דעתו בלבד. יצוין כי פרט לרישום הרכב על שמי לא הייתה לי כל נגיעה ברכב והמחזיק והמשתמש הבלעדי בו היה אחי".
17. בחקירתו ציין כי הרכב היה רשום על שמו, הוא אינו זוכר אם הוא עצמו השתמש ברכב: "היו לנו בבית כמה מכוניות". הוא לא עסק בנושא ביטוח הרכב (עמ' 32).
18. כנגד שטרית הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בתל – אביב (ת"ד 10830/08). יוחסו לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, אי ציות לאור אדום ברמזור, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה במהירות מופרזת, והסעת נוסעים במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב. בעובדות כתב האישום נרשם, כי שטרית לא ציית להוראות שוטרת אשר סימנה לו לעצור את רכבו לביקורת "החל להימלט מניידת המשטרה שהחלה לדלוק אחריו, כאשר השוטרת כורזת לנאשם מספר פעמים לעצור את רכבו, תוך שהנאשם נוהג במהירות מופרזת וחוצה מספר צמתים באור אדום. הנאשם המשיך בנהיגה פרועה על רחוב מנחם בגין ובהגיעו לצומת עם רחוב שאול המלך, נכנס לצומת כשהאור ברמזור דולק אדום בכוון נסיעתו...הנאשם הסיע ברכבו נוסעים במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב...הנאשם נהג כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים". שטרית הודה בעובדות כתב האישום והורשע בעבירות שיוחסו לו.
19. הוצגה תעודת ביטוח החובה אצל שירביט, כאשר המבוטח הוא אבי בן קטעי. הפוליסה היא מיום 31.1.08 ועד 31.1.09.
20. הוצגו המסמכים הרלוונטיים מתיק התעבורה בבית המשפט לתעבורה בפתח – תקווה, (ת"ד 6497/06) לגבי עבירה מיום 15.6.06, שעניינה נהיגה בזמן פסילה ואי ציות להוראות שוטר. בתיק זה הוטל על שטרית עונש פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לרכב דו גלגלי לתקופה של שנה וחצי מיום 21.11.06. כן הוצגו המסמכים מתיק התעבורה בבית המשפט לתעבורה בתל – אביב (ת"ד 21347/08), לגבי עבירה מיום 5.1.08, שעניינה נהיגה בשכרות. בתיק זה זומן שטרית לדיון בבית המשפט, באמצעות הזמנה שנמסרה לידיו ביום בצוע העבירה, לתאריך 4.2.08, ארבעה ימים לפני התאונה נשוא התובענה. שטרית לא התייצב לדיון במועד אליו הוזמן. הוא נדון בהעדרו לתשלום קנס ולפסילה של רישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים. בתיק קיים אישור מסירה של גזר הדין מיום 20.2.08. האישור הודפס ביום 6.2.08.

טענות הצדדים

טענות שירביט

1. למרות קיומה של תעודת ביטוח חובה תקפה לרכב אצל שירביט למועד הארוע, טוענת שירביט, כאמור, כי השימוש שנעשה ברכב אינו מכוסה על ידה. לשירביט ארבע טענות.
2. הראשונה, כי שיטרית נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף, וליתר דיוק, בזמן פסילה. כאמור, במסגרת ת"ד 21347/08 נגזר על שטרית ביום 4.2.08 עונש פסילה לתקופה של שנתיים בפועל. שירביט טוענת, כי אין חשיבות למועד בו נמסרה לשיטרית ההודעה על גזר הדין, כיון שבמועד התאונה ידע שטרית בפועל על הפסילה. נטען, כי אין מדובר באדם תמים שלא התייצב לבית המשפט עקב שגגה אלא בעבריין תעבורה סדרתי. הוא הכיר את דרכי הפעולה של בתי המשפט, צפה את התוצאה וקיווה לדחות אותה. שירביט טוענת, כי יש ללמוד מתשובתו של שטרית בחקירתו, כי היה בלחץ מניידת המשטרה גם בגלל "השלילה", כי ידע על שלילת הרישיון שנגזרה עליו ארבעה ימים קודם לכן. שירביט מפנה למסמכי תיק בית המשפט בת"ד 6497/06, מהם עולה, כי שטרית לא התייצב לדיונים, עד אשר הוצא צו הבאה כנגדו. בסופו של דבר נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה לרכב דו גלגלי. למוד ניסיון מתיק זה, כך טוענת שירביט, ידע שטרית כי אם יתייצב לדיון בת"ד 21347/08 יפסל בודאי רישיונו גם לרכב רגיל. לכן, החליט לא להתייצב. אי התייצבותו נבעה מניסיון לחמוק מהליך משפטי ומהתוצאה הצפויה של פסילת רישיונו לנהוג גם ברכב רגיל. מדובר בחוטא, המבקש לצאת נשכר. אין לתת יד לכך. אין לתת אמון בעדותו של שטרית, כי לא ידע על הפסילה. יש לקבוע, כי במועד התאונה ידע כי רישיונו נפסל. כל תוצאה אחרת תהא משום מתן פרס לשטרית ולחבריו, השלמה עם התנהגות עבריינית וזלזול ברשויות אכיפת החוק. לחילופין, יש לקבוע, כי הנטל על שטרית להוכיח כי לא ידע על הפסילה, על רקע הנסיבות החמורות של תיק זה.
3. השנייה, כי ברכב הוסעו נוסעים מעבר למספר המותר, בניגוד לתנאי רישיון הנהיגה של הנהג, בניגוד לתנאי רישיון הרכב ובניגוד לתנאי הפוליסה. שירביט טוענת, כי בהתאם לרישיון הרכב היו בו חמישה מקומות ישיבה, ארבעה בנוסף לנהג. בפועל, נסעו בו שמונה אנשים. שירביט טוענת כי הרכב, אשר נועד להסיע חמישה נוסעים, הפך, למעשה, לכלי רכב אחר לגמרי, כאשר התיישבו בו שמונה נוסעים, הן מההיבט של ביצועי הרכב והן מההיבט הבטיחותי. לשטרית לא היו לא רישיון ולא כשירות לנהוג ברכב בו נהג ולהסיע שבעה נוסעים נוספים מלבדו. ההלכה היא, כי מקום בו נהג נוהג רכב מסוג שונה, מבחינת מאפייניו הפיסיים, מזה המותר לו על פי דרגת רישיונו, יחשב הוא כמי שנהג ללא רישיון. אין מדובר בחריגה של מה בכך ממספר הנוסעים המותר, אלא בחריגה היורדת לשורש כשירותו של הנהג לנהוג ברכב ובכשירות הרכב לעמוד בביצועים וברמת בטיחות, לרבות עומסי משקל. דינו של שטרית הוא כדין מי שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה כלל, או כדין נהג הנוהג בסוג רכב, השונה מבחינת מאפייניו הפיסיים מסוג הרכב עליו מותר לו לנהוג.
4. שלישית, כי הרכב שימש לבצוע פשע. בנסיבות אלו, נטען, יש להחיל החריג הקבוע בסעיף 7(4) לחוק. שירביט טוענת, כי בענייננו התקיימו יסודות שתי עבירות מסוג פשע, שהרכב שימש או סייע לביצוען. האחת, עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בהתאם לסעיף 332 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). בהקשר זה נטען, כי האחריות בגין השימוש ברכב לבצוע עבירה זו אינה רובצת רק על שטרית אלא על כל נוסעי הרכב, כיון שאיש מנוסעי הרכב לא עשה מעשה כלשהו כדי למנוע משטרית את הנהיגה המסוכנת. השנייה, עבירה של שימוש או החזקת סמים, בהתאם לסעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"). בהקשר זה נטען, כי מתיק המשטרה עולה, כי בכיסו של שטרית נמצא קש הסנפה עם חומר אבקה לבן חשוד כסם. נטען, כי שטרית, בסופו של דבר, לא הועמד לדין בגין עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, אך זאת כיון שהצליח לדחות מועד מתן שתן ובכך לשבש החקירה. מכך יש ללמוד, טוענת שירביט, כי כל נוסעי הרכב החזיקו והשתמשו בסמים וכאשר התבקשו על ידי השוטרים לעצור בצד השתמשו ברכב על מנת להימלט ממעצר בגין עבירת סמים.
5. רביעית, שלילת זכאות מכוח עקרון תקנת הציבור. נטען, כי, בנסיבות העניין, נוכח הנהיגה ללא רישיון, נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים, זלזול בוטה ברשויות אכיפת החוק, הסעת שמונה אנשים במקום חמישה, אי ציות להוראות שוטרים ובריחה מהם, תוך נהיגה במהירות מופרזת ופרועה בצמתים באור אדום - יש לקבוע כי מדובר במקרה חריג, בו יש לשלול הזכאות. יש לפעול על פי תפיסה בסיסית, על פיה אין זה מוצדק להקנות למי שיצרו סיכונים מיוחדים בדרכים, תוך הפגנת זלזול ברשויות האכיפה והמשפט, את האפשרות לחסות תחת כנפי החוק והסדרי החבות והפיצוי המיוחדים שיצר. יש להעדיף במקרה זה את התכלית ההרתעתית והעונשית, על פני התכלית הסוציאלית.

טענות יתר הצדדים

1. התובעות, קרנית וצדדי ג' טוענים בסיכומיהם כי הפוליסה שנערכה אצל שירביט מכסה השימוש שנעשה ברכב בעת התאונה.
2. באשר לטענה כי שטרית נהג בעת פסילה במועד התאונה טוענים צדדים אלו, כי השאלה הרלוונטית היחידה היא שאלת ידיעתו של הנהג על כך שרישיונו נפסל לנהיגה. התשובה לכך היא שלילית. גזר הדין ניתן בהעדרו של שטרית והוא נמסר לו רק כשבועיים לאחר התאונה. אף משטרת ישראל, שבדקה הנושא לעומקו, לא מצאה ששטרית עבר עבירה של נהיגה בעת פסילה. הוא הועמד לדין על עבירות אחרות אך לא על עבירה זו. על מבטחת הרוצה להתנער מחבותה הביטוחית, בטענה כי מדובר בנהיגה בעת פסילה, להוכיח כי הנהג ידע ידיעה ממשית על שלילת הרישיון, להבדיל מידיעה קונסטרוקטיבית. כיון שמדובר בחריג לכלל של כיסוי ביטוחי – על המבטחת נטל הראיה להוכיח ידיעה כזו. כיון שמדובר בטענה לגבי בצוע עבירה פלילית, נהיגה בפסילה תוך כדי מודעות לכך, יש להציג ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים. שירביט לא עמדה בנטל זה. העובדה, כי שטרית לא התייצב לדיון אליו זומן, אין בה כדי להצביע על ידיעה ולשנות את נטל ההוכחה. שירביט אינה מכחישה העובדה, שגזר הדין לא נמסר לשטרית עובר לתאונה. מתשובתו של שטרית בבית המשפט לא ניתן ללמוד כי ידע על גזר הדין, אלא כי פחד מהמשטרה עקב נסיעתו לא כחוק. לשטרית אכן היו שתי עבירות תנועה בקשר לנהיגה באופנוע עובר לתאונה. עבירות אלו אינן הופכות אותו לעבריין סדרתי ואין לכך כלל נפקות לשאלת ידיעתו על הפסילה. גם מהעובדה שלא התייצב לדיון אין ללמוד דבר. גם אם התרשל, כאשר לא פנה למזכירות בית המשפט לתעבורה כדי לברר מה ארע בדיון אליו לא התייצב – עדיין, אין ללמוד מכך על ידיעה פוזיטיבית. משלא ידע שטרית על הפסילה במועד התאונה – תוקפה של הפוליסה אינו מוחרג.
3. באשר לטענה בדבר הסעת נוסעים במספר העולה על המותר – טוענים צדדים אלו כי, בהתאם להלכה הפסוקה, הסעת נוסעים במספר העולה על המותר אינה מאיינת את רישיונו של הנהג ואינה פוגעת בכיסוי הביטוחי. נטען, כי ברישיון הרכב אין כל הגבלת משקל וכי שירביט אף לא הוכיחה כי במועד התאונה משקל הנוסעים עלה על המשקל הנקוב ברישיון הנהיגה. לא הוכח, כדרישת ההלכה הפסוקה, שמספר הנוסעים השפיע על הרכב עד ששינה ממאפייניו הפיזיים – אינהרנטיים וכי בשל כך נגרמה התאונה.
4. באשר לטענה בדבר שימוש ברכב לבצוע פשע טוענת קרנית, כי אם טענה זו תתקבל, הרי שהארוע כלל לא יוכר כתאונת דרכים ולאף אחת מהתובעות כלל לא תהיה עילה בהתאם לחוק. בכל מקרה, לא נעשתה כל פעולה על ידי מי מהתובעות אשר תצדיק הפעלת סעיף 7(4) לחוק. לעניין השימוש או החזקת סמים – לא הוכח שהוחזק בידי מי מיושבי הרכב סם כלשהו. גם אם כן – לצורך שלילת הפיצוי נדרש שהרכב יסייע או ישמש לבצוע פשע ולא ברור כיצד חומר כלשהו המצוי בכיסו של הנהג, כנטען, משפיע על זכאות התובעות לפיצויים. התובעות מוסיפות בסיכומיהן, כי שטרית כלל לא הורשע בגין שימוש בסמים ולא הוצג בדל ראיה המעיד על שימוש בסמים בעת הנסיעה. עוד טוענות התובעות כי הן נקלעו במקרה לקטטה, אשר בסיומה סייעו להן אבי ושטרית לחזור לביתן. התובעות לא היו חשודות ולא נחקרו לגבי כל חשד לפשע שבוצע על ידן. גם אם היה מוכח ששטרית ואבי נסו מפני התוקפים בקטטה, עדיין, לא ניתן לייחס להם שימוש ברכב למטרות פשע. התובעות אף ניסו לעצור את הנהג בהתאם לעדויות שנשמעו. צדדי ג' 2-3 טוענים בסיכומיהם כי, בהתאם לפסיקה, יש להוכיח כי העבירה צריכה להיות חיצונית לנהיגה ולא קשורה לנהיגה עצמה ועבירות כאלו לא מתקיימות בענייננו.
5. באשר לטענה, כי תקנת הציבור מצדיקה שלילת הזכאות, טוענת קרנית בסיכומיה, כי שלילת זכאות לפיצויים מנפגע תאונת דרכים, שעבר עבירה שהמחוקק ראה בה עניין חמור דיו, ועקב שיקולי תקנת הציבור – מגולמת בהוראות סעיף 7 לחוק ומדובר ברשימה סגורה. התובעות מוסיפות וטוענות כי גם אם שטרית נהג בשכרות ועבר על דיני התעבורה, עדיין, הפוליסה אינה מסייגת את חבות המבטח כלפי צדדים שלישיים.

דיון והכרעה

1. נזכיר, תחילה, עקרונות יסוד. האחריות הקבועה בחוק היא "מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים" (סעיף 2 לחוק). החוק מתעלם משאלת האשם לעניין הטלת אחריות ובא להבטיח פיצויים גם למי שתרם באשמו לתאונה. החוק בא להבטיח פיצוי, ככלל, בלא קשר לשאלת האשם. החוק אינו חושב בקטגוריות של אשמה וחפות וגם אינו עורך הבחנה בין דרגות שונות של התרשלות בנהיגה.
2. חריג לעקרון האמור מגולם בסעיף 7 לחוק. בסעיף זה רשימת מקרים, בהם ישללו הפיצויים עקב אשם. נקבע בפסיקה, כי סעיף זה הוא חריג של ממש לשיטה העומדת ביסוד החוק – שיטה ההופכת את יסוד האשם בלתי רלוונטי, לעניין קביעת האחריות על פי החוק. סעיף 7 שולל הזכאות לפיצויים ממי שנמצא, בהתנהגותו, אשם מסוג מסוים. כיון שמדובר בסטייה מעקרונות החוק נפסק, כי יש ליתן פירוש דווקני לחריגים המנויים בסעיף 7 לחוק. מדובר ברשימה סגורה, אשר יש לפרש המקרים המנויים בה בצורה מצומצמת. (ראה: דנ"א 10017/02 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(5)639; רע"א 9121/00, ע"א 7576/01 יורם ירוחם הלוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, 2.7.03; רע"א 1101/10 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית, 12.5.10; ת"א (ב"ש) 874/84 כלל נ' חזן, 14.5.87).
3. בנוסף לרשימת הנפגעים שאינם זכאים לפיצויים, המנויה בסעיף 7 לחוק, המסדירה את הפן הנזיקי, קיים הפן הביטוחי – חוזי, המוסדר בפוליסת הביטוח. זכאותו של נפגע תיבחן, אם כן, בשני המישורים.
4. נוכח עקרונות אלו נפנה לבחון את טענות המבטחת בענייננו.

נהיגה בפסילה

1. הפוליסה קובעת (סעיף 7) כי תנאי לקיומו של כיסוי ביטוחי הוא "בתנאי שהאדם הנוהג.... הינו בעל רישיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב הנקוב בתעודה או שהיה בעל רשיון כזה בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על פי הוראות שבחיקוק, פסק דין, החלטות בית המשפט או רשות מוסמכת אחרת".
2. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, המתבססת על לשונו של סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראות בו כמי שנהג בעת פסילת רישיונו. הודעה יכולה להיות בדרכים שונות, בעל - פה או בכתב, ובלבד שאמנם תהיה הודעה. גם אם הוזמן הנהג לדיון בו נפסל רישיונו ולא התייצב אין לייחס לו ידיעה קונסטרוקטיבית. פסילת רישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה ונדרשת ידיעה ממשית על הפסילה ( ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ממו ז"ל, 20.6.07; א' רבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית, 2012, עמ' 521, י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שלישית, תשס"ה, עמ' 259).
3. בענייננו, לא הוכחה כל ידיעה ממשית של שטרית לגבי עונש הפסילה שהוטל עליו ביום 4.2.08. הוא לא נכח בדיון. אין כל רלוונטיות לשאלה מדוע לא נכח בדיון, עקב התרשלות או מתוך מודעות מלאה. גזר הדין הומצא לביתו ביום 20.2.08, לאחר התאונה. מחקירתו של שטרית בבית המשפט לא עלה כי ידע על הפסילה במועד התאונה. אין בדל ראיה המעיד על ידיעה ממשית על הפסילה. שיטרית גם לא הועמד לדין על נהיגה בעת פסילה בגין התאונה נושא התובענה אלא על עבירות אחרות. בנסיבות אלו, לאור ההלכה הברורה של בית המשפט העליון, לא ניתן לקבוע כי שטרית נהג בעת פסילה ובהעדר רישיון נהיגה תקף. החריג לכיסוי הביטוחי, הקיים בפוליסה, אינו מתקיים.

מספר הנוסעים ברכב

1. שירביט טוענת, כי הסעת שבעה אנשים, מלבד הנהג, ברכב, מהווה הפרת תנאי רישיון הנהיגה של שטרית, מה שמביא לשלילת כיסוי ביטוחי בשל העדר רישיון נהיגה מתאים. דין טענה זו להידחות ממספר טעמים.
2. ראשית, אין מדובר כלל בחריגה מתנאי רישיון הנהיגה של שטרית. לשטרית היה רישיון נהיגה מדרגה B. בהתאם לתקנה 180 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בעל רישיון נהיגה בדרגה B מורשה לנהוג ברכב מנועי, שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3500 ק"ג ושמספר הנוסעים בו מלבד הנהג אינו עולה על שמונה. הסעת שבעה נוסעים, כפי שהיה בענייננו, מותרת לשטרית על פי רישיונו ולא נטען כלל, וממילא לא הוכח, כי מדובר היה ברכב אשר משקלו הכולל עלה על 3500 ק"ג. לפיכך, הן סעיף 7(3) לחוק, הדן בנהיגה ללא רישיון, והן התנאי בפוליסה הדן ברישיון נהיגה תקף כלל אינם רלוונטיים בענייננו. טענות שירביט המבוססות על הוראות אלו – אין להן בסיס.
3. שנית, גם בהיבט החוזי, סעיף 15 (3) לפקודת ביטוח רכב מנועי אוסר על מבטחת להגביל הכיסוי הביטוחי על סמך מספר האנשים המוסעים ברכב, כך שממילא נאסר על קיום תנאי בפוליסה, שעניינו מספר הנוסעים. בכל מקרה, תנאי כזה לא היה בענייננו.
4. שלישית, הסעת שמונה הנוסעים בענייננו היא עבירה על הוראות תקנה 84 לתקנות התעבורה, על פיה חל איסור להסיע ברכב מספר נוסעים, העולה על מספר המקומות ברכב. יוער, כי ברישיון הרכב נרשם, כי ליד הנהג מותרת הסעת נוסע אחד ואין כל רישום המתייחס למספר המקומות ברכב כולו. שטרית, אכן, הועמד לדין גם בגין עבירה של הסעת נוסעים במספר העולה על המותר בהתאם לרישיון הרכב. עם זאת, בחוק לא קיים כל חריג, השולל פיצוי במקרה בו הוסעו ברכב מספר אנשים, החורג ממספר המקומות המותר, על פי רישיון הרכב. גם בפוליסה, כאמור, לא קיים ולא יכול להיות קיים חריג כזה. נושא זה מוסדר במישור הפלילי בלבד, ענישת הנהג על פי דיני התעבורה, ואינו משפיע על המישור הנזיקי ועל הזכאות לפיצויים על פי החוק.
5. רביעית, ולמעלה מהצורך. אף הפסיקה אשר עסקה במקרים, בהם מספר הנוסעים חרג ממספר הנוסעים המותר ברישיון הנהיגה של נהג הרכב, כמו, הסעת עשרה נוסעים על ידי מי שרישיונו מתיר לו הסעת שמונה נוסעים בלבד, קבעה, כי אין בכך כדי לשלול הכיסוי הביטוחי. נקבע, כי כל עוד מחזיק הנוהג ברישיון לאותו הרכב, מבחינת סוג הרכב ומבחינת מימדיו, הוא מוחזק כמי שבידו לנהוג ברכב במיומנות. נקבע כי סעיף 7(3) (ובהתאמה – תנאי הפוליסה) יחול רק באותם המקרים בהם הנהג נוהג ברכב מסוג שונה, מבחינת מאפייניו הפיזיים, דהיינו, משקל, נפח ומבנה, מזה המותר לו על פי דרגת רישיונו. בכל מקרה אחר, בו מופרים תנאי או הגבלה בתנאי רישיון הנהיגה, לא יחול סעיף 7(3) לחוק ותופעל הסנקציה הקבועה בדיני התעבורה בלבד. עוד נקבע, כי אין לערוך הבחנה בין חריגה מעטה או חריגה מרובה לעניין מספר הנוסעים: "אין מקום למתוח קו המבדיל בין חריגה מועטה לחריגה מרובה. ראוי להעדיף, לעניין זה, פתרון המבטיח פיצוי למי שחרג אפילו במעט ממגבלת הנוסעים, גם אם כרוך הדבר במתן פיצוי לנוהגים שחרגו ממנה באופן ניכר. הסנקציה הפלילית די בה, במקרה כזה, ואין להוסיף עליה את הסנקציה האזרחית. ניתן להניח, כי החומרה הנעוצה בהפרת מגבלת מספר הנוסעים, בנסיבותיו המסוימות של כל מקרה ומקרה, תמצא ביטוי בחומרת העונש שיוטל על הנוהג" ( דנ"א 10017/02 הנ"ל; רע"א 9121/00 הנ"ל; ע"א 5308/09 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית, 19.12.10; 8183/01 רימה ספיאשוילי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, 17.6.04 ; י', אנגלרד, לעיל, עמ' 264- 267 ). בהתאם להלכה הפסוקה, אם כן, גם אם היה מדובר בחריגה גדולה ממספר הנוסעים המותר ברישיון הנהיגה של שטרית, מה שלא קיים בענייננו, כאמור, לא היה בכך כדי לשלול הכיסוי הביטוחי. יש ללמוד מכך, על דרך קל וחומר, גם לענייננו, בו לא הייתה כל הפרה של תנאי רשיון הנהיגה. לא ניתן לקבל טענות שירביט, כי יש לראות החריגה הגדולה במספר הנוסעים כשינוי במאפייניו הפיסיים של הרכב. מספר הנוסעים אינו גורם לשינוי מאפייניו הפיסיים של הרכב אלא נוגע לאופן השימוש ברכב. מספר הנוסעים הוא גם נושא דינמי ולא קבוע, העשוי להשתנות מדקה לדקה, ולא ניתן לראות בו מאפיין פיסי - אינהרנטי של הרכב עצמו. ההלכה הפסוקה ברורה וחד משמעית – הסעת נוסעים העולה על המותר ברישיון הנהיגה, גם אם מדובר בחריגה גדולה, אינה גורמת לשלילת הכיסוי הביטוחי.

שימוש ברכב לבצוע פשע

1. סעיף 7(4) לחוק מוציא מגדר הזכאים לפיצויים את מי שהרכב שימוש לו או סייע בידו לבצוע פשע. השלילה פועלת כלפי כל מי שהיה שותף לפשע, שהרכב שימש לביצועו, או שהרכב סייע לביצועו. בהתאם להלכה הפסוקה, הרכב צריך להיות מכשיר בידי הפושע לבצוע עבירה ונדרשת מודעות של הנפגע לעובדה, שהרכב שימש או סייע לבצוע פשע, על מנת שתישלל ממנו הזכות לפיצויים. עוד נקבע, כי הוראת סעיף 7(4) לחוק אינה מתייחסת לעבירה בדרגת פשע, הקשורה בנהיגה עצמה. ההוראה אינה באה להציב אבחנה בין דרגות שונות של התרשלות בנהיגה ולשלול את הזכאות ממי שנוהג ברכב ברשלנות פושעת. ההוראה מתייחסת לכוונה לבצע פשע מעבר לשימוש ברכב כשלעצמו. כאשר כל יסודות הפשע מצויים בנהיגה עצמה אין לשלול זכאות. הסעיף "אינו בא, איפוא, להציג אבחנה בין דרגות שונות של התרשלות בנהיגה כי אם בין המקרים בהם, בנוסף לעצם השימוש ברכב ותוך שימוש ברכב כמכשיר מסייע, נעברה עבירה בדרגה של פשע – לבין אותם המקרים בהם לא נעברה עבירה לבד מזו הקשורה בעצם הנהיגה...כך מי שפרץ לבנק, ועשה שימוש ברכב לצורך ההימלטות מן המקום ולצורך הובלת השלל נופל בגדרו של סעיף 7(א)(4); לא כך פקיד הבנק שהתרשל התרשלות פודעת בנהיגתו בדרך לעבודתו, או בחזרה" ( ת"א (ב"ש) 874/84 הנ"ל; א' ריבלין, לעיל, עמ' 522- 523; י' אנגלרד, לעיל, עמ' 268- 269 ).
2. בענייננו – לא הוכח כי הרכב שימש או סייע למי מנוסעי הרכב לבצוע עבירה כלשהי מסוג פשע. כל טענות שירביט לגבי נהיגה פרועה אינן יכולות, בהתאם להלכה הפסוקה, לבסס את החריג על פי סעיף 7(4). ראשית, אין מדובר בעבירה נפרדת לעבירת השימוש ברכב אלא מדובר בטענות לעניין אופן הנהיגה עצמה. שנית, אנו עוסקים בתביעת הנוסעות ברכב, אשר לא היו שותפות לנהיגה הפרועה ואין כל ראיה לכך שהיו שותפות לנהיגה זו אלא להפך, קיימות עדויות כי ניסו להפסיקה. שלישית, ומעבר לנדרש, לא ברור כיצד מתקיימים בענייננו יסודות סעיף 332 לחוק העונשין, העוסק בבצוע פעולות ספציפיות במזיד בנתיב תחבורה. גם הטענות בדבר שימוש בסמים הן טענות בעלמא. אף אם נרשם מזכר בתיק המשטרה לגבי מציאת חומר חשוד כסם בכיסו של שטרית, בנסיבות בהן כלל לא הוגש כתב אישום על שימוש בסמים כנגד מי מנוסעי הרכב, וממילא איש לא הורשע בכך, לא ניתן ללמוד מכך דבר, ובודאי לא ניתן ללמוד מכך שהרכב שימש לבצוע פשע על ידי כל נוסעיו.

תקנת הציבור

1. סעיף 7 לחוק מונה שורת נפגעים שאינם זכאים לפיצויים בהתאם לחוק. הוראת סעיף 7 משלבת שיקולים של הרתעה אישית עם יסודות של תקנת הציבור. בדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק נאמר כי המכנה המשותף למקרים בהם נשללת הזכאות הוא "העדר תרופה במקרה הנוגד את תקנת הציבור" (ה"ח 1885, תשמ"ח, 199). החריגים המנויים בתקנה 7 הם רשימה סגורה, לאחר איזון שערך המחוקק בין שיקולי התכלית הסוציאלית, אשר ביסוד החוק, ובין שיקולים הרתעתים. רק במקרים אלו, קבע המחוקק, יש לתת עדיפות לשיקולי ההרתעה ולקבוע, כי תקנת הציבור מחייבת אי מתן כיסוי ביטוחי. במקרים אלו, נקבע, יש לטפל גם במישור הנזיקי – ביטוחי, בנוסף למישור הפלילי. בכל יתר המקרים, גם אם מדובר בעבירות חמורות על דיני התעבורה – לא ניתן להוסיף על החריגים המנויים בחוק. בחוק לא קיים סעיף סל של שיקולי תקנת הציבור, אשר על פיו, בכל מקרה בו נראה לבית המשפט כי התנהגות מי מהמעורבים אינה ראויה, יש לשלול ממנו כיסוי ביטוחי. "משהזכאות אינה נשללת מחמת "תקנת הציבור" עפ"י סעיף 7 לחוק הפיצויים, אין להוסיף "בדלת האחורית" על הרשימה הסגורה המנויה בסעיף 7 הנ"ל" (ת"א (ב"ש) 874/84 הנ"ל). עוד יוער, למעלה מהצורך, כי, בהתאם לראיות שהוצגו, ההתנהגות הפסולה והחמורה, הקשורה להפרת דיני התעבורה, היא של הנהג, שטרית, ולא של התובעות, כך שטענות שירביט בעניין זה כלל אינן ברורות.

סוף דבר

1. לאור כלל האמור, כל טענותיה של שירביט לעניין העדר כיסוי ביטוחי נדחות. השימוש ברכב אשר נעשה בעת התאונה, מכוסה בהתאם לתעודת הביטוח אשר נערכה אצל שירביט. על שירביט לפצות התובעות בכל התיקים בגין נזקי הגוף שנגרמו להן בארוע.
2. התביעה כנגד קרנית נדחית בכל התיקים וממילא נדחות גם ההודעות לצדדים שלישיים ששלחה קרנית.

1. שירביט תשא בהוצאות יתר הצדדים אשר ניהלו הליך ההוכחות בשאלת החבות: בהוצאות התובעות 1-3 - 6000 ₪, בהוצאות קרנית - 10,000 ₪, בהוצאות צדדי ג' 2-3 –10,000 ₪.
2. התובעות יגישו בתוך 45 ימים בקשתן לעניין סדר המשך ניהול ההליכים בכל תיק בנושא הנזק.

נקבע לק"מ ליום 20.11.13 בשעה 09:00.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.