1. התובע, ילדי שנת 1959, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין תאונה נטענת מיום מיום 26.8.2009.

2. לטענת התובע במועד אירוע התאונה בשעה 11.00 בקירוב, נפגע בהיותו הולך רגל, כתוצאה מהיפרדותה של עגלה הנושאת לוחית רישוי מס' 1669159 מטרקטור הנושא מס' רישוי 2302754. אין מחלוקת, כי הטרקטור השייך לנתבעת 2 בוטח על ידי הנתבע 3, והעגלה בוטחה על ידי נתבעת מס' 4.

3. ע"פ גרסת התובע, נמתחה השרשרת המקשרת בין הטרקטור לעגלה בהיותו נהוג על ידי הנתבע 1. אחת החוליות נקרעה , וזו עפה לכיוונו של התובע ופגעה באצבעו (להלן: "אירוע התאונה"). פועל יוצא, טוען התובע, נגרמו לו חתכים עמוקים באצבע מס' 2 בכף יד ימין. בעקבות אירוע התאונה נדרש לסדרת טיפולים, בכללם טיפולי פיזיותרפיה. נתבקש מינויו של מומחה רפואי בתחום האורתופדי.

4. הנתבעים מכחישים נסיבות התרחשות התאונה. לטענתם התובע נפגע בנסיבות אחרות שאינן "תאונת דרכים" על פי חוק. הנזק והיקפו מוכחשים אף הם.

לנתבעת 4 גם טענות ביטוחיות.

5. כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הרפואה האורטופדית מונה ד"ר מיכה רינות. בהתאם לחוות דעתו נגרמה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 7% וכן נכויות זמניות בשיעורים משתנים לחודשים שלאחר התאונה.

6. לאחר ששמעתי את מלוא העדויות בתיק ועיינתי בסיכומי עטנות הצדדים מוצאת אני כי נסיבות התרחשות התאונה לא הוכחו.

נסיבות התרחשות התאונה

7. באשר לנסיבות התרחשות התאונה העידו התובע וכן הנתבע 1, מר חסן שחאדה, מורה לנהיגה, אשר על פי גרסת התובע נהג בטרקטור במועד אירוע התאונה. התובע והנתבע 1 העידו על יחסים קרובים ביניהם, "עבדנו יותר מ-20 שנה יחד. חברים עד היום" (עדות התובע, עמ' 15, ש' 14-15 לפר'). בפועל, והגם שעדויות שניהם נמסרו כתמיכה לגרסת התביעה נתגלעו בהן סתירות רבות, אשר אינן יכולות לעמוד;

8. ראשית, ובקשר לכיוון נסיעת הטרקטור בשעת אירוע התאונה, העידו ואף שרטטו התובע והנתבע 1- כיווני נסיעה הפוכים. כך, ובעוד שהעיד התובע כי בזמן אירוע התאונה הסתובב הטרקטור שמאלה (עמ' 14, ש' 15-16 לפר'; שרטוטו הוגש וסומן נ/4), העיד מר שחאדה כי הטרקטור הטרקטור לימין וכי השרשרת השמאלית היא שנקרעה. מר שחאדה שב על עדותו זו באופן עקבי (עמ' 20, ש' 30-31; עמ' 21 ש' 11-12; עמ' 22, ש' 4-5 לפר'; שרטוטו הוגש וסומן נ/11).

9. התובע אישר בעדותו, כי ביקר אצלו חוקר מטעמה של הנתבעת 4, ושאל אותו בקשר לאירוע התאונה (עמ' 16, ש' 4-5 לפר; תמלול החקירה הוגש וסומן נ/5). במסגרת זו נשאל התובע איפה עמד כשזה קרה והשיב, "אני לא הייתי עומד, הייתי הולך" (עמ' 2, ש' 7-8 לתמלול). התובע תיאר בפני החוקר כי הוא בא מאחורי העגלה (עמ' 3, ש' 19 לפר'). בעדותו שב על כך התובע כי היה בהליכה הביתה בשעת אירוע התאונה (עמ' 12, ש' 23 לפר'). מאידך העיד "אני עליתי עם הפנים לטרקטור" (עמ' 15, ש' 29 לפר') ואף בסקיצה ששרטט בעדותו (סומנה נ/4) סימן את כיוון הליכתו עם הפנים לטרקטור בניגוד לתשובתו בפני החוקר. התובע נשאל על כך,

"ש. אני מעיין בתמליל השיחה ביניכם שהוקלטה. לפי התמליל אתה אומר לחוקר "באת מאחורי העגלה של הטרקטור". זה יכול להיות?..

ת. לא. איך אבוא מאחור. הבית שלי מצד ימין איך אבוא מצד שמאל".

(עמ' 16, ש' 8 לפר').

10. בפועל, שרטטו התובע והנתבע סקיצות הפוכות בקשר למיקום התובע ביחס לטרקטור וכיוון הנסיעה (השווה נ/4 מול נ/11). בפרט, סומן התובע בסקיצה ששורטטה על ידי הנתבע 1 כמי שמגיע מצדו השמאלי של הטרקטור דווקא כשפני הטרקטור לכיוון ימין, ובעוד שבסקיצת התובע סומן כעומד מימין לטרקטור הפונה לצד השמאלי דווקא.

11. ועוד, בתשובותיו לחוקר אשר נשלח אליו מטעמה של הנתבעת 4 (עמ' 4 ש' 5-12, תמלול נ/12) השיב כי התובע ישב בעת אירוע התאונה, באופן שאינו מסתדר עם עדותו ועדות התובע כי התובע היה בהליכה בזמן שזה קרה.

12. למעשה התובע לא ידע לתאר את אופן התרחשות התאונה עצמה והעיד "אני לא הספקתי להסתכל" (עמ' 13, ש' 29 לפר'). בפרט נשאל התובע האם ראה את העגלה נפרדת מהטרקטור, והשיב "לא ראיתי שום דבר. לא הסתכלתי.." (עמ' 15, ש' 5 לפר') על אף שהצהיר ואף השיב לחוקר בדבר היפרדותה של העגלה מהטרקטור. משנשאל על כך השיב כי חסן אמר לו אחר כך שכך ארע. הסבר זה לכשעצמו ניתן היה לקבל. ברם, חסן עצמו כמי שנהג בטרקטור לכאורה ידע להעיד על הפרדות הטרקטור מהעגלה, אך על פי עדותו, רק בדיעבד הבין שהחוליה עפה שכן רק בשובו מקופת החולים מצא אותה היכן שנפגע התובע (עמ' 21, ש' 11-14 לפר'). מכל מקום, מלבד שנתגלעו סתירות בכיווני הנסיעה והימצאות התובע ביחס למיקום הטרקטור, נמצאה חוסר התאמה בעדויות השונות גם בקשר להימצאותם של אנשים נוספים במתחם, בעת אירוע התאונה וזהות נהג הטרקטור.

13. חרף עדותם של התובע והנתבע 1, כי הנתבע 1 הוא שנהג בטרקטור בעת אירוע התאונה; עדות חד משמעית "מיליון אחוז. הוא המורה של הטרקטור" (עדות התובע, עמ' 12, ש' 29 לפר', וכן עדות הנתבע 1- עמ' 21, ש' 32; עמ' 22 ש' 1-3 לפר'), מסר הנתבע 1 תשובות סותרות לחוקר מטעם הנתבעת 4, בחקירה שנתקיימה כארבעה חודשים לאחר אירוע התאונה (תמלול החקירה הוגש וסומן נ/12); תחילה מסר לו כי אחד התלמידים הוא שנהג בטרקטור (עמ' 3, ש' 19-20 לתמלול, נ/12). אחר כך השיב כי הוא לא זוכר אם הוא נהג, יכול להיות שהוא נהג (עמ' 5, ש' 17-18, שם) ולבסוף חזר בו והשיב "אני נהגתי, אני, לא התלמיד" (עמ' 5, ש' 24,שם). מדובר בגרסאות חלופיות אשר מעלות שאלות בקשר לקיומו של כיסוי ביטוחי מצד מי מהנתבעות, שכן כלל לא הוכחה מיהות נהג הטרקטור כדבעי.

14. למעשה העיד התובע כי לא נכח איש בשטח מלבדו ומלבד הנהג (עמ' 13, ש' 3-4) על אף שבתצהיר תשובות לשאלון (תשובה 37) השיב כי היו שני עדים לאירוע התאונה; מר חסן שחאדה (הנתבע 1) ואדם נוסף בשם זהר אלדין בדארנה (השאלון והתשובות לצורך תשובה 37 הוגשו וסומנו נ/3). התובע נשאל על כך בעדותו, אך באופן שאינו הולם תשובותיו בתצהיר תשובות לשאלון השיב "זאהר לא ראה את התאונה, הוא היה במשרד שלו" (עמ' 13, ש' 20 לפר').

15. הנתבע 1 אף הוא נשאל האם היו עוד אנשים בסביבת האירוע במועד התרחשות התאונה, והשיב "אחרי שקרתה התאונה, באו שניים שלוש אנשים, אני לא זוכר בדיוק" (עמ' 22, ש' 9-11 לפר'). הנתבע 1 נשאל כמה תלמידים היו שם שהמתינו לשיעור שלהם והשיב "עוד לא הגיעו" (עמ' 22, ש' 17-18 לפר'). מנגד ובהודעה שמסר במשטרה (הוגשה וסומנה נ/13), כחודש וחצי לאחר אירוע התאונה, דיווח כי "היו שם תלמידים" באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תשובותיו בעדותו.

16. למעשה נסיבות התרחשות התאונה בכללותן לא הובררו דיין, וגרסת התביעה בכללותה לא הוכחה במדיה הנדרשת במשפט אזרחי. אמנם ככלל, ראוי לציין, עשויים אי דיוקים קלים במסירת גרסה שלא לסתור את הגרסה העובדתית בכללותה. אולם במקרה זה, בקשר לתיאור נסיבות האירוע בכללותן- כיוון נסיעת הטרקטור, הנוכחים בזירת האירוע, מיקום התובע ביחס למיקום הטרקטור בשעת אירוע התאונה, נהג הטרקטור ועוד, נמסרו גרסאות סותרות. שרשרת הסתירות בגרסת התביעה והעדרן של ראיות חיצוניות נוספות לתימוכין בגרסת התביעה בקשר לאופן ההתרחשות, אינה מאפשרת קבלת התביעה לפיכך.

17. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

מאחר והתביעה הנדחית לטעמי בהעדר ממצא שלילי, אלא על בסיס אי עמידת התובע במאזן ההסתברויות הנדרש, איני מואצת לנכון לפסוק הוצאות.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ו, 22 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.