התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה נשוא התביעה, בה היו מעורבים שני כלי רכב. התאונה אירעה לפני רמזור, בנתיב המיועד לרכבים הפונים שמאלה, ואין מחלוקת שרכב הנתבעים היה הרכב הראשון, ומאחוריו רכב התובע. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה. לגרסת התובע רכב הנתבעים נסע לאחור ופגע ברכבו, לגרסת הנתבעים רכב התובע פגע ברכבם מאחור.

מטעם התובע העידו שלושה עדים: התובע, בעל הרכב, אשתו, שנהגה ברכב, ובתם, שעמדה והמתינה אחרי הפנייה שמאלה. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1, שנהג ברכב.

נהגת רכב התובע העידה שהאור ברמזור היה אדום, היא עמדה והמתינה, ולפתע החל רכב הנתבעים לנסוע לאחור, ופגע ברכבה. לאחר התאונה שני הרכבים פנו שמאלה ועצרו כדי להחליף פרטים, ונהג רכב הנתבעים טען בפניה כי נסע לאחור מאחר וטעה בדרכו, וביקש לעבור לנתיב שמימינו. בתה של הנהגת העידה שהיא חיכתה לאימה באותו הצומת בו אירעה התאונה, לאחר הפניה שמאלה. היא ראתה את שני הרכבים עוצרים ונהג רכב הנתבעים ניגש לאימה, התנצל וטען כי טעה, וביקש לנסוע ישר. התובע עצמו לא היה ברכב בעת התאונה. לדבריו למחרת התאונה הוא התקשר לנתבע 1, שהתנצל ואמר שיודיע לחברת הביטוח. כעבור כחצי שנה, נודע לו שהנתבע אינו מודה באחריותו לתאונה, הוא התקשר אליו, ואזי הוא טען כי אינו זוכר את נסיבות התאונה.

נהג רכב הנתבעים העיד שהוא המתין לפני רמזור אדום ולפתע חש מכה מאחור, ונוכח לראות את רכב התובע עומד מאחוריו, באלכסון, בין שני הנתיבים. רכבו לא נפגע, וברכב התובע הוא הבחין בנזק קל בלוחית הרישוי. העד טען כי לא נסע לאחור וגם לא היתה לו כל סיבה לנסוע לאחור מאחר והוא היה בדרכו לקניון המצוי משמאל לצומת. הוא זכר שכעבור זמן מה הוא קיבל שיחת טלפון, אך לזיכרונו היתה זו אישה ולא גבר, והוא קיבל את הרושם שמנסים להוציא ממנו הודאה טלפונית מוקלטת.

בחנתי את גרסאות הצדדים והגעתי למסקנה שהתובע לא הוכיח גרסתו. אומנם מטעם התובע העידו 3 עדים, אך לגבי נסיבות התאונה, יש רק עדות אחת, עדותה של נהגת הרכב. לפיכך, לעניין נסיבות התאונה, יש עד אחד לכל צד.

כאמור, לטענת התובע נהג רכב הנתבעים הודה כי נסע לאחור מאחר וטעה בדרכו. אלא שלא רק שטענה זו אינה נזכרת בהודעה הכתובה לחברת הביטוח (ת/1), ולא רק שלא ברור מדוע על נהג הרכב לנסוע לאחור כדי לעבור לנתיב מימין, שעה שהוא הרכב הראשון ברמזור, והוא יכול לעבור נתיב ללא קושי, אלא שנהג הרכב העיד כי הוא לא טעה בדרכו, והוא ביקש לפנות שמאלה. זאת ועוד, נהגת רכב התובע העידה שהיא לא ראתה את אורות הרברס נדלקים, למרות שהיתה זאת שעת לילה.

בנסיבות האמורות, לא עלה בידי התובע להוכיח גרסתו, והתביעה נדחית.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ב, 15 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.