1. העניין שבפני בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן בפני תובענה כספית אשר הוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר.
2. אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ואולם סיכומי הטענות האחרונים בתיק הוגשו לאחר פרישתה לגמלאות, ובשל כך נבצר ממנה ליתן את ההחלטה בבקשה. אציין כי הואיל ומדובר בהחלטה הנתינת על בסיס ראיות לכאורה, ללא קביעת ממצאים עובדתיים ומבלי שיישקלו שיקולי אמינות ומהימנות (ובזיקה להלכה אשר נקבעה בדנ"א 21/89, אורית כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 499), לא סברתי כי ישנה הצדקה לקיים דיון משלים בהקשר זה, וההחלטה ניתנת על בסיס כתבי הטענות, פרוטוקול הדיון וסיכומי הטענות.
3. התובענה הוגשה כתובענה כספית בסדר דין מקוצר ע"ס 255,211 ₪, בגין יתרת חוב בלתי מסולקת אשר נותרה לטענת התובע בחשבון בנק אשר נוהל על ידי הנתבע אצל התובע, בסניף שפרעם. התובענה נסמכה על הסכם שבין הצדדים, בקשה לפתיחת חשבון בנק, ודף חשבון מיום 22.6.2010.
4. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן (אציין כי הצדדים הגיעו להסכמה בדבר מחיקת התובענה כנגד הנתבעת מס' 2, ולפיכך תידון בקשת הנתבע מס' 1 בלבד), במסגרתה נטענו שלוש טענות עיקריות: הטענה האחת, נוגעת למידת הוכחתה של התובענה, כשירותה להידון בסדר דין מקוצר, והוכחת הסכום הנתבע; השנייה, נוגעת לשאלת ומידת ההתראות אשר ניתנו לנתבע בטרם נקיטת הליכים ובטרם העמדת מלוא האשראי (לרבות הלוואה אשר הייתה בחשבון) לפירעון מיידי; השלישית, טענה בדבר זכות הנתבע לקזז מיתרת החוב הנטען, תמורה במחאות אשר הוצגו לפירעון בחשבון הבנק ולא כובדו, אולם לא הושבו לידי הנתבע. אדון בטענות כסדרן.
5. אציין כי הנתבעת מס' 2 העלתה טענות הנוגעות למימוש תכנית חסכון שהייתה בבעלותה, ואולם הנתבעת 2 חזרה בה מן הטענות אשר הועלו כנגד התובע בהקשר זה.

דיון והכרעה

1. הנתבע העלה שלל טענות בהקשר זה. חלקן של הטענות היו טענות סרק (כגון, ההכחשה הסתמית והכללית של יתרת החובה, טענות כנגד כשירות התובענה להתברר בסדר דין מקוצר, ספקות באשר להיות דף החשבון "רשומה מוסדית", היות ההסכם שבין הצדדים הסכם אחיד המכיל תנאים מקפחים מבלי לפרט מהו הקיפוח הנטען וכיו"ב), ואולם בכל הנוגע להמצאת מסמכי הבנק, הנתבע טען כי עם הגשת בקשתו פנה בבקשה לקבלת מסמכי חשבון הבנק, וככל שהבנק לא ייעתר לבקשה, אמור הדבר לשמש כהצדקה לקבלת הבקשה למתן רשות להתגונן.
2. יוצא, כי הנתבע, במקום לבקש המסמכים ואז לדרוש את הארכת המועד להגשת בקשה לאחר שיומצאו, בחר להעלות את הטענה בד בבד. יחד עם זאת, בקשתו של הנתבע הוגשה בחודש אוקטובר 2010 בעוד סיכומי טענותיו הוגשו בחודש נובמבר 2011 – כאשר עד להגשתם, לא נעתר התובע לבקשת הנתבע לקבלת מסמכים כאמור בנספח א' לבקשה, משך יותר משנה !
3. התובע, בסיכומי טענותיו (סעיף 15) פטור עצמו באמירה הכללית והסתמית, שאין כל נימוק במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, מדוע המסמכים אינם בידי הנתבע. ובכך, לגישתי אין די.
4. בהלכת הילולים נקבע עיקרון מנחה, על פיו התובע רשאי להגיש תביעתו בסד"מ על יסוד דף החשבון האחרון, ואילו הנתבע יהא רשאי לעתור לקבל את המסמכים הדרושים לו לצורך הגנתו. ביהמ"ש אף קבע כי במידה והתובע, הבנק לא ימציא לנתבע את המסמכים הדרושים יהא האחרון זכאי לרשות להתגונן רק מנימוק זה, וכך קובע כב' השופט מלץ בע"א 688/89 - הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד . פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 196-197: "דעתי היא כדעתו של השופט ש. לוין, לצורך התקנות 1)202)(א) ו-203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותה הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים בכדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה אך במידה ואלו לא צורפו אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו. אם לא יענה לבקשה כזו יוכל לקבל רשות להתגונן שתחייב את התובע להוכיח את תביעתו (ר' לענין זה גם את החלטתו של השופט לוין ברע"א 3545/90 הנ"ל)."
5. כאמור, די בפירוט חלקי כדי לעמוד בדרישת הכתב, ובמקרה זה, מועמד הנתבע החייב לפרט הגנתו, מול תיעוד חלקי בלבד. לעניין זה, ראה דברי כב' השופט לוין בעניין רע"א 3545/90 - בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ. אר. למימון . תק-על 90(3), 1111: "עדיין מתעוררת השאלה כיצד יתגונן לקוחו של בנק מפני תובענה שהוגשה נגדו בצירוף חשבונות מקוטעים, כאמור, בסדר דין מקוצר, והעתקי החשבונות הדרושים לו להגנתו, אינם מצויים בידו, אם מפני שלא קבלם ואם משום שקבלם ואבדו לו? נראה לי שהתשובה לשאלה האמורה היא פשוטה למדי: הלקוח יוכל לבקש מהבנק עם קבלת כתב התביעה (ורצוי עוד לפני כן) שתדפיסי החשבונות האמורים, המתייחסים לאותה תקופה סבירה הדרושה ימסרו לו, או הוא יוכל לבקש לעיין בספרי הבנק ולצלמם. אם הבנק לא ייענה לו, ללא צידוק סביר, לא יתקשה הלקוח לקבל רשות להתגונן על מנת להטיל עלה בנק להוכיח באופן דווקני את תביעתו או לברר את החשבונות ולקבל את העתקיהם במסגרת קדם משפט."
6. אוסיף, כי כאשר ביהמ"ש סבור כי הדרישה לקבלת מסמכים הינה כנה ואמיתית, ביהמ"ש מאפשר המצאת המסמכים וקובע כי הימנעות והמצאתם תעמוד בעוכרי התובע, ראה ע"א (חיפה) 2207/02 - גולדשטיין איתן נ' הבנק הבינלאומי . תק-מח 2003(1), 996 ,עמ' 997.
7. והדרישה בהקשר זה, אינה ניכרת, ואינה דורשת מסמכים אשר לא ברור כיצד אמורים הם לסייע להגנת הנתבעים, כדברי ב"כ התובע; מכתב הדרישה מיום 9.10.10 הכיל 12 סעיפים, אשר רובם ככולם נוגעים לטענות אשר תחילתן הובעה מפורשות בבקשה למתן רשות להתגונן, ואין מדובר בדרישה נרחבת מדי או בדרישה המיועדת לדחות את הקץ, ואני רואה באי המצאת המסמכים כאמור, כעילה מספקת למתן רשות להתגונן בפני התובענה.
8. אדרבא, מעצם הגשת הבקשה ללא ניסיון להאריך את ההליך, אני רואה כעמידה בתום לב על הזכות הדיונית, כאשר התובע יכול היה להסיר את המחדל של אי המצאת המסמכים עד להגשת סיכומי טענות הנתבע, ומשלא עשה כן, לגישתי לא עמד התובע בחובה המוטלת עליו, והדבר מצדיק שתייתן רשות להתגונן בפני התובענה.
9. יתר טענות ההגנה, פחות רלוונטיות משהגעתי למסקנה כאמור, ואולם אוסיף, כי ככל שלא הומצאו המסמכים, לא ניתן כלל לדון או להכריע בשאלת תקינות העמדה ההלוואה שהייתה קיימת בחשבון הבנק במועד בו הדבר בוצע, ולא ניתן אף לבחון את שאלת ההתראות וההודעות, ומועדי ההודעות אינם ידועים שכן הבנק סירב למסור המסמכים המפורטים במכתב הדרישה; כמו כן, מועד ביטול מסגרת האשראי והמסגרת באותה העת כמו גם היתרה שהייתה מול מסגרת הניכיונות אינה ברורה, והדברים, כמכלול, מצדיקים בחינה לגופו ככל שהיה התובע עומד בחובתו;
10. אוסיף, כי בכל הנוגע לטענת הקיזוז אשר נטענה, מצביע הנתבע על המחאות אשר נמסרו לתובע אולם לא נפרעו, והתובע נקט בהליכים כנגד אותם מושכי המחאות. התובע סירב למסור מידע לגבי אותן המחאות, ומנגד, אין כמעט חולק שלתובע זכות עיכבון מכח ס' 11 לחוק המיטלטלין, כמו גם זכות חוזית להחזיקם כמשועבדים לאור תנאי חשבון הבנק;
11. יוצא, אם כן, כי הבנק החזיק בהמחאות כדין, מחד, ומאידך, לא מסר פרטים אודות מועדי הפירעון והגבייה לגבי אותן המחאות, וממילא לא הפחית דבר בשל אותם סכומים (סעיף 49 לסיכומי טענות התובע). גילוי מסמכים מורחב בהקשר זה, מן הראוי שהיה נערך, וגם סימני השאלה עולים מכך כי התובע מפרט שגבה כספים, לא מפרט את מועד גבייתם, לא מפחית אותם, ודורש ריבית מירבית בגין מלוא הסכום – מצדיקים גם הם כי תינתן לנתבע רשות להתגונן בפני התובענה.
12. לאור כל האמור, אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל.
13. המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון בפני הגורם השיפוטי אשר ידון בתובענה לגופה.
14. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.