1. לפניי בקשת המבקשת, התובעת, לצירוף ראיות.

2. עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, שבה הוגשו תצהירי הצדדים.

התיק נקבע להוכחות ליום 17.6.13 וביום 17.12.12 זימנתי את הצדדים לישיבה מקדמית, לשם הכנת התיק להוכחות.

לאחר אותה ישיבה הגישה התובעת בקשתה, להשלמת ראיות. המדובר בראיות המתייחסות להוכחת ביצוע העבודות מושא התביעה. לטענת התובעת, חלק מהחומר לא היה מצוי ברשותה בזמן אמת, ולאחר החלפת הייצוג ביקש בא כוחה ממנה לערוך "בדיקה מעמיקה במחסניה" ואז נמצא החומר הנוסף.

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

4. לא מצאתי שהתובעת הצליחה להסביר ולו בדוחק, מדוע לא הוגשו הראיות במועד. עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר משנת 2010. הראיות, לפי טענת התובעת, לא היו ראיות שלא בשליטתה, אלא ראיות שיכולה הייתה היא להשיג בחיפוש מעמיק יותר במחסניה.

הנתבעת הגישה ראיותיה. באותם תצהירים הפנתה, בין היתר, לחולשת ראיותיה של התובעת.

כלל הוא שאין בהוראה על הגשת תצהירים כדי לשנות מסדר הבאת הראיות: ע"א 4617/03 טמבור בע"מ נ' איתן אטיאס (8.7.03). כך, בתיקים רגילים, על אחת כמה וכמה בתיקים בסדר דין מהיר.

חריגה מכללי בראשית, לפיהם ניתנת לתובע "הזדמנות" לתקן את ראיותיו או להשלימן לאחר שהנתבע התמודד עם הראיות הקיימות, והגיש את עדויותיו, צריכה להיות אך ורק במקרים קיצוניים, בהם לא ניתן היה להמציא את הראיות הנוספות בשקידה סבירה או שהראיות לא היו בשליטתו של התובע, מקרים המצדיקים את הפגיעה המובהקת בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של הנתבע.

כל קביעה אחרת משמעה, שהכלל הנוהג בדבר הגשת תצהירים תחילה, יאפשר לתובעים לערוך "שיפור" לראיותיהם, אף שאין להם זכות מהותית לעשות כן.

5. לסיכום, מעת שהתובעת לא הניחה תשתית מינימלית לכך שעסקינן בראיות שלא היו בשליטתה, ולמעשה הסברה מוכיח כי הראיות ה"חדשות" היו בשליטתה המוחלטת, למן מועד הגשת התביעה, לאור האיחור הרב בבקשה זו, לאחר שהוגשו כתב ההגנה ואף תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת – אני דוחה את הבקשה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין בקשה זו בסך כולל של 1,200 ₪.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ג, 17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.