פתח דבר

1. התובע, יליד 1981, נפגע ביום 21/11/03 בתאונת דרכים-עבודה עת פגעה בו מלגזה, בהיותו הולך רגל. התביעה הוגשה נגד וסים גרייב (הנתבע מס' 1) בהיותו הנהג במלגזה במועד האירוע, נגד הנתבעת 2 (חב' גרייב ובניו בע"מ) בהיותה הבעלים ומתירת השימוש במלגזה ונגד הראל חב' לביטוח בע"מ, בהיותה מבטחת המלגזה בביטוח חובה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריותם של הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו, והמחלוקת התמקדה בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה

1. ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח האנגלי בנצרת, שם הוא אושפז למשך 5 ימים. במהלך אשפוזו אובחן, כי הוא סובל משבר עם תזוזה בצוואר עצם המיטאטארסוס בכף רגל ימין. במיון נעשה קיבוע זמני ע"י סד גבס אחורי כהכנה לניתוח. לאחר מכן הוא עבר, בהרדמה כללית, ניתוח לשחזור פתוח של השבר וקיבוע ע"י שני מוטות K-W וסד גבס. צילום ביקורת של השבר לאחר הניתוח גילה כי השבר קובע בעמדה טובה. לאחר חמישה ימי אשפוז שוחרר התובע עם המלצה למנוחה במשך חודש, הליכה ללא דריכה על הרגל, משככי כאבים לפי הצורך וביקורת במרפאה אורתופדית של ביה"ח בעוד שבוע.
2. ביום 2/12/13 נבדק התובע במרפאה אורתופדית של ביה"ח האנגלי ובמסמך מאותו יום נרשם, כי סד הגבס הוסר ונצפה פצע נקי וללא זיהום. סד הגבס הוחזר וצילום ביקורת מאותו יום הראה עמדה טובה של השבר. עם שחרורו נרשמו ההמלצות שלהלן: הליכה ללא דריכה, ביקורת במרפאה אורתופדית בעוד שבועיים, ביקורת פצע וצילום.

ביום 16/12/03 ביקר שוב במרפאה אורתופדית של ביה"ח ובמסמך מאותו יו נרשם, כי הפצע תקין, אין סימני זיהום, אם כי בצילום נראה שאין עדיין סימני חיבור של השבר למרות שהרגל קובעה בעמדה טובה. בביקורת חוזרת מיום 30/12/03 עדיין לא היה חיבור של השבר ולכן הומלץ על מנוחה בבית וביקורת לעוד שבועיים. רק בביקורת מיום 27/1/04 נצפתה התחלה של סימני חיבור שנמשכה גם בביקורת מיום 17/2/04 בה נקבע, כי הוצאת ה-KW תבוצע בביקורת בעוד שבועיים.

1. ביום 3/3/04 אושפז התובע למשך יום אחד במהלכו הוא עבר, בהרדמה כללית, ניתוח להוצאת כל המקבעים מכף הרגל. מהלך האשפוז והניתוח היה תקין וללא כל סיבוך. בתום האשפוז הוא שוחרר עם המלצה להליכה ללא דריכה, ביקורת בעוד שבוע ומנוחה בבית עד הביקורת.

ביום 10/3/04 נבדק במרפאה האורתופדית של ביה"ח ובמסמך מאותו יום נרשם, כי הפצע הניתוח תקין וללא סימני זיהום, הוצאו התפרים ובצילום נראה שאין עדיין סימני חיבור מלא. הוא שוחרר לביתו עם המלצה להליכה על העקב וביקורת בעוד שבועיים.

ביום 24/3/04 שוב נבדק במרפאה אורתופדית של ביה"ח, ובמסמך מאותו יום נרשם, כי נצפו סימנים קלים של חיבור, בתום הבדיקה שוחרר עם המלצות לביקורת בעוד חודשיים, הליכה על העקב ומנוחה עד הביקורת.

1. ביום 17/5/04 נבדק התובע במסגרת קופ"ח ע"י ד"ר ג'רייס חכים, מומחה לכירורגיה אורתופדית, ובמסך מאותו יום נרשם, כי הוא סובל מרגישות רבה מעל כף הרגל והגבלה בתנועות.
2. בכך תמו טיפוליו הרפואיים של התובע עקב התאונה.

ההליכים במוסד לביטוח הלאומי

1. בהיות התאונה תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה ותביעתו אושרה. לאחר מכן הגיש התובע תביעה לקביעת דרגות נכות מעבודה, שבעקבותיה הוא זומן ונבדק ע"י ועדה רפואית, אשר קבעה לו את הנכויות שלהלן (לאחר הפעלת תקנה 18 שעניינה נכה נזקק לגבי חלק מהתקופות):

100% - מיום התאונה ועד 31/5/04 (6 חודשים ו-10 ימים)

20% - מיום 1/6/04 עד 30/11/04 (6 חודשים)

10% - מיום 1/12/04 עד 30/6/05 (7 חודשים)

0% - לצמיתות

1. קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל שדנה בעניינו של התובע עקב תאונת דרכים-עבודה, מהווה קביעה על פי דין כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ולפיכך היא מחייבת את הצדדים בתביעה שלפני. בהקשר זה יש לציין, כי הצדדים לא חלקו על קביעת הוועדה כאמור, לא באשר לנכויות הזמניות שנקבעו על ידה ולא באשר לנכות הצמיתה.

הפסד שכר בעבר

1. עקב התאונה נעדר התובע מעבודתו מיום אירוע התאונה ועד 30/6/04, דהיינו במשך תקופה של שבעה חודשים ו-10 ימים. בהתחשב במהות הפגיעה כמתואר לעיל ובנכויות שנקבעו ע"י המוסד לביטוח הלאומי, מדובר בתקופה סבירה, אשר תואמת את חומרת הפציעה ופרק הזמן הממושך שבו לא היו סימני חיבור של השבר.
2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה עמד על סך 3,724 ₪ בממוצע לחודש. בהתאם לכך, הפסד השכר שנגרם לתובע בתקופת היעדרותו מן העבודה מסתכם בסכום של 27,309 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על סך 42,419 ₪, כאשר מרכיב הריבית בסכום זה עומד על סך 8,950 ₪.

אינני סבור, כי במקרה דנן יש לחייב את הנתבעים במלוא הריבית. כאמור, התאונה אירעה בשנת 2003 והתביעה הוגשה בשנת 2010 על סף ההתיישנות. יתרה מכך, התובע פנה לנתבעת מס' 3, לראשונה, בדרישת פיצוי בשנת 2008, דהיינו כחמש שנים לאחר האירוע. עולה, אם כן, כי התובע השתהה באופן בלתי סביר בפניה שלו לנתבעת בדרישת פיצוי ובהגשת התביעה לבית המשפט. בנסיבות אלה, חיוב הנתבעים בריבית מלאה עושה להם עוול. בהתחשב בנסיבות העניין כמתואר, הנני מעמיד את סכום הריבית המגיע לתובע על סך 5,000 ₪. בהתאם לכך, הפיצוי המגיע לו בגין הפסד השכר שנגרם לו בתקופת היעדרותו מן העבודה עומד על סך 38,469 ₪.

1. בתחילת חודש 7/2004 התחיל התובע לעבוד באטליז הצפון בע"מ, שם הוא עבד עד חודש 12/2004 (כולל). בהתאם לעדותו לפני עמד שכרו של התובע בעבודה זו על סך 5,000 ₪ לחודש, שכר גבוה משכרו ערב התאונה, כך שלא נגרם לו כל הפסד שכר בתקופה זו.
2. לאחר מכן היה התובע מובטל במשך 5 חודשים, וחזר למעגל העבודה רק בחודש 5/2005, קרי לאחר תקופת היעדרות של 4 חודשים. לטענת התובע, היעדרותו מן העבודה בתקופה זו קשורה לפציעתו בתאונה ולפיכך יש לפסוק לו פיצוי מלא בגין הפסד השכר שנגרם לו באותה תקופה.

אין ממש בטענות אלה וכמה טעמים לדבר; ראשית, מהתיאור שהובא בפרק מהות הפגיעה עולה, כי התובע סיים את טיפוליו עקב התאונה כבר בחודש 5/2004. יתרה מזו, בחודשים 7-12/2004 הוא חזר למעגל העבודה ועבד במשרה מלאה, מבלי שנגרמו לו הפסדי שכר כלשהם בתקופת זו. על כן, הניסיון של התובע לקשור את היעדרותו מן העבודה בחודשים 1-4/2005 לתאונה הוא ניסיון מופרך. שנית, בהתאם לקביעת הוועדה הרפואית, נכותו של התובע בתקופה זו עמדה על 10%, שהינה נכות נמוכה, שאינה מצדיקה היעדרות מן העבודה. על כן, הנני דוחה את טענות התובע להפסדי שכר כלשהם לתקופה מעבר לחודש 6/2004.

כאב וסבל

1. בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת ההחלמה הממושכת, הנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל ופרק הזמן שחלף מאז התאונה הנני סבור כי פיצוי בסך 20,000 ₪ (כולל ריבית חלקית מיום התאונה) הינו פיצוי הולם וראוי.

עזרת צד שלישי

1. לא צריכה להיות מחלוקת כי התובע נזקק לעזרה מוגברת מבני ביתו. בהתחשב במהות הפגיעה ותקופת אי הכושר, הנני מעריך את העזרה לה נזקק התובע בסכום של 6,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

1. מאחר שמדובר בתאונה שהיא גם תאונת עבודה, קיבל התובע, או זכאי לקבל, החזר מהמוסד לביטוח הלאומי בגין מלוא ההוצאות שנגרמו לצורך ריפויו. יתרה מכך, לתצהיר לא צירף התובע ולו מסמך אחד שיש בו כדי לתמוך בטענותיו לעניין ההוצאות שנגרמו לו עקב התאונה. על כן, אינני רואה מקום לפסיקת פיצוי כלשהו בראש נזק זה.

תקבולי המל"ל

1. עקב התאונה קיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה וקצבת נכות זמנית כמפורט באישורי המל"ל שהגישו הנתבעים וסומנו כמוצגים נ/3, נ/4 ו-נ/5. הסכומים המפורטים במוצגים אלה כשהם משוערכים להיום עומדים על סך 35,011 ₪. סכום זה יש לנכות מהפיצוי שייפסק לתובע.

סוף דבר

1. נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, כדלקמן:

א. הפסד שכר בעבר - 38,469 ₪

ב. כאב וסבל - 20,000 ₪

ג. עזרת צד שלישי - 6,000 ₪

________________________________________

סה"כ - 64,469 ₪

מסכום זה יש לנכות תגמולי המל"ל משוערכים להיום בסך 35,011 ₪ והיתרה לתשלום תעמוד על סך 29,458 ₪.

1. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 29,458 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 4,481 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין בידי הנתבעים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ג, 25 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י קטיה סימה