ניתן ביום 19 דצמבר 2013
ישראלה חסון-רביקוביץ | המערערת והמשיבה שכנגד |
- | |
3 אם ישראל בע"מ | המשיבה והמערערת שכנגד |
בפני: השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד, השופט אילן איטח
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קרא, נציג ציבור (מעבידים) מר משה מרבך
בשם המערערת - עו"ד איתמר נצר
בשם המשיבה - עו"ד ציון לוי
פסק דין |
השופט אילן איטח
רקע עובדתי
יודגש כי בתביעה לא הועלו מצד המערערת טענות הנוגעות לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954, ובכלל זה טענות הנוגעות לחובה להשיב את המערערת לעבודה בפועל בתום חופשת הלידה.
פסק דינו של בית הדין האזורי
הטענות בערעור ובערעור שכנגד
לאור האמור, טוענת המערערת כי נסיבותיו החמורות של המקרה דנן מחייבות בחינת ההיבט העונשי בקביעת שיעור הפיצויים, ועל כן יש להעמיד את הפיצוי בגובה של 16 משכורות חודשיות לפי עלות מעביד, ולחלופין לפי השכר הקובע לפיצויי פיטורים. מהפיצוי, כך נטען, יש לקזז את דמי האבטלה שקיבלה המערערת. נוסף על האמור טוענת המערערת כי היא זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 50,000 ₪.
הבקשה לצירוף ראיות
הכרעה
עילת הפיטורים - לאחר עיון במכלול הראיות הגענו לכלל מסקנה כי המערערת פוטרה שלא כדין, בין אם תמצא לאמר כי המערערת פוטרה בניגוד לחוק השוויון ובין אם תמצא לומר כי המערערת פוטרה תוך הפרת חובת תום הלב.
הליך הפיטורים - המערערת פוטרה בהליך שאינו כדין.
הסעדים הכספיים בגין פיטורים שלא כדין - בנסיבות הענין, ראוי להגדיל את הפיצוי הכספי.
השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים – דין הערעור להדחות.
הוצאות המשפט – לא מצאנו מקום להתערב בפסיקת בית הדין האזורי.
להלן נפרט את טעמינו בהרחבה.
עילת הפיטורים
חוק השוויון – המסגרת המשפטית
יודגש כי בעבר כלל סעיף 2 (א) איסור הפליה מטעמי מין והורות והוא לא נדרש למצבן של נשים טרום ההורות. רק במסגרת תיקון 9 לחוק השוויון[9] הוספה עילת ההריון, ובמסגרת תיקון 11 לחוק[10] – עילות טיפולי פוריות וטיפולי הפריה חוץ-גופית. אלא שכבר בענין אפלבוים[11] נפסק, מפי הנשיא דאז – השופט אדלר, כי:
"המונח 'הורים' טומן בחובו גם את המצב של טרום הורות, לאמור - היותה של אישה בהריון. לדידנו, הורות משמע גם הריון שהרי, לית מאן דפליג, כי תחילתה של ההורות היא עם כניסתה של האישה להריון. חיזוק לעמדתנו מצאנו בדברי ההסבר להצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, בא נאמר במפורש כי:
'הצעת החוק מושתתת על העקרונות הבאים:
א. .....
ד. החוק שומר על זכויות נשים הנובעות מהשוני הביולוגי הקיים בין שני המינים. זכויות אלה מתייחסות להריון, שמירת הריון, פריון לידה או הנקה'. .... [ההדגשות שלי - ס.א.]."
ובהמשך, בענין אפלבוים: "האפליה במקרה זה היא גם מחמת מין, שהרי רק אישה יכולה להרות וללדת". צא ולמד, פיטורי אישה הנעוצים בחופשת הלידה שלה מהווים אפליה של האישה הן מחמת מין והן מחמת הורותה.
"... מבחן לבדיקת קיומה או אי-קיומה של הפליה הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. המניע ליצירת שוני בין גברים לנשים אינו המכריע בנדון, ולצורך קביעת קיומה של הפליה יש לבחון את התוצאה הסופית, כפי שהיא מצטיירת במציאות החברתית."
"אפליה של נשים מטעם מין היא פועל יוצא מאפלייתן של הנשים העובדות מטעמים של הריון, לידה ונשיאה בעול האחריות המשפחתית. אפשר לומר, כי האחריות המשפחתית, הכרוכה במיוחד בגידול הילדים ובטיפול בהם, היא כיום אחד הגורמים המקשים ביותר על שילובן של נשים במעגל העבודה בכלל, ועל השוואת מעמדן בעבודה בפרט."
"בעיקר בסביבת עבודה דינאמית ומתפתחת, בה לעתים קרובות משרתה של היולדת נתפסת על ידי מחליף או מחליפה, גם אם בצורה זמנית, נוצר מצב בו עובדות שילדו ויצאו לחופשת לידה אינן חשות ביטחון מלא בכך שמקום עבודתן מובטח להן לכשתחזורנה מחופשת הלידה, ומצויות למעשה בסכנת פיטורים מעבודתן. חוסר הוודאות של העובדת שיצאה לחופשת לידה באשר למעמדה אך מתגבר בתחומי עבודה שונים בהם חלים שינויים והתפתחויות אשר מקשים על העובדת להשתלב מחדש במקום העבודה, כגון בתחומי ההיי-טק, טכנולוגיה וכו'. בעבודות מסוג זה לא אחת מתקשות עובדות להשלים פערים ולהתעדכן בשינויים שחלו, ועל כן קיים חשש כי מעבידים יעדיפו לפטרן, ולקבל לעבודה במקום העובדת שילדה, עובד או עובדת אחרים עם מצב אישי "נוח" יותר למעביד, או להמשיך ולהעסיק את המחליף או המחליפה שהתקבלו במקום העובדת שילדה.
כך נוצרת קרקע פוריה לפיטורי עובדות שילדו, לאחר שנאלצו להיעדר מהעבודה ולגדל את ילדיהן בשבועות הראשונים לאחר הלידה."
"מעדויות אנשי החברה ניתן להסיק כי לאחר שהעובדת יצאה לחופשת לידה, החליפה אותה עובדת אחרת שהתגלתה כמקצועית יותר ממנה, ועובדה זו לכל הפחות היתה חלק מהשיקולים לפטר את העובדת או חיזקה את החלטת החברה בדבר הפיטורים. טענות אנשי החברה בדבר תפקודה של העובדת אינם עולים בקנה אחד עם האמור בדו"ח המשוב, לפיו הם היו מרוצים מתפקודה. ממצב עניינים זה ניתן להסיק כי אילולא יצאה העובדת לחופשת לידה ומקומה לא היה מתמלא על ידי עובדת אחרת היא לא היתה מפוטרת, והעדויות הנ"ל מחזקות את הקביעה כי העובדת עמדה בנטל ההוכחה הראשוני והחברה מצדה לא הצליחה להוכיח כי לא פעלה שלא מתוך הפליה אסורה."
"הוראה בדבר 'היפוך' הנטל היא הוראה חשובה ומהותית ליכולתו של אדם מופלה להוכיח את תובענתו ולאכוף את זכויותיו[21]. אך 'היפוך' כאמור יכול ויתבקש ממהותה של המחלוקת. ....... העברת הנטל בתובענות שענינן אפליה מתבקשת ממהותה של התובענה שנדרשת להוכחתן של צפונות הלב והמחשבה. לפיכך, ככלל, מעבר למתחייב מהוראות סעיף 9 ו- 20א (ב) לחוק השוויון, משהעובד מצביע על קיומה של ראשית ראיה לקיומה של אפליה, מתבקש להעביר אל כתפי המעביד הנטל להביא ראיות שיוכיחו אחרת. בית דין זה פסק באופן דומה לגבי העברת הנטל בתובענות בהן מועלית טענה לאפליה על רקע של התארגנות. נקבע כי די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק[22]."
חוק השוויון – מן הכלל אל הפרט
בנוסף, מצא בית הדין האזורי כי בשתיים מהדוגמאות לכשלים בעבודת המערערת אשר הוצגו לה במכתב הפיטורים נפלו טעויות. לכן הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי אין לקבל את טענת המשיבה לפיה נערכו בדיקות מקיפות לבדיקה הכשלים הנטענים ושהוצגו במכתב הפיטורים. בית הדין קבע כי אין להדרש לדוגמאות נוספות שהוצגו בכתבי הטענות ולא פורטו במכתב הפיטורים וכי היה על המשיבה לפרט את "כל הכשלים הנטענים". כמו כן מציין בית הדין כי לא ניתנה למערערת אפשרות אמיתית להתגונן מפני הטענות שעלו כנגדה.
"מניתוח הראיות והעדויות שהוצגו עולה כי הליך פיטורי התובעת נעשה ב"פזיזות" במהלך שהייתה בחופשת לידה, מבלי שנערכה בדיקה מקיפה ויסודית של אופן תפקודה במהלך השנים, מבלי שנערך לתובעת שימוע כדין ומבלי שניתנה לה הזדמנות נאותה להציג את טענותיה ולהתייחס לטענות שהועלו נגדה. מסמיכות הזמנים בין פיטורי התובעת ליציאתה לחופשת הלידה והאופן בו נעשה הליך הפיטורים, מתקבל הרושם כי הנתבעת ביקשה לפעול לפיטורי התובעת בעקבות הפיכתה לאם, וללא קשר לתפקודה המקצועי.
....
בענייננו, לולא יציאת התובעת לחופשת הלידה והעסקתו של מר יפה כממלא מקומה, סביר להניח כי התובעת לא היתה מפוטרת מעבודתה בנתבעת. לפיכך, על פי קנה מידה אובייקטיבי קיים קשר סיבתי בין הורותה של התובעת לבין פיטוריה." (הדגשות הוספו – א.א.)
עיון בתמליל ובכל התכתובת בזמן אמת מעלה כי מר צבאן תמך במערערת בטיפולי הפוריות ובהריון. גם המערערת לא ייחסה למר צבאן רצון לפטרה בשל הלידה או כיוצ"ב טעמים הנוגעים להריון או הורות. טענתה הבסיסית היתה כי מר גנון עשה יד אחת עם מר יפה על מנת למצוא ולהציג למר צבאן ליקויים בעבודת המערערת וזאת על מנת שמר יפה יקבל את תפקידה. טענתה זו נשמעה גם בחקירתה הנגדית[23]. טרונייתה היתה שמר צבאן "הלך שבי" אחר המצגים של מר יפה ומר גנון ולא שעה להסבריה.
לכל היותר היו חילוקי דיעות בנוגע לתפקוד המקצועי המצופה מבעל התפקיד המדובר. המערערת יצאה לחופשת לידה והמשיבה סברה כי מחליפה טוב ממנה. שכן, בשל מיומנויות גדולות יותר בהנהלת חשבונות - ההתאמות החשבוניות היו מוצלחות יותר והגביה טובה יותר[32]. אלה הביאו לשינוי בדרישות המשיבה מבעל התפקיד: "חלק מהעבודה עשית בצורה שהיום לנוכח הדרישות שלנו מבעל התפקיד, בתפקיד הזה בחברה, את לא מקדמת אותנו"[33].
חוק השוויון – טענת ההתיישנות
סעיף 14 לחוק השוויון קבע בתקופה הרלוונטית כי "לא יזדקק בית-הדין לעבודה לתביעה אזרחית בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה העילה. ....." (הדגשה הוספה – א.א.). כיום, לאור תיקון 12 לחוק השוויון, תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים "מיום שנוצרה העילה".
היום שבו נולדה "עילת התביעה", במובן של סעיף 6 לחוק ההתיישנות, "הוא היום שבו אילו הגיש התובע תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין"[35]. ודוק: "אין די 'בזכות תביעה מושגית' בידי התובע כתנאי לתחילת מירוץ ההתיישנות. יש צורך בקיומו של כח תביעה, המצביע על בשלותה של זכות התביעה הנתונה לתובע לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד"[36].
המשיבה טוענת כי העילה נוצרה עם הפיטורים (30.10.02) ולכן במועד הגשת התביעה (17.12.03) התיישנה העילה; המערערת מצידה טוענת כי העילה נוצרה ביום סיום העבודה (18.12.02) ולכן במועד הגשת התביעה לא חלה התיישנות. לענין זה נסמכה המערערת על הנפסק בענין בנוז[38]. בית הדין האזורי קיבל את עמדת המשיבה.
השאלה האמורה התעוררה בענין זעירא[39] ביחס לסעיף 5 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין), התשנ"ז – 1997, שנוסחו (כמעט[40]) זהה לנוסח סעיף 14 לחוק השוויון. התייחסויות רלוונטיות נוספות ניתן למצוא בפסיקה גם בענין חוה כץ[41] ובענין עופרה אילן[42].
עוד נזכיר כי בענין יופיטר מצא בית המשפט העליון להבחין, לצורך העילה החוזית, בין סעד בגין ההפרה גרידא (אכיפה, הצהרה על עצם ההפרה וכיוצ"ב) לבין סעד לפיצוי בגין הנזק שגרמה ההפרה. וכך נקבע מפי השופטת טרסברג-כהן:
"ומתי נולדת עילת תביעה חוזית? העילה נולדת במועד הפרת החוזה:
'אף כאן מוסכם על הכול, כי במצב הדברים הרגיל, ההתיישנות בגין הפרת חוזה מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה, כלומר – בענייננו – עם שכלול הפרת החוזה… (סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תש"יח-1958)' (ע"א 531/89 להבי ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה – המרכז ואח', בעמ' 722)...
התגבשותה של עילת תביעה חוזית, הפועלת עם שכלול ההפרה, פועלת לטובת הצד המקיים. בהפרת חוזה אין על התובע להמתין לאירוע נזק כדי לתבוע את המפר, ודי בהפרה עצמה על-מנת להעמיד לו עילת תביעה בגין הפרת החוזה.
האם ניתן ללמוד מכך כי זוהי העילה היחידה הנולדת למי החוזה אתו הופר וכי לא יכולה לקום לו עילה אחרת, מאוחרת מזו שקמה לו עם הפרת החוזה? סבורתני שלא בהכרח כך. משמופר החוזה, והצד המקיים מבקש לבטלו או לאוכפו או למנוע התקשרותו של המפר עם אחר, אין עליו להמתין לכל התרחשות נוספת, ובידו עילת תביעה בשלה. אולם משמופר חוזה, והצד המקיים איננו מבקש לעצמו סעד בגין ההפרה גרידא, אלא בגין נזק שהתרחש בעקבותיה לאחר זמן, יכול שתיווצר עילת תביעה עם היווצר הנזק.
עיון בכתב התביעה מעלה כי בנוסף לטענות על הפרת חוק השוויון טענה המערערת כי פיטוריה נעשו "ממניעים זרים ומאינטרסים פסולים, שאין בינם לבין מקצועיותה ואמינותה של התובעת דבר" וכי המשיבה הפרה בפיטוריה "את חובת תום הלב, ההגינות והאמון המוגברים ביחסי עבודה, הן בעצם פיטוריה שלא כדין באופן פתאומי ..." (סעיף 44 לכתב התביעה).
הנה כי כן, המערערת כיוונה את עילת תביעתה בכל הנוגע לעילת הפיטורים לא רק לחוק השוויון, אלא גם להפרת חובת תום הלב. בענין אפלבוים נקבע כי:
"הפליה בפיטורים מעבודה של אישה, רק בשל היותה בהריון, מהווים על פי שיטת המשפט בישראל - שמשפט העבודה הוא חלק אינטגרלי ממנה - ועל פי ערכי היסוד שלה, הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון. האיסור על הפליה בעת פיטורים קיים גם במקום בו לא חל החוק בשל הוראת סעיף 21(ג) לחוק שוויון הזדמנויות, פיטורים בדרך זו מהווים קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב."
באופן דומה, פיטורי עובדת תוך אפלייתה מחמת צאתה לחופשת לידה מהווים קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב, ומכאן הפרה של חוזה העבודה.
עילת הפיטורים – סיכום
הליך הפיטורים
".... זכות השימוע קיימת הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי ונגזרת מחובת תום הלב החלה על המעסיק. זכות השימוע קיימת גם במקרים בהם לא חלה על המעסיק החובה להתייעץ עם נציגות ארגון העובדים לפני הפיטורים. בבסיס חובת השימוע עומד הרציונל לפיו לא יהא זה הוגן להטיל על העובד סנקציה חמורה הפוגעת בהכנסתו, מבלי שיקבל הזדמנות להציג עמדתו בטרם קבלת החלטה על פיטוריו.
"שגה בית הדין האזורי בכך שגרס, כי זכות הטיעון של עובד המועסק על ידי מעסיק פרטי אינה מגעת לכדי היקפה של זכות הטיעון השמורה לעובד המועסק על ידי המעסיק הציבורי. הלכה פסוקה היא, כי זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי [עע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (להלן: עניין גוטרמן); עע 1349/01 ופא אסחאק – מדינת ישראל – משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 16.2.04]." (הדגשה הוספה – א.א.)
הסעדים הכספיים בגין פיטורים שלא כדין
"בעת פסיקת פיצוי בגין עוולה שבוצעה או בגין הפרת חוזה יש מקום לבחון, בראש ובראשונה, מהו הנזק שנגרם – בין נזק ממוני ובין נזק שאינו ממוני[46]. שכן, עקרון היסוד בעת פסיקת פיצוי הוא העקרון של השבת מצב לקדמותו והעמדת הנפגע באותו מצב אילולא ההפרה[47]. בנוסף ובצד הפיצוי על נזק, מוכרת בדין האפשרות לפסוק, במקרים הראויים, מה שנהוג לכנות "פיצויים עונשיים"[48] או "פיצויים לדוגמא"[49]; ואולי מדוייק יותר לכנותם – נוכח מטרתם - "תשלום עונשי"[50]. במקרה שלפנינו אין צורך להדרש לצידוקים המשפטיים לפסיקת התשלום העונשי ולשאלה האם יש לראותם כפיצוי בגין נזק שאינו ממוני או כ"ראש תשלום" נפרד. במקרה שלפנינו, בדומה להוראות חקיקה נוספות[51], קיימת בסעיף 10 לחוק השוויון הסמכה מפורשת לפסוק פיצוי המגלם בתוכו גם יסוד של ענישה. בענין זיידרמן[52] עמדתי על כך שבעת קביעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הלכה למעשה, בית הדין מביא בחשבון לא רק את הנזק המוכח (הממוני והלא ממוני), אלא גם תכליות אחרות כגון הרתעה והכוונת ההתנהגות של הצדדים ליחסי העבודה."
בכל הנוגע לנזק הממוני לא שוכנענו לקבל את טענות המערערת. לענין זה אנו מביאים בחשבון את הטעמים הבאים: התביעה לפיצוי בשיעור 16 משכורות התבססה על ייעוץ משפטי[53] ולא בוססה עובדתית בתצהירי המערערת, הגם שבפועל המערערת מצאה עבודה חדשה בחודש 4/04[54]; בשיחה מיום 11.11.02 הודיעה המערערת שהיא "לא הולכת לעבוד בשנת 2003"[55], ואכן - כשלושה חודשים לאחר הפיטורים נסעה המערערת לחו"ל למשך 3 – 4 חודשים[56].
זה המקום להתייחס לבקשה לצירוף ראיות. בפתח הדברים יאמר שככלל אין להיזקק לראיות שלא הוגשו לבית הדין האזורי. בענין אייל קרמר[57] נפסק, מפי חברתי השופטת רוזנפלד, כי חריגה מכלל זה אפשרית "רק במקרים נדירים ... בנסיבות שבהן לא הייתה הראיה ברשות בעל הדין ושהוא לא יכול היה לדעת אודותיה בשקידה סבירה, או שנוכח בית הדין כי בעל הדין בלתי כשיר לנהל את ענייניו באופן סביר". לפיכך, רק מטעם זה דין הבקשה להדחות. לא הוכח שאיזו משלוש הראיות שמבוקש להגישן כעת לא ניתן היה להגישן במועד.
למעלה מן הדרוש נציין כי דווקא הראיה שענינה אישור חברת השמה על רישום "בין השנים 2003-2004" עלולה לפעול לרעת המערערת – שכן על רקע העובדות דלעיל, העדר ציון מפורט של מועד הרישום בשנת 2003 מעלה את החשש שמא הרישום נעשה שלא מיד לאחר הפיטורים.
השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים
"בענייננו בהתאם להסכם העבודה, תחילה שולם לתובעת רכיב קבוע בסך של 2,000 ₪ לחודש בגין אחזקת רכב. החל מחודש 11/01 פוצל רכיב זה לשני חלקים: תשלום קבוע בשיעור של 980 ₪ ותשלום נוסף, משתנה, המותנה בימי עבודה בפועל.
עובדת היותו של רכיב אחזקת הרכב סכום קבוע אינו מעיד בהכרח על היותו רכיב פיקטיבי. התובעת לא טענה, ומשכך אף לא הוכיחה, כי לא עשתה שימוש ברכבה הפרטי לצורך נסיעות לעבודה וממנה.
העובדה כי בשלב מסוים פוצל רכיב אחזקת הרכב בשכרה של התובעת, באופן שחלק מתשלום זה היה משתנה ותלוי במספר ימי עבודה בפועל, מחזקת דווקא את גירסת הנתבעת לפיה המדובר היה בתוספת אמיתית, ששולמה בגין הוצאות רכב בפועל.
טענת הנתבעת לפיה התשלום "הקבוע" בגין אחזקת רכב נועד לכסות את ההוצאות החודשיות השוטפות כגון ביטוח, רישוי וכדו', הינה סבירה ומתקבלת על הדעת, ולא נסתרה על ידי התובעת.
בנסיבות העניין לא עלה בידי התובעת להרים הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי רכיב אחזקת הרכב בשכרה היה רכיב פיקטיבי."
הוצאות משפט
סוף דבר
ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ד (19 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
ורדה וירט-ליבנה, שופטת, אב"ד | רונית רוזנפלד, שופטת | אילן איטח, שופט |
|
|
בג"צ 721/94 אל על נתיבי אויר לישראל נ' דנילוביץ, פ"ד מח (5) 749 (1994) (להלן – בג"צ דנילוביץ). ↑
בג"צ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר, פ"ד כג (1) 693 (1969). ↑
בג"צ דנילוביץ; בג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מח(5) 501 (1994) (להלן – בג"צ שדולת הנשים); בג"צ 4541/94 אליס מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94 (1995); סק"כ (ארצי) 51/09 "סאוט אלעאמל"-להגנת זכויות העובדים והמובטלים - שר התעשיה המסחר והתעסוקה, (3.1.12) (להלן – פרשת סאוט אלעמאל). ↑
בג"צ שדולת הנשים. ↑
בג"צ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749 (1990) (להלן – בג"צ נעמי נבו). ↑
פרשת סאוט אלעמאל. ↑
ראו למשל עמדת השופט רובינשטיין בסעיף ד' לחוות דעתו בבג"ץ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד ס (2) 299 (2005) (להלן - בג"צ אשכנזי). ↑
לסקירה ראו ס' 14 לפסק דינה של הנשיאה בייניש בבג"צ 1758/11 אורית גורן נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ, (17.5.12). ↑
ס"ח תשס"ד, 1948, עמ' 436. ↑
ס"ח תשס"ז, 2102, עמ' 380. ↑
ע"ע (ארצי) 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן, (22.9.03) (להלן – ענין אפלבוים). ↑
בג"צ נעמי נבו; וכן בג"ץ 6845/00 איתנה ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו(6) 663 (2002) (להלן – בג"צ איתנה ניב). ראו גם: ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי, (2.10.11). ↑
ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ, (16.3.08) (להלן - עניין אורלי מורי); ראו גם: ע"ע (ארצי) 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ, (26.5.10). ↑
ר. בן ישראל, שוויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה (האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ח – 1998), כרך ב' 589. ↑
רא': בג"צ 7000/08 אנריאטה לוי נ' שר הביטחון, (7.6.10) (להלן – בג"צ אנריאטה לוי). ↑
ענין אורלי מורי; בג"צ אנריאטה לוי. ↑
בג"צ אשכנזי, בסעיף 3 לחוות דעתה של השופטת חיות. ↑
בג"צ אנריאטה לוי, בסעיף 5 לעמדת השופט הנדל; רא' גם: בג"צ 9462/09 פלונית נ' צה"ל, (27.5.10) (להלן- בג"צ פלונית) בסעיף 11 לעמדת השופטת ארבל המציינת כי הוראות חוק עבודת נשים נועדו גם להשיג את התכליות שביסוד חוק השוויון. ↑
בג"צ פלונית. ↑
ע"ע (ארצי) 30585-09-12 חברת יישום פתרונות אנושיים בע"מ - אורית בוסי, (4.8.13) (להלן – עניין יישום פתרונות). ↑
דב"ע (ארצי) נ/129 – 3 שרון פלוטקין – אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481 (8.9.97). ↑
עס"ק (ארצי) 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אי. סי. איי. טלקום בע"מ, פד"ע ל"ו 298 (2001); עס"ק (ארצי) 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מתנ"ס קרית מלאכי, (2003); עס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ – הסתדרות העובדים הלאומית, (2010). ↑
עמ' 11 לפרוטוקול ש' 19 – 20. ↑
עמ' 8 לתמליל ש' 23. ↑
עמ' 32 לתמליל. ↑
עמ' 21 – 24 לתמליל. ↑
עמ' 10 לתמליל ש' 4. ↑
עמ' 9 לתמליל ש' 16. ↑
עמ' 11 לתמליל ש' 1 – 3. ↑
עמ' 4 לתמליל ש' 6 – 7. ↑
עמ' 6 לתמליל ש' 2 – 4. ↑
עמ' 18 לתמליל ש' 27; עמ' 32 לתמליל ש' 11 – 12. ↑
עמ' 5 לתמליל ש' 14 – 15. ↑
עמ' 36 לתמליל ש' 4 – 5. ↑
ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים למרפאות שיניים (ישראל מספר 1) בע"מ, פ"ד נד (1) 529 (17.2.2000). ↑
ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, (22.6.2008). לענין זכות התביעה ראו הבחנה, לצורך עילה חוזית, בין סעד בגין ההפרה גרידא (אכיפה, הצהרה על עצם ההפרה וכיוצ"ב) לבין סעד לפיצוי בגין הנזק שגרמה ההפרה ראו: ע"א 3599/94 שמעון יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ (5) 424 (18.2.1997) (להלן – ענין יופיטר). לביקורת על הנפסק בענין יופיטר ראו: אלון ריחני, "התיישנות העילה החוזית בגין הפרת חוזה: ממועד הפרת החוזה או ממועד גרימת הנזק", המשפט (תשס"ג) ח' 461. לביסוס הלכת יופיטר ראו: ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, (19.4.12) (להלן – ענין רובאב); ולאחרונה מפי הנשיא גרוניס: ע"א 8376/10 חברת מוניות הטייסים בע"מ נ' מיכאל סילקו, (21.5.13). ↑
בהקשר של חוק עבודת נשים נקבע כי מועד "הפיטורים" הוא מועד הניתוק: ע"ע (ארצי) 285-09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן, (28..12.10). ↑
ע"ע (ארצי) 404/05 בנימין בנוז – חיפה כימיקלים בע"מ, (21.12.06). ↑
ע"ע (ארצי) 806/06 משה זעירא – אוניברסיטת בר אילן, (25.8.09) (להלן – ענין זעירא). ראו גם: ע"ע (ארצי) 26173-05-12 ברוך יוסף – עיריית ירושלים, (27.11.12). ↑
השונות אינה רלוונטית לעניננו. בחוק ההגנה נעשה שימוש בביטוי "תובענה" ואילו בחוק השוויון – "תביעה אזרחית". כמו כן סיפאת סעיף 5 לחוק ההגנה מסתיים בביטוי "מיום שנוצרה עילת התובענה", ואילו בסעיף 14 לא מופיעה המילה "התובענה". ↑
ע"ע (ארצי) 1537/04 חוה כץ – שירותי בריאות כללית, (9.1.07). ↑
ע"ע (ארצי) 533/09 עופרה אילן - שירותי בריאות כללית, (15.6.11). ↑
ע"ע (ארצי) 300353/98 יוסף הרמן - סונול ישראל בע"מ, (29.12.2002). ↑
ע"ע (ארצי) 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, (15.7.2007). ראו גם: ע"ע (ארצי) 516/09 מלכה אברהם – עגם מפעלי מתכת בע"מ, (17.12.09). ↑
השוו: ע"ע (ארצי) 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולשין סיסטמס בע"מ, (19.11.08); לענין פרק הזמן שארך עד להפנת הנורמה של קיום חובת השימוע במגזר הפרטי ראו: גיא מונדלק ונטע לי ויימן, "על חובת השימוע: הגישה ההליכית להגנה מפני פיטורים לא צודקים" (ספטמבר, 2013) [צפוי להתפרסם ב- טליה פישר ואיסי רוזן-צבי, פרוצדורות במשפט], עמ' 22 למאמר. ↑
ראו: סעיף 76 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וסעיפים 10 ו- 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970. ↑
ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, (15.3.04) (להלן – ענין אטינגר); ↑
ראו: ענין אטינגר; רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני, (6.7.09) והאסמכתאות הנזכרות שם. ↑
ע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ-מועדון שייפ דיזינגוף - יעקב זואילי, (16.11.11) (להלן - ענין דיזינגוף קלאב). ↑
לטעמים השונים ביסוד ההצעה לשינוי המינוח ראו: יהודה אדר, התשלום העונשי כסנקציה בדיני חוזים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, האונברסיטה העברית, תשס"ד – 2003. ↑
לסקירת חקיקה ראו ענין דיזינגוף קלאב. ↑
ע"ע (ארצי) 573/09 דב זיידמן – אי.סי.איי. טלקום בע"מ, (16.12.10); ראו גם סקירתה המקיפה של הנשיאה נילי ארד בענין דיזינגוף קלאב. ↑
עדות המערערת בחקירתה הנגדית בעמ' 19 לפרוטוקול ש' 3 – 4. ↑
עדות המערערת בחקירתה הנגדית בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 21. ↑
עמ' 45 לתמליל ש' 6 – 7. ↑
עדות המערערת בחקירתה הנגדית בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 17 - 19. ↑
ע"ע 578/09 אייל קרמר – א. סיניבר ושות' מהנדסים בע"מ, (22.3.2011) והאסמכתאות שם. ↑
ע"ע (ארצי) 360/99 אהרון כהן – מדינת ישראל, פד"ע לח 1 (24.6.2002). ↑
דב"ע (ארצי) לב/3-9 האופרה הישראלית – מריקה ורסנו, פד"ע ג 351 (1972); דב"ע (ארצי) לד/3-12 דן פלדי – החב' הימית להובלת פרי בע"מ, פד"ה ה 151 (1974). ↑
ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס (1) 391 (16.16.2005). ↑
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
12/10/2010 | הוראה למערער 1 - תובע להגיש הודעת ערעור מתוקנת | אילן איטח | לא זמין |
31/10/2010 | החלטה על בקשה של מערער 1 כללית, לרבות הודעה תשובה 31/10/10 | אילן איטח | לא זמין |
17/11/2010 | הוראה למערער 1 - תובע להגיש לעיון בפני השופטת סיגל | אילן סופר | לא זמין |
27/12/2010 | החלטה מתאריך 27/12/10 שניתנה ע"י סיגל דוידוב-מוטולה | סיגל דוידוב-מוטולה | לא זמין |
19/12/2013 | פסק דין מתאריך 19/12/13 שניתנה ע"י אילן איטח | אילן איטח | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מערער 1 - תובע | ישראלה חסון-רביקוביץ | יעל דולב |
משיב 1 - נתבע | 3 אם ישראל בע"מ | ציון לוי |
מערער שכנגד 1 - נתבע | 3 אם ישראל בע"מ | ציון לוי |
משיב שכנגד 1 - תובע | ישראלה חסון-רביקוביץ | יעל דולב |