בעניין: בקשת רשות להתגונן

בתיק זה, בו הוגש כתב תביעה בחודש יולי 2010, הגיש הנתבע בקשות רבות, ביניהן ביטול פסק דין שניתן ביום 12/10/10 בהעדר הגנה, ובוטל ביום 30/5/13, מחובת הצדק. המשיב חוייב להמציא למבקש דפי חשבון מלאים, והמבקש חוייב להגיש בקשת רשות להתגונן.

המשיב מסר למבקש את דפי החשבון, והגיש לתיק את ההסדר עם הערבה, הגב' חלי אבשלום, שנזכר בבקשות הנתבע, ופירט את התשלומים, שבוצעו על פיו. מסירת המסמכים למבקש, למען שמסר, לא צלחה מאחר ודבר הדואר "לא נדרש" והמשיב איתר את המבקש כמרצה עונש מאסר, וביצע את המסירה למחלקת האסיר.

ביום 18/11/13 הגיב סוף סוף המבקש, אישר כי קיבל את דפי החשבון אך לא את הסכמי הפשרה עם הערבה ולא את דפי החשבון לזמן שחלף, ובו בוודאי המשיכה הערבה לשלם, ופנה לקבלת סיוע משפטי. המבקש עתר לדחיית התביעה על הסף עקב מחדלי המשיב ולחלופין להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן. באותו יום ניתנה החלטה בכל העתירות, והמועד להגשת בקשת רשות להתגונן הוארך ב-60 יום. ההחלטה נשלחה למבקש למען רח' הרותם 35/4, חיפה והחזרה בציון "לא ידוע".

ביום 9/3/14 נתתי החלטה לפיה לא נעשה דבר בתיק, וגם החלטה זו נשלחה למען בחיפה והוחזרה בציון "לא ידוע".

המשיב עתר ביום 16/3/14 למתן פסק דין בהעדר הגנה, והמבקש עתר ביום 30/3/14 למחיקת התביעה ועתירות נוספות, וטען כי רק ביום זה נודע לו על החלטותיי מיום 18/11/13 ומיום 9/3/14.

בקשות המבקש נדחו וניתנה לו ארכה נוספת בת 20 יום להגשת בקשת רשות להתגונן.

המבקש המשיך והגיש ביום 27/4/14 בקשה לגילוי מסמכים, ועל מנת לשמור על זכויותיו ניתנה באותו יום החלטה, לפנים משורת הדין, לפיה יוכן עותק של המסמכים והמבקש יסור למשרד ב"כ המשיבה לקחתם ויקבל עוד 14 יום להגשת בקשת רשות להתגונן.

ביום 13/5/14 הגיש המבקש מסמך, שהוכתר על ידו "בקשת רשות להתגונן וכתב הגנה חלקי", ללא תצהיר ובו טען כי אין ביכולתו להוכיח כי אינו חייב דבר למשיב ,אך הוא טוען שאינו חייב את סכום התביעה. המבקש נדרש להגיש תצהיר, ולא עשה כן עד היום. לאחר שהמבקש השתחרר ממאסר ומסר שוב את המען רח' הרותם 35/4, חיפה, המסירה למען זה מחייבת (כאמור בהחלטתי מיום 27/4/14), והוכח כי המבקש מקבל את ההחלטות, ויודע לקבלן, גם כאשר הו מוחזרות ע"י הדואר.

יש לסיים את ההתדיינות בתיק, ואני נותנת את ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן, ככל שניתן לומר שהוגשה, על סמך החומר שבתיק. ההחלטה לא ניתנת מהטעם שלא הוגש תצהיר אלא לגוף הטענות.

המבקש אינו מכחיש כי לא עמד בתשלומי ההלוואה, שנטל ביום 16/11/09 למצער מחודש מרץ 2010 (הבקשה לביטול פסק דין מיום 5/8/12). טענות המבקש לפיהן החוב אינו נכון הינן מסקנה שלו, אך היא אינה מבוססת על עובדות, תאריכים וסכומים.

"טענה סתמית "איניי חייב", אינה מספקת ואיננה מזכה ברשות להתגונן. טענה כזו איננה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית, וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה..." (ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 196).

טענת המבקש לעניין אי יכולתו להתגונן בהעדר מסמכים, נדחית לאחר שנקבע כבר כי המבקש קיבל את המסמכים, המאפשרים לו להתגונן כדבעי (החלטה מיום 18/11/13), ולאחר מכן נעשה נסיון נוסף להביא לכך שיעיין בכל המסמכים (החלטתי מיום 27/4/14), אך המבקש לא טרח להגיע למשרד ב"כ המשיב לקבל את המסמכים (הודעת ב"כ המשיב מיום 14/5/14). ממילא המבקש הודה כי כבר קיבל את המסמכים בבקשתו מיום 13/5/14, בה יש התייחסות למסמכים.

טענת הגנה אחרת של המבקש הינה תשלומים, שבוצעו ע"י הערבה. טענה זו אינה מהווה טענת הגנה בפני התביעה, שהוגשה בחודש יולי 2010, מאחר ותשלומי הערבה החלו רק משנת 2012. כך הוא הדבר בעניין סכומים, שנגבו בהליכי ההוצל"פ, כמובן לאחר מועד הגשת התביעה.

יש לציין את התנהלות המבקש, שמשנת 2012 טוען כי הוא פונה לקבלת סיוע משפטי, אך עד לחודש מאי השנה לא עלה בידו להראות כי פנה כאמור או להסדיר ייצוג כזה, כמו גם את התחמקותו מקבלת כתבי בי דין, ומסירת כתובת אימו ככתובתו בכל בקשותיו משנת 2012 ועד היום, כאשר נסיונות המשיב ובית המשפט למסור מסמכים למען זה נכשלו פעם אחר פעם.

אני קובעת כי ניתנו למבקש הזדמנויות רבות להתגונן, נמסרו לו כל המסמכים הנדרשים לשם כך, אך לא עלה בידו להראות הגנה כלשהי בפני התביעה, כפי שהוגשה.

התשלומים ששולמו לאחר הגשת התביעה יופחתו מסכום פסק הדין, ואם שולמו תשלומים נוספים לאחר ההודעה האחרונה של ב"כ המשיב, הם יופחתו מתיק ההוצל"פ, אך גביית חלק מסכום החוב אינה עילה למתן רשות להתגונן אלא לכל היותר לטענת "פרעתי" בפני ראש ההוצל"פ הנכבד, אם יתברר כי המשיב לא זיכה את חשבונו של המבקש בתשלום כלשהו שבוצע.

בקשת הרשות להתגונן נדחית.

פסק דין נחתם בטופס נפרד, שהוגש ע"י ב"כ המשיב.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ד, 17 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.