פתח דבר

1. בפני בקשה לעיכוב ביצועו של צו הריסה שיפוטי, על פי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, (להלן: "החוק").
2. נגד המבקשת הוגש כתב אישום במסגרת תיק זה, המייחס לה עבירות של ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר, בהתאם לסעיפים 145(א), 204(א) ו- 208 לחוק, והפרת צו שיפוטי בהתאם לסעיפים 239 ו- 240 לחוק.
3. על פי הנטען בכתב האישום, העבודות שבוצעו הינם התחלת בנית מבנה על ידי יציקת יסודות בשטח של 150 מ"ר (להלן: "המבנה"). בנוסף, נטען כי המבקשת הפרה את הצו השיפוטי שהוצא נגדה ביום 14.12.09, ואשר הורה לה להפסיק את עבודות הבניה לאלתר.
4. ביום 1.2.11, ניתן גזר דין כנגד המבקשת, אשר הטיל עליה תשלום קנס כספי בסך של 10,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית בסך של 25,000 ₪, תשלום כפל אגרה חלקי בסך של 6,000 ₪, וכן הוטל עליה צו להריסת המבנה בתוך 15 חודשים ממועד מתן גזר הדין, זולת אם יהיה בידיה היתר כדין (להלן: "צו ההריסה"). יוער כי בגזר הדין מצוין כי העבירה להפרת צו שיפוטי נמחקה משהתברר כי המבקשת לא ידעה על קיומו של הצו, בהתאם לכך, הוטל עליה במסגרת גזר הדין צו שיפוטי נוסף להפסקת עבודות הבניה, וצו איסור שימוש אשר נכנסו לתוקף באופן מיידי.
5. ביום 30.10.13, הוגש נגד המבקשת כתב אישום נוסף במסגרת תיק תו"ב 67242-10-13, בבית משפט זה (להלן: "כתב האישום השני").

טענות הצדדים:

1. המבקשת סומכת את טענותיה בבקשה, על הנימוקים המפורטים להלן:
2. סיבת העיכוב בקבלת היתר הבניה נעוצה בהליך העברת הזכויות בחלקת האדמה שבנוי עליה המבנה על שמה של המבקשת. נטען, כי המבקשת קיבלה את חלקת האדמה במתנה מאביה, אשר ירש אותה מסבו. חלקת האדמה עדיין רשומה על שם הסבא, והמבקשת שוקדת בימים אלה לקבלת צו לקיום הצוואה על מנת להעביר את הזכויות בחלקה על שמה, הליך שאורך זמן ומעכב את קבלת ההיתר. לתימוכין בטענה זו, צירפה המבקשת עותק מהצוואה של סבו של אביה.
3. המבקשת גרה ביחד עם הבנים שלה הקטינים בחדר קטן בבית ההורים שלה, בשל היותה נשואה לתושב השטחים, ואי מתן ארכה כמבוקש, יגרום למבקשת נזקים אדירים.
4. עם קבלת כתב האישום השני, מיד הפסיקה המבקשת את עבודות הבניה.

1. המשיבה מתנגדת לבקשה, מהנימוקים שלהלן:
2. הבקשה אינה מוגשת בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי 207) התשס"ט- 2008 (להלן: "התקנות"), הן בשל העדר תצהיר מטעם איש מקצוע המטפל בהליך הכשרת המבנה ופרטים מהותיים כנדרש בתקנות, והן מאחר שלא צורפה לבקשה תגובה מטעם המשיבה אשר אף לא נתבקשה על ידי המבקשת לעשות כן. לטענת המשיבה די בנימוקים אלה כדי לדחות את הבקשה כפי שהוגשה.
3. דין הבקשה להידחות בשל היותה לוקה בחוסר ניקיון כפיים מצידה של המבקשת, שכן, גזר הדין ניתן בשנת 2011, בזמן שבו היה המבנה נשוא הבקשה במצב של שלד, אולם מביקור שעשתה המשיבה עלה כי הקמת המבנה הושלמה והוא אוכלס. לתמיכה בטענה זו, צירפה המבקשת תמונות למבנה מהשנים 2013-2014. מכאן עולה, כי המבקשת זלזלה בצווי בית המשפט והמשיכה בביצוע עבודות הבנייה.
4. דין הבקשה להידחות אף לגופה, בהיותה נעדרת כל פירוט לעניין ההליך התכנוני שננקט על ידי המבקשת, ללא תצהיר בעל מקצוע וללא צירוף מסמכים כנדרש, כאשר אף לא צורף תרגום לצוואה הערוכה בשפה הערבית המצורפת לבקשה.
5. המשיבה הפנתה בתגובתה לפסיקה בעניין החשיבות לביצוע צווים שיפוטיים בסמוך לנתינתם ואשר אינה מצדיקה עיכובי ביצוע נוספים בנסיבות הדומות למקרה דנן. בנסיבות אלה, טענה המשיבה, כי היתר הבניה אינו בהישג יד.

דיון והכרעה

1. דרישות התקנות
2. המגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו אשר ניתן לפי סעיף 205 או 206 לחוק, לענייננו צו הריסה שיפוטי, עליו לערוך את בקשתו בהתאם לדרישות התקנות כפי שמובהר להלן, שאם לא כן, לא ידרש בית המשפט לדון בבקשתו.
3. בהתאם להוראות תקנה 2(א) לתקנות, על המגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו כאמור, להגישה בהתאם לטופס שבתוספת, וזאת לא יאוחר מ- 21 ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצוע הצו.
4. בנוסף, בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות, על מגיש הבקשה לפרט באופן מלא את כל ההליכים הן המנהליים והמשפטיים, בעניין הבניה או השימוש אשר מתייחס אליהם הצו, בכל הערכאות, ולצרף לבקשתו העתקים של אותם צווים והחלטות הרלוונטיים לעניין.
5. זאת ועוד, תקנה 2(ג) לתקנות קובעת כי בקשה המבוססת על עובדות יש לתמוך אותה בתצהיר, ואם היא מבוססת על טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני או קיומם של הליכי תכנון, או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך בתצהיר של איש מקצוע המטפל בהליכים אלה, וזאת בצירוף העתקים מהמסמכים הרלוונטיים לעניין.
6. במקרה דנן, הבקשה אינה ערוכה בהתאם לדרישות התקנות. ראשית, הבקשה מוגשת בשיהוי רב, לאחר חלוף למעלה משנתיים מהמועד שהוקצב על ידי בית המשפט לביצוע הצו, כאשר לא הוגשה מטעם המבקשת בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה דנן.
7. יתר על כן, הבקשה אינה מפרטת כראוי את כל ההליכים המנהליים והמשפטיים בכל הערכאות, ואף לא מצורפים אליה כל ההעתקים הרלוונטיים. בנוסף, הבקשה לא נתמכה בתצהיר כדין מטעם בעל מקצוע המטפל בהליך הכשרת המבנה.
8. משלא עמדה המבקשת בדרישות המפורטות בתקנות, די בכך כדי לדחות את הבקשה וזאת בהתאם להוראת תקנה 6 לתקנות.
9. לגופו של עניין
10. למעלה מן הצורך, אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, כפי שיבואר להלן.

1. מקור סמכותו של בית המשפט להאריך מועד, או לדחות ולעכב מועד ביצוע צו ההריסה מצוי בסעיף 207 לחוק, אשר קובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".

1. בהתאם לסעיף הנ"ל, בית המשפט מוסמך להאריך את המועד לביצוע הצו אם מצא כי קיים טעם טוב לעשות כן. בפסיקה נקבע כי "טעם טוב" המצדיק מתן ארכה לביצוע צו הריסה ו/או צו איסור שימוש, הוא כאשר היתר הבניה הינו בהישג יד או כאשר ההליך של ההכשרה נמצא בעיצומו, והמבנה יזכה בהכשר, לאחר קיום תנאי או תנאים בהתאם לדרישות רשות הרישוי. בין היתר, יבחן בית המשפט אם המבקש נקט במירב המאמצים על מנת להכשיר את המבנים, ואם קיים סיכוי להכשיר את המבנים בדיעבד תוך פרק זמן קצר יחסית (ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כב' השופט שפירא) בע"פ 2509/07 יעקובוביץ אלכסנדר נ' ועדה לתכנון ובניה שומרון (פורסם בנבו).
2. השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לבחון אם קיים טעם טוב המצדיק מתן ארכה לביצוע צו ההריסה, נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים, אשר לפיהם, בית המשפט רשאי לעשות "איזון שעה" בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועה המקומית לתכנון ובניה 'אונו' (פ"ד נו (3), 49); רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב יפו, פ"ד נא (4)).
3. במסגרת בחינת האינטרס הציבורי יביא בית המשפט במניין השיקולים את חשיבות השמירה על המדיניות התכנונית ועל הבטיחות, זאת נוכח הסיכון המשתקף מהשימוש במבנים בלתי חוקיים אשר הוקמו ללא פיקוח מצד רשויות התכנון, כן יביא בית המשפט בחשבון את השיקול המרכזי והוא מניעת ההנאה מפרי העבירה, לבל יצא עבריין הבניה נשכר. אל מול האינטרסים הציבוריים המצוינים, יש לבחון את האינטרס הפרטי של המבקש, במסגרתו בית המשפט יביא בחשבון את מהות הבניה והיקפה ונסיבות ביצוע העבירה שבוצעה, בנוסף לעלויות הכספיות הכרוכות בביצוע צו ההריסה וצרכיו של המבקש בקיום המבנה, כן יביא בחשבון אם המבקש אכן פעל לקידום הכשרת עבודות הבניה והכשרת המבנה נראית באופק. (ראה ע"פ (מחוזי ירושלים) 40745/07 נווה נ' מדינת ישראל).
4. על רקע אמות מידה אלו אבחן את הבקשה דנן.
5. במקרה דנן, ניתן צו הריסה בגין בניה ושימוש ללא היתר ביום 1.2.11. חרף חלוף למעלה משנתיים מהמועד שהוקצב על ידי בית המשפט להריסת המבנה, טרם הוכשר המבנה, וטרם קוים צו ההריסה, אלא המשיכה המבקשת ליטול את החוק לידיה והשלימה את עבודות הבניה, כעולה מהתמונות שצורפו על ידי המשיבה.
6. המבקשת טוענת כי סיבת העיכוב אינה קשורה להליך התכנוני אלא נעוצה בהליך העברת הזכויות בחלקה אשר אורך זמן. דא עקא, המבקשת לא פירטה את השתלשלות הדברים מאז שהוטל עליה צו ההריסה וצו הפסקת השימוש, ואף לא ציינה כיצד היא פועלת בשקידה ראויה על מנת לקבל את הצו לקיום צוואה ולהעביר את הזכויות על שמה, בכדי לקדם את עניין קבלת ההיתר.
7. בנוסף, טענת המבקשת עם קבלת כתב האישום השני, מיד הפסיקה את עבודות הבניה, דינה להידחות. לא רק שהמבקשת לא השכילה להוכיח זאת, אלא שטענה זו כלל אינה מיטיבה עם המבקשת, נהפוך הוא, מטענה זו עולה כי המבקשת זלזלה בצווי בית המשפט והמשיכה להפר אותם, כאשר הגשת כתב אישום נגדה ביום 30.10.13, היא אשר הניעה אותה להפסיק את עבודות הבניה ולהגיש את הבקשה עסקינן, דבר המעיד על חוסר ניקיון כפיים מצידה של המבקשת.
8. כאן המקום לציין, כי העובדה שטרם הועברו הזכויות במקרקעין על שמה של המבקשת, אף תוביל להארכת הליך הכשרת המבנה ותרחיק את הסיכוי לקבלת היתר בניה תוך זמן סביר.
9. על כן, לא נוכחתי כי היתר הבניה מצוי בהישג יד ורק עניין העברת הזכיות מעכב הכשרת המבנה באופן זמני, כפי שנטען על ידי המבקשת. אפשר אף לקבוע כי ההפך הוא הנכון, הרי בהעדר מידע מהמבקשת אודות הליכי העברת הזכויות, נשאר עניין קבלת ההיתר בערפל ואינו נמצא בהישג יד.
10. אמנם ביצוע צו ההריסה הוא מעשה בלתי הפיך, ועל כן, בית המשפט חייב לאזן בין האינטרס הציבורי והצורך לאכוף את החוק לבין אינטרס הפרט והניסיון שלא לגרום לו נזק בלתי הפיך אם בסופו של יום יתקבל היתר בניה. ברם, המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן ארכה למבקשת לקיים את צו בית המשפט, משלא הצביעה על קיומו של טעם טוב למתן ארכה כאמור.

סוף דבר

1. הנה כי כן, לאחר בחינת הבקשה לגופה הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין עילה מבוססת המצדיקה את עיכוב ביצוע צו ההריסה.
2. המסקנה העולה מכל האמור לעיל, ברוח הוראות סעיף 207 וכן ההלכות שנקבעו בפסיקה, ובהעדר טעם טוב לעיכוב ביצוע צו ההריסה, כי אין להיעתר לבקשה להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה.

על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ה, 08 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.