1. בפניי שני תיקים קשורים אשר נידונו במאוחד. האחד, ת"ת 16752-07-10 אשר הינו תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1לחוק הוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק הוצאה לפועל"), שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בסכום של 26,280 ₪ ואשר עניינו אי תשלום שכר עבודה הנובע מהסכם תיווך שנחתם בין הצדדים. השני, ת"ט 16768-07-10 אשר הינו תביעה שטרית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בסכום של 4,660 ₪ בגין שיק שניתן לה כמקדמה ואשר חולל.

הצדדים:

התובעת, ברוקר ביזנס בע"מ (להלן: "התובעת"), מחזיקה באתר האינטרנט "עסק טוב" המהווה אתר למכירה וקניה של עסקים. מר משה אייל (להלן: "מר אייל") משמש כמנכ"ל התובעת.

הנתבע 1, אושי יהודה (להלן: "מר אושי" או "הנתבע 1"), היה בתקופה הרלבנטית מבעלי המסעדה ברח' שהם 1 ברמת גן (להלן: "המסעדה" או "העסק").

1. תמצית טענות התובעת:

מר אושי פנה למשרדי התובעת במהלך חודש ספטמבר 2009 לצורך מכירת העסק שלו.

מר אייל נפגש עם מר אושי והאחרון סיפר, כי היה לו שותף אך הוא לקח את החלק שלו והוא הבעלים הבלעדי והמחליט הבלעדי של המקום. מר אייל שאל האם יש צורך בקבלת הסכמת השותף, אך נענה בשלילה.

ביום 15/09/09 נחתם הסכם בין התובעת לבין מר אושי לעניין הפניית רוכשים פוטנציאליים למסעדה (להלן: "ההסכם"). מר אושי חתם בהסכם זה על הצהרה לפיה הפרטים שמסר לתובעת הינם מדויקים ואם המידע אינו מדויק יהיה מחויב לשלם את דמי הטיפול כפי שפורט בסע' 2 להסכם.

1. התובעת הפנתה מתעניינים רבים למר אושי לצורך בדיקת רכישת העסק, אולם אף עסקה לא יצאה אל הפועל. בשלב זה מר אושי ביקש שהתובעת תהא זו שתסנן את הפונים הפוטנציאליים ותנהל משא ומתן בשמו. עקב כך התובעת דרשה וקיבלה מקדמה של 4,000 ₪ + מע"מ, שלא תוחזר, עבור הטיפול, כאמור (להלן: "המקדמה").

מקדמה זו שולמה בהמחאה מחשבונו של הנתבע 2, אושי אסף (להלן: "אסף" או "הבן"), אשר הינו בנו של מר אושי. אולם, ההמחאה חוללה עקב אי כיסוי מספיק.

1. בעת ביקור של מר אייל במסעדה התברר לו להפתעתו, כי למר אושי קיים שותף שהיה למעשה הבעלים המקורי של המסעדה (להלן: "השותף"). השותף לא ידע על ההתחייבות שחתם מר אושי מול התובעת. כאשר הוא נשאל, טען מר אושי כי בינו לבין השותף קיים סכסוך עסקי שבגינו המסעדה סגורה ומושבתת. מידע זה הוסתר מהתובעת ע"י מר אושי.
2. התובעת לא הייתה מסכימה להתקשרות חוזית דוגמת ההסכם באם הייתה יודעת על כל הסיבות שבגינן מכירת המסעדה יכולה להיכשל. מידע אשר התברר לתובעת בדיעבד. התובעת הוטעתה על ידי מר אושי בנוגע למצב הפיזי והמשפטי של המסעדה והבעלות בה.

לאור התחייבותו של מר אושי בדבר ההצהרה בגין נכונות הפרטים שמסר ובהתאם לסעיף 2 להסכם, התובעת דורשת ממר אושי תשלום בסך של 7.5% מהמכירה של העסק אשר נמכר, לדבריה, בעבור סך של 300,000 ₪ + מע"מ. כמו כן, התובעת מבקשת לקבל את התביעה השטרית ולדבריה היא זכאית למלוא סכום השטר.

1. תמצית טענות הנתבעים:

לטענת מר אושי, הוא ציין בשיחת הטלפון, טרם החתימה על תנאי ההתקשרות עם התובעת, כי אמר במפורש למר אייל שיש שותף למסעדה והוא מצוי עימו בסכסוך כספי ועסקי. כמו כן הוסיף בשיחה זו כי המסעדה סגורה מזה כשלושה שבועות . למרות האמור לעיל בחר מר אייל להתקשר עם מר אושי בהסכם. עוד לטענתו, ההצהרה שחתם עליה בהסכם בדבר מסירת פרטים מדויקים הינה אמינה ונכונה.

הנתבעים טוענים כי הפניות מאת התובעת לא היו בעלות פוטנציאל עסקי רציני, אלא ניסיון שקרי להוצאת כספים מהנתבעים תוך משלוח "פניות קש" ריקות מתוכן.

סעיף 4 להסכם הוא תוספת, אשר לפיו התשלום לתובעת יבוצע אך ורק עם ביצוע עסקת המכירה של המסעדה ללקוח אותו תפנה התובעת למר אושי לצורך רכישת המסעדה.

1. לעניין טענת התובעת כי העסק נמכר ב- 300,000 ₪ בצירוף מע"מ ולפיכך מגיע לתובעת סך של 7.5% בצירוף מע"מ מסכום המכירה, הרי התברר כי המסעדה לא נמכרה ובוודאי לא בסכום האמור ולא ידוע מהיכן לקוח סכום זה.
2. לעניין המקדמה ששולמה לתובעת, מדובר בכישלון תמורה מלא, שכן המסעדה לא נמכרה בסופו של יום ולפיכך אין כל תמורה בעבור השיק. משכך, על התובעת להחזיר את השיק לנתבעים.
3. דיון והכרעה:

אין חולק, כי ביום 15/09/09 נחתם הסכם בין התובעת לבין מר אושי ואשר כותרתו "תנאי התקשרות למסלול "לא קיבלת לא שילמת" (ראו נספח 1 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). בהתאם לסעיף 1 להסכם נקבע כי היקף השירות הניתן הינו הפניית רוכשים או מתעניינים לעסק שפורסם למכירה באתר "עסק טוב", אתר המופעל ע"י התובעת.

סעיף 2 להסכם כולל התחייבות לתשלום דמי טיפול בעבור השירות של הפניית משקיעים או קונים פוטנציאלים לעסק. זאת ועוד, בהתאם לסעיף b נקבע כי באם יאותר משקיע או רוכש לעסקה דרך אחת ההפניות ישולמו 15% מהעסקה בצירוף מע"מ. אולם במקרה דנא הסעיף הרלבנטי הינו סעיף c להסכם לפיו "במידה ויאותר משקיע לא דרך ההפניות שלנו ישולם 50% מהעמלה בס' b" (ההדגשה שלי- ח.ק.). התובעת מבססת את תביעתה על סעיף c להסכם.

לא זו אף זו, בהתאם לסע' d התובעת התחייבה לשלוח פניות פוטנציאליות תוך 30 יום, שאם לא כן- יבוטלו סעיפים b ו- c. בנוסף, התווסף סעיף 4 להסכם בכתב יד ולפיו: "התשלום לחברתכם יבוצע ביחד עם ביצוע עסקת המכירה". לצד סעיף זה חתם מר אושי את שמו בראשי תיבות.

כמו כן, בתחתית ההסכם מודגשת ההתחייבות הבאה: "הנני מצהיר כי הנתונים שמסרתי בשאלון זה הינם המדויקים ביותר וידוע לי כי מערכת "עסק טוב" פועלת ומסתמכת על נתונים אלו וע"כ הנני מתחייב כי במידה ויתברר כי נתונים אלו אינם מדויקים, מחויב אני לשלם לכם את דמי הטיפול כאמור בסעיף 2".

1. לטענת התובעת, בהתאם להתחייבות זו ומתוך הכתוב בסעיף 2c על מר אושי לשלם לה את הסכום של 7.5% (שהם 50% מהעמלה בסעיף b) מערך המכירה של המסעדה ובסך הכול 21,750 ₪ (ראו סע' 17 לסיכומי התובעת).

מנגד טוענים הנתבעים, כי מר אושי נתן בידי התובעת את כל הפרטים המדויקים וכן סיפר למר אייל אודות שותפו לעסק, מר יעקב יוסופוב (להלן: "השותף" או "מר יוסופוב"), וכי המסעדה סגורה מזה כשלושה שבועות, כל זאת בשיחה שערכו השניים טרם החתימה על ההסכם ובכל זאת התובעת נאותה לחתום עימו על ההסכם האמור. לפיכך, תביעתה של התובעת צריכה להידחות.

1. לאור הדברים האמורים לעיל, השאלות שבמחלוקת הינן:
2. האם התובעת זכאית לדמי תיווך/טיפול בהתאם להסכם ? אם כן- באיזה סכום?
3. האם התובעת זכאית למקדמה ששולמה על ידי הנתבע בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ?

בכדי לענות על שאלות אלה עלינו לדון בשתי התביעות בנפרד- האחת, התובענה הנוגעת לעמלת התיווך שמבקשת התובעת, השנייה- התביעה השטרית של התובעת בדבר המקדמה ששולמה לה.

1. התביעה בדבר עמלת התיווך (ת"ת 16752-07-10):

התובעת מבקשת תשלום בעבור הטיפול בעניינו של מר אושי בהתאם להסכם. משכך, בשלב הראשון יש לבחון את השאלה האם התובעת מילאה את חלקה בהסכם והפנתה למר אושי רוכשים פוטנציאלים למסעדה ?

לטענת התובעת, מר אושי הודה כי קיבל רשימות של רוכשים פוטנציאלים שכללו לפחות 10 אנשים שונים עימם הוא שוחח. התובעת לא הייתה אחראית למידע שהעביר מר אושי לרוכשים הפוטנציאלים וככל שהלה לא הצליח לשכנע את המתעניינים, אין לו אלא להלין על עצמו.

לטענת הנתבעים, הפניות לא היו "פוטנציאליות" אלא ניסיון להוציא כספים מהנתבעים תוך משלוח "פניות קש" ריקות מתוכן. הראיה לכך היא כי לא צורף ע"י התובעת אף לא שם אחד של לקוח פוטנציאלי. לפיכך, בהתאם להסכם סעיפים b ו- c מתבטלים ומשכך על התביעה לתשלום דמי תיווך להידחות.

1. דהיינו, כי בהתאם לסעיף 1 להסכם, היקף השירות הניתן הינו הפניית רוכשים או מתעניינים לעסק. הווה אומר, התובעת התחייבה להפנות רוכשים או מתעניינים פוטנציאליים למר אושי ותו לא. כפועל יוצא מכך ניתן להבין, כי על מר אושי הייתה מוטלת מלאכת המכירה של העסק.

מר אושי נשאל האם התובעת הפנתה אליו משקיעים לרכישת המסעדה, וכך הוא השיב בדיון:

"ת. .... הוא הפנה אליי אנשים, התקשרתי לכולם, אף אחד לא היה מוכן להיפגש איתי."

(פרט' עמ' 2, ש' 1-3).

1. כאשר נשאל בנוגע לטענתו בדבר "פניות קש" העיד מר אושי כך:

"ש. אני מפנה לסעיף 5 לתצהירך, מה הגדרה שלך לפניות קש?

ת. שאני מקבל למייל שלי 6,7 הפניות של אנשים ואני מתקשר לכולם ואומר שנשלחתי על ידי עסק ורוצה להיפגש והם עונים שהם לא מעוניינים להיפגש וה- 7 אומר שצריך לחשוב על זה, ואקבל תשובה אקח טלפון. כל אדם שהוא שלח זה אדם שמעוניין בעסקה לא אחד שיגיד שהוא לא מעוניין".

(פרט' עמ' 19 ש' 8-13).

לשאלה בנוגע להיקף ההפניות ששלחה התובעת, העיד בזו הלשון:

"ש. כמה מיילים כאלה קיבלת?

ת. בודדים אולי מקסימום 10 שמות אנשים במשך שבועיים רק במיילים".

(פרט' עמ' 19 ש' 13-14).

1. מהדברים האמורים עולה כי לכאורה התובעת אכן מילאה את חלקה בהסכם. מר אושי העיד כי התובעת הפנתה אליו כעשרה רוכשים פוטנציאליים למסעדה באמצעות האימייל. אמנם חלקם ענו כי הם לא מעוניינים לרכוש את המסעדה וחלקם טענו כי הם רוצים לחשוב על העסקה, אולם לא ניתן ללמוד מכך כי מדובר בפניות קש. מה גם שיתכן שכאשר מר אושי התקשר לאותם רוכשים פוטנציאליים וסיפר כי המסעדה סגורה וכי בעסק ישנו שותף נוסף וכי הוא מצוי בסכסוך עסקי עימו, מידע זה הרתיע את אותם רוכשים מלענות בחיוב ולסגור את העסקה.
2. מכאן לשאלה האם התובעת הוכיחה את תביעתה והיא זכאית מכוח ההסכם לתשלום בעבור השירות שנתנה למר אושי.

ראשית נפנה להתחייבות המצויה בתחתית ההסכם ונבדוק האם מר אושי מסר נתונים מדויקים לתובעת, שאם לא כן- עליו לשלם את דמי הטיפול כאמור בסעיף 2.

אין חולק, כי למר אושי היה שותף נוסף במסעדה, מר יוסופוב, עימו הוא חתם על הסכם מיום 15/02/09 לפיו שני השותפים מחזיקים בחלקים שווים במסעדה (ראו נספח ב' לתצהיר של מר אושי). עפ"י האמור בהסכם זה מר יוסופוב הינו הבעלים הבלעדי של המוניטין וזכות הקניין הרוחני של המסעדה וכן של זכויות השכירות של המבנה בו מצויה המסעדה.

1. בנוסף, אין מחלוקת על כך כי מר אושי לבדו חתם על ההסכם, מרכז התובענה דנא, מול התובעת. מר יוסופוב לא חתום על ההסכם מול התובעת, זאת למרות שהיה מתבקש ששני השותפים יחתמו על הסכם להפניית רוכשים פוטנציאליים למסעדה. מר יוסופוב העיד כי הוא לא ידע שמר אושי חתם על ההסכם מול התובעת, אלא ידע על כך רק בדיעבד (ראו פרט' עמ' 14 ש' 1-3).
2. בחקירתו העיד מר אושי לעניין זה כך:

"ש. נכון שפנית לתובעת?

ת. ב 15/09 הייתי בחופשה באילת חזרתי 21/09 והייתי במסעדה סגורה גיליתי שהשותף הונה אותי בגדול ולכן נכנסתי לאינטרנט לבדוק אפשרויות מה לעשות נתקלתי במודעה שנקראת עסק טוב יש טלפון, בתיווך של עסקים, מתמחה, פניתי התקשרתי מאילת מהנייד ודיברתי עם משה אייל, ומשם התגלגלו העניינים".

(פרט' עמ' 17 ש' 19-23).

ובהמשך:

"ש. נראה לך הגיוני שבתור מתווך הוא צריך ליצור קשר עם בעלי במקום ששני הבעלים יגידו אנו רוצים ביחד למכור העסק?

ת. הייתי בסכסוך עסקי עם יוסיפוב".

(פרט' עמ' 18 ש' 26-28).

19. מהאמור לעיל עולה , כי עקב סכסוך עסקי של מר אושי עם שותפו למסעדה הוא העדיף להסתיר ממר יוסופוב את העובדה כי פנה לתובעת. כמו כן, לאור עדותו זו של מר אושי, גירסת התובעת מהימנה יותר בעיניי. מר אייל הצהיר כי מר אושי סיפר לו שהוא הבעלים הבלעדי ומקבל ההחלטות הבלעדי בעסק ועל סמך דברים אלה חתמו התובעת ומר אושי על ההסכם (סע' 5 לתצהיר עדות ראשית של מר אייל).

20. מר אושי הסתיר את העובדה שהוא מצוי בסכסוך עסקי עם השותף, ובעיקר ניתן להבין זאת מדבריו כמפורט לעיל כי בעת שגילה שהשותף, לדבריו, הונה אותו, אז הוא פעל מתוך כעס ונכנס לאינטרנט לברר אפשרויות למכירת המסעדה.

לא זו אף זו, בהתאם לדבריו של מר אייל, כי מר אושי נשאל האם יש צורך בקבלת הסכמת השותף האחר, הרי משידעה התובעת על קיומו של שותף, היה עליה לבקש פרטים נוספים טובים יותר, כמו פרטי התקשרות של מר יוסופוב. התובעת קיבלה ממר אושי מידע חלקי, אשר בנקל יכולה הייתה לבררו עד תום.

21. כעת נותר לבדוק האם התובעת עמדה בנטל ההוכחה כי מגיעים לה דמי הטיפול ככתוב בסעיף 2c להסכם. לשם כך יש לברר האם אותר משקיע למסעדה נשוא התובענה דנא.

לטענת הנתבעים, סעיף 4 שהתווסף בכתב יד להסכם לפיו התשלום לתובעת יבוצע ביחד עם ביצוע עסקת המכירה מעיד על הסכמת הצדדים כי רק כאשר המסעדה תימכר בפועל, יאושר דבר התשלום לתובעת. לגרסתם, מר יוסופוב העיד כי המסעדה נמסרה ולא נמכרה והתובעת לא הציגה כל ראיה כי המסעדה נמכרה.

לשאלה מי מפעיל היום את המסעדה העיד מר יוסופוב כך:

"ת. גחלים שנכנסו במקומנו.

ש. אתה יודע מה הם שילמו עבור זהו ולמי?

ת. לי שילמו על חוב גז וחשמל.....

...... שילמו חלק מהחובות".

(פרט', עמ' 13 ש' 1-8).

22. בת"א 20685-11-09 יוספוב ואח' נ' ברכה ואח', שצורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית של הנתבעים, ואשר עניינו תביעה בבהמ"ש השלום בתל אביב בין מר יוסופוב למר אושי, העיד מר יוסופוב כך:

"ש. בסופו של דבר המסעדה נמכרה לגחלים?

ת. היא נמכרה לגחלים על ידי כנגד החובות של גז חשמל שלא שולמו על ידי יהודה.

......

ש. אני מציג בפניך חשבונית של גחלים מיום 30.11.09 שמופנית אליך ובפרטי החשבונית מופיע אכן סך של 41 אלף ₪ בגין רכישת ציוד?

ת. ...... גחלים אמר שהוא יקנה את הציוד".

(שם, פרט' עמ' 28 ש' 1-4, ש' 12-15).

23. לאור האמור לעיל ניתן ללמוד, לכאורה, כי את המסעדה מפעילה היום חברה בשם "גחלים" (להלן: "גחלים"). ניתן אף ללמוד כי גחלים שילמה חובות לחברת הגז והחשמל. כמו כן הוצגה חשבונית מס עצמית של גחלים עבור מר יוסופוב בגין רכישת ציוד. התובעת לא הציגה ראיה המעידה על מכירת המסעדה ועל התמורה שהתקבלה בגין מכירה זו.

לעניין קבילות ומשקל חשבונית מס' 0190 שצורפה כנספח לתצהיר הנתבעים אני קובעת, כי החשבונית קבילה, אך משקלה נמוך. מתוכן החשבונית שהוצגה (ראו נספח ג' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים), ניתן להבין כי מדובר בתשלום שהתקבל עבור רכישת ציוד בסך כולל של 41,000 ₪ ואשר נחתמה ביום 30/11/09. אולם, התובעת אשר יכולה הייתה להביא את עורך החשבונית לעדות נמנעה מלעשות כן, ולכן הדבר משמש כנגדה. מכל מקום אין בחשבונית זו בלבד ראיה מספיקה להוכחת התמורה שהתקבלה עבור המסעדה.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו מפיו של כב' הש' א. גולדברג ב- עא 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פס"ד כרך מה חלק רביעי, בעמ' 658:

"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".

24. לא זו אף זו, בנקל יכולה הייתה התובעת לברר מול מר יוסופוב, העד מטעמה, האם נמכרה המסעדה ובאיזה מחיר, אולם התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לעניין זה. לא הובאו כל אסמכתאות היכולות להעיד על מכירת המסעדה וערך המכירה. גחלים או מי מטעמה לא הובאו לעדות, כאמור לעיל.

כלומר, לא עלה בידי התובעת להוכיח את עצם המכירה של המסעדה ואת התמורה אשר לכאורה התקבל עבורה, ולפיכך טענתה בדבר סכום המכירה של העסק בסך של 300,000 ₪, ממנו היא מבקשת לגזור את התשלום המגיע לה נדחית.

25. התביעה בדבר המקדמה (ת"ט 16768-07-10 ) :

לטענת הנתבעים, השיק שניתן לתובעת בסכום של 4,660 ₪ מחשבונו של הנתבע 2 (בנו של מר אושי) ניתן כמקדמה למכירת המסעדה כאשר סוכם שסכום זה יקוזז מעמלת המכירה כפי שסוכם בהסכם. משלא נמכרה המסעדה, הרי אין כל תמורה עבור השיק ולפיכך מדובר בכישלון תמורה מלא. אשר על כן, לטענתם, על התובעת להחזיר את השיק לנתבעים.

26. מנגד טוענת התובעת, כי הוסכם בין הצדדים על תוספת להסכם הגוררת בעטיה תשלום אשר לא יוחזר. מר אושי הודה כי לקח מבנו המחאה חתומה ופתוחה ביודעו כי יצטרך לשלם לתובעת סכום עבור טיפול בעסקה שאינה חוזרת בשום מצב. כמו כן, השיק לא בוטל כפי שטוען מר אושי, אלא ההמחאה חוללה מטעמים של אי כיסוי מספיק.

27. אני מקבלת את גרסת התובעת לעניין המקדמה וקובעת, כי התביעה שהגישה לביצוע שטר בסך של 4,660 ₪ דינה להתקבל. אפרט את הטעמים כדלהלן:

28. אין חולק, כי משנוכח מר אושי להבין כי לא עולה בידו לשכנע רוכשים פוטנציאליים לקנות את המסעדה, הוא היה זקוק לעזרה נוספת ולפיכך הוא פנה למר אייל שינהל בשמו משא ומתן ודרכו ישיג את העסקה הנכספת למכירת המסעדה. משכך, הוא פנה בשנית למר אייל ושילם לו בהמחאה של בנו את הסכום של 4,660 ₪ בכדי שזה יעזור לו לקדם את מכירת העסק.

כאשר נשאל על כך העיד מר אייל כך:

"ש. על מה תוספת של 4,500 שקל?

ת. בהסכם אני רק מפנה לקוחות, בתוספות אני אישית בפגישות, מביא אנשים וכל הזמן אני בתהליך וזה מה שהיה...".

(פרט', עמ' 11 ש' 5-7).

מר אושי העיד אף הוא לעניין מסירת השיק:

"ש. אתה לקחת שיק מהבן שלך לפני שבאת למשרד של התובעת על סך 4,660 שקל?

ת. כן

ש. שיק מוכן?

ת. לא, הבן שלי חתם לי, היות ואמרתי שהייתי בבעיה זמנית בחשבון בבנק מזרחי בגלל בעיות אחרות.... הייתי מוגבל ב- 05 סניף אחר..."

(פרט' עמ' 22 ש' 7-12).

29. לאור האמור לעיל, אמנם נושא העברת המקדמה או התשלום בעבור טיפול אישי של התובעת בעניינו של מר אושי לא הועלה על הכתב, אולם ניתן להבין מתוך הנסיבות החיצוניות את כוונת הצדדים. מר אושי היה זקוק לעזרה אינטנסיבית יותר מהפניה גרידא של רוכשים פוטנציאליים ולפיכך הסכים לשלם את סכום השיק האמור, זאת מתוך ידיעה שמדובר בהסכם שבעל פה וכי לא כתוב בהסכם שנחתם בין הצדדים כי סכום זה יוחזר באם לא תמצא התובעת משקיע למסעדה.

30. מר אושי לקח מבנו (אשר אין חולק כי איננו צד לסכסוך זה וכי הקשר שלו לתביעה הינו רק היותו בעל החשבון בבנק ממנו נלקח השיק) המחאה פתוחה מתוך ידיעה כי הוא יידרש לשלם בעבור השירות שניתן לו מאת התובעת.

31. יש להוסיף, כי אם מר אושי היה מאמין כי ההמחאה ניתנה כמקדמה למכירת המסעדה כאשר סוכם שסכום זה יקוזז מעמלת המכירה, הייתי מצפה שמר אושי היה כותב תוספת של סעיף נוסף להסכם המקורי שנחתם בין הצדדים, כפי שעשה בסעיף 4, ועומד על כך שאם המסעדה לא תימכר- יוחזר לו סכום השיק, אולם הוא לא עשה כן משום שהבין כי השיק לא יוחזר אליו.

אשר על כן, אני קובעת כי מר אושי הבין שמדובר בסכום כסף שניתן בעבור טיפול אישי

מטעם התובעת ואשר לא יוחזר, ולפיכך דין התביעה השטרית שהגישה התובעת בגין

ההמחאה בסך של 4,660 ₪ - להתקבל.

32. סוף דבר:

ענייננו בשני תיקים שנידונו במאוחד. האחד- עניינו תביעה בסכום קצוב לתשלום שכר עבודה הנובע מהסכם תיווך שנחתם בין מר אושי לבין התובעת. השני- תביעה שטרית בגין שיק שניתן לתובעת ואשר חולל.

התובעת ומר אושי התקשרו בהסכם שעניינו הפניית רוכשים פוטנציאליים לשם רכישת מסעדה. מר אושי מסר מידע חלקי לתובעת, אשר הפנתה מתעניינים פוטנציאליים לרכישת העסק. התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לעניין התביעה שהוגשה בסכום קצוב ומשכך תביעתה נדחית.

מר אושי מסר שיק לתובעת ע"מ שהאחרונה תעזור לו לנהל משא ומתן עם רוכשים המעוניינים בעסק. נושא מסירת השיק לא תועד בכתב ולא נקבעו תנאים להחזר השיק. הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה לכשלון תמורה בגין השיק שחולל, ומאידך ההסבר שניתן על ידי התובעת נמצא אמין בעיני כפי שכבר פורט לעיל. לאור האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה לביצוע שטר בגין השיק ודוחה את ההתנגדות.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק הוצאה לפועל (שמספרה ת"ת 16752-07-10), ומקבלת את התביעה השטרית (ת"ט 16768-07-10).

הנתבעים ישלמו לתובעת את מלוא סכום השטר בסך של 4,660 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הפירעון ועד התשלום בפועל, ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום. לא יבוצע התשלום תוך 30 יום תהיה רשאית התובעת לשפעל את תיק ההוצל"פ ולעדכנו בהתאם לפסק הדין.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ג, 20 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.