1. כללי

עניינו של הליך זה ארבע תביעות כספיות, אשר התבררו במאוחד, העוסקות בטענות התובעים לקיומם של ליקויי בנייה בדירות אותן רכשו מהנתבעת וברכוש המשותף בבניינים בהן מצויות דירות אלו.

מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם בעלי הדירות - מר יגאל כהן, עו"ד יצחק רונן, גב' מירי בן שטרית, מר דרור אבן חן (בן לולו), מר יוסי לוי, גב' דנה צפריר, גב' יעל אב רובינשטיין, מר נדב כהן וגב' חמוטל בן יעקב (מטעם גב' בן יעקב הוגשו שני תצהירי עדות ראשית – הראשון נוגע לדירה שרכשה מהנתבעת והשני נוגע לרכוש המשותף).

הנתבעת ויתרה על זכותה להגיש תצהירי עדות ראשית, אולם הגישה עשר חוות דעת מטעמו של מר מיכאל קרבצ'יק, המומחה מטעמה, ביחס להליכים שבנדון (להלן: "קרבצ'יק").

במהלך ניהול ההליכים דנן, מינה בית המשפט שני מומחים כדלקמן: ובהחלטת כב' השופטת ערקובי (לפניה התבררו ההליכים בראשית הדרך) מיום 7.7.09, מונה מר חיים גלנצר לשמש כמומחה מטעם בית המשפט ביחס לתביעת כהן, תביעת רונן ותביעת נציגות הבית המשותף (להלן: "המומחה גלנצר"). בהחלטה נוספת של כב' השופטת ערקובי מיום 25.10.10, מונתה הגב' בלה כדריה לשמש כמומחית מטעם בית המשפט בתביעת בן שיטרית (להלן: "המומחית כדריה").

מומחי בית המשפט הגישו חוות דעת מטעמם והמומחה גלנצר אף השיב לשאלות הבהרה אשר הופנו אליו מטעם ב"כ התובעים.

ב"כ הנתבעת ויתר על זכותו לחקור בחקירה נגדית את עדי התובעים (עמ' 50, ש' 4-5 לפרוטוקול הדיון מיום 24.6.13).

ב"כ הצדדים עמדו על חקירת המומחה גלנצר, ובימים 31.5.12 ו- 6.9.12 התקיימו ישיבות הוכחות במהלכן נחקר המומחה גלנצר על חוות הדעת אשר הוגשו מטעמו.

בדיון ביום 15.11.10, נמחקו התובעים 4-5 (בן שיטרית) מתביעת הרכוש המשותף, נוכח הליך משפטי נפרד אשר ניהלו תובעים אלו, המתברר אף הוא בגדר הליך מאוחד זה.

ההדגשות לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.

1. רקע עובדתי כללי

התובעים רכשו מהנתבעת, חברה קבלנית לביצוע עבודות הנדסיות, דירות הממוקמות ברחובות שבטי ישראל 32 ו- 24 ו- יששכר 13 ו- 15, בעיר מודיעין, בפרויקט אשר נבנה על ידי הנתבעת (להלן: "הפרויקט"), וזאת בשורת הסכמים בינם לבין הנתבעת.

במהלך שנת 2005 קיבלו כלל התובעים את החזקה בדירותיהם וברכוש המשותף.

לטענת התובעים, הן בדירותיהם והן ברכוש המשותף של הבניינים נתגלו ליקויי בנייה רבים, כאשר כל פניותיהם אל הנתבעת בקשר לליקויים אלו לא נענו, ולמעט ביצוע תיקונים מינוריים, לא פעלה הנתבעת לתקנם.

לטענתם, התנהלות הנתבעת עולה לכדי הפרת ההסכם בין הצדדים, רשלנות מקצועית בבניית הדירות והפרת חובה חקוקה נוכח מעשי הנתבעת העולים לכדי הפרת חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973.

מכאן ההליכים שלפניי במסגרתם עתרו התובעים לקבלת פיצוי כספי בגין ליקויי הבנייה שנתגלו בדירותיהם וברכוש המשותף.

1. ת"א 150496/09 – תביעת משפחת כהן

מטעם משפחת כהן נמסר תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר יגאל כהן, אשר הינו מי שעמד בקשר עם הנתבעת, מטעם משפחתו, בכל הקשור לסוגיית הליקויים בדירתם (להלן: "כהן").

משפחת כהן רכשה מהנתבעת דירה בת חמישה חדרים בפרויקט (סעיף 4 לתצהיר כהן, הסכם המכר עם כהן צורף כנספח ת/62 לתצהיר כהן). לטענת כהן, עם כניסתם לדירה נתגלו ליקויי בנייה בדירתם, המסתכמים בסך של 44,467 ₪, וכן נזקי ירידת ערך בסך של 16,000 ₪ (חוו"ד טרמינל מיום 19.3.08 וחוו"ד שמאית מיום 26.11.08 צורפו כנספחים ג'-ד' לכתב התביעה וכן כנספחים ת/65-ת/66 לתצהיר כהן) (סעיף 6 לתצהיר כהן). לטענתם, הנתבעת אף איחרה במסירת החזקה בדירה לידיהם, באשר בהתאם להסכם המכר, היה על הנתבעת למסור את החזקה בדירה עד ליום 30.12.04, בעוד שבפועל, נמסרה החזקה ביום 18.5.05, קרי באיחור של 4 חודשים ו- 19 ימים. משכך טענו כהן, כי בהתאם להסכם המכר, הם זכאים לקבלת פיצוי בסך של 12,500 ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה). כן עתרו כהן לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי דירתם ומעבר לדיור חלופי בסך של 3,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 12,500 ₪ (סעיפים 9-10 ו- 13 לכתב התביעה).

מנגד טענה הנתבעת, כי כל פניה שנעשתה בקשר לדירת כהן ולליקויים בה, טופלה במסירות מיד בסמוך לאחר הפניה, וכי חלק מפניות התובעות נמצאו בלתי מוצדקות (סעיף 5 לכתב ההגנה), כאשר אף לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לביצוע התיקונים הנדרשים (סעיף 5.5 לכתב ההגנה). באשר לגובה הנזק הנטען טענה, כי חוות הדעת אשר צורפו לכתב התביעה הינן מוגזמות, מנופחות ואינן מבטאות את מצב דירתה של משפחת כהן בפועל (סעיף 6 לכתב התביעה). עוד טענה הנתבעת, כי בהתאם לסעיף 7.1 להסכם המכר, היא התחייבה למסור את דירת כהן בכפוף לעמידת כהן בהתחייבויותיהם הקבועות בהסכם המכר, וכי הואיל וכהן לא ביצעו את התשלומים בהתאם להסכם המכר, הם אינם זכאים לקבלת פיצוי כלשהו בגין האיחור במסירת החזקה (סעיף 11 לכתב ההגנה). לטענתה, כהן ביקשו לבצע שינויים בדירתם, אשר ביצועם עיכב את מועד מסירת החזקה בדירה במשך כשבועיים ימים וכי תביעתם לפסיקת פיצוי בגין איחור במסירה הדירה מהווה ניסיון מצד כהן להוציא כספים שלא מהנתבעת (סעיף 11 לכתב ההגנה).

בחוות דעת קרבצ'יק בעניין דירת כהן, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 26.4.09, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשו מטעם כהן עולה ניסיון התובעים להציג דירה רווית ליקויים מתוך ניסיון לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים שהוצגו במסגרתן. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעים או באסתטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בדירת כהן בסך של 3,250 ₪ וכן בסך של 400 ₪ נוספים, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית. כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים בדירת כהן הינו 3-4 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעים, וכי לא נדרש דיור חלופי לתובעים בשל כך.

1. ת"א 166650/09 תביעת משפחת יצחק

מטעם משפחת יצחק נמסר תצהיר עדות ראשית מטעמו של עו"ד רונן יצחק (להלן: "יצחק").

ביום 1.3.04 רכשו יצחק מהנתבעת דירה בפרויקט (סעיף 2 לתצהיר יצחק, הסכם המכר צורף כנספח ת/81 לתצהיר יצחק). לטענת יצחק, במהלך תקופת הבדק, נתגלו בדירה ליקויים המסתכמים בסך של 60,000 ₪ (השווים לסך של 12,300 דולר בהתאם לחוו"ד מיל"ב מיום 19.4.05, צורפה כנספח ב' לכתב התביעה וכן כנספח ת/82 לתצהיר יצחק). כן עתרו יצחק לקבלת פיצוי בסך של 8,000 ₪ בגין הצורך בפינוי דירתם ומעבר לדיור חלופי, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 4,000 ₪ (סעיפים 8-9 ו- 11 לכתב התביעה). משכך, במסגרת הליך זה, עתרו יצחק לקבלת פיצוי כולל בסך של 110,000 ₪ (סעיף 12 לכתב התביעה). לטענתם, פניותיהם בכתב אל הנתבעת מיום 14.12.06 ומיום 4.6.07, לא נענו (צורפו כנספח ת/83 לתצהיר יצחק).

הנתבעת הכחישה את טענות יצחק וטענה, כי חוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה אינה עומדת בדרישת התקנות, וכי לגופה, מדובר בחוות דעת מוגזמת ומופרזת אשר אינה משקפת את מצב דירת יצחק בפועל (סעיף 6 לכתב ההגנה). באשר לתביעת התובעים לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי הדירה טענה הנתבעת, כי אף בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם התובעים לא צוין הצורך בפינוי כאמור (סעיף 9 לכתב ההגנה).

בחוות דעת קרבצ'יק בעניין דירת יצחק, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 12.10.09, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשו מטעם יצחק עולה ניסיון התובעים להציג דירה רווית ליקויים מתוך ניסיון לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים שהוצגו במסגרתן. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעים או באסתטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בדירת יצחק בסך של 1,950 ₪, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית. כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים בדירת יצחק הינו 3-4 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעים, וכי לא נדרש דיור חלופי לתובעים בשל כך.

1. ת"א 16827-07-10 תביעת משפחת בן שיטרית

מטעם משפחת בן שיטרית נמסר תצהיר עדות ראשית מטעמה של הגב' מירי בן שיטרית (להלן: "בן שיטרית").

ביום 13.2.05 רכשו בן שיטרית מהנתבעת דירה בפרויקט (סעיף 2 לתצהיר בן שיטרית, הסכם המכר צורף כנספח ת/91 לתצהיר בן שיטרית), כאשר החזקה בדירה נמסרה לבן שיטרית ביום 8.9.05 (סעיף 3 לתצהיר בן שיטרית). לטענת בן שיטרית, בדירה נתגלו ליקויי בנייה המסתכמים בסך של 119,994 ₪, וכן נזקי ירידת ערך בסך של 10,000 ₪ (חוו"ד אדלר מיום 14.1.10 צורפה כנספח ב' לכתב התביעה וכן כנספח ת/94 לתצהיר בן שיטרית). כן עתרו בן שיטרית לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי דירתם והצורך במעבר לדיור חלופי בסך של 10,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 15,000 ₪ וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 2,500 ₪ (סעיפים 9-8 ו- 11 לכתב התביעה). ואולם, למרות גובה הנזק הנטען ומשיקולי אגרה, עתרו בן שיטרית לקבלת פיצוי כולל בסך של 146,000 ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה).

מנגד טענה הנתבעת, כי במועד חתימת הצדדים על הסכם המכר, הייתה דירת בן שיטרית בנויה וכמעט מוכנה למסירה, וכי התובעים בהליך זה ראו את דירת בן שיטרית לפני שחתמו על הסכם המכר, וכי ככל שבמועד חתימת הצדדים על הסכם המכר, היו בדירת בן שיטרית ליקויי בנייה, הרי שהם באו לידי ביטוי במחיר דירת בן שיטרית (סעיף 3 לכתב ההגנה). הנתבעת אף הכחישה את חוות הדעת, אשר הוגשה מטעם בן שיטרית, ובמסגרת חוות דעת קרבצ'יק בעניין דירת בן שיטרית, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 22.11.10, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשו מטעם בן שיטרית עולה ניסיון התובעים להציג דירה רווית ליקויים מתוך ניסיון לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים שהוצגו במסגרתן. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעים או באסטטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בדירת בן שיטרית בסך של 7,710 ₪, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית. כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים בדירת בן שיטרית הינו 4-5 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעים, וכי לא נדרש דיור חלופי לתובעים בשל כך.

1. ת"א 164662/09 תביעת נציגות הבית המשותף ו- 6 משפחות

התובעים בגדר הליך זה הינם נציגי ארבעה בניינים בפרויקט, וכן בעלי 30 דירות הממוקמות בבניינים אלו, אשר עתרו לקבלת פיצוי הן בגין ליקויי בנייה ברכוש המשותף והן בגין ליקויי בנייה אשר נתגלו בשש דירות המצויות בפרויקט, המסתכם בסך כולל של 1,130,000 ₪ (סעיף 20 לכתב התביעה).

דירת משפחת אבן חן

מטעם משפחת אבן חן נמסר תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר דרור אבן חן (להלן: "אבן חן").

ביום 9.11.03 רכשו אבן חן מהנתבעת דירה בפרויקט (סעיף 2 לתצהיר אבן חן, הסכם המכר צורף כנספח ת/11 לתצהיר אבן חן). לטענת אבן חן, בדירה נתגלו ליקויי בנייה המסתכמים בסך של 30,619 ₪ (סעיף 4 לתצהיר אבן חן, חוו"ד טרמינל מיום 18.3.08 צורפה כנספח ת/12 לתצהיר אבן חן). כן עתרו אבן חן לקבלת פיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין רוחב פרוזדור צר (סעיף 12 לכתב התביעה). אבן חן אף עתרו לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי דירתם והצורך במעבר לדיור חלופי בסך של 3,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 7,000 ₪ וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 4,000 ₪ (סעיף 12 לכתב התביעה).

בחוות דעת קרבצ'יק בעניין דירת אבן חן, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 5.5.10, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם אבן חן עולה ניסיון התובעים להציג דירה רווית ליקויים מתוך ניסיון לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים שהוצגו במסגרתה. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעים או באסתטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בדירת אבן חן בסך של 3,450 ₪, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית. כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים בדירת אבן חן הינו 4-5 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעים, וכי לא נדרש דיור חלופי לתובעים בשל כך.

דירת משפחת בן יעקב

מטעם משפחת בן יעקב נמסר תצהיר עדות ראשית מטעמה של הגב' בן יעקב.

ביום 26.8.04 רכשו בן יעקב מהנתבעת דירה בת חמישה חדרים בפרויקט (סעיף 3 לתצהירה הראשון של בן יעקב, הסכם המכר צורף כנספח ת/21 לתצהירה הראשון של בן יעקב). לטענת בן יעקב, ליקויי הבנייה אשר נתגלו בדירתם מסתכמים בסך של 85,000 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה), כאשר לשם הוכחת טענותיהם אלו, צירפו בן יעקב שתי חוות דעת – הראשונה, חוו"ד טרמינל מיום 26.8.07 המעריכה את ליקויי הבנייה בדירתם בסך של 40,783 ₪, והשנייה, חוות דעת משלימה מטעם חיון-טל מיום 25.2.09, המעריכה את נזקי הרטיבות בדירתם בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ (חוות הדעת הנ"ל צורפו כנספח ת/25 ו- ת/27 לתצהירה הראשון של בן יעקב). לטענתם, ביום 21.8.06, וזאת לאחר שפניות טלפונית בדבר הליקויים לא נענו, פנו בכתב אל הנתבעת בדרישה לביצוע תיקונים לבעיות שנתגלו במהלך שנת הבדק (סעיף 5 לתצהירה הראשון של בן יעקב, מכתבם מיום 21.8.06 צורף כנספח ת/23 לתצהירה הראשון של בן יעקב). לטענתם, מספר שבועות מאוחר יותר, סרו לדירתם פועלים מטעמה של הנתבעת, וכי למעט תיקוני סדיקה וצביעה שלא צלחו, לא תיקנו מאומה (סעיף 6 לתצהירה הראשון של בן יעקב). בן יעקב הוסיפו וטענו בהקשר זה, כי פניות נוספות מטעמם אל הנתבעת בדבר ליקויי הבנייה, לא נענו (סעיפים 7-8 ו- 10 לתצהירה הראשון של בן יעקב, העתק מפניית בן יעקב אל הנתבעת מיום 12.5.07 צורף כנספח ת/24 לתצהירה הראשון של בן יעקב).

בן יעקב דחו את ממצאי המומחה גלנצר ביחס לליקויי הבנייה אשר נתגלו בדירתם, וצירפו הצעות מחיר מיום 2.5.12 מטעם חברת א.י.ס אחזקה ושיפוץ בע"מ לביצוע התיקונים הנדרשים בדירתם, המסתכמים בסך של כ- 64,032 ₪ (סעיף 13 לתצהירה הראשון של בן יעקב, העתק מהצעות המחיר צורפו כנספח ת/28 לתצהירה הראשון של בן יעקב).

בן יעקב הוסיפו וטענו, כי בנובמבר 2012 החליטו לתקן את הליקויים שנתגלו במרפסת דירתם, כאשר לשם כך שכרו את שירותיו של איש המקצוע גבאי גגות ואיטומים אשר ביצע את התיקון הנדרש, כאשר לשם ביצוע התיקון האמור נדרשו להוציא סך של 23,340 ₪ (סעיף 14 לתצהירה הראשון של בן יעקב, העתק מהצעת המחיר של גבאי ומההסכם בין הצדדים מיום 22.10.12, וכן העתק מחשבונית המס מטעם חברת נגב קרמיקה שיווק (1982) בע"מ מיום 31.10.12 בגין רכישת הריצוף האמור צורפו כנספח ת/29 לתצהירה הראשון של בן יעקב).

כן עתרו בן יעקב לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי דירתם והצורך במעבר לדיור חלופי בסך של 10,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 4,000 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה).

בחוות דעת קרבצ'יק בעניין דירת בן יעקב, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 5.5.10, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשו מטעם בן יעקב עולה ניסיון התובעים להציג דירה רווית ליקויים מתוך ניסיון לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים שהוצגו במסגרתן. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעים או באסתטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בדירת בן יעקב בסך של 15,050 ₪, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית.

כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים בדירת בן יעקב הינו 5-6 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעים, וכי לא נדרש דיור חלופי לתובעים בשל כך.

דירת משפחת לוי

מטעם משפחת לוי נמסר תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר יוסי לוי (להלן: "לוי").

ביום 19.5.04 רכשו לוי מהנתבעת דירה בת חמישה חדרים בפרויקט (סעיף 3 לתצהיר לוי, הסכם המכר צורף כנספח ת/31 לתצהיר לוי). לטענת לוי, ליקויי הבנייה אשר נתגלו בדירתם מסתכמים בסך של 57,680 ₪ (סעיף 14 לכתב התביעה, חוו"ד טרמינל מיום 11.12.07 צורפה כנספח ת/32א' לתצהיר לוי). לטענתם, מרבית הליקויים שפורטו בפרוטוקול המסירה הראשוני (צורף כנספח ת/32 לתצהיר לוי), תוקנו בצורה חובבנית, וכי במהלך תקופת הבדק נתגלו ליקויים נוספים (סעיפים 4-5 לתצהיר לוי). כן עתרו לוי לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי דירתם והצורך במעבר לדיור חלופי בסך של 6,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 9,000 ₪ וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 4,000 ₪ (סעיף 14 לכתב התביעה).

בחוות דעת קרבצ'יק בעניין דירת לוי, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 5.5.10, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם לוי עולה ניסיון התובעים להציג דירה רווית ליקויים מתוך ניסיון לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים שהוצגו במסגרתה. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעים או באסתטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בדירת לוי בסך של 2,550 ₪, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית. כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים בדירת לוי הינו 4-5 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעים, וכי לא נדרש דיור חלופי לתובעים בשל כך.

דירת משפחת צפריר

מטעם משפחת צפריר נמסר תצהיר עדות ראשית מטעמה של גב' דנה צפריר (להלן: "צפריר").

ביום 22.4.04 רכשו צפריר מהנתבעת דירה בת חמישה חדרים בפרויקט (סעיף 2 לתצהיר צפריר, הסכם המכר צורף כנספח ת/31 לתצהיר צפריר). לטענת צפריר, ליקויי הבנייה אשר נתגלו בדירתם מסתכמים בסך של 30,500 ₪ (סעיף 15 לכתב התביעה, חוו"ד טרמינל מיום 25.9.07 צורפה כנספח ת/32 לתצהיר צפריר). כן עתרו צפריר לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי דירתם והצורך במעבר לדיור חלופי בסך של 3,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 7,000 ₪ וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 4,500 ₪ (סעיף 15 לכתב התביעה).

בחוות דעת קרבצ'יק בעניין דירת צפריר, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 5.5.10, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם צפריר עולה ניסיון התובעים להציג דירה רווית ליקויים מתוך ניסיון לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים אשר הוצגו במסגרתה. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעים או באסתטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בדירת צפריר בסך של 2,300 ₪, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית. כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים בדירת צפריר הינו 4-5 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעים, וכי לא נדרש דיור חלופי לתובעים בשל כך.

דירת משפחת אב

מטעם משפחת אב נמסר תצהיר עדות ראשית מטעמה של גב' יעל אב (רובינשטיין) (להלן: "אב").

ביום 22.6.03 רכשה אב מהנתבעת דירת גן בפרויקט (סעיף 2 לתצהיר אב, הסכם המכר צורף כנספח ת/51 לתצהיר אב). לטענת אב, ליקויי הבנייה אשר נתגלו בדירתה מסתכמים בסך של 33,604 ₪ (סעיף 16 לכתב התביעה, חוו"ד טרמינל מיום 2.9.07 צורפה כנספח ת/53 לתצהיר אב).

כן עתרה אב לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי דירתה והצורך במעבר לדיור חלופי בסך של 3,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 7,000 ₪ וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 4,000 ₪ (סעיף 16 לכתב התביעה).

בחוות דעת קרבצ'יק בעניין דירת אב, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 5.5.10, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם אב עולה ניסיון התובעת להציג דירה רווית ליקויים מתוך ניסיון לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים אשר הוצגו במסגרתה. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעת או באסתטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בדירת אב בסך של 10,350 ₪, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית. כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים בדירת אב הינו 4-5 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעת, וכי לא נדרש דיור חלופי לתובעת בשל כך.

דירת משפחת נדב ומיכל כהן

מטעם משפחת נדב ומיכל כהן נמסר תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר נדב כהן (להלן: "נדב כהן").

ביום 9.12.02 רכשו נדב ומיכל כהן מהנתבעת דירה בפרויקט (סעיף 2 לתצהיר נדב כהן, הסכם המכר צורף כנספח ת/61 לתצהיר נדב כהן). לטענתם, ליקויי הבנייה אשר נתגלו בדירתם מסתכמים בסך של 76,319 ₪ (סעיף 17 לכתב התביעה, חוו"ד טרמינל מיום 26.8.07 צורפה כנספח ת/62 לתצהיר נדב כהן). כן עתרו נדב ומיכל כהן לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי דירתם והצורך במעבר לדיור חלופי בסך של 9,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 4,000 ₪ (סעיף 17 לכתב התביעה).

בחוות דעת קרבצ'יק בעניין דירת נדב ומיכל כהן, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 5.5.10, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשה מטעמם עולה ניסיון התובעים להציג דירה רווית ליקויים מתוך ניסיון לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים אשר הוצגו במסגרתה. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעים או באסתטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בדירת נדב ומיכל כהן בסך של 5,950 ₪, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית. כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים בדירת נדב ומיכל כהן הינו 4-5 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעים, וכי לא נדרש דיור חלופי לתובעים בשל כך.

הרכוש המשותף

באשר לליקויי הבנייה הנטענים ברכוש המשותף נמסר כאמור תצהיר עדות ראשית מטעמה של גב' חמוטל בן יעקב (להלן: "בן יעקב").

באשר לליקויי הבנייה ברכוש המשותף תחילה עתרו התובעים, לקבלת פיצוי בסך של 724,447 ₪ בגין ליקויים אלו בהתאם לחוו"ד טרמינל מיום 8.2.06 וחוו"ד לוטן מיום 31.7.08 (צורפו כנספחים ז'-ח' לכתב התביעה, וכן כנספחים ת/2 ו- ת/3 לתצהירה השני של בן יעקב), אולם בסיכומים אשר הוגשו מטעמם, העמידו התובעים תביעתם בגין ראש נזק זה על סך של 354,021 ₪ (סעיפים 36 ו- 52 לסיכומי התובעים). לטענת התובעים, בכל הקשור לרכוש המשותף, לא בוצעה מסירה מסודרת של מערכות הבניין, לא נערך פרוטוקול מסירה, לא נמסרו תעודות אחריות, תיק מסירה או הנחיות לטיפול במערכות השונות (סעיף 5 לתצהירה השני של בן יעקב).

לטענתם, כל פניות נציגיהם לנתבעת בנוגע לליקויי הבנייה שנתגלו ברכוש המשותף, לרבות נזילות בפיר המעליות, לא נענו מצד הנתבעת (סעיף 6 לתצהירה השני של בן יעקב). לטענת התובעים, לאחר הגשת כתב תביעה זה, ביצעה הנתבעת תיקון בבעיית הניקוז בפרויקט, מבלי שנערך תיאום מולם וללא קבלת אישורם לביצוע התיקון האמור (סעיף 14 לתצהירה השני של בן יעקב). באשר לסוגיית חדירות המים לחניון התחתון טענו התובעים, כי ליקויים אלו טופלו באופן קוסמטי בלבד, מבלי שהחזיקו מעמד, וכי חדירות המים מהקירות החיצוניים לחלק מהדירות כלל לא טופלו (סעיפים 17-18 לתצהירה השני של בן יעקב). עוד הוסיפו התובעים וטענו בהקשר זה, כי הנתבעת לא ביצעה שנת בדק ברכוש המשותף, וכי התעלמה מהליקויים ברכוש המשותף למרות שחלק מליקויים אלו היוו בעיות בטיחותיות נוכח ליקויים במערכות כיבוי האש ובחדר החשמל (סעיפים 19-20 לתצהירה השני של בן יעקב).

כן עתרו התובעים לקבלת פיצוי בסך של 110,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה (סעיף 11 לכתב התביעה), כאשר בסיכומים אשר הוגשו מטעמם, העמידו התובעים את תביעתם בגין מרכיב תביעה זה על סך של 100,000 ₪ (סעיף 52.2 לסיכומי התובעים). כן עתרו התובעים להשבת ההוצאות אשר הוציאו בגין תשלום שכר טרחת מומחים בסך של 12,000 ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה).

מנגד טענה הנתבעת, כי חוות הדעת אשר צורפו מטעם התובעים כנספח טו' לכתב התביעה אינן עומדות בקריטריונים הנדרשים של חוות דעת, וכי הן מוגזמות ומנופחות ואינן מבטאות את מצב הדירות או הרכוש המשותף (סעיף 31 לכתב ההגנה).

בחוות דעת קרבצ'יק בעניין הרכוש המשותף, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 27.4.09, ציין קרבצ'יק, כי מעיון בחוות הדעת אשר הוגשו מטעם התובעים בעניין הרכוש המשותף עולה ניסיון התובעים לנפח את חוות הדעת ואת הסכומים שהוצגו במסגרתן. לטענתו, מרבית הליקויים הנטענים מצויים במסגרת סיבולת הבניין ויש לראותם כזניחים מאחר והם אינם פוגמים בפונקציונאליות של הבניין, ברווחת התובעים או באסתטיקה של הבניין. קרבצ'יק העריך את עלות התיקונים הנדרשים בסך של 15,350 ₪, תוך שציין, כי באם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת עצמה, הרי שעלות זו תקטן משמעותית. כן ציין קרבצ'יק בחוות דעתו, כי פרק הזמן הנדרש לתיקון הליקויים ברכוש המשותף הינו 7-8 ימי עבודה, ללא כל פגיעה ברווחת התובעים, וכי לא נדרש דיור חלופי למי מהתובעים בשל כך.

1. מומחי בית המשפט

כפי שפורט לעיל, במסגרת ההליכים דנן מונו, ע"י מותב קודם, המומחית כדריה והמומחה גלנצר לשמש כמומחים מטעם בית המשפט, כאשר המומחית כדריה מונתה לשמש כמומחית בתביעת בן שיטרית, ואילו המומחה גלנצר מונה לשמש כמומחה בתביעות כהן ורונן ובתביעת נציגות הבית המשותף.

סכומי הפיצוי בחוות הדעת של שני המומחים, לרבות פיצוי בגין הוצאות בצמ (הוצאות בלתי צפויות מראש), פיקוח הנדסי, ירידת ערך והצורך בדיור חלופי, ככל שמי מהללו נדרשים, הינם כדלקמן:

• לילך כהן: ביום 13.7.10 ביקר המומחה גלנצר בדירת כהן, וביום 2.2.11 נערכה חוות דעתו. המומחה גלנצר העריך את ליקויי הבנייה וירידת הערך בדירת כהן בסך של 42,618 ₪.
• יצחק: ביום 30.3.11 ביקר המומחה גלנצר בדירת יצחק, וביום 2.5.11 נערכה חוות דעתו. המומחה גלנצר העריך את ליקויי הבנייה וירידת הערך בדירת יצחק בסך של 22,859 ₪.
• בן שיטרית: ביום 13.12.10 ביקרה המומחית כדריה בדירת בן שיטרית, וביום 21.12.10 נערכה חוות דעתה. המומחית כדריה העריכה את ליקויי הבנייה בדירת בן שיטרית בסך של 29,700 ₪, כאשר נקבע, כי אין ירידת ערך בגין הליקויים דנן.
• אבן חן: המומחה גלנצר העריך את ליקויי הבנייה וירידת הערך בדירת אבן חן בסך של 23,170 ₪.
• בן יעקב: המומחה גלנצר העריך את ליקויי הבנייה וירידת הערך בדירת בן יעקב בסך של 39,073 ₪.
• לוי: המומחה גלנצר העריך את ליקויי הבנייה בדירת לוי בסך של 30,413 ₪ כאשר נקבע, כי אין ירידת ערך בגין הליקויים דנן.
• צפריר: המומחה גלנצר העריך את ליקויי הבנייה בדירת צפריר בסך של 19,097 ₪ כאשר נקבע, כי אין ירידת ערך בגין הליקויים דנן.
• אב: המומחה גלנצר העריך את ליקויי הבנייה בדירת אב בסך של 17,111 ₪ כאשר נקבע, כי אין ירידת ערך בגין הליקויים דנן.
• נדב ומיכל כהן: המומחה גלנצר העריך את ליקויי הבנייה בדירת נדב ומיכל כהן בסך של 37,196 ₪ כאשר נקבע, כי אין ירידת ערך בגין הליקויים דנן.
• הרכוש המשותף: המומחה גלנצר ביקר בבניין לשם עריכת חוות דעת ביחס לרכוש המשותף ביום 8.8.10 וביום 12.8.10. ביום 28.12.10 נערכה חוות דעתו. המומחה גלנצר העריך את ליקויי הבנייה וירידת הערך ברכוש המשותף בסך של 183,906 ₪.

מומחי בית המשפט שללו את הצורך בדיור חלופי הן ביחס לכלל הדירות והן ביחס לרכוש המשותף.

1. דיון והכרעה

חוות הדעת מטעם מומחי בית המשפט

ביחס לחוות הדעת אשר הוגשו מטעם המומחה גלנצר, טענו התובעים, כי במקרים רבים לא גילה המומחה גלנצר בקיאות ולא ידע להשיב על השאלות עליהן נשאל (סעיף 13 לסיכומי התובעים). לטענתם, חישוביו של המומחה גלנצר נעשו מאוחר ולא בזמן אמת, ובנסיבות רגילות היה מקום לפסול את חוות הדעת של המומחה גלנצר מחמת פגיעה חמורה באמון הצדדים בו, אך יש לשים קץ לברור ההליכים המשפטיים (סעיפים 16-17 לסיכומי התובעים).

משכך טענו התובעים, כי למעט ההליכים הנוגעים לבן יעקב ואב, המסתייגים מחוות דעת המומחה גלנצר (ראה פירוט בעניין זה בהמשך פסק הדין להלן), שאר התובעים מקבלים את קביעות המומחה גלנצר הן ביחס לדירותיהם והן ביחס לרכוש המשותף (סעיף 36 לסיכומי התובעים).

עוד טענו התובעים, כי ישנן שלוש סוגיות אשר ביחס אליהן דרושה הכרעת בית המשפט, ואין להסתפק בממצאיו ובמסקנותיו של המומחה גלנצר – סוגיית החצר ועבודות הפיתוח, סוגיית חדירת רטיבות בחניה וסוגיית קירות החוץ בחנייה (סעיפים 19-20 לסיכומי התובעים).

באשר לסוגיית החצר ועבודות הפיתוח טענו התובעים, כי בבתים סמוכים באותו פרויקט נקבע על ידי בית המשפט, כי יש צורך בהוצאה כספית של מאות אלפי שקלים לשיקום המערכת (סעיף 23 לסיכומי התובעים).

מנגד טענה הנתבעת, כי נוכח ההלכה הפסוקה, לפיה ככלל, ובהיעדר טעות בולטת בחוות הדעת, בית המשפט יאמץ את חוות הדעת של המומחים מטעמו, הרי שגם במקרה דנן, יש להעדיף את חוות הדעת מטעם מומחי בית המשפט על פני חוות הדעת אשר הוגשו מטעם הצדדים, וכי אף על פי שבנקודות מסוימות סברה אחרת ממומחי בית המשפט, הרי שהיא מקבלת על עצמה את חוות דעתם ומסכימה להכרעת המחלוקות בין הצדדים על בסיסן לעניין קיום ליקויי הבנייה והעלות לתיקונם בערכים נומינליים וללא תוספות (עמ' 49, ש' 15-18 לפרוטוקול וכן סעיפים 59 ו- 63-68 לסיכומי הנתבעת).

כן טענה הנתבעת, כי בהיעדר ראיה ונימוק של ממש מטעם התובעים, אין לסטות מחוות דעתם של מומחי בית המשפט, ויש להעדיף את חוות דעתם של המומחים על פני חוות דעת התובעים (סעיף 61 לסיכומי הנתבעת), באשר לטענתה, חוות הדעת מטעם התובעים מאבדות מאמינותן מעצם העובדה, כי נקבו בסך נומינלי בסכום הנמוך פי ארבעה מהסכומים אשר נקבעו בחוות דעת מטעם מומחי בית המשפט (סעיף 70 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת אף דחתה את טענות התובעים לפיהן המומחה גלנצר לא גילה בקיאות ולא ידע להשיב על השאלות אשר נשאל בגדר החקירה הנגדית. לטעמה, המומחה גלנצר השיב על השאלות אשר נשאל במלואן (סעיף 72 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת טענה, כי טענות התובעים בעניין זה נולדו מתוך ניסיונם לבטל את רוע הגזירה, לאחר שהמומחה גלנצר דחה חלק גדול מטענותיהם באשר להיקף ולעלות תיקון ליקויי הבנייה והיקף ירידת הערך האמיתי (סעיף 71 לסיכומי הנתבעים).

עוד הוסיפה הנתבעת וטענה, כי אין לקשור בין התביעות אשר הוגשו בגדר ההליכים דנן לבין פסקי דין אשר ניתנו בתביעות אחרות אשר הוגשו כנגדה בפרויקט, באשר לטענתה מדובר בבניין שונה הממוקם במיקום שונה בפרויקט (סעיפים 10 ו- 12 לסיכומי הנתבעת).

לאחר שעניינתי בטענות הצדדים בעניין זה, איני סבורה, כי נפל פגם כלשהו בהתנהלותו של המומחה גלנצר המצדיק את החריגה מן ההלכה הפסוקה לפיה, דרך כלל, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט יאמץ את חוות הדעת של המומחה המקצועי מטעמו, והדברים נכונים בפרט כאשר מדובר במחלוקת שעניינה ליקויי בנייה (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון פיתוח לישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).

המומחה גלנצר ערך ביקורים בנכסים נשוא ההליכים דנן והגיש את חוות הדעת בעניינם. לבקשת ב"כ הצדדים, המומחה השיב הן לשאלות ההבהרה אשר נשלחו אליו על ידי ב"כ התובעים והן לשאלות אשר נשאל בחקירתו הנגדית וזאת באופן מקצועי וראוי. בהמשך, ולבקשת ב"כ התובעים, המומחה גלנצר אף העביר את חומר הגלם אשר שימש אותו בעריכת חוות הדעת מטעמו.

משכך, אני סבורה, כי בגדר ההליכים דנן, יש לאמץ את מסקנות מומחי בית המשפט במלואן, בהתאם ובכפוף לאמור להלן בפסק הדין.

הפיצוי הכספי בגין ליקויי הבנייה ברכוש המשותף

לאור קביעתי לעיל, בדבר אימוץ חוות הדעת מטעם מומחי בית המשפט, ונוכח הסכמת הצדדים בעניין זה, אני קובעת, כי התובעים זכאים לפיצוי כספי בגין ליקוייה בנייה ברכוש המשותף בהיקף אשר נקבע על ידי המומחה גלנצר.

ביחס לפיצוי אשר מגיע לתובעים בגין ליקויי הבנייה ברכוש המשותף, הנתבעת טענה, כי יש להורות על דחיית התובענה בכל הקשור לתובעים 3,2, 21, 22, 28, 29 ו- 30 (יושאי, מנחם, ליפמן וקניג), באשר לטענתה, כנגד תובעים אלו קיים השתק עילה ומעשה בית דין ביחס לרכוש המשותף, נוכח הליכים משפטיים אשר ננקטו על ידי תובעים אלו, הן בגין ליקויי בנייה אשר נתגלו בדירותיהם והן בגין ליקויי בנייה שנתגלו ברכוש המשותף אשר הסתיימו בפסקי דין במסגרתם קיבלו תובעים אלו פיצוי כספי אף בקשר עם ליקויי הבנייה ברכוש המשותף (סעיף 21 לכתב ההגנה וסעיפים 4, 7-8 ו- 33 לסיכומי הנתבעת).

לטענתה, אף אם במסגרת ההליך דנן, עתרו תובעים אלו לקבלת פיצוי בגין נזקים נוספים אשר נתגלו ברכוש המשותף, אשר לא היו ידועים להם בשלב הגשת תביעותיהם, הרי שאין הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו נדרש בעל דין לתבוע את כל נזקיו בגין תביעה במסגרת הליך אחד (סעיף 22 לכתב ההגנה וסעיף 50 לסיכומי הנתבעת).

משכך טענה הנתבעת, כי כל פיצוי אשר ייפסק על ידי בית המשפט בגדר ההליכים דנן, יש לראותו כמסולק בשיעור חלקם היחסי של תובעים אלו לגבי הרכוש המשותף או לחילופין לראותו כמסולק בשיעור חלקם של תובעים אלו בהתאם לחלקם היחסי ברכוש המשותף (סעיפים 8 ו- 51 לסיכומי הנתבעת).

למרות שטיעוני הנתבעת הנ"ל הועלו כבר בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמה, התובעים נמנעו מלהשיב לטענותיה אלו של הנתבעת בגדר הסיכומים אשר הוגשו מטעמם.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה אני סבורה, כי דין טענות הנתבעת בעניין זה להתקבל.

משהתובעים יושאי, מנחם, ליפמן וקניג עתרו לקבלת פיצוי כספי בגין ליקוי הבנייה ברכוש המשותף, במסגרת הליכים משפטיים קודמים אשר ננקטו על ידם, אשר הסתיימו בפסקי דין, הרי שתובעים אלו מנועים כעת מלתבוע בגין נזקים אלו בשנית.

התובעים אף לא העלו טענה כלשהי, לפיה מדובר בנזקים אשר התגבשו לאחר מתן פסק הדין בעניינם, וכאמור שתקו בעניין זה.

יחד עם זאת, אני סבורה, כי אין לקבל את טענת הנתבעת, לפיה יש לראות את הכספים אשר שילמה לתובעים אלו בגדר פסקי הדין אשר ניתנו, כמסולק בשיעור חלקם היחסי של תובעים אלו, וכי יש לראותו כמסולק בשיעור חלקם של תובעים אלו בהתאם לחלקם היחסי ברכוש המשותף, וכך אני קובעת.

הפיצוי הכספי בגין ליקויי הבנייה בדירות התובעים

תביעת משפחות כהן, אבן חן, לוי, צפריר, מיכל ונדב כהן, יצחק ובן שיטרית

כפי שנקבע לעיל, ונוכח העובדה, כי במסגרת סיכומי התובעים העמידו תובעים אלו את סכום תביעתם בגין ליקויי הבנייה שבדירתם בהתאם לסכומים אשר נקבעו בחוות הדעת אשר הוגשו מטעם המומחה גלנצר, אני קובעת, כי תובעים אלו זכאים לפסיקת פיצויים בגין ליקויי הבנייה שבדירותיהם בהתאם לקביעות המומחה גלנצר.

תביעת בן יעקב

ביחס לדירת בן יעקב טענו התובעים, כי שגה המומחה גלנצר בכך שהעריך את עלות ביצוע התיקון במרפסת דירתם בסך של 7,500 ₪, באשר לטענתם, שגיאה זו נובעת נוכח קביעתו של המומחה גלנצר לפיה, ניתן לעקור את הריצוף הקיים מבלי שייפגע וכי ניתן לעשות בו שימוש חוזר (סעיף 41 לסיכומי התובעים).

משכך טענו התובעים, כי ביחס לסוגיית הריצוף במרפסת דירת בן שיטרית, על בית המשפט לפצותם בסכום אשר הוציאו בפועל לשם תיקון הליקוי – סך של 23,340 ₪ (סעיף 45 לסיכומי התובעים).

מנגד טענה הנתבעת, כי ביחס לליקוי הנ"ל נקבע הן על ידי המומחה מטעם התובעים והן על ידי המומחה גלנצר, כי די באיטום והחלפת ריצוף מקומיים, וכי אין צורך בהחלפת כלל הריצוף במרפסת הדירה (סעיף 107 לסיכומי הנתבעת).

כן טענה הנתבעת, כי הליקוי הנ"ל במרפסת דירת בן יעקב יוחס לדירת אבן חן, כאשר אף המומחה מטעם התובעים קבע, כי ליקוי זה מסתכם בסך של 4,000 ₪ (סעיפים 96, 98, 100 ו- 105 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובעים לא צירפו קבלה בגין ביצוע עבודת האיטום והחלפת הריצוף במרפסת, כי אם רק הצעת המחיר מאיש המקצוע שלטענתם נבחר וקבלה עבור רכישת האריחים (סעיף 107 לסיכומי הנתבעת).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה, כי דין טענות התובעים בעניין זה, להתקבל.

כפי שפורט לעיל, מדובר בליקוי בנייה, אשר הוכר על ידי המומחה גלנצר. אכן, בעניין זה, העריך המומחה גלנצר, כי ניתן לבצע תיקון נקודתי וכי אין צורך בהחלפת כלל האריחים במרפסת דירת בן שיטרית. ואולם, משתובעים אלו הניחו לפני בית המשפט ראיות המעידות על ההוצאות אשר הוציאו בפועל בקשר עם תיקון הליקוי, הרי שיש לשפותם בהתאם להוצאות אשר הוציאו כאמור, ואשר לא הוכח כי נופחו על ידם באופן מכוון.

הנתבעת מצידה לא פעלה לשם תיקון הליקוי כאמור. במצב דברים זה, אני סבורה, כי לתובעים עמדה הזכות לפעול לתיקון הליקוי כאמור, תוך קבלת שיפוי בגין הכספים שהוציאו בגין תיקון הליקוי.

משכך, ולסיכום האמור ביחס לדירת בן יעקב, אני קובעת, כי התובעים זכאים לקבלת הכספים אשר הוציאו בגדר תיקון הליקוי, בסך של 23,340 ₪.

תביעת אב

אף ביחס לליקויי הבנייה בדירתה, קיבלה אב את חוות דעת המומחה גלנצר, אולם באשר לסוגיית תיקון האריחים בדירתה טענה אב, כי המומחה גלנצר לא כלל בחוות דעתו את עלות רכישת האריחים חלף האריחים הפגומים (סעיף 48 לסיכומי התובעים). משכך התבקש בית המשפט לקבל את עמדת המומחה מטעמה בעניין זה במסגרתו נקבע, כי תיקון הליקוי הנ"ל מסתכם בסך של 10,300 ₪ בתוספת מע"מ, וכן בעלות פיקוח על ביצוע העבודה הנ"ל (סעיף 49 לסיכומי התובעים).

מנגד טענה הנתבעת, כי משעה שאין כל קביעה של המומחה גלנצר, כי התיקון יעשה על דרך החלפת האריחים השבורים, הרי שאין להוסיף את עלותם של האריחים כאמור. משכך טענה, כי אף ביחס לדירת אב, יש לקבל את קביעת המומחה גלנצר ועלותם, ללא תוספות (סעיפים 88-89 לסיכומי הנתבעת).

כפי שפורט לעיל, לא מצאתי, כי יש מקום לסטות מחוות הדעת אשר הוגשה מטעם המומחה גלנצר ביחס לדירתה של אב.

טענות אלו של אב בדבר עלות רכישת אריחים חלופיים הועלתה על ידי אב במסגרת כתב התביעה וחוות דעת המומחה מטעמה והונחו לפני המומחה גלנצר, בטרם ערך את חוות דעתו.

המומחה גלנצר קבע עלות משוכללת לתיקון הליקוי, וכאמור לעיל, איני סבורה, כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מקבלת חוות דעתו.

משכך, ולסיכום האמור בפרק זה, אני קובעת, כי משפחת אב זכאית לקבלת פיצוי בגין ליקויי הבניה שבדירתה בשיעור כפי שנקבע על ידי המומחה גלנצר.

האיחור במסירת החזקה בדירת כהן

אף כהן קיבלו את עמדת המומחה גלנצר ביחס לליקויי הבנייה בדירתם. אולם יחד עם זאת וכפי שפורט לעיל, בנוסף לליקויי הבנייה בדירתם, עתרו כהן לקבלת פיצוי בגין איחור במסירה החזקה בדירה לידיהם באשר לטענתם בהתאם להסכם המכר, היה על הנתבעת למסור את החזקה בדירה לידיהם עד ליום 30.12.04, בעוד שבפועל, נמסרה החזקה ביום 18.5.05, קרי באיחור של 4 חודשים ו- 19 ימים. משכך טענו כהן, כי בהתאם להסכם המכר במסגרתו הוסכם על פיצוי מוסכם חודשי בסך של 500$, הם זכאים לקבלת פיצוי בסך של 12,500 ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה, סעיפים 50-51 לסיכומי התובעים).

מנגד טענה הנתבעת, כי אין חולק, כי על פי הסכם המכר, החזקה בדירה אמורה הייתה להימסר לידי כהן עד ליום 30.12.04 וכי בפועל, נמסרה החזקה בדירה רק ביום 18.5.05, אולם לטענתה, אין המדובר באיחור המהווה הפרה של ההסכם אשר מזכה את התובעים בקבלת פיצוי בגין כך, באשר לטענתה, בסעיף 7.2 להסכם המכר נקבע, כי איחור במסירת הדירה מכל סיבה שהיא של עד ארבעה חודשים או איחור הנובע משינויים בדירה או הפרת החיוב על ידי קונה, לא יהווה הפרה ולא יזכו את הרוכש בכל תרופה שהיא. כן טענה הנתבעת, כי על פי סעיף 7.1 להסכם המכר, תנאי למסירת הדירה הוא מילוי כל חיובי הרוכש על פי ההסכם, וכי בסעיף 7.5 להסכם המכר נקבע, כי איחור הרוכש בביצוע איזה מחיוביו, יתיר לנתבעת עיכוב מקביל במסירה, ללא צורך בהודעה ומבלי שהדבר ייחשב כהפרה של ההסכם (סעיף 115 א'-ב' לסיכומי הנתבעת).

לטענתה, כהן איחרו בביצוע תשלומי התמורה שנקבע בהסכם המכר, וזאת באופן שהתשלום אחד לפני האחרון בסך של 315,000 ₪ שאמור היה להשתלם עד ליום 30.11.04, פוצל ויותר ממחצית ממנו שולם בשיק דחוי למועד מאוחר יותר – 30.1.15 (סעיף 115 ג' לסיכומי הנתבעת).

כן טענה הנתבעת בהקשר זה, כי כהן ביקשו לערוך לפחות חמישה שינויים בבניית הדירה אשר משך ביצועם נמשך כשבועיים (סעיף 115 ד' לסיכומי הנתבעת), וכי כהן אף לא התייצבו במועד מסירת החזקה בדירה (סעיף 115 ו' לסיכומי הנתבעת).

לטענת הנתבעת, עובדות אלו לא הוכחשו על ידי כהן, משכך טענה, כי יש לראותן כבלתי שנויות במחלוקת ולהורות על דחיית טענות התובעים בעניין זה (סעיף 115 ו'-ז' לסיכומי הנתבעת).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה, כי דין טענות התובעים בעניין זה להידחות.

בסעיף 2.1.2 להסכם המכר נקבע כי "המועד הצפוי למסירת החזקה בדירה לקונה הינו עד ליום 30.12.04" (צורף כנספח א' לתביעת כהן).

בהמשך לאותו הסכם, נקבע בסעיף 7.2, כי "למרות כל האמור בחוזה זה, איחור בהשלמת הדירה ובמסירתה לקונה, מכל סיבה שהיא, לתקופה של עד ארבעה חודשים ו/או איחור הנובע מהסיבות המנויות בסעיפים 7.3, 7.4 ו- 7.5 להלן, לא יהווה הפרה של חוזה זה ולא יזכו את הקונה בתרופה כלשהי".

משכך, המועד האחרון למסירת החזקה בדירה בהתאם לסעיף 7.2 הנ"ל לידי כהן, חל ביום 30.4.05.

אין חולק, כי בפועל, נמסרה החזקה בדירה לידי כהן ביום 18.5.05. קרי, ככל ואכן נגרם איחור במסירת החזקה בדירה, אשר מזכה את כהן בגין פיצוי כלשהו, הרי שיש למנותו מיום 1.5.05 ולא ממועד מסירת החזקה בדירה אשר נקבע בהסכם המכר, כטענת התובעים.

בכתב התביעה אשר הוגש בתביעת כהן, בתצהירי עדות ראשית אשר הוגש במסגרתה, וכן בסיכומים אשר הוגשו מטעם התובעים, נמנעו התובעים מלהתייחס לסוגיה זו או להשיב לטענות הנתבעת בעניין זה. עניין זה יש לזקוף לחובתם.

באשר ל- 18 ימי האיחור הנותרים, מקובלת עלי טענת הנתבעת, לפיה מדובר באיחור אשר נגרם באחריות כהן, נוכח בקשתם לבצע שינויים בדירה ונוכח העובדה, כי לא התייצבו במועד מסירת החזקה בדירה.

משכך, ולסיכום האמור בפרק זה, נדחית תביעת כהן לקבלת פיצוי בגין איחור במסירת החזקה בדירתם.

פיצוי בגין עוגמת נפש ואי נוחות

כפי שפורט לעיל, בגדר ההליכים דנן, עתרו התובעים לקבלת פיצוי בגין הצורך בפינוי דירותיהם, הצורך במעבר לדיור חלופי וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה, אולם בסיכומים אשר הוגשו מטעמם, ויתרו התובעים על תביעתם לקבלת פיצוי כספי בגין הצורך בפינוי דירותיהם, הצורך במעבר לדיור חלופי והפסד ימי עבודה, ונותרו עם תביעתם לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש ואי נוחות (סעיפים 55-61 לסיכומי התובעים).

מנגד טענה הנתבעת, כי בנסיבות המקרה דנן, אין לפסוק הוצאות לתובעים בגין עוגמת נפש, באשר טענת התובעים לעוגמת הנפש, אינה עומדת במבחן הצפיות והסיבתיות לאור קביעת מומחה בית המשפט בדבר שיעורם וטיבם של הליקויים (סעיף 146 לסיכומי הנתבעת). כן טענה, כי מדובר בליקויים אשר היו נמנעים לו היו התובעים מאפשרים לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקונם (סעיף 21 לסיכומי הנתבעת).

לטענתה, חוות דעת מומחי בית המשפט, אינן מאפשרות לקבוע, כי איכות חייהם של הדיירים בפרויקט נפגמו, כי לא הועלתה כל טענה לפיה ליקויי הבנייה בנסיבות המקרה דנן היו חריגים בהיקפם, וכי לא נקבע הצורך בדיור חלופי למי מהתובעים (סעיף 137 לסיכומי הנתבעת).

באשר לרכוש המשותף טענה, כי נציגות הרכוש המשותף נעדרת נפש ולא ניתן לשפותה בגין נזקים עקיפים שאינם ממוניים אשר באים למעשה ליתן מזור לנפשם של מי שסבלו מליקויי הבנייה בפרויקט, קרי הדיירים, ומשכך יש לדחות תביעת התובעים בעניין זה (סעיף 136 לסיכומי הנתבעת).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה, אני סבורה, כי התובעים בגדר ההליכים דנן אכן זכאים לפסיקת פיצוי מסוים בגין מרכיב עוגמת הנפש. טעמי יפורטו להלן.

התובעים רכשו, במיטב כספם, דירות חדשות מהנתבעת, והיו זכאים להינות מהשימוש בהן מיד עם קבלת החזקה. ניתן לצפות, כי הנתבעת, כחברה המנוסה בתחום זה, תעמוד לצד רוכשי הדירות ותסייע להם, כמיטב יכולתה, לפתור את ליקויי הבנייה אשר נתגלו בפרויקט, וזאת ביעילות ובמהירות.

לא הונחה לפני ראיה כלשהיא מצד הנתבעת לפיה ביקשה לתקן את ליקויי הבנייה האמורים. מנגד, וכפי שפורט לעיל, התובעים הניחו לפני ראיות לפיהן חלקם פנו בכתב אל הנתבעת בבקשה, כי תפעל לתיקון הליקויים האמורים, אולם פניותיהם כאמור לא נענו.

משכך, אני סבורה, כי התובעים זכאים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש כאמור.

כן נדחית טענת הנתבעת, לפיה אין לשפות את התובעים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בגדר ליקויי הבנייה אשר נתגלו ברכוש המשותף מהטעם, כי נציגות הרכוש המשותף נעדרת "נפש". אכן, נציגות הרכוש המשותף נעדרת נפש כטענת הנתבעת, אולם יחד עם זאת, מאחורי הנציגות הנ"ל עומדים התובעים, קרי הדיירים, אשר נפגעו מהתנהלותה של הנתבעת, אשר זכאים לפסיקת פיצוי בגין כך.

מנגד אציין, כי במכלול השיקולים בעניין זה אף נלקחת בחשבון העובדה, כי מדובר בדירות חדשות, אשר לעתים סובלות מבעיות של ליקויים הטעונים תיקון וכן קביעותיהם של מומחי בית המשפט, כי שיעור הנזקים בגין ליקויי הבנייה הינו נמוך משמעותית מהסכום אשר נתבע על ידי התובעים בפועל.

משכך, ולסיכום האמור בפרק זה, אני קובעת, כי כל אחד ממשפחות התובעים אשר עתרו בגדר ההליכים דנן לקבלת פיצוי בגין ליקויי הבנייה (לילך כהן, יצחק, בן שיטרית, אבן חן, בן יעקב, לוי, צפריר, אב, נדב ומיכל כהן), זכאים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 7,000 ₪. מובהר, כי מדובר בפיצוי הנפסק בגין כל דירה וככל שמדובר ביותר מתובע אחד לדירה, לא נפסק כפל פיצוי.

כן זכאים התובעים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש נוכח ליקויי הבנייה אשר נתגלו ברכוש המשותף בסך, כולל, של 20,000 ₪. סכום זה יועבר לנציגות הרכוש המשותף בהתאם להסדר אליו הגיעו הצדדים בדיון 24.6.13, לפיו הכספים אשר ישולמו לתובעים בגין הרכוש המשותף, יועברו לחשבון נאמנות אשר ינוהל על ידי ב"כ התובעים (עמ' 50, ש' 21-23 לפרוטוקול הדיון מיום 24.6.13).

שיפוי התובעים עבור עלויות מומחים מטעמם

במסגרת ההליכים דנן, עתרו התובעים להשבת ההוצאות אשר הוציאו בגין תשלום שכר טרחתם של המומחים מטעמם.

כהן עתרו להשבת סך של 12,500 ₪; יצחק, אבן חן, בן יעקב, לוי, אב ונדב ומיכל כהן עתרו כל אחד להשבת סך של 4,000 ₪; בן שיטרית עתרו להשבת סך של 2,500 ₪; צפריר עתרו להשבת סך של 4,500 ₪; ביחס לרכוש המשותף, עתרו התובעים להשבת סך של 12,000 ₪.

ביחס לכהן - עיון בנספח ת/68 לתצהיר כהן מלמד, כי הוצאותיהם בגין שכר טרחת המומחים מטעמם וכן שכר טרחת המומחה גלנצר הסתכמו בסך של 6,395 ₪ בלבד. בהתאם לכך, נפסק סכום זה בלבד.

ביחס ליצחק - עיון בנספח ת/84 לתצהיר יצחק מלמד, כי מעבר לחשבונית המעידה על תשלום שכר טרחת המומחה גלנצר בסך של 2,900 ₪ בלבד, לא צירפו יצחק חשבוניות נוספות להוכחת מרכיב זה בתביעתם. לפיכך, נפסק סכום החשבונית הנ"ל בלבד.

ביחס לבן שיטרית - עיון בנספח ת/95 לתצהיר בן שיטרית מלמד, כי הוצאותיהם בגין שכר טרחת המומחית כדריה הסתכמו בסך של 2,900 ₪. בהתאם לכך, נפסק סכום זה בלבד.

ביחס לאבן חן - עיון בנספח ת/14 לתצהיר אבן חן מלמד, כי הוצאותיהם בגין שכר טרחת המומחים מטעמם הסתכמו בסך של 3,000 ₪, כאשר בנוסף לסכום הנ"ל, נאלצו אבן חן לשאת בשכר טרחת המומחה גלנצר בסך של 2,900 ₪. בהתאם לכך, נפסקים סכומים אלו.

ביחס לבן יעקב - עיון בנספח ת/30 לתצהיר בן יעקב מלמד, כי הוצאותיהם בגין שכר טרחת המומחים מטעמם הסתכמו בסך של 3,250 ₪, כאשר בנוסף לסכום הנ"ל, נאלצו בן יעקב לשאת בשכר טרחת המומחה גלנצר בסך של 2,912.50 ₪. סכומים אלו נפסקים בהתאם.

ביחס ללוי - עיון בנספח ת/37 לתצהיר לוי מלמד, כי הוצאותיהם בגין שכר טרחת המומחים מטעמם הסתכמו בסך של 3,118 ₪, כאשר בנוסף לסכום הנ"ל, נאלצו לוי לשאת בשכר טרחת המומחה גלנצר בסך של 2,912.50 ₪. סכומים אלו נפסקים בהתאם.

ביחס לצפריר - עיון בנספח ת/34 לתצהיר צפריר מלמד, כי מעבר לחשבונית המעידה על תשלום שכר טרחת המומחה גלנצר בסך של 2,900 ₪ בלבד, לא צירפו צפריר חשבוניות נוספות להוכחת טענתם זו. בהתאם לכך נפסק סכום זה בלבד.

ביחס לאב - עיון בנספח ת/55 לתצהיר אב מלמד, כי מעבר לחשבונית המעידה על תשלום שכר טרחת המומחה גלנצר בסך של 2,900 ₪ בלבד, לא צירפה אב חשבוניות נוספות להוכחת טענתה זו. בהתאם לכך נפסק סכום זה בלבד.

ביחס לנדב ומיכל כהן - עיון בנספח ת/64 לתצהיר נדב כהן מלמד, כי הוצאותיהם בגין שכר טרחת המומחים מטעמם הסתכמו בסך של 3,700 ₪, כאשר בנוסף לסכום הנ"ל, נאלצו נדב ומיכל כהן לשאת בשכר טרחת המומחה גלנצר בסך של 2,900 ₪. סכומים אלו נפסקים בהתאם.

ביחס לרכוש המשותף - עיון בנספח ת/7 לתצהירה השני של בן יעקב מלמד, כי מעבר לחשבונית המעידה על תשלום שכר טרחה למומחה לוטן בסך של 5,258.25 ₪ בלבד, לא צירפו התובעים חשבוניות נוספות להוכחת טענתם זו. בהתאם לכך נפסק סכום זה בלבד.

לסיכום האמור בפרק זה, אני קובעת, כי התובעים זכאים להשבת ההוצאות ששילמו בגין שכר טרחת מומחים בהתאם לסכומים אשר נפסק לעיל כי הוכחו בפועל.

1. בשולי פסק הדין יצוין, כי לאחר שעיינתי בטענת הנתבעת, לפיה, יש לחשב את הפיצוי אשר נפסק לטובת התובעים לפני עלות לנתבעת (סעיף 153 לסיכומי הנתבעת), אני סבורה, כי יש לדחותה. העובדה, כי לפני בית המשפט לא הונחה ראיה כלשהי המעידה על כוונת התובעים לבצע את התיקונים האמורים, אין בה כדי לשלול מהם את הזכות לקבלת פיצוי בהתאם לשווי שוק. לנתבעת עמדה הזכות לפעול לביצוע תיקון הליקויים במועד בו פנו אליה התובעים לראשונה, ובכך להוזיל לעצמה את העלויות כאמור, אולם בחרה, מטעמיה, שלא לעשות כן.
2. סיכום

נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי התביעה מתקבלת בחלקה, בהתאם לפירוט הסכומים אשר נפסקו לאורך פסק הדין לעיל. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין וזאת מיום הגשת כל תובענה ועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעת תישא בתשלום האגרות אשר שולמו בכל אחת מהתובענות שבכותרת, במלואן, וכן תישא בשכ"ט ב"כ התובעים בסך של 15,000 ₪ לכל תובענה. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

(מובהר למען הסדר, כי בגדר פסיקת ההוצאות לעיל, נלקחה בחשבון החלטת כב' השופטת ערקובי מיום 15.11.10 בה חויבו התובעים בתשלום הוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪ + מע"מ (פרוטוקול הדיון מיום 15.11.10, עמ' 3, ש' 6-7).

באשר למרכיב המע"מ - התובעים עתרו להוספת מע"מ בשיעור של 18% על הסכום אשר ייפסק על ידי בית המשפט, באשר לטענתם, הם אינם יכולים להזדכות על מרכיב המע"מ (סעיף 61 לסיכומי התובעים). מנגד טענה הנתבעת, כי בגין מרכיב ירידת הערך, התובעים אינם זכאים לפסיקת מע"מ. בעניין זה אני קובעת, כי התובעים זכאים לתוספת בגין מרכיב מע"מ בשיעור 18% אך עבור נזקיהם בגין ליקויי הבנייה (לרבות הוצאות אשר נקבעו בגין פיקוח והוצאות בלתי צפויות מראש), אשר נפסקו לעיל.

מובהר, כי בכל הקשור לפיצוי בגין ליקויי הבניה ברכוש המשותף, תשלום מרכיב המע"מ יבוצע בכפוף לקבלת חשבוניות אשר יוצאו על שם הנתבעת, בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים בדיון מיום 24.6.13 (עמ' 50, ש' 23-25 לפרוטוקול הדיון מיום 24.6.13).

התובעים רשאים להגיש פסיקתא לחתימה.

המזכירות תשלח פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ד, 15 יוני 2014, בהעדר הצדדים.