1. לפני תביעת התובע, מכונאי רכב במקצועו, להכיר בליקוי שהוא סובל ממנו בגבו כ"פגיעה בעבודה" מכח תורת המיקרוטראומה.

2. לאחר שהתובע נחקר על תצהיר עדותו הראשית, הגיעו הצדדים להסכמה, לגבי העובדות הבאות הקשורות לעבודתו של התובע, (להלן: "העובדות המוסכמות"):

1) התובע יליד 1972, עבד מיולי 2004 עד 15/9/2008 במשרה מלאה, מ- 08.00 עד 17.30 כמכונאי רכב.

2) עבודתו היתה בשיפוץ חלקי של משאבות דיזל של מכוניות פרטיות ופירוק מזרקי דיזל.

3) מ- 15/9/08 עד מרץ 2009 התובע לא עבד בכלל והיה בחופשת מחלה.

4)        ממרץ 2009 עבר התובע לעבוד באותו מוסך בעבודות קלות בלבד בחצי משרה.

5) בתקופת עבודתו הראשונה עד 15/9/08 בוצעה עבודתו בכיפוף של כ-45 מעלות מעל מכסה המנוע לביצוע שיפוץ חלקי של משאבות הדיזל ופירוק המזרקים.

באותה עת, התובע עבד על בין מכונית אחת עד 6 מכוניות ביום בהן פירק מזרקים או ניקה ואטם את אזור המזרקים או שיפץ שיפוץ חלקי את המשאבות.

6)        כאבי הגב החלו באוקטובר 2004.

3. ביום 21.3.2012 החליט בית הדין על מינוי ד"ר אסא לב – אל כמומחה – יועץ רפואי בתחום האורטופדי, (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן, על בסיס העובדות המוסכמות:

א. מהי מחלת התובע, ממה סובל התובע בגבו?

ב. האם יש קשר סיבתי, (גרימה או החמרה), בין מחלתו לבין תנאי עבודתו, כמפורט בעובדות המוסכמות?

ג.    האם נוכל לראות בכל פעולה שביצע התובע בעבודתו כמפורט בעובדות המוסכמות, משום חבלה זעירה בלתי הפיכה, אשר היא כשלעצמה לא גרמה למחלתו אך בהצטרפותן יחד, נגרמה מחלתו?

ד.    האם השפעת תנאי עבודתו של התובע על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורים אחרים, (אם קיימים כאלה), על מחלתו?

לצורך מתן חוות הדעת, נשלח למומחה תיק ובו כל המסמכים הרפואיים הרלבנטיים לעניינו של התובע כפי שהוגשו על ידי שני הצדדים.

4. ביום 2.4.12 ניתנה חוות דעת המומחה בתשובה לשאלות שהופנו אליו, (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), בה השיב כדלקמן:

"א. מחלתו של התובע בגבו היתה מחלה ניוונית של דיסקות בין חולייתיות עם בקע ׁ(פריצה) של הדיסקה בגובה 1S – 5L.

ב. קיים קושי רב לקבוע בוודאות כי יש קשר, או לשלול קיומו של קשר בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו. קביעת הקשר בין תנאי עבודה לבין מחלה מסויימת יכולה להיעשות בבטחה כאשר יש ארוע ברור של תאונה או כאשר יש מחקרים אפידמיולוגיים המראים כי יש קשר משמעותי בין נסיבות מסויימות בעבודה ובין המחלה. קשר כזה הוכח במחקרים אפידמיולוגיים שבדקו את הסיכון ללקות בכאב גב תחתון אצל עובדי כפיים העובדים בתנאים של תנוחת גוו לא נוחה כגון רכינה קדימה. הקשר נמצא מובהק עוד יותר כאשר מדובר בעבודה בתנוחה לאורך פרקי זמן ממושכים ותוך מאמץ גופני. במקרה שלפנינו לא ניתן להצביע על ארוע תאונתי. אשר לתנאי העבודה מבחינת תנוחת הגוו, משך העמידה בתנוחה והמאמץ הגופני הנדרש בעת העבודה, כל אלה זכו להתייחסות המשאירה מקום לדמיון. הנחתי היא, כי אמנם מדובר בתנאי עבודה המתאימים להגדרה למעלה, ותנאי עבודתו של התובע מהווים גורם סיכון משמעותי ללקות במחלה. בהקשר זה, תהיה תשובתי שאמנם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו כפי שתוארו בעובדות המוסכמות. עם זאת עלי לציין שאין מדובר בגורם סיכון יחיד, למעשה מדובר במחלה שהיא רב גורמית כלומר נגרמת על ידי שיתוף פעולה של מספר גורמים שהחשוב בהם הוא הגורם הגנטי.

ג. ניתן לראות בפעולות רבות שביצע התובע במהלך עבודתו – כמפורט בעובדות המוסכמות – כפעולות שגרמו לנזק זעיר ובלתי הפיך שבהצטרפו יחד לנזקים קודמים תרם להתהוות המחלה.

ד. השפעת תנאי עבודתו של התובע אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים – שהחשוב מכולם הוא הגורם הגנטי – על התפתחות מחלתו".

5. שני הצדדים ביקשו להעביר שאלות הבהרה למומחה על חוות דעתו הראשונה. בהחלטה מיום 25.6.12 הופנו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:

א. לאור העובדה שכאבי הגב של התובע החלו כ- 3 חודשים לאחר תחילת עבודתו, האם יש לעובדה זו השלכה על הקשר הסיבתי – נא הסברך?

ב. האם נכון גם, לשיטתך כמומחה, על פי תיאור אופי עבודתו, כעולה מהמוסכמות שפורטו בהחלטת כב' בית הדין, כי אותן מיקרוטראומות נוצרו בשל סוג פעילותו היום – יומית המתמשכת?

ג. אם לא הוצגו בפניך מסמכים וראיות אודות קיום כשל גנטי כלשהו אצל התובע, אזי האם נכון לומר שלפעילותו בעבודה יש משקל רב יותר על נכותו, לעומת גורמי סיכון גנטיים ואחרים?

6. ביום 9.7.12 השיב המומחה על שאלות ההבהרה שהופנו אליו, (להלן: "חוות הדעת השניה"), כדקלמן:

"א. העובדה שכאב הגב של התובע החל כ- 3 חודשים לאחר שהחל את עבודתו אין לה השלכה על הקשר הסיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו.

קביעתי כי קיים קשר שכזה נולדה מהמסקנה שהתובע עבד בתנאים שבהם יש סיכון יתר ללקות במחלה ניוונית של הדיסקות הבין חוליתיות. הנחה זאת הסתמכה על סעיפים ה,ו בפרק "העובדות המוסכמות" שבכתב החלטת בית המשפט מיום 21.3.2012. די בפרק זמן של 3 חודשים של עבודה בתנאי סיכון בכדי לגרום להסתמנות קלינית של המחלה.

מן הראוי להוסיף כאן כי אין לי ספק שהשינוים הנוווניים האופיינים למחלה החלו להסתמן זמן רב לפני "פרוץ" המחלה והם הפכו ממחלה בכח למחלה בפועל 3 חודשים לאחר שהחל לעבוד בשל תנאי העבודה של התובע.

ב. הנזק שנגרם לעמוד השדרה של התובע נגרם עקב עליות חדות בלחץ בתוך הדיסקות הבין חוליתיות. עליית לחץ כזאת קורית כל אימת שהוא היה רוכן לפנים ומבצע עבודה. לחץ זה גבוה פי 10 מן הלחץ בשכיבה ולמעלה מפי 2 מן הלחץ בעמידה. עליות לחץ אלו שנוצרו בעת פעילותו היום יומית במסגרת העבודה הן שגרמו לנזק במעטפת הדיסקות ולשינויים הניווניים. חשוב לציין כאן כי כל זאת קורה על הרקע הגנטי המאפשר זאת.

ג. חשיבתו של הגורם הגנטי היא כה ברורה כיום [1-33] שאינני יכול לטעון כי הפעילות בעבודה תרמה יותר להתפתחות מחלתו של התובע מאשר הגורם הגנטי. נראה לי כי הגורם הקובע כאן הוא ההזדמנות יחדיו של שני גורמי הסיכון".

7. בסיכומי התובע, מבקש ב"כ התובע מבית הדין להסתמך על קביעות המומחה ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כמפורט בעובדות המוסכמות לבין מחלתו.

לדידו, על פי תאור האירועים בעבודתו של התובע, ניתן להסיק כי יש בארועים אלו כדי לגרום להחמרת מחלה גנטית קיימת ומשכך התובע זכאי להיחשב כמי שפגיעתו הינה בגדר "תאונת עבודה".

8. בסיכומי הנתבע, טוענת ב"כ הנתבע, כי לא התקיימו במקרה דנן התנאים הנדרשים לאימוץ הלכת המיקרוטראומה. לטענתה, לא מדובר בתנועות חוזרות ונשנות בעבודתו אלא בתנוחת גב מסויימת.

לדידה, הגורם הגנטי – השינויים הניווניים, הוא הגורם הדומיננטי לליקוי ממנו סובל התובע ולא תנאי עבודתו.

לפיכך, טענה ב"כ הנתבע, כי יש לדחות את תביעת התובע בשל העדר קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הליקוי שהוא סובל ממנו.

9. לאחר שנתתי דעתי לטענותיו של כל צד, מצאתי לאמץ את מסקנת המומחה כמפורט בשתי חוות הדעת שלו.

10. הלכה פסוקה היא, כי חוות דעת של מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי.

ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשות לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליהן ולא יסטה מקביעותיהן, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן, (ראה לעניין זה דב"ע נו/244 – 0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר (לא פורסם); עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); עבל 167/07 עמרם אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, (טרם פורסם, ניתן ביום 11.5.08).

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין, (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם); עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377).

11. שוכנעתי, כי במקרה דנן, שתי חוות הדעת של המומחה מפורטות, ברורות וחד משמעיות ואין כל סיבה שלא לקבל את מסקנותיו.

המומחה אף צירף לחוות דעתו רשימה ארוכה של כל האסכמתאות הרפואיות עליהן התבסס במסגרת חוות דעתו.

הוא בחן את החומר הרפואי שהוצג לפניו והפעיל שיקול דעת רפואי – מקצועי לצורך הסקנת מסקנותיו. בית הדין לא יתערב בשיקול דעת רפואי – מקצועי זה.

המומחה הבהיר בחוות דעתו הראשונה כי הגם שגם הגורם הגנטי השפיע על מחלת התובע שהיא - מחלה ניוונית של דיסקות בין חולייתיות בגב עם פריצת הדיסקה בגובה S1 - L5, הרי שתנאי עבודתו של התובע גרמו כל פעם לנזק זעיר ובלתי הפיך שבהצטרפו יחד לנזקים קודמים "תרם להתהוות המחלה".

באשר למאזן ההשפעות, ציין המומחה בבירור, כי השפעת תנאי עבודתו של התובע "אינה פחותה בהרבה" מהשפעת הגורם הגנטי על התפתחות המחלה.

גם בחוות דעתו השניה הבהיר המומחה, כי די בפרק זמן של 3 חודשים של עבודה, כפי שעבד התובע, כדי לגרום להסתמנות קלינית של מחלתו.

בחוות דעת זו הדגיש המומחה, כי הגורם הגנטי ותנאי העבודה של התובע יחד גרמו למחלתו.

התייחסות שכזו מתארת מאזן השפעות באופן שהשפעת תנאי העבודה על המחלה אינה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים ודי בכך כדי לקשור את הקשר הסיבתי המשפטי שבין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו.

למעלה מן הצריך, אפילו נניח ולו בדוחק, כי נותר ספק בענין הקשר הסיבתי, יש לזכור, כי בכל מקרה של ספק בדבר קיומו של קשר סיבתי, יפורש הספק לטובת התובע מאחר ועסקינן בבטחון סוציאלי, (עב"ל 210/97 שלומית רז נ' המוסד, לא פורסם, עב"ל 106/07, דורית גלס נ' המוסד, לא פורסם).

12. אשר על כן, בהסתמך על קביעות המומחה בשתי חוות הדעת, התביעה מתקבלת. נקבע בזאת, כי קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע בגבו לבין תנאי עבודתו.

לפיכך, מחלת התובע – ניוון הדיסקות הבין חולייתיות עם פריצת דיסקה בגובה 1S – 5L תחשב כ"פגיעה בעבודה".

הנתבע ישא בהוצאות התובע ובשכר טרחת בא כוחו לאור קבלת תביעתו, בסך כולל של 2000 ₪.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ג, (17 דצמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.