1. ביום 13.4.09 בילתה התובעת עם משפחתה בפארק הלאומי ברמת גן. במהלך הבילוי, נזקקה המשפחה לכירת גז ניידת שנשאה את הכיתוב "אמגזית קמפינג". סיר שמן הונח על הכירה להכנת טוגנים. במהלך הטיגון, נגמר מיכל הגז והוא הוחלף באחר. כרבע שעה אחרי החלפת המיכל, אירע פיצוץ עז והתובעת נפצעה. הדיון פוצל כך ששאלת האחריות בוררה ראשונה.

טענות התובעת

2. התובעת תבעה בעילת רשלנות לפי פקודת הנזיקין ובעילה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, תשס"ד – 2004. על הכירה צוין שם היבואן "אמגזית קמפינג", גוף שנרכש או מוזג בנתבעת 1 (להלן אמגזית). התובעת טוענת נגדה שמכרה מוצר פגום בכך שלא צורפו לה הוראות אזהרה מתאימות לרבות הוראות בדבר סוג מיכלי הגז המתאים לשימוש בכירה. את המיכל החדש רכשה מהנתבעת 2 (להלן ריקושט) אחותה של התובעת. התובעת טוענת נגדה שמכרה לה מיכל גז שאינו מתאים לסוג הכירה. המוכר היה צעיר חסר ידע רלבנטי ולריקושט לא היה רישיון למכירת מוצרי גז.

2. גיסה של התובעת קיבל את הכירה במתנה מארגון העובדים של התעשיה הצבאית. הוא שהחליף את המיכל הריק במיכל שהתפוצץ ולא הבחין בהבדל ביניהם למעט בצבע. התובעת עצמה לא נכחה במעמד הקניה ולא השתתפה בהחלפת המיכל. לאחר ההחלפה, הכירה עבדה כרבע שעה ללא תקלה אך אז הבחינה התובעת בלהבה שפרצה ממנה, מהעדות לא ברור היכן בדיוק. גיסה ניסה להגיע לכירה כדי לכבותה אך לפני שהספיק היא התפוצצה. התובעת הצהירה שהכירה עמדה על מצע ישר ואופקי והיא ניצבה בצורה יציבה. הדבר נעשה לפני שנחשפה לטענות הנתבעים ולכך יש חשיבות כפי שיודגש בהמשך. אחותה של התובעת סיפרה שבעת הקנייה היא הפנתה את תשומת לבו של המוכר לכך שצבע המיכל שונה מצבע המיכל שהיא רגילה לרכוש אך הוא הבטיח לה שהמיכל מתאים.

3. התובעת מסתמכת על חוות דעת של מגיסטר ורדית איל-ביקלס. גב' איל-ביקלס בדקה את שרידי הכירה והמיכל: מדובר בכירת גז ניידת. בדופן האחורית הוראות הפעלה בסיסיות. על הכירה צוין שהיא יובאה על ידי "אמגזית קמפינג" מקיבוץ כפר עציון. על הכירה אין תו תקן. מצב הכירה לאחר הפיצוץ מעוות, דופן אחורית, מכסה והתקן מיקום מיכל הגז התעקמו. תחתית מיכל הגז שינתה את צורתה ונפרדה מגוף המיכל. לפני כן, הייתה מחוברת לגליל המיכל וצורתה הייתה קעורה. לדעתה, לחץ שהצטבר במיכל גרם לעיוות התחתית ולשינוי צורתה מקעורה לקמורה. הטבעת ההיקפית של המיכל שמסביב לפין הריקון נמחצה כנגד גוף המיכל. מכך הסיקה שעיוות זה נגרם מפעולת הרתע כאשר המיכל נדחף לכיוון פיית הריקון לאחר הפרדות הפתח התחתון. גב' איל-ביקלס ציינה שכאשר ניסתה להשתמש במיכל חדש בכירה הפגומה, התמלא כל החדר ריח גז ומסקנתה שיש דליפת גז מהחיבור שבין המיכל לבין הכירה. לדעתה אין התאמה בין המיכל לכירה. בעוד שפיית חיבור כירת הגז היא קונית, צורת פתח ריקון הגז במיכל גלילית. בין שני החלקים חפיפה של 0.06 ס"מ בלבד ולכן גז דולף מהחיבור. גז שדלף יכול להצטבר בכירה מתחת לסיר הבוער. בחקירתה הנגדית היא הודתה שמעולם לא ראתה מיכל גז עם פיית ריקון קונית. לטענתה, כל הכירות מהסוג הזה נמכרות בלי שיימצא בשוק מיכל מתאים להן ובכולן דולף גז.

4. לטענת התובעת הכירה הגיעה ללא הוראות בטיחות או חוברת הוראות הפעלה ובכך היא היתה מוצר פגום. ריקושט מכרה לתובעת מיכל גז לא מתאים לסוג הכירה ולכן היא אחראית יחד עם אמגזית לנזקי התובעת. לכל זה, יש להוסיף את העובדה שאינה שנויה במחלוקת שלריקושט לא היה רישיון מתאים למכירת מוצרי גז באותה העת. לחלופין, טוענת התובעת כי זהו המקרה שיצדיק את היפוך נטל הראיה הן מתוקף היות הכירה "דבר מסוכן" והן משום שסביר יותר שהנתבעות התרשלו כלפיה ולו רק משום שניסיון החיים מלמד אותנו שהכירות הללו לא מתפוצצות סתם כך.

טענות הנתבעות

5. הנתבעות מסתמכות על חוות-דעת של מר אלי היינה. על המידע שסיפקה גב' איל-ביקלס הוסיף מר היינה וציין שעל המיכל נכתב שהוא מתאים לתקן EN-417 האירופאי ושאין לחשוף אותו לטמפרטורה העולה על 50 מעלות צלזיוס. על שרידי המיכל מדבקות חרוכות, שלא נשרפו כליל, מה שמעיד על חשיפה קצרה בלבד לאש. בשרידי הכירה מצא מר היינה שבסיס גומי שמאלי קדמי נמצא עם סימני שריפה והתכה לעומת שאר הבסיסים, ממצא המעיד לדעתו שהכירה לא ניצבה על משטח ישר ומאוזן. על בסיס הגומי נמצאו שרידי עשבייה ומאלה ניתן ללמוד שהכירה הונחה בסמיכות לחומר דליק בניגוד להוראות יצרן. מר היינה בחן את התושבת שעליה מונח הסיר וקבע כי התושבת הונחה הפוך כך שהרווח בין הסיר לבין הכירה הצטמצם מאוד. מסקנה זו נלמדה מהמצאות כתמי שומן על הצד של התושבת שאמור היה להיות פנימי, אילו הונח נכון. מר היינה הגיע למסקנה דומה לאחר שבחן שיירי פיח שהצטברו על הפיה. שרידי פיח נוצרים כתוצאה משריפה לא מלאה וזו יכולה להתרחש, בין השאר, כאשר אין רווח לכניסת חמצן בין המבער לסיר המונח עליו כאשר התושבת הפוכה. מר היינה גם סבור שמידות הסיר חרגו ממידות הכירה וכך לכדו את החום מתחת לכירה חיממו את המיכל ותרמו לפיצוצו. מסקנתו של מר היינה היא שסדרת פעולות המנוגדות להוראות הבטיחות שעל המוצר עצמו, שביצעה התובעת עצמה, גרמו לפיצוץ.

6. מר היינה חלק על דעתה של גב' איל-ביקלס. לדעתו, המכשיר מאוורר דיו כדי למנוע הצטברות של גז בתוכו גם אם אכן הייתה דליפת גז אלא שלטעמו, לא הייתה גם דליפת גז. שיטת המדידה של המומחית במד זחיח שנויה במחלוקת ולקביעתו, לא ניתן לבחור באמצעות כלי זה, את מידת ההתאמה של שני חלקי המתכת ולא ניתן ללמוד על האיטום. להשלמת התמונה מציין המומחה שמדובר במיכלים סטנדרטיים שמתאימים לכל כירה מהסוג שהתפוצץ.

7. אמגזית טענה בהתחלה כי התביעה הוגשה כנגד האישיות המשפטית הלא נכונה שכן, הכירה יובאה על ידי "אמגזית קמפינג" ואילו הנתבעת היא אמגזית פ.ק בע"מ. נראה שלאורך הדרך טענה זו נזנחה וכך פותחת את סיכומיה "זו היא תביעה שעילתה פיצוץ של מיכל גז שנמצא בתוך כירת גז ניידת. הנתבעת מס' 1- "אמגזית" היא יבואנית של הכירה...". אמגזית טוענת כי הפיצוץ אירע עקב שימוש לא נכון שעשתה התובעת בכירה. לחלופין, טוענת אמגזית שהפיצוץ אירע עקב פגם כלשהו שנפל במיכל. בכל מקרה, אין היא אחראית לנזקי התובעת.

8. מטעם אמגזית העיד מר אבי אשכנזי, מנכ"ל החברה. הוא לא הצליח לזהות את סוג המיכל ולדבריו, מדובר במיכל אשר מיובא, ככל הנראה, מהמזרח הרחוק. לטענתו, לא בטוח שלמיכל כזה יש תו תקן. בכל מקרה, העיד מר אשכנזי כי מכירת מוצרי גז טעונה רישיון משרד התשתיות. בעת מכירת המיכל לא היה בידי ריקושט רישיון כזה. אמגזית הגישה באמצעות מר אשכנזי חוברת הוראות הפעלה אשר לטענתה מצורפת לכל כירה אותה היא מייבאת. בחוברת הוראות בטיחות וכן אזהרה מפני שימוש במיכל גז לא נכון. לעומת זאת, אין בחוברת זיהוי של "המיכל הנכון". לא הוכח פוזיטיבית שחוברת כזו (או אחרת) צורפה לכירה הספציפית שהתפוצצה.

9. ריקושט טוענת שמדובר במיכל גז סטנדרטי וכי כל מיכל מתאים לכל כירה. הנתבעת לא מכחישה שבמועד המכירה לא היה בידה רישיון מתאים למכירת גז אלא שלדעתה אין לכך נפקות של ממש. לשם קבלת הרישיון מספיק להראות שבחנות תנאי אחסון נאותים למשל. אין להם שום קשר לסוג מיכלי הגז או להתמקצעות של אנשי המכירות בתחום זה. מטעם ריקושט העיד מר מימון ציון. בתצהירו, תיאר בפירוט את תהליך מכירת מוצרי הגז. לטענתו, בשלב הראשון מונחים מוכרי החנות לשאול האם מדובר במיכל ניקוב, במיכל הברגה או במיכל לכירה. ככל שבמיכל לכירה עסקינן, מונחים המוכרים לבקש מהלקוח שיזהה את סוג הכירה מתוך הסוגים המוצגים למכירה ולפי זה מתאימים המוכרים את המיכלים לכירה. המוכרים עוברים הדרכה בסיסית אך אין הם אנשי מקצוע בתחום ולרוב מדובר בצעירים אחרי שירות צבאי. למרות שהוא מדגיש בסעיף 3.2 לתצהירו שהמוכרים מבקשים מהלקוחות לזהות את סוג הכירה לפני שהם מתאימים לה מיכל, בסעיף 4 לתצהירו הוא טוען שמדובר במיכל סטנדרטי וכל המיכלים מתאימים לכל הכירות. בחקירתו לא סיפק העד הסבר מניח את הדעת לסתירה זו.

דיון והכרעה

10. ההכרעה בתביעה תתמקד רק בטענות שטענה התובעת בסיכומיה. התובעת לא טענה בסיכומים שהכירה עצמה לא היתה תקינה אך נטען כי היעדר הוראות הפעלה מקים את החזקה לפיה המוצר פגום. התובעת גם לא טענה בסיכומיה שמיכל הגז עצמו היה פגום אלא רק שהוא לא מתאים לכירה. הצדדים מתבססים על חוות-דעת שסיפקו הסברים שונים למנגנון הפיצוץ. שתיהן גורסות שהמיכל התפוצץ לאחר שנחשף לחום ממקור חיצוני. גב' איל-ביקלס סבורה שמקור החום בהתלקחות גז שהצטבר מתחת לכירה משום שהמיכל לא התאים לכירה והחיבור ביניהם לא היה אטום. מר היינה סבר שחימום היתר נבע משימוש לקוי בכירה. לפי שתי חוות-הדעת התחמם מיכל הגז עד שהלחץ בו גבר עד שהתפוצץ והנה, בחוברת ההפעלה של הכירה נכתב: "מנתק בטיחות: כירה זו לא תפעל אלא לאחר החזרת הלחץ במיכל לרמתו הנכונה. ישנם כמה סיבות לעליית הלחץ במיכל כגון חשיפה ארוכה לחום. במקרים אלה קרא את הסעיף הבא כדי לתקן את המצב..." לכאורה, בכירה מנגנון שאמור לנתק אותה בעת עליית לחץ ומנגנון הפיצוץ שתואר בשתי חוות-הדעת לא יכול להתרחש אם מנתק הבטיחות קיים ועובד. באף אחת מחוות-הדעת לא מצאתי התייחסות כלשהי למנתק הבטיחות. גב' איל-ביקלס ומר היינה לא טענו שבדקו את הכירה ואין בה מנתק בטיחות כזה או שהוא היה מקולקל לפני התאונה. דומה שהדבר מטיל ספק גדול בשתי חוות-הדעת.

11. לדעת גב' איל ביקלס דלף גז מחיבור המיכל לכירה והתלקחותו גרמה לפיצוץ. שרידי הכירה הוצגו בבית המשפט ותמונותיה הוגשו. לא ניכר לעין היכן צפוי להצטבר גז חופשי בתוך תא המיכל או מתחת לסיר הבישול. התא בו מותקן מיכל הגז מכיל חריצי אוורור ששטחם הכולל נראה מספק. עוד נראה שהמבער מופרד מהתא בו מותקן המיכל ולא ברור כיצד יכול הגז להדלק, גם אם הצטבר.

לדעת גב' איל-ביקלס נגרם הפיצוץ מאי-התאמה של פיית המוצא של מיכל הגז (שצורתה גליל) לפיית הקליטה של הכירה (שצורתה קונוס), שבגללה לא היתה שם אטימה מספקת ודלף גז. לשיטתה עצם אי ההתאמה הצורנית של הפיות מסבירה את דליפת הגז. מכאן, שבחוות-דעתה הדגש אינו על ליקוי בפריט ספציפי – מיכל אינדיווידואלי פגום – אלא על אפיון של סוג מיכלים: כל המיכלים בעלי פיית יציאה גלילית אינם מתאימים לכירים של אמגזית.

12. חוות-דעתה של גב' איל-ביקלס, עוררה ציפיה שקיימים מיכלי גז בעלי פיית יציאה קונית, המשיגה אטימה מלאה ובטוחה. מה גדולה היתה ההפתעה, כאשר בעדותה היא אישרה שלמעשה לא מוכרים לה מיכלי גז בעלי פיית יציאה קונית. מר היינה העיד שאין מיכלים כאלה כלל. מיכלי הגז המיועדים לכיריים ניידות כולם בעלי צורה אוניברסלית ובכולם פתח יציאה גלילי דווקא. מכאן, שהתיזה של גב' איל-בילקס הנוגעת לאי התאמה של סוג המיכל (להבדיל מטענה כלפי פריט ספציפי) פשוט אינה נכונה. חיזוק למסקנה זו עולה דווקא מעדותו של עד תביעה – גיסה של התובעת. עד זה הותיר רושם אמין לגמרי. הוא אדם בעל כישורים טכניים והוא שפירק את המיכל שהתרוקן, והחליפו במיכל המלא. הוא עצמו לא הבחין בכל הבדל צורני (למעט בצבע) בין המיכלים ולא התקשה להכניס את המיכל החדש למקומו. מאליה מתבקשת השאלה, אם בשני המיכלים פיה גלילית, מדוע דלף גז דווקא מהמיכל השני אך לא מהראשון? האבסורד בחוות-דעתה של גב' איל-ביקלס גלוי על פניו. לשיטתה בכל כירות הגז הניידות שבדקה יש דליפת גז (בשל אי ההתאמה של כל המיכלים אליהן). מה השתנה, אם כן, דווקא מקרה זה – ומדוע רק ודווקא הפעם התרחש פיצוץ?

13. מר היינה חיפש הסבר לפיצוץ במנגנון אחר המאפשר הצטברות חום בקרבת מיכל הגז. הוא סבר שהדבר קרה מפני שעל הכירה הונח סיר רחב מדי (שהפריע לאוורורה) וגם שהסיר הונח על מכסה המבער שהונח במהופך (דהיינו קרוב מיד לאש).לפי הכתוב על מיכל הגז אין לחשוף אותו לטמפרטורה העולה על 50 מעלות. דומה שמי שנוגע במיכל מתכתי שחומם לטמפרטורה כזו יחוש בחום ויהיה מודע לו. והנה, מעדויות עדי התביעה עולה שנעשה בכירה שימוש במשך כרבע שעה עד שהתרוקן מיכל הגז הראשון והוחלף ואחרי שימוש של רבע שעה נוספת במיכל החדש, התרחש פיצוץ. לכאורה אותה דרך שימוש במשך אותו פרק זמן אמורה להביא לחימום דומה – ובעת החלפתו חייב היה המיכל הריק להיות חם מאוד. כיצד יתכן שמי שהחליף אותו לא חש בכך? למעשה, התיזה של מר היינה מבוססת על הנחות עובדתיות ספקולטיביות מאוד באשר לדרך שהשתמשו בכירה. עדי התביעה העידו על שימוש שגרתי ותקין בכיריים ואני מאמין להם.

14. המסקנה מהדברים הללו אינה מניחה את הדעת כלל. התרחשה תאונה אך העדים לא סיפקו לה הסבר משכנע. התובעת לא הצליחה להוכיח את סיבת הפיצוץ ואת דרך התרחשותו.

15. התובעת לא ייחסה לריקושט מכירה של מיכל גז שהיה פגום כשלעצמו. עם זאת הוכח במהלך המשפט שלריקושט לא היה רישיון למכירת מיכלי גז (המתחייב בדין). מכיוון שהתובעת לא הוכיחה כי ריקשט מכרה לה מיכל לא מתאים (ולא טענה שמכרה לה מיכל פגום), לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת החוק ע"י ריקושט לבין התרחשות התאונה.

16. התובעת לא טענה נגד אמגזית, שהכירה לא היתה תקינה כשלעצמה. עם זאת היא סבורה שהכירה היתה "מוצר פגום" לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, התשס"ד – 2004. בסעיף 3 לחוק מוגדר מוצר פגום כך:

"(א)        מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה:

(1)        מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף;

(2)        בנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר..."

איני סבור שניתן לפקפק בכך שגז מתלקח הוא דבר מסוכן. טיפול בטיחותי בכירת גז ניידת מחייב ידיעה של הצרכן של פרטים מסויימים. אחד מהם הוא בוודאי זיהוי מיכל הגז שבו מותר להשתמש.

התובעת טוענת שלכירה לא צורפה, כשנרכשה, חוברת עם הוראות שימוש. בהתחשב בכך שהרכישה נעשתה שלוש שנים לפני התאונה ומדובר בעדות של בעלי ענין התואמת את האינטרס שלהם יש להתייחס לטענה זו בזהירות. עם זאת, גם בחוברת שלטענת אמגזית צורפה לכירה אין כל אפיון של מיכל הגז המתאים לה. לא נכתב באיזה גז מדובר, לא פורט הלחץ שצריך להיות בו, גם לא צוינו מידותיו. מכאן שבענין זה אכן נפל פגם במוצר – לא צורפו לו הוראות בטיחות.

סעיף 2 לחוק מפרט את אחריותם של יצרן ושל יבואן ( ההדגשה שלי – י.ב.):

(א)        יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן.

            (ב)        נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב.

            (ג)        מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו יהיה הספק שלו פטור מאחריות לפי חוק זה אם מסר לנפגע, תוך זמן סביר לאחר דרישתו, פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן, היבואן או ספק שממנו קנה את המוצר, ואת המען המלא של מקום עסקם.

17. מכיוון שמדובר במוצר מיובא ואין כעת חולק על כך שאמגזית היא שיבאה אותו, היא החבה בגין פגמיו לפי החוק. אלא, שכעולה מהמילה המודגשת נדרש קשר סיבתי בין הפגם במוצר לבין התרחשות נזק הגוף. דרישה זו הוכרה בע"א 241/89 ישראליפט נ' הינדלי, פ"ד מט(1) 45, 69 (1995): "...זכותו של התובע על-פי חוק האחריות לקבלת פיצוי מתבססת על שני אירועים אשר מטבע הדברים מתרחשים במועדים שונים. סעיף 2(א) לחוק האחריות קובע, כי "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר..." (ההדגשה שלי - ג' ב'). משמע שזכות הפיצוי נובעת משילוב של שני אירועים, קרי ייצור המוצר הפגום על-ידי היצרן הנתבע, ולאחר מכן גרימת נזק הגוף לתובע הנפגע בשל הפגם באותו מוצר". וגם יושמה בפסיקה, למשל תא (רמ') 4876-07  ג.ס (קטין) נ' א.ל.מ מוצרי חימום בע"מ, (ע"י השופט ד"ר קובו): " כאמור לעיל, פגם הנוגע לליקוי במוצר עצמו אין בנמצא. בנוגע לאפשרות שהפגם במוצר הינו לפי סעיף 3(א)(2) לחוק, קרי: העדר אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות. הרי שיש לבחון האם בהעדר הפגם, כלומר, אילו היו מסופקות אזהרות כנדרש, הייתה נמנעת התוצאה. בחינת הקשר הסיבתי בין הפגם לנזק מובילה למסקנה שלא קיים קשר סיבתי כאמור. דוד החשמל סופק להורי התובע מספר שנים לפני התאונה, וגם החלפת גוף החימום נעשתה כשנתיים לפני התאונה. התאונה התרחשה בנסיבות שבהן נותר התובע ללא השגחת ההורים. איני סבור כי אם הייתה מצורפת לגוף החימום או לדוד אזהרה בדבר הסיכון לכוויות ממים חמים עקב שימוש בדוד, התאונה הייתה נמנעת. איני סבור שהיה באזהרה זו כדי להוביל לכך שהורי התובע היו מונעים את כניסתו לאמבטיה באותו מועד. בוודאי שלא היה באזהרה כאמור כדי למנוע מן התובע להיכנס לאמבט."

18. מכל זה עולה שעל מנת להצליח בטענתה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, התשס"ד - 2004 היה על התובעת להוכיח שלושה רכיבים: א) אמגזית נושאת בחבויות יבואן של הכירה. ב) הכירה היא מוצר פגום. ג) כתוצאה מהפגם במוצר נגרם לתובעת הנזק. שני הרכיבים הראשונים הוכחו אך לא השלישי. מכיוון שהתובעת לא הצליחה להוכיח כיצד ומדוע התרחש הפיצוץ, היא גם לא הצליחה להוכיח את הקשר הסיבתי שבין הפגם (העדר הוראות בטיחות המאפיינות את מיכל הגז) לבין הפיצוץ. לא הוכח שהפיצוץ התרחש בשל אי התאמה של מיכל הגז לכירה וממילא לא הוכח גם שאי ידיעת מידע כלשהו אודות המיכל ה"נכון" גרמה לתאונה ולנזק.

19. התובעת טוענת להיפוך נטל הראיה ונראה שבטיעוניה משמשים בערבוביה מקורות דין שונים. בהנחה שלדעת התובעת על הנתבעות עובר הנטל להוכיח שאינן נושאות באחריות להתרחשות התאונה, ניתן לזהות שלושה מקורות דין רלבנטיים אפשריים:

ס' 3(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים, התשס"ד - 2004:

"חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין"

אילו טענה התובעת שבכיריים או במיכל כשלעצמם היה פגם כלשהו (הכוונה לפגם פיזי – לא לפגם "נורמטיבי" כהעדרן של הוראות בטיחות), היתה יכולה לבקש להפוך את נטל הראיה בנוגע אליו. אלא שהתובעת כלל לא טענה לקיומו של פגם כזה באף אחד משני המוצרים. מכל מקום, לאחר שמומחים מטעם שני הצדדים בחנו הן את הכירים והן את המיכל ולא מצאו בהם כל פגם, נראה שנסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שלא היה בכירים או במיכל עצמם פגם.

סעיף 38 לפקודת הנזיקין שעניינו דבר מסוכן קובע:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."

ראשית, בענייננו נגרם הנזק ע"י אש – והסעיף ממעיט גורם נזק זה במפורש. שנית, איש מהנתבעים לא היה בעלי הכירה או המיכל או התופש שלהם. מכאן שסעיף זה אינו יכול להיות הבסיס להיפוך נטל הראיה.

ס' 41 לפקודת הנזיקין שעניינו "הדבר מעיד על עצמו" קובע:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

גם כאן ברור שלאיש מהנתבעים לא היתה "שליטה מלאה" על הכירה או על מיכל הגז – ובמקרה של אמגזית עברה השליטה על הנכס מידיה שלוש שנים לפני התאונה. בנסיבות שבהן חקירה ממושכת של עדים לא הבהירה כלל מדוע קרתה התאונה, אף אין לומר "שנראה לבית-המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה". כל שידוע לבית-המשפט הוא שהתרחשה תאונה, אך כל התסריטים שהוצעו כדי להסביר מדוע התרחשה, הופרכו. קשה לראות כסבירה את הסברה שהכיריים היו פגומים כשלעצמם, אך במשך שלוש שנים תפקדו ללא תאונה (ואכן, התובעת אף לא טענה לקיומו של פגם כלשהו בהם). גם אין כל בסיס להניח שבמיכל היה פגם והמומחים שבדקו אותו החמיצו זאת (וגם את זה לא טענה התובעת).

לאור כל זאת לא מצאתי כל בסיס להיפוך נטל הראיה.

20. התוצאה אינה מניחה את הדעת כלל וכלל. התובעת נפצעה בתאונה תוך שימוש בכירת גז ניידת. היא לא הוכיחה את סיבת התאונה. חוות-הדעת שעליה ביססה את טענותיה הופרכה. אף שנראה שנפלו פגמים בהתנהגות הנתבעות, לא הוכח קשר סיבתי בין ליקויים אלה לבין התרחשות הנזק. לאור זאת התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.