לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ביחס לבקשת הנתבעת לזימון עדה, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

ראשית, מסכים אני לעמדת ב"כ התובעת כי מטרת הבקשה הינה כסות לרצון הנתבעת בחשיפת מסמכי התובעת שלא בא זכרם בכתב התביעה. לפנינו בקשה לזימון עדה לא מנומקת, ו/או מעידה על קוהרנטיות בנחיצות העדות לקו ההגנה של הנתבעת. הדבר נעוץ בעיקרו של דבר בעובדה שהנתבעת מבקשת מאת העדה להתייצב לעדות עם מסמכי יסוד של הנתבעת עת ועל כן אין זו הדרך ו/או הבמה לבקש חשיפתם בדרך זו.

באם בהתייצבות עם מסמכים עסקינן ולא בעדות, אזי שומה היה על הנתבעת להגיש בקשה ספציפית לחשיפת מסמכי התובעת ועל הדרך גם להתמודד עם הקושי הנעוץ בגילוי מסמכים ספציפיים בסדר דין מהיר, עת הללו אינם ברשימת מסמכיה של התובעת,אך זאת כאמור לא נעשה.

שנית, אף אם אסיק כי הנתבעת מבקשת לחשוף את מחירם של הרכבים הנרכשים על ידי התובעת כעדות לזכותה לקזז מסכום הפיצוי את רכיב ירידת הערך, אזי איני סבור כי יש לה לנתבעת עילה שבדין בעניין זה.

הלכה היא שירידת הערך נקבעת בעת התאונה והיא נגזרת ממחירו של הרכב במועד זה [רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4) 70 (1994)]. על כן מחיר הרכב ו/או עלות התשלום בפועל בגינו אינה פקטור לקביעת ירידת הערך הטכנית לפחות.

אם בזאת מבקשת הנתבעת לעשות שימוש ( והכל כאמור מהסקת מסקנות מבקשתה שלא נומקה) אזי איני סבור שיש לה על מה לסמוך כאמור.

מעברו השני של המתרס, אני כן סבור ועל כך להבנתי מסכימה גם התובעת, כי על התובעת לחשוף את מלוא המסמכים שפורטו על ידה ברשימת המסמכים מטעמה בכתב התביעה. היות וראיתי כי חסרים מסמכים שלא צורפו לכתב התביעה, כגון הוראות התשלום, על התובעת לעשות להגשתם של מסמכים אלה לתיק בתוך 10 ימים מהיום.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.