בפניי בקשה שהוגשה ביום 27 באוקטובר 2019, בה התבקש בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 25 באוקטובר 2010.

רקע

ביום 28 בנובמבר 2010 הגישה המבקשת והנתבע הנוסף בתיק זה (להלן – "הנתבע הנוסף") בקשה לביטול פסק הדין (להלן – "הבקשה הראשונה"). הבקשה הראשונה נתמכה בתצהירי המבקשת והנתבע הנוסף, והתצהירים אומתו ע"י עו"ד סברי עבאס.

ביום 29 בנובמבר 2010 דחה כב' הרשם (בתוארו אז) ניר זיתוני את הבקשה הראשונה, תוך שקבע כי כתב התביעה נמסר למבקשת ולנתבע הנוסף כדין, וכי כב' רשם ההוצאה לפועל נתן החלטה בדבר מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי בתיק, כך שאין בסיס לטענות ההגנה של המבקשת והנתבעת הנוסף. עוד קבע בית המשפט כי ניתן להגיש בקשה חוזרת תוך 10 ימים ולאחר עיון בתיק בית המשפט.

בקשה כאמור - לא הוגשה, על אף שההחלטה הומצאה למבקשת ולנתבע הנוסף באמצעות דואר ישראל וקיים אישור מסירה בתיק.

כאמור, ביום 27 באוקטובר 2019, כתשע שנים לאחר דחיית הבקשה הראשונה, הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי.

המבקשת טוענת, כי כתב התביעה לא נמסר לידיה ולכן יש חובה לבטלו מכח חובת הצדק, וכי מעולם לא חתמה על כתב הערבות הנטען. עוד טוענת המבקשת, כי הבקשה הראשונה לא הוגשה על ידה, כי לא שכרה עורך דין לטפל בנושא בזמנו וכי הבקשה הראשונה הוגשה ללא ידיעתה.

האם יש מקום לביטול מכח חובת הצדק

הלכה היא, כי אם יוכח שכתב התביעה לא נמסר כדין לנתבע, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

"מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו" [ראה לעניין זה ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836].

לאחר שקראתי את טענות המבקשת ותגובת המשיב, ולאחר שעיינתי בתצהיר המוסר ממנו עולה כי כתב התביעה נמסר למבקשת באופן אישי, שוכנעתי שכתב התביעה נמסר למבקשת כדין.

ראשית, קיימת חזקה לפיה המסירה בוצעה כדין. ראה לעניין זה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 1645/03 יפעת עמידן שנייצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 25.5.2003): "מתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו של נתבע יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין וכי בית המשפט בדונו בתביעה בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי בוצעו כדין, שאם לא כן יש להניח כי פסק הדין לא היה ניתן בהעדר הנתבע". יוזכר, כי מסירת תצהיר כוזב מהווה עבירה פלילית, מה שתומך אף הוא בחזקה האמורה.

שנית, המבקשת טענה באופן כללי וסתמי כי לא קיבלה את כתב התביעה לידיה, אולם לא פירטה דבר בעניין זה, לא נתנה הסבר כלשהו לעובדה שכל המסירות בוצעו באותה כתובת ולכך שגם מוסר כתב התביעה וגם דואר ישראל אשר ביצעה את מסירת ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין הגישו אישורי מסירה החתומים על ידה. לכן, גם מסיבה זו ובהעדר פירוט, איני מקבלת את טענת המבקשת כאילו לא הומצא לה כתב התביעה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי המסירה בוצעה כדין. משכך, אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק ויש לבחון את בקשת המבקשת תוך התייחסות לסיבת המחדל ולסיכויי ההגנה.

האם יש מקום לביטול מכח שיקול דעתו של בית המשפט

בבוא בית משפט לשקול ביטול פסק דין, עליו לבחון את הסיבה לאי ההגנה של המבקשת כאמור לעיל, וכן את סיכויי ההצלחה של המבקשת במקרה בו יבוטל פסק הדין. מדובר בתנאים מצטברים, אולם המשמעותי מבין השניים הוא סיכויי ההגנה.

באשר לסיבת המחדל - המבקשת לא הציגה כל סיבה למחדל, מלבד הטענה - שנדחתה על ידי כאמור לעיל - שכתב התביעה לא נמסר לידיה.

באשר לסיכויי ההגנה – המבקשת טוענת כי לא חתמה על כתב הערבות. לכאורה, זוהי טענה הדורשת בירור. אולם, הטענה הזו הינה טענה חדשה ושונה לחלוטין מהטענות שהועלו בבקשה הראשונה. שם טענה המבקשת טענות המתייחסות לחובת הגילוי כלפי ערבים וחובת מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי, ולא העלתה כל טענה לעניין חתימתה על הערבות. בהקשר זה יצוין, כי המבקשת אמנם טענה שהבקשה הראשונה הוגשה ללא ידיעתה, אולם לא נתנה הסבר כלשהו לחתימתה על התצהיר שתמך בבקשה הראשונה ולעובדה כי חתימתה אומתה ע"י עורך דין. בנסיבות אלה, איני סבורה כי יש בטענות המבקשת ממש, וסבורה אני כי בנסיבות העניין הטענות האלה מצויות ברמה המצויה מתחת לסף המקנה זכות לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

מכאן, הרי שגם באשר לסיכויי ההגנה, המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.

לכן, לאחר ששקלתי את החשיבות הנודעת למימוש זכות הגישה לערכאות מחד, בהנתן כל האמור לעיל, משך הזמן שחלף, טענותיה הכלליות והסתמיות של המבקשת לפיהן לא ידעה על ניהול ההליכים נגדה והבקשה הראשונה על כל הכרוך בה, מאידך, לא מצאתי לנכון להורות על ביטול פסק הדין.

המבקשת תשא בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,200 ₪.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תש"פ, 20 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.