פסק דין

1. עסקינן בשלוש תביעות שטריות מאוחדות, שהחלו דרכן כתיקי הוצל"פ שפתחה התובעת נגד הנתבע, בשיקים שנמשכו מחשבונו הפרטי של הנתבע בבנק לאומי, ושנמסרו על ידו לתובעת (במסגרת פעילות עסקית ביניהם כפי שיפורט להלן), שפרטיהם צויינו בסעיפים 1, 2 לנ/1, תצהיר עדותו הראשית של הנתבע, כדלקמן:

א. שיק מס' 3254 על סך 700 ₪ לפרעון ביום 20.10.09.

ב. שיק מס' 3261 על סך 480 ₪ לפרעון ביום 7.11.09.

ג. שיק מס' 3262 על סך 480 ₪ לפרעון ביום 30.11.09.

ד. שיק מס' 3268 על סך 610 ₪ לפרעון ביום 29.11.09.

ה. שיק מס' 3269 על סך 610 ₪ לפרעון ביום 3.12.09.

ו. שיק מס' 0469 על סך 760 ₪ לפרעון ביום 30.10.09.

ז. שיק מס' 0434 על סך 900 ₪ לפרעון ביום 30.1.10.

ח. שיק מס' 3231 על סך 900 ₪ לפרעון ביום 10.2.10.

ט. שיק מס' 3232 על סך 900 ₪ לפרעון ביום 19.2.10.

י. שיק מס' 3233 על סך 900 ₪ לפרעון ביום 1.3.10.

יא. שיק מס' 3241 על סך 800 ₪ לפרעון ביום 30.1.10.

יב. שיק מס' 3243 על סך 800 ₪ לפרעון ביום 7.2.10.

יג. שיק מס' 3244 על סך 800 ₪ לפרעון ביום 22.2.10.

יד. שיק מס' 3245 על סך 800 ₪ לפרעון ביום 28.1.10.

טו. שיק מס' 0433 על סך 900 ₪ לפרעון ביום 15.1.10.

טז. שיק מס' 3230 על סך 900 ₪ לפרעון ביום 17.1.10.

יז. שיק מס' 0400 על סך 12,214 ₪ לפרעון ביום 20.1.10.

2. התובעת, חברה בע"מ, העוסקת בשירותי הדפסה ועיצוב גרפי, נתנה שירותים מקצועיים לנתבע, שהיה בעל בית דפוס בזכרון יעקב בשם "דפוס הברון".

במסגרת הפעילות העסקית ביניהם מסר הנתבע לתובעת את השיקים המפורטים בסעיף 1 לעיל, שהוגשו לפרעון וחוללו, והוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

3. הנתבע הגיש התנגדות וקיבל רשות להגן בתיקי ההוצל"פ הנ"ל בשתי טענות עיקריות, שנטל ההוכחה והשכנוע להוכחתן מוטל עליו בהיות התביעות תביעות שטריות, כדלקמן:

א. את רוב חוב השיקים המפורטים בסעיף 1 (א-טז לעיל) הוא שילם לתובעת על דרך של תשלום מזומן, שוברי אשראי של לקוחות שקיבל ושיקים של לקוחות שהסב או מסר לתובעת. על כן לא היתה הצדקה להגיש את השיקים הנ"ל לביצוע בתיק ההוצל"פ.

ב. השיק על סך 12,214 ₪ , המוזכר בסעיף 1 (יז) לעיל, ניתן כבטחון לפרעון יתר השיקים המוזכרים בסעיפים 1 (א – טז) לעיל, המסתכמים בסכום של 12,240 ₪ (ההפרש בשיעור של 36 שקלים נובע מטעות בחישוב שעשו הצדדים).

היות ורוב תמורת השיקים שולמה (טענת הגנה א' לעיל), לא היה מקום לממש את שטר החוב ולהגישו לביצוע בתיק ההוצל"פ.

4. מנגד טוענת התובעת כדלקמן:

א. כל השיקים המוזכרים בסעיף 1 לעיל, לרבות השיק על סך של 12,240, ניתנו בגין עבודה ושירות שנתנה לנתבע על פי הזמנתו.

ב. השיק המוזכר בסעיף 1 (יז) לעיל לא ניתן כשיק לבטחון אלא כשיק לפרעון חוב שוטף.

דיון והכרעה:

5. כאמור שתי שאלות עומדות להכרעה בתובעות אלה, כדלקמן:

א. האם הנתבע הוכיח כי פרע את רוב החוב נשוא שיקים 1 (א-טז)?

ב. האם הנתבע הוכיח כי השיק על סך 12,214 ₪, המוזכר בסעיף 1 (יז) לעיל, ניתן

לבטחון (לבטחון פרעון יתר השיקים שבסעיף 1)?

שאלה א' – האם הנתבע הוכיח כי פרע את החוב נשוא השיקים המפורטים בסעיף 1 (א-טז)?

6. בתצהירו נ/1 טוען הנתבע כדלקמן:

א. בשל בעיה שהיתה לו בבנק הוגבל חשבונו הפרטי בבנק לאומי, הוא החשבון ממנו נמשכו השיקים נשוא התובענות דנן.

הודעה על החלת ההגבלה על החשבון צורפה כנספח א' לנ/1, נושאת תאריך 6.10.09.

ב. מיד כשנודע לו הדבר הוא פנה למר זאב כוכבי (להלן: "זאב") מנהל התובעת, הבהיר לו את המצב והתחייב לתת לו שיקים חלופיים במקום השיקים שהיו בידיו, וכך עשה.

ג. סמוך לאותו מועד ולפי בקשתו של זאב, הוא גם מסר לו שיק על סך 12,214 ₪, סכום החוב המשוער שלו כלפי התובעת, נשוא השיקים שבידי התובעת, לבטחון לפרעון חוב השיקים. סוכם כי שיק זה יוחזר לידיו לאחר פרעון השיק באמצעות השיקים החלופיים שימסור לתובעת כאמור.

7. בתצהירו נ/2 פירט הנתבע כיצד שילם את חוב השיקים נשוא סעיפים 1 (א-טז), כדלקמן:

א. שיק פרטי שלו על סך 761 ₪ לפרעון ביום 15.10.09, בהתאם לקבלה שהתקבלה מהתובעת שמספרה 301689 שצורפה כנספח ב' 1 לנ/1.

ב. שיק של לקוח שלו בשם הנרי ניקולס על סך 221 ₪ לפרעון ביום 20.10.09 (צילום השיק צורף כנספח ב' לנ/1). הוא מסר לאותו לקוח חשבונית על הסכום האמור בהתאם לחשבונית שצורפה כנספח א' לנ/2 .

ג. שיק של לקוחה שלו בשם ללוש אסתר על סך 450 ₪ לפרעון ביום 27.10.09. הוא מסר ללקוחה חשבונית שלו שמספרה 2710 (צילום השיק צורף כנספח ב/3 לנ/1).

ד. שיק של לקוח שלו בשם איתן בן מאיר על סך 641 ₪ לפרעון ביום 29.10.09 . הוא מסר ללקוח חשבונית שלו שמספרה 2756 . העתק החשבונית צורפה כנספח א/1 לנ/2.

קבלה על הסכום הנ"ל נמסרה לו על ידי התובעת, לאחר שמסר לה את השיק, שצורפה כנספח ב/4 לנ/1 .

ה. שיק של לקוח שלו בשם יצחק גוילי על סך 256 ₪ לפרעון ביום 30.10.09. (העתק השיק צורף כנספח ב/5 לנ/1). הוא מסר ללקוח הנ"ל חשבונית שלו שמספרה 2734, שצורפה כנספח א/2 לנ/2.

ו. שיק של לקוח בשם משה בן שושן על סך 1,200 ₪ לפרעון ביום 1.11.09. הוא נתן ללקוח חשבונית שלו. העתק השיק צורף כנספח ב/6 לנ/1.

ז. שיק של לקוחה בשם וימונסקי עפרה על סך 270 ₪ לפרעון ביום 3.11.09. הוא מסר ללקוחה חשבונית אך לא הצליח לאתר אותה. בגין תשלום זה הוא קיבל קבלה מהתובעת שהוצאה על שמו.

העתק השיק צורף כנספח ב/7 לנ/1.

ח. הוא שילם לתובעת במזומן סכום של 200 ₪ ביום 5.11.09, בהתאם לקבלה שצורפה כנספח ב/8 לנ/1.

ט. באמצעות כרטיס אשראי ע"ש א"א רופא (לקוח שלו) על סך 220 ₪ לפרעון ביום 9.11.09 . הוא מסר ללקוח חשבונית שלו שמספרה 2757 וקיבל קבלה מהתובעת, שצילומה וצילום שובר האשראי צורפו כנספח ב/9 לנ/1.

י. סך של 200 ₪ הוא שילם במזומן לתובעת ביום 18.11.09 .

בנוסף הוא שילם לתובעת באמצעות שיק של לקוח בשם בלה ניסים על סך 350 ₪ לפרעון ביום 15.11.09. הוא הוציא ללקוח חשבונית שלו שמספרה 2790 .

את המזומן ואת השיק הוא מסר באותו יום לתובעת, 18.11.09, וקיבל קבלה על סך 550 ₪. צילום הקבלה והשיק צורפו כנספחים ב/10 , ב/11 לנ/1.

יא. שיק על סך 620 ₪ של לקוח בשם לוי גיא לפרעון ביום 18.11.09, הוא העביר לתובעת. ללקוח הוא הוציא חשבונית שלו שמספרה 2740 . מהתובעת הוא קיבל קבלה על שמו שמספרה 302126 .

העתק השיק צורף כנספח ב/12 לנ/1. העתק החשבונית שלו ושל הקבלה שקיבל מהתובעת צורפו כנספחים א/5 א/6 לנ/2.

יב. שיק על סך 687 ₪ הוא קיבל מגלריה שאנטי (לקוחה שלו) לפרעון ביום 20.11.09. הוא הוציא ללקוחה הנ"ל חשבונית שלו שמספרה 2647 .

הוא העביר את השיק לתובעת .

צילום השיק צורף כנספח ב/13 לנ/1.

8. לכאורה העולה מתצהירי הנתבע, כי שילם לתובעת לאחר שנודע לו על ההגבלה (וכאמור הודעה על ההגבלה נשלחה לו ביום 6.10.09 – ראה סעיף 6 לעיל), סך של 6076 ₪ על חשבון חובות השיקים נשוא סעיף 1 (א-טז).

יחד עם זאת, לפחות לגבי שיק אחד עולה על פניו קושי שמקשה לקבל את גירסת הנתבע בנדון אפילו על פניה. הכוונה לשיק המוזכר בסעיף 7 (א) לעיל.

מדובר בשיק על סך 761 ₪ לפרעון ביום 15.10.09, שהתובעת הוציאה קבלה על קבלתו ביום 10.6.09 (נספח ב/1 לנ/1).

ודוק – הקבלה הוצאה על ידי התובעת ביום 10.6.09, כארבעה חודשים עובר להודעת ההגבלה. היינו הנתבע מסר את השיק האמור לתובעת 4 חודשים לפני שידע כי יוגבל. מכאן כי לא יתכן כי שיק זה נמסר לתובעת בגין ההגבלה והידיעה כי השיקים שמסר לתובעת לא יכובדו.

נזכיר כי הנתבע בתצהיר עדותו הראשית ציין כי רק לאחר שנודע לו על ההגבלה התחייב לתת לתובעת שיקים חלופיים במקום השיקים שבידיה (סעיף 6 לנ/1).

מכאן כי על פניו שיק זה יש לגרוע מטענת הנתבע כי ניתן תמורת השיקים החלופיים, ויש להעדיף את גירסת התובעת כי ניתן תמורת עבודה שוטפת שסיפקה לנתבע על פי הזמנתו.

9. על כן יש לומר כי לכאורה עומדת לנתבע טענה לפרעון סך של 5,315 ₪, כתשלומים חלופיים במקום השיקים שהתובעת מחזיקה בידיה, נשוא סעיפים 1 (א-טז).

10. זאב, מנהל התובעת, בתצהיר עדותו הראשית ת/9, ציין כי שיקים של לקוחות הנתבע התקבלו בידי התובעת בעבור עבודות שביצעה ישירות ללקוחות הנתבע ואינם מהווים חלק מהשירותים שהעניקה התובעת לנתבע והוא לא שילם בגינם. היינו הנתבע מנסה לזקוף לזכותו תשלומי צד ג' ששולמו בגין שירותים אחרים (סעיף 13).

11. הנתבע נחקר חקירה נגדית על גירסתו בדבר תשלומים חלופיים בשיקים של לקוחותיו ויתר אמצעי התשלום כמפורט בסעיף 7 לעיל, וציין כדלקמן:

א. אין לו כרטיס הנהלת חשבונות בו מפורטות הפעולות החשבוניות שלו מול התובעת. הוא רק עושה מאזן שנתי בסוף השנה (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 11- 12).

ב. אין לו במסגרת המאזן השנתי כל פירוט איזה שיקים הוא נתן ונפרעו ואיזה שיקים הוא נתן ולא נפרעו במהלך השנה (עמ' 21 לפרוט' ש' 13 – 19).

ג. לשאלה מה קרה עם השיקים שבידי התובעת, ושתמורתם שולמה בדרך אחרת על ידי הנתבע, השיב הנתבע שזאב לא היה מחזיר לידיו את השיקים המקוריים שהוא פרע באמצעות מסירת שיקים של לקוחות (עמ' 21 לפרוט' ש' 24).

ד. כשנשאל איך בא לידי ביטוי פרעון של שיק שבידי התובעת, שהוא פרע בדרך אחרת על ידי שיק של לקוח, והשיב: "הוא רשום. הכל רשום. יש חשבוניות והכל צורף לתצהירי" (עמ' 21 לפרוט' ש' 26 – 27).

ה. כשנשאל כיצד בכל אופן הוא מדווח למנהל החשבונות שלו שחזר לו שיק והוא שילם את תמורתו בשיק של לקוח, השיב: "אני לא מדווח למנהל החשבונות שלי דבר. זה לא מעניין אותו. אני לא חברה בע"מ. אין לי הנהלת חשבונות כפולה" (עמ' 21 לפרוט' ש' 3 – 5).

ו. מציין הנתבע כי כשהיה משלם לתובעת בעבור שיק שחזר, התובעת לא היתה מוציאה לו פעמיים חשבונית אלא היתה מוציאה לו רק קבלה (עמ' 22 לפרוט' ש' 2 – 10).

ז. מודה הנתבע כי מנהל החשבונות שלו באמת לא יודע מה קורה עם הכספים שלו ועם התנועות הכספיות שלו (עמ' 22 לפרוט' ש' 15).

ח. לשאלה האם כנגד כל אחד מהשיקים שחוללו נשוא סעיפים 1 (א-טז) הוא קיבל חשבונית, הוא השיב בחיוב (עמ' 22 לפרוט' ש' 17 – 18).

ט. לשאלה כיצד המשיך לעבוד עם התובעת לאחר הגבלת החשבון, השיב שהוא עבד איתו על בסיס מזומן (כסף מזומן או שיקים של לקוחות) על כל עבודה שהתובעת ביצעה עבורו (עמ' 23 לפרוט' ש' 17 – 25; עמ' 24 לפרוט' ש' 30 - 31).

י. כשנשאל כיצד ניתן לדעת האם שיקים של לקוחות שהוא נתן לתובעת לאחר ההגבלה שימשו לפרעון חוב עבר שוטף נשוא השיקים, או בגין עבודה חדשה, השיב: "נתתי לו כסף תמורת עבודה, אם עשיתי ב- 400 או ב- 900 ₪. כל פעם שבאתי נתתי שיקים. אני לא יודע בכמה אני לוקח את העבודה וכמה נתתי" (עמ' 24 לפרוט' ש' 1 – 2).

12. גם זאב נחקר חקירה נגדית בנושא פרעון חוב השיקים נשוא סעיף 1 (א-טז), בשיקים של לקוחות או באמצעי תשלומים אחרים כמפורט בגירסת הנתבע שבסעיף 7 לעיל, וציין כדלקמן:

א. כל ביצוע עבודה אצל התובעת מתחיל בהזמנה ומסתיים בחשבונית (עמ' 33 לפרוט' ש' 1 – 4).

ב. באשר לטענתו בסעיף 13 לת/9 כי השיקים של לקוחות הנתבע שולמו לתובעת בגין עבודה שהתובעת סיפקה להם במישרין, למרות שלכאורה התיעוד התומך בגירסת הנתבע כמפורט בסעיף 7 לעיל, סותר גירסה זו (אותו תיעוד גם הוגש וסומן כנ/3 ו-נ/4), והשיב כי התובעת, לבקשת הנתבע, הסכימה לתת לו להמשיך לעבוד עימה, כדי שיוכל לעבוד ולהתפרנס ולפרוע את השיקים העתידיים שבידיה. ההסכמה היתה לעבודות ספציפיות ובתנאי שהשיק מהלקוח יגיע במישרין לתובעת. התובעת לא הסכימה לקבל שיקים של הנתבע בהיותו מוגבל. התובעת גילתה התחשבות בנתבע, בכך שאפשרה לו להוציא את החשבונית ללקוחות שלו ולהעביר את השיק אליה תוך שהיא מוציאה לו קבלה, כדי שלא יחשף שהנתבע למעשה לא מבצע את העבודות בבית העסק שלו אלא בבית העסק של התובעת (עמ' 37 לפרוט' ש' 3 – 11).

ג. לשאלה מדוע לא הוציא חשבוניות ישירות ללקוחות הנתבע שקיבלו ממנו שירות, השיב: "מר וקנין לא היה מוכן שנוציא חשבונית ישירות ללקוח שלו. אז למה צריכים אותו? יכולים לבוא ישר לתמר הפקות. הוא רצה לשמור על בלעדיות שלו עם הלקוח בצורה לגיטימית. זה היה התנאי שלו ללקוחות הספציפיים האלה. אני גם לא נותן לדפוס כזה או אחר להוציא חשבונית ישירות ללקוח שלי כשאני מבצע עבודות בחוץ" (עמ' 37 לפרוט' ש' 12 – 16).

13. עוד ראוי לציין את הרשום בחוות דעתו של רואה החשבון מטעם התובעת, מר גד כהן (ת/8), שעל פי נתוני הנהלת החשבונות של התובעת, החוב של הנתבע אל התובעת, לרבות סכום שיק על סך 12,214 ₪ (הנתון במחלוקת ולכך נתייחס להלן), הינו סך של 24,454 ₪.

היינו התאמה מוחלטת לשיקים נשוא תיק ההוצל"פ.

14. העולה מחוות הדעת ת/8, כי לכאורה התובעת מנהלת הנהלת חשבונות מסודרת, וככל שהיו משולמים לה תשלומים במקום שיקים שחזרו, היה הדבר בא לידי ביטוי בהנהלת החשבונות שלה.

הנחה זו לא נסתרה, למרות חקירתו הנגדית של מר גד כהן.

לטעמי גם לא נעשה נסיון בחקירתו הנגדית של מר כהן לסתור טענה זו, כפי שעולה מחקירתו הנגדית בעמודים 28 – 30, שהתמקדה יותר בשיק הבטחון הנטען על סך 12,214 ₪.

15. לאחר שעיינתי בכל אלה, שוכנתי כי הנתבע לא עמד בנטל הראיה והשכנוע המוטלים עליו (תביעה שטרית), להראות כי שילם תמורת השיקים החוזרים נשוא סעיף 1 (א-טז).

טעמיי הם כדלקמן:

א. אין לנתבע הנהלת חשבונות מסודרת להוכחת האמור (ראה סעיף 11 (א-ב) לעיל, וקשה לסמוך על עדותו בלבד בנדון (ראה דברנו סעיף 8 לעיל).

משאין לנתבע הנהלת חשבונות מסודרת, לא ניתן לדעת האם אכן השיקים החלופיים ניתנו במקום השיקים שבידי התובעת.

ב. לכאורה עצם השארותם של השיקים המקוריים בידי התובעת ולא נמסרו לנתבע לאחר תשלומם בדרך אחרת (שיקים חלופיים על פי הנטען), מחזק את טענת התובעת כי תמורתם לא שולמה לתובעת עד כה, וכי השיקים החלופיים ניתנו תמורת עבודה אחרת שסיפקה לנתבע.

ג. הנתבע לא הצליח לסתור את טענת התובעת, שהינה הגיונית וסבירה בנסיבות שנוצרו לאחר הגבלתו וחזרת השיקים שלו, כי הסכימה לעבוד עימו בעתיד רק על בסיס מזומן או שיקים של לקוחות, דבר שגם אושר על ידי הנתבע (ראה סעיף 11 ט' לעיל וסעיף 12 ב' לעיל).

לכן האמנתי למנהל התובעת מר זאב כוכבי, כי קיבל את השיקים של לקוחות התובעת, כתשלום בעבור עבודות אחרות ונוספות שביצעה התובעת בעבורו לאחר הגבלתו, ולא בתמורה לשיקים שבידי התובעת.

הסברו של זאב בנדון כמפורט בסעיף 12 (ב – ג) לעיל הגיוני וסביר בעיני.

ד. עדותו של הנתבע בנדון היתה די מבולבלת, וקשה היה לסמוך עליה.

הרושם שהתקבל שלא רק מנהל החשבונות של הנתבע לא ידע מה קורה עם התנועות הכספיות שלו (ראה סעיף 11 (ז) לעיל), אלא גם הנתבע עצמו לא מתמצא בכך, לכן קשה בנדון לסמוך על עדותו.

למשל הנתבע לא ידע לומר אודות כל שיק של לקוח שמסר לתובעת לאחר הגבלת חשבונו האם ניתן בגין עבודה חדשה שביצעה עבורו התובעת או בגין חוב עבר נשוא השיקים שבידי התובעת (ראה סעיף 11 (י) לעיל.

ה. חוות דעתו של רואה החשבון של התובעת (ת/8), חיזקה את המסקנה כי לא שולמה תמורת השיקים נשוא סעיפים 1 (א-טז), בדרך אחרת. חוות הדעת בנקודה זו לא נסתרה על ידי הנתבע, ומחזקת את המסקנה דלעיל כי השיקים האמורים לא נפרעו בדרך אחרת על ידי הנתבע.

16. לאור כל זאת אני קובע כי הנתבע לא הוכיח את טענתו בדבר תשלום השיקים החוזרים בדרך שציין בסעיף 7 לתצהירו וכמפורט לעיל, ואשר מסתכם או לכל היותר בסכום של 5,315 ₪, כמפורט בסעיף 9 לעיל.

17. טוען עוד הנתבע כי לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ פרע סכום נוסף מחוב השיקים נשוא סעיף 1 (א-טז), באמצעות באת כוחו, וכמפורט בסעיף 8 לנ/1 .

בסעיף 8 לנ/1 ציין הנתבע כי לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הוא מסר לתובעת באמצעות באת כוחו סכומים נוספים, שהיוו לפי חישוביו את יתרת חובו כלפיה בגין השיקים האמורים.

התשלומים הם כדלקמן:

3,000 ₪ ביום 12.1.10.

278 ₪ ביום 14.2.10.

1,425 ₪ ביום 5.7.10.

לתצהירו נ/1 הוא צירף את נספחים ג/1 – ג/3, העתקי שלושה שיקים בסכומים האמורים שנשלחו על ידי באת כוחו דאז, עו"ד נאווה גדיש, לבא כוחה של התובעת דאז, עו"ד אלי עמר.

18. במכתבה של עו"ד נאווה גדיש לבא כוחה של התובעת מיום 12.1.10 (הוגש וסומן ת/7), אנו למדים כי סכום השיק על סך 3,000 ₪ (אחד משלושת השיקים שנשלח על ידי בא כוחו של הנתבע דאז לתובעת, כמפורט בסעיף 17 לעיל), בא לכסות חוב שלושה שיקים כדלקמן:

שיק על סך 610 ₪ זמן פרעון 20.12.09.

שיק על סך 900 ₪, זמן פרעון 30.12.09.

שיק על סך 800 ₪ זמן פרעון 5.1.10.

שיק על סך 690 ₪ על חשבון שיק על סך 900 ₪, זמן פרעון 12.1.10.

עינינו הרואות כי רשימת השיקים נשוא תיקי ההוצל"פ דנן המפורטת בסעיף 1 לעיל, אינה כוללת את השיקים האמורים, ולכן לכאורה אינו קשור אליהם ואינו בא תמורתם.

נשאל על כך הנתבע בחקירתו הנגדית ולא היתה לו תשובה לכך, אלא אמר שהוא צריך לבדוק זאת אצל עו"ד גדיש (עמ' 27 לפרוט' ש' 8).

משכך ברור כי לא הוכח לי על ידי הנתבע שהשיק על סך 3000 ₪ ששלחה עו"ד גדיש, שהוא הסכום המשמעותי, שולם על חשבון השיקים הנקובים בסעיף 1 לעיל.

19. שיק נוסף מתוך השלושה ששלחה עו"ד גדיש על סך 1425 ₪, הופחת מחובו של הנתבע אל התובעת כמפורט בת/8, חוות הדעת החשבונאית (ראה עמ' 3 לחוות הדעת).

היינו יש כאן הודאה של התובעת בצורך להפחית את סכום השיק מחוב הנתבע אליה, נשוא תיקי ההוצל"פ.

לאחר תשלום החוב האמור, סכום החוב הנומינלי של הנתבע לתובעת עומד על 23,095 ₪. אלמלא ההפחתה היה חובה של התובעת כסכום השיקים שבסעיף 1 על סך 24,454 ₪.

לכן לטעמי יש להפחית מתיקי ההוצל"פ סכום של 1425 ₪ נכון ליום 5.7.10, תאריך פרעון השיק ששלחה עו"ד גדיש לב"כ התובעת כמפורט בסעף 17 לעיל.

נדגיש כי סכום זה שולם רק לאחר פתיחת תיקי ההוצל"פ ולא קודם לכן.

20. באשר לשיק השלישי ששלחה עו"ד גדיש על סך 278 ₪ כמפורט בסעיף 17 לעיל, יש לומר כי סכום זה למעשה סגר את סכום השיק של 900 ₪, שעל חשבון תמורתו שולם סכום של 690 ₪ במסגרת השיק של 3,000 ₪ (ראה סעיף 18 לעיל).

ברור כי סכום של 690 ₪ הוא רק על חשבון סכום השיק של 900 ₪, כפי שציינה עו"ד גדיש במכתבה ת/7, וההפרש הנומינלי הוא 210 ₪ .

ההפרש של 68 ₪, שהוא סכום זניח יחסית, והייתי רואה אותו כשערוך לסכום השיק הנ"ל.

בכל אופן לא שוכנעתי כאמור כי יש להפחית סכום זה כאמור מסכום השיקים דנן.

21. לסיכום יאמר כי גם התשלומים ששולמו באמצעות עו"ד גדיש, רובם לא שולמו בגין השיקים דנן, אלא רק שיק של 1425 ₪ מיום 5.7.10, ורק סכום זה יופחת מאחד מתיקי ההוצל"פ נשוא תובענה זו, נכון לאותו מועד.

22. סוף דבר בשאלה א' - הנתבע לא הוכיח כי שילם את רוב תמורת השיקים נשוא סעיף 1 (א-טז), באמצעי תשלום אחרים אלא רק סכום של 1,425 ₪ נכון ליום 5.7.10, שכאמור שולם רק לאחר פתיחת תיקי ההוצל"פ.

שאלה ב' - האם הנתבע הוכיח כי השיק על סך 12,214 ₪ ניתן לבטחון?

23. כאמור טוען הנתבע כי השיק על סך 12,214 ₪, המוזכר בסעיף 1 (יז) לעיל, ניתן לבטחון לפרעון יתר השיקים שבסעיף 1 לעיל.

24. גירסת הנתבע בנדון ניתנה בתצהירו נ/1 (סעיף 6), שם ציין כי לאחר שקיבל הודעה מהבנק כי חשבונו הוגבל, ביקש מזאב שלא להפקיד את יתרת השיקים שבידי התובעת, ובמקומם יתחייב למסור לו שיקים דחויים שיקבל מלקוחותיו. סמוך לאותו מועד, ביקש ממנו זאב שיק לבטחון על סכום יתרת השיקים שבידי התובעת, שיוחזר לידיו לאחר תשלום תמורת השיקים שבידי התובעת. על כן את השיק על סך 12,214 ₪ הוא נתן לתובעת כשיק לבטחון.

25. נחקר הנתבע חקירה נגדית על תצהירו בנדון וציין כדלקמן:

א. הוא נתן את השיק האמור לזאב כשהוא היה ממולא לחלוטין, הוא רק לא רשם עליו מאחור שזה שיק לבטחון. היינו היה רשום בשיק "שם הנפרע", "סכום" ו"תאריך". כל השיק נרשם בכתב ידו והוא גם חתום עליו (עמ' 20 לפרוט' ש' 10 – 15).

ב. לאחר שהוא מסר את השיק לזאב, זאב נכנס לחדר של עובדת התובעת בשם אתי

אלון ומסר לה את השיק (עמ' 20 לפרוט' ש' 17 – 21).

ג. לשאלה האם הוא דיבר עם אתי אלון לפני מסירת השיק או לאחריו, השיב בשלילה (עמ' 20 לפרוט' ש' 22).

יותר מזה הדגיש הנתבע כי מאז ועד לעדותה של אתי בדיון הנוכחי (ולעדותה נתייחס להלן), הוא לא שוחח איתה על עדותה, ולא יצר איתה קשר בנידון (עמ' 27 לפרוט' ש' 21 – 24).

ד. בגין כל השיקים נשוא סעיף 1 (א-טז) הוא קיבל קבלה וחשבונית מהתובעת. על השיק נשוא סעיף 1 (יז) הוא לא קיבל קבלה וחשבונית מהתובעת (עמ' 22 לפרוט' ש' 17 – 19).

כשעומת עם הטענה שקבלה בגין השיק האמור הוא קיבל סמוך למועד שנתן את השיק לזאב, השיב: "לא זוכר" (עמ' 22 לפרוט' ש' 20).

ה. לשאלה מדוע לא הקפיד לקבל קבלה בגין השיק האמור, השיב:"השיק הזה של ה- 12,000 ₪ לא היה מיועד לפרעון" (עמ' 22 לפרוט' ש' 22 – 23).

כשהוצגה לו קבלה מספר 302081 מתאריך 27.10.09 (צורפה כנספח לת/9), אודות השיק האמור, השיב שהוא לא קיבל קבלה זו (עמ' 22 לפרוט' ש' 24).

יחד עם זאת הוא מאשר כי מסר את השיק לזאב בסביבות חודש אוקטובר 2009, הוא לא זוכר במדוייק מתי (עמ' 22 לפרוט' ש' 26 – 27).

לשאלה מדוע כשמסר את השיק לזאב לא המתין לקבל קבלה, השיב: "לא חיכיתי כי הוא אמר שהוא שם את זה בצד, שזה שיק לבטחון. הוא אמר כשאגמור לשלם לו את החוב הוא יחזיר לי את השיק" (עמ' 23 לפרוט' ש' 13 – 14).

ו. לשאלה האם נערכה איזה שהיא התחשבנות בינו לבין זאב עובר למסירת השיק, השיב: "כן. עשינו התאמה עם כל השיקים שיש לו, עשינו חשבון כמה שיצא, ועל זה קיבל אותו סכום. עשינו את זה ביחד" (עמ' 22 לפרוט' ש' 28 – 29).

כשעומת עם הטענה שחיבור סכומי השיקים נשוא סעיף 1 (א-טז) נותן סך של 12,240 ולא סכום של 12,214, כסכום השיק, השיב: "יכול להיות שהיתה טעות סופר" (עמ' 23 לפרוט' ש' 7).

לשאלה האם ההתחשבנות נעשתה ידנית או באמצעות מחשב, השיב כי ההתחשבנות היתה עם מחשבון וכנראה שהיתה טעות במחשבון של זאב (עמ' 23 לפרוט' ש' 10 – 11).

לשאלה כיצד יתכן שיש טעות סופר כאשר רואים שכל סכומי השיקים הם בסכומים עגולים, לכן לא יתכן שסכומם יתן ספרות בודדות דוגמת סכום השיק הנדון (12,214), השיב: "יש טעות" (עמ' 23 לפרוט' ש' 12).

26. לחיזוק עדותו בדבר מסירת השיק על סך 12,214 ₪ כשיק לבטחון, הביא הנתבע לעדות את הגב' אתי אלון, שעבדה כמנהלת חשבונות אצל התובעת.

בחקירתה הראשית ציינה הגב' אלון כדלקמן:

א. היא עבדה אצל התובעת בסביבות שנה וחצי, עד סוף 2009 תחילת שנת 2010 (עמ' 12 לפרוט' ש' 21 – 22).

בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2009 היא עדיין עבדה כמנהלת חשבונות אצל התובעת (עמ' 12 לפרוט' ש' 23 – 24).

ב. כשנשאלה מה ידוע לה על השיק של 12,214 שמסר הנתבע לתובעת, ציינה כי הנתבע, שעבד עם התובעת, נקלע לחובות והיו לו שיקים שחזרו. התובעת החזיקה ברשותה באותו מועד מספר שיקים של הנתבע. הנתבע אמר שהוא ישלם את תמורת השיקים שבידי התובעת.

להבטחת תשלום תמורת השיקים הוא נתן לתובעת את השיק האמור בסכום של 12,214 ₪ כשיק פתוח לבטחון, כאשר לא היה רשום בו סכום (עמ' 13 לפרוט' ש' 1 – 7).

ג. לשאלה מתי ניתן השיק הזה השיבה שהיא לא זוכרת תאריכים. מה שהיא זוכרת שביום מסירת השיק הנתבע ישב עם זאב עקב סכסוך שנוצר בין שניהם. זאב הטיח בנתבע שהוא ראה במצלמות בית העסק שהוא גנב ממנו הדפסות ולא שילם עליהם (עמ' 13 לפרוט' ש' 8 – 17).

ד. סכום השיק הנ"ל הוא כסכום השיקים שהיו בידי התובעת, לרבות העתידיים שהחזיקה ברשותה בעת מסירת השיק (עמ' 13 לפרוט' ש' 15 – 17).

ה. היא הוציאה את החשבונית של השיק האמור (עמ' 13 לפרוט' ש' 20).

לשאלה מה נרשם בחשבונית השיבה: "אני לא בטוחה בזה. אני זוכרת שדיברנו על זה, אבל אני זוכרת שהרגשתי עם זה רע. יש שתי אפשרויות. או שהיתה שורה אחת עבודות הדפסה כלליות בחשבונית או שעשינו כמה שורות עם סוגי הדפסות. לדעתי זה האופציה השניה. התלבטנו מה לעשות... כדי שאם תהיה אחרי זה תביעה בעתיד, אז תהיה הוכחה של מה שהוא לקח אבל בפועל אין לזה הזמנות במערכת כמו כל ההזמנות האחרות (עמ' 13 לפרוט' ש' 21 – 25).

במילים אחרות טענה העדה כי זאב ניסה ליצור רושם שהשיק הזה הוא לא שיק לבטחון אלא שיק תמורת הזמנה (עמ' 13 לפרוט' ש' 28 – 29).

אין הזמנת עבודה לתובעת אודות שיק הבטחון (עמ' 15 לפרוט' ש' 3 – 4).

ו. בחודש אוקטובר 2009 מועד מסירת השיק, היא היתה בחופשת לידה (היא ילדה בתאריך 23.9.09 את בנה ירין), אבל היא באה למשרדי התובעת כדי לעזור (עמ' 14 לפרוט' ש' 4 – 9).

לשאלה מתי היא מילאה את החשבונית השיבה: "אני לא יודעת להגיד" (עמ' 14 לפרוט' ש' 19). בהמשך ציינה, במענה לשאלה באיזה תקופה זה היה, שזה היה "אחרי שנוצר הסכסוך עם הנתבע" (עמ' 14 לפרוט' ש' 20).

27. בחקירתה הנגדית ציינה הגב' אלון כדלקמן:

א. כאמור בנה נולד ביום 23.9.09, אך היא באה לעבוד במסגרת חופשת הלידה על פי בקשת התובעת (עמ' 15 לפרוט' ש' 7 – 8).

בגין עבודתה בחופשת הלידה היא לא קיבלה שכר (עמ' 15 לפרוט' ש' 9 – 11).

ב. כשהוצג לה מכתב שהיא כתבה לתובעת מיום 15.7.09 (ת/1) על פיו יחסי עובד מעביד שבינה ובין התובעת הסתיימו ביום 15.7.09, אישרה כי היא חתומה על המכתב (עמ' 15 לפרוט' ש' 13 – 14).

כשהוצג לה רישום בכתב ידה, כי יצאה לחופשת לידה מוקדמת בחודשים יולי אוגוסט ספטמבר, אישרה זאת (עמ' 15 לפרוט' ש' 17 – 18).

כשהוצג לה מסמך כי החלה עבודתה ביום 10.12.07 (ת/3), אישרה זאת (עמ' 15 לפרוט' ש' 19 – 20).

כשהוצג לה ספחי שיקים ת/4 ותלוש שכר ת/5 לחודש 6/09 המלמדים על גמר חשבון, השיבה שאינה זוכרת לאשורו את הדברים, אבל גם אם עשו גמר חשבון והיא חזרה לעבוד לאחר מכן, אז היא קיבלה שכר (עמ' 17 לפרוט' ש' 13 – 21).

ציינה הגב' אלון כי למרות מכתב הפסקת העבודה היא המשיכה לעבוד לאחריו אצל התובעת. גם קודם לכן היא הגישה מכתב התפטרות לתובעת והמשיכה לעבוד (עמ' 16 לפרוט' ש' 1 – 5).

ג. כשהוצגה לה הקבלה נשוא השיק על סך 12,214 ₪ מיום 27.10.09 היא קבלה מס' 302081, ונשאלה האם היא הוציאה את הקבלה, השיבה: "לא יודעת לענות לך על זה, עברו כמה שנים" (עמ' 15 ש' 24 – 25).

ד. כשהוצגה לה חשבונית מס' 203612 שצורפה לת/9, ונשאלה האם זו החשבונית שהוציאה בגין השיק הנדון, השיבה בחיוב (עמ' 15 לפרוט' ש' 29 – 30).

כשנשאלה האם היא בטוחה בכך השיבה בחיוב (עמ' 16 לפרוט' ש' 1).

בהמשך אף ציינה כי למרות שהיא הוציאה את החשבונית היא לא זוכרת במדויק מתי היא הוציאה אותה. לדעתה זה עוד היה בחופשת הלידה שלה (עמ' 16 לפרוט' ש' 7).

כשנשאלה מדוע היא מתלבטת לגבי תאריך החשבונית, הרי התאריך רשום על החשבונית (14.12.09), השיבה: "החשבונית יצאה בתאריך שנקוב בה. אני זוכרת כשעשיתי את החשבונית הזו הגעתי אחר הצהריים וישבתי עם זאביק... זה היה שעות ערב מאוחרות כשבאתי לעזור. קשה לי לחזור אחורה ולזכור בדיוק. זה היה אחר הצהריים מאוד מאוחר" (עמ' 16 לפרוט' ש' 8 – 12).

ה. כשנשאלה מתי הפסיקה לעבוד אצל התובעת, השיבה שבתחילת שנת 2010. לא הרבה זמן אחרי הוצאת החשבונית נשוא השיק האמור (עמ' 16 לפרוט' ש' 13 – 14).

ו. היא מציינת כי גם כיום היא עובדת בהנהלת חשבונות והיא מוציאה כ- 7000 חשבוניות בשנה. למרות זאת היא זוכרת דווקא את החשבונית האמורה כי אי אפשר להתעלם מזה, שכן היא היתה מעורבת באיזה שהיא תחבולה מסוימת כנגד הנתבע (עמ' 16 לפרוט' ש' 16 – 24).

כשנשאלה מדוע לא אמרה לזאב שהיא לא רוצה להיות מעורבת בתחבולה הזו, השיבה: "כשעבדתי אצל זאביק ... נאלצתי לעשות כל מיני דברים שנגדו את העקרונות שלי בהרבה מאוד מובנים. לשאלתך אז למה המשכתי לעבוד שם – כי הייתי צריכה משכורת" (עמ' 16 לפרוט' ש' 28).

ז. לשאלה האם היא סיימה את עבודתה אצל התובעת בטונים צורמים, השיבה שבהתחלה זה היה תקין ולאחר מכן זה הסתבך, כשזאב התרגז מדוע היא הלכה לעבוד במקום אחר. לכן לגירסתה הוא התחיל ללכלך עליה שהיא גנבה לו מסמכים והיא אפילו ניגשה למשטרה והגישה תלונה נגדו בגין כך (עמ' 16 לפרוט' ש' 29 – 31; עמ' 17 לפרוט' ש' 1 – 3).

ח. כשנשאלה מה הקשר בינה ובין הנתבע, השיבה שהנתבע בעבורה הוא אדם יקר. היא הכירה אותו במסגרת עבודתה אצל התובעת ואין ביניהם קשר משפחתי או חברי. היא מכבדת ומחבבת אותו ואין ביניהם יחסים אישיים (עמ' 17 לפרוט' ש' 26 – 29).

ט. כשנשאלה האם היא נמצאת באיזה שהיא מצוקה כלכלית, השיבה בשלילה (עמ' 17 לפרוט' ש' 30).

לשאלה האם יש נגדה או נגד בעלה תיקי הוצל"פ פתוחים השיבה בשלילה (עמ' 18 לפרוט' ש' 13).

28. זאב נתן תצהיר משלים בעקבות עדותה של אתי אלון, שהוגש וסומן ת/10 בו ציין כדלקמן:

א. בנה של הגב' אלון ירין נולד בשנת 2008 ולא בשנת 2009 כפי שניסתה להציג במהלך עדותה.

ב. הגב' אלון הפסיקה את עבודתה אצל התובעת בחודש 7/09 ולא בתחילת 1/10 כפי שהעידה.

ג. הגב' אלון לא אמרה אמת כשציינה בעדותה שאין לה בעיות כלכליות. הגב' אלון הוכרזה כמוגבלת לפי חוק השיקים בשנת 2008.

29. בתצהירו ת/9 ציין זאב אודות השיק על סך 12,214 ₪ כדלקמן:

א. הנתבע מסר דיווחים כוזבים בדבר שימושים שעשה במכונות התובעת.

ב. בפגישה שקיים עם הנתבע בנדון, הוא דרש מהנתבע לסגור את חובו בנדון בגין השימוש שעשה במכונות ולא דיווח עליו , והשיק על סך 12,214 ₪ ניתן לתובעת בגין שימושים אלה.

ג. לכן אין מדובר בשיק לבטחון אלא כתשלום בגין שירותים שצריך הנתבע מהתובעת.

30. מר זאב כוכבי נחקר בנדון חקירה נגדית שתמציתה כדלקמן:

א. בגין הגניבה שביצע הנתבע מהתובעת, בכך שהפעיל את מכונות ההדפסה ולא דיווח על כמות ההדפסות המדוייקת, הוא הגיש תלונה במשטרה, תלונה שנסגרה בסופו של דבר (עמ' 34 לפרוט' ש' 1 – 11).

ב. לטענתו הנתבע גנב ממנו צילומים וחומרי גלם (נייר ומעטפות) בסכום של כ- 80,000 עד 120,000 ₪ (עמ' 34 לפרוט' ש' 29 – 30; עמ' 35 לפרוט' ש' 1 – 4).

ג. הוא גילה את היקף הגניבה לקראת סוף חודש 10/09 (עמ' 35 לפרוט' ש' 17).

הוא קיים פגישה עם הנתבע ולאחר דין ודברים הנתבע הודה בחלק מהגניבות והסכים לשלם סכום של 12,214 ₪ (עמ' 36 לפרוט' ש' 1 – 2).

הוא לא יכול לומר היום כיצד הגיעו בדיוק לסכום הזה של השיק, שכן חלף המון זמן, אבל יש לו ראיות כי הנתבע ביצע מעשי גניבה מהתובעת (עמ' 36 לפרוט' ש' 6 – 12).

יחד עם זאת הוא מציין כי סכום השיק על סך 12,214 ₪ סיים את ההתחשבנות שבין התובעת לנתבע בעניין הגניבות (עמ' 40 לפרוט' ש' 5 – 6).

31. גם בת זוגתו של זאב, הגב' אנני אלרועי, נתנה תצהיר בנדון (ת/11), בו ציינה כדלקמן:

א. היא בעלת מניות ומורשת חתימה בתובעת.

ב. היא עבדה בחברה החל משנת 2007 ויש לה הרשאה להוציא חשבוניות, קבלות ותעודות משלוח.

ג. הגב' אלון הפסיקה לעבוד אצל התובעת בחודש 7/09, ולא התנדבה לסייע בתובעת לאחר שעזבה את עבודתה בה.

ד. בנה ירין נולד בחודש 9/08 ולא בשנת 2009, כגירסתה בעדותה.

ה. היא נכחה ביום 27.10.09 בפגישה שהתקיימה בין זאב לנתבע, שלאחריה זאב העביר לידיה שיק של הנתבע על סך 12,214 ₪, והיא הנפיקה את הקבלה שהוצאה בו ביום לנתבע.

32. בחקירתה הנגדית ציינה הגב' אלרועי כדלקמן:

א. היא בת זוגתו של זאב בחמש שנים האחרונות (עמ' 42 לפרוט' ש' 2.)

ב. הם גילו שהנתבע מרמה את התובעת כחודש וחצי לפני הפגישה של הנתבע עם זאב, בחודש 10/09 (עמ' 42 לפרוט' ש' 3 – 4).

ג. במהלך הפגישה בחודש 10/09 נכחו במשרדי התובעת רק זאב, הנתבע והיא. אתי אלון בודאות לא היתה נוכחת (עמ' 42 לפרוט' ש' 5 – 8).

ד. היא זו שהנפיקה את הקבלה והחשבונית נשוא השיק (עמ' 42 לפרוט' ש' 9 – 11).

ה. השיק ניתן לאחר הסכמה בנושא הגניבות שיוחסו לנתבע (עמ' 42 לפרוט' ש' 15 – 19).

ו. היא לא זוכרת אם הגישו תלונה במשטרה בגין הגניבות הנטענות, אלא היא זוכרת שהגישו תלונה על השיקים החוזרים של הנתבע (עמ' 43 לפרוט' ש' 9 – 17).

33. כאמור, בת/8, חוות דעת רואה החשבון של התובעת, נרשם השיק על סך 12,214, כשיק לפרעון שוטף ולא כשיק לבטחון.

נחקר על כך רואה החשבון גד כהן בחקירה נגדית וציין כדלקמן:

א. הסכום של 12,214 הוא סכום גבוה יחסית לתשלומים השוטפים האחרים. הוא הבין מזאב שמדובר בתשלום חוב מתמשך של הנתבע אצל התובעת (עמ' 28 לפרוט' ש' 28 – 31).

ב. לשאלה מדוע חשבונית המס בגין השיק האמור הונפקה כחודשיים לאחר מועד מסירת השיק, השיב: "חשבונית צריכה להיות מוצאת על פי חוק מע"מ תוך חודש מביצוע העבודה, או תוך 7 ימים מיום קבלת התשלום. בעניין הזה, בשעתו התייעץ איתי זאב, אני ביקשתי להוציא חשבונית לפני סוף המס וזו התשובה שיצאה בדצמבר" (עמ' 30 לפרוט' ש' 1 – 3). כשנשאל מדוע התובעת לא הוציאה חשבונית 7 ימים לאחר קבלת השיק, השיב: "תשאל את זאב. אני לא יודע" (עמ' 30 לפרוט' ש' 4).

ג. לשאלה מדוע על גבי שיק זה באופן חריג נרשמה ערבותו האישית של הנתבע, השיב: "אני לא יודע אבל יכול לשער שהיה חשש שהשיק זה לא יפרע לאור שיקים שחזרו. ביום כתיבת השיק הלקוח כבר היה מוגבל וכנראה שהיו חששות עם מר כוכבי" (עמ' 30 לפרוט' ש' 19 – 21).

34. עומת הנתבע בחקירתו הנגדית עם טענת הגניבה המייחסת לו התובעת, שבגינה גם נתן לכאורה את השיק על סך 12,214 ₪ וציין כדלקמן:

א. הוא מכחיש כי גנב מהתובעת צילומים ו/או חומרי גלם, תוך שהוא מציין כי לא היתה לו גישה עצמאית למכונות הצילום, והוא לא הפעילן בעצמו אלא רק על ידי עובדי התובעת (עמ' 24 לפרוט' ש' 3 – 14).

ב. כשעומת עם הטענה שגם אתי אלון העידה שזאב קיים איתו פגישה בנושא הגניבות הנטענות והשיב: "אני לא יודע על מה היא מדברת" (עמ' 24 לפרוט' ש' 23 – 24).

הוא הכחיש כי היה סכסוך ובינו לזאב בנושא השימוש במכונות של התובעת (עמ' 24 לפרוט' ש' 26).

הוא הכחיש כי זאב פנה אליו בטענה שהוא חייב לו כסף בגין גניבות (עמ' 24 לפרוט' ש' 30 – 31).

35. כשאני בוחן את כל העדויות שבפניי בנושא שאלה ב', כהגדרתה לעיל, שוכנעתי לקבוע כי הנתבע לא הוכיח (ועליו נטל הראיה והשכנוע בנדון בהיות התביעות תביעות שטריות), כי נתן את השיק על סך 12,214 ₪, כשיק לבטחון, (בטחון לפרעון השיקים שבידי התובעת).

טעמיי יפורטו להלן:

א. האמנתי לזאב כי קיבל את השיק על סך 12,214 ₪, לאחר שייחס לנתבע גניבות מהתובעת, וניהל איתו משא ומתן בגין כך בפגישה שהתקיימה ביום 27.10.09 מועד מסירת השיק.

שוכנעתי מגירסתו של זאב כי השיק ניתן לסילוק טענת הגניבות של התובעת כנגד הנתבע.

זו גם הסיבה שלא הוצאה הזמנת עבודה בגין השיק האמור על ידי התובעת.

נושא הפגישה, ביום 27.10.09 בסוגיית הגניבות הנטענות, חוזקו בעדותן של הגב' אלרועי (ראה סעיף 32 לעיל), ועדת ההגנה הגב' אתי אלון (ראה סעיפים 26 (ד' + ו') לעיל).

ב. האמנתי לזאב ולגב' אלרועי כי במועד מסירת השיק בתאריך 27.10.09 נכחו רק זאב, הגב' אלרועי והנתבע במשרדי התובעת, כאשר מי שהנפיק את הקבלה ולאחר מכן את החשבונית בגין השיק היתה הגב' אלרועי ולא הגב' אתי אלון.

ג. לא האמנתי לגב' אתי אלון כי היתה במשרדי התובעת ביום מסירת השיק בתאריך 27.10.09, שכן הוכח לי בסבירות ראויה כי במועד זה כבר לא עבדה אצל התובעת, כעולה מנספחים ת/1 , ת/2 , ת/4, ת/5.

נזכיר כי ת/1 הוא מכתב הפסקת עבודה, על פיו לכאורה סיימה את עבודתה אצל התובעת ביום 15.7.09, ותשלומי גמר החשבון ת/3 – ת/5 מאשרים זאת לכאורה.

נזכיר כי הגב' אלון ציינה כי בזמן מסירת השיק היתה בחופשת לידה של בנה ירין, ובדיעבד (לאחר עדותה) התברר כי בנה ירין נולד בחודש 9/08 ולא בחודש 9/09 ולכן לא יתכן כי היתה בחופשת לידה באותה עת.

זאת ועוד, העידה הגב' אלון כי עבדה אצל התובעת כשנה וחצי בסה"כ (ראה סעיף 26 (א) לעיל). ת/3 מלמד כי התחילה לעבוד אצל התובעת ביום 10.12.07. אם נוסיף שנה וחצי לתאריך זה נקבל את חודש 6/09, תאריך התואם לערך את הפסקת העבודה על פי ת/1. משכך סביר כי בעת מסירת השיק על ידי הנתבע לתובעת בחודש 10/09, היא כבר לא עבדה בתובעת, ולכן גם לא יכלה להיות נוכחת בעת פגישתו של זאב עם הנתבע במועד מסירת השיק.

גם בחנתי את עדותה של הגב' אלון מאוד בזהירות נוכח העובדה כי סיימה את עבודתה אצל התובעת "בטונים צורמים" עד כדי כך שהגישה תלונה במשטרה נגד זאב (ראה סעיף 27 (ז') לעיל).

ד. גם לא התברר לי עד תום הקשר שבין הנתבע לגב' אלון, יחד עם זאת עדותו של הנתבע אודות קשריו עם הגב' אלון עד למועד עדותה תמוהה מאוד.

נזכיר כי הנתבע טוען שלא שוחח עם הגב' אלון מאז מסירת השיק ועד עדותה (ראה סעיף 25 ג' לעיל, אז הכיצד ידע כי יש לה מידע רלוונטי לעניינו?!

ה. חיזוק לעובדה כי השיק לא נמסר לבטחון מצויה בעובדה שלא נרשם עליו כי הינו "לבטחון" והוא מולא באופן מלא בעת מסירתו, לרבות תאריך וסכום, על ידי הנתבע בכתב ידו (ראה סעיף 25 (א) לעיל), דבר שלא אופייני לשיק לבטחון.

גם סכום השיק (12,214) אינו תואם את סכומי השיקים שבידי התובעת (12,240), ולכן קשה לראות בו שיק לבטחון לפרעון השיקים האחרים.

לא קיבלה כפשוטה את טענת הנתבע כי מדובר בטעות סופר של 36 שקלים, שכן כל השיקים האחרים הם בסכומים עגולים, ולכן לא צריכה להיות סיבה ששיק הבטחון לפרעונם יהיה בסכום שאינו עגול.

36. כל אלה כאמור גרמו לי כאמור להסיק ולקבוע שהנתבע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח שהשיק על סך 12,214 ₪ ניתן לבטחון, ודין טענתו זו להידחות.

37. אין בקביעתי האמורה כדי להכריע בשאלת טענת הגניבות או היקפן שמייחסת התובעת לנתבע, ושהוכחשו על ידי הנתבע בחקירה נגדית .

כל שקבעתי בפסק דין זה הוא שהשתכנעתי כי במסגרת הפגישה שקוימה בין זאב לנתבע ביום 27.10.09 בנושא הגניבות הנטענות, סוכם ביניהם כי סכום של 12,214 ₪ יסלק מחלוקת זו שביניהם.

סוף דבר

38. דין ההתנגדויות של הנתבע להידחות ברובן, למעט סכום של 1,425 ₪, נכון ליום 5.7.10 שצריכים להיות מופחתים מאחד מתיקי ההוצל"פ (לשיקול דעת התובעת, שכן לא ניתן לייחס סכום זה לאחד מתיקי ההוצל"פ אלא באופן כללי, שכן תשלומי הנתבע היו על חשבון ולא תמורת שיק ספציפי).

39. בכפוף לאמור בסעיף 38 לעיל יכולה התובעת להמשיך לפעול בתיקי ההוצל"פ נשוא התובענות המאוחדות.

40. הנתבע ישא בהוצאות משפט של התובעת ובהוצאות שכר טרחת עורך דינה בסכום כולל של 8,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

41. סכום הפקדון שהפקיד הנתבע במסגרת הרשות להגן (סכום של 3,000 ₪ על פי החלטת כב' הרשמת קרן מרגולין פלדמן מיום 20.8.10), יועבר לידי התובעת באמצעות בא כוחה, ויופחת מסכום אחד מתיקי ההוצל"פ.

42. המזכירות תעביר פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים.