פסק דין בדבר הוצאות משפט.

רקע

יסודה של התביעה בתיק זה בתאונת עבודה שלטענת התובע התרחשה ביום 18/8/2004 בעת עבודתו אצל הנתבעים. לטענת התובע במהלך עבודתו במוסך של הנתבעים, התבקש התובע להרים מכסה מנוע כבד של ג'יפ לצורך אחסנתו במקום מוגבה. כשניסה התובע להרים את מכסה המנוע הוא הרגיש לפתע כאב חד וזרם בגבו התחתון.

מומחה של בית המשפט בתחום האורתופדיה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועות בעמוד שדרה מתני בצורה קלה. עוד נקבעה לתובע – בהסכמה - נכות בשיעור של 7.5% בתחום הנפשי. עוד זאת, התובע הוכר על ידי המל"ל כנפגע עבודה, ונקבעו לו 20% נכות בתחום האורתופדי, ו-10% נכות בתחום הנפשי. עוד נקבע במל"ל כי יש להפעיל את תק' 15 במלואה, כך שהנכות המשוקללת שנקבעה לתובע במל"ל עומדת על 42%.

הנתבעים הפעילו פוליסת ביטוח שרכשו בחברת הפניקס, והיא שייצגה אותם בהליך המשפטי. הנתבעים כפרו בהתרחשות התאונה בנסיבות שנטענו על ידי התובע ובאחריות לתאונה. לשיטת הנתבעים, התובע שהוא בן משפחה של הנתבע 1, הועסק במוסך כפקיד וכשליח. התאונה שבה נפגע התובע ארעה בשעה שהתובע עבד במסגריה אצל אחרים ללא תלוש שכר מסודר וללא תשלום דמי ביטוח לאומי. במטרה לסייע לתובע בהליכים מול המל"ל חתם לו הנתבע 1 על הטופס המאשר את הפגיעה בעבודה, כאילו ארעה בעבודה במוסך.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק, ומבלי לנקוט עמדה בשאלה החבות הצעתי לתובע למשוך את תביעתו מחמת שהנזק נבלע בתגמולי המל"ל. (הנזק נאמד בסכום של כ 435,000 ₪, ואילו תגמולי המל"ל על פי חוות דעת אקטוארית עומדים על כ-540,000 ₪). (ר' החלטה מיום 26/7/2015).

בתחילה הודיע התובע שהוא עומד על תביעתו, והתיק נקבע לשמיעת ראיות. ברם, במועד שנקבע לשמיעת הראיות והומר לישיבת תזכורת – לבקשת הצדדים – הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה בדבר דחיית התביעה. חברת הביטוח שייצגה את הנתבעים במסגרת ההליכים, ונשאה בהוצאות עבורם, הותירה את שאלת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט. לעומתה, הנתבע 1 הודיע שהוא עומד על חיוב התובע בהוצאות שבהם נשא הנתבע 1 בגובה ההשתתפות העצמית שנדרש הנתבע 1 לשלם לחברת הביטוח.

מכאן המחלוקת שלפניי.

טענות הצדדים

הנתבעים טוענים שמתחילה כפרו בנסיבות האירוע ובאחריותם לנזקי הנתבע. בסופו של יום התביעה נדחתה והנתבעים אינם אמורים לצאת בחסרון כיס. על פי תנאי הפוליסה (שהעתק מרשימתה צורף לטיעוני הנתבעים) נדרש הנתבע 1 לשלם לחברת "הפניקס" השתתפות עצמית בסך 2,500 דולר. חברת ה"הפניקס" הוציאה עד היום הוצאות בסך 25,763 ₪, לא כולל שכר טרחת עו"ד, כאשר בצירוף הוצאות אלה יעלו הוצאותיה של "הפניקס" על 30,000 ₪.

התובע טוען שנאלץ לוותר על מאבקו ועל תביעתו מחמת מחלת הסרטן שחלה בה. הנתבעים שכפרו בהתרחשות התאונה הם שגרמו להתמשכות ההליכים. כפירתם של הנתבעים עומדת בניגוד למסמכים שעליהם חתמו הנתבעים ובהם אשרו שהתובע הועסקת בסדר וניקיון במוסך, ונפגע בשעה שנדרש להרים מכסה מנוע של רכב במשקל שבין 20 – 30 ק"ג. (המסמכים צורפו לטיעוני התובע). התביעה הוגשה על יסוד המסמכים שנחתמו על ידי הנתבעים. יש לדחות את דרישת ההוצאות של הנתבעים.

דיון

הכלל הוא שבעל דין שזכה בדינו אינו אמור לצאת מבית המשפט בחסרון כיס. לכאורה, אין כל חשיבות לשאלה אם התביעה נדחתה מחמת שהתקבלה עמדת הנתבעים באשר לנסיבות התאונה, או מחמת שהנזק נבלע בתגמולי המל"ל. עם זאת, בפסיקת ההוצאות יביא בית המשפט במכלול השיקולים גם את התנהלות הצדדים.

בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהנתבע בחר להפסיק את ההליכים בשל המחלה שבה חלה, ובכך שהנתבעים הציגו גרסה העומדת בניגוד למסמכים עליהם חתמו, אני רואה לחייב את התובע בהוצאות על הצד הנמוך בלבד.

יפה עשתה חברת הביטוח שהותירה את שאלת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט. חברת הביטוח עצמה אינה צד בתיק זה ובנסיבות המפורטות לעיל איני רואה לחייב את התובע בהוצאותיה.

לעומת זאת, אני רואה לחייב את התובע לשלם לנתבעים חלק מסכום ההשתתפות העצמית שנדרשים הנתבעים לשלם על פי הפוליסה. בהתאם לכך ישלם התובע לנתבעים הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

התשלום ישולם בתוך 30 יום.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ו, 18 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.