1. תביעה זו, שעניינה לשון הרע, היא ספיח נוסף לסכסוך שהתגלע בין הצדדים על רקע עסקי.

רקע וטענות הצדדים

1. התובע 1, מר צבי ינקוביץ (להלן: התובע) והתובעת 2 הגב' ריקי ינקוביץ (להלן: התובעת) הם בני זוג המנהלים לטענתם עסק המכונה "ספיר-אירועים ונופש". הנתבע, מר יעקב שוּק (להלן: הנתבע) מנהל עסק לארגון ושווק נופש בשם "נופש טוס". התובעת והנתבע התקשרו בהסכם שיתוף פעולה לארגון אירוח במלון "החוף הירוק" בנתניה (להלן: המלון) לחג הפסח שנת תשס"ט-2009. שיתוף הפעולה הסתיים באקורד צורם כאשר לכל אחד מהצדדים טענות כלפי משנהו לגבי הפרת ההסכם. המחלוקות הכספיות הסובבות הסכם זה נדונו והוכרעו בפסק דינו של בית המשפט השלום בנתניה (ת"א (שלום-נת') 9263-06-09;21061-04-11 ו-תא"מ 11856-10-09 שוק נ' ינקוביץ (9.6.2014), להלן: פסק הדין).
2. במקור הוגשה התביעה גם נגד מר אליהו לקס (להלן: לקס), אשר התקשר עם התובעים בהסכם לארגון משותף של נופש פסח בשנת תשס"ח-2008. התביעה נגד לקס הסתיימה בפשרה (ראו פסק דין חלקי מיום 18.5.15).
3. התובעים טוענים כי על רקע הסכסוך הכספי שהתגלע ביניהם הנתבע פרסם אודותם לשון הרע במספר אופנים: ראשית, הנתבע פנה לכתבת של עיתון "בשבע" (להלן: העיתון) במטרה לפרסם כתבה המכפישה את שמה של התובעת כמי שכביכול גוזלת את כספי הנופשים ולא נותנת תמורה לכספם. שנית, הנתבע פנה למקומות נופש שונים ווללקוחות שונים שרכשו מהתובעת חבילות נופש והכפיש את שמה, בין היתר על כך שלא החזירה לו כספים המגיעים לו. שלישית, הנתבע, בסיועו של לקס (אשר כאמור התביעה נגדו הסתיימה בפשרה), הפיץ מכתבים המכפישים את שמה של התובעת כמי שהטעתה את בית הדין לממונות בהר חומה והמציגים את התובעים כמי שסירבו להתדיין בפני בית דין דתי. המכתבים חולקו לתיבות הדואר של תושבי שכונת הר חומה, שכונה בה התגוררו התובעים בעת הרלבנטית. רביעית, הנתבע זייף מכתב בו הוצהר על ידי התובעת כי הוא הפקיד שיק ביטחון לטובת המלון כטובה אישית עבורה וכי היא תחזיר לו את השיק או תפקיד את תמורתו בטרם מועד פירעונו וזאת ללא קשר להתחשבנות ביניהם. הנתבע הפיץ את המכתב לאנשים שונים ובכך הציג אותה כמי שאינה עומדת בדיבורה.
4. לטענת התובעים מכלול הפרסומים שפורטו לעיל פגעו בפרנסתם ובמעמדם הדתי והחברתי ומהווים עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ט- 1965 (להלן: חוק לשון הרע). הנתבע מצדו מכחיש את רוב טענותיהם של התובעים וטוען כי אין להן בסיס.

ראיות הצדדים

1. גרסות התובעים לגבי הפרסומים נמסרו בתצהירי עדות ראשית שהוגשו על ידם. הטענה בדבר זיוף המכתב נתמכה בחוות דעת של מומחית כתב יד הגב' רומה אבישי. בהמשך ההליך ויתרו התובעים על חוות דעתה והסתמכו על חוות דעתו של מומחה כתב יד מטעם הנתבע (פרוטוקול עמוד 5 שורות 14-20). בעת הגשת התצהירים ביקשו התובעים לזמן לעדות, ללא הקדמת תצהיר, את מר אביגדור קאופמן, מנכ"ל ישיבת כפר הרוא"ה, אשר לטענתם יידע אותם לגבי הדברים שהפיץ נגדם הנתבע, אולם בהמשך ויתרו על הזמנתו.
2. גרסת הנתבע נמסרה בתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידו וכן בתצהיר עדות ראשית של הגב' אתי הירש, אשר העידה לגבי תנאיי האירוח במלון. יצוין כי בהודעת הנתבע על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו נזכר תצהיר נוסף של הגב' שפירא שגב, אולם תצהיר זה לא הוגש בפועל. הנתבע תמך הגנתו בחוות דעת מומחה כתב היד מר יצחק חגג (להלן: חגג). בעת הגשת התצהירים הודיע הנתבע כי בכוונתו להזמין לעדות את מנהל חוות הנוער בירושלים מר יאיר ניסני אולם בפועל לא הוגשה על ידו בקשה לזמנו. התובע ביקש להזמין לעדות ללא הקדמת תצהיר את נציגת המכירות של העיתון, הגב' תמי מרק. הגב' מרק לא התייצבה לדיון ההוכחות והנתבע לא עמד על בקשתו.
3. במועד דיון ההוכחות לא התנגדו הצדדים לקבילות הנספחים שצורפו לתצהירי הצד שכנגד, אשר כללו, בין היתר, תמלילים של מיילים, והחקירות העדים נוהלו בהתאם. רק בסיכומי התשובה של התובעים נטען כי על ידם כי: "תמיד הכחישו את המיילים ומעולם לא הודו עליהם. הנתבע אף לא אימת את המילים ולא הוכיח אותם". בשים לב לשלב המאוחר בו הועלתה הטענה ולכך שהתובעים עצמם מבססים את תביעתם בעיקר על מיילים שנשלחו לתובעת על ידי הנתבע, ספק אם יש מקום לקבל טענה זו. מכול מקום למען הזהירות, כאשר הדבר יידרש, תיבחן טענת התובעים לגבי קבילותם ומשקלם של הנספחים אשר צורפו לתצהירי הנתבע.
4. אפנה אפוא לדון בטענות התובעים לגבי פרסום לשון הרע כמפורט לעיל.

הפנייה לעיתון

1. אין מחלוקת כי התובע פנה לעיתון על מנת שתפורסם כתבה על הנתבעת וכי כתבה בעניינה מעולם לא פורסמה. לטענת התובעת הנתבע ביקש בפנייתו לעיתון להכפיש את שמה כמי שגוזלת את כספי לקוחותיה. לטענתה שיחותיו של הנתבע עם הכתבים ופרסום הדברים בין עובדי העיתון מהווים פגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה. לטענת הנתבע הוא פנה לכתבת העיתון רק בעניין השיק שניתן על ידו למלון במקום התובעת, לאחר שהבטיחה לו שיוחזר או יבוטל לפני מועד פירעונו אך לא עמדה בדיבורה.
2. לאחר עיון בתשתית הראייתית שהובאה לפני מסקנתי היא כי התובעים לא הוכיחו ברמה הנדרשת את טענתם לפיה הנתבע פרסם אודות התובעת כי היא גוזלת את לקוחותיה. עדותם בעניין זה הייתה כללית לא הובאו ראיות לתמוך בה. התובעת לא פרטה מיהי הכתבת שפנתה אליה ובקשה תגובתה לדברי הנתבע ומהו תוכן הדברים הספציפי שנאמר לה. היא הסתפקה באמירה כללית לפיה הנתבע הציג אותה בפני הכתבת ועובדי העיתון "כנוכלת שגוזלת כספי הנופשים ולא נותנת להם תמורה לכספם, כביכול" (סעיף 25 לתצהיר התובעת). התובע לא זכר את שמה של הכתבת (פרוטוקול עמוד 11 שורות 20-22) ולא ידע לפרט מהו תוכן הדברים שנטען כי נאמרו לה על ידי הנתבע (פרוטוקול עמוד 12 שורות 8-21). כמו כן, הכתבת, או עובד אחר כלשהו של העיתון, לא הובאו לעדות על ידי התובעים על מנת להוכיח את תוכן הדברים שנאמרו על ידי הנתבע. הימנעות התובעים מהזמנת עדים אלה נזקפת לחובתם במובן זה שיש להניח כי אם היו מוזמנים לעדות לא היו תומכים בגרסת התובעים לגבי היקף הפצת הפרסום ולגבי תוכנו.
3. מעבר לאמור מהימנה עלי גרסת הנתבע לפיה דבריו לכתבת העיתון התייחסו לשיק שלטענתו לא הוחזר לו. התובע העיד כי פנה לגב' תמי מרק, כתבת העיתון וביקש לפרסם באמצעות העיתון כי התובעת הפרה את התחייבותה כלפיו להחזיר לו שיק אשר הפקיד למלון במקומה, אשר ניתן לטענתו לביטחון בלבד והתובעת הבטיחה לבטלו או להחזיר לו את סכומו לפני מועד פירעונו וזאת ללא קשר להתחשבנות ביניהם (פרוטוקול עמוד 14 שורה 18 ועמוד 15 שורות 4-5). חיזוק לעדותו של הנתבע לגבי תוכן דבריו לכתבת נמצא במייל ששלח לתובעת לאחר שהעיתון סרב לפרסם את הידיעה, ובו נכתב, בין היתר: "...תאמיני לי שאמצא עיתונים אחרים שאפרסם בהם את עניין השיק שהוצאת ממני במרמה זה רק יידחה בכמה ימים. בנוסף אני כרגע מברר משפטית אם עיתון בשבע יכול למנוע ממני לפרסם זאת עקב הלחץ שלך עליהם" (צורף לתצהירי התובעים וסומן כנספח ט').
4. נוכח האמור לעיל נדחות טענות התובעים לגבי פרסום לשון הרע לכתבת ולעובדי העיתון שעניינם הכפשת התובעת כמי שכביכול גוזלת את לקוחותיה.

הכפשת שמם של התובעים בפני לקוחות ומנהלי בתי נופש

1. לטענת התובעים, לאחר שהעיתון סרב לפרסם את הכתבה נגד התובעת איים עליה הנתבע כי ינקוט פעולות שונות על מנת להכפיש את שמם של התובעים בעיתונים אחרים, בתי מלון, בתי הארחה, בתי כנסת וכיוצא באלה. הוא מימש את איומיו ופנה למקומות נופש שונים והוציא דיבתם רעה. כמו כן טוענים התובעים כי הנתבע פנה ללקוחות שונים שרכשו מהתובעת חבילות נופש והכפיש את שמה. בין היתר, סיפר להם שהתובעת עשקה אותו ולא שילמה לו כספים המגיעים לו.
2. טענות התובעים נתמכו במכתב שנשלח לתובעת על ידי הנתבע ביום 22.4.09 בו נכתב כדלקמן:

"...תאמיני לי שאמצע עיתונים אחרים שאפרסם בהם את עניין השיק שהוצאת ממני במרמה זה רק יידחה בכמה ימים. בנוסף אני כרגע מברר משפטית אם עיתון בשבע יכול למנוע ממני לפרסם זאת עקב הלחץ שלך עליהם.

ולא רק בעיתונים זה יפורסם אשלח גם לבתי מלון והארחה ובכל אירוע דתי במיוחד בירושלים ולא אמנה את הפרסום ממתפללי בית הכנסת שלך.

...

...אפנה גם למתארחים של שנה שעברה.

תאמיני לי, לא אנוח ולא אשקוט עד שכל מי שצריך להכיר אותך יכיר אותך כראוי". (צורף לתצהירי התובעים וסומן כנספח ט')(הדגשה שלי, ש.ל.).

1. לא מצאתי כי ניתן להסתמך על עדות התובעים ועל המכתב הנ"ל בלבד לצורך הוכחת טענותיהם. גרסתם של התובעים כללית ולא הובהר באופן מלא מיהם כל אותם בעלי העסקים ואותם לקוחות אשר הנתבע פנה אליהם והכפיש את שמם בפניהם. אף לא פורט מהם הדברים שפורסמו אודותם, פרט לכך שהנתבע הפיץ כי התובעת, כביכול, עשקה אותו ולא שילמה לו כספים שהגיעו לו (סוגיה בה אדון להלן). כמו כן לא הובאו עדים אשר יעידו מכלי ראשון לגבי פרסום הדברים ותוכנם. התובעים טענו בתצהיריהם כי דבר פרסום הדברים נודע להם מפי אביגדור קאופמן מנכ"ל ישיבת כפר הרוא"ה ומפי מנהל חוות הנוער הציוני בירושלים מר יאיר סיני. ברם התובעים לא הזמינו לעדות את מר יאיר סיני מבלי ליתן לכך הסבר וויתרו על הזמנתו של מר קאופמן. בסיכומי התשובה שהוגשו על ידם נטען כי לא ראו טעם לזמן את מר קאופמן לעדות שכן הלה מסר להם כי הפניות אליו בעניינם נעשו באמצעות הטלפון באופן אנונימי וכן בשל כך שאינו משמש כמנכ"ל ישיבת הרוא"ה מזה זמן רב (ראו סיכומי תשובה סעיף א'). העובדה שמר קאופמן אינו משמש יותר כמנכ"ל ישיבת כפר הרוא"ה אינה יכולה להסביר מדוע לא הוזמן ליתן עדות, אולם ממילא לפי דברי התובעים לא היה בידו לתמוך בעדותם.
2. איני מתעלמת מכך שהתובע הצהיר כי מי שפנה אליו "וביקש לדעת איך היה בפסח 2009 בעת שאני והתובעת ארגנו קב' אורחים במלון הכפר הירוק, אני מספר את האמת" (סעיף ה' לתצהירו). אולם בהעדר פירוט מטעם הצדדים לא ניתן לבחון את תוכן הדברים והאם חלים עליהם ההגנות הקבועות בחוק לשון הרע. יצוין כי התובעת עצמה סברה שנפלו פגמים שונים באירוח ובגינם אף תבעה את מנהל המלון בבית הדין הרבני בתל אביב (כתב התביעה צורף לתצהיר הנתבע וסומן באות O). אוסיף כי בפסק הדין הטענות ההדדיות של הצדדים בעניין זה נדחו (סעיפים 50-53 לפסק הדין).
3. נוכח האמור לעיל, לא הוכחה טענת התובעים לפיה הנתבע פרסם לשון הרע אודותם בפני מנהלי עסקים ולקוחות והיא נדחית בזאת.

הפצת מכתבים בתיבות דואר

1. בעניין טענתם להפצת מכתבים המכפישים את שמם בתיבות הדואר, בצוותא חדא עם מר לקס, מפנים התובעים לשני מכתבים; האחד, מכתב שכותרתו "כתב סרוב", שהוצא מטעם בית הדין לממונות בחומת שמואל ובו נכתב: "הובא לידיעתנו כי מר וגברת ינקוביץ פנו לבית המשפט על מנת לבטל את הבוררות. אי לכך אנו מאשרים לכל בעלי הדין לפנות לכל ערכאה שהם מוצאים לנכון". המכתב נחתם על ידי שלושה רבנים (צורף כנספח לתצהירי התובעים וסומן יב'). המכתב השני, שכותרתו "הבהרה", נחתם על ידי אב בית הדין, הרב עמנואל זרביב (אשר חתימתו מתנוססת גם על כתב הסרוב) ובו ביקורת על התנהלותה של הנתבעת לפיה במסגרת בקשה שהוגשה על ידה לבית המשפט לביטול הבוררות חשפה מזכר פנימי של בית הדין לממונות (צורף כנספח לתצהירי התובעים וסומן כמוצג יב'). התובעים טוענים כי מטרתם היחידה של הפצת המסמכים הנ"ל היה לפגוע במוניטין שלהם כאנשים שומרי תורה ומצוות.
2. התובעים תומכים טענתם במיילים ששלח הנתבע לתובעת. במייל מיום 12.10.09 נכתב:

"קבלתי את כתב הסרוב שהוציא נגדכם בית הדין הרבני ואת ההבהרה של הרב זרביב.

כמו שכתבת לי כשרצית להשמיצני בפני חב' אשת טורס שחייבים לפרסם את האמת וזו חובה אז הפעם כנראה אשמע בקולך..." (צורף לתצהירי התובעים וסומן כנספח י').

במייל מיום 14.10.09 נכתב:

"... אני מודיע לך חגיגית שכתב הסירוב וההבהרה של הרב זרביב יובאו לידיעת הציבור על אפך וחמתך..." (צורף לתצהירי התובעים וסומן כנספח יא').

ובמייל ביום 16.10.09 ובו נכתב כדלקמן:

"אמש הלכתי לרב לשאול אם מותר לי להעביר את כתב הסרוב לזוג שנפגעו ממך בעבר ובכוונתם להפיצו ברבים. הרב אמר שמבחינה הלכתית אין בעיה ולהפך.

בטרם אעשה זאת אני פונה אלייך בפעם האחרונה עם ההצעה לפשרה שהצעתי בעבר...

...

דברתי שוב עם לקס אליהו והוא אמר לי שחוץ מתלונה נגדו במשטרה שהסתיימה בלא כלום, לא תבעת אותו על הוצאת לשון הרע וכד' וכבר למעלה משנה אין לו שיג ושיח עמך" (צורף לתצהירי התובעים וסומן כנספח יג').

1. בחקירתו, כאשר נשאל התובע מדוע הוא סבור כי הנתבע היה מעורב בהפצת המכתבים, ענה כי הסיק זאת מסמיכות הזמנים שבין שליחת המיילים להפצת המכתבים (פרוטוקול עמוד 9 שורות 15-23). כמו כן ציין כי רב מסוים ראה את לקס מפיץ את המכתבים ומהמיילים ששלח הנתבע לאשתו הסיק כי הנתבע חבר ללקס בעניין זה (פרוטוקול עמוד 10 שורות 6-20).
2. אף בסוגיה זו איני סבורה כי טענות התובעים הוכחו במידה הנדרשת. אכן, מתוכן המיילים עולה כי הנתבע איים להפיץ את המכתבים לציבור. כמו כן עולה כי היה קשר כלשהו בין הנתבע ללקס עוד טרם הוגשה התביעה נגדם. ברם הנתבע מצדו מכחיש מכול וכול את מעורבותו הנטענת בהפצת המכתבים. בעדותו הבהיר כי נמנע מלהפיץ את המכתבים, למרות ההיתר ההלכתי, בשל עצת עורך דינו (פרוטוקול עמוד 19 שורות 8-11). אין מחלוקת כי התובעים לא ראו את הנתבע מפיץ את המכתבים בתיבות הדואר. התובעים לא הזמינו לעדות את הרב אשר נטען כי סיפר לתובע שראה את לקס מפיץ את המכתבים ואף לא הזמינו לעדות את לקס, שהתביעה נגדו הסתיימה. בנסיבות אלה, בהן הנתבע התכחש לטענות נגדו וכאשר ניתן היה להזמין עדים אשר יעידו על מעורבותו העקיפה והישירה בהפצת המכתבים, והתובעים בחרו מטעמיהם שלהם לא לעשות כן, איני סבורה כי ניתן להסתפק בהשערותיהם לגבי זהות מפיץ המכתבים ובאמור במיילים על מנת להוכיח את טענתם.
3. לפיכך, טענת התובעים לפיה הנתבע הפיץ את המכתבים בתיבות הדואר לא הוכחה והיא נדחית.

הפצת מכתב מזויף

1. לטענת התובעת, במסגרת ההליכים שהתנהלו בינה לנתבע בבית המשפט בנתניה זייף הנתבע מכתב והציג אותו כאילו שנכתב על ידה. המכתב הופץ על יד הנתבע "לאנשים שונים" (סעיף 29 לתצהירה) על מנת לפגוע בה, בעסקה, במוניטין שלה ובשמה הטוב. המכתב המתוארך מיום 12.4.09 נושא את הכותרת "הצהרה אישית" ותוכנו כדלקמן:

"א) אני, ריקי ינקוביץ, ביקשתי מיעקב שוק, כטובה אישית וללא קשר להתחשבנות ביננו בקשר לנופש פסח, לתת שיק בטחון למלון החוף הירוק נתניה.

קבלתי מיעקב שוק שיק ע"ס 31,800 ₪ (שלושים אלף ושמונה מאות ₪) שיק שמספרו 10877 בנק הפועלים ...

ב) אני מצהירה בזאת שהשיק יוחזר ליעקב בטרם פרעונו או לחלופין אפקיד בחשבון הבנק של יעקב שוק את הסך הנ"ל 31,800 ₪ עד מועד פרעון השיק הנ"ל...

ג) במידה ולא אפקיד (במזומן) או לא יוחזר ליעקב שוק השיק אשלם לו עמלה בסך 1,000 ₪ (אלף ₪) החל מהיום ועד שאחזיר ליעקב את תמורת השיק וזאת באופן אישי.

ד) אין ולא יהיה לשיק הנ"ל שניתן כבטחון למלון קשר להתחשבנות ביני לבין יעקב שוק בגין נופש פסח במלון החוף הירוק בנתניה, או לכל התחשבנות אחרת ביננו אם תהיה. מהסך הנ"ל לא יקוזז סכום כלשהוא מכל סיבה זו או אחרת"

שם: ...

חתימה:..." .(צורף לתצהירי התובעים וסומן כנספח יד'1).

1. במקום המיועד לשם ולחתימה נרשם שמה של התובעת ונחתמה חתימה הנחזית כחתימתה. התובעת תומכת טענתה לפיה כתב ההתחייבות זויף בחוות דעתו של חגג אשר קבע לגבי החתימה כי: "הסימנים שנמצאו ותוארו לעיל הנם סימנים ברורים של שיטת זיוף חתימה על ידי העתקה באמצעות מכשיר חד" (פסקה 2(3) לחוות הדעת).
2. לטענת התובעת הנתבע הפיץ את המכתב לאנשים שונים ובכך הציג אותה כמי שאינה עומדת בדיבורה. לטענתה הנתבע מסר העתק מהמכתב המזויף גם למר מוטי גוזלן מנהל המלון (להלן: גוזלן) על מנת לפגוע בה, בעסקה, במוניטין שלה ובשמה הטוב. הנתבע ביטל את השיק שנתן לפקודת המלון, על חשבון חובו אליה, ועקב כך גוזלן עיכב את הציוד שהביאה בשווי כולל של 40,000 ₪, ציוד אשר לא הושב לה. הנתבע לא הסתפק בכך ואף הבטיח לה כי מכתב זה יועבר לכל מי שבא עמם בקשרי עסקים.
3. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 10.4.09 הפקיד הנתבע שיק על סך 31,800 ₪ לפקודת המלון במקום התובעת. הנתבע דוחה מכל וכול את טענת התובעת כאילו מכתב ההתחייבות מזויף. התובע תיאר את הנסיבות בהן ניתנו השיק והמכתב כדלקמן. ביום 10.4.09 היה אמור לצאת הטיול הראשון של הנופשים בראשותו. אולם כאשר התקרב האוטובוס לעבר היציאה מפתח המלון, הסתבר כי שער המלון סגור. השומר הסביר כי קיבל הוראה לנעול את השער שכן התובעת חייבת למלון כסף. התובעת פנתה אליו וסיפרה לו כי בעל המלון דורש ממנה כסף בניגוד להסכם וכי נגמרו לה השיקים. לפיכך ביקשה ממנו שייתן לה שיק לביטחון בלבד. הנתבע נתן לתובעת שיק על סך 31,800 ₪ לפקודת המלון והוסכם כי היא תחזיר לו את הסכום עוד לפני זמן פירעונו שחל ביום 20.4.16, וזאת ללא קשר להתחשבנות ביניהם. הוא החתים אותה על הספח של השיק אשר בו נרשם כי: "השיק יבוטל/יוחזר ליעקב עד תאריך הפרעון בכל מקרה". לאחר יומיים, ביום 12.4.12, הגיע לצימר בו לנה עם משפחתה, הביא את המכתב עמו לתובעת וביקש להחתימה. היא בקשה ממנו לשוב מאוחר יותר כדי שתהיה לה אפשרות לקרוא אותו ברוגע לאחר שתשכיב את ילדיה לישון. הוא הסכים לכך, חזר לצימר מאוחר יותר והתובעת מסרה לו את המכתב חתום לכאורה על ידה. הוא לא חשד בדבר. בהמשך היא התחמקה מלהשיב לו את כספו ולכן הוציא מכתב לגוזלן ביום 13.4.09 ובו טען כי בדיעבד הסתבר לו שהתובעת העבירה את השיק למלון כחלק מתשלום חובה ולא כשיק לביטחון בלבד, כפי שהובטח לו על ידה (להלן: המכתב בעניין השיק). הנתבע הבהיר לגוזלן כי אם לא תוחזר לו תמורת השיק, לא יכבד אותו שכן אינו חב כספים למלון (המכתב צורף לתצהירי התובעים וסומן כנספח יד/2). במקביל נשלח לגוזלן באמצעות פקס העתק של המכתב. הנתבע חזר על גרסתו בחקירתו (פרוטוקול עמוד 18 שורות 3-5).
4. מקובלת עלי גרסת הנתבע לפיה הוסכם כי השיק שנתן לפקודת המלון ניתן לביטחון בלבד והוא יבוטל או סכום השיק יוחזר לו ללא קשר להתחשבנות בינו לבין התובעת. עדותו של הנתבע בעניין זה מהימנה והיא נתמכת ברישום על גבי ספח השיק עליו חתמה התובעת, לפיו התחייבה לבטל את השיק או להחזירו לתובע "בכל מקרה". הנתבעת אינה חולקת על כך שהחתימה על ספח השיק היא שלה, כפי שנקבע על ידי חגג. האמור בספח השיק תואם את גרסת הנתבע לפיה הוסכם כי סכום השיק לא יקוזז מחובו. משהתקבלה גרסת הנתבע, הרי שפנייתו לגוזלן חוסה תחת ההגנה לפיה "הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר" של הנתבע (סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965) שכן הנתבע ביקש למנוע מצב בו השיק יפרע על ידי המלון, בניגוד להבטחתה של התובעת. יצוין כי טענת התובעים לפיה המכתב הופץ "לאנשים שונים", קרי אנשים נוספים מעבר לגוזלן, לא הוכחה. התובעים לא טרחו לפרט מיהם אותם אנשים אשר לטענתם הועבר להם המכתב. לפיכך איני נדרשת לבחון האם חלה הגנה על הפצת המכתב לאחרים.
5. אשר לטענה בדבר זיוף החתימה על המכתב. חגג קבע בחוות דעתו כי מדובר בחתימה מזויפת אולם הוא הוסיף וקבע כי "בשיטת הזיוף מסוג זה, לא ניתן לקבוע מי עשה זאת, ו/או לייחס את מעשה הזיוף הנ"ל למאן דהוא..." (פסקה 2(4) לחוות הדעת). מכאן שלא ניתן לקבוע מי זייף את החתימה מהאופן בו זויפה. בחקירתו עמד הנתבע על גרסתו לפיה הנתבעת העבירה לו את המכתב חתום (פרוטוקול עמוד 18 שורות 3-5). חיזוק לגרסת הנתבע נמצא במייל שכתבה התובעת לנתבע ביום 23.8.09, במסגרתו היא מלינה על פנייתו לגוזלן, כדלקמן:

"אתה זה שנהגת לא בסדר באותו ערב שהחתמת אותי על המסמך שלך למרות שהתנתה לי שאם לא אחתום אתה תפנה למוטי. ולמרות שחתמתי רצת באותו ערב למוטי ושלחת לו פקס על ביטול השיק..." (צורף לתצהיר הנתבע וסומן כנספח H3 ).

1. למען הזהירות, נוכח טענת התובעים לפיה מדובר בראיה לא קבילה, יובהר כי התובעת נחקרה לגבי מייל זה ולא הכחישה את תוכנו אלא הסבירה כי הנתבע "בא עם הספח" ולא עם מכתב ההתחייבות (פרוטוקול עמוד 18 שורות 8-14). בסיכומיה חזרה וטענה כי המילה "מסמך" המצוינת במייל מתייחסת לספח השיק עליו הודתה שחתמה. טענה זו מעוררת קושי שכן ברגיל לא נהוג להתייחס לספח של שיק כאל "מסמך". נוכח עדות הנתבע והחיזוק שנמצא לכך במייל שנשלח אליו מאת התובעת אני נוטה לדעה כי סביר יותר לקבל את גרסתו לפיה התובעת העבירה לו את מכתב ההתחייבות חתום. איני נדרשת לקבוע מסמרות בעניין זה שכן התובעים לא הוכיחו כי הנתבע הוא זה שחתם על המכתב. מכול מקום האמור במכתב מהווה רק חזרה מפורטת יותר על גרסת הנתבע, אשר התקבלה, לפיה התובעת אכן התחייבה לבטל את השיק או להחזיר לנתבע את כספו ללא קשר להתחשבנות ביניהם וההגנה של "עניין אישי" חלה גם על כך.
2. אוסיף כי איני מקבלת את טענת התובעת לפיה מהאופן בו פרסם הנתבע את דבר אי החזרת השיק עלה הרושם כאילו היא הייתה חייבת לו כספים ולא להיפך, דבר שאינו אמת. אכן "הפרסום נדרש לשקף אמת "שלמה". כלומר, שלא ייעדרו ממנו פרטים המשנים את הרושם הכללי המתקבל מהפרסום (דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר דיין אורבך פסקה 28 (18.9.2014)). אולם עיון במכתבים ובמיילים ששלח הנתבע מעלה כי הוא מיקד את דבריו רק בטענה לפיה התובעת לא השיבה לו שיק אשר לא נכלל במסגרת ההתחשבנות ביניהם. לא עולה מהם כי התובעת היא זו שחייבת לנתבע כספים ולא הנתבע חייב לה.

הערה לסיום

1. הצדדים צרפו לסיכומיהם מסמכים אשר לא צורפו לתצהיריהם וטענו טענות אשר לא בא זכרן בכתב הטענות ובעדויות. מדובר בהרחבת חזית אסורה ובהגנבת ראיות לסיכומים. אין מקום לדון בטענות אלה או להיזקק למסמכים שצורפו לראשונה לסיכומים.

תוצאה

1. נוכח כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.
2. התובעים יישאו בהוצאות הנתבע בסכום כולל של 8,500₪. בקביעת סכום ההוצאות לא התעלמתי מטענות הנתבע לגבי הוצאותיו הריאליות אולם נתתי דעתי גם לסבירות ההוצאות בשים לב לכך שאין מדובר בתיק מורכב.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ו, 18 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.