1. לפני בקשת רשות להתגונן שהוגשה בתיק זה כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה בעתירה לסילוק ידו של המבקש מדירת מגורים הנמצאת ברחוב מקור חיים 51 בירושלים הידועה כגוש 30130 חלקה 24 (להלן: "הדירה" או "המקרקעין"). כנטען בכתב התביעה, המשיבה הינה היורשת החוקית של בעל זכויות הבעלות בדירה, המנוח יעקב יהלומי ז"ל.

2. לטענת המבקש, רכש את הדירה מהמנוח עבור בתו, גב' צילה כהן, בסוף שנת 2002 בתמורה לסך של 200,000 $ כולל מע"מ. הצדדים נקשרו ביניהם בעיסקת רכישת הדירה בעל פה זאת, נוכח יחסי אמון ששררו ביניהם. המבקש שילם את התמורה בהתאם להסדר תשלומים שהוסכם על הצדדים ואף קיבל את החזקה בדירה לידיו.

3. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ובשים לב לכך, כי טענת המבקש נסובה סביב שאלת בעלות במקרקעין שאלה הנתונה לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמות דיוניות, לפיהן, המבקש יפנה בעתירה מתאימה למתן סעד הצהרתי באשר לטענותיו דכאן לבית המשפט המחוזי וכי הדיון בבקשה נשוא תיק זה יידחה עד לאחר סיום ההליך ולאור תוצאותיו. הסכמות אלה קיבלו תוקף של החלטה, ההליך הופסק בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, והוגשה עתירה מתאימה לבית המשפט המחוזי במסגרת ת"א 43162-11-10.

4. ביום 18.12.12 יצא פסק דין מלפני בית המשפט המחוזי בעתירה ההצהרתית לפיו, נדחתה טענת המבקש דכאן על יסודו עתרה המשיבה דכאן לחידוש ההליך וקבלת התביעה לסילוק ידו של המבקש מהדירה. מאידך, המבקש עתר למחיקתו מהתביעה כנגדו ולהוספת בעל דין ראוי, היא ביתו. במסגרת זו הודע לבית המשפט, כי על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון - במסגרת ע.א. 1079/13, צילה כהן נגד ברכה יהלומי - שהינו תלוי ועומד בפני הכרעה ודיון בו נקבע לחודש אפריל- מאי 2014. בנסיבות אלה, סבור המבקש, כי יש לעכב הדיון דכאן עד למתן החלטה סופית. עוד טען המבקש בבקשתו, כי הוא אינו מחזיק בדירה בפועל ואף אינו טוען לזכויות בה. עוד מציין המבקש, כי בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה, כי החזקה בדירה הועברה לידי המבקש במסגרת הסכם ההלוואה מכוחו קיבל המנוח סך של 200,000 $ שאין חולק, כי הלוואה זו לא נפרעה עד כה ומשכך שמורה לו זכות העיכבון עד לפירעון ההלוואה.

5. בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים ובאי כוחם נחלקו הצדדים באשר לפרשנות פסק הדין שיצא מלפני בית המשפט המחוזי ואולם, סבורני, כי כל עוד קיים הליך ערעורי תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון וכאשר מועד הדיון בו נקבע למועד קרוב הרי שלא עסקינן בפסק דין חלוט. כאשר עסקינן בסכסוך במקרקעין סבורני, כי פרשנות ראויה של ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בעניין זה תומך בעמדת המבקש כי התייחסה אך לפסק דין חלוט בעניין זה. משכך, לא ניתן לסתום את הגולל מפני הגנת המבקש. עם זאת, באשר לטענות החלופיות של המבקש סבורני, כי נוכח ההליך המקדמי בו מצוי התיק, שלב הבקשה למתן רשות להתגונן, יש לדחות ההכרעה בהן עד למתן החלטה בערעור.

6. נוכח האמור, הנני קובע מועד לתזכורת פנימית ליום 15.6.14. עד למועד זה יודיעו הצדדים תוצאות ההליך הערעורי.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ד, 14 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.