מהות התביעה ומיהות בעלי הדין

1. התובעת עותרת לפינוי הנתבעת מדירת מגורים, שכתובתה רחוב גולומב 32 עכו, הרשומה בספרי התובעת כדירה 6+7 בכניסה 6 בשיכון 0340, חלקה 119 בגוש 18051 (להלן: "הדירה"), והשבת החזקה בה לידי התובעת, וכן לחיוב הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים, המסתכמים, לטענתה, בסך 73,501.64 ₪, נכון ליום 18.12.12.

התובעת, "עמידר- החברה הלאומית לשיכון בישראל", הינה חברה ממשלתית, העוסקת בניהול נכסי הדיור הציבורי, ובין היתר, בניהול הדירה נשוא התביעה (להלן: "התובעת" או "עמידר").

הנתבעת, הינה בתם של דיירים חוזיים לשעבר של עמידר (שהלכו לעולמם). היא מחזיקה בדירה, כאשר הטענה נגדה הנה כי היא פולשת.

ראיות הצדדים

1. בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה, העידו שני רכזי שטח בעמידר: מר יהושפט חן, ומר כמיל עבד אל חאק (להלן: "יהושפט" או "כמיל"), בהתאמה. מטעם ההגנה העידו ארבעה עדים: הנתבעת בעצמה, מר ג'מבי ג'ררד, שכן הנתבעת (להלן: "ג'ררד"), ושניים מילדי הנתבעת: יהודה פרל ומייק בריימן, (להלן: "יהודה" או "מייק", בהתאמה. הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך הכרעה.

טיעוני הצדדים

1. לטענת עמידר, הדירה הושכרה לראשונה וכדין להוריה של הנתבעת, מר שילם בן ציון ז"ל וזוזנה ז"ל ביום 30.3.2003. לאחר פטירתה של האם, הוסיף האב להתגורר בדירה, וזאת עד למועד פטירתו ביום 2.12.2008. מדוחות ביקורי מעגל המתבצעים ע"י עמידר מעת לעת (כחלק מנוהל קבוע), עולה כי רק בביקור המעגל שנערך ביום 15.10.2007 הצהיר אבי הנתבעת, הדייר החוזי בדירה, כי בתו גרה עמו, כאשר בכל ביקורי המעגל שנערכו בין השנים 2004- 2006, ציין האב מפורשות כי הינו גר בגפו בדירה. ויצוין, כי בהתאם להצהרת אבי הנתבעת מיום 15.10.2007 כאמור, אין כל בדל ראיה למגורי הנתבעת בפועל בדירה, שכן באותו ביקור טען האב, אשר היה נכה על כיסא גלגלים, כי אינו יכול לפתוח את הדירה עקב מצבו, ולכן השיחה התנהלה דרך מכשיר האינטרקום, כך שרכז השטח מטעם עמידר כלל לא ראה את האמור במו עיניו. גם עפ"י המצוין בהעתק תמצית הרישום ממרשם האוכלוסין (שהגישה הנתבעת), החלה הנתבעת להתגורר עם אביה בדירה רק בחודש נובמבר 2005, דהיינו הנתבעת התגוררה שלוש שנים בלבד עם אביה בדירה, עובר לפטירתו.
2. לאחר מות אבי הנתבעת (או בסמוך לכך), החלה הנתבעת, על פי הנטען, להחזיק בדירה ללא קבלת רשות ו/או היתר מאת עמידר, ובוודאי בהעדר חתימת הסכם שכירות כדין. משגילתה עמידר את דבר הפלישה, היא שלחה ביום 8.11.2009 הודעה לנתבעת כי עליה לעזוב לאלתר את הדירה. בעקבות זאת, הגישה הנתבעת בקשה לאשרה כדיירת בדירה בנימוקים שונים, ובכלל זה בטענה כי הינה "דיירת ממשיכה" בדירה. אולם, לאחר בחינת נתוניה של הנתבעת ע"י ועדה חטיבתית וכן ועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון, נמצא כי הנתבעת אינה זכאית להיות "דיירת ממשיכה" בדירה, בין היתר, בשל העובדה כי לא התגוררה עם הדייר החוזי 4 שנים עובר לפטירתו, וכן לאור העובדה כי אינה עומדת בכללים המזכים מתן דירה בדיור הציבורי, הכול בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי ולנהלי עמידר.
3. עמידר מוסיפה וטוענת כי הנתבעת התחמקה ועודנה מתחמקת מלשלם את תשלומי שכר הדירה החודשיים ואת יתר החיובים החלים עליה במסגרת מגוריה בדירה, ובהתאם לספרי עמידר נכון ליום 18.12.2012, חובה של הנתבעת עומד על סך 73,501.64 ₪.
4. לאור האמור, עותרת עמידר לפינוי הנתבעת לאלתר מהדירה כשהיא פנויה מכל חפץ ואדם, ולחיובה במלוא דמי השכירות בהם היא חבה עד למועד הפינוי בפועל.
5. הנתבעת מכחישה את טענת עמידר בדבר החזקה/שימוש בדירה על ידה שלא כדין, ועותרת לדחיית התביעה נגדה. נטען כי לאחר פטירת אמה ז"ל, ובהיות הנתבעת גרושה ללא דירת מגורים בבעלותה, עברה הנתבעת בתחילת שנת 2004 להתגורר עם אביה החולה בדירה, והיא ממשיכה ומתגוררת בה עד עצם היום הזה. הנתבעת מחזיקה בדירה כדין ולא פלשה לדירה כנטען, ויש להכיר בה כדיירת ממשיכה, מאחר ועברה להתגורר עם הוריה בתחילת שנת 2004. במשך כל התקופה פנתה הנתבעת לעמידר מספר פעמים וביקשה לשלם את שכר הדירה אך נענתה בסירוב. הנתבעת שילמה את כל המתחייב עבור אחזקת הדירה, ובין היתר: ארנונה, מים וחשמל. הנתבעת התגוררה בדירה עם הוריה במשך תקופה מעל 4 שנים, והדבר ידוע למשפחתה ולשכנים, כי הנתבעת מתגוררת כל הזמן עם אביה אשר תמכה ועזרה לו בהיותו אדם סיעודי. אבי הנתבעת מעולם לא הצהיר בפני עמידר או מי מטעמה כי הנתבעת החלה להתגורר עמו רק משנת 2007, ומדובר בטענה שקרית.
6. מוסיפה הנתבעת וטוענת לעניין האמור בתמצית ממרשם האוכלוסין שהגישה כי מדובר בטעות דפוס של פקיד משרד הפנים ו/או רשם האוכלוסין, וכי היא הצהירה שהיא מתגוררת בדירה החל משנת 2004. לאחר פטירת אבי הנתבעת, היא הודיעה לעמידר כי הינה מחזיקה בדירה מכוח היותה דיירת ממשיכה, וביקשה מספר פעמים לשלם את שכר הדירה אך לצערה הרב נענתה בשלילה. בהיות הנתבעת דיירת ממשיכה, היה על עמידר לדרוש ממנה לשלם שכר דירה בגובה אותו סכום ששילם אביה המנוח, ולא כנטען. סכום החוב הנטען הינו מופרז, ללא כל בסיס, ובאופן שאינו תואם את גובה שכר הדירה אשר אבי הנתבעת היה משלם מדי חודש בחודשו. יתרה מכך, הסכום הנטען מורכב מדמי שימוש ראויים, שכ"ט עו"ד, אגרת בית משפט, שכ"ט בהוצל"פ, דמי גביה, למרות שפסה"ד שניתן נגד הנתבעת (בהעדר הגנה) בוטל ע"י בית המשפט.
7. בטרם אגש להגדרת הסוגיות שבמחלוקת ולמלאכת ההכרעה, אעיר שתי הערות:

הסעד הכספי

בכתב התביעה המקורי עתרה עמידר לסעד של פינוי וסילוק יד בלבד. במסגרת כתב התביעה המתוקן, הוסיפה ועתרה עמידר גם לחיוב הנתבעת בדמי שכירות ראויים (סעד כספי). עיון בסיכומי עמידר מעלה כי הסעד הכספי אינו מאוזכר בהם באופן מפורש. למרות האמור, התרשמותי הינה, כי אין מדובר בנסיבות של זניחת סעד ע"י התובע במסגרת הגשת סיכומיו, אלא בהשמטה מקרית בהיסח הדעת (ראו: סעיף 156 ו- סעיף 193 לסיכומי עמידר). תימוכין למסקנה דלעיל, ניתן למצוא בסעיף 3 לבקשת עמידר למתן פס"ד מיום 4.9.16 שם שבה ועתרה עמידר לקבל את תביעתה במלואה ולתן פס"ד נגד הנתבעת הן בסעד של פינוי והן בסעד הכספי.

נטל ההוכחה

בסעיף 2 לסיכומי הנתבעת, נטען כי עמידר לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא השכילה להוכיח כי הנתבעת אינה זכאית להמשיך להתגורר בדירה. טענה זו אינני מקבל. בעניין זה אציין בתמצית כי ככל שהיה מדובר בתביעה להפרת הסכם השכירות בין התובעת לדיירים החוזיים (מי מהורי הנתבעת), נטל ההוכחה היה מוטל על כתפי עמידר להוכיח את תוקפו של ההסכם, ההפרה הנטענת ואת הנזקים הנטענים, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בעניינו, אין חולק כי לא נחתם הסכם שכירות בקשר לדירה בין עמידר לבין הנתבעת, ולמעשה לאחר פטירת הורי הנתבעת, בא לכאורה הסכם השכירות אל סיומו. בהינתן האמור, ולאור טענת ההגנה המרכזית של הנתבעת, כי התגוררה בדירה עם הוריה (טרם פטירתם) בנסיבות המזכות אותה עפ"י חוק להיחשב "כדייר ממשיך", הנטל להוכיח טענה זו מוטל במלואו על הטוען.

דיון והכרעה

1. בהתאם לגדרי המחלוקת כפי שפורטו לעיל, הסוגיות הטעונות הכרעה הינן:
   1. מהו המועד שבו החלה הנתבעת להתגורר לראשונה בדירה עם מי הוריה (ז"ל), טרם פטירתם?
   2. בהינתן משך תקופת מגורי הנתבעת בדירה, כפי שהוכחה ע"י הנתבעת, האם זכאית הנתבעת להיחשב כ- "דייר ממשיך" בדירה, בהתאם להוראת הדין הרלבנטית?
   3. כפועל יוצא מהקביעה בסוגיה ב' דלעיל, אפנה להכרעה בסעדים המבוקשים בתביעה.

מהו המועד שבו החלה הנתבעת להתגורר בדירה ?

1. בכתב הגנתה המתוקן טענה הנתבעת כי "...לאחר פטירתה של אמה זוזנה שילם ובהיותה גרושה ואין לה דיירת (צ.ל דירת ג'.נ) מגורים בבעלותה, עברה בתחילת שנת 2004 להתגורר עם אביה החולה בדירתו ...." (ס' 4). כבר אציין כי הטענה הנ"ל, לפיה רק לאחר פטירת אמה ז"ל עברה הנתבעת להתגורר בדירה אינה מתיישבת עם טענות אחרות שהועלו אף הן ע"י הנתבעת בכתב הגנתה שם נטען כי הנתבעת התגוררה בדירה עם שני הוריה טרם שנפטרו, ראו ס' 5 לכתב ההגנה ".....ויש להכיר בה כדיירת ממשיכה מאחר ועברה להתגורר עם הוריה בתחילת שנת 2004". "...הינה מחזיקה בדירה כדין בהיותה דיירת ממשיכה אשר טיפלה בהוריה החולים במשך כל תקופת חייהם...(ס' 7). ".... הינה מחזיקה בדירה כדין בהיותה דיירת ממשיכה והתגוררה בדירה עם הוריה מעל 4 שנים והדבר ידוע לכל השכנים ובני משפחתה... (ס' 9).
2. אלא שכבר במסגרת תצהיר עדותה הראשית שינתה הנתבעת את גרסתה הנ"ל וטענה לראשונה כי אמה ז"ל נפטרה ביום 7.12.2004 וכי באותו יום עברה להתגורר ביחד עם בנה מייק בדירה עם אביה החולה ז"ל (אשר נפטר ביום 2.12..2008), והיא עדיין מתגוררת בדירה החל ממועד פטירת אמה ז"ל ועד עצם היום הזה:

"3. הנני להצהיר כי לאחר פטירתה של אמי גב' זוזנה שילם ז"ל אשר נפטרה ביום 7/12/2004 ובהיותי גרושה ואין לי דיירת (צ.ל דירת ג'.נ) מגורים בבעלותי ובמשך כל התקופה עד פטירתה של שמי (צ.ל אמי ג'.נ) התגוררתי בדירה בשכירות בלתי מוגנת ברח' קרן היסוד 43 בנהירה (צ.ל בנהריה ג'.נ).

4. הנני להצהיר כי לאחר פטירתה של אמי עברתי ביום 7/12/2004 להתגורר עם אבי החולה בדירתו ברח' גולומב 32, עכו ואני עדין עד עצם יום זה מתגוררת בדירה הנ"ל.

.....

6. הנני להצהיר כי אבי המנוח נפטר ביום 2/12/2008 ואני התגוררתי איתו בדירה מיום 7/12/2004 במשך כל הזמן ולא עזבתי את דירת המגורים של אבי עד עצם יום זה.

.....

9. הנני להצהיר כי אני עברתי להתגורר עם אבי ביום 7/12/2004 אך עקב מצבו הרפואי הקשה ביותר לו (צ.ל לא ג'.נ) הייתה לי היכולת לעזוב אותו לבד וכן נאלצתי לצמצם את שעות העבודה שלי ורק ביום 1/11/2005 הצלחתי לפנות למשרד הפנים על מנת לשנות את כתובת המגורים שלי.

......

12.הנני להצהיר כי התגוררתי בדירה ברח' קרן היסוד 43 נהריה החל מיום 13/10/99 עד ליום 7/12/2004, מאז שעברתי להתגורר עם אבי בדירתו ברח' גולומב 32/6 עכו. הילדים שלי בני יודה פרל, בתי חן בריימן המשיכו להתגורר בדירה ברח' קרן היסוד עד ליום סוף 1/2005. אני טבני (צ.ל ובני ג'.נ) מאיק בריימן עברנו עוד ביום 7/12/2004 להתגורר עם אבי".

1. במהלך חקירתה הנגדית, נחקרה הנתבעת לגבי גרסתה בתצהירה לפיה עברה להתגורר בדירה עם בנה מייק ביום פטירת אמה ז"ל (פ' עמ' 24 ש' 22- 26, 30- 31, עמ' 25 ש' 1-10):

"ש. אני מפנה אותך לסעיפים 4 ו- 6 לתצהירים שלך ומקריא לך שעברת לדירה ברח' גולומב ב- 7/12/04.

ת. מאשרת את האמור בתצהירים.

ש. זה המועד שאמך נפטרה?

ת. כן. עברנו אני ומייק שהיה קטן.

.....

"ש. אמך נפטרה ב- 7/12. מתי הייתה ההלוויה?

ת. באותו יום.

ש. את טיפלת בסידורי ההלוויה כבת יחידה?

ת. כן. אודי (יהודה) עזר לי.

ש. היית עסוקה בנושא של הטיפול בפטירת אמך ובקבורה, נכון?

ת. נכון. אני והילדים שלי.

ש. אמרת שבאותו יום עברת לגור עם אביך.

ת. נכון. הוא קיבל שוק שאמי נפטרה, הוא גם ככה לא תפקד מי יודע מה.

ש. היית אתו בבית?

ת. כן.

ש. פיזית עברת מהדירה שלך לדירה שלו?

ת. כן. אני ומייק".

1. כאן המקום לציין כי הנתבעת לא הגישה במסגרת ראיותיה העתק מתעודת הפטירה של אמה ז"ל, אולם עיון בהעתק אישור המועצה הדתית עכו, מחלקת חברה קדישא, מיום 1.1.04 (צורף כהעתק בלתי מסומן לתצהיר יהושפט), מעלה כי אמה של הנתבעת שילם זוזנה ז"ל נפטרה ונקברה ביום 7.12.03 !!! בבית עלמין מכר חדש גוש 1 ד שורה 7 מספר 19 (שנה לפני מועד המעבר הנטען !).
2. בהמשך חקירתה הנגדית, עומתה הנתבעת בין גרסתה הנ"ל בתצהירה לעניין מועד תחילת מגוריה בדירה, לבין האמור בתצהירה שצורף כתמיכה לבקשתה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, פ' עמ' 26 ש' 31 ועמ' 27 ש' 1-3, 22-24):

"ש. אני מפנה אותך לתצהירך בבקשה לביטול פסק דין, ביום 30/11/15, (צ.ל 30.11.11 ג'.נ) זהו תצהירך?

ת. כן.

ש. אני מפנה אותך לסעיף 2, מה כתוב שם, מתי עברת להתגורר בדירה?

ת. כתוב תחילת שנת 2004 אך זה טעות. היה צריך להיות כתוב בסוף שנת 2004.

.....

"ש. אני מפנה אותך לכתב ההגנה שהוגש על ידך, בסעיף 4 בשורה השלישית, מה כתוב, מתי עברת לדירה בעכו ?

ת. זו אותה טעות. כתוב תחילת שנת 2004".

1. בשלב זה, עומתה הנתבעת עם המצוין במסמכים שונים שהוגשו ע"י אביה ז"ל לעמידר שם הוצהר על ידו כי עובר למועד הגשת המסמכים, התגורר אביה המנוח של הנתבעת לבדו בדירה, אך הנתבעת סיפקה הסברים בלתי מניחים את הדעת, ובעיקר שלגרסתה, היא זו שטיפלה אישית בענייני אביה ז"ל מול עמידר (פ' עמ' 28 ש' 9-10, 13-20, עמ' 29 ש' 10-14, עמ' 30 ש' 2):

"ש. בטיפול השוטף מול עמידר, האם את טיפלת בעניינים של אביך?

ת. כן.

.....

ש. אני מבין שבין היתר את גם זו שטיפלת בשנת 2006 בבקשה לרכישת הדירה?

ת. כן. אני טיפלתי בבקשה הזו. אבא שלי לא היה יכול לעשות כן.

ש. מתחילת שנת 2004 את מטפלת בעניינים השוטפים, בין היתר של עמידר גם בנושא הרכישה של הדירה?

ת. כן.

ש. אני מפנה אותך לנספח ה' לתצהירי התובעת, בקשה לקביעת שכר דירה בהתאם להכנסה, מיום 4/10/06. איך את מסבירה שפה בזמן שאת זו שמטפלת בעניינים שלך עדיין אבא שלך מצהיר שהוא מתגורר בדירה?

....

ת. אני לא יודעת להסביר.

ש. אני מציג לך מסמך נוסף הפעם משנת 2007, נספח ו' לתצהירי הנתבעת, הצהרה על מצב משפחתי שחתום עליה המנוח, אביך. מסמך שהוגש גם במסגרת הליכים של רכישת הדירה. שוב אני חוזר על השאלה, אני מקריא לך מסעיף ב', האנשים המתגוררים בדירה, האם כתוב שמך או האם כתוב שהוא מתגורר לבד?

.....

ת. כי כנראה הוא חתם על המסמכים ולא הסתכל".

1. עיון בנספח ה' לתצהיר עדות ראשית יהושפט שכותרתו "בקשה לקביעת שכר דירה בהתאם להכנסה" מעלה כי נערך ביום 4.10.06 ולפי המצוין בסעיף א' לבקשה המנוח הינו "המחזיק" היחידי בדירה. בעיקר חשוב להדגיש כי בטבלה שבו נדרש המבקש לפרט אלו הכנסות יש לו ולבני משפחתו הגרים עמו בדירה, צוינו הכנסותיו של אבי הנתבעת המנוח בלבד, ולא של הנתבעת בנוסף. ראו גם: פסקה ו' לבקשה שם מצהיר המבקש כי כל הפרטים שמסר הם אמת וכי ידוע לו שאם יימצא שאינם אמת יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק.

בנוסף, עיון בנספח ו' לתצהיר עדות ראשית יהושפט שכותרתו "הצהרה על מצב משפחתי" מיום 4/12/07 מעלה כי אבי הנתבעת המנוח הצהיר כי הינו הדייר החוזי היחיד המתגורר בדירה וכי אין לו "תלויים בראש המשפחה הגרים באותה דירה". יצוין כי בפסקה ג' למסמך מופיעה הצהרה לפיה מתחייב המצהיר כי במקרה ומספר הנפשות התלויות בו המתגוררות עמו בדירה ישתנה ו/או במקרה שלאחד מהם (האישה או הילדים ) יהיה מקור פרנסה אחר, הוא מתחייב להודיע על כך מיד לעמידר. ראו גם נספח ט' לתצהיר עדות ראשית יהושפט (אותו מסמך אך מיום 30.3.03), שם הוצהר כי שני הורי הנתבעת (הדיירים החוזיים) מתגוררים בדירה, וכי אין להם תלויים הגרים עמם בדירה.

1. בהמשך חקירתה הנגדית עומתה הנתבעת עם הטענה בדבר הפרת החובה לדווח מידית לעמידר על כניסתה להתגורר בדירה וכן עם התאריך המצוין במסמך הדיווח למשרד הפנים על שינוי כתובת מגוריה ומועד כניסתה למען החדש, אך התשובות שסיפקה הנתבעת היו שוב בלתי משכנעות לחלוטין (פ' עמ' 30 ש' 3-22):

"ש. האם את מאשרת את הסכם השכירות שנחתם בשנת 2003, שגם צורף לכתב ההגנה. האם נכון שאת חתומה כערבה בסוף ההסכם?

ת. כן. אני ראיתי והכרתי את ההסכם. חתמתי עליו בתור ערבה. אני ליוויתי את ההורים שלי.

ש. אמך הייתה סיעודית שנים וליווית אותה, גם לחתימה הזאת?

ת. נכון. הייתי במעמד חתימת ההסכם וראיתי את ההסכם הזה. אני מודעת לו.

ש. מדוע לא דיווחת לעמידר כשנכנסת לדירה בשנת 2004?

ת. לא ידעתי שאני צריכה לעשות זאת.

ש. אבל אמרת שאת מכירה את החוזה.

ת. אני חתמתי על הערבות ולא הסתכלתי על מה שכתוב.

ש. את חותמת על הסכם ולא מבינה מה כתוב בו?

ת. נכון.

ש. אני מפנה אותך לתמצית משרד הפנים שהצגת במסגרת כתב ההגנה שאת צירפת, מה כתוב בתאריך הכניסה?

ת. 1/11/05.

ש. איך את מסבירה את זה שבזמן שאת טוענת שעברת ב- 7/12/04, ההצהרה שלך על הכניסה למען היא ב- 11/05?

ת. אני בכלל לא התפניתי לעשות את זה. כשהיה לי זמן עשיתי את זה.

ש. מדוע לא הצגת להם אסמכתאות שאת מתגוררת בדירה לפני כן?

ת. זה התאריך שהצהרתי שאני גרה עם אבי במשרד הפנים. זה לא תצהיר מתי נכנסתי לדירה.

ש. מדוע לא הבאת אסמכתא ממשרד הפנים שזה מועד ההצהרה ולא מועד הכניסה?

ת. כי לא חשבתי שאעמוד במצב כזה".

1. עיון בסעיף 11 להסכם השכירות בין עמידר להורי הנתבעת ז"ל מיום 30.3.03 (העתק ממנו צורף כנספח א' לתצהיר עדות ראשית יהושפט) מעלה כי הדיירים החוזיים התחייבו כלפי עמידר כי:

"השוכר לא ימחה ו/או יעביר ו/או ישעבד זכות מזכויותיו על פי חוזה זה ולא יעביר את החזקה במושכר לאחר, לא באופן מלא ולא באופן חלקי לא במשותף ולא בכל צורה או דרך אחרת שהיא בין בתמורה, ובין שלא בתמורה, אלא בהסכמת המשכירה בכתב מראש...".

כמו כן, עיון בסעיף 1-2 לכתב הערבות מיום 4.3.03 עליו חתומה הנתבעת (עם ערב נוסף אחר, צורף כצרופה להסכם השכירות, נספח א' לתצהיר עדות ראשית יהושפט) מעלה כי הנתבעת אישרה בחתימתה על כתב הערבות כי הינה ערבה לקיום התחייבות השוכר על פי הסכם זה, וכי היא מצהירה שקראה את החוזה והיא מכירה את התחייבות השוכר.

אוסיף ואציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעת במהלך עדותה הנ"ל בביהמ"ש לפיה המועד המצוין בתמצית רישום ממרשם האוכלוסין מיום 6.12.09 (העתק התמצית צורף לכתב ההגנה) כמועד הכניסה למען הדירה נשוא התביעה (1.11.05), מעיד על מועד הדיווח של הנתבעת למשרד הפנים (שנעשה לטענתה באיחור מאחר ולא התפנתה לכך), זאת, בין היתר, מאחר וגרסה זו אינה מתיישבת עם טענה קודמת של הנתבעת (ס' 14 לכתב הגנתה) לפיה היא הצהירה בזמן אמת בפני הפקיד במשרד הפנים ו/או בפני פקיד רשם האוכלוסין כי נכנסה להתגורר במען הדירה נשוא התביעה בתחילת שנת 2004 אך פקיד הרישום טעה ומדובר בטעות דפוס שנפלה במועד שצוין על ידו בתמצית הרישום.

1. לתמיכה בגרסת התביעה לפיה הנתבעת לא החלה להתגורר בדירה נשוא התביעה, אלא, לכל המוקדם, החל מחודש 10/2007 העידה עמידר את יהושפט וכמיל, שני רכזי שטח מטעמה.
2. במהלך חקירתו הנגדית של יהושפט הוא אישר כי הדירה נשוא התביעה מצויה, מבחינת חלוקת האזורים, לאזור המצוי בתחום אחריותו של כמיל (פ' עמ' 14 ש' 1-2). עוד העיד יהושפט כי המעורבות היחידה שהייתה לו עם אבי הנתבעת המנוח אירעה בקיום שיחה דרך האינטרקום בחודש 10/07 (פ' עמ' 14 ש' 5-10):

"ש. מהמסמכים שצירפת לתצהירך, המעורבות היחידה שלך זה שיחה עם המנוח בחודש 10/07 באמצעות האינטרקום, נכון?

ת. נכון.

ש. פגשת את המנוח באופן אישי?

ת. באותו ביקור לא. אני פגשתי אותו בשנת 2004, כשהייתי אצלו בדירה. ביקרתי ביקור בית סטנדרטי. זה המגע היחידי שהיה לי עם המנוח בתקופה הזו".

בשלב זה, נחקר יהושפט בחקירה חוזרת ע"י ב"כ עמידר בנוגע לנסיבות הביקור משנת 2004, ולנסיבות הביקור משנת 2007 (פ' עמ' 14 ש' 13-24):

"ש. תאר את אופן הביקור שהיה בשנת 2004?

ת. בשנת 2004 במסגרת הביקורים שאנו מבצעים בדירות, ניגשתי לדירה ועשיתי ביקור בית רגיל לבדוק מי גר ולבדוק את הדירה. אבא של הנתבעת פתח לי את הבית והוא היה בדירה.

ש. מה ראית בדירה?

ת. זו קומת קרקע. צריך לפתוח את הדירה דרך האינטרקום. אין גישה אחרת. נכנסתי לדירה. הדייר ישב בצד ימין בסלון על מיטה ומצד שמאל היו שני חדרים, מטבח, מקלחת וגינה מקדימה. הוא היה בדירה. הוא היה אז צלול לטעמי. נכון שהיה חולה ולכן קיבל קומת קרקע. מצד שמאל הייתה רטיבות רבה בקירות וחדרים עם הרבה חפצים. ערכתי סריקה בתוך הדירה כרגיל.

ש. תאר לי את הביקור בשנת 2007 ואת הסיבה מדוע השיחה שהתנהלה הייתה באינטרקום?

ת. ערכתי ביקור בית מאחר ואין גישה לדירה. הוא אמר שהמצב שלו לא טוב דרך האינטרקום. הוא אמר שהוא גר בדירה. באותה עת מאחר והכרתי את מצבו דיווחתי לעמידר".

1. עיון בדו"ח ביקור מעגל נושא תאריך 21.1.2004 שנערך ע"י יהושפט (צורף כחלק ממספר דוחות מעגל שסומנו כנספח ג' לתצהיר עדות יהושפט), מעלה כי יהושפט ערך ביום 8.2.2004 ביקור פיזי בדירה אשר בעקבותיו עודכנו על ידו הנתונים הבאים: בחלק הקשור ב- "מצב תחזוקת הדירה" צוין כי "יש חדירת מי גשמים ב- 2 חדרי ....סלון + מקלחת" וכן "אין ציוד ראוי לציון". עוד צוין בתחתית הדו"ח ע"י רכז השטח בכתב ידו "בודד נכה ....חדש בדירה".

עיון בדו"ח מעגל נושא תאריך 19.9.07 שנערך ע"י יהושפט, מעלה כי הוא הגיע לביקור בדירה ביום 15.10.2007 אשר בעקבותיו עודכנו על ידו הנתונים הבאים: "הדייר הודיע לי דרך האינטרקום ...שלאור מצבו בתו גרה עמו בדירה". וכן בחלק התחתון של המסמך "הדייר מרותק למיטה הודיע שאינו יכול לפתוח את הדלת רק באמצעות בתו שגרה". בנוסף צוין במרכז המסמך הערה : "לקמיל- ניתן להתקשר ולקבל פרטי הבת אחרי השעה 16:00".

1. גם כמיל נחקר על האמור בתצהיר עדותו הראשית. כעולה מחקירתו הנגדית הוא שימש כרכז שטח בעכו אצל עמידר בין השנים 2005- 2009 באזור המכונה "מזרח –שיכונים", שבו בין ביתר מצויה הדירה נשוא התביעה, וכי תחת אחריותו היו כ- 400 דירות (פ' עמ' 15 ש' 3-10). עוד העיד כמיל כי עפ"י נהלי עמידר הוא נדרש לבקר פעם בשנה בכל דירה, לבדוק מי גר בה ומה מצבה ולדווח לממונים עליו (פ' עמ' 15 ש' 11-13). לגבי הדוחות השנתיים שביצע בקשר לדירה נשוא התביעה, העיד כמיל (פ' עמ' 15 ש' 20-32):

"ש. אתה יכול להראות לי את הדוחות השנתיים של כל השנים בהן עבדת באזור?

ת. זה מופיע אצלך, בשנים 2005-2006. זה מה שעשיתי בדירה הזו. שני ביקורים.

ש. כשביצעת את הדוחות האלה, העברת לגורם כלשהו בעמידר ?

ת. כן. מנהל המרחב היה עובר עליהם ורושם את ההערות שלו. אתה יכול לראות את זה בביקור השני.

ש. בביקור שלכם אתה צמוד לדו"ח ?

ת. כעקרונית לפי הדו"ח. אם יש תקלה מסוימת או משהו שצריך להעיר אני רושם. מה שנוסף למצב הקיים אני מציין.

ש. מה הכוונה מה שנוסף למצב הקיים?

ת. אם אני מגיע לבית ורואה שהדייר שבר קיר או שמישהו נוסף גר בבית או ליקויים בבית.

ש. אני מתאר לעצמי שאתה היום מעיד על סמך הדו"ח ולא יכול לזכור לפני 10 שנים כל כך הרבה דירות שביקרת בהן.

ת. למזלי הטוב יש לי זיכרון טוב".

1. בהמשך חקירתו הנגדית, העיד כמיל כי לעיתים חוץ מביקורי המעגל ישנם ביקורים נוספים שאין ממלאים בעקבותיהם דו"ח וכי זכור לו שביקר בעונת החורף בדירה נשוא התביעה (ביקור בלתי מתועד), על רקע תלונות של נזילות בגג, והנתבעת הגיעה ופתחה לו את השער שהיה נעול, לאחר תיאום עמה מראש (פ' עמ' 16 ש' 15-16, עמ' 17 ש' 1- 18):

"ש. אני מזכיר לך שאתה ביקרת בכל דירה פעם אחת בשנה, איך אתה יכול לזכור דברים כאלה?

ת. באותה דירה היו תלונות על נזילות בגג. לא בכל ביקור אנו רושמים דוחות. חוץ מביקור מעגל יש ביקורים נוספים.

ש. אתה לא מתעד אותם?

ת. לא. ביקור מעגל אני עושה פעם בשנה. יש דירות שאני נכנס אליהם 10-20 פעמים בשנה. לא כל פעם אנו ממלאים דו"ח.

ש. מדוע לא ציינת בתצהירך שהיו לך עוד ביקורים אצל אותו דייר?

ת. אין לי תשובה.

ש. אני אומר לך שכל ביקור מטעם עמידר על ידי כל גורם מוסמך מטעם עמידר מתועד באיזה שהוא מסמך.

ת. לא נכון. חוץ ממעגל יש המון דירות שאני נכנס עם קבלן ובודק איך ביצע עבודה ומראה לקבלן את הבעיות בדירות. לא הכול מתועד".

......

"ת. בתקופת החורף, בחודשים נובמבר עד דצמבר שהיו (צ.ל שהייתה ג'.נ) חדירת מי גשמים, בשנים 2005- 2006. הייתה תלונה על חדירת מים. אני זוכר שהמים חדרו לחשמל. עמידר תיקנה את זה. יש לנו דו"ח על כך. אפשר להביא אותו. לא נתבקשתי להביא את הדו"ח.

ש. היית צריך להיות נוכח כמה פעמים בתוך הדירה עצמה כשהיו נזילות מים?

ת. פעם פעמיים.

ש. אתה לא זוכר בעצם כמה פעמים היית?

ת. פעם אחת הבת פתחה לי את השער.

ש. מדוע היית צריך שהבת תפתח את השער?

ת. כי השער נעול. השער משמש לדייר אחד. פעם אחת היא באה ופתחה לי, אחרי תיאום אתה. תיאמתי שהיא פותחת את השער כי האבא היה נכה.

ש. איך בביקורים הקודמים הוא פתח לך?

ת. היה פתוח. פעם אחת היה נעול. כשעזבתי את עכו השער היה נעול.

ש. בשלוש המקרים הנוספים אתה לא זוכר?

ת. אני זוכר שהשער היה פתוח. זה שער שנפתח מלמעלה.

ש. מדוע אתה לא פתחת אותו?

ת. כי אז היה נעול. בשאר הפעמים היה אפשר לפתוח מלמעלה.

ש. לא מצאת לנכון לציין את הביקורים האלה.

ת. לא. אני לא חייב".

ובהמשך, במסגרת חקירתו החוזרת של כמיל (פ' עמ' 20 ש' 8-13):

"ש. אתה אומר שהיה ביקור אחד עם הבת?

ת. נכון.

ש. תתאר לי את ההתנהלות מול הנתבעת, מדוע תיאמת מולה?

ת. אני זוכר שבתקופה האחרונה הבת התערבה והחלה להגיע לעמידר אם זה בקשר לרכישה או הנחה בשכר דירה. היה צריך לתאם אתה בכדי להיכנס לבית. תיאמתי אתה פעם אחת בבוקר. היא הגיעה. בוודאות היא לא הייתה גרה אתו. אין מה להתווכח פה".

1. לתמיכה בגרסתה, הגישה עמידר העתק משני דוחות ביקורי מעגל שערך כמיל בדירה בשנים 2005- 2006. דו"ח אחד נושא תאריך 14.7.05, ומתייחס לביקור שערך כמיל ביום 27.9.05. בחלק המתייחס להתרשמות רכז השטח ממצב הדירה צוין כי "מרזבים סתומים". כן צוינו לקויים בריצוף, וכן במצב הטיח בתקרות ובקירות. בתחתית המסמך צוין כי העדכון בוצע עם הדייר החוזי "בן ציון" (אבי הנתבעת).

עיון בהעתק דו"ח ביקור מעגל נושא תאריך 19.6.2006, מעלה כי הינו מתייחס לביקור שערך כמיל בדירה ביום 25.9.06 במסגרתו עדכן כמיל בפסקת "הערות" : "גר לבד בדירה", וכן כי העדכון בוצע עם הדייר "בן ציון". עוד צוין בכתב יד תחת הכותרת "בקרה": 1) יש להקפיד על רישום מפורט של מצב התחזוקה. 2) אם הדייר מתקיים רק מקצבת זקנה למחוק מקום עבודה" .

1. בחינת חקירתו הנגדית של כמיל, מעלה כי גרסתו לפיה ביקר פיזית בדירה בין השנים 2005-2006 וערך דו"ח ביקור מעגל, במסגרתם עדכן את הנתונים המפורטים לעיל, ובעיקר כי בעת עריכת שני הביקורים לא מצא כי הנתבעת מתגוררת עם אביה (טרם פטירתו), לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית. עולה מחקירתו הנגדית כי בנוסף לשני ביקורי המעגל הנ"ל, ביצע כמיל ביקור או שניים נוספים בדירה (שלא תועדו) לצורך טיפול בליקוי של חדירת מי גשמים מהגג לדירה, כאשר במסגרת אותו טיפול, תיאם באחד הביקורים מראש הגעה של הנתבעת לדירה, על מנת שתפתח לו את השער שהיה נעול. הכיתוב "מרזבים סתומים" הנ"ל בדו"ח ביקור מעגל משנת 2005, תומך בגרסת כמיל לפיה הגיע לדירה שלא במסגרת ביקורי מעגל שנתיים על מנת לטפל בבעיית חדירת מים לדירה.
2. בהקשר לאמור, יש להוסיף ולציין כי עפ"י הפסיקה יש לייחס משקל ראייתי מכריע לדוחות ביקורי המעגל מטעם נציגי התובעת בהיותם ראיות ישירות ומהימנות, מזמן אמת, שנערכו ללא התראה מוקדמת, אשר משקפות את מצב הדברים לאשורו, כפי שתועד בידי אותם גורמים שערכו את הביקור בנכס נשוא המחלוקת (ראו, בין היתר: עע"מ 2732/14 עופר שניידר נגד משרד הבינוי והשיכון, פורסם בנבו ביום 28.1.15, (פסקה 10). עע"מ 2851/13 אילן סויסה נגד מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון, פסקה 16 (פורסם ביום 23.6.14).
3. כאמור, הנתבעת העידה במסגרת ראיותיה את השכן ג'ררד ושניים מילדיה (יהודה ומייק). כעולה מחקירתו הנגדית של ג'ררד, הוא היה שכן של הורי הנתבעת, ומתגורר במקום מזה 15 שנים (פ' עמ' 33 ש' 20-21). בשלב זה, עומת ג'ררד, עם גרסתו לפיה הנתבעת עברה להתגורר עם אביה, אחרי פטירת אמה (פ' עמ' 33 ש' 24-28 ועמ' 34 ש' 1-4):

"ש. אתה טוען בתצהירך שהנתבעת עברה להתגורר אצל אביה ברח' גולומב בעכו אחרי פטירת אמה.

ת. נכון.

ש. מתי זה היה ?

ת. לא זוכר. היו שנים שהתנדבתי ביד שרה, אני מעריך שלפני 8 שנים בערך.

ש. כלומר בשנת 2008 היא עברה להתגורר ?

ת. לא זוכר שנה בדיוק. מבחינתי אני תמיד ראיתי אותה שם. משהו לפני 7-8 שנים.

ש. 7-8 שנים מהיום?

ת. כן".

בניגוד לעדותו בחקירתו הנגדית כאמור, העיד ג'ררד בחקירתו החוזרת כי הנתבעת עברה להתגורר עם אביה "תיכף ומייד" לאחר פטירת אמה, אולם לא ידע לנקוב בתאריך הפטירה, אך טען כי "לא הרבה זמן אחרי שהם עברו להתגורר שם" (פ' עמ' 34 ש' 7-12). לטעמי, גרסת ג'ררד, עליה חזר מס' פעמים במהלך חקירתו הנגדית, לפיה לא זכור לו מתי הנתבעת עברה להתגורר בדירה אך "אני מעריך שלפני 8 שנים בערך" (קרי, בשנת 2008 או בסמוך למועד זה), יוצרת קושי עם האמור בתצהיר עדותו הראשית לפיו לאחר פטירת אם הנתבעת (שנפטרה כאמור בחודש 12/03), עברו הנתבעת ובנה מייק להתגורר בדירת אבי הנתבעת. יש לציין כי במסגרת חקירתו הנגדית של ג'ררד, הוא לא אזכר כלל את דבר מעברו של הבן מייק ביחד עם אמו להתגורר בדירה, כנטען.

1. ביחס למשקל שיש לייחס לעדויות בני הנתבעת בביהמ"ש, אציין באופן כללי כי גרסת יודה בתצהיר עדותו הראשית (ס' 7) עליה חזר מהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש (פ' עמ' 34 ש' 24-25, ועמ' 35 ש' 3-4), לפיה אמו עברה להתגורר בדירה עם אביה, ביום פטירת סבתו ז"ל (7/12/04) אינה מתיישבת עם תאריך הפטירה המצוין באישור המועצה הדתית עכו, מחלקת חברת קדישא כאמור, לפיו הסבתא נפטרה שנה קודם לכן (7/12/03), ודי בכך כדי להשמיט את הקרקע תחת גרסתו בכל הנוגע למועד תחילת מגורי אמו בדירת סבו. מאותו טעם גם אין בידי לקבל את גרסת הבן מייק לפיה עבר להתגורר עם אמו בבית סבו, ביום פטירת סבתו ז"ל (7.12.04), ראו: פ' עמ' 35 ש' 13-14, ש' 31, ועמ' 36 ש' 1).
2. למעלה מן הדרוש, אוסיף ואציין כי לא שוכנעתי ברמה הנדרשת באמיתות גרסת הנתבעת לפיה עברה להתגורר עם בנה הצעיר מייק בדירה ביום פטירת אמה ז"ל, בין היתר מהנימוקים הבאים: ראשית, גרסת הנתבעת לפיה בנה מייק עבר להתגורר עמה בדירה ביום פטירת אמה ז"ל, הועלתה על ידה לראשונה במסגרת תצהיר עדותה הראשית (ס' 12). שנית, מביקור המעגל שערך יהושפט בחודש 10/2007 צוין כי נאמר לו בשיחה עם המנוח באינטרקום שהבת מתגוררת עמו, ללא שצוין דבר לגבי הנכד מייק. אומנם יהושפט לא ביקר בדירה באותו מועד ואינו יכול להעיד מי נכח בדירה, אולם ניתן להניח לאור המשקל הראייתי שיש לתן לדוחות ביקורי מעגל כאמור, כי הדברים שציין יהושפט בדו"ח המעגל משקפים את מה שנאמר לו בזמן אמת ע"י המנוח. שלישית, אם לא די בכך שגרסת הנתבעת לפיה עברה להתגורר בדירה עם בנה מייק ביום פטירת אמה עלתה לראשונה במסגרת תצהיר עדותה הראשית, הרי שלא פורט על ידה כלל, כי שנה לאחר מכן, עזב מייק את הדירה נשוא התביעה ואת מגוריו עם אמו, ועבר להתגורר עם אביו, וזאת בניגוד לגרסת הבן מייק, לראשונה במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש כי עבר להתגורר בדירה עם אמו, ועזב את הדירה כשנה לאחר מכן (פ' עמ' 35 ש' 13-20, ש' 35 ועמ' 36 ש' 1). רביעית, במהלך חקירתה הנגדית העידה הנתבעת כי גם לאחר המעבר שלה ושל מייק לדירה בעכו, המשיך מייק ללמוד בבית ספר עמל בנהריה, וכי נסע כל יום מעכו לבית ספרו בנהריה, דבר שהנני מתקשה לקבלו, לאור גילו הצעיר באותה עת (13 שנים).
3. סיכומו של דבר, ומהנימוקים שפורטו לעיל, נחה דעתי לקבוע כי הנתבעת, אשר נטל הראיה רובץ לפתחה, לא הרימה נטל זה, ולא הוכיחה בראיות מספיקות, מהו המועד המדויק שבו עברה לראשונה להתגורר בדירה נשוא התביעה, ובהעדר נתון כה קריטי לבחינת טענתה בדבר היותה זכאית להיחשב כ"דייר ממשיך" בדירה, לא ניתן לבסס דיון מהותי בסוגיה ב' דלעיל. לכל היותר, ולאור הראיות שהוצגו ע"י עמידר, נכון אני להניח, כי לכל המוקדם, נכנסה הנתבעת להתגורר בדירה עם אביה ז"ל בחודש 10/2007 או בסמוך למועד זה.

האם זכאית הנתבעת להיחשב "דייר ממשיך" בדירה?

1. עפ"י חוק, לצורך קבלת מעמד של דייר ממשיך יש לעמוד בשני תנאים מצטברים: קירבה משפחתית לזכאי ומגורי הטוען במשך שלוש שנים רצופות לפחות עם הזכאי בדירה הציבורית, טרם פטירתו או טרם המועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי (ס' 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח -1998). עמידר טוענת בסיכומיה (ס' 130- 131) כי לאור תיקון שנעשה בשנת 2009 בחוק הנ"ל, במסגרת חוק ההסדרים, הרי שזכאותו של דייר ממשיך להוסיף ולהתגורר בדירת בן משפחתו (לאחר פטירתו), מותנית בכך שהוא עצמו עומד בקריטריונים המזכים אותו בדיור ציבורי (בין היתר, משך רציפות המגורים עם הדייר הזכאי במשך 4 שנים לפחות). איני מוצא לנכון להידרש לטענה זו, מאחר וכפי שיפורט להלן, הנתבעת לא הוכיחה כי עומדת בתנאים המצטברים הקבועים בס' 1 לחוק אף לא במתכונתו טרם התיקון. בעניינו, אומנם הנתבעת עומדת בתנאי של קרבה משפחתית לזכאי (הדייר החוזי) בהיותה בתו, אך לא שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי התגוררה עם אביה המנוח (ז"ל) בדירה במשך 3 שנים ברציפות, טרם פטירתו. אין חולק כי אבי הנתבעת ז"ל נפטר ביום 2.12.08, כך שהיה על הנתבעת להוכיח כי התגוררה בדירה עם אביה ברציפות, לכל הפחות, החל מיום 3.12.05, על מנת לזכות בסטטוס של "דייר ממשיך", דבר שלא הוכח על ידה.

הכרעה בסעד הפינוי

1. בהינתן הקביעה דלעיל, לפיה הנתבעת לא התגוררה בדירה במשך התקופה הרציפה המינימאלית הנדרשת עפ"י דין, טרם פטירתו של הדייר החוזי, על מנת להכיר בה "כדייר ממשיך", מתבקשת המסקנה כי הנתבעת מוחזקת בסטטוס של "פולשת", והחזקה ו/או השימוש שלה בדירה, נעשה ללא כל זכות שבדין. אשר על כן, יש מקום להורות על פינויה לאלתר ומהדירה והשבת החזקה בה לידי עמידר.

הכרעה בסעד הכספי

1. לתמיכה בטענתה בדבר זכאותה לדמי שימוש ראויים מהנתבעת, צירפה עמידר צילום דף חשבון ממוחשב (נספח ז' לכתב התביעה המתוקן) ממנו עולה כי נכון ליום 13.2.2012 חוב הנתבעת מורכב בעיקרו מחוב בסך של כ- 70,000 ₪ בגין אי תשלום דמי שימוש ראויים, ובתוספת שכ"ט עו"ד, אגרות משפט, שכ"ט בהוצל"פ, סה"כ 73,501 ₪. זאת ועוד, לתצהיר עדות ראשית יהושפט צירפה עמידר צילום דף חשבון ממוחשב מעודכן ליום 14.5.15 (נספח כ') ולפיו נותרה הנתבעת חייבת לה סך של 114,967 ₪ בגין דמי שימוש, וסך של 167.68 דמי גביה, סה"כ 115,135 ₪. כעולה ממכתבה של גב' רחל שטיין, ממונה לתפעול בעמידר מיום 8.11.2009, אל הנתבעת (צורף כנספח בלתי מסומן לכתב התביעה) עולה כי גובה דמי השימוש הראויים עומדים על כ- 1,347 ₪ לחודש.
2. מנגד מודה הנתבעת כי לא שילמה לעמידר דמי שכירות לתקופה שתחילתה לאחר פטירת אביה המנוח ז"ל, אך טוענת כי רצתה לשלם אך עמידר סירבה לקבל את שכר הדירה לפי גובה שכר הדירה ששילם אביה המנוח. כן טוענת כי סכום החוב הנטען הינו מופרז ונכללו בו רכיבים שאין לעמידר הזכות לגבותם ממנה לאור ביטול פסק הדין שניתן נגדה בהעדר (ס' 19-20 לכתב ההגנה). עולה מגרסת הנתבעת כאמור כי הינה מודה לכל הפחות בקיומו של חוב כספי חלקי כלפי עמידר (שלא כומת על ידה), אלא שבמסגרת חקירתה הנגדית העלתה הנתבעת לראשונה גרסאות שונות בנוגע להימנעותה לשלם דמי השכירות כלשהם לעמידר לתקופת החזקתה הבלעדית בדירה כגון: עמידתה של עמידר על הדרישה לתשלום שכר דירה מלא. אי ידיעה מהו הסכום הנדרש לתשלום. מצבה הפיזי הירוד של הדירה (פ' עמ' 32 ש' 13-26):

"ש. מתי שילמת תשלום אחרון כלשהו לעמידר עבור שכר הדירה?

ת. עד שאבא שלי נפטר.

ש. מדוע לא שילמת מאז דבר?

ת. כי עמידר דורשת ממני לשלם סכום מלא. בסביבות 1000 ₪. כשאבא שלי נפטר, ניגשתי לעמידר ואמרתי להם שהוא נפטר ושאני רוצה להעביר את הזכויות שלו בבית אלי ואז החל כל הבלגן הזה. לא ידעתי שזה ייקח כל כך הרבה שנים.

ש. עברו מאז 8 שנים.

ת. נכון.

ש. ומאז לא שילמת מאומה לעמידר?

ת. נכון.

ש. אז למה לא שילמת את הסכום שאת חושבת שאת צריכה לשלם?

ת. כי לא ידעתי כמה אצטרך לשלם.

ש. בין אפס ל- 1000 ₪ יש סכום שאת חושבת שאת צריכה לשלם ?

ת. לא. אם תראה את הבית תבין מדוע".

בהקשר לטענתה הבלתי מבוססת של הנתבעת, המהווה כשלעצמה, שינוי/הרחבת חזית, לפיה אין היא חבה לעמידר דמי שכירות כלל לאור מצבה הפיזי של הדירה, ראו, בין היתר סעיף 26 לכתב ההגנה, שם טענה הנתבעת כי תמיד דאגה לשיפוץ הדירה והיא נמצאת במצב פיזי מצוין.

1. לטעמי, איני סבור כי די בכך שעמידר תציין את דמי השימוש החודשיים הראויים שלטענתה מגיעים לה מהנתבעת, והיה עליה לגבות את טענתה באמצעות הגשת חוות דעת שמאית ו/או באמצעות ראיה אחרת שיש בה כדי להניח תשתית ראייתית מספקת בפני ביהמ"ש בנוגע לגובה דמי השימוש הראויים שראוי לחייב את הנתבעת בהתבסס על נתוניה הספציפיים של הדירה, ביחס לדירות עם נתונים/מאפיינים דומים באותו אזור בו ממוקמת.

עם זאת, ברור כי לאור המסקנה לפיה אין הנתבעת זכאית למעמד של "דייר ממשיך" בדירה אין מקום לחשב את גובה דמי השימוש הראויים לפי גובה דמי השכירות ששילמו הדיירים החוזיים לעמידר עפ"י הסכם השכירות (הורי הנתבעת ז"ל).

לאור האמור, נחה דעתי לאמוד את גובה דמי השימוש הראויים בגין הדירה על סך של 800 ₪ לחודש, החל מהחודש העוקב למועד פטירת אבי הנתבעת המנוח (חודש 01/09) ועד מועד פינוי הדירה בפועל. יתר הנזקים הנטענים כאמור הנני דוחה מאחר ולא הוכחו כדבעי ע"י עמידר.

1. סיכום
2. מכל האמור לעיל אני מורה לנתבעת לפנות את הדירה נשוא כתב התביעה וזאת תוך 30 יום יום קבלת פסק דין זה.
3. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכירות חודשית בסך 800 ₪ לחודש החל מחודש 1/09 ועד הפינוי בפועל. לסכום המתקבל כשהוא מחושב להיום יתווספו ריבית והצמדה מאמצע התקופה הנ"ל ועד היום.
4. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות נלוות לניהול המשפט בסך 1,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום מהיום.
5. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ו, 26 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.