בפניי שתי תביעות מאוחדות אשר נושאיהן הינן עבודות שיפוץ לצורך התאמת מושכר, בבנין ליגד סנטר 1 בשדרה המרכזית 15 איזור התעסוקה במודיעין (להלן: "בית ליגד") לשמש כמסעדה, טיב העבודות, מידת השלמתן, התמורה הראויה עבור העבודה שבוצעה ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו עקב העיכובים והליקויים בביצועה.

רקע

ברוך (בוקי) דסה (להלן: "בוקי") הוא בעל המניות בחברת 'בוצ'י בע"מ (להלן: "בוצ'י") אשר הפעילה מסעדה במושב שילת, אותה החליטה להעביר לעיר מודיעין. לצורך כך שכרה בוצ'י משערי העיר חברה להשקעות בע"מ (להלן: "המשכירה") ביום 08.06.2009 יחידה בשטח של כ- 188.75 מ"ר בתוספת מחסנים ומרפסת בבית ליגד אשר יועדו לשמש כמסעדת תיתורה (להלן: "המושכר").

לצורך התאמת המושכר לצורכי המסעדה המיועדת פנה מנהל הכספים של בוקי, מר עקיבא פרדקין (להלן: "פרדקין") לעובדיה (דדי) כהן (להלן: "דדי"), אותו הכיר מעבודה שביצע עבורו לשביעות רצונו, וביקש כי יכין הצעת מחיר כספית לביצוע עבודות השיפוץ והבנייה הדרושות.

ביום 16.07.2009 נחתם בין בוקי ודדי 'הסכם עבודה עם קבלן שיפוצים' (להלו: "ההסכם") במסגרתו סוכם כי העבודה תבוצע החל מיום 16.07.09 ותסתיים עד ליום 15.08.09 ולא יאוחר מתום 45 יום מיום תחילת העבודה.

ההסכם קובע את אחריותו של דדי לטיב העבודה ואת כפיפותו לפיקוח צמוד ופיקוח עליון ואת חובתו לתקן או להחליף או לבצע מחדש כפי שיידרש על ידי המפקחים (סעיף 10 להסכם).

ההסכם מסדיר את האחריות לנזקי צד ג'.

לבסוף קובע ההסכם את התמורה שתשולם על ידי בוקי לדדי עבור ביצוע העבודות בסך פאושלי של 180,000 ₪ ואופן התשלום – מקדמה ותשלומים בשלבים המבוססים על השלמת פרטים בעבודה בהתאם לאמור בנספח להסכם.

דדי התחיל לעבוד במושכר כאשר מטעם בוקי מונה כמפקח מר מאיר (מילו) צדיק (להלן: "מילו"), אשר התריע בפני בוקי ביום 03.08.09 בדבר עיכובים בביצוע עבודות שדדי אמור היה לסיים עד מועד זה.

דדי הסביר את העיכוב במגבלות המוטלות על ידי חברת הניהול של בית ליגד אשר שוללות את האפשרות לעבוד בצורה חופשית ובאופן סביר, וטען כי בוקי לא שילם בהתאם לנספח להסכם לגבי עבודות שאושרו על ידי המפקח מטעמו.

החל מיום 04.08.09 ועד ליום 26.08.09 קיימו הצדדים מספר פגישות תוך שדדי ממשיך בעבודה ושולם לו כ- 51,300 ₪, אך ביום 26.08.09 הפסיק דדי את עבודתו במושכר, לטענתו, עקב סרובו של בוקי לשלם תשלומים שהגיעו לו ואשר נדרשו לו לצורך מימון המשך ביצוע העבודות.

ביום 30.08.09 הגיע דדי למושכר עם מר אבי אילוז (להלן: "אילוז") מתוך מטרה שאילוז יוכל לשמש עד מומחה מטעמו, אך בוקי שהגיע למקום מנע מהם להשאר שם ודרש שיעזבו.

בוקי הביא למקום מומחה מטעמו ולאחר קבלת חוות דעת שכר קבלן אחר – מר קובי זרביב (להלן: "זרביב"), אשר לטענת בוקי ביצע את העבודות והתיקונים שנדרשו לצורך פתיחת המסעדה בעלות של 132,650₪.

ביום 25.11.2009 הגיש דדי תביעה כנגד בוקי לתשלום מלוא סכום ההסכם וכן לתשלום בגין תוספות שלטענתו נתבקשו, בוצעו ואושרו אך לא שולמו.

ביום 14.07.2010 הגישו בוקי ובוצ'י תביעה כנגד דדי לפיצוי על נזקיהם בגין הפרת ההסכם.

הדיון בשתי התובענות אוחד בפניי.

טענות הצדדים הדרושות להכרעה בקליפת אגוז

טיעוניו של דדי:

דדי טען בתביעתו כי בוקי הפר את ההסכם בכך שלא שילם את התמורה המוסכמת במועד בהתאם להוראות ההסכם על אף שהמפקח מטעם בוקי אישר, ללא כל סייג, כי העבודות בוצעו.

בנוסף טען כי בוקי נותר חייב בתשלום עבור תוספות שהזמין, בוצעו ואף אושרו לתשלום, חלקן בחתימתו של בוקי עצמו וחלקן על ידי המפקח מטעמו – מילו (כפי שמופיע על המסמך שהוגש כנספח יג' לתצהירו של דדי). תוספות שסכומן מסתכם בסך של 23,590 ₪.

עוד טען כי הפרה זו גרמה לו לנזקים עת ניסה לקיים את חלקו בהסכם למרות ההפרה ונתקל בקשיים של ממש לשלם לעובדיו, עד כי נאלץ להפסיק את העבודה.

טען כי נסיונו לקבל את התשלומים המגיעים לו מבוקי נתקל בדרישות בלתי סבירות להעמדת ערובות אותן לא יכול היה לקבל.

בתגובה לטענות שהועלו על ידי בוקי ובוצ'י, טען כי כבר בתחילת העבודה במושכר נתקל בקשיים לא צפויים מצד חברת הניהול של המשכירה, שהגבילה את יכולתו לעבוד בשעות מסוימות ובאמצעות ציוד חשמלי, כך שנאלץ לבצע עבודות הריסה בפטיש ואיזמל. הדבר דרש מעמו השקעת שעות עבודה נוספות מעבר למתוכנן כדי לנסות ולעמוד בלוח הזמנים, ובמגבלת שעות העבודה המשמעות הייתה עבודה בשעות הערב והלילה, ללא יכולת מעשית להתקדם בעבודה במהלך היום.

טיעוניהם של בוקי ובוצ'י:

בוקי ובוצ'י טענו כי החשיבות של העמידה בלוחות הזמנים הובהרה לדדי כבר במעמד חתימת ההסכם, ולמרות זאת דדי לא ביצע את העבודה בצורה שהיה בה כדי לעמוד בהתחייבות זו.

טענו כי יש לראות באי עמידה בלוחות הזמנים שנקבעו ואי סיום העבודה עד ליום 15.08.09 כהפרה יסודית של ההסכם.

בנוסף טענו כי דדי הפר את ההסכם אף בכך שביצע עבודות נוספות לגורמים אחרים בבית ליגד וזאת בזמן שלא עמד בזמנים שנקבעו לביצוע העבודות במושכר.

עוד טענו כי דדי לא ביצע את העבודות בצורה מקצועית ובטיחותית וסמכו טיעוניהם אלה על חוות דעת המומחה – המהנדס קליגסברג יעקב (להלן: "קליגסברג") אשר הוגשה מטעמם, ובעקבות כך נאלצו לפרק חלק מהעבודות שבוצעו על ידי דדי ולתקן את כלל הליקויים.

טענו לנזקים מהצורך להביא קבלן אחר לביצוע תיקונים והשלמת העבודות, ולנזקים עקיפים כתוצאה מהעיכוב בפתיחת המסעדה.

דיון והכרעה

לצורך הכרעה בין הניצים יש לבחון את ההתקשרות החוזית בה נקשרו הצדדים בהתאם לתשתית העובדתית העולה מן הראיות וכפי שהוכחה בפניי.

המחלוקות העיקריות הנטושות בין הצדדים כרוכות זו בזו ונובעות זו מזו כפי שיובהר להלן, ושורשן ניטע כבר בשלב הראשוני של ההתקשרות.

אי עמידה בזמנים כסיבה לאי תשלום והמגבלות על ביצוע העבודות במושכר

בטרם אגש לבחון את ההסכם גופו אני מוצאת חשיבות לציין מספר עובדות הקשורות לנסיבות אשר שימשו רקע לכריתת ההסכם ואשר להן השלכות חשובות הן ביחס לשלב הטרום חוזי והן ביחס להתנהגות הצדדים בביצוע ההסכם.

כפי שציינתי לעיל, ביום 08.06.2009 שכרה בוצ'י את המושכר ולצורך כך חתם בוקי בשם בוצ'י על חוזה שכירות בו, בין השאר, התחייבה בוצ'י בנספח ב' להסכם השכירות תחת הכותרת "הנחיות כלליות טכניות [במקרה והשוכר מבצע עבודות בינוי]" כי:

"6. על השוכר לדאוג לכך שבזמן ביצוע העבודות על ידו ביחידה לא תגרם הפרעה לכל גוף שהוא בבנין. השוכר יוכל להשתמש בחשמל זמני ביחידה בלבד וזאת כנגד תשלום.

7. על השוכר לתאם את זמני ביצוע העבודות עם המשכיר וכן לדאוג לניקיון ברמה גבוהה בשטחים שגובלים עם היחידה בכל שעות היממה. ..."

ביחס לבעייתיות הצפויה מהאמור בסעיפים אלו העיד פרדקין (עמוד 46, שורות 5-3 לפרוטוקול):

"ש. ערבים בשבילך זה לילות?

ת. כן. זאת היתה הכונה, היה ידוע לו מראש שהוא חתם על ההסכם, עם ליגד סנטר, זה היה ידוע לנו שתהיה בעיה של הפרעה בעבודה, אני מציג את ההסכם המקורי בסעיף 9 שלא מופיעה המילה ערבים או לילות. "

אך בשונה מהעולה מדברים אלו ולמרות נסיון ההכוונה של בא כוחו, בוקי בעדותו מעביר מסר מעט שונה ביחס לנושא זה, כאשר נחקר לגביו בחקירה נגדית (מעמוד 37 שורה 26 עד עמוד 38 שורה 8 לפרוטוקול):

"ש. היה תיאום זמני עבודות עם המשכיר. שאתה הולך לעשות עם קונגו בצהריים שאתה הולך לשבור את הקיר ביום שלישי בערב?

ת. עד כמה שזכור לי, עבודות שהיו עם קונגו, היה צריכות להערך אחרי הצהריים.

אני חושב שזה רשום.

ש. אני לא מצאתי.

ב"כ הנתבעים: מפנה להסכם שם נרשם שהעבודות צריכות להתבצע אחרי הצהריים, סעיף 9 ב.

ש. אני שואל אותך האם נעשה תיאום עם החברה המשכירה? תיאום ביחס לביצוע זמני בצוע העבודות?

ת. היה תיאום שאנחנו נכנסים ביום איקס לעבוד בבניין ונוכל לעבוד שם גם בלילה."

מתוך הדברים עולה כי עוד בטרם נחתם ההסכם עם דדי היה ברור לבוצ'י ובוקי, כי צפויה בעייתיות בביצוע העבודות הנחוצות לשם התאמת המושכר מבחינת המגבלות שקבועות בהסכם השכירות ואשר מצרות עד מאד את האפשרויות לביצוע עבודות שיפוצים במושכר.

עיון בכתב הכמויות בפרק 24 – הריסות ופירוקים, מלמד על מידת ההפרעה שהייתה צפוייה מהעבודות. תחת הערות נרשם:

" עבודות הפירוק וההריסה תבוצענה כך שלא יגרם נזק לאותם פרטים אשר אין לגעת בהם. לצורך זה יבצע הקבלן ניסור בעזרת דיסק – בין חלקים אשר מיועדים לפירוק ובין כאלו אשר מיועדים להישאר. הניסור יבוצע משני הצדדים ולעומק של כ- 5 ס"מ לפחות מכל צד."

בגוף הפרק מתוארות העבודות הנחוצות, כגון: פירוק רצפת הבטון הקיימת, פירוק רצפת טרצו הקיימת, פירוק ופינוי המדרגות הקיימות בכניסה למרפסת, פירוק ופינוי כל צנרת החשמל/תאורה ע"ג תקרות הבטון הקיימות.

אין בליבי כל ספק, שהיה ברור לכל המעורבים בדבר, שהעבודות המתוארות צפויות היו לגרום להפרעה לעסקים אחרים הפועלים בבית ליגד וכי הדבר לא יאפשר את ביצוע העבודה בשעות בהן פועלים במקום עסקים אחרים, אך יחד עם זאת מיטיב לתאר בוקי את המסר שהועבר לדדי מבחינת שעות העבודה אותן הוא נדרש להביא בחשבון, כפי שאישר בעדותו שבהסכם מול דדי סוכם שדדי יוכל לעבוד מבוקר ועד ערב (עמוד 38, שורות 22-19 לפרוטוקול):

"ש. איך זה מסתדר עם ההסכם שלך לדדי?

אני אומר שלדדי לפי הסכם העבודה היה מותר לעבוד בכל הימים בבוקר ואחרי הצהריים ובערב.

ככה העבודה היתה אמורה להתבצע?

ת. נכון."

אני מוצאת כי התנהגות זו מצד בוקי אינה התנהגות מקובלת ונעשתה בחוסר תום לב בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם, ובנסיבות העניין אי גילוי המגבלות על ביצוע העבודות במושכר לדדי, כפי שנקבעו בנספח ב' של חוזה השכירות, עולה אף לכדי הטעייה.

הסעיף הקשור לנושא זה בהסכם בין בוקי לדדי הוא סעיף 9 להסכם הקובע:

"תקופת העבודה ומשכה:

א) המבצע מתחייב להתחיל בביצוע העבודה בתאריך 16/7/09 ולסיימה עד 15/8/09 ולא יאוחר מתום 45 יום מיום תחילת העבודה.

ב) המבצע מתחייב לעבוד מיום תחילת העבודה, בכל ימי העבודה ו/או בערבים, המקובלים בישראל להוציא חגי ישראל, ולבצעה בשקידה ובקצב התקדמות ראוי ובכפוף לתקופת העבודה המפורטת בסעיף 9א לעיל.

ג) המבצע מצהיר שהוסבר לו חשיבות העמידה בלוח הזמנים."

פרדקין העיד שדדי היה מודע לתוספת של "ו/או בערבים" לנוסח סטנדרטי (עמוד 46, שורות 10-7 לפרוטוקול):

"ת. אני ראיתי את זה, ומר כהן ראה את זה ששינננו.

הורדנו סטנסל והתאמנו את זה לצרכים שלנו, הוא ידע על זה בזמן אמיתי, ידע שלא תהיה שום בעיה והכל בסדר.

זה הסכם שהורדתי באינטרנט, הסכם פאושלי."

דדי הסביר בסעיף 4.4.4 לתצהירו את שהבין הוא מהסעיף:

" ... כל שאני יודע הוא כי היה ברור גם לי, גם לבוקי וגם למילו כי מדובר בעבודה רגילה הנעשית בשעות היום. אכן, התחייבתי לעבוד גם בערבים, אך זאת לא במקום עבודה ביום אלא כתוספת, כי הייתה ידועה לי חשיבות העמידה בלוח זמנים."

הסבר זה עולה בקנה אחד עם עדותו של בוקי אותה הבאתי לעיל ועם ההגיון הבריא, ומכאן שדדי לא ידע בעת ההתקשרות בהסכם כי צפויה בעיה של הפרעה בעבודה, וכי יהיה עליו לדאוג לכך שבזמן ביצוע העבודות על ידו במושכר לא תגרם הפרעה לכל גורם שהוא בבית ליגד, בהתאם להתחייבויות שלקחו על עצמם בוצ'י ובוקי מול המשכירה.

לאור האמור לעיל, אני מוצאת לקבוע שאי גילוי של המגבלות שהטילה המשכירה על ביצוע העבודות במושכר לדדי, שללה מהאחרון את היכולת להעריך ולתכנן את ביצוע העבודות ולוחות הזמנים נכונה בהתאמה למצב הנכון בשטח, וזאת כאמור באשמתם המלאה של בוצ'י ובוקי ולפיכך אני דוחה את כל טענותיהם ביחס לאי עמידתו של דדי בלוחות הזמנים, הן כטענה להפרת ההסכם והן כטענה להצדקת אי תשלום מלא עבור סעיפים שבוצעו מתוך כתב הכמויות.

יתר על כן, ההסכם אינו קובע עמידה בלוחות זמנים כתנאי לתשלום עבור סעיפים שבוצעו ולוח זמנים לא צורף להסכם כנספח, כך שלא מצאתי בסיס לטענה זו בהסכם וההתיחסות היחידה של הצדדים ללוחות זמנים הייתה בעל פה ולא הוכחה במידה מספקת.

אי תשלום תמורה בהתאם לעבודה שבוצעה ולמחירים שבכתב הכמויות

דדי טען בתביעתו כי בוקי הפר את ההסכם שעה שלא שילם עבור עבודות אשר פורטו בכתב הכמויות, וביצוען אושר על ידי מילו שהושם כמפקח מטעם בוקי.

לביסוס טענתו זו, צרף דדי מסמך שהוכן על ידו (נספח ב' לכתב התביעה) ובו פירוט של עבודות שבוצעו, חלקן מכתב הכמויות וחלקן תוספות, ועליו חתימות של בוקי ליד סעיפים 1 ו- 2 וסימוני V ליד סעיפים רבים, מתחת לרישום המודפס נרשמו בכתב יד עוד שני סעיפים תחת הכותרת "תוספות" אף הם סומנו ב- V, ובסוף נרשם "מאשר מילו".

בוקי מאשר בסעיף 51.2 לתצהירו כי:

" ... יובהר כי הנני חתום בעמוד הראשון של נספח ב' בחתימת אישור על תוספות שהזמנתי מידי מר כהן – ולעניין זה בלבד !."

מילו מאשר בסעיף 20.1 לתצהירו כי:

" ... אני חתום בעמוד השני של נספח ב' עת כתבתי "מאשר מילו" בסמוך ל- 2 סעיפים אשר נכתבו בכתב יד."

ובסעיפים 20.2 ו- 20.3 הסביר:

" עת כתבתי "מאשר מילו" בסמוך לשני הסעיפים המצויים בתחתית העמוד השני לנספח שבעניין, סימנתי סימונים בצורת האות V בסמוך לפירוט העבודות אשר מר כהן טען כי ביצע.

סימונים אילו סומנו על ידי בכדי ליתן למר דסה אינדיקציה ביחס לעבודות אשר בוצעו על ידי מר כהן ביחס למפרט שהוכן על ידי – והכל כחלק מתפקידי כמפקח עליון על עבודות הבנייה."

מילו מפרט בתצהירו הסתייגויות מהמסמך בהן הוא מייחס את החתימה רק לשני הסעיפים האחרונים, טוען לזיוף חלק מסימני ה- V ועוד.

אין בידי לקבל סייגים אלו משאלה לא הוכחו ונטל הוכחתם הוא על הטוען להם, לאחר שהחתימות על המסמך הוכחו בהודאותיהם של בוקי ומילו וטענות הזיוף נטענו בעלמא ולא נעשה דבר להוכחתן.

בחקירתו הנגדית העיד מילו שלא הוציא דו"חות לאחר שביקר במושכר (עמוד 31, שורות 32-31 לפרוטוקול):

"ש. אני מבין שאתה הוצאת כל פעם דוח בכתב שביקרת באתר. זה נכון?

ת. לא. רק שראיתי דברים חריגים."

בוקי העיד כי עבודות שאושרו על ידי מילו היו משולמות (עמוד 42, שורות 21-18 לפרוטוקול):

"ש. לגבי ביצוע עבודות, ברגע שמילוא היה מאשר את העבודות הם היו משולמות?

ת. נכון.

ש. למה לא שולמו?

ת. כל מה שמילוא אישר שולם ואפילו יותר מזה."

בסעיף 22.3 לתצהירו הציג בוקי תמונה פחות נחרצת לגבי תפקידו של מילו, תאור שחוזר על עצמו בנוסח תואם בתצהירו של מנהל הכספים פרדקין (בסעיף 20.3):

" למותר לציין כי במסגרת העבודה אותה התבקש מר צדיק לבצע, מעולם לא התבקש מר צדיק לאשר סכומים כספיים בשמי או בשמו של מר דסה, ולכל היותר, במסגרת שרותיו של מר צדיק, התייעצנו מר דסה ואני בדבר העבודות אשר בוצעו ואילו אשר טרם בוצעו לשם קבלת מעקב מדויק ככול שניתן ביחס להשלמת העבודה שנעשתה על ידי מר כהן ומכך לגזור אם מגיעים לו כספים כלשהם – בהתאם להסכמות שהיו בין הצדדים."

בסעיף 2 ג. להסכם הוגדר:

" 'פיקוח' – פיקוח של המהנדס ו/או האדריכל שימונה ע"י הלקוח. לצורך כך הלקוח רשאי להחליף ו/או להוסיף את מהנדס ו/או אדריכל כרצונו."

בסעיף 5 להסכם נקבע:

" בכפוף לסעיף 4, מתחייב המבצע לבצע את העבודה לפי דרישת ו/או הוראות הפיקוח העליון והפיקוח הצמוד."

מילו העיד בחקירתו הנגדית ביחס לתפקידו והכשרתו (מעמוד 30, שורה 24 עד עמוד 31, שורה 7 לפרוטוקול):

"ש. אתה שימשת כמפקח לפי ההסכם הזה בין בוקי לבין דסה.

ת. הייתי מפקח עליון.

ש. קיבלת את ההסכם ביניהם?

ת. אני אחראי לפקח על מה שתכננתי.

לא ראיתי ולא בדקתי את ההסכם ביניהם.

ש. איזה סוג של מפקח היית.

ת. עליון.

ש. היה מפקח צמוד לפרויקט זה?

ת. לא.

ש. אני אומר לך שבפרויקט הזה לפי המוסכם, היה מוסכם על מפקח עליון והן על מפקח צמוד, מישהו ביקש ממך לעשות פיקוח צמוד לפרויקט זה?

ת. לא.

ש. ההכשרה שלך היא רק כמעצב?

ת. כן.

ש. אין לך שום הכשרה אדריכלית?

ת. מעצב פנים. "

מתוך המקובץ לעיל עולה שתפקיד הפיקוח ניתן על ידי בוקי למי שאינו בעל ההכשרה שנקבעה בהסכם לשאת בתפקיד, ולמרות זאת היווה מילו את הפיקוח המקצועי העליון, ולמעשה, היחיד.

פיקוח זה נעשה ללא ניהול רישומים מסודרים ביחס להתקדמות העבודה.

אני מוצאת לתת אמון במסמך אשר הוכן על ידי דדי מבחינת העבודות המתוארות בו שסומנו ב- V והסכומים שלצידם, בתוספת עבודות הפירוק לפי פרק 24, ועל סמך אלה קובעת שהתשלום היחסי שהגיע לדדי במועד עריכת המסמך (15.8.09 לפי נספח 21 לתצהיר בוקי) עמד על סך של 81,773 ₪ וזאת לאחר הקיזוז הנובע מסעיף 1 למסמך.

הסכומים שהתקבלו

איני מקבלת את הסכום שנרשם כ"התקבל" הואיל והסכום שהתקבל עולה מתוך השיקים שצורפו לתצהירו של בוקי.

יצוין כי נפלה מחלוקת בין הצדדים ביחס לסכום ששולם על ידי בוקי לדדי, כאשר ההפרש הנטען הוא זניח - 233 ₪. בנושא זה מקובלת עליי ההפנייה של בוקי להעתקי השיקים ששולמו לדדי לצורך קביעת סך התשלומים ששולמו:

שיק על סך 5,000 ₪ מ"פ 16.7.09 (נספח 26 לתצהיר בוקי).

שיק על סך 6,417 ₪ מ"פ 20.7.09 (נספח 27 לתצהיר בוקי).

שיק על סך 16,264 ₪ מ"פ 27.7.09 (נספח 28 לתצהיר בוקי).

שיק על סך 23,300 ₪ מ"פ 8.8.09 (נספח 29 לתצהיר בוקי).

סכום השיקים מצטרף לכדי 50,981 ₪.

מכאן יוצא כי במועד בו יזם דדי את ההתחשבנות עם בוקי ושלח לו את המסמך נספח ב', הייתה יתרת חוב של 30,792 ₪ אותה היה על בוקי לשלם לדדי בהתאם להסכם.

לפיכך אני מוצאת לקבוע כי החוב לא שולם ובכך הפר בוקי את ההסכם עם דדי.

סיכום העילות החוזיות

לאור האמור לעיל, ההסכם הופר על ידי בוקי ולכן זכאי דדי לפיצוי, ואילו לבוקי ובוצ'י אין עילה לתביעה חוזית על סמך ההסכם.

אמנם משהופר ההסכם קמה לדדי זכאות לפיצויי קיום, אולם הנטל להוכיח מידתם היא על התובע, ובמקרה זה התובע לא הוכיח את מידתם שכן דדי ציין שהוא הפסיק את העבודה במושכר ביום 26.8.09 כאשר טרם סיים את ביצוע העבודות במושכר, ולפיכך לו היה זוכה לסעד של אכיפה היה נושא בהוצאות לשם השלמת העבודות, ואלו היו מופחתות מהתמורה שהייתה משולמת לו.

פיצויי קיום אינם באים להציבו במצב טוב יותר מאשר סעד של אכיפה, לפיכך היה עליו להוכיח את ההוצאות בהן היה נדרש לשאת בכדי שאלו יופחתו מהתמורה המוסכמת.

במצב דברים זה, אני מוצאת לפסוק לטובת דדי פיצויי הסתמכות בגובה החוב שהיה על בוקי לשלם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד היווצר החוב וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש ממנה נפגע דדי בהתקשרות חוזית זו.

ליקויים בעבודות שבוצעו

בוצ'י ובוקי טענו כי נמצאו ליקויים בעבודות שבוצעו על ידי דדי במושכר.

לביסוס טענתם הציגו חוות דעת מומחה המפרטת את הליקויים, אך אינה מעריכה את עלות תיקונם.

בסמוך לאחר ביקורו של המומחה מטעמם הובא זרביב אשר ביצע את השלמת העבודות ואת התיקונים שנדרשו לטענתם. חשבונית בגין עבודתו של זרביב צורפה לתצהירו של בוקי ובה פירוט גס של העבודות והסכומים, אך לא מצאתי כי ניתן לבסס על אלה קביעה מהי עלות התיקונים של הליקויים כפי שנקבעו בחוות הדעת.

זרביב מסר תצהיר אך לא הופיע לעדות והצדדים הסכימו שהעובדה כי לא נחקר חקירה נגדית לא תפעל לרעת מי מהצדדים, אך העדרו לא פועל לטובת מי שנטל ההוכחה רובץ לפתחו.

ביום 30.8.09 ביקר דדי במושכר עם אילוז, שהוא הנדסאי בנין, במטרה שיראה את המושכר ויחווה דעתו ביחס לעבודות שבוצעו במקום, אך בוקי שהגיע למקום דרש שיעזבו את המושכר. בכך למעשה מנע בוקי מדדי אפשרות להבאת חוות דעת נגדית ביחס לליקויי הבנייה הנטענים.

יתר על כן, בסעיף 10 בהסכם נקבע:

" ... הלקוח זכאי לדרוש בכל עת לבדוק את טיב וסוג החומרים ו/או האביזרים ו/או העבודה והמבצע מתחייב לבצע את הבדיקה מיד עם קבלת הדרישה ולסלק ו/או לתקן ו/או להחליף כל חומר ו/או אביזר ו/או לבצע את העבודה מחדש, כפי שידרש על ידי המפקחים, הכול על חשבונו של המבצע בלבד."

מכאן נובע כי היה על בוקי לפנות לדדי לצורך ביצוע התיקונים.

גם בנושא זה רובץ לפתחו של בוקי אשם באי קיום ההסכם בכך שלא מינה פיקוח כאמור בהסכם וכפי שעולה מעדות המומחה שהיה מקום לעשות.

המומחה קליגסברג מטעם בוקי העיד (עמוד 53, שורות 30-25 לפרוטוקול):

"ש. בעבודה הזאת מי שהיה מפקח היה מעצב פנים שלא היתה לו הכשרה אפילו כהנדסאי אדריכלי, ואני שואל אותך האם לאור הבדיקה שלך זה תקין שהמפקח במקרה הזה יהיה מעצב פנים, יכול להיות שה מצב של ההוראות שניתנו ניתנו על ידי מישהו לא מוסמך?

ת. אם הוא מעצב פנים נטו ובחיים לא היה באתר בנייה, יש פה מן משהו שלא נשמע טוב באוזן. צריכה להיות לו הכשרה מינמאלית. "

מכל המתואר לעיל, לא שוכנעתי במידה מספיקה בקיומם של הליקויים בהיקף המתואר בחוות הדעת ולא מצאתי כי הוכחה עלות תיקונם במידה הנדרשת במשפט אזרחי.

לפיכך אני מוצאת לדחות את התביעה בראש נזק זה.

לסיכום

בתיק 31582-11-09 אני מחייבת את הנתבע, ברוך (בוקי) דסה, לשלם לתובע , עובדיה (דדי) כהן, פיצויי הסתמכות בסך של 30,792 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 15.8.2009 וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪ (נכון להיום) שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם בפועל.

בתיק 19917-07-10 אני דוחה את התביעה על כל חלקיה.

בוקי ובוצ'י יישאו בהוצאותיו של דדי בגין שני התיקים ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ (לרבות המע"מ).

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ד, 24 יולי 2014, בהעדר הצדדים.