לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

מדובר בתביעה אשר הוגשה מלכתחילה כתביעה קטנה ולאחר מכן הועברה לבית משפט זה, ובה מבקש התובע כי הנתבע יפצה אותו בגין שני עניינים:

האחד - תצהיר שמסר הנתבע ביום 12.4.10, בהיותו נושא משרה בקיבוץ אשדות יעקב ובמסגרת בקשה לסעדים זמניים בתביעה שהגיש הקיבוץ נגד התובע (להלן "התצהיר"). בתצהיר, לטענת התובע, הצהיר הנתבע "כי שי אשר נשא נשק ברישיון בנוכחות השוטרים "אם אורי קרפ יכנס לפה אני אהרוג אותו". לטענת התובע, מדובר "בתצהיר שקר שמבזה את ביתי והכפיש את שמי הטוב ונרמס כבודי בקיבוץ ומחוצה לו". עוד הוא טוען כי לא היה לו רישיון לנשיאת נשק, הוא הפקיד את רישיונו כבר ב- 2008 ולא נשא נשק.

והשני – תלונה שהגיש הנתבע ביום 12.4.10 במשטרת ישראל נגד התובע, על איומים ברצח (להלן "התלונה"). לטענת התובע, התלונה נסגרה על ידי המשטרה והיא גרמה לו עוגמת נפש, בזבוז ימי עבודה בשל חקירות מיותרות, הרסה את סיכויו לקבל תעודת יושר, הכפישה את שמו לשווא, רמסה את כבודו בפני תושבי וחברי הקיבוץ ופגעה בפרנסתו ובעבודתו כלוכד כלבים במועצה האזורית. עוד הוא טוען כי התלונה הכוזבת נרשמה במחשבי המשטרה ותופיע במרשם הפלילי בשבע השנים הקרובות ותהרוס כל סיכוי שהתובע ימצא עבודה.

במסגרת כתב ההגנה שהגיש הנתבע, טען הנתבע כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת היותה תביעת סרק קנטרנית וטורדנית שכל העומד מאחוריה הוא ניסיון נוסף לפגוע באופן אישי בנושא משרה בקיבוץ, אשר מתוקף תפקידו נטל חלק בתביעה לסילוק ידו של התובע ממקרקעי הקיבוץ.

באשר לתצהיר טוען הנתבע, כי התובע מבסס את תביעתו על ציטוט שגוי מאותו תצהיר, כאשר הציטוט המדויק הינו זה: "התושב סרב להגיש תלונה למשטרה בשל חשש מפני בני הזוג ולאור איומו של שי, אשר נושא נשק ברישיון, בנוכחות השוטרים: "אם אורי קרפ ייכנס לפה אני אהרוג אותו".

זאת ועוד, התביעה איננה מגלה עילה נגד הנתבע. על פי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן "החוק"), האמור בתצהיר מהווה "פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור", ועל כן לא יכול לשמש כעילה למשפט.

ובאשר לתלונה – הנתבע טוען כי מדובר בזכות בסיסית אותה מימש, בשל איום שנשקף לחייו, לאחר שהתובע איים על חייו בנוכחות רב"ש היישוב ושומר הקיבוץ. סעיף 15(8) לחוק מקים הגנת תום לב בנסיבות של "תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא לתלונה", כאשר על פי סעיף 16(א) לחוק, והואיל והנתבע האמין באמיתות תלונתו שעה שהגישה למשטרה, חזקה עליו שפעל בתום לב. לאור התנהלותם האלימה של התובע ובת זוגו, באירועים שקדמו לאיום על חיי הנתבע, והואיל והנתבע לא ידע שהתובע הפקיד את נשקו, הנתבע חש חשש אמיתי מפני איומו של התובע כלפיו ולמרות התעלמות השוטרים שנכחו במקום מהאיום, הוא לא היסס והגיש כבר למחרת את התלונה. בנסיבות אלה ולאור אי הנחת תשתית כלשהי לנזקים שנגרמו לתובע, יש לסלק את תביעתו על הסף.

זאת ועוד, על פי אישור המשטרה שצורף לתביעה, התלונה נסגרה מחמת העדר אשמה פלילית ועל כן לא נרשם לתובע כל רישום פלילי בגין התלונה ולא נגרם לו כל נזק.

הנתבע טוען כי התובע לא הניח כל תשתית ראייתית המצביעה או מבססת את הנזק שנגרם לו לטענתו, נזק המוכחש על ידי הנתבע.

לאחר העברת הדיון לבית משפט זה, ומשנטל ב"כ התובע את ייצוגו, ניתנה לתובע הזכות להגיב לבקשה. בתגובתו מיום 6.8.2012 טוען ב"כ התובע, כי סילוק התביעה על הסף הוא אמצעי חמור ודרסטי בו יש לנקוט רק במקרים קיצוניים, ולא בנקל יסגור בית המשפט את שעריו מבלי שניתנה לתובע האפשרות להוכיח תביעתו.

לגופו של עניין, התובע ממקד את טיעוניו רק בנושא התלונה, שלטענתו הייתה תלונת סרק כוזבת, תוך שהוא טוען כי התצהיר "אינו מעלה כל טענה חדשה אלא רק בא כראיה למצג אשר ממילא אין חולק עליו". זאת, בניגוד לנטען בתגובת התובע לבקשה להעברת הדיון לבית משפט זה, שם הוא טען כי "תביעה זו היא תביעה על תצהיר שקר בלבד".

באשר לתלונה - התובע טוען כי טענת הנתבע ולפיה התובע איים על חייו, כמו גם הטענה שהנתבע האמין שהתובע אכן עלול לממש את איומו, הן טענות המצריכות בירור עובדתי, כאשר לטענת התובע הנתבע לא האמין באמיתות התלונה אלא בדה אותה מליבו לשם הצגת התובע באור שלילי בבית המשפט הדן בסילוק ידו ממקרקעי הקיבוץ. ראיה לכך, לטענת התובע, היא החלטת המשטרה לסגור את התיק מחוסר אשמה.

באשר לנזק, התובע טוען בתגובתו כי תביעתו היא לפיצוי ללא הוכחת נזק, מה גם שהוא הצביע בתביעתו על נזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשי הנתבע, לרבות פגיעה בפרנסה.

הנתבע, בתגובתו לתגובת התובע, טוען כי תגובת התובע מהווה שינוי חזית ביחס לנטען בתביעתו, שם לא טען שהתלונה מהווה לשון הרע או לעניין תוכן התלונה, אלא לכל היותר הוא טען להכפשת שמו בעצם הגשת התלונה. לא הוגשה תשתית ראייתית לגבי תוכן התלונה ומדובר בטענות בעלמא שהעלה התובע כמקצה שיפורים לתביעתו. שינוי החזית בא לידי ביטוי גם בזניחת טענות התובע בעניין התצהיר, בניגוד לטענותיו קודם לכן, כמצוטט לעיל, כי התביעה היא "על תצהיר שקר בלבד". התובע לא התייחס בתגובתו לטענה שסגירת התיק מחוסר אשמה תוביל למחיקת שמו מרישומי המשטרה ועל כן, העדר יכולתו של התובע לקבל תעודת יושר איננה נעוצה בתלונה אלא במרשם פלילי אחר הקיים על שמו. התובע אישר כי בעברו הוא נשא נשק, אותו הפקיד במשטרה בשנת 2008, עובדה שלא הייתה ידועה לנתבע שהרגיש מאוים נוכח איומי התובע, כאשר הנתבע לא טען בתלונתו כי התובע נשא נשק בעת השמעת האיום כלפיו, ומשכך התלונה הוגשה בתום לב.

הנתבע טוען כי לצד זכות הגישה לערכאות של התובע, קיימת גם זכותו שלא להיות מוטרד בתביעת סרק והאינטרס הציבורי הגלום ביעילות הדיון ומניעת בזבוז זמנו היקר של בית המשפט.

הנתבע מוסיף וטוען כי התובע, בתגובתו, זנח את טענתו לנזקים כספיים שנגרמו לו כתוצאה מן התלונה ומשכך, מדובר בעילת תביעה תיאורטית שדינה סילוק על הסף.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף, הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה. די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תמחק בעודה באיבה (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 167-168).

התביעה, כאמור, הוגשה תחילה כתביעה קטנה על ידי התובע, בלא ייצוג משפטי. כתב התביעה נוסח אמנם בלשון לא משפטית, אולם עולה ממנו כי מדובר בתביעה שעילתה לשון הרע ושעניינה אותם שני אירועים: התצהיר והתלונה. כך עלה גם מכתב ההגנה שהגיש הנתבע, שעל פי הודעתו נוסח על ידי עורך דין, ובו, במישור המהותי, טענות הגנה שבדיני לשון הרע, וזאת הן ביחס לתצהיר והן ביחס לתלונה.

בכל הנוגע לתצהיר – יש לקבל את טענת הנתבע ולפיה התביעה נעדרת עילת תביעה ודינה להידחות על הסף. זאת, על פי סעיף 13(5) לחוק, ולפיו פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי, לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי.

זאת ועוד, יש ממש בטענת הנתבע ולפיה הציטוט שהובא על ידי התובע בכתב התביעה, מתוך התצהיר, היה לא נכון, וגם מן הטעם הזה נשמט הבסיס לתביעה ככל שזו בוססה על התצהיר.

כך או אחרת, עולה מתגובת התובע, אשר הוגשה רק לאחר שפנה לייצוג משפטי, כי התובע אכן החליט לזנוח את עילת התביעה המבוססת על התצהיר.

בנסיבות אלה, יש להיעתר לבקשה לסילוק התביעה על הסף ככל שזו נוגעת לתצהיר.

לא כך הם פני הדברים בכל הנוגע לתלונה. אמנם, מעיון בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו, נראה כי אכן, האפשרות שהתובע יזכה בתביעתו זו הינה קלושה ודחוקה. יחד עם זאת, ועל רקע ההלכה הפסוקה המצוינת לעיל, אין הדבר מצדיק נעילת שערי בית המשפט בפני התובע בלא שיינתן לו יומו בבית המשפט.

בניגוד לתצהיר או לפרסום שנעשה במסגרת דיון משפטי, הרי שבכל הנוגע להגשת תלונה במשטרה, אין החוק קובע העדר עילת תביעה, אלא הוא מאפשר לנתבע לזכות, בהתקיים הנסיבות הקבועות בחוק, בהגנת תום הלב – זו ההגנה לה טוען הנתבע. טענות הצדדים בכל הנוגע לתחולתה של הגנה זו טעונות בירור משפטי, כאשר על הצדדים יהיה, כל אחד על פי הנטל המוטל עליו על פי דין, להוכיח בראיות את טענותיהם, ובכלל זה טענת התובע בדבר הגשת התלונה, תוכנה והמטרה הפסולה שלטענתו לשמה היא נולדה, וטענת הנתבע, מנגד, כי הוא הגיש את התלונה בתום לב, לאחר שהתובע איים עליו, כאשר הנתבע לא ידע שהתובע הפקיד את נשקו במשטרה ולאחר שחשש כי התובע יממש את איומו כלפיו. גם הטענה ולפיה התביעה מהווה רק ניסיון של התובע לפגוע בנושאי המשרה בקיבוץ, היא טענה המצדיקה בירור ראייתי.

בכל הנוגע לנזק - התובע לא פרט בכתב התביעה כדבעי את טענתו בדבר הנזקים שנגרמו לו ועל פי הודעתו, כפי שזו ניתנה במסגרת תגובתו לבקשה, הוא תובע פיצוי ללא הוכחת נזק, זכות העומדת לו על פי החוק. בנסיבות אלה, תידון התביעה על פי סעד זה בלבד.

על יסוד האמור לעיל, הריני מורה כדלקמן:

1. בכל הנוגע לתצהיר – התביעה נדחית.

בכל הנוגע לתלונה במשטרה – התביעה תיוותר על כנה ועל פי הסעד של פיצוי ללא הוכחת נזק, עד לסכום שנתבע.

הוצאות הבקשה תישקלנה בעת הכרעת התביעה לגופה.

2. הצדדים יגישו עדויותיהם בתצהירים: התובע בתוך 60 יום והנתבע בתוך 60 יום לאחר מכן. העתקים יימסרו ישירות לצד שכנגד.

3. התיק נקבע להוכחות וסיכומים בעל-פה ליום 14.4.13 בשעה 12:00.

4. ככל שבדעת מי מן הצדדים להזמין עדים שאינם בשליטתו, עליו להגיש בקשה מנומקת בכתב עד 60 יום לפני הדיון.

המזכירות תמסור העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.