לפני בקשה התובעת למינוי מומחה בתחום הרדיולוגיה לצורך פענוח צילומי ההדמיה שבוצעו לתובעת.

מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

במסגרת התביעה, מונה על-ידי בית המשפט מומחה רפואי בתחום האורטופדי, ד"ר ליברטי, אשר קבע לתובעת נכות אורטופדית בשיעור של 5%. בעקבות שאלות הבהרה שהופנו אליו, שינה המומחה דעתו וקבע, כי רק נכות של 2.5% הקשורה לאירוע והחלק האחר קשור לעברה.

לימים טענה התובעת להחמרה במצבה ביקשה בדיקה נוספת על ידי המומחה ואולם כב' סגנית הנשיאה השופטת אילני, החליטה, כי אין מקום לבדיקה חוזרת בטרם יועברו המסמכים לעיון המומחה אשר יחליט אם יש בהם כדי להצביע על אפשרות להחמרה במצב, לפיכך הוחלט, כי בטרם החלטה ישלחו המסמכים למומחה אשר יחליט אם יש צורך בבדיקה.

המסמכים אכן נשלחו ובין היתר נשלחה למומחה תוצאת סריקה בתהודה מגנטית (MRI), שבסיכומה נרשם, כי קיים קרע גדול במיניסקוס הלטרלי. בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו, התייחס ד"ר ליברטי לכך שבדיקות MRI סובלות מאי דיוק ניכר על פי מחקרים שנעשו וכי במקרה דנן הפענוח מעורר תהיות, לנוכח העובדה שהמיניסקוס עבר שני נתוחים. המומחה הוסיף, כי לא ברור כיצד מניסקוס שאריתי כזה יוצר קרע ידית דלי ומה המשמעות של קרעים חדשים במיניסקוס שאריתי. קיצורו של דבר, קבע המומחה, כי לא ניתן לקבוע על פי תוצאות בדיקות ההדמיה כי קיימת החמרה, הוסיף כי בדיקה פיסיקלית ידנית לא תהא מספיק רגישה ורק אם ייווצרו עובדות מוצקות יותר המציעות החמרה, כמו שינויים דגנרטיביים מוקדמים הנמצאים בצילומי רנטגן או מהלך קליני עם ממצאים אובייקטיביים התומכים בהחמרה, יהיה מקום לבדיקה ועריכת חוות דעת חדשה.

בנסיבות אלה, מבקשת התובעת, כאמור, הפנייתה למומחה רדיולוג שיוכל לקבוע האם קיימת החמרה בברך, על פי תוצאות בדיקת ההדמייה, במיוחד כך כאשר מדובר בתביעה חוסה תחת חוק הפלת"ד ולתובעת אין אפשרות להגיש חוות דעת פרטית מטעמה.

הנתבעת מאידך, טוענת, כי מתשובת המומחה עולה שאין החמרה ופענוח אחר של בדיקת ה- MRI לא ישנה את דעתו, שכן הבדיקה אינה בעלת ממצאים חד משמעיים. בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת כי מינוי רדיולוג לא יקדם את הצדדים, מה גם שמדובר בתיק עם נכות רפואית נמוכה יחסית.

אכן, הסוגיה מעוררת התלבטות, שכן בחינת דקדנית של תשובת ד"ר ליברטי, מעלה לכאורה, כי הוא בדעה שלפי הנתונים שלפניו אין החמרה יהא אשר יהא פענוח בדיקת ה- MRI, על פניו גם המהלך הקליני מאז הבדיקה במאי 2013, כפי שכותב המומחה עצמו, אינו מצביע על החמרה; יחד עם זאת, העובדה, כי המדובר בתיק המתנהל על פי חוק הפלת"ד ודחיית הבקשה מהווה למעשה חסימת הדרך לפני התובעת לנסות ולשכנע בקיומה של החמרה, במצורף לאמירת המומחה, כי "הפענוח מעורר תהיות", מצדיקים מתן אפשרות לתובעת להאחז בקצה החוט לו היא טוענת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, כי אמנם אין לחסום את הדרך לפני התובעת להוכיח את טענותיה בעניין קיומה של החמרה אולם מאידך לא נכון להשית את ההוצאות על הנתבעת ועל כן התובעת היא זו שתשא בהוצאות חוות הדעת בשלב זה.

אני מורה איפוא על מינוי מומחה רדיולוג, אשר יחווה את דעתו אך ורק בנוגע לפענוח הממצאים בצילומי ההדמיה שבוצעו לתובעת לאחר התאונה תוך שימת דגש על הבדיקה ממאי 2013 והשוני הקיים בין שתי הבדיקות שבוצעו.

בין הצדדים נפלה מחלוקת נוספת בשאלה האם יש להעביר למומחה את פענוח בדיקות ההדמיה שקיים בחומר הרפואי. לאחר ששקלתי את הדברים, באתי לידי החלטה, כי בשלב זה, אין להעביר את הפענוח, שכן כל תכלית מינויו של המומחה היא פענוח נוסף של בדיקות ההדמיה שהמומחה האורטופדי מצא שהוא "מעורר תהיות" וראוי שחוות דעת מומחה בית משפט תעשה באופן אובייקטיבי ככל הניתן, מבלי שיהא מושפע מפענוח של רדיולוג אחר. אין גם להעביר למומחה את חוות דעתו והתשובות לשאלות ההבהרה שנתן ד"ר ליברטי וכמובן שאין להעביר לו החלטה זו.

החלטה על המינוי תצא בנפרד.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.