1. לפניי תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת מפגיעת שער בכניסה לישוב גאולים.

טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית

1. התובעת טענה, כי ביום 18/01/10, עת הוסע רכב מבוטחה בכביש שבין הישובים ינוב לגאולים בסמוך לגאולים, נפתח שער הישוב ופגע ברכב בעוצמה וגרם לו לנזקים. לטענתה האירוע התרחש עקב רשלנותו של הנתבע, אשר לא דאג לבדוק את תקינות השער ובכך יצר מפגע.
2. בכתב ההגנה, הנתבע הכחיש את האירוע. לטענתו התובעת לא צירפה לכתב התביעה ולו בדל ראיה באשר להתהוות האירוע או לנזק הנטען. לכתב התביעה, לא צורפו תמונות של הנזק ושל מקום האירוע.

עוד נטען שהשער המדובר פתוח כל ימות השבוע, למעט שבת והינו מקובע לגדר באופן שאינו מאפשר את הזזתו. תאריך האירוע הנטען הינו יום שני בשבוע, יום בו השער פתוח ומקובע כאמור.

הנתבע טען בנוסף כי עובר להגשת התביעה, לא ניתנה כל הודעה לנתבע כפי שהיה מצופה לאחר תאונה בה נגרמו נזקים כנטען. עניין מהותי זה, מעלה תהיות רבות אודות אמיתות הנטען בכתב התביעה כמו גם נסיבות האירוע. ככל שאכן השער נפתח כנטען, הרי שהיה צפוי שהוא יפגע במכוניות נוספות העוברות בסמוך לו, דבר שלא ארע, שהרי השער קובע לגדר כאמור. מלבד האירוע הנטען, לא נרשם כל אירוע דומה בסמוך או בכלל.

עוד טען הנתבע כי אם אכן יתברר שהיה אירוע, הרי ככל הנראה זה התרחש בנסיבות אחרות מאלה המתוארות בכתב התביעה ובשל אשמו התורם המכריע ופזיזותו של הנהג ברכב התובעת, אשר התעלם מתנאי הדרך ונהג במהירות מופרזת.

הנתבע גם טען, כי נגרם לו נזק ראייתי בכך שלא הוצגו לו התמונות של מקום האירוע, לא אפשרו לו לבדוק את הרכב לאחר התאונה ואף לא צורפו לכתב התביעה תמונות הנזק של השמאי.

תמצית העדויות שנשמעו בדיון

1. בדיון שהתקיים לפניי, שמעתי את עדותו של מבוטח התובעת מר ותד ראיף שנהג ברכב. זה אמר, כי היה יום גשום וסוער. הוא נסע במהירות של כ-20-30 קמ"ש וכאשר הוא פנה שמאלה, הוא ראה את השער במרחק של כ-10-15 מטרים, אשר נפתח לעבר נתיב הנסיעה. עד שהוא הבחין בכך ולחץ על הברקס, ארעה התאונה. הפגיעה הייתה ברכב עם קצה השער.
2. בדיון הוצגה לראשונה תמונה של הרכב הפגוע, כפי שצולמה במכשיר הטלפון הנייד של הנהג. הוא אמר, שלאחר האירוע הוא המתין במקום כשעה עד שעה וחצי עד שהגיע גרר והוא עזב את המקום. הוא לא דיווח על האירוע לנתבע. הוא גם לא צילם את השער לאחר האירוע. לדבריו, אחד מתושבי המקום המתגורר בשכנות לשער היה עד לאירוע. היו גם אנשים נוספים שעצרו בכביש שראו את אשר קרה. הוא אמר, שלמחרת התאונה הוא עבר במקום וראה את השער קשור באזיקונים.
3. בדיון שמעתי גם את עדותו של יו"ר ועד הישוב, מר עזריאל סעדד. זה העיד כי הוא ידע לראשונה על האירוע רק לאחר הגשת כתב התביעה. לדבריו מתוקף תפקידו הוא מקבל דיווח על כל המתרחש בישוב. הוא הסביר שהשער ננעל מכניסת השבת ונפתח במוצאי שבת, על ידי דייר המתגורר בסמוך לשער או אחראי הביטחון וכי משך 25 שנה שהשער קיים הוא אף פעם לא נפתח כנטען. לדבריו, התמונה של הרכב כפי שצולמה על ידי מכשיר הטלפון של הנהג הוצגה לו רק ביום הדיון.

הוא טען כי לא נגרם כל נזק לשער. לדבריו אם היה אירוע כטענת המבוטח, שאז יש להניח שהשער היה ניזוק והיה מצריך תיקון וכי תיקון שכזה לא היה. הוא גם הכחיש מצב בו השער נקשר באזיקון. כאשר הוצגו בפניו התמונות, אשר נטען כי צולמו על ידי חוקר מטעם התובעת, הוא אמר שכתמי החלודה שמופיעים בתמונות היו שם קודם. הוא הפנה לנזק שנטען כי קיים בחלק הפנימי של השער לכיוון הישוב. לדבריו נזק זה אינו קשור לאירוע הנטען ואין היגיון שייגרם באירוע.

לדבריו, הוא עצמו מתגורר כ- 400 מטר מהשער ומאחר שהוא חקלאי פעיל, הוא עובר במקום לפחות 10 פעמים במהלך היום. הוא עצמו לא ראה את הרכב המעורב ולא את רכב הגרר ואף אחד לא דיווח על כך.

לאחר שהוצג לו מכתב דרישה נושא תאריך 02/03/10, הוא אמר שהוא אינו זוכר מכתב כזה. הוא לא שלל אפשרות שמכתב כזה התקבל ואמר שאם זה התקבל הוא היה מעביר את זה לחברת הביטוח.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות, החלטתי לדחות את התביעה.
2. על אתר אומר כי יש ממש בטענת הנתבע בדבר הפגיעה ביכולתו להתגונן כנגד התביעה.
3. בעדותו של הנהג התברר כי הוא עצמו לא דיווח על האירוע למזכירות היישוב הנתבע, כפי שמצופה ממנו היה לעשות, זאת על אף שגם למחרת הוא היה במקום.
4. כאמור הנתבע טען בכתב ההגנה כי עובר להגשת כתב התביעה לא נמסרה לו הודעה בדבר התרחשות האירוע. יו"ר ועד היישוב בעדותו אמר גם הוא כי על האירוע נודע לו רק לאחר הגשת כתב התביעה.
5. בדיון הוצג מכתב דרישה נושא תאריך 02/03/10 כחודש וחצי לאחר האירוע. מכתב זה אף צורף לכתב התביעה המצוי בתיק בית המשפט. עם זאת התברר כי העתק מכתב זה לא צורף לכתב התביעה שנמסר לנתבע. יש לציין שלכתב התביעה לא צורפה רשימת מסמכים המצויים בידי התובעת ואשר עליהם היא מסתמכת. כל שנכתב הוא כי לכתב התביעה צורפו נספחים מבלי לפרט את מהותם של נספחים אלה. התובעת בכתב התביעה גם לא טענה כי עובר להגשתו היא פנתה במכתב דרישה שהופנה אל הנתבע. יש להניח שאם הייתה נטענת טענה כאמור או אם היה מצורף אל כתב התביעה העתק המכתב, שאז הנתבע היה מתייחס לכך בכתב ההגנה.
6. אם לא די בכך, העתק המכתב שהוצג בדיון היה בלתי חתום. התובעת לא הציגה כל אסמכתא כי מכתב כזה נשלח אל הנתבע ונתקבל אצלו. יש להניח שאם מכתב כזה היה נשלח בדואר רשום שאז היה ניתן לבדוק האם זה נתקבל אצל הנתבע ומתי.
7. העובדה שיו"ר הועד נשאל במפתיע במהלך הדיון על קבלת מכתב כזה, והוא השיב שאינו זוכר ויתכן שכן, אין בה כדי לקבוע כי אכן זה התקבל. מעדותו התרשמתי כי אם מכתב כזה היה מגיע אל הנתבע הוא היה מועבר לטיפולה של חברת הביטוח. לא הוצגה גם שום אסמכתא שאכן מכתב כזה התקבל בסופו של דבר בחברת הביטוח.
8. לאור כל האמור, אני מקבל את טענתו של הנתבע, כי לא הובא לידיעתו דבר האירוע בסמוך להתרחשותו, וכי על כך נודע לו רק לאחר שהוגש כתב התביעה.
9. זאת ועוד, התמונות של הרכב הניזוק, לא הוצגו לנתבעת מבעוד מועד. התמונה של הרכב שהוצגה במהלך הדיון, ואשר צולמה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של הנהג, הוצגה לנתבע ולעד מטעמה זמן קצר לפני הדיון ביום הדיון. גם התמונות של השער הנטען (ת/2) הוצגו באותו מועד. הצגת התמונות לנתבע לראשונה כ- 3 שנים אחרי האירוע אינה במקומה ופוגעת ביכולתו של הנתבע להיערך כראוי לקראת הדיון ולהתגונן כנגד הטענות שהועלו כנגדו. יש לציין, שעוד בכתב ההגנה שהוגש ביום 04/11/10 טען הנתבע, כי לא צורפו צילומים של מקום האירוע ושל הרכב הניזוק.
10. יש לציין גם שמעדותו של הנהג עלה כי במקום היה תושב הישוב המתגורר בסמוך שראה ככל הנראה את האירוע ואשר פנה אליו. הנהג לא דאג לקבל את פרטיו של זה והתרשמתי כי לא נעשה מאמץ לאתרו ולפיכך אדם זה לא זומן לעדות על ידי התובעת. התברר מעדותו של הנהג כי היו אנשים נוספים שעצרו במקום אולם הוא לא דאג לקחת את פרטיהם.
11. מעדותו של הנהג עלה כי למקום הגיע גרר. לא הוצגה כל אסמכתא בעניין זה אשר יכולה הייתה לתמוך בכך.
12. אף שהתרשמתי מעדותו של הנהג כי הוא היה מעורב ככל הנראה באירוע שגרם לנזק, הרי עדיין נותרו ספקות בדבר המיקום המדויק בו הוא התרחש, נסיבות התרחשותו ומידת אחריותו של הנהג להתרחשותו.
13. הנהג טען, כי מהירות נסיעתו הייתה כ- 20-30 קמ"ש וכי הוא הבחין בשער כאשר הוא נמצא במרחק של 10-15 מטרים. בנסיבות אלה מתעורר ספק, כיצד הוא לא הצליח לבלום את הרכב ובכך למנוע את התאונה.
14. יש לציין, כי בתמונות השער כפי שצולמו על ידי חוקר מטעם התובעת, נראים סימני חלודה בקצה הדופן ואף הפח שמכסה חלק מהשער נראה מעט עקום, אולם אין תמונה שבה רואים באופן מובהק נזק משמעותי כפי שהיה צפוי לראות בנסיבות שכאלה. אציין, שיש גם ממש בטענת יו"ר הועד כי נראה נזק בחלקו הפנימי של השער לכיוון הישוב וכי היה צפוי שהנזק יהיה בחלקו החיצוני. לכך יש להוסיף את דברי העד, שאם היה נגרם נזק כנטען שאז היה צורך לתקן את השער וכי לא היה כל צורך בתיקון כזה.
15. עדותו של הנהג הנה עדות יחידה ואין לה תמיכה בעדות נוספת. לאור זאת ספק ככל שישנו בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה פועל לחובת התובעת. לכך יש להוסיף את העובדה שהנתבע ידע על האירוע הנטען רק לאחר הגשת כתב התביעה ועל הפגיעה ביכולתו להתגונן כראוי כנגד התביעה.
16. על מנת שתביעה כנגד נתבע תידחה בשל פגיעה ביכולתו להתגונן כנגד התביעה, יש לבחון את מידת הפגיעה בו יחד עם מארג הראיות בכללותו. כאשר נוצרת מעין "מסה קריטית" של מכלול נסיבות העניין, המטה את הכף לחובתו של התובע, יצדיק הנזק הראייתי שנגרם לנתבע את דחיית התביעה (ראה לעניין זה פסק דינו של כב' השופט ברנר בתא (ת"א) 61589/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ (פורסם בנבו)).

אני סבור שבמקרה דנן הפגמים שתוארו לעיל, קרי העדר הודעה בסמוך לאחר האירוע, אי המצאת הצילומים שנתבקשו בכתב ההגנה, עדותו של הנהג שהנה יחידה, אי זימון עדים רלוונטיים והספקות המתעוררים בדבר נסיבות התרחשות התאונה ובדבר התנהלותו של הנתבע , אשר השפיעה על התרחשות האירוע, כל אלה יחד מצדיקים את דחיית התביעה.

1. סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ג, 7 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.