1. הוגשה תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לפי תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז – 1977.

לטענת התובעת, על הנתבעת חל צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה ולפיכך על הנתבעת לשלם דמי טיפול ארגוני מקצועי.

2. בכתב ההגנה נטען כי צו ההרחבה בענף ההובלה לא חל על הנתבעת, מאחר והיא לא מעסיקה נהגי רכב משא, אלא הינה ספקית עבודה למיכליות תמורת עמלה.

נטען כי הנתבעת משמשת כמשרד למתן שירותים אדמיניסטרטיביים לחבריה, שהם בעלי המיכליות.

3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר.

מטעם התובעת הוגש תצהיר של נציגה מר כוכבא דוד.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של חשב הנתבעת, מר רפאל שפרינגר.

4. מחומר הראיות שהוצג לתיק עולות העובדות הבאות:

א. התובעת הינה ארגון מעבידים והינה צד להסכם הקיבוצי בענף ההובלה. הוראות ההסכם הקיבוצי הורחבו בצו הרחבה.

ב. הנתבעת הינה חברה בע"מ אשר תחום עיסוקה בענף ההובלה.

על פי תקנון הנתבעת (נספח א' לתצהיר מר שפרינגר) בעלי המניות בנתבעת הם בעלי משאיות/מיכליות, המעמידים לרשות הנתבעת את המיכליות בתמורה לזכות השתתפות בעבודות ההובלה של הנתבעת.

ג. רשיונות הרכב של המיכליות ורשיונות המוביל לצורך ביצוע עבודות ההובלה, רשומים על שמה של הנתבעת.

ד. על פי רשימת העובדים שהוצגה מטעם הנתבעת, בשנים 2008 -2009 הועסקו על ידה 25 עובדים, ביניהם נהג מיכלית אחד.

ה. על פי עדותו של מר שפרינגר – בדרך כלל בעל מניות חדש המצטרף לנתבעת, רוכש משאית חדשה ורושם אותה על שם הנתבעת.

ו. מר שפרינגר העיד בחקירתו הנגדית כי הנתבעת מנפיקה תלושי שכר לרוב הנהגים השכירים, וזאת לדבריו כלשכת שירות עבור בעלי המיכליות.

על פי תצהירו, שלא נסתר, הנתבעת אינה משלמת את השכר לעובדים השכירים, אלא בעלי המיכליות שהם המעסיקים של אותם עובדים.

עוד העיד כי הנהגים מקבלים את תלושי השכר מסדרנית, שהיא עובדת של הנתבעת.

5. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוצג בפניי, להלן פסק הדין.

6. סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים"), קובע:

"(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור.

(ב) לבית הדין הסמכות היחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן (א)".

בתקנה 1 לתקנות, שעניינה בחובת תשלום דמי הטיפול לארגון מעבידים, נקבע:

"(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן- דמי טיפול) כאמור בתקנה 2...."

7. צו ההרחבה בענף ההובלה, המרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי אשר התובעת צד לו, חל על:

"כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים שמשקלו עולה על 4 טון...".

על מנת להטיל על הנתבעת חובת תשלום דמי טפול ארגוני על פי התקנות, יש להוכיח כי חלות עליה הוראות צו ההרחבה.

נטל ההוכחה לעניין זה רובץ על כתפי התובעת (ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עביד (.

8. הוכח כי תחום עסוקה של הנתבעת הוא בהובלת מטענים של דלק, התואם את צו ההרחבה.

לפיכך לכאורה, ניתן לראות בנתבעת כמפעל הובלה, כמשמעותו בצו ההרחבה.

ואולם, תנאי נוסף לתחולת צו ההרחבה הוא "העסקת נהגי רכב משא להובלת מטענים".

9. לטענת הנתבעת היא אינה מעסיקה נהגי משאיות.

לטענתו, החברים בנתבעת הם בעלי משאיות. חלקם נוהגים על המשאיות בעצמם, כעצמאים, וחלקם מעסיקים עובדים שכירים ומשלמים להם שכר.

10. לגבי העובדים השכירים המועסקים על ידי בעלי המיכליות, תלוש השכר מוצא אמנם על ידי הנתבעת, אך השכר משולם על ידי בעל המיכלית המעסיק.

תלושי השכר של אותם עובדים לא הוצגו ולפיכך לא ניתן לדעת מה שם המעסיק הרשום בהם.

יחד עם זאת, הנתבעת הציגה את דוחו"ת העובדים שלה עצמה ומהם עולה שהיא מעסיקה נהג שכיר אחד בלבד ולא מעבר לכך.

11. על פי עדותו של מר שפרינגר, הנתבעת אינה משלמת משכורות לנהגים השכירים.

טענה זו של הנתבעת לא נסתרה.

נציג התובעת העיד לעניין זה:

"אני מאשר שצריכים להתקיים שני תנאים ושזו חברת הובלה ושהיא מעסיקה נהגים. נכון שהכוונה שהיא משלמת משכורות לנהגים" (עמ' 7 לפרוטוקול).

התובעת למעשה לא הכחישה את טענת הנתבעת לפיה שכרם של הנהגים השכירים משולם על ידי בעלי המיכליות.

נציגה העיד לעניין זה:

"אני לא יודע אם בעל המיכלית משלם שכר לנהג".

12. לעניין הנפקת תלושי שכר, הנתבעת טוענת שהיא מנפיקה תלושי שכר לנהגים.

לטענת מר שפרינגר, הדבר נעשה "כלשכת שירות לבעלי המניות", במסגרת השירותים האדמיניסטרטיביים שמספקת הנתבעת לחבריה.

שירותים אלה כוללים בין היתר סידור עבודה, הנהלת חשבונות, הכנת משכורות לנהגים שכירים וניהול הפרשות, שירותי קצין בטיחות, ביטוח וכיו"ב (סע' 8 לתצהיר מר שפרינגר).

גם טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת.

13. התובעת לא הכחישה את מתכונת פעילותה הנטענת של הנתבעת.

כאשר נציג התובעת נשאל על כך בחקירתו הנגדית השיב שהוא "לא רוצה לענות".

14. העובדה שרישיונות הרכב של המיכליות ורישיונות המוביל, רשומים על שם הנתבעת, אינה מעידה בהכרח על היותה מעסיקתם של הנהגים השכירים.

על פי ההסבר שהציג מר שפרינגר בתצהירו – הדבר נעשה "מטעמי רישוי להובלת חומרים ודרישות ביטוח".

עוד נאמר בתצהירו כי למרות העברת הרשיון על שמה של הנתבעת – בעל המיכלית נותר הבעלים הבלעדי שלה, ובין היתר הוא זה שמזדכה בגינה בפחת בדו"חות השונים.

בחקירתו הנגדית העיד מר שפרינגר לעניין זה:

"בדר"כ אנשים שעובדים עם החברה קונים משאית חדשה ורושמית אותה ישר על שם החברה".

15. אף נציג התובעת אישר:

"ידוע שיש הפרדה בין הבעלות על המשאיות לבין מי שמשלם את השכר".

עדות זו מחזקת את גירסת הנתבעת לפיה היא אינה משלמת את שכרם של הנהגים, אף שרשיונות הרכב ורשיונות המוביל של המיכליות רשומים על שמה.

16. נציג התובעת מר כוכבא, אישר בחקירתו הנגדית כי הנתבעת אינה מעסיקתם הפורמאלית של הנהגים, וכלשונו:

"הנתבעת מהווה חברת הובלה שמעסיקה נהגים שכירים לכל דבר למרות שבפועל היא לא מעסיקה" (עמ' 7 לפרוטוקול).

בהמשך עדותו ציין כי אין לו טענה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הנהגים לבין הנתבעת, אלא כל טענתו היא כי הנהג הוא שכיר כאשר לשיטתו העובדה "שהוא לא שכיר של הנתבעת היא לא רלבנטית לעניין חלות צו ההרחבה" (עמ' 8 לפרוטוקול).

אמירה זו בטעות יסודה, שכן בצו ההרחבה נקבע במפורש כי הוראותיו חלות על " המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם...".

17. לאור כל האמור, אנו קובעים שהתובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי טיפול עבור עובדים שכירים, שאינם עובדיה.

18. התובעת טוענת כי חיוב הנתבעת בתשלום דמי טיפול ארגוני, נועד להבטיח העסקתם של נהגי המשאיות השכירים בהתאם לתנאים הקבועים בצו ההרחבה ולמנוע התחמקות של מעסיקים ממילוי חובתם על פי צו ההרחבה באמצעות יצירת דרכי העסקה עקיפות.

התובעת טוענת כי מטעם זה כשלעצמו, יש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי טיפול ארגוני, שכן מטרת צו ההרחבה היא להחיל את תנאי ההעסקה הקבועים בו על כלל הנהגים השכירים בענף ההובלה. לטענתה, האופן בו מועסקים הנהגים השכירים בעבודות הובלה עבור הנתבעת, פוגע בתכליתו של צו ההרחבה.

ואכן, העד מטעם הנתבעת אישר בחקירתו כי ה"סטנדרט" שקובעת הנתבעת להעסקת הנהגים השכירים על ידי בעלי המיכליות, אינו "בדיוק" בהתאם להסכם הקיבוצי.

19. גם אם יש ממש בטענת התובעת כאמור, הרי שמדובר בטענה המצויה במישור היחסים שבין הנהגים השכירים לבין הנתבעת.

חבותה של הנתבעת בתשלום דמי טיפול, נבחנת במישור היחסים שבין הנתבעת לבין התובעת, כארגון מעסיקים.

לא מן הנמנע כי ככל שתעלה טענה מצד נהגי המשאיות השכירים המבצעים הובלות עבור הנתבעת, בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בינם לבין הנתבעת, בית הדין יגיע למסקנה כי אכן מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. זאת על פי המבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקה בהתייחס לשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד, לרבות במסגרת דוקטרינה של העסקה במשותף.

ואולם בשלב זה ובמישור היחסים שבין התובעת לנתבעת, לא הובאו די ראיות לצורך החלת המבחנים הנ"ל.

על פי המסכת העובדתית שהוצגה בתיק זה, אין די בטענת התובעת בדבר פגיעה אפשרית בתנאי העסקתם של נהגי המשאיות השכירים, כדי להחיל על הנתבעת את הוראות צו ההרחבה, על אף שאינה מעסיקתם של אותם הנהגים.

20. טענת התובעת בסיכומיה כי בשל הנפקת תלושי השכר על ידי הנתבעת, הנהגים השכירים למעשה הוטעו על ידה וסברו כי היא מעסיקתם בפועל, לא הוכחה כלל, משלא הובאה כל ראיה לעניין קיומה של הטעיה בעניין זה.

21. בנסיבות המתוארות משלא הוכח כי הנתבעת העסיקה נהגי משאיות שכירים, למעט נהג אחד, הרי שלא הוכחה תחולתו של צו ההרחבה בענף ההובלה על יחסיה של הנתבעת עם יתר נהגי המיכליות.

לפיכך לא חלה על הנתבעת חובת תשלום דמי טיפול ארגוני עבור נהגי המשאיות, למעט הנהג המועסק על ידה.

22. למעלה מן הצורך יוער כי גם לו הוכחה טענתה העקרונית של התובעת בדבר תחולת הוראות צו ההרחבה על הנתבעת בקשר להעסקתם הנהגים השכירים, הרי שלא הוכח מספר הנהגים השכירים שבגינם יש לשלם דמי טיפול ארגוני.

טענת התובעת בדבר העסקת 80 נהגים אינה מבוססת ואינה נתמכת בראיה כלשהי.

על פי חומר הראיות שהוצג לתיק, לנתבעת 63 רשיונות מוביל בלבד.

על פי עדותו של מר שפרינגר חלק מנהגי המיכליות הם בעלי מיכליות עצמאיים.

נציג התובעת לא ידע להסביר בחקירתו הנגדית כיצד התקבל הנתון בדבר העסקת 80 נהגים שכירים אצל הנתבעת (עמ' 8 לפרוטוקול).

לפיכך, גם לו היינו מקבלים את הטענה שיש לראות בנתבעת כמעסיקתם של בעלי המיכליות, הרי שמדובר היה לכל היותר בעובדים השכירים בלבד ולא בבעלי המיכליות המנהלים את עסקיהם כעצמאיים.

23. לאור האמור הנתבעת תשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני בסך 360 ₪ (180 לכל שנה) בגין העסקת נהג משאית אחד בין השנים 2008 – 2009.

התביעה לתשלום דמי טיפול בגין העסקתם נהגים נוספים נדחית.

24. בגין ההליכים בתיק תשלם התובעת לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.

לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, (4/12/12), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.