<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד טל חיים ניסנוב

הנאשמת בעצמה וב"כ עו"ד שרון גואטה

<#3#>

גזר דין

1. הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת הראיות בעבירות של תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 והפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2. עובדות כתב האישום פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ותמציתן היא אירוע מיום 1.2.10, בו הנאשמת צעקה, איימה ותקפה שוטר שהגיע לביתה יחד עם שתי פקידות סעד ושוטר נוסף, במטרה לבצע צו בית משפט לנוער בנתניה, המורה על העברת בנה הקטין למעון, כשהאירוע הסתיים גם בהתנגדותה למעצר.

3. לאחר הרשעת הנאשמת, ביקשה הסנגורית להפנותה לשירות המבחן על מנת לבחון את שאלת אי ההרשעה, והדיון נדחה מספר פעמים מסיבות שונות, ובין היתר בשל עיכוב בתיאום הפגישה עם שירות המבחן והחלפת ייצוג.

מתסקיר שירות המבחן שהתקבל עולה כי הנאשמת, כבת 53, ילידת ברית המועצות, גרושה ואם לחמישה ילדים. הנאשמת עובדת במשק בית וכנהגת מחליפה בתחנת מוניות, וזוהי הסתבכותה הראשונה עם החוק.

התסקיר מתאר את קורות חייה של הנאשמת, שעברה ילדות לא קלה, סבלה מקשיים כלכליים והתמודדה עם מערכת יחסים זוגית בעייתית, ומאז גירושיה בשנת 2002 היא מגדלת ומפרנסת את חמשת ילדיה לבדה.

התסקיר מתאר את הרקע לעבירות, שקשור למעורבות רשויות הרווחה בטיפול בילדיה של הנאשמת, החל משנת 1987, והתנגדותה של הנאשמת למעורבות זו, שהיא ראתה בה כחודרנית ומזיקה.

קצינת המבחן ציינה את התרשמותה מדפוסי ההתנהגות הבעייתיים של הנאשמת, אשר הופכים תוקפניים במצבים בהם היא חשה זלזול, איום והשפלה, וכן ציינה שהנאשמת שללה אפשרות להשתלב בהליך טיפולי.

בשיחה עם קצינת המבחן הכחישה הנאשמת את אחריותה לאירוע והביעה חששה כי הרשעתה תוביל לשלילת רישיונה כנהגת מונית. לאור חשש זה, ולאור פרק הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, במהלכו לא נפתחו לנאשמת תיקים נוספים, המליצה קצינת המבחן לבטל את ההרשעה ולהסתפק בצו של"צ בהיקף של 150 שעות.

4. ב"כ המאשימה טענה כי אין לקבל את המלצת התסקיר נוכח חומרת העבירות והעובדה שהנאשמת לא נטלה אחריות למעשיה, מה גם שלא הוכח שהרשעה תפגע בעיסוקה של הנאשמת ועל כן אין הצדקה לבטלה.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשמת עונש ברף העליון של המתחם, שנע בין מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות ועד מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי, והפנה לפסיקה בעניין (ת"פ 30519-09-10; רע"פ 2974/12; רע"פ 8748/10; ת"פ 1964/04; ת"פ 4593/08).

5. מנגד טענה ב"כ הנאשמת, כי מתחם העונש נמוך יותר ונע בין אי הרשעה לבין מאסר על תנאי ושל"צ. לדבריה, מדובר במקרה שמצדיק ביטול ההרשעה, תוך דגש על העדר עברה הפלילי של הנאשמת ועל הרקע לאירוע, שהתפתח בעקבות דרישת רשויות הרווחה להוציא את בנה מהבית. עוד הדגישה הסנגורית, כי הנאשמת היא אם חד הורית שמתקשה לפרנס את משפחתה, והרשעתה עלולה להוביל לשלילת רשיונה ולאיבוד מקום עבודתה. הסנגורית עתרה לקבל את המלצת שירות המבחן, לבטל את ההרשעה ולהטיל צו של"צ, תוך הפניה לפסיקה בה התחשבו בתי המשפט בנאשמים ונמנעו מהרשעה (ת"פ 15756-04-11; ת"פ 10581/08; ת"פ 8211/08; ת"פ 30713-06-10; ת"פ 6177/08; ת"פ 2075/06; ת"פ 1123/08; ת"פ 1374/08; ת"פ 51322-07-10).

7. אי הרשעה הינה חריג לכלל, לפיו משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, ובהתחשב בשיקולי ענישה נוספים, יהיה מקום לשקול אי הרשעה (עפ"ג 53414-11-12 מדינת ישראל נ' אסבייאן (29.1.13), וראה גם רע"פ 11476/04 מדינת ישראל נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (14.4.10); ע"פ 3336/10 עבדאללה דכוור נ' מדינת ישראל (10.3.11); רע"פ 2564/11 קנטור נ' מדינת ישראל (4.4.11); רע"פ 10259/09 פלוני נ' מדינת ישראל (1.6.10)).

בסוגיית אי הרשעה יש לבחון שני שיקולים עיקריים, האחד סוג העבירה, חומרתה ונסיבותיה, והאם אפשר בנסיבות אלה לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי שבהרשעה;

השני, נסיבותיו האישיות של הנאשם והאם הפגיעה הצפויה לו אם יורשע, היא כזו הפוגעת בסיכויי שיקומו באופן החורג מהראוי (רע"פ 6904/09 בלוך נ' מדינת ישראל (26.11.09); ע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון (23.7.09; רע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל (2.8.10)).

8. לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות הקשורות בטיבן של העבירות, את הטענות שהועלו על ידי הצדדים ואת האמור בתסקיר שירות המבחן, אינני סבורה כי מתקיימים בנאשמת נסיבות המצדיקות לחרוג מן הכלל ולבטל את הרשעתה.

העבירות שביצעה הנאשמת הינן עבירות אלימות לא קלות מעצם טיבן, ומתווספת להן חומרה בשעה שהן הופנו כלפי אנשי ציבור וחוק שהגיעו לביתה של הנאשמת על מנת לבצע את תפקידם.

הגם שעיקר העבירות בוצעו כלפי השוטר בלבד, הם הותירו את רישומם המפחיד והמאיים על כל מי שנכח באירוע וראה את הנאשמת צועקת, משתוללת, מאיימת ותוקפת את השוטר. גם השימוש בחפצים שנטלה הנאשמת תוך כדי שאיימה על השוטר (מגהץ ופסל), יש בו כדי להעצים את האיום שבהתנהגותה ואת החשש שמא איום זה יתממש, מה שאמנם אירע בפועל כאשר היא תקפה את השוטר עם כסא, ופגעה בידיו כאשר ניסה להתגונן מפניה, עד שהכסא נשבר.

הנאשמת התנהגה כ"מוכת אמוק" כאשר המשיכה לתקוף את השוטר עם חלק מהכסא שנותר בידיה ואף התנגדה למעצר, עד שנדרשו מאמציהם של שני השוטרים שהיו במקום על מנת לרסן את השתוללותה ולבצע את המעצר.

בהקשר זה יוער, שגם אם סברה הנאשמת כי היא פועלת לטובת בנה, התנהגותה אינה יכולה להצדיקה את המעשים שביצעה, וללא ספק ישנן דרכים מקובלות אחרות שבהן היתה יכולה לפעול, על מנת להביע את התרעומת על ההחלטה להעביר את בנה מחוץ לבית.

9. יש לשוב ולהדגיש את הפסיקה לפיה עבירות נגד שוטרים הינן עבירות חמורות, ועל בית המשפט להעביר מסר נחרץ באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שמבקש לפגוע בשוטרים בעת מילוי תפקידם (ע"פ 3236/98, 4174/98 אבו דריס נ' מדינת ישראל (28.7.98) ע"פ 60/40 מדינת ישראל נ' נעמאן (19.3.14)).

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי (חיפה) בע"פ 15150-11-08 אבו שקארה נ' מדינת ישראל תק-מח 2009 (1) 3012:

"העבירה של תקיפת שוטרים והעלבתם הינה עבירה חמורה הפוגעת באושיות שלטון החוק. השוטרים עמלים יומם ולילה להבטיח את הסדר הציבורי ואת בטחון הציבור ושלומו. הם חשופים לפגיעה מצד עבריינים והם יותר מכל בעל תפקיד אחר, זקוקים להגנתו של בית המשפט בכך שיכביד את ידו על מי שפוגע בהם ומעליב אותם".

10. בחנתי גם את החשש שהעלתה ב"כ הנאשמת באשר לפגיעה אפשרית בפרנסתה של הנאשמת כנהגת מונית, והאפשרות שרישיונה יישלל בעקבות הרשעתה בדין.

אלא שלא הובאה לפניי כל ראיה כי הרשעה אכן תוביל לשלילת הרישיון, ואף לא הובא כל מסמך המעיד על עבודתה של הנאשמת בתחנת המוניות או על היקף משרתה (אישור כאמור גם לא הוצג בפני קצינת המבחן), ובנסיבות אלה, ומשלא מצאתי כי הרשעה תוביל לפגיעה ודאית וממשית בעיסוקה של הנאשמת, ובאיזון הראוי שעל בית המשפט לערוך, גובר לטעמי השיקול של האינטרס הציבורי על פני השיקולים שקשורים בנאשמת, ואני מותירה את ההרשעה על כנה.

(וראה לעניין זה רע"פ 9118/12 פרג'ון נ' מדינת ישראל שם קבע בית המשפט כי במסגרת בחינת אי הרשעה של נאשמים אין להדרש לאפשרויות תאורטיות של נזק עתידי).

11. עיינתי גם בפסקי הדין שהציגה ב"כ הנאשמת, ובהם מקרים שונים בהם העדיפו בתי המשפט שלא למצות את הדין ולא להרשיע נאשמים, אלא שכל מקרה נבחן לגופו על פי נסיבות המעשה והעושה, ולטעמי האלימות שננקטה במקרה זה הייתה פסולה וחמורה, ולמרות שישנן נסיבות מקלות לזכותה של הנאשמת, כפי שידונו בהמשך, אין בהן כדי להביא לתוצאה של אי הרשעה.

12. על הערך החברתי המוגן בעבירות נגד שוטרים ואיומים ניתן ללמוד מפסקי דין רבים, בהם חזרו בתי המשפט על כך שחשוב להגן על שלטון החוק ועל מלאכתם של השוטרים, באופן שיאפשר להם לבצע את מלאכתם בשלום ובבטחון. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסר על תנאי וכלה במאסרים בפועל לתקופות של ממש, לדוגמה:

1. ברע"פ 1860/07 נחמני נ' מדינת ישראל (14.6.07) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ונגזרו עליו 7 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.
2. בע"פ (מח' מרכז- לוד) 25389-10-12 מטייב נ' מדינת ישראל (11.6.13), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר ואיומים ונגזרו עליו הנאשם 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
3. בעפ"ג (מח' מרכז-לוד) 23394-01-14 עמרן נ' מדינת ישראל (16.2.14), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות של תקיפת שוטר והכשלת שוטר, ונדון לחודשיים מאסר לריצוי בעבודות שירות.
4. בת"פ (ראשל"צ) 45810-02-10 מדינת ישראל נ' מישייב (30.9.13), הורשע הנאשם 3 בביצוע עבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובאיומים, ונדון ל-5 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.
5. בת"פ (ת"א) 6336-08 מדינת ישראל נ' מצארוה (1.2.10), הורשע הנאשם בעבירת תקיפת שוטר, והוטלו עליו 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
6. בת"פ (י-ם) 5485-08 מדינת ישראל נ' פנוב (27.5.10), הורשעה הנאשמת בעבירה של תקיפת שוטר, והוטל עליה עונש של מאסר על תנאי.
7. בת"פ (ראשל"צ) 1303-09 מדינת ישראל נ' מריאנובסקי (22.2.10), הורשע הנאשם בעבירת תקיפת שוטר, ונדון למאסר על תנאי.
8. בת"פ 30519-09-10 מדינת ישראל נ' רוזינסקי (14.4.11) הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירות של העלבת עובד ציבור, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים, ונגזר עליו עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, ולאחר הפעלת מאסר על תנאי הוא נדון ל- 11 חודשי מאסר.

13. כפי שכבר ציינתי התנהגותה של הנאשמת הייתה מפחידה ואלימה, היא איימה על השוטר תוך שימוש בחפצים שונים וגם תקפה אותו באמצעות כסא וחלק של הכסא, ולא חדלה מהתנהגותה המשתוללת גם כשהודע לה על מעצרה, והדבר מצביע על אובדן שליטה עצמית ועל זלזול וחוסר מורא מהחוק ומאלו האמונים על אכיפתו.

לאחר שבחנתי את הנסיבות שקשורות בעבירה, ואת מדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

14. לצד חומרת המעשים, עומדים לזכותה של הנאשמת שיקולים שונים, ובהם העדר עברה הפלילי והעובדה שמאז בוצעו העבירות חלפו כארבע שנים והיא לא הסתבכה עם החוק פעם נוספת.

הנאשמת נפגעה בעצמה במהלך האירוע, ומחומר רפואי שהציגה עולה כי ביום האירוע נמצאו על פניה וידיה סימני חבלות, והגם שלא מצאתי כי הופעלה כלפיה אלימות בלתי מוצדקת, ברור לי כי האירוע היה קשה והותיר את חותמו עליה, וגם בעצם הרשעתה בדין יש משום ענישה.

עוד יש להביא בחשבון את היותה של הנאשמת אם לחמישה ילדים אשר מתמודדת עם נסיבות חיים לא פשוטות, כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר, וגם שיקול זה צריך לקבל ביטוי במסגרת גזירת העונש.

15. כשאני שוקלת את כל הנסיבות שציינתי, כשמצד אחד הענישה הנדרשת בגין המעשים שביצעה הנאשמת, שאין להקל בחומרתם, ומנגד כל הנימוקים הנזקפים לזכותה של הנאשמת, אני גוזרת עליה את העונשים הבאים:

16. לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:

1. 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת שהתקבלה מאת הממונה.
2. 5 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור את העבירות בהן הורשעה, או כל עבירה של אלימות.
3. קנס בסך 1,600 ₪ שישולם ב-4 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1/6/14 ובכל 1 לחודש שלאחריו. לא ישולם הקנס או שיעור ממנו, יעמוד מלוא הסכום לפרעון והנאשמת תרצה 18 ימי מאסר תמורתו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב אייר תשע"ד, 12/05/2014 במעמד הנוכחים.

<#5#>

החלטה

בהמשך לגזר הדין שניתן לעיל, אני מורה כי הנאשמת תרצה את עבודות השירות בבית חולים לניאדו בנתניה, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות בכל יום.

תשומת לב הנאשמת כי עליה לעדכן את הממונה בכל שינוי בכתובתה, אם יהיה כזה, ועליה לדעת כי יתכנו ביקורי פתע וכל הפרה מצידה עלולה להביא להפסקה מינהלית ולריצוי עונש מאסר בפועל.

תחילת עבודות השירות ביום 25.5.14 ויש להתייצב בתחילת העבודות במפקדת מחוז מרכז יחידת עבודות שירות ברמלה, בשעה 08:00 בבוקר.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ב אייר תשע"ד, 12/05/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשמת:

אבקש לעכב ביצוע כל רכיבי גזה"ד לצורך הגשת ערעור.

התובעת:

מתנגדת. אנו סבורים שהעונש הולם ואין צורך לעכב ביצוע.

הסנגורית:

הנחיות היועמ"ש מדברות על עיכוב ביצוע של עד 12 חודשי מאסר בפועל.

<#7#>

החלטה

על מנת לאפשר לב"כ הנאשמת לשקול הגשת ערעור, ידחה מועד ריצוי העונש על כל רכיביו עד ליום 20.6.14.

ככל שלא יוגש ערעור יש לקבוע מועד חדש לתחילת ריצוי העונש, ככל שיוגש ערעור יש לפנות לערכאת הערעור.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ב אייר תשע"ד, 12/05/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אורית זיתוני